על היום האחרון בסיהנוקוויל- לי כמובן היו פנטזיות על היום האחרון שלנו – שיהיה הכי כיף בים, הכי כיף בלונה פארק וכו'. זה התחיל בארוחת הבוקר אצל פאו שהיתה נחמדה מאוד וכנשסענו כמעט ובכיתי. לשוק נסענו עם הילדים אבל הם התנהגו בצורה לא יפה אז ש' חזר איתם לחדר ואני הסתובבתי בשוק עם נתנאל ועשיתי קניות אחרונות בהחלט.בעניין הקניות – לפני כמה ימים מצאתי בחנות צעצועים ערימה של כלי בישול מפלסטיק שנראים כמו עודפים אבל כלי בישול קמבודים!!! התיישבתי על הערימה עם עומרי והתחלתי לבחור, המחיר היה לפי קילו. בסיבוב האחרון בשוק במקרה עברתי ליד החנות ובדיוק כשעברתי המוכרת שפכה משק המון המון כלים חדשים לערימה – כל כלי הבישול שאופייניים לקמבודיה!! הפעם הייתי רק עם נתנאל שישן, התיישבתי ולא יכולתי להפסיק להגיד בקול רם וואו וואו יחד עם עוד שתי נערות שהתרגשו מהערימה וקניתי עוד קילו ומשהו של כלים. מאז שראיתי את מוכר הסוכריות מפסל דינוזאור סוכריה לא התרגשתי ככה. עכשיו אני מפחדת לתת לילדים לשחק עם הצעצועים מחשש שה יאבדו לי אותם.
ונשוב ליום האחרון – בים היה סבבה, הילדים ואני עשינו טיול לאזור הסלעים שנועם קורא לו השונית והיו שם כמה חברה קמבודים שהניחו כלובים קטנים ותפסו סרטנים ונועם ועומרי התלוו אליהם בידיים לאיסוף השלל ואז הם הצטלמו איתם כמובן. אחר כך הם אספו בכוסות פלסטיק קונכיות בכל מני גדלים עם סרטנים בתוכן ושחררו אותם בחזרה למים בצעד הומני.
עכשיו לעניין העגלה-סגרנו על מכירת העגלה ב 100 דולר עם אישה שנראית כמפעילת תחנת מנוחה לנהגי טוק טוק. היא לא מדברת אנגלית אבל תמיד מוקפת בהמון נהגים שעשו את העסקים בשבילה. כמה ימים לפני היא נתנה לנו פיקדון ובטקסיות רבה הורדנו את שלטי ה'למכירה'. באותו היום קבענו איתה שנביא את העגלה בחמש וש' נסע, לא לפני שהוא נפרד מהעגלה בסדרת תמונות מכל הזוויות האפשריות (הוא ביקש ממני לצלם אותה). נסע וחזר כעבור כמה דקות – לא היה לה את הכסף. שנינו רצינו להיות כבר אחרי העניין ולא היה לנו מושג מה לעשות איתה. אני ישר רציתי לחזור אליה ולצעוק אבל ש' חזר אליה ונתן לה את העגלה תמורת הכסף שהיה לה שזה 50 דולר. עשירים לא נהיינו אבל לפחות היא נמסרה למישהו שיפיק ממנה תועלת וזה כבר טוב. אחר כך אני נסעתי ללואי להחזיר את האופנוע. ללונה פארק הלכתי בערב עם ילדיי העייפים. כבר יום לפני הם ביקשו ממני שהבילוי ביום האחרון בלונה פארק יהיה ממש ארוך ונועם אמר לש' שייתן לאמא הרבה כסף להרבה מתקנים. אני רציתי לאכול אורז עם עוף שאכלתי באחת המסעדות שם באחד הימים אבל הפעם התיישבתי במסעדה/דוכן אחר וחשבתי שאקבל את אותה המנה בדיוק והתאכזבתי, לילדים קניתי צעצוע שהיה ברור לי שתוך שניות הוא יתפרק מה שאכן קרה, ונועם פצח בהתקף בכי מול אחד המתקנים מכיון שהוא רצה להיות על הברבור לבד אבל כל שאר החיות היו תפוסות אז הוא נאלץ לחלוק אותו עם עומרי. הוא צרח 'הברבור,הברבור שלי....' ובסוף לא עלה על שום ברבור והלכנו הביתה. הוא נרדם תוך דקות ספורות אחרי שהגענו. מה לפנטזיות ולמציאות תגידו לי. אני כנראה די התרגשתי ביום הזה כי מצב הרוח שלי נע בים התקפי עצבים לבין נאומי תודה לש' שהביאני עד הלום.
