בני 50+: שבועיים נטו בוויטנאם עם גיחה לקמבודיה

לפני שאתחיל בתיאור המסלול, כמה משפטי הקדמה. שתי המדינות - וויטנאם וקמבודיה ביחד עם לאוס השכנה ידעו מלחמות רבות במאתיים השנים האחרונות. כדאי לקרוא קצת וללמוד על הרקע ההיסטורי, התרבותי, הדתי והאתני של האיזור המוכר בכינוי הינדו-סין (Indochine בצרפתית). באיזור זה התקיימו כמה ממלכות עתיקות, הגדולה והחזקה שבהן היא ממלכת חמר ששלטה על שטחה של קמבודיה, לאוס ודרום ויטנאם של היום. רוב העם הקמבודי של היום מזוהה עם עם חמר. במרכז וויטנאם שלטה ממלכת צ'אמפה של עם צ'אם וצפון ויטנאם התקיימה ממלכה של עם ווייט. ממלכות אלו הושפעו תרבותית ודתית מסין והודו עימם קיימו קשרי מסחר ענפים. בנוסף לעמים אלו יש באיזור עוד עשרות מיעוטים אתניים אחרים. במאות ה-19 וה-20 האיזור ידע טרגדיות גדולות ובהן הכיבוש הצרפתי, מלחמת ויטנאם ורצח העם הקמבודי על ידי החמר רוז בהנהגתו של פול פוט.

כשמטיילים בשתי מדינות אלו יש לזכור כי אלו אינן מדינות דמוקרטיות וחופש הדיבור מוגבל. רצוי מאוד להמנע מלהשמיע ביקורת על השילטון בשיחה עם אזרחים או מדריכים אלא אם הם יוזמים זאת. נוסף על כך יש לזכור המלחמות הן פצע כואב שלא החלים עדיין אפילו בויטנאם שם המלחמה הסתיימה לפני 50 שנה. ישנן משפחות שהתפצלו ושחוו שכול. בקמבודיה טראומת רצח העם עדיין טרייה. מדי שנה מספר אנשים נפצעים ונהרגים ממוקשים שהטמין המשטר הרצחני של פול פוט.

יצאנו קבוצה של שלושה חברים - אחד בשנות הארבעים, השני בשנות החמישים והשלישי בשנות השישים לטיול של כ 15 ימים באוקטובר 2024 במטרה להתנתק. אוקטובר התברר כזמן טוב לטיול בצפון ובדרום של וויטנאם וגם בקמבודיה (סוף העונה הגשומה - הגשמים מתמעטים, הנהרות שוצפים והתיירים עדיין לא מציפים). אולם במרכז וויטנאם מזג האוויר היה סוער וגשום.

היום הראשון - הגעה להאנוי:

הגענו בטיסת לילה מדובאי להאנוי. בגלל הפרש השעות, מגיעים אחר הצהריים. הנהג אסף אותנו בשדה התעופה והוריד אותנו במלון, לא לפני שעצר לנו לקפה טוב (פעם ראשונה שחווים קפה ויטנאמי שזה קפה פילטר שעשוי בכלי מיוחד עם חלב מרוכז, אי אפשר להשאר אדישים - או שאוהבים מאוד או שזה ממש לא טעים), ולהחלפת כסף. למטבע הוויטנאמי - דונג יש ערך מאוד נמוך, תתרגלו לשלם מאות אלפים וגם מיליונים. דולר אחד הוא בערך 25 אלף דונג. התמקמנו במלון ברובע העתיק - מלון Golden Lotus Legend. מלון קטן ונחמד שהיתרון הגדול שלו הוא המיקום, ברובע העתיק לא רחוק מהאגם ומשוק הלילה. שוק הלילה פעיל בסופשבוע (שבת וראשון) בין 8 ל 11 בערב. התמזל לנו להגיע ביום שבת וכך יכולנו להינות מהשוק במשך שני לילות. רחוב מקביל לשוק הלילה הוא רחוב הבארים. גם אם לא בא לכם לשבת ולשתות - תעברו ברחוב, חוויה רב חושית סוחפת. האנוי מתגלה כעיר תוססת ללא הפסקה.

