• היעד: חופי אמלפי, דרום איטליה.
  • הזמן: אמצע ספטמבר.
  • אורך הטיול: חמישה ימים.

טיפים כללים

  • בדרום איטליה, לפחות באזורים הכפריים והפחות מתויירים – לא ממש יודעים אנגלית (או יותר נכון – ממש לא יודעים אנגלית!). לכן, מומלץ להצטייד מראש בכמה מילים בסיסיות באיטלקית.
  • Coperto – ברוב המסעדות גובים כיורו או שניים עבור הישיבה במסעדה, לכן, אל תהיו מופתעים אם את החשבון תקבלו עם ארבעה יורו יותר (לזוג).
  • אנחנו עשינו את הטיול עם חבילת גלישה שסייעה לנו מאוד בעיקר מבחינת שימוש ב-Waze וכמו כן גם מבחינת התמצאות בכל מקום שבו שהינו (Google Maps) ושימוש תכוף ביותר ב-TripAdvisor לחיפוש מסעדות וגלידריות J

המלון

את החדר הזמנו ב-Bed & Breakfast (כמו מלון, רק בלי התווית הרשמית של מלון) שנקרא Casa Pendola ויושב בנקודה גבוהה במיוחד על אחד מרכסי ההרים וממנו יש נוף מהמם! במלון קיבלה אותנו בעלת המלון – אנטונלה. אישה מקסימה, חמה ומאוד שירותית! לאורך כל השהייה היא דאגה לנו להכל – אם זה תקלות או בקשות לגבי החדר, המלצות לכל דבר שרצינו (מסעדות, חניונים, מסלולים) או סתם שיחה נעימה. המלון עצמו היה נקי, נעים ומסודר (יש גם בריכה בעונה, אבל קחו בחשבון ש-Agerola יושבת בנקודה גבוהה ולכן יחסית קריר שם גם באמצע ספטמבר, לא כמו מקומות אחרים שיושבים ממש על החוף). כמו כן, ארוחת הבוקר הייתה טרייה, מאוד ביתית והכילה את כל מה שהיינו מצפים מארוחת בוקר במלון.

היום הראשון

הגעה לשדה והשכרת רכב

הגענו לשדה התעופה ברומא (Fumicino) בשעות הבוקר וניגשנו לאסוף את הרכב שהזמנו מהאתר RentalCars.com בחברת SIXT. המפגש עם נותני השירות של החברה היה מוצלח מאוד ונציין כי כל התהליך היה מקצועי ביותר! כמו כן, קיבלנו רכב מצוין ונוח במיוחד (Opel Corsa). אנחנו עשינו את הביטוח עבור הרכב דרך RentalCars.com ולא דרך החברה (SIXT) עקב המלצות שקיבלנו בנושא – ובאמת שנראה שאין טעם להוסיף את הביטוח של החברה (תלוי כמה אתם מרגישים בנוח, אבל בגדול זה דיי מיותר ומכסה את אותו הדבר).

משדה התעופה יצאנו בשעות הצהריים המוקדמות לכיוון עיירה בשם Agerola הממוקמת באזור חופי אמלפי, אך על נקודה גבוהה יחסית. הנסיעה משדה התעופה היא של שלוש וחצי שעות נטו, אך בפועל עם עצירות לריענון וארוחת צהריים ארכה הנסיעה כחמש שעות. מרבית הנסיעה היא על אוטוסטרדות בתשלום (כבישי אגרה), שהם מסודרים ביותר, נוחים לנהיגה, ועם תחנות עצירה ותדלוק לכל אורכן. החלק הראשון והעיקרי של המסלול נעשה על אוטוסטרדת A1(מילאנו ß נפולי), עליה נוסעים ב-200 ק"מ ומשלמים עבור כך 14.5 יורו. בהמשך, עולים לעוד כ-20 ק"מ קצרים על אוטוסטרדת A3, גם היא בתשלום אך של 2 יורו בלבד. לאחר שירדנו מהאוטוסטרדות המסודרות בתשלום – מגיעה נסיעה מאתגרת מעט יותר על הכבישים הטיפוסיים לדרום איטליה – כבישים עקלקלים, צרים מאוד ומלאים בנהגים איטלקיים טיפוסיים. חשוב לקחת בחשבון שהשכרת רכב עבור טיול באזור הזה דורשת נהג מיומן יחסית שאינו חושש מנסיעות אקסטרימיות.

