הכנות
חודש אוגוסט הוא שיא העונה. אתרי התיירות מלאים, המחירים בשיא – גם בסלובניה - אבל לרבים זה הזמן היחיד שבו מתפנים כולם בכדי לצאת לחופשה שנתית. גם אנחנו כאלה.
קנינו מ"איסתא" חבילת נופש שכללה טיסה לטריאסט ( מסתבר שיותר זול ויותר נוח להגיע לשם מאשר ישירות אל ליובליאנה). כמו כן כללה החבילה מלון בעיירה בלד ורכב שכור. בכך הגדרנו שמבנה הטיול יהיה "כוכב" – בכל יום יוצאים מאותו מקום וחוזרים לאותו מקום. טיסת השכר יוצאת וחוזרת ביום שני בשבוע, ולכן משך הטיול יכול להיות 8 או 15 ימים. אין זמן וכסף ל-15 ימים, וכך הוגדר משך הטיול ל- 8 ימים ברוטו.
הרבה ממשתמשי אתר "למטייל" מצאו צימרים ודירות ברחבי סלובניה, וזו אכן דרך מצוינת לטייל עם משפחות ולחסוך במחירי הלינה. אנחנו רק שניים ורצינו להתפנק, ולכן בחרנו בדרך נוחה יותר ואולי יקרה יותר – מלון אחד עם ארוחת בוקר וארוחת ערב למשך כל השהות. יש לכך יתרונות – יש "בסיס" ולא צריך לארוז ולפרוק מזוודות כל יום או יומיים. בנוסף, בדקנו לאחר הטיול ומצאנו שההוצאות השוטפות על אוכל במשך הטיול היו ממש נמוכות, ולא בזבזנו זמן על חיפוש מסעדות.
כבר אחרי מחקר ראשוני הסתבר ששבוע בסלובניה אינו מספיק. יש המון מה לעשות ולראות. צמצמנו את האזור שבו נהיה, ויתרנו על מזרח המדינה וכן ויתרנו על גיחות לאוסטריה או לקרואטיה, ואפילו על ליובליאנה דילגנו - ועדיין לא מיצינו את מה שיש לראות ולחוות במערב סלובניה. טוב לצאת מחופשה עם טעם של עוד.
התכוונו מראש לוותר על מערת הנטיפים המפורסמת בפוסטוינה, וזאת מכיוון שביקרנו במערת הנטיפים המקסימה שליד בית שמש רק לאחרונה. במקום זה נרשמנו לטיול ושיט תת קרקעי במערה קריז'נה יאמה (Krizna Jama) , שעליה קראנו המלצות באתר "למטייל". לפי עצת האנשים הזמנו סיור של 4 שעות שבועות אחדים מראש. מטעמי שמירה על המקום רק קבוצה אחת קטנה של תיירים מורשית לבקר במעמקי המערה פעם ביום בסיורים הארוכים. הסתבר שאין מקום בתאריך שביקשנו. הזזנו לתאריך אחר ושינינו את המסלול בהתאם. בטיול "כוכב" קל במיוחד לשנות תכניות וזו היתה פעם אחת מני רבות שבהן ניצלנו את הגמישות המובנית בטיול "כוכב" כדי להתאים את תכניותינו.
יום שני - טיסה וטריאסטה
טיסת השכר בחברת Blue air הרומנית יוצאת מנתב"ג ב- 9 בבוקר ומגיעה לנמל התעופה בטריאסטה בשעה 12 לפי שעון איטליה. נמל התעופה בשיפוצים, ולכן אין בו תנועה רבה. למרות זאת יש שישה דוכנים של חברות להשכרת רכב, והיה צריך הרבה ניסוי וטעייה עד שמצאנו את הדוכן הנכון. לקח: לברר לפני היציאה בדיוק מי החברה המקומית שמשכירה לנו את הרכב. במקרה שלנו זו חברת Maggiore (מאג'ורה) , חברת השכרה איטלקית גדולה. קראנו תלונות נגד חברות השכרה מסוימות, בעיקר בליובליאנה . אנחנו שמחים לומר שלא היו לנו שום בעיות מיוחדות עם הרכב או עם חברת ההשכרה. בעיות כאלה יכולות להעכיר את חווית הטיול.