היום השני: האנוי:

היום ביקרנו בפגודה Tran Quoc באגם המערבי. לידה נמצא יד זיכרון לג'ון מקיין שצנח במקום הזה ונפל בשבי.
ויתרנו על הביקור במוזילאום של הו צ'י מין, מייסד ויאנאם הקומוניסטית
המשכנו לסנדת לעבודות לקה שם מכינים ציורים בעזרת לקה וקליפות ביצים, אם הפנינה וצבע.
משם המשכנו למקדש הספרות - שהיה בית ספר לפקידי השילטון בתקופה הפיאודלית. בית הספר הכשיר את מיטב בני ויטנאם לעבוד במוסדות השילטון ושמותיהם חרוטים בפסלי צבים המוצבים במתחם. עד היום המקום משמש אתר עליה לרגל לבוגרי מערכת החינוך המקומית לטקס קבלת הדיפלומה.
אחר הצהריים יצאנו לשיטוט רגלי ברחובות הרובע העתיק, ביקרנו ברחוב הרכבת בזמן שהרכבת עוברת. עצרנו לאתנחתא בבית הקפה שהמציא את "קפה ביצה" (משקה שהוא יותר קינוח ממשקה) בזמן שהיה מחסור בחלב.
את הערב סיימנו במופע תיאטרון בובות מים (מהנה מאוד) וארוחת מרק פו במקום שנחשב לטוב ביותר בעיר (גם במשלין חושבים כך): Pho 10 Ly Quoc Su סמוך לקתדרלה של העיר.

היום השלישי: Mai Chau

יצאנו בבוקר מהעיר לכיוון עמק מאי צ'או Mai Chau ופולואונג Pu Luong. בהמלצת חברים החלטנו להחליף את הביקור בסאפה בשני אתרים אלו משתי סיבות: הראשונה - בשני מקומות אלו אפשר לראות נופים של שדות אורז דומים לסאפה רק בלי גודש התיירים מה גם שבסאפה בעונה זו האורז כבר נקצר, והשניה - חודש קודם פגע טייפון בסאפה והרס תשתיות רבות שטרם הספיקו לתקן, והביקור שם היה כרוך בסיכון מסויים.

הדרך למאי צ'או עוברת במעבר הרים Thung Khe ממנו נשקפת תצפית יפה על העמק למטה וכפרי המיעוט התאילנדי. בנקודת התצפית ישנן ביקתות של תושבי האיזור וכדי להביט בנוף יש להיכנס לאחת הביקתות - קנינו משהו כדי שנוכל להכנס - תירס ובוטנים מבושלים על האש וכוס תה. אפשר גם לאכול ארוחה מליאה כולל סרטנים וחלזונות. הגענו למלון Mai Chau Sky (מומלץ יש במקום בריכת שחיה נהדרת) למנוחה קצרה ויצאנו לסיבוב בשדות האורז בכפרי הסביבה: אפשר רגלית, באופניים, בקטנוע (צריך להזמין מראש) או ברכב גולף חשמלי מהכפר הסמוך. הכפרים מיושבים על ידי בני המיעוט התאילנדי השחור, ואפשר להבחין בסגנון הבתים הייחודי. קנינו גם כמה אריגים עשויים בנול ידני מאחת הכפריות.

היום הרביעי: Pu Luong

הנסיעה ממאי צ'או לפולואונג עוברת ברכס הרים בנופים מדהימים. התחנה הראשונה בדרך היתה לביקור במפל Hieu. המפל עצמו מקסים - המים זורמים מעל אבן סיד דביקה כך שאפשר לעמוד בתוך המפל, על הסלע בשיפוע בלי חשש. החסרון הוא שהשביל המוביל למפל נסלל כעת ויהפוך לכביש בקרוב. מהכביש שבסלילה ועד למלפל עצמו עוברים דרך מתחם אירוח כך שהדרך למפל פחות מרשימה.

משם המשכנו לנקודה השניה - בסמוך לכפר Chiềng Lâu ונהר צ'אם: חוצים את הנהר על גשר תלוי שמשמש להולכי רגל וקטנועים בלבד, צועדים בין שדות אורז ועובדים דרך הכפר עד למעגן סירות במבוק בסמוך לסכר על הנהר, שם לקחנו סירה עם משיט נחמד שהשיט אותנו שיט רוגע במעלה הזרם.

