תמיד חלמתי להגיע למונגוליה. משהו בתיאורים של גינגיס חאן השוטף את אירופה עם חיילים עזי נפש על סוסים קטנים ועצבניים מאוד סקרן אותי. הבנתי שזו ארץ קשוחה ולכן הססתי ולבסוף נסעתי. שוב עם DRAGOMAN בטיול OVERLAND.
הצטרפתי למשאית בסין בעיר XIAN ובמשך שבועיים פילסנו דרכנו לכיוון מונגוליה. נכנסנו דרך מדבר גובי מוקפים בפסלים ענקיים של דינוזאורים ושל עצים מעידן היורה? לציין כי כאן נמצא שדה מאובנים ענק של דינוזאורים. ההבדל הראשון שאתה שם לב אליו בין סין למונגוליה הוא השמיים.
השמיים במונגוליה צלולים מבהיקים נקיים וכל תואר אחר שתיבחרו המעיד על נקיון וראשוניות. לא יאמן, האור שונה, הצבעים שונים ומגוונים יותר.
ההבדל השני הוא הנוף. במונגוליה הצטערתי שאיני מצלם הכל בוידיאו. הנוף מדהים ומשתנה כל הזמן בדינאמיות שלא פגשתי כמוה, אפילו במדינתו הקטנה עד מאוד. במונגוליה שטחים עצומים ועם זאת משתנים כל הזמן. העובדה שבמונגוליה כמעט ואין כבישים ואתה נוסע למעשה בשטח ונמצא במגע ישיר עם הנוף, ללא תיווך של דרך שלוקחת אותך לאן שהיא רוצה, עובדה זו מחברת אותך לנוף באופן מיידי.
הבדל שלישי: מזג אוויר. בחיים שלי לא נתקלתי בכזה מזג אוויר מטורף והפכפך. הבוקר מתחיל כבוקר בהיר כחול וצלול, מתחמם לקראת הצהריים ואז לפתע, באופן קבוע למדי בסביבות 13:00-14:00 מתהפך עליך מזג האוויר, רוח קפואה מגיעה מכיוון סיביר הטמפרטורות צונחות בכ- 20 מעלות או יותר ולפתע אתה מבין מצויין למה כל המונגולים הולכים עם מעיל עבה מאוד וארוך מאוד ועם מגפיים גבוהים למרות שבחוץ 35 מעלות. ואתה ממש רוצה מעיל כזה...נכון, אתה כמטייל מנוסה, מצוייד בשיטת השכבות אבל אתה לא מוכן למהירות הזו של חילופי מזג אוויר, והשכבות שלך ממתינות במשאית, באוהל או בחדר אבל בדרך כלל לא ממש זמינות. במהירות דילגנו לשוק וחלק הצטיידו במעילים ענקיים שכאלה, אני העדפתי לקנות שמיכה משער גמל. מדהימה, אתה מתכרבל בתוכה והחיים יפים לא אכפת לך יותר מסופות קרח או שלג שמשתוללות בחוץ (והיו! לפחות ביוני 2015).
הבדל רביעי: האנשים. בסין המוני אנשים וכאן אדם על כל 100 ק”מ , סוסים לעומת זו יש כאן בשפע וכבשים ועיזים. האנשים בסין נראים לפחות כמסוגרים בפני זרים וקשה להגיע אליהם. גיליתי שבסין אם אתה יודע להגיד: “ני חאו?” אתה מסתדר עם כולם והם ישר מחייכים ומנסים לעזור. במונגוליה המצב שונה. זו מדינה של נוודים ושל תלות וערבות הדדית ואתה מרגיש את זה. עוצר בערבה השוממת לכאורה כדי לארגן ארוחת צהריים ולאחר רבע שעה מגיע רועה סוסים על סוס קטן ועצבני וללא אומר ודברים קושר את סוסו למשאית, ומצטרף אלינו לארוחה. לנו היה מדריך מקומי דובר השפה שגם הסביר לנו המנהגים וכיצד לקבל אורחים. הפנים הקפואות מהקור או השמש מפשירות ומתפתחת שיחה נינוחה על מצב עדרי הסוסים, התיירים וכל נושא אחר. המונגולים פתוחים יותר מהסינים וברור להם שהם יעזרו לך בדיוק כמו שאתה עוזר להם. באחד הימים המשאית שלנו עברה במעבר הרים צר מאוד ובסופו המתין לה בור גדול שבמיידי שבר את אחד החלקים ונתקענו. בארץ היית מחכה לחילוץ מוצא רכב חלופי וכן הלאה. מה קרה כאן? פורק החלק השבור, המדריך המקומי ניגש ליורטה הקרובה (תמיד יש אחת) קיבל מהם אופנוע ללא כל היסוס נסע על אופנוע לעיר הסמוכה, מצא מישהו שריתך גדר. החלק השבור רותך והמדריך חזר עם חלק מתוקן כל זאת תוך 4 שעות. המשאית המשיכה בדרכה.
המונגולים גם גבוהים יותר ויפים יותר לדעתי מהסינים נראה שם נושאים גנים מעמים שונים שכנראה כבשו בזמנו.
זהו להיום. המשך אודות מונגוליה בקרוב.
