בדרך לקמבודיה, ווייטנאם , סין

צרצרים מטוגנים
צרצר, עד כמה שאני זוכר מתלמודי, היה סמל הדלות אצל ביאליק. כאן בקמבודיה, אף שהיא ענייה ומרודה, הוא בבחינת חטיף משובח המעדן את הדלות. מאי ויוני הם חודשים שהוא מצוי בהם. הוא מאכלס את כרי המרעה של שדות האורז.
חקלאים בונים מלכודות צרצרים סמוך לבתיהם. הנגישות לחשמל חשובה. המלכודת היא מסגרת עץ או מתכת הנעוצה באדמה. עליה תולים יריעה פלסטית הצונחת לתוך אמבט מלבני , מעין אגן שגם הוא עשוי מיריעה פלסטית. את האגן ממלאים במים. מאחורי היריעה הצונחת לאגן תולים מנורת ניאון. האור מושך אליו צרצרים וחרקים מעופפים. החרקים נתקלים ביריעה וגולשים דרכה אל אגן המים, אל מותם. ציד של צרצרים הוא ענף חקלאי מכניס. אף שהעונה שמדובר בה היא קצרה ( מאי - יוני ). השכם בבקר , החקלאים פוקדים את המלכודות ואוספים את השלל מתוך אגני המים. הנשים אמונות על מיון השלל ונקיונו מחרקים ובעלי כנף שאינם צרצרים. בלילה טוב, מלכודת צרצרים יכולה להניב עד 1 ק״ג שמחירו בשוק החופשי הוא 3 דולר. כפרים המרוחקים מנתיבים ראשיים מתארגנים בעונה כקואופרטיב . הם בונים מלכודות בשדות האורז לאורך קילומטרים . רוכשים גנרטור ומחשמלים את המלכודות. מלכודת המוצבת בשדות מרוחקים וחשוכים יכולה להניב עד 3 ק״ג. הקמבודים מטגנים את הצרצרים ומתבלים אותם במלח. הם נמכרים בעונה בכל מקום ונחשבים לחטיף מזין ומשובח. מלכודות שכאלה יכולות לשרת חקלאים בישראל ולמנוע הדברה באמצעות חומרים מסוכנים הפוגעים בבריאותינו. אני, אישית, לא אהבתי את טעמם של הצרצרים המטוגנים. אני כן מתגעגע לטעמו של ארבה מטוגן שהוא הרבה יותר טעים.