בחזרה מהכפר - מצאנו את גלגלי המים המסורתיים המשמשים להשקיית שדות האורז. מדובר בגלגלי מים בקוטר של 2-3 מטרים המשמשים לשאיבת מים מהנהר לשדות - הכל בנוי מבמבוק בשיטות עתיקות.

אחר הצהריים הגענו בגשם למלון הבא שלנו - Pu Luong Natura. מדהים!!! הצטערנו שהזמנו רק לילה אחד. המקום משקיף על טרסות אורז ציוריות. שתי בריכות אינפיניטי - ראויות להיכלל ברשימת הבריכות עם הנוף היפה בעולם. חדרים מרווחים והכל טובל בירוק טרופי.

היום החמישי: מ Pu Luong ל Tam Coc

היום התחיל בטיול הליכה בשדות האורז שבאיזור המלון. המראות יפהפיים אך הלחות הגבוהה מאוד ואחרי שעה וחצי היינו גמורים.
עשינו הפסקת צהריים במסעדה לא רחוקה מהמלון על הכביש הראשי: Nhà hàng Đặc Sản Pù Luông - מומלץ ביותר! (לא להתבלבל עם המסעדה הסמוכה - יותר יקרה ופחות טובה). בנוסף למנות הקבועות בתפריט, המסעדה מציעה גם תפריט של 7 מנות במחיר אחיד (כדאי!). אפשר להתקשר למסעדה ולבקש הסעה מהמלון גם לארוחת ערב.
משם המשכנו בנסיעה לנין-בין Ninh Binh ולקראת ערב הגענו ל Hua Lu - הבירה הקדומה של ויטנאם במאות ה 10 וה 11, שם השתמרו שני מקדשים בלבד - המוקדשים כל אחד למלך אחר.
לינה במלון Tam Coc Serenity - מלון קטן וחביב, לא במרכז העיר אך במרחק הליכה קצר. אחרי ארוחת ערב באחת המסעדות ברחוב הראשי - עברנו ל "אוטובוס קריוקי" לבילוי ערב - אחד משניים בעיר.

היום השישי: Tam Coc

הפעילות הראשונה לבוקר - שיט על הנהר Ngo Dong בסירה משוטים. ההרים שנקראים Bich Dong מכונים גם "האלונג ביי ביבשה" בגלל הדמיון בצורת ההרים. השיט על הנהר נינוח והמשיט או משיטה המקומי מפעיל את המשוטים ברגליים בטכניקה יחודית למקום. השיט עובר בין ההרים ובתוך מערות - חוויה יחודית. שווה לעשות את השיט הזה כפעילות ראשונה בבוקר - גם פחות עומס תיירים (לפני שהאוטובוסים מהאנוי מגיעים) וגם מפני שחבצלות המים פורחות בערך עד השעה 10 בבוקר. בדרך חזרה אפשר לעצור ולעלות לתצפית יפה על הנהר.

אחרי השיט המשכנו ל Bich Dong Pagoda - למעשה שלוש פגודות על צלע ההר - אחת מעל השניה. הפגודה האמצעית ממוקמת בתוך מערה.

האחרי ארוחת הצהריים הגענו לפעילות השלישית והמעייפת מכולן - Mua Cave. למרות השם, המערה לא חשובה. הכניסה לאתר היא דרך מלון שמציע ברים ומסעדות - אפשר לדלג עליהן אבל כדאי להכנס לשדה הלוטוס בהליכה על משטחי עץ מוגבהים מעל המים לפני שמתחילים בטיפוס. לטיפוס עצמו יש להצטייד במספיק מים - יש לטפס 500 מדרגות עד לפסגה - אבל הנוף שווה את זה. בטיפוס למעלה יש פיצול - כדאי להמשיך בסעיף השמאלי לכיוון פסל הדרקון. נוף של 360 מעלות. בצד אחד אפשר לראות הנהר עליו שטנו בבוקר ובצד השני שדות אורז ושדה הלוטוס. מכאן אפשר לראות ששביל העץ יוצר צורה של פרח לוטוס. מי שיש לו עוד כח יכול להמשיך בסעיף השני לעוד תצפית. אנחנו הגענו למטה עם בגדים ספוגי זיעה שהיה אפשר לסחוט. לינה בטאם קוק.