אנחנו מקבלים מכונית אופל קורסה חדשה למדי, שחורה וקטנה עם הילוכים ידניים ( מי שלא נוח לו צריך לבקש במפורש רכב אוטומטי עוד במעמד הזמנת חבילת הנופש. זה קצת יותר יקר). עם הזמן מתברר שזו מכונית נוחה להפליא עבור שני תיירים, ולמרות נפח המנוע הקטן היא לוקחת אותנו דרך הרים ופיתולים בהצלחה ובנוחות. הגודל הקטן מהווה יתרון במצבים רבים.
מסתבר שתיירים רבים מגיעים לטריאסטה וממשיכים לסלובניה, ולכן אפשר לקנות את המדבקה הסלובנית לרכב, שמאפשרת נסיעה בכבישי האגרה שהם הכבישים המהירים, כבר בשדה התעופה של טריאסטה. המדבקה נקראת VIGNETTE ( וינייטה ). מחירה בקיץ 2016 הוא 15 יורו והתוקף שלה שבוע בדיוק. אין מדבקות לתקופות קצרות יותר. אנחנו היינו 8 ימים ברוטו ונאלצנו לקנות שתי מדבקות שבועיות – אחת בתחילת הטיול ועוד אחת בסוף ( אי אפשר לקנות מראש יותר ממדבקה אחת). טוב, עדיף מאשר לשלם קנס כבד.
שדה התעופה מרוחק כ-40 קילומטר מהעיר. בדרך צריך לעבור דרך עמדות תשלום – רצוי להחזיק מספר מטבעות של יורו או שניים. אנחנו עדיין באיטליה, כך שהמדבקה הסלובנית אינה מועילה.
התכנון שלנו כלל ביקור במחנה הריכוז שהנאצים בנו בעיר טריאסטה באתר של בית חרושת ישן לייצור אורז. האתר ריסיארה די סאן סאבא - Risiera di San Saba שוחזר בצורה מרשימה ומכבדת והוסב למוזיאון להנצחת האסירים.
המפקדים הגרמנים של האזור בשנת 1943 היו אחראים מספר חודשים לפני כן על הקמת מחנות מוות רבים בפולין וביניהם מחנה טרבלינקה. אפשר גם היום להרגיש משהו מאווירת האימה של מחנה ריכוז והשמדה נאצי. במחנה נכלאו כחמישה עשר אלף איטלקים שנחשדו כעוינים למשטר. רבים לא שרדו. חלקם עונו ונרצחו במקום, וחלקם נשלחו למחנות אחרים – בדרך כלל להשמדה באושוויץ. בין האסירים שנשלחו להשמדה היו כמעט כל יהודי טריאסטה שנותרו עדיין בעיר – כאלף אנשים (היו לא מעטים שברחו מן העיר לפני שהנאצים נכנסו לאיטליה).
האתר מומלץ מאוד – בעיקר למי שיש לו עניין במלחמת העולם השניה ובשואה.
חוטפים משהו לאכול במדרחוב במרכז העיר וממשיכים אל האתר הבא שלנו - בית הכנסת הגדול בטריאסטה. זהו בית כנסת מפואר ומושקע מתחילת המאה ה-20, השני בגודלו באירופה. הוא מוחזק על ידי הקהילה הקטנה של טריאסטה והסביבה ( כ-500 איש). מתנדבת יהודיה מקומית חייכנית מסבירה לנו באנגלית עילגת על תולדות המקום.
