בדרך לקמבודיה, ווייטנאם , סין

מקדש הנזירות בלבן
בתום טקס הורדת הגשמים בכפר Ban Tad, שמתי פעמיי לעבר מקדש Naluang. הדרך חצתה שדות אורז וכפרים קטנים וטיפסה במתינות לעבר גבעות הגרניט השחורות. בעמק הנשען על רכס המקדש נבנה חניון המשרת את המאמינים וממנו מטפס גרם מדרגות המוביל למקדש. כדי להקל על המאמינים, נבנה רכבל המשנע כבודה למעלה ההר והופך את הטיפוס במדרגות לקליל יותר. עיתוי הביקור היה מושלם. מאמינים רבים פקדו את המקדש כדי לחגוג את אחד מהימים הקדושים בשנה לבודהה. על המאמינים ללבוש בגד לבן כפי שנוהגות בו הנזירות. בגדי הלבן שלי הוכתמו קודם לכן בבוץ בטקס הורדת הגשמים. ועוד בטרם הטיפוס למקדש כיבסתי אותם בשרותים הסמוכים לחניון ותליתי אותם על גופי. הווה אומר שלבשתי אותם כשהם רטובים. טיפסתי בגרם המדרגות שהיה מנותב בינות לבולדרים ענקיים של גרניט, עד בואכה המקדש. על כל מדרגה היה קבוע לוח שיש ועליו חרוט שמו של תורם. להערכתי היו למעלה מ 300 מדרגות. מתנדבת בלבן השוהה במקדש הובילה אותי אל אולם ענק המיועד ללינת גברים והעניקה לי מחצלת, שתי שמיכות וכרית ספוג. לפי מספר המחצלות שהיו פרושות על ריצפת האולם הבנתי שנוכחותם של גברים במקדש היא דלילה ביותר. בחרתי מקטע, פרשתי את המחצלת, הנחתי עליה את התרמיל ומהרתי לטפס אל עבר המקדש, שם היה אמור להתחיל טקס הקפת הבודהה. הגעתי למקום והמחזה שנגלה לעיני היה מרהיב ביופיו ובעוצמת קדושתו. מאות נשים עטויות לבן הקיפו במעגלים את מקדש בודהה כשהן נושאות בכפות ידיהן נרות ופרחים. את התהלוכה ליוו נזירים ואחריהן צעדו נזירות המקדש שהיו גלוחות ראש. השעה הייתה שעת דמדומים. ירח מלא היה תלוי מעל צמרות העצים כשהוא מוקף בהילה זהבהבה. לא ספרתי את מספר ההקפות, יען כי הייתי טרוד בלתקתק לתוך מצלמתי את המראות. שום מצלמה אינה יכולה להכיל את יפי המראה ועוצמת הקדושה. בתום ההקפות, פנו הנזירים לעבר פסלו של בודהה. עמדו בכעין ח׳ לנכחו כשמאות נשים בלבן מקיפות אותם. בתום שירת התפילה, פנו הנשים בלבן לעבר שולחן ארוך , הניחו עליו את הנרות והפרחים ונשאו תפילות חרישיות. אלפי נמלים מעופפות רחשו סביב גופי התאורה ונתלו על בגדיהן של הנשים בלבן. הנוכחות שלהן הייתה מציקה, אבל אווירת הקדושה האפילה על ההצקה. משהניחו את הנרות והפרחים, פנו הנשים לעבר מקדש התפילה. נטלו מחצלת וישבו עליה. הנזירים ישבו על הבמה המוגבהת שמנגד. אז החלה תפילה מונוטונית וארוכה שהדיה פעפעו במעגלים ,חלפו על צמרות העצים והגיעו עד למעבה יער הגשם. התפילה נמשכה כל אותו הלילה ועד אור ראשון של בקר. יסלח לי בודהה הקדוש שלא היה בי הכוח להכיל את התפילה בעודי יושב על מחצלת. בכרתי לעבור למחצלת שחיכתה לי באולם השינה. גם לכאן הגיעו הדיה של התפילה, אלא שהפעם הקול הרך והמונוטוני של התפילה סייע לי להירדם. שינה על מחצלת היא סגפנית ומיגעת. ויותר ממה שנמנמתי התייגעתי. אני לא זוכר כמה פעמים הערתי את עצמי כדי להחליף צד, תנוחה, או להעיר יד שנרדמה ורגל שהתאבנה. וכל אימת שהתעוררתי שמעתי את הקול המונוטוני של התפילה והערכתי את סגפנותן של הנשים שעדיין יושבות על פיסת מחצלת וסופגות קדושה.