היום השביעי: Halong Bay

שעות הבוקר עברו בנסיעה מטאם קוק למרינה Tuan Chau, לא רחוק מהעיר הייפונג (כ 4 שעות נסיעה). קצת לפני המרינה יש מפעל לפנינים - אם יש זמן, אפשר לעצור ולקבל הדגמה על יצור פנינים (וכמובן סיבוב בחנות המפעל). אפשר לדלג ורק לעצור לקפה.

אנחנו לקחנו שיט של 24 שעות באוניה Mon Cheri. יש אפשרויות רבות אחרות, כולן מציעות פחות או יותר אותה תוכנית. ההבדלים הם בעיקר ברמת השירות והאירוח והמחיר בהתאם. אפשר לקחת שיט ארוך יותר - נראה לנו מיותר. האירוח כולל 4 ארוחות (שתי ארוחות צהרים) והתוכנית כוללת עצירה לחתירה בקיאקים, שחיה במי המפרץ, וירידה לטיול באחד האיים, בתוכנית שלנו זה היה ביקור במערת נטיפים. העיקר כאן זה הנוף המדהים של המפרץ והאיונים. לינה באוניה.

היום השמיני: Halong Bay

התעוררנו עם שחר למראה זריחה מדהימה במפרץ מול החלון של התא באוניה. ביחד עם הזריחה הופיעה קשת בענן, - בוקר מושלם. עד הצהריים הספקנו שתי ארוחות וטיול במערת נטיפים באי Cat Ba.

בצהריים חזרנו למרינה ונסענו ישירות לנמל התעופה של האנוי לטיסת ערב לדנאנג שבמרכז ויטנאם.

הגענו בערב להאוי-אן (כשעה נסיעה מדנאנג) והתמקמנו במלון Hoianan Boutique שנמצא באיזור העתיק. הספקנו עוד לארוחת ערב ב Pause and Enjoy (מומלץ) וסיבוב קצר בשוק הלילה (ברחוב מתחת למלון) עד שהתחיל גשם שוטף.

היום התשיעי: Hoi An

יום גשם, אבל גשם לא יעצור אותנו. לקחנו מיטריות ויצאנו לסיבוב בסמטאות העיר העתיקה: הגשר היפני, Chua Ong Pagoda שהיתה מרכז התכנסויות של הסינים, בית Tan Ky - בית סוחרים עשירים בן 200 שנה עם ריהוט מקורי ומופע ריקוד מסורתי באולם האומניות המסורתיות שעל גדת הנהר.

בתום המופע יצאנו לסיור "Fish & Chips"בגשם שבא והלך לסירוגין - הסיור התחיל בשיט על הנהר (הסירה מקורה), ובדרך פגשנו "במקרה" דיג שלימד אותנו איך לזרוק מכמורת. השיט התסיים סמוך לשפך בכפר Cam Thanh עם דקלי קוקוס מים (סוג של דקל נמוך עם פירות מיוחדים), שם עלינו על "סירות סל" עגולות (כל סירה יכולה להכיל 2 אנשים בנוסף למשיטה) - והמשיטה לקחה אותנו במעלה נחל עם קוקוס מים משני צידיו ולימדה אותנו לתפוס סרטנים (אל דאגה - הסרטנים שוחררו בתום הפעילות חזרה לנחל). בתום הפעילות הזו נסענו לכפר Tra Que שמפורסם בזכות החקלאות האורגנית שבו. שם עברנו סדנה להכנת חביתיות אורז עם תוספות שונות, ואכלנו אותם כחלק מארוחת הצהריים שהוגשה לנו. סיימנו עם עיסוי רגליים מפנק.

בערב, כשהגשם פסק סופסוף יצאנו לסיבוב הליכה נוסף בהוי-אן העתיקה. לינה בהוי-אן.