מכאן - הישר לסלובניה. Waze מוביל אותנו בביטחה אל המלון לחוף אגם בלד. הנסיעה ממרכז טריאסטה לבלד לוקחת פחות משעתיים. סלובניה אינה מדינה גדולה והנסיעה באוטוסטרדות נוחה ומהירה.
לפי המידע שבידינו המהירות המותרת בחלק מהדרכים המהירות היא 130 קמ"ש, לכאורה, אבל אנחנו ראינו מגבלת מהירות של 110 קמ"ש בכל הדרכים המהירות שבהן נסענו – A4 , A2 ,A1 .
אגם בלד הוא פנינת נוף גם ביום וגם בלילה. המלון ממוקם ממש על שפת האגם, עם נוף מקסים מחדר האוכל ומחלק מן החדרים. אנו מצטרפים להתפעלות, אוכלים ארוחת ערב (לא מלהיבה) והולכים לישון.
יום שלישי – וינטגר והאי של אגם בלד
אחרי ארוחת בוקר מצוינת מול הנוף הציורי של אגם בלד אנחנו מזדרזים לנסוע לקניון וינטגר Vintgar . הנסיעה קצרה אבל השילוט מבלבל. טוב שיש Waze. כאן המקום לציין שבדרך כלל השילוט בסלובניה מצויין ונוח מאוד להתמצא. אנחנו רוצים להיות בקניון מוקדם כדי להקדים את אוטובוסי התיירים שמציפים את המקום בשעות הבוקר המאוחרות יותר. רוצים שתהיה חניה ושלא יהיה תור לקופה.
ההצלחה מלאה: מגיעים ב-9:30. כצפוי ביום קיץ נעים ושטוף שמש בשיא העונה, אנחנו לא לבד, אבל זה עדיין לא ממש צפוף. יחד עם עוד מאות מבקרים אנחנו מטיילים לאורך הערוץ, נושמים אויר קריר ונקי, מתבוננים במי הטורקיז הצלולים, בעצים ובמורדות התלולים ומאזינים לרחש המים. זו חוויה רב חושית שקשה להעביר בתמונה. חלק ניכר מהמסלול בנוי מלוחות עץ. הליכה קלה ומתאימה מאוד למשפחות. בסוף המסלול יש מפל בגובה 13 מטר, ויש אמיצים שטובלים במים הקרים לרגלי המפל. חשוב להדגיש: החוויה היא בערוץ, המפל אינו משהו מיוחד. מסתובבים וחוזרים.
שעתיים חולפות בחטף וכשאנחנו יוצאים נתקלים בתורים ענקיים בדרך לקופה. כמה טוב שהקשבנו לעצות.
חוזרים למלון, מחנים את המכונית, הולכים לחוף הרחצה ושוכרים שם סירת משוטים. לא שאנחנו מומחים גדולים בחתירה, אבל אגם בלד השקט אינו מקשה עלינו יותר מדי. מפליגים אל האי שבמרכז האגם, קושרים את הסירה למזח, מטפסים אל ראש הגבעה, וצופים לכל הכיוונים. אמרנו כבר שאגם בלד ציורי ופוטוגני? גם האי והכנסייה שעליו משתלבים נהדר בנוף.
חוזרים למלון ונחים קצת. ארוחת הערב ממש טובה הפעם, והקינוח הוא עוגת "קרם שניט" שבה מתגאים תושבי האזור. זה מתוק מאוד מאוד.
בלילה מטיילים קצת לחוף האגם. השמיים מתכסים עננים ומתחיל לרדת גשם. באמת אמרו בתחזית שצפוי גשם הערב ומחר, אבל שכחו לציין שזה יהיה ללא הפסקה ובמשך יממה שלמה.…
יום רביעי – רדובליצה וקונצרט
כל מי שמטייל באזור הזה צריך להיות מוכן לגשם. סלובניה היא ירוקה ועתירת צמחיה בגלל כמויות גדולות של גשם ושלג – גם בקיץ. ביום גשם צריך למצוא אלטרנטיבות תיירותיות בתוך מבנים. טיולים בטבע בגשם לא צפויים להיות ממש כיף, ולנו יש יכולת לשנות תכניות. נוטשים את התכנון המקורי ומתייעצים. פתרון אחד הוא ליובליאנה, אבל לא מתחשק לנו לטייל בעיר הגדולה בגשם כזה.