ארוחת ערב

לאחר שהתמקמנו במלון ונחנו מעט, רצינו לצאת לארוחת ערב ולטעום מהאוכל המקומי (שבתכל'ס – הוא חלק גדול מהבחירה שלנו באיטליה J). לשם כך, התייעצנו עם אנטונלה שהמליצה על L'Angolo dei Sapori, הממוקמת גם היא ב-Agerola במרחק של כ-5 דק' נסיעה מהמלון. המסעדה הייתה מאוד משפחתית ונעימה (אם אתם מעוניינים בארוחה "fancy-ית" יותר – אל תחפשו זאת ב-Agerola J). החוויה מהמסעדה הייתה מאוד טובה בסך הכל (אוכל טעים וטרי, מחירים נמוכים מאוד, אווירה כללית), מלבד המלצר שלנו שהיה חסר סבלנות ומאוד לא שירותי.

היום השני

את היום השני תכננו מראש להתחיל יחסית מוקדם כך שקמנו באזור השעה 08:00. לאחר ארוחת בוקר במלון, צפייה קצרה בנוף המהמם והתייעצות נוספת עם אנטונלה, יצאנו ברגל לנקודת הפתיחה של מסלול הנקרא Path of the Gods (Sentiero degli Dei)אשר מתחיל ממש מהמרכז של Bomerano, Agerola (מרחק של 7-10 דק' הליכה מהמלון), שם ניתן למצוא גם גלידריה, בית קפה וסופר קטן בו קנינו בכל יום מים ומצרכים. המסלול שאנחנו בחרנו הוא של כ-7 ק"מ הנגמר בעיירה בשם Nocelle. המסלול הינו ברמת קושי קלה-בינונית (תלוי ברמת הכושר), ורובו נעשה על צלע ההרים ועם נוף יוצא דופן ביופיו אל קו החוף המשיק אל הרכס. אם בחרתם לטייל באזור חופי אמלפי – אל תפספסו! אנחנו צעדנו במסלול כ-3 שעות עד Nocelle ומשם בחרנו לקחת אוטובוס היורד לעיירת חוף מאוד תיירותית ומוכרת בשם Positano. קניית כרטיס על האוטובוס עולה 1.70 (יש גם קיוסקים שמוכרים במעט פחות). אם אתם מעוניינים – תוכלו לבחור לרדת ברגל מ- Nocelle ל-Positano בכ-1700 מדרגות. Positano, למרות האופי המאוד תיירותי שלה (ובהתאם גם כמות התיירים מכל העולם שמגיעים אליה), היא עיירה ציורית ומקסימה ועל כן מומלץ לבקר בה, גם אם זה רק לכמה שעות. בעיירה עצמה ניתן להסתובב בין הסמטאות הצרות והמלאות חנויות ודוכנים שונים (זה גם מקום שניתן להשיג בו, גם אם לא בזול, מזכרות נחמדות). כמו כן, ניתן לאכול באחת מהמסעדות (שגם הן לא זולות כמו המסעדות בעיירות הקטנות כמו Bomerano), אך לגמרי מספקות את הסחורה מבחינת אוכל איטלקי טוב. על פי המלצות ב-Trip Advisor בחרנו במסעדה בשם Buca di Bacco הממוקמת ממש על החוף ובתוך מלון. המסעדה מרשימה ביופייה, עם נוף מהמם לחוף הסמוך ואווירה מאוד רגועה ומרגיעה. אם השולחנות הסמוכים לים תפוסים, מומלץ לבקש מהמלצרים לעלות לקומה השנייה והפחות מוכרת, שם ניתן לשבת בשולחן על מרפסת הצופה על החוף. המחירים במסעדה לא היו זולים במיוחד (למעשה, זו הייתה המסעדה היקרה ביותר בה אכלנו לאורך הטיול), אבל בהשוואה למחירים בארץ – מדובר בהשקעה סבירה לחלוטין. אחת המנות שהזמנו הייתה ריזוטו לימון (היות ולימון הוא אחד מהגידולים הפופולריים והטיפוסיים ביותר בדרום איטליה). רצינו לנסות משהו מיוחד ומקומי, אך לצערי החיך הישראלי והמאוד לא מורגל ללימון בסדר גודל כזה מנע מאתנו ליהנות מטעם המנה. יש לקחת בחשבון שהלימון מאוד חזק וצריכים להיות אמיצים J