היום העשירי: Bana Hills ו Da Nang

היום המיותר ביותר בטיול. אם היינו יודעים קודם - לא היינו מגיעים ל Bana Hills. מדובר באתר שהוקם על ידי מליארדרי מהגר מוויאנאם שהקים מתחם שהוא משהו שבין הוליווד ללאס וגאס: בראש ההר נבנה אתר שמדמה כפר צרפתי וכל כולו מיועד לגרום למבקרים להוציא כסף. ביום יפה אפשר להנות מהנוף אך הגענו בגשם שוטף וכל ההר היה עטוף בערפל. האטרקציה היחידה שאולי היתה שווה משהו היתה הנסיעה ברכבל הארוך בעולם, אם כי גם על זה אפשר היה לוותר. עדיף היה לנסוע ל My Son - אתר הינדואי מהמאה ה-4 או ל Hue - הבירה הקדומה של ויטנאם לפני שעברה להאנוי.

לא נשארנו שם זמן רב וירדנו חזרה לרכב. מכיוון שהגשם לא הפסיק והאתר My Son הוצף, נסענו ל Da Nang. במרכז העיר ישנו מוזיאון עתיקות ממלכת Champa, של עם Cham שהתקיימה מהמאה ה-2 ועד לכיבוש הצרפתי במאה ה-19 לאורך רצועת החוף של דרום ומרכז ויטנאם. רבים מהממצאים במוזיאון הגיעו ממתחם My Son.

אחרי ארוחת הצהריים יצאנו לכיוון נמל התעופה לטיסה (היחידה ביום) לסיאם-ריפ בקמבודיה. הגענו למלון בסיאם-ריפ בשעות הערב. מלון Residence Indochine D'angkor. מלון נחמד מאוד עם חדרים גדולים ובריכה כיפית, אך לא ממוקם באיזור התיירותי של העיר (אם כי המחיר לטוקטוק לעיר מצחיק).

היום האחד-עשר: אנגקור וואט ואנגקור טום

זה היה היום המתאגר ביותר בטיול, שהתחיל לפני הזריחה והסתיים לאחר שקיעה, עם שה"כ כמעט 20 ק"מ הליכה וסה"כ טיפוס לגובה ששווה ל 28 קומות בחום והלחות של סוף אוקטובר בקמבודיה. בדיעבד - כדאי להוסיף עוד יום לפצל את היום הזה ליומיים. יחד עם זאת, סוף אוקטובר התברר כתקופה טובה לביקור: זה סוף העונה הרטובה ולכן מספר ימי הגשם מועט וכשיורד זה בעיקר בלילה (היה לנו ערב אחד עם בערך שעה של גשם טרופי שהציף את הרחובות אך הכל התנקז די מהר), הנהרות שוצפים והאגם מלא. ובעיקר - עדיין לא שיא עונת התיירות.

היום התחיל לפני זריחה - לצפיה בזריחה באנגקור וואט Angkor Watt יש לצאת מוקדם מספיק כדי לעבור במשרד הכרטיסים ולרכוש כרטיס (תקף לשלושה ימים) - הכרטיס אישי ונושא תמונה של התייר ולכן יש להגיע פיסית לנקודת המכירה ולהצטלם. המדריך שלקחנו לכל הביקור בקמבודיה - Sophy Chhai (הוספתי טיפ באתר למטייל עם פרטים) היה מעולה - הכיר את כל הנקודות הטובות ביותר לצילום והכיר את ההיסטוריה והארכיאולוגיה על בוריים, והיה מעודכן במחקרים האחרונים על המקום. הוא גם מכיר את כולם כך שקיבלנו כרטיסים די מהר והגענו למקדש בזמן לתפוס מקום טוב לראות את הזריחה והמקדש משתקפים בבריכה שמולו.

חזרנו למלון לארוחת הבוקר וחזרנו לאנגקור וואט לטיול בתוך המקדש. מומלץ להגיע מהכניסה האחורית, בשעה זו של הבוקר אפשר לצלם את המקדש מנקודה זו ללא אנשים ברקע וכשהשמש לא מולנו. הסיור במקדש אורך כמה שעות. הגענו לחלק העליון של המקדש בזמן לתפילת שחרית של הנזירים הבודהיסטים.

את הרכב פגשנו שוב רק עם סיום הסיור באנגקור וואט - שהסיע אותנו מרחק קצר דרך השער הדרומי לאנגקור תום Angkor Thom - העיר הקדומה שהייתה בירת הממלכה החמרית במאות ה 12-16, והעיר הגדולה בעולם (ישנן הערכות שחיו בה מאות אלפי אנשים). בהמלך הביקור בעיר אפשר ללמוד על המאבקים הדתיים והמעבר מהידואיזם לבודהיזם על שלל זרמיו. בעיר נותרו שרידים של מקדשים וארמון. אחד החוקרים המרכזיים של מקדשי קמבודיה דירג את המקדשים לפי מידת חשיבותם, יופיים וכמות השרידים. השתדלנו לבקר בטופ של הרשימה. ביקרנו את המקדשים בסדר הזה, לפי מיקומם במפה:

1. אנגקור ואוט

2. מקדש באיון Bayon: עצרנו למספר דקות בשער הדרומי Tonle Om ששוחזר ובסמוך למקדש עזבנו את הרכב, נפגוש אותו שוב רק להפסקת צהריים. זהו מקדש מהמאה ה- 12 שבראש מגדליו מגולפים ראשים. במקור של אלים הינדואים ששונו לפניו של בודהה.

3. מקדש באפון Baphoun המוקדש לאל ההינדי שיווה ובנוי על במה מוגבהת.

4. מרפסת הפילים Terrace Of The Elephants- שרידי ארמון שבבסיסו גולפו דמויות פילים, מרפסת המלך המצורע - שרידי ארמון בצמוד לקודם ו Phimean Akas (הארמון השמימי) - מין מבוך שקירותיו מגולפים מלמטה ועד למעלה.

   כאן פגשנו שוב את הרכב שלקח אותנו להפסקת צהריים במסעדה מקומית (סופסוף מזגן!) ומשם למקדש הבא.

5. מקדש Pre Rup שמוקדש לשיווה ונחשב "מיני אנקגור וואט" בגלל המגדלים שלו.

6. מקדש Ta Prohm - המקדש הזה מפורסם בעיקר בגלל העצים שצומחים על השרידים ומקנים לו מראה אקזוטי של מקדש בתוך הג'ונגל. במרבית המקדשים פינו את העצים בגלל הנזק שהם גורמים לשרידים, ויתכן שבעתיד יפנו את העצים גם במקדש הזה.

7. מקדש Phnom Bakheng - ממוקם על גבעה נישאה ממנה אפשר לצפות על אנגקור וואט מצד אחד ועל אגם מלאכותי מצד שני. לכאן הגענו כדי לפצות בשקיעה היורדת מעל האגם. יש לשים לב שהמקום מאוד פופולרי בשעה זו והמקומות "השווים" לצילום השקיעה נתפסים כבר שעה לפני. כמו כן - ההגעה למקדש מצריכה טיפוס לא קל לראש הגבעה.

   סיימנו את היום תשושים וחזרנו למלון למנוחה, ארוחת ערב ומסאז' רגליים שהיה נחוץ מאוד.

היום השניים-עשר: פארק לאומי Phnom Kulen, מקדש Banteay Srei והמשך Angkor Thom

שמורת פנום-קולן ממוקמת כשעתיים נסיעה מסיאם ריפ על רכס נמוך שבולט מעל המישור המרכיב את רובה של קמבודיה.

1. תחנה ראשונה: תצפית Poeng Ta Kho כ 3.5 ק"מ אחרי הכניסה לפארק הלאומי. תצפית מדהימה לבקעה מראש הצוק.

2. תחנה שניה Kbal Spean - עמק 1000 הלינגות. הלינגות הן תחריטי סלע פאליים המייצגים את האל שיווה לאורך 150 מטר בתחתית הנהר. לצורך הפיסול של הסלע, כנראה במאה ה-11 או ה-12, הנהר הוסט לערוץ מקביל והוחזר לערוץ המקורי כשהעבודה הסתיימה. במקום נובע גם מעיין קדוש שהמקומיים מגעים אליו לטבילה. מי המעיין טובים לשתיה.

3. תחנה שלישית: מקדש פנום קולן. במקדש הבנוי בראש גבעה יש פסל ענק של הבודהה שוכב. מהגבעה יש גם נוף מרשים. הכניסה למבנה שבתוכו נמצא הפסל מותרת ברגליים יחפות בלבד. לאורך המדרגות העולות לגבעה יש דוכני מזון שמכינים במקום, חלקם יחודיים למקום - שווה לטעום.

4. תחנה רביעית: מפלי קולן Kulen: בסוף העונה הרטובה הזרם חזק מאוד - המפלים מרהיבים אך הרחצה עלולה להיות מסוכנת ויש להביא זאת בחשבון. אך המים הקרירים משובבים את הנפש במזג האוויר חם ולח.

5. תחנה חמישית: מקדש Benteay Srei "מבצר הנשים": ממשיכים עם המקדשים היפים ביותר באנגקור: המקדש השביעי בסדרה מיוחד מפני שהוא בנוי מאבן וורודה ויש בו גילופי אבן מרהיבים. נבנה במאה ה-10 ומוקדש לאל שיווה. מקור השם "מבצר הנשים" הוא ביופיו של המקדש או בגלל גילופי האבן בצורת רקדניות המעטרים רבים מהקירות.

   חזרנו לאנגקור תום והמשכנו ברשימת המקדשים היפים ביותר:

6. תחנה שישית, מקדש שמיני: מקדש Prasat Preah Khan, אחד מהקדשים הגדולים באנגקור, שכמעט לא עבר שיקום ושחזור כך שעדיין אפשר למצוא עצים עבי גזע צומחים בין ועל ההריסות. המקדש שימש גם את הבודהיסטים וגם את ההינואים, שסגדו לשיווה, וישנו וברהמה.

7. תחנה שביעית: Satcha - מרכז אומנות ועבודות יד מסורתיות. בחזרה לסיאם ריפ, לפני שנפרדנו מהנהג, עצרנו במרכז לאומנות מסורתית בעיר. המרכז שם לו למטרה לשמר את המלאכות המסורתיות של אריגה, פיסול וגילוף בעץ ובאבן, רקיעת עורות וקליעה. במרכז מלמדים את המלאכות ואפשר לרכוש חפצים שיוצרו שם. גם הקפה מעולה.

אחרי עצירה למנוחה במלון, יצאנו למרכז העיר לארוחת ערב באחד הדוכנים של אוכל רחוב לאורך הנהר, וביקור בשוק התיירים שהיה עמוס בדוכנים וסחורה אך די ריק ממבקרים. רצוי להתמקח.

היום השלושה-עשר: אגם Tonle Sap

בסוף העונה הגשומה האגם מלא. עד העונה הגשומה הבאה האגם יצטמצם לשליש משטחו. האגם ניזון ממי נהר המקונג המגיעים מהרי ההימליה הסינים דרך בורמה, תאילנד ולאוס, לפני מגיעים לוויטנאם ונשפכים לים סין הדרומי בדלתא ענקית. המקונג בקמבודיה זורם דרומה מגבול לאוס דרך המישור הגדול עד לבירה פנום-פן. שם הוא מתפצל, כשזרוע אחת ממשיכה דרומה לויטנאם והשניה פונה לצפון מזרח וממלאת את האגם בעונה הרטובה. בעונה היבשה כשזרימת המים במקונג נמוכה, הזרם בזרוע השניה משנה כיוון ומרוקן את האגם.

נסענו כשעה מסיאם ריפ למעגן הסירות בנהר Siem Reap הסמוך לאגם. לקחנו סירה שהשיטה אותנו לכפר הצף Chong Kneas. הכפר כולו - בתי המגורים, החנויות, כנסיה, מקדש, תחנת משטרה ובית הספר בנויים על סירות. כעת, בעונה הרטובה הכפר עוגן בנהר סמוך לשפך, מוגן מאיתני הטבע. בעונה היבשה, כשמפלס המים יורד, הכפר כולו ישוט לאגם. עצרנו באחת מחנויות התיירים הצפות שמהגג שלה אפשר להשקיף על הכפר.

את הזמן שנותר עד לטיסה להו צ'י מין סיטי, (סייגון) העברנו בביקור בשוק Phsa Kraom של סיאם-ריפ. זה שוק מקומי, לא שוק תיירים, שימו לב. אם חשקתם במנת נמלים מטוגנות, זה המקום.

בערב נחתנו בסייגון. לקחנו מלון באיזור 1 של העיר (District 1) - זה המרכז הכלכלי והתיירותי. ויצאנו לטייל בשדרה המרכזית של סייגון. המוני אנשים ברחוב, אבל השרדה רחבה ולא צפוף. הביקור בערב הוא חוויה עוטפת חושים - ההביניינים מוארים בשלל צבעים, מבוגרים וילדים משחקים בשדרה, דוכני המזון מלאים והמוני קטנועים גודשים את הרחוב. במקרה גם הגענו לפסטיבל דרום-קוריאה עם במות של Kpop ודוכני מזון קוריאני.

היום הארבע-עשר: דלתת המקונג

התכנית המקורית שלנו היתה לבלות יומיים בדלתא, כך שנוכל לבקר גם בשוק הצף בשעות הבוקר המוקדמות. אך לאחר התייעצות החלטנו לותר על יום אחד בדלתא ולהוסיף יום לקמבודיה. מתברר שאין הרבה אטרקציות באיזור הדלתא.

בשעת בוקר יצאנו לכיוון טרמינל הסירות ב My Tho. מעט לפני הטרמינל עצרבו במפעל טקסטיל המייצר אריגים ממשי ומסיבי במבוק. מסתבר שאריג במבוק מצויין להלבשהף הלבשה תחתונה, מצעים, מטליות, ובעצם הכל.

מהטרמינל לקחנו סירה לאיזור Ben Tre לביקור באיים הסמוכים: אי הדרקון, אי החד קרן, אי הצב ואי הפניקס (ארבעת היצורים המיסטיים בתרבות המקומית). הסיור כלל ביקור אצל יצרן דבש מקומי, מופע פולקלור, בית חרושת למוצרי קוקוס ושיט חתירה בסירות בתעלות בין הכפרים.

בסיום נכנסנו לביקור במקדש ב My Tho, פגודת Vinh Trang. פגודה יפה עם כמה פסלי בודהה ענקיים, הרוב די חדש.

בדרך חזרה להו צ'י מין סיטי עצרנו לצהריים במסעדה על הדרך והזמנו את מנת הדג המקומי - חובה לנסות!

אחר הצהריים הוקדש לביקור בצ'יינה טאון של סייגון: פגודת Tue Tranh - מקדש סיני מהמאה ה-18 המוקדש לאלת הים, ושוק Binh Tay - השוק הסיני העצום של סייגון.

בערב יצאנו לעוד שוטטות במרכז סייגון, באיזור רחוב ההליכה.

היום החמישה-עשר: סייגון, וטיסה חזרה ארצה

הבוקר עשינו משהו קצת שונה - פתחנו עם ביקור במוזיאון לאומנות של סייגון הממוקם במבנה קולוניאלי. המבנה עצמו יפה ומוצגים בו ציורים של אומנים מקומיים. מלחמת ויטנאם נוכחת מאוד במוזיאון וגם מסרים קומוניסטיים. היצירה השמורה ביותר ואחת הגדולות היא של "דוד הו" הלא הוא הו צ'י מין נפגש עם ילדים.

האתר הבא היה ארמון העצמאות או ארמון האיחוד. כיום זהו מוזיאון, לפני כן שימש כבית הנשיא של דרום ויטנאם. מבנה מודרני שנבנה על חורבות מבנה קולוניאלי שהיה בית המושל הצרפתי ונהרס בפיצוץ במלחמת העצמאות של ויטנאם.

מבנה קולוניאלי מופרסם נוסף בסייגון הוא בית הדואר. עדיין משמש כסניף הדואר המרכזי של הו צ'י מין אך בעיקר כאתר תיירות וחנויות מזכרות. בסמוך נמצאת כנסיית נוטרדם של סייגון שהיתה סגורה לרגל שיפוצים.

לפני ארוחת הצהריים ביקרנו בעוד מקדש סיני - פגודת קיסר אבן-הירקן Jade Emperor Pagoda שנבנתה ב 1909 וידועה בזכות גילופי העץ שבה.

צהריים אכלנו במקום שנרא "סטריט פוד" - מין שוק של דוכני מזון בסגנונות שונים מכל העולם.

לפני סיום הטיול בויטנאם עברנו בשוק Ben Tranh המפורסם לקניות אחרונות - אפשר ורצוי להתמקח. משם חזרנו למלון למנוחה קצרה לפני הטיסה חזרה ארצה.