ונעבור להיום – היום בילינו המון המון המון שעות באוטובוסים, בנסיעה לבנגקוק שהתחילה בשעה שמונה בבוקר. ארבעה אוטובוסים למעשה. אחד, שהבטיחו לי שיהיה אוטובוס של שתי קומות וש' פינטז על בית קפה בקומה הראשונה אך היה אוטובוס רגיל לחלוטין שלקח אותנו לגבול קמבודיה תאילנד. בגבול היה חם מאוד ועברנו אותו במהירות יחסית. אחר כם העמיסו אותנו על וואן ואיתו נסענו שעה בערך, החלפנו לוואן אחר ואחרי שעה נוספת הגענו לתחנת אוטובוסים מצוחצחת ונשלנו לרציף 4 (זה לא נשמע טוב...) לאוטובוס לבנגקוק. תאילנד נראית כמו מדינה מערבית לחלוטין והדבר שהכי בלט לנו היו מערכת עמודי החשמל המכובדת לאורך כל הדרך. הכבישים מדהימים ומימי לא ראיתי עיר כזו גדולה ועמוסה כמו בנגקוק ובעצם לא ראיתי אותה בכלל. באוטובוס התאילנדי היה דייל מצחיק שכל כמה דקות עבר וספר את הנוסעים, חילק לנו חטיף, כוס קולה עם קרח ולקראת סוף הנסיעה בקבוק מים ומגבון. אני עשיתי שימוש במגבונים לראשונה מזה חמישה חודשים כאשר נתנאל חירבן והדייל נחרד, רוקן את שקית החטיפים והורה לי לשים את הטיטול המלוכלך בתוכה ואחר כך ריסס את האזור בתרסיס ריח טוב. נתנאל כנראה התרגש מהמחווה וכיבד אותו בחירבון נוסף ואז הוא אמר לי לשמור את השקית עם הטיטול לידי אבל אחר כך התחרט ולקח אותה ושוב ריסס. בעיר בנגקוק עצמה נסנעו שעתיים בערך עד שהגענו לתחנה הסופית שלטובתנו קרובה יחסית לשדה התעופה. בקמבודיה נאמר לנו שנגיע לבנגקוק בשבע וחצי אבל הגענו בעשר בלילה. הנסיעה היתה ארוכה מאוד ולא פשוטה, לא לילדים וגם לא לנו. בתחנת האוטובוסים הרגשתי מותקפת במארב על ידי מקקים שטיילו להנאתם על הרצפה והילדים ישבו על ספסל ועומרי בכה ולא יכולתי לגשת אליו כי היה לידו ממקק. עמדתי עם נתנאל לסירוגין על רגל אחת. לאחר עזרה מהשוטרים הנחמדים שמחכים עם פנסים קטנים לתרמילאים שיורדים מהאוטובוס ועושים להם חיפוש בתיקים (לא לנו כמובן-משפחה עם ילדים), לקחנו מונית למלון בקרבת מקום. עכשיו לאחר חצות, כולנו עשינו אמבטיה חמה. עומרי ישן, ונועם ונתנאל עדיין סוחבים על חשבון השינה באוטובוס. ש' ישם כמובן ואני איתם. מחר צריך לקום בחמש.