כמה ימים לא כתבתי כי העניינים לא היו שיגעון. יש גם ימים כאלה. אנחנו עוברים התנסות לא קלה עם נועם בעניין הקפדה על התקדמות בחוברת הלימודים מדי יום. שנינו חושבים שלמידה צריכה להיות דבר מהנה ומהפחד שהוא יחזור לבית הספר בפיגור בחומר ויחווה קשיים מול כל הכיתה אני מוצאת את עצמי מכריחה אותו ללמוד כל יום והוא לעומתו נלחם בי בכל הכוח ויש לו הרבה והוא ילד מתוחכם. זה מתבטא שלוקח לו שעות לקרוא שורה והוא אחרי כל אות שהוא קורא הוא עושה הפסקה שעה ומתעסק בדברים אחרים ואין סוף כאלה. אנחנו מאיימים ומענישים ומרגישים רע עם זה. זו סיטואציה מאוד לא פשוטה ללמוד בטיול ואני לא רוצה לעשות לו טראומה מהלימודים. חוץ מזה – אני לא הרגשתי טוב במשך יומיים ועכשיו אני בסדר. ש' אומר לי כל הזמן שהוא לא התחתן עם אישה חולנית ואני אומרת לו שאני לא התחתנתי עם בעל עם כרס ,(מתחילה לצוץ לו, ואני בפאניקה ואני מקוה שעם חזרתו לפעילות פיזית בבית היא תיעלם). תמיד יש את ההתלבטות אם לספר או לא. מכיוון שהפכתי את הרשימות האישיות שלי מהטיול לבלוג ולמכתבים אליכם יש לי גם מחויבות מקצועית לשקיפות (חה, חה, חה).
ועכשיו לדברים יותר מעניינים –אתמול נסענו 30 קילומטר לכיוון וייטנאם כדי לראות מכרות של אבנים שזה אומר בורות צרים באדמה. לש' יש מסורת להביא לקורל (אחייניתו) אבנים מכל מקום בו הוא מבקר וגם בבולגריה הוא לקח אותי לעיר שרוב תושביה מוסלמים ואמר לי שכרגע אנחנו אנגלים כדי לקנות קריסטלים. הוא גם מאוד אוהב אבנים. נסענו וכשעצרנו בכפר כדי לשאול אישה נחמדה לקחה את ש' לביתה והראתה לו אבנים אמטיסט וממנה הוא קנה. לא ממש מעניין אותו איכות האבן, שקיפות, צבע וכו' אלא רק הצורה והוא בחר אחת אחת. אחר כך היא לקחה אותנו מאחורי הבית שם ישבו כמה אנשים ופשפשו בערימות אדמה שהוציאו חבריהם הרטובים מבוץ מבור בעומק עשרה מטרים בערך. הילדים כמובן הצטרפו לפשפוש וש' לעומת זאת ירד לבור, קשור בחבל ובעזרת מקום בשני צדדי העיגול לשים את הרגלים. מלמטה הוא צעק לי שאם לא אכפת לי הוא מוכן להישאר כאן ושאני אבוא לקחת אותו בעוד כמה שעות. אנחנו צריכים נהג אז זו לא היתה עסקה מוצלחת.הבאנו את האבנים לחדר והילדים שטפו אותם ושיחקו איתן ועובד אחד של בית המלון הסתכל ובחן אבן אבן וביקש אחת וש' כמובן נתן לו. המלון עכשיו מלא, בניהם קבוצת מסיונרים דרום קוריאנים ושני ישראלים (מספר שש שבע שראינו בקמבודיה) באנשים ויש עץ מואר לכבוד ראש השנה הסיני וחצי מהחנויות בשוק סגורות.
היום היה לנו יום ממש מוצלח.בשוק כשהסתובבנו באזור הדגים ונועם כמובן ביקש את המצלמה וצילם כל דג ראינו אופנוע מגיע עם ארגז גדול ובו שפמנונים גדולים מאוד (מטר ומשהו כל אחד) והילדים מאוד התרגשו. בצהריים נסענו למפלים בהם עוד לא ביקרנו ורצינו לעבור בכפר שבו מגדלים את הפילים. בדרך כשעצרנו לשתות קפה קר ראינו בית חרושת גדול לייצור גומי וש' שאל את השומר בכניסה עם אנחנו יכולים להיכנס לראות וגם אמר לו שיש לנו ויזת עסקים (מה שנכון) אבל הוא לא הסכים. קמבודיה נחמד ודובר אנגלית ושהגיע לראות אותנו אמר לנו שהיום המעל סגור ואם נחזור מחר אולי ירשו לנו אם נדבר עם הבעלים. אחרי שהוא שאל הרבה שאלות על העגלה שלנו ש' שאל כמה עולה טון גומי והוא אמר שבערך 3000 דולר וש' אמר לו יגיד לבעלים שאנחנו רוצים להחליף את העגלה בטון גומי. אחר כך הסתבר שהוא עובד של הממשלה במחלקת הדיג מפנום פן ויש לו הרבה פוסטרים של דגי קמבודיה שאנחנו מנסים להשיג. הוא נתן לנו את המספר שלו וביקש שנתקשר כשנהיה בפנום פן.