בקבלה של המלון מציעים לנו לבקר בכפר adovlicaR. זהו יישוב ותיק מימי הביניים. במרכז הכפר יש מדרחוב נחמד עם חנויות ומסעדות, אלא שכמעט הכל נטוש בגלל הגשם. במבנה המרכזי שוכן בית ספר למוסיקה וגם שני מוזיאונים: אחד מוקדש לאנטון לינהארט, מחזאי , היסטוריון ואיש רוח מהמאה ה-18 שגדל באזור, ונחשב לאחד ממניחי היסוד ללאומיות הסלובנית. השני מוקדש לגידול דבורים (אולי מוזיאון הדבורים היחיד בעולם).
במצב רגיל היינו מדלגים על שניהם, אבל הגשם השוטף משנה את תכניותינו.
תוך כדי הסיור מתברר שהשבוע יש פסטיבל מוסיקה קלאסית בכפר, והערב יש קונצרט מיצירות באך. אנחנו מיד מחליטים להגיע לקונצרט. נוסעים למלון, שוחים בברכה וטובלים בג'קוזי, אוכלים ארוחת ערב חפוזה וחוזרים לאולם ברדובליצה. יחד עם 200 חובבי מוסיקה קלאסית אנחנו מאזינים ליצירות של באך מבוצעות על ידי רביעיה שכוללת כלים ברוקיים – צ'מבלו, כינור, ויולה-דה-גמבה וחליל עץ.
אחרי הקונצרט חוזרים למלון וצופים באולימפיאדה. יצא לנו יום לא רע, בסך הכל.
יום חמישי- מעבר ורשיץ ומצודת בלד
היום נכנסים לפארק הלאומי טריגלב (Triglav) בדרך המרשימה במיוחד – מעבר ורשיץ (Vršič Pass). מזג האוויר אביבי והגשם חלף. נוסעים צפונה-מערבה לעיירה קרסניקה גורה ומתחילים לעלות דרומה בכביש 206 המפותל. כל פיתול של 180 מעלות ממוספר, ויש 50 כאלה. הנוף משתנה עם ההתקדמות ונעשה יפה יותר, ולכן כולם עוצרים מדי פעם ומצלמים. גם אנחנו. מאוד נוח להתפתל עם מכונית צרה וקלה.
הכביש עולה ואחר כך יורד לכיוון העיירה Trente שנמצאת בתוך הפארק. ממשיכים בכביש הראשי של הפרק אל בובץ , טולמין ומוסט-נה-סוצ'י. יוצאים מן הפארק דרך הכבישים 403 ו- 909 לכיוון מזרח עד בוחיניסקה ביסטריצה (Bohinjska Bistrica). זו נסיעה קשה ומפרכת של כמעט שעתיים, ואפשר להבין מדוע אנשים משתמשים ברכבת המכוניות שעוברת את הדרך בחצי שעה דרך מנהרות.
עוד חצי שעה עד לבלד ואז מגיעים למלון בדיוק בזמן לעלות למצודת בלד ולחזות במופע ימי הביניים שיש שם בימים שלישי וחמישי בשעה 5 אחה"צ. הטיפוס אל המצודה כרוך במדרגות רבות והברכיים מרגישות אותן היטב, אבל הנוף מלמעלה נפלא, כרגיל סביב אגם בלד. משפחות רבות מתקבצות בחצר העליונה לחזות במופע – הוא מתאים במיוחד לילדים ואין צורך להבין את השפה (ממילא שומעים רק את המוסיקה המלווה). הרבה ילדים והורים ישראלים צופים במחזה, וגם אנחנו. בתום המופע מסיירים בטירה ומתרשמים במיוחד ממכונת הדפוס הישנה שעדיין פועלת ויוצרת מזכרות לתיירים. כמעט אין צורך לומר שטירת בלד וגם כל העיירה ממוסחרת למדי, אבל תיירים נועדו להגיע למלכודות תיירים. גם אנחנו.