04:30 נפרדתי מיצועי ומכאביי. ופניתי לעבר מקדש התפילה. ערפל סמיך כיסה את ההר והוסיף נופך לקדושה . מליוני פגרים של נמלים מעופפות היו מוטלים בכל מקום. הדרך למקדש התפילה הייתה רצופה בהם. כשקולות של פיצפוצי גופן עלה מתחת למנעליי. עם שהגעתי למקדש התפילה , הסתיימה התפילה. הנזירים והנזירות עברו משלב של קדושה לשלב של עבודה. הם והמתנדבים השוהים במקדש. החלו לטאטא את פגרי הנמלים המעופפות. לפנות את אלפי הנרות והפרחים שהיו סדורים על השולחן ולהכין מרק אורז למאות המאמינים. עמ אור ראשון התחדדה יפעתו של הערפל הסמיך. קווי מתאר של עצים ומבנים ריחפו בו והנשים בלבן נראו על ריקעו כמלאכיות. תפאורה מושלמת שכל צלם חולם עליה. הסתובבתי בשבילים שהתנתבו במעבה היער כשאני חמוש במצלמתי. חלפתי על פני תאי ההתבודדות של הנזירות גלוחות הראש. תרנגולת סקרנית וקרקרנית ליוותה את צעדיי וכל אימת שהרמתי את מצלמתי כדי להנציח דבר מה, היא ניתרה בחושבה שאני עומד לידות בה אבן. כך הסתובבתי לי שעה ארוכה בנבכי הערפל. בדרך לא דרך התנתבתי למרק האורז שהוגש במתחם שנבנה בינות למטבח ומחסן הפרודוקטים. המרק היה מעודן בחריפותו ומרנין לב. עשרות נשים ישבו סביב שולחנות עץ ושתו מהמרק המהביל . במטבח רחשו מתנדבות ונזירות עמלניות שהיו עסוקות בהכנת הארוחה היומית של הנזירים והנזירות. לקראת השעה 09:00 הם ערכו את התבשילים על שולחן נירוסטה ארוך. היו שם מרקים, אורז דביק ואורז שחור, מיני ירקות מאודים ומבושלים, סלט חצילים נפלא. מיני עלים ירוקים. פלחי מנגו וזרעי סויה שלוקים ושוקיים של עוף מטוגנים בבלילת קמח, בשעה 09:00 בדיוק צעדו הנזירים בשורה ארוכה לעבר השולחן הערוך כשהם נושאים על כתפיהם את כלי האוכל. מדודות. בשקט מופתי ובאיפוק נטלו מהכלים מה שנטלו ונבלעו במעבי היער. אחריהם צעדו הנזירות גלוחות הראש ואחריהם המתנדבים.. זה היה שיאו החזותי של האירוע, הנשים שעוד נותרו במתחם המקדש ולא שבו לבתיהם. טעמו מהשאריות הרבות שנותרו על השולחן הארוך והערוך.
 לא נעשתה במקדש שום פעילות יזומה לאיסוף כסף או תרומות מהמאמינים. התרומות נשלחות בדואר למנהלת המקדש בשם או בעילום שם .״ במקום שהשכינה והקדושה שורים בו ״ אמרה הנזירה , ״ אין מקום לעיסוק בכסף ״.