עבר עלינו לילה לא פשוט, נועם הקיא ושילשל. אבל עכשיו בוקר, ירד לו החום והוא מתנהג כרגיל. גם כשהוא ישב על האסלה בשירותים הוא שמר על הדרמטיות הרגילה עם משפטים כמו "הכליות נהרסו לי" ושהוא "רוצה עוד לחקור את העולם למשל את איי מרשל" שהוא עדיין לא חקר. עוד כל מיני משפטים כאלה מצחיקים שאני כבר לא זוכרת. לנתנאל לא היה חום מאתמול בבוקר.
מצב רוחי ירד פלאים בעקבות בוקר סוער נוסף. כמעט כמו בקדיתא, אנחנו סגורים בחדר קטן כולנו ואפילו לנתנאל קשה להירדם לשנת בוקר בגלל הרעש. אני נהייתי מדוכאת וחסרת אמונה פתאום, האם באמת בעל הבית יגיע היום ונעבור מכאן? אני מנסה לחשוב מה בכל זאת אפשר לעשות בגשם .
11.10.2010
אני על המיטה עם המחשב ומעניין אם נתנאל יתן לי לכתוב. בינתיים הוא לא מראה סימנים כאלה וקופץ על המחשב כמו שהוא עושה לנועם ועומרי. עכשיו נתתי לו נחש שקנינו לילדים בשוק בפנום פן, עט ונשכן, נראה כמה זמן זה יעסיק אותו. ש' יצא לסיבוב לבית החדש שלנו והילדים העדיפו להישאר ולראות טלוויזיה. איזה מזל שבבית החדש אין טלוויזיה. כאן זה ממש מרגיש לי כמו בבית של ההורים של ש'. הנה, הספקתי לכתוב כמה שורות ונתנאל כבר חזר....
היום בשמונה כבר חיכו לנו ג'ו וג'ינה והלכנו לחתום על חוזה עם בעל הדירה, שהגיע מפנום פן עם בתו, חתנו והמטפלת שלו (הוא עיוור). הם כולם הגיעו אתמול, ישנו בבית בלילה וחזרו היום. זה לקח הרבה זמן, אבל בסוף ולאחר חתימה בטביעת האצבע של האגודל הימנית שנלקחה גם למשטרה, נחתם חוזה וקיבלנו מפתחות. נראה לי שג'ינה וג'ו די התבאסו שאנחנו עושים חוזה רק לשלושה חודשים כי אז העמלה שלהם קטנה. ש' הביא זאת לתשומת ליבי והציע שניתן לה 50 דולר מאיתנו. איזו נדיבות, התקשרתי ואמרתי לה והיא מאוד מאוד שמחה. הבית די ריק ויש בו כמה רהיטי עץ כבדים מאוד ודי מכוערים. הרצפות מאוד מקושקשות ושונות בכל חדר. על התקרה יש עיטורים סטייל צרפתי, בכל חדר יש מאוורר, המטבח גדול אבל אין בו אביזרי בישול (הביאו לנו שתי גזיות). למעלה יש שני חדרי שינה עם מיטות ענקיות ומרפסת. אף פעם לא גרנו בשתי קומות. השכונה מאוד נחמדה ותמיד יש אנשים בחוץ שמסתכלים עליך. בכלל כל הקמבודים יושבים רוב הזמן בחוץ או במרפסת התחתונה כאשר הבית בנוי על עמודים. נראה לי ששם נעים יותר. הסלון פונה לרחוב וזוהי סמטה ללא מוצא עם כביש לא סלול. נראה כמו סלאמס אבל בעצם לפי הבתים ממש לא. הבית מוצא חן בעיני ויש הרבה חלונות וכיווני אויר והוא ממש קרוב לים. אפשר ללכת לים בוקר וערב. בכל הרחובות ליד יש חנויות קטנות של דברי מכולת ומסעדות קטנות שהן בעצם עגלות שמכינות מרק נודלס ואורז. היום ליד הבית היתה אישה עם עגלה שמכרה את כל העלים הירוקים הטעימים שהם שמים במרק. בבוקר אכלנו כולם מרק נודלס לארוחת בוקר, חוץ מנועם שהתבקש לאכול רק אורז ובקושי אכל. בצהריים הילדים חזרו עם ש' ואני נשארתי, כמה דקות אחרי שהם יצאו התחיל גשם היסטרי. עכשיו עומרי בנה לו מחבוא בארון מאחורי מגבת ויצא משם כחייזר בשאגת אימים. אחר הצהריים הייתי למטה והפצתי את השמועה שאנחנו מחפשים מבשלת וכבר אמרו שיבררו לי וקצת פטפטתי עם כל העובדים. כל רגע באה אחת אחרת וחוטפת את נתנאל מהידיים שלי שלמרבה הפלא גם הגיב לזה בחיוך. הקמבודים פשוט לא מצליחים להתעלם מילדים. זה מאוד נחמד. אחר כך הלכנו הילדים ואני לשתי דקות לקנות מים וקולה וירד עלינו גשם, משום מה הגשם הזה כשאני לבושה קצר גורם לי לחייך. בכלל, מדד מצב הרוח שלי בעלייה חדה.
מחר צריך ללכת לשוק לקנות כל מיני דברים לבית כמו כלי בישול ומצעים.
עשיתי מעיין פלאייר לצימר בקדיתא ואני אשלח מחר לכולם ואני מקווה שזה יעזור בשיווק.