מהחוף ב-Positano (ממש מתחת למסעדה שבה אכלנו) – יוצאים מגוון של מסלולי שייט באזור (יכול לנוע משיט של 3 שעות לאורך כל החוף ועד לשייט של 20 דק' במעבורת גדולה יותר שמטרתו פשוט להעביר אתכם ליעד הבא). אנחנו הזמנו שייט במעבורת ל-Amalfi שארך כ-20-25 דק' ועלה כ-8 יורו לאדם. השייט יפה מאוד וחושף אותנו לנוף של קו החוף אך הפעם מהצד של הים. העיירה Amalfi אליה הגענו גם היא עיירת חוף תיירותית וציורית מאוד אך מעט פחות עמוסה מ-Positano. בעיר ניתן לטייל לאורך החוף, לטבול במים (ישנם חופים שבתשלום וכאלו ציבוריים שהינם בחינם), לאכול גלידה או ארוחה איטלקית טובה וגם כאן – להצטייד במזכרות לקראת החזרה לארץ. אנו הסתובבנו כשעה בעיירה ועם רדת הערב לקחנו אוטובוס חזרה ל-Bomerano. הפעם, קנינו את הכרטיסים מראש אצל אחד הסדרנים שמסתובבים באזור התחנה המרכזית ועל כן הם עלו מעט פחות. יש לקחת בחשבון שהאוטובוסים באזור אינם יוצאים בתדירות גבוהה (אחת לשעה ברוב שעות היום ואילו לקראת אחה"צ-ערב – אחת לשעתיים, כאשר האחרון יוצא בשעה 21:00(. כמו כן, האוטובוסים מפוצצים עד לאפס מקום, ואם לא תקדימו להגיע אליהם – כנראה שתצטרכו לעמוד. הנסיעה מאוד מאתגרת ברכב ועל כן פי כמה וכמה באוטובוס צפוף באנשים. הנסיעה חזרה ארכה כחצי שעה תוך עיקולים מטורפים. בקיצור – לא החוויה הטובה ביותר שלנו בטיול, אך מצד שני – לא משהו בלתי נסבל בשביל פעם אחת בטיול.

עם הגעתנו למלון, התארגנו ויצאנו למסעדה המדורגת ראשונה ב-TripAdvisor ב-Agerola: Pizzeria Ai Galli– גם למסעדה הזו אין טעם להתגנדר במיוחד שכן מדובר בפיצרייה שכונתית, אך אסור לפספס את הפיצה שלהם! גם כאן ולא באופן מפתיע ל-Agerola – אף אחד לא הבין מילה באנגלית ולכן תקשרנו בעיקר באיטלקית, מעט ספרדית ומעט שפת הסימנים J במקום הזמנו פיצה אחת וקלצונה אחת (הקלצונה עצומה!!) – שתי המנות היו מבין הטובות שאכלנו באיטליה! כמובן ששתינו גם לימונצ'לו ביתי והזמנו לקינוח פיצה נוטלה (נוטלה יש בכל מקום באיטליה). גם מהארוחה כאן יצאנו מאוד בזול (מחירים מצחיקים יחסית לארץ).

