5 ימים בברצלונה

לא בטוח שכולם היו נהנים מטיול כזה. מצד שני, פע ראשונה בברצלונה, ואתה לא רוצה לפספס כלום. הכל כל כך יפה, הכל כל כך מושך וטעים... אז נכון, היינו צריכים שישבת בשביל נוח, אבל מצד שני כל כך נהננו! אפשר לקחת רק חלק מהדברים. אפשר לחפש את הטיפים בתוך הסיפור.
 אז כאות הזדהות עם כל מיש כותב פה ועושר לבנות טיולים, הנה הטיול שלנו הקצר לברצלונה. (מודים שאת הטיול לקוסה ריקה, עדיין לא העלנו...)

יום ראשון – 24.4.11 נחיתה ב-12:00 בצהרים (עיכוב של שעה וקצת). חותמים דרכון, לוקחים מזוודה ומחפשים את הרכבת לכיוון העיר. יש אוטובוס שיוצא מטרמינל 1 (aerobus) עולה 5.1 יורו. אנחנו הלכנו על האופציה היותר זולה אם כי לא בטוח יותר מהירה – עלינו על אוטובוס שלוקח לטרמינל מס' 2 (שזה בערך 7 דקות נסיעה). משם הלכנו עד לרציף הרכבת (עוד כמה דקות הליכה). היתרון – אפשר לקנות שם כרטיס 10-T (שעולה 7.85 יורו) – כרטיס של 10 נסיעות במטרו שאפשר להשתמש בו לכמה אנשים (לא אישי). וככה למעשה הנסיעה לברצלונה עלתה לנו 0.785 יורו לאדם. יש לשים לב שהרכבת הזאת יוצאת כל חצי שעה (לא עגולה) והנסיעה ברכבת עצמה לוקחת בערך חצי שעה. בסך הכל, נראה כי עם הנסיעה ב-aerobus אפשר להגיע יותר מהר. הרכבת עוצרת בתחנת Passeig de Gracia. לתחנה הזאת יש יציאה ממש ליד המלון שישנו בו. הבעיה – התחנה גדולה (!!!) מאד. למעשה יצאנו משהו כמו 500 מטר מהמלון שלנו (בדיעבד גילינו שליד המלון שלנו הכניסה קרובה לקווים מסויימים של המטרו. זו אמנם אותה תחנה אבל עם הליכה של 2-3 בלוקים בתוכה). הגענו למלון קצת לפני 14:00 בשביל לגלות שהחדר עוד לא מוכן (משום מה צ'ק אין הוא רק ב-16:00). שמנו את המזוודות והלכנו לחפש משהו לאכול. החנויות באיזור כולן היו סגורות – סיאסטה ויום ראשון... נכנסנו לאיזו מסעדה עם רעב כבד ובלי אפשרות לאכול בצקים וכו' (ערב חג שני של פסח). השירות היה ממש לא משהו ובסוף גם חוייבנו על שתי לחמניות שלא נגענו בהן בכלל ואף אחד לא סיפר לנו שהן מגיעות והן גם חלק מהארוחה והתשלום. שבענו וחזרנו למלון כדי לקחת את המזוודות ולעלות לחדר. המלון נראה די מפואר בלובי וסך הכל החדר די נחמד (Avidena Palace – הזמנו דרך אתר priceline.com למי שמכיר). שמנו את המזוודות ויצאנו בחזרה לתור את העיר. הלכנו ברגע לכיכר קטלוניה (הליכה של 5 דקות בערך מהמלון) ומשם לכיוון הרמבלה. בכיכר קטלוניה עצרנו ב-information בשביל לקבל קצת מידע על דרכי הגעה למונטסראט ולברר מה יהיה פתוח ביום למחרת לאור העובדה שגילינו שיום שני הוא חג פסחא והרבה דברים סגורים. קנינו שם כרטיס משולב למונטסראט (נסיעות במטרו – כנראה ללא הגבלה באותו יום שימוש, נסיעה ברכבת למונטסראט (דו כיווני), נסיעה ברכבל (דו כיווני), נסיעה בפונקלייר (ללא הגבלה) וכניסה למופע האורקולי) – כרטיס לאדם 23.1 יורו. עברנו לפי הסיור של מדריך שיחור (כל מיני בניינים לאורך שדרת רמבלה וסיור ברובע הגותי) – רחובות, בניינים ואווירה נחמדה. בדרך עברנו את הרובע היהודי, הקתדרלה של ברצלונה, כיכר ריאל וכו'. ברחוב Ferran קנינו למיכי חרב(מחיר מקורי 60 יורו, מחיר סופי 50 יורו – ההתמקחות היתה מהירה – יש מצב שאפשר היה להוריד יותר ;-)) מהיציאה מהרובע קנינו גם לי זוג סנדלים וזוג נעלי סירה. מחירים סבירים לגמרי. יצאנו מהרובע הגותי בחזרה לרמבלה לכייון עמוד קולומבוס ומשם לאיזור הנמל והקניון. חיפשנו מקדונלדס בשביל למצוא רשת אינטרנט חינם ולדבר עם הבנות בסקייפ. אחרי שיחה מאד רועשת הסתובבנו קצת בקניון ואז יצאנו לכיוון הרובע הגותי לחפש מקום לאכול. נכנסנו לטאפאס בר. עדיין לא יכולנו לאכול בצקים, אבל עדיין היה נחמד. הזמנו גם כוס קאוה לכל אחד (השמפניה של קטלוניה) – לנסות לטעום, זה חלק מהאווירה. סיימנו לאכול והלכנו למטרו, בחזרה למלון (השעה היתה כבר אחרי 23:00). בניגוד לערים אירופאיות אחרות, כאן המקום שוקק חיים גם אחרי השעה 21:00 בערב. זה מאד נחמד ומאד מזכיר מקומות בארץ. יום שני – 25.4.11 קמנו ב-7 בבוקר כדי לתפוס את הרכבת למונטסראט (מתחנת כיכר אספניה). לקחנו את הרכבת של 8:36 (זמנים של רכבות לקחנו מה-Information בו קנינו את הכרטיס המשולב, שאגב – הוכיח את עצמו לגמרי). הרכבת יוצאת כל שעה ועדיף לקחת את הרכבת המוקדמת כדי להגיע מוקדם יחסית למונטסראט – לפני כל העומס והתורים הארוכים. קנינו כרטיס שכולל עליה לרכבל (ולא ברכבת שיניים) ולכן ירדנו בתחנת Aero. משם לקחנו את הרכבל והגענו לאיזור המנזר. נכנסו ל-information כדי לקבל מפה וקצת מידע לשם התמצאות. הלכנו קודם לכנסייה (החלטה שבדיעבד התבררה כנכונה, כי ככה הגענו מוקדם והתור לא היה נוראי באופן יחסי למה שראינו אח"כ). הכנסייה לא כזו מרשימה ובעיקרון כולם עומדים בתור בשביל לראות את פסל המדונה השחורה. לא משהו, אבל מסמנים וי. משם לקחנו את הפונקלייר שעולה למעלה ל-Sant Joan. התחיל להיות קר וקצת גשום. עלינו למעלה ועשינו את המסלול הקצר שמגיע עד לנקודת התצפית של San Joan. אפשר להמשיך עוד למעלה, אבל הקור והרוח וקצת העייפות והרעב גרמו לנו להסתפק בזה. הנוף בהחלט יפה ומרשים וצוקי ההרים מרשימים גם. ירדנו בחזרה עם הפונקלייר (כמעט ולא היה לנו מקום והיינו נאלצים לחכות עוד 20 דקות לנגלה הבאה...). ירדנו למטה בשביל לקנות ארוחת צהריים של עניים (עדיין פסח כך שסנדביצ'ים וכו' לא היו בחשבון). ראינו את המופע האורקולי (אם אפשר לקרוא לזה ככה) ואת המוזיאון לידו. לא חייבים, ממש סתם. החלטנו שאנחנו מוותרים על שאר הסיורים בהר. היה קר וקצת גשום והעדפנו לחזור לברצלונה. באותה דרך בדיוק (עם החלפת רכבת באמצע, כי עלינו על הרכבת הלא נכונה) חזרנו לברצלונה. הגענו לברצלונה בערך ב-14:30 והלכנו לראות את הסגרדה פמיליה. יכול להיות שאם היינו מגיעים מוקדם היינו יכולים גם לתפוס את העלייה לתצפית (במעלית), אבל כשאנחנו הגענו אמרו לנו שנוכל לעלות רק שעתיים אח"כ. ויתרנו והסתפקנו בכניסה לכנסייה ולמוזיאון לידה. הכנסייה באמת מרשימה ויפה. יצאנו משם לעבר שדרות גאודי ועלינו במעלה השדרה לכיוון בית החולים סנט פאו רק בשביל לגלות שהוא בשיפוצים. כנראה שהיינו יכולים להיכנס פנימה, אבל די מיצינו את עניין הארכיקטטורה לאותו יום, ולכן העדפנו לקחת מטרו (עדיין השתמשנו בכרטיס המשולב שקנינו למונטסראט) ולחזור למלון כדי לדבר עם הבנות. אחרי שיחה עם הבנות בסקייפ, עלינו לחדר כדי להתכונן ולצאת בערב למופע פלמנקו במועדון Tarantos. מופע של חצי שעה של פלמנקו. אם היינו מגיעים קצת יותר מוקדם (יותר קרוב לשעה 20:00) אולי גם היינו תופסים מקום בישיבה. בכל מקרה נכנסנו (עלות כרטיס היא 8 יורו) ועמדנו (לא נורא, כי בכל זאת זה רק חצי שעה). היה נחמד מאד. משם יצאנו לכיכר ריאל (שם ממוקם המועדון) וחיפשנו מקום לארוחת ערב (על המסעדה המומלצת בכיכר ויתרנו לאור התור הדי ארוך שהשתרך בכניסה – היינו רעבים וירד קצת גשם). יום שלישי – 26.04.11 שוב קמנו מוקדם בבוקר (יחסית) כי גם הפעם החלטנו לצאת מחוץ לברצלונה. לאור העובדה שיש לנו מספיק זמן, החלטנו ששוה לצאת מחוץ לברצלונה ולנסוע לפיגאראס – העיירה בה ממוקם המוזיאון של דאלי. תפסנו את הרכבת שיוצאת ב-8:21 מתחנת Passeig de Gracia. קנינו כרטיס לכיוון אחד כי בבוקר עוד לא ידענו עם נרצה לחזור דרך חירונה. כרטיס לכיוון אחד עולה 12.5 יורו. רשמנו את שעות היציאה של הרכבות היוצאות מפיגאראס ומחירונה, כדי שנוכל לדעת עד כמה אנחנו גמישים ומתי אפשר לחזור לברצלונה. הגענו לפיגאראס ומיהרנו ללכת לכיוון המוזיאון של דאלי. הלכנו ממש לפי השילוט במקום ולא היו בעיות להגיע. חשבנו שצריך להספיק להגיע עד ל-10:30 כי יש כניסה כל חצי שעה, אבל זה ממש לא נכון. בכל מקרה, טוב שהגענו מוקדם. כשיצאנו מהמוזיאון אחרי שעתיים היה תור ארוך מאד של אנשים בכניסה. המוזיאון מאד מאד מרשים ואפילו שאנחנו לא חובבי אמנות, מאד נהננו מהתצוגות. דברים מאד מיוחדים ומרשימים. לא הכל, ומה שלא אפשר לרוץ מהר, אבל סה"כ היה שווה את ההגעה. מיד ביציאה מהמוזיאון (לא לשכוח לצלם את החלק האחורי שלו – זה עם הביצים למעלה), מגיעים לתצוגת התכשיטים של דאלי. הכרטיס למוזיאון כולל כניסה לתצוגה הזאת, והיא אכן שווה ביותר. תכשיטים שדאלי יצר בעצמו. מאד יפה ומאד מיוחד. אחרי שסיימנו עם דאלי קפצנו למוזיאון הצעצועים שהוא ממש לא רחוק (בירידה מהסמטה שיוצאת ממוזיאון של דאלי מצד ימין – יש שילוט). חביב ביותר – צעצועים מתקופות שונות בהסטוריה. היינו גם בכזה בפראג, אבל זה היה כבר לפני הרבה מאד שנים... אחרי שסיימנו עם המוזיאונים המשכנו להסתובב קצת באיזור המרכזי של העיר, כשהכיוון שלנו הוא בחזרה לתחנת הרכבת. עשינו עצירה לארוחת צהרים ותפסנו את הרכבת של 14:54 לכיוון חירונה. ב-15:30 הגענו לחירונה. האמת –קצת מאכזב. יכול להיות שהייתי מעדיפה להישאר עוד בפיגאראס ולחזור מוקדם יותר לברצלונה. בכל אופן, קיווינו למצוא Information כדי שתהיה לנו מפה וקצת מידע על הדגשים (לא מצאנו הרבה מידע באינטרנט). לא מצאנו, אז הלכנו לכיוון הקתדרלה (קצת חוש כיוון, שאלות עם צריך, ובסוף מצאנו). הליכה של כ-20 דקות בערך. קודם כל הגענו לאיזור הרובע היהודי. נכנסנו למוזיאון על היסטורית יהודי חירונה. נחמד. לא מעבר. עניין מאד אישי. ברור שלנו כיהודים זה עושה משהו. (עלות של 2 יורו לאדם). משם המשכנו ללכת באיזור הרובע היהודי והסמטאות (call) בעקבות השילוט המראה על כיוון לקתדרלה. הקתדרלה מאד מאכזבת בעיני (5 יורו כניסה). עוד כנסייה עם עוד פסלים של מלאכים, קדושים וכו'. ממש כמו ללכת לקברי צדיקים בצפת. העיקר מספקים לך הדרכה קולית (כלול במחיר)... יצאנו מהקתדרלה ועשינו סיבוב קצר באיזור שלה. יש עוד גנים נחמדים לראות, אבל ויתרנו. הלכנו לאורך הנהר בחזרה לכיוון תחנת הרכבת. עברנו דרך מרכז העיר. בסך הכל נחמד. לא יותר מזה. לא בטוח ששווה עצירה מיוחדת. (אגב, כרטיס מפיגאראס לחירונה עולה 5.8 יורו. כרטיס מחירונה לברצלונה עולה 8.7 יורו). תפסנו את הרכבת של 19:17 בדרך חזרה לברצלונה. היה יום ארוך. הרבה מאד הליכה, אבל הנסיעה לפיגאראס בהחלט היתה שווה את זה. מה שנחמד בברצלונה, זה שבשמונה בערב עדיין יש אור יום, כך שלא מרגישים שנגמר היום. הגענו לברצלונה בשעה 8:35. בדרך למלון עצרנו בסניף ZARA שממש קרוב למלון שבו ישנו. לא מצאנו כלום (תחילת עונה והמחירים עדיין היו יקרים). עצרנו בחנות H&M שממול – גילינו הרבה מאד דברים לבנות, אבל השעה היתה 15 דקות לפני הסגירה. השארנו את הדברים שם כדי לקחת למחרת (עדיף לעשות את כל הקניות בבת אחת באותה חנות ולא לפצל, אם יודעים שסך כל הדברים יעלה על 90 יורו –כך אפשר לקבל החזר מס). חזרנו למלון להתערנן וירדנו למטה – לאכול במסעדת Ciudad Comtal. אכן מסעדה טובה ושווה את ה-20 דקות שחיכינו בשביל לקבל שולחן. יום רביעי, 28.04.11 את היום התחלנו קצת יותר מאוחר משאר הימים. קמנו רק ב-8 בבוקר מתוך ידיעה שהאתר הראשון (קאסה באטיו) מאד קרוב למלון שלנו. למעשה עברנו לפי המסלול בספר של שיחור רק הפוך.עצרנו לשתות קפה ולאכול משהו ומשם המשכנו לקאסה באטיו, שבניגוד לשלל האתרים בברצלונה, הוא נפתח כבר ב-9 בבוקר. לפחות כאן, הגענו בין הראשונים וכך נחסכה לנו עמידה ארוכה בתור. המקום עצמו מדהים (!!!) –יצירת מופת של גאודי. יש מדריך קולי והמקום עצמו בהחלט שווה ביקור למרות המחיר הגבוה. האתר הבא היה קאסה אמטייה – בניין הצמוד לקאסה באטיו. הצצה קצרה לתקרה למעלה ובחזרה לרחוב. בינתיים כבר נהיה די חמים ולאור קרבת המלון שלנו החלטנו לחזור למלון ולהחליף לבגדים קצרים יותר. החלטה שהתבררה כנכונה ביותר בהמשך היום. חזרנו לשדרת Passeig de Gracia והמשכנו לכיוון לקאסה מילו. עמדנו בתור בערך 50 דקות. גם האתר הזה די יקר, וטוב שיש תעודת סטודנט של מיכי (בכל המוזיאונים זה הקנה הנחה של 20% - וזה די משמעותי כשכניסה עולה 20 יורו בערך...). קאסה מילה גם כן נחמד, אם כי בעיני פחות מרשים מקאסה באטיו. מיכי לקח מדריך קולי ומדי פעם זרק לי כמה הסברים מעניינים. אחרי כשעה סיימנו וחזרנו לרוחב. אכלנו משהו קטן (פיצה עם פטריות, כשרק כשקיברנו לפה שמנו לב שיש עליה גם חתיכות של מה שנראה כמו ham...לא בשבילנו). בכל אופן, מכאן התחלנו בהליכה די ארוכה לפארק גואל. עצרנו במקומות שמדריך שיחור מזכיר (קאסה וינסנס וקאסה רמוס) והלכנו לא מעט (משהו כמו 40 דקות). בדרך לפארק גואל יש גם עלייה – אין ספק שאחרי הימים הצפופים שעשינו, הרגליים כבר היו עייפות.... פארק גואל אכן מאד יפה. השעה היתה בערך 14:30 ובמקום היו הרבה מאד אנשים, מה שבעיקר מקשה על צילום התמונות. עלינו למעלה ועשינו תצפית על ברצלונה. בהחלט יפה. הצטלמנו וצילמנו ואחרי שעה יצאנו מהפארק. יכול להיות שאילו לא היינו כל כך עייפים מהליכה ואם המקום היה פחות עמוס היינו מסתובבים יותר, אם כי אין הרבה מה לעשות בפארק עצמו. מכאן החלטנו לנסוע לטיבידאבו. וזאת אולי ההחמצה היחידה של הטיול שלנו. למרות שבדקנו יום קודם שעות והגעה, למקום עצמו לא הגענו... יצאנו בשעה 15:30 מפארק גואל. תחנת המטרו הקרובה לפארק מרוחקת מרחק של כ-1.5 ק"מ. 20 דקות והיינו בתחנה. לקחנו את הקו החום לפי ההוראות שקיבלנו וירדנו בכיכר קנדי. מכאן היינו אמורים לקחת את החשמלית הכחולה. משום מה היא לא עבדה (לא ברור למה, אבל זה מה שהבנו מדוברי הספרדית בכיכר קנדי). אישה נחמדה ששמעה אותנו מבררים לגי הטיבידאבו אמרה לנו שקו 196 מכיכר קנדי מגיע עד הפוניקלור שאמור להביא לטיבידאבו. רצנו מהר לתפוס את האוטובוס, ונסענו איתו עד לתחנת האחרונה שלו. ירדנו מהאוטובוס. רק בשביל לגלות שהפוניקלור סגור!! למרות שהגענו ב-16:45 והתחנה נסגרת ב-17:15, ולמרות שהיתה אמורה להיות עוד נסיעה אחת למעלה, התחנה היתה סגורה. אנחנו ועוד קומץ תיירים שהגיעו במיוחד למקום, כבר לא הגענו לראש ההר. בזבוז של כשעה וחצי! לאור שינוי התכניות, החלטנו לא לחזור למלון עדיין (השעה היתה קרוב ל-17:00) ולנסוע לקאמפ נאו – מוזיאון ברצלונה. יקר להחריד (19 יורו לאדם, שוב תודה לתעודת הסטודנט). מיכי מאד נהנה. אני לא לא כל כך. קצת יקר בשביל מישהו שהוא לא חובב כדורגל... בשעה 19:30 כבר היינו אחרי (מודה שזירזתי את מיכי...). נסענו לאיזור המלון – לחנות ה-H&M. לצערינו לא שמרו לנו על הדברים, אבל כבר ידענו מראש מה לקחת. בשעה 20:45 מיכי פורש לבר הצמוד למלון בכדי לצפות במשחק הכדורגל – ברסה מול ריאל. אני נשארת עד 21:30 להשלים קניות לבנות ואולי למצוא גם לי משהו. בסופו של דבר נזק של 167 יורו (!!!). 30 יורו על 3 חולצות למיכי, 30 יורו על 2 חולצות בשבילי וכל השאר על הבנות... בסוף לא שכחתי לבקש טופס החזר מס (קניות מעל 90 יורו) בתקווה לקבל החזר בשדה התעופה. נגמר היום – הצטרפתי למיכי כדי לראות את ברסה שמה שני גולים ומנצחת במשחק הראשון של חצי הגמר... יום חמישי- 28.4.11 היום האחרון שלנו בברצלונה. הפעם קמנו ב-8:30 בבוקר. הפוניקולור למונז'יאק נפתח רק ב-10:00, אז אין מה למהר. עקבנו אחרי ההוראות במדריך שיחור ונסענו להר המונז'יאק. עלינו למבצר ועשינו תצפית על כל העיר. מאד נחמד לראות את הסגרדה פמיליה כמעט מכל מקום גבוה בברצלונה. עקבנו אחרי ההוראות במדריך (כולל עצירה בתחנת הביניים של הרכבל) וירדנו בחזרה לנקודת המוצא של הרכבל. גם הנסיעה ברכבל מאד נחמדה, כי רואים את כל הנוף. מהירידה מהרכבל התחיל שוב המסע הרגלי – ויתרנו על חואן מירו ועד שלל המוזיאונים במדריך שיחור (אנחנו לא חובבי אמנות...) והמשכנו עד לאיזור האצטדיון האולימפי. נכנסנו לאצטדיון, הגענו לרחבה וראינו את מגדל התקשורת. משם ירדנו לכיוון פלסה אספניה לכיוון פובלו אספניול. האמת, המקום עצמו די איכזב. מקום נחמד, עם הרבה מסעדות וגלריות, אבל לא משהו מעבר. לא הרגשנו בססגוניות או באיזה משהו מיוחד. די מהר מיצינו את המקום. למעשה, פה סיימנו את האתרים בהם רצינו לבקר. מכאן המשך היום הוקדש לאוכל וקניות. ירדנו עד כיכר אספניה ואכלנו במסעדה לפי המצלצת המדריך (אם כי כנראה שינו לה את השם). האוכל היה נחמד, אבל את הסטייק הם די הרסו.... נכנסנו לקניון בכיכר, רק בשביל לעשות סיבוב ולגלות שהמחירים שם לא בשבילנו. קנינו שוקולדים לעבודה בסופר למטה ויצאנו בחזרה לתחנת המטרו, מתוך כוונה להגיע לשוק בוקריה, בו לא ביקרנו ביום ראשון, כי הוא היה סגור. גם פה די התאכזבנו. בסך הכל שוק אוכל. הרבה דוכנים שחוזרים על עצמם, הרבה אטליזים. למי שלא אוכל חזירים ושרצים, קצת פחות אטרקטיבי. בנוסף – זאת היתה שעת צהרים ולא מעט דוכנים היו סגורים. כך שהסיבוב בשוק היה מאד קצר. חזרנו לרמבלה בדרכנו לכיכר קטלוניה. נכנסנו לכלבו הענק שם – שוב בשביל לגלות שהמקום די יקר. הרבה מותגים וכו'. ירדנו, והמשכנו ברחוב המקביל לרמבלה לכיוון דרום ושם דווקא מצאנו כמה חנויות נחמדות במחירים סבירים. הנזק – מכנס ג'ינס שלושה רבעים למיכי וג'ינס סקיני בשבילי. הסתובבנו עוד באיזור וחזרנו בלכיכר קטלוניה דרך הרמבלה. רצינו לדבר עם הבנות וחיפשנו סניף מקדונדלס. אמנם מצאנו אחד, אבל הרשת היתה איטית והשיחה נותקה לא מעט פעמים. יצאנו כי רצינו לחפש רשת אחרת, אבל לא מצאנו. בינתים התחיל לרדת גשם ודי נאלצנו להיכנס תחת אחד ממרכזי הקניות בכיכר (מול מקדלונלס). השעה כבר היתה די מאוחרת והיינו צריכים לחזור למלון ולהספיק לאכול. נסענו תחנה אחת במטרו (בגלל הגשם) והגענו למלון. החלטנו לנסות להספיק לאכול במעדת centfocs המומלצת במדריך שיחור גם ע"י מטיילים נוספים. המסעדה מאד קרובה למלון שלנו כך שהגענו מיד קצת לפני 20:30, השעה בה היא נפתחת. לצערנו, לא יכולנו להתענג יותר מדי על הארוחה – הזמנו מנה עיקרית ויין, ומהר (יחסית) יצאנו משם, בדרכנו חזרה למלון – לאסוף את המזוודות ולמהר לתפוס את הרכבת היוצאת לכיוון שדה התעופה.
 אגב, בגלל שהטיסה שלנו היתה טיסת לילה, הגענו לשדה ריק לגמרי. בטרמינל 2 ניסינו להבין איפה אפשר לקבל החזר מס. שאלנו, הופננו, הגענו למקום. איש מכס החתים לנו את הטופס ואמר לנו ללכת לסניף הבנק. לא ממש מצאנו אחד כזה פתוח בשדה. חזרנו אליו ואז הוא אמר שאפשר לשלוח בדואר (יש תיבת דואר צהובה לא רחוק). אולי עוד כמה חודשים נקבל איזה 20 ומשהו יורו...