עם החזרה למלון מזמינים את כל הפעילויות למחר דרך האינטרנט. נוח שיש מחשב בכל קומה לשימוש האורחים. סעודת ערב, קצת אולימפיאדה והולכים לישון.
יום שישי – רפסודות וקורקינטים
מתייצבים בשעה 8:30 בתחנת הרכבת של בוחיניסקה ביסטריצה. יש כבר תור של מכוניות. בסביבות 8:40 מתחיל הפקח לגבות כסף מהנהגים. אנגלית הוא לא יודע, אז מתקשרים בנפנופי ידיים. אחר כך הוא מעלה את המכוניות אחת אחת אל הרכבת – חלקן ברברס וחלקן בנסיעה קדימה. התהליך לוקח כחצי שעה. הדרך עצמה לוקחת אותו זמן, ומגיעים אל תוך פארק טריגלב בנוחות. איזה הבדל לעומת אתמול.
מנסים להספיק לבקר במפל קוזיאק, אחד היפים בסלובניה, וגם להתייצב בבובץ בשעה 12:30. וייז מוביל אותנו לנקודה יפה באמצע שום מקום, ומטיילים אומרים לנו שיש עוד כמעט שעה הליכה למפל וחזרה. חשבון זריז מראה שאנחנו עלולים להחמיץ את השייט שנרשמנו אליו, ולכן אנחנו מסתפקים במספר צילומי אווירה (אמרנו שכמעט בכל פינה בפארק טריגלב אפשר לצלם נוף יפה?)
ממשיכים לעיירה בובץ ואחרי חיפוש קצר מוצאים את המשרדים של Bovec Sport Center.
מסתבר שלא לא לקחנו מספיק מזומנים ( השארנו בכספת שבמלון) , והם אינם מקבלים כרטיסי אשראי. יש בעיירה אפשרות למשוך כסף ואפשר להסתדר.
מחלקים לנו חליפות ניאופרן, נעלי מים, קסדות, מעיל וחגורת הצלה. אנחנו מקפידים ללבוש בגד ים מתחת לבגדים שלנו, ועולים לרכב שלהם. לאחר נסיעה קצרה מגיעים לנהר. המדריכים מנפחים את הסירות. אנחנו עוטפים את עצמנו בכל הציוד שקיבלנו ומשאירים את הבגדים הרגילים ברכב לשימוש עתידי. אנחנו בסירת גומי אחת עם משפחה מגרמניה (אבא, אמא ושלוש בנות) ומדריך שמוצאו מטקסס, ארה"ב. סוחבים את סירות הגומי אל המים, מקבלים תדריך ויוצאים להרפתקה בין המפלים של הנהר. הנוף יפה מאוד. מקבלים הסברים מהמדריך על מה שרואים מהמים. כשמגיעים למפלים צריך לחתור עם המשוטים לפי הוראות המדריך, אחרת הסירה תתהפך וכולנו ניפול למים. גם בלי להתהפך נפל אבי המשפחה השנייה, בחור גדול וכבד, אל תוך המים כשעברנו במפל אחד דרך כמה סלעים. ניסינו לחלץ אותו ובסוף הצליח המדריך למשוך אותו חזרה לסירה. אחר כך, כשהגענו למים שקטים יותר, קפצו כל בני המשפחה למים לשחיה קלה וחזרו רטובים ורועדים מקור. אנחנו הסתפקנו במים שהשפריצו עלינו תוך כדי מעבר במפלים. צריך לדעת שהמים ממש קרים (9 מעלות באמצע אוגוסט!).
שלוש שעות בנהר חולפות ביעף, ואנחנו חוזרים אל החוף עייפים ומרוצים. מחליפים את הבגדים הרטובים באלה שחיכו לנו ברכב וחוזרים למשרד. בהחלט אחד משיאי החופשה שלנו.
מחכים לפעילות הבאה שלנו – מסע קורקינט במורד ההר. עד אז יש לנו דיון ארוך עם המדריך של השיט ואישתו על חוויות לא נעימות שהיו להם עם מטיילים מישראל. הוא אומר שקשה לקבל מהם שיתוף פעולה והם חשדנים ומתנגדים. אנחנו מנסים לרכך את התמונה ולהציע רעיונות שיקלו על כולם את ההתנהלות. תמיד קשה כשלא מבינים את השפה, ובהרבה קבוצות של ישראלים רק אדם אחד או שניים מדברים אנגלית עילגת, והם מתרגמים עבור היתר. במצב כזה קל מאוד להגיע לאי הבנות שיכולות לקלקל את החווייה, שלא לדבר על המשקעים השליליים שנשארים אחר כך.
כל תייר ישראלי בחו"ל הוא שגריר של המדינה במידה מסוימת. יש הרבה באמירה הזו. זו הזדמנות טובה לבקש מכל מי שקורא את הדברים האלה לייצג את עצמו, את הקבוצה שלו ואת המדינה באורח מכבד וסבלני. הגישה הזו תייצר חוויות נעימות גם לנו, התיירים וגם לנותני השרות המקומיים ותשאיר לכולם טעם של עוד.
רכב לוקח אותנו ואת הקורקינטים להר שמשמש בחורף כאתר סקי. בנקודה גבוהה מוציאים אותנו, מחלקים לכל אחד "monster roller" ואנחנו גולשים במורד עד לבובץ.
הדרך אינה סלולה, ברובה, דבר שגורם לקפיצות ועומס רב על שרירי הידיים, הרגליים והגב. אנחנו
ביחד עם משפחה מאנגליה, וגם להם לא קל. הנוף, כרגיל בפארק טריגלב, נפלא ומרשים.
Waze ממליץ לנו לחזור אל בסיסנו בעיירה בלד דרך מעבר ההרים ורשיץ שאותו עברנו אתמול בכיוון ההפוך. הנסיעה הזו קצרה יותר, מכיוון שעוצרים פחות. תוך פחות משעתיים אנחנו חזרה במלון.
יום שבת – מתחת לאדמה
היום מטיילים במערה התת קרקעית קריז'נה יאמה ( מערת הצלב – Krizna jama ). את הסיור תאמנו שבועות רבים מראש. התשלום נעשה במקום ובמזומן. קמים מוקדם ונוסעים שעה וחצי לדרום מערב המדינה. הכניסה למערה שוממת ונעולה, אבל עם הזמן מופיעים שני שותפינו לסיור ( זוג צעיר מצרפת) והמדריך המקומי איגור, שפותח את המשרד ומחלק לנו ציוד.
אנחנו מתלבשים בשכבות רבות של ביגוד וגרביים, כולל צעיף וכובע חורפי. מעל לזה נותנים לנו חליפת גומי, מגפיים וקסדות עם פנסים. מבקרים בשרותים ויוצאים לדרך.
סמוך לכניסה רואים שרידים של אנשים שהיו כאן לפני אלפי שנים וכן שרידי עצמות של דובי מערות ענקיים שהיו גרים במערה לפני מאות אלפי שנים. עם החדירה לעומק מתמעטים סימני החיים.
מתקדמים בהליכה ושיט לסרוגין, תוך נסיון לשמור על הקרקע הייחודית של המערה. האפלה מוחלטת, הקור חודר עצמות והשקט שורר בכל, ורק אנחנו מאירים את האפלה ומפרים קצת את השקט. יש נטיפים וסלעים מיוחדים ויש אפילו בעלי חיים קטנים ששורדים בעומק רב במים סטריליים. לא מומלץ לסובלים מפחד ממקומות סגורים, אבל אנחנו מרוצים מאוד.
והרי רשימה של בעלי חיים שמצאנו במעמקי המערה (כולם עיוורים ורובם בצבע לבן)
מרבה רגליים ; שרימפ זעיר; שרימפ גדול (ה"גדול" מגיע לסנטימטר בודד); תולעים סגולות; תולעת לבנה; עש.
אחרי ארבע שעות יוצאים מהמערה ומפשירים. עברנו עוד נקודת שיא של הטיול. בשלב זה מחפשים טירה לסייר בה. הטירה הקרובה נקראת טירת סנז'ניק שנבנתה במאה ה-13. יש סיור מודרך שצריך לחכות לו, ואנחנו מחליטים שלא לחכות ובמקום זה לבקר בעיר שקופיה לוקה מימי הביניים. העיר היא אתר תיירות מוכר ומומלץ, אבל אנחנו לא כל כך מתפעלים. אולי היה עדיף לחכות לסיור בטירה.
יום ראשון – הר ווגל וסיור אגמים
הגיע הזמן לבקר בסביבות אגם בוחיני Bohinj ) ) שבתוך הפארק. בימים הקודמים היינו קרובים אליו מספר פעמים. אנחנו מוותרים מראש על מפל סביצ'ה שליד האגם ונוסעים הישר לרכבל של הר ווגל Vogel ) ). הבעיה היא שיש סוף שבוע ארוך, ונדמה שחצי סלובניה הגיעה אף היא לאתר, בצרוף קבוצות גדולות של תיירים – רבים מישראל. קשה למצוא מקום חניה, אבל מכוניתנו הקטנה מצליחה להשתחל במקומות צרים מאוד.
עולים ברכבת הענק לאתר הסקי של הר ווגל. עכשיו אמצע אוגוסט והשלג נמס מזמן, אבל אפשר לצפות באגם שלרגלינו ובהרים שמולנו, כולל הר טריגלב הגבוה שעל שמו נקרא הפרק. הנוף מדהים ומזג האוויר נפלא.
בהר אפשר לעשות פעילויות רבות בקיץ וסקי בחורף. אנחנו מטיילים ואחר כך חוזרים למכוניתנו ברכבל .
נסיעה קצרה מחזירה אותנו למלון שעל שפת אגם בלד. מבקרים בברכה ובמרפסת השיזוף ואז שוכרים אופניים בקבלה של המלון ויוצאים להקיף את האגם ברכיבה. עוצרים במקומות רבים להתפעל מהנוף. עוד לא שבענו מאגם בלד, ומחר כבר צריך לחזור הביתה.
בלילה אורזים את חפצינו וצופים עוד קצת בשידורים מהאולימפיאדה עם פרשנות בסלובנית. מחר זה כבר יהיה בעברית.
יום שני – חזרה הביתה
קמים מוקדם, אוכלים ונפרדים מהמלון שהיה ביתנו לשבוע שלם. קונים דלק וגם מדבקה חדשה. שעתיים ומשהו של נסיעה מביאות אותנו לנמל התעופה של טריאסטה, שבעצם רחוק מאוד מהעיר. ממלאים דלק בתחנה לא מאוישת ליד שדה התעופה . זו חוויה מעניינת שעלתה לתיירים אחרים כסף רב מכיוון שלא הפעילו נכון את המערכת. אנחנו מתבוננים, לומדים מניסיונם של אחרים, ולנו זה עובד היטב. מחזירים לחברת ההשכרה את המכונית ששרתה אותנו נאמנה, כשעליה עוד אלף קילומטרים שצברנו.
עולים על טיסת Blue air ומגיעים הביתה ללא ארועים מיוחדים. ההרים הירוקים והנהרות בצבע טורקיז של סלובניה ילוו אותנו עוד הרבה זמן.