היום השלישי

ליום השלישי תכננו תכניות קצת יותר רגועות ועל כן קמנו קצת יותר מאוחר ולאחר ארוחת בוקר יצאנו מהמלון בערך בשעה 10:00-11:00. לאחר הנסיעה הקשה באוטובוס, בחרנו להגיע שוב ל-Amalfi, אך הפעם לנסוע לשם ברכב השכור. את הרכב החנינו בחניון בשם Luna Rossa שממוקם בין Amalfi לעיירה קטנה נוספת בשם Atrani. החניון אינו זול בכלל ובעונה המבוקשת עולה 4 יורו לשעה (אך מסתבר שזה יותר זול מחניונים אחרים באמלפי!). את היום התחלנו בארוחת בוקר קלילה באחת מהמסעדות על החוף בשם Blue Moon שם נהנינו משירות מקסים, נוף מהמם ממרפסת לכיוון הים וכריכי פניני מקומיים בליווי קוקטייל אפרול שפריץ הפופולרי לאזור. לאחר מכן ירדנו לחוף הציבורי (שלא עולה כסף). החופים באמלפי הינם חופי חצץ (אין חול) ולכן כדאי להביא סנדלים / נעלי ים / סנדלי שורש איתם ניתן להיכנס גם לתוך המים. לאחר בילוי קצר בחוף הלכנו לתחנה המרכזית (3 דק' הליכה) ומשם לקחנו אוטובוס מודרך של חברת SightSeeing ל-Ravello שעלה 5 יורו (נסיעה באוטובוס רגיל עולה 2 יורו). האוטובוס היה ריק לחלוטין ונהנינו מסיור פרטי על אוטובוס עם גג פתוח והדרכה מוקלטת באנגלית באוזניות. הנסיעה ארכה כחצי שעה עד ל-Ravello, עירה קטנה ומקסימה הידועה בסצנת המוזיקה שלה (מתקיימים שם המון קונצרטים ומופעים, שווה לברר מראש למי שמעוניין). מהעיירה, הממוקמת גבוה יחסית לאמלפי, ישנו נוף מהמם לאזור החוף. בעיירה עצמה הסתובבנו מעט ואכלנו גלידה מצוינת (הכי טובה שאכלנו) בגלידרייה בשם Baffone Gelateria Artigianale אליה הגענו גם כן בעזרת ה-TripAdvisor. לאחר כשעתיים בעיירה ירדנו חזרה ל-Amalfi, אך הפעם באוטובוס הציבורי. שימו לב שמומלץ לקנות כרטיסים לאוטובוס הזה כבר למטה ב-Amalfi, היות ואנו לא מצאנו מקום לקנות כרטיסים למעלה ומקרה הצלחנו לקנות מזוג תיירים אחר (כמובן שניתן לקנות גם על האוטובוס אך לשלם כחצי יורו יותר עבור כל כרטיס). לאחר חזרתנו ל-Amalfi המשכנו להסתובב בעיירה ואכלנו ארוחת ערב במסעדה נוספת המומלצת ב-TripAdvisor – L'Abside. המסעדה ממוקמת בסמטה פנימית ורחוקה מהרעש התיירותי. האווירה במסעדה הייתה נעימה, שקטה וקסומה. השירות במקום היה מצוין והמלצרים היו נחמדים מאוד באופן יוצא דופן. במסעדה הזמנו לזניה בשרית ופסטה קרבונרה – שתי מנות מצוינות! לאחר מכן קינחנו בגלידה בגלידריית Savoia– גלידה טובה ונחמדה אבל לא מרגשת כמו זו שאכלנו בצהריים ב-Ravello. לאחר מכן חזרנו שוב בנסיעה ברכב של כחצי שעה למלון ב-Bomerano.

היום הרביעי

גם את היום הרביעי בטיול התחלנו בשעה מוקדמת – ב-06:30 כבר יצאנו מהמלון (ללא ארוחת הבוקר המוגשת בין השעות 07:30-10:30). זאת כיוון שאת היום תכננו לבלות באי Capri, אליו ניתן להגיע בשיט מהעיר Sorrento (ממש בקצה ה"מגף" האיטלקי) ומומלץ לקחת מעבורת כמה שיותר מוקדמת לפני גל האנשים שמגיעים לאי. הנסיעה ל-Sorrento ברכב ארכה כשעה-שעה ורבע ואת האוטו החנינו בחניון Garage Marina Piccola אשר גובה 22 יורו לכל היום. משם הלכנו מרחק של כ-100 מטר לנמל וקנינו כרטיסי הלוך למעבורת (לא רצינו להתחייב לשעת חזור ולכן לא קנינו הלוך-חזור, מה גם שהמחיר הינו זהה). כרטיס למעבורת לקפרי עלה 19 יורו לאדם והשייט ארך כ-30 דק'. עם הגעתנו לקפרי בחרנו לעלות ברגל מהנמל אל העיירה קפרי עצמה (המפלס הראשון של האי). ניתן להגיע לשם גם באוטובוס / פוניקולר (מעין קרון המטפס על ההר). ההליכה ארכה כ-30 דק' ברגל ועם הגעתנו לקפרי עצמה הגענו לרחבה נעימה המוקפת בחנויות ובתי קפה וממנה נשקף נוