לאחר ההקדמה הכללית אנסה לתאר את המסלול אותו עברתי עם המשאית שלנו מסין למונגוליה. אגב, השתמשתי הפעם באפליקציה בשם DIARO כיומן מסע והיא עבדה לא רע חוץ מפעם אחת שנמחקו לי שלשה ימים ללא סיבה ברורה.
נפגשתי עם החברה במלון בXIAN עושים רושם נחמד כרגיל. אוסף של אנשים בגילאי 20 עד 70. הרוב בני 30 וקצת. רובם כרגיל בריטים ואוסטרלים, ואני כרגיל הישראלי היחיד. אני בחדר עם דייב, בריטי בן 40 פלוס שישר שופך את ליבו. מומחה מכרות ששוטט בעולם בשליחות חברת מכרות בריטית וכשחזר פעם אחרונה פיטרו אותו. כשאמרתי לו שיתכן שיש לו הזדמנות לצאת לשוק כמומחה פרטי, הסתכל עלי בעיניים מזוגגות ואחר לי: “אתה חבר טוב”. התמוטט על המיטה ופתח בנחירות שבחיים לא שמעתי. בבוקר לפי מבטי הרחמים של האנשים הבנתי שהנושא מוכר וידוע. קניתי אטמי אוזניים. יצאנו לראות כמובן את חיילי החימר. יש משהו מרשים ועצוב לראות כל כך הרבה חיילים נאבקים כאילו לצאת מתוך העפר ומתוך ההריסות עם ידיהם ורגליהם המנותצות. מרשימה מאוד העובדה שלכל אחד תווי פנים והבעה יחודיים לו. שוטטנו על חומות XIAN ביקרנו בפגודת האווזים. עיר מעניינת במידה אבל לא “שבתה” אותי. משם המשכנו ל Lijiashan. המקום הזה שבה את ליבי באופן מיידי. כפר עתיק אשר בתי הכפר שוכנים למעשה בתוך מערות שנחצבו בהר. הכפר תלוי לו על גבעות מעל הנהר הצהוב. סמטאות מתפתלות בין בתים וחצרות. הכפר מתוייר למדי. הוא ציורי מאוד ומושך המוני ציירים וצלמים המתפרסים ברחבי הכפר. אנחנו מתגוררים כל הגברים ביחד במערה אחת והבנות במערה שניה בחצר אחרת. הארוחות נערכות בחצר והן ממש דוחות. מקבלים גוש בצק בלתי אפוי, ככה הסינים אוהבים, יחד עם מרק דליל מאוד, גם את זה הם מאוד אוהבים, ואז כמה סלטים סבירים וקצת בשר. זה אוכל מקומי לחלוטין ממש לא לתיירים. לא משנה, העיקר לא רעבים. אני מטייל בכפר שעות, שקיעה זריחה מדהימה וממשיכים הלאה.
ממשיכים ל PINGYAO. שוב עיר מאוד ציורית ושמורה להפליא. אין כניסה לעיר ברכב. ניתן להגיע עם רכב חשמלי למרכז העיר ומשם רק ברגל. אנחנו מסתובבים עם התרמילים על הגב ומגיעים למלון סיני מסורתי. מלון עשוי עץ. מקבלים חדר יפה, עתיק, היופי בפשטות. עצים אדירים מחזיקים את הקירות ספוגים במאות שנים של עוברי דרך. חצר מרכזית וחדר אוכל קטן. יוצאים מהמלון ומיד נופלים על מקדשו של קונפוציוס. שם יש לך הזדמנות להעלות את ה IQ שלך באופן מיידי. אם עוברים בשער הבנוי בחצר מובטחת לך הצלחה בלימודים. אז עשרות סינים עם ילדיהם עוברים פעם או פעמיים בשער.מטיילים בפינגיאו. אני עובר ממקדש למקדש מפסל כזה לפסל אחר. עולה על חומת העיר ויורד מחומת העיר. המסקנה: העונג הכי גדול פשוט להסתובב ברחובות העיר. ערב רב של חנויות עתיקות וחדשות. מוכרים עתיקות מזוייפות ופסלי פליז וברונזה, צעצועים שעולים כלום, חרבות, נעליים בגדים. יש הכל. בערב האווירה קסומה בגלל שפע המנורות והאנשים והצללים.בהחלט אהבתי את פינגיאו. בבוקר קמתי כי שמעתי צעקות רמות בחצר. עומדת קבוצה של נשים וגברים וצועקים אחד על השני. חשבתי שהם רבים והסתכלתי בעניין לראות מה קרה. מסתבר שהם סתם חברים שהחליפו חוויות על הלילה שעבר. רציתי לצאת מהמלון אך בכניסה עמדו עשרות סיניות קטנות בטיול בית ספר עם מזוודות ותיקים. נעמדתי בפתח הרמתי ידיים ואמרתי:”נימן חאו מה?” יענו כולם בסדר? התגובה הייתה מדהימה: מחיאות כפיים והמון צילומים. לפתע עבר גל של התרגשות והצילומים התחדשו ביתר מרץ. לא הבנתי למה עד שראיתי שניל ,הטור לידר שלנו, עומד לידי. בלונדיני, שזוף 195 ס”מ, שרירי ומחייך כל הזמן, לא פלא.