המשכנו למפלים שהיו מאוד יפים והיתה שם בריכה גדולה לשחיה וישבנו שם וזללנו פאפיה ואננס. בכניסה למפלים ראינו כמה פילים שמגדלים אנשי הכפר ומשמשים למטרות תיירות בין השאר. כשעלינו מהמפלים האכלנו כל אחד מהפילים בקנה סוכר. אחת מהן היתה רעבתנית במיוחד, היא בדיוק חזרה מסיור ורצתה לקבל את הכל בבת אחת. כשניהלנו שיחה בלי שפה עם המוכרת של קני הסוכר וחנות המזכרות במקום כרגיל עלה הנושא שאין לנו בנות וכרגיל עלה הנושא של החלפות והיא שאלה את נועם אם הוא רוצה לישון אצלה. ש' ואני מיד קפצנו ושאלנו אם אפשר. תוך רגע היא קראה לבעלה וש', נועם ועומרי עלו על האופנוע ונראו לחוצים ומצחיקים (כשהם חזרנו חשבתי שהשאירו ילד אחד כי לא ראיתי הפרדה בין ילדים). הוא לקח אותם לבית שלהם שממוקם על גבעה ומבודד. הם עוסקים בחקלאות וסוף סוף הבנו מהם העצים שנראים לש' כמו פאפיה, מהם ערימות הנצרים שאנחנו רואים בהרבה חצרות ואת הקשר להם לירק המתייבש לצדי הדרכים לאורך כל קמבודיה. כשהם ירדו מהבית הגיעו שני פילים באמצע סיור ומסתבר שהם שומרי הפילים והפילים מבלים שם את הלילה והוא ישן על ערסל מתחת לבית ושומר עליהם. אני העברתי את הזמן בישיבה בערסל ושיחה עם האישה ובנה. כשהם חזרנו עומרי אמר לי אמא-לא תאמיני מה ראינו ואנחנו החלטנו נעביר שם איזה לילה או שניים. עבר שם מישהו דובר אנגלית וביקשתי ממנו לשאול אותה כמה רוצה ללילה והיא אמרה שרק ניתן לה כסף לקנות אוכל ולבשל לנו. ש' אמר שהם בכלל לא עושים לינה ביתי בדרך כלל. הם היו מאוד נחמדים, והפגישה איתם היתה מאוד נחמדה ואנחנו מתכוונים לחזור לשם. כשחצינו את הנחל בדרכנו חזרה היו שם הרבה גברים ושים שעשו אמבטיה וכביסה. הגברים עם תחתוני מכנסיים והנשים עם הבדים שהן הולכות איתן בתור חצאית קשורים מע החזה. זה היה מחזה מאוד יפה וצבעוני אבל לא נעים היה לצלם.
נתנאל עשה היום את צעדיו הראשונים ואנחנו מחאנו לו כפיים והוא חייך בהנאה מהתשואות.
בינתיים ש' רואה הרבה חדשות בטלויזה וגם אני בלית ברירה ומאוד מתרגש מהמאורעות במצרים. לפני כמה ימים הוא היה בטוח שלמוברק אין שום מוצא והוא חייב יהיה ללכת. חשבתי לכתוב שהיום הוא כבר לא בטוח אבל דיווח און ליין-עכשיו הוא שוב ציין בפניי שאובמה יצטרך לומר לאמריקאים שהוא ביקש ממובראק ללכת. אני מקוה שהירדנים לא יתעוררו לפני נחיתתנו בעמאן. ' מצפה בקוצר רוח שיתעוררו.
הזמנו כרטיסי טיסה ל-1 במרץ. אני מתרגשת וש' קצת מדוכא מהעניין. היום יצא לנו לדבר כמה משוחרר הוא מרגיש בחוץ לארץ ובייחוד במקום לא מערבי. זה התחיל שבוע לאחר הגעתנו שהוא שיחרר את הנעליים הסגורות והחל ללכת עם כפכפים (בארץ הוא לא יוצא מהבית בלי נעליים גבוהות), בהליכה שלו ברחוב שהיא משוחררת-בארץ הוא הולך ברחוב בייחוד עם הילדים כמו מאבטח, כמו חייל וכאן הוא לא מרגיש מאוים מאף אחד, הולך ומחייך לכולם. את הילדים הוא משחרר הרבה יותר בקלות מאשר בבית ואולי כשנגיע הוא ירשה למישהו אחר לשמור עליהם (טוב, זה אולי מוגזם). אני מקוה שמשהו מזה יישאר בארץ.
שנת ארנב שמח לכולם-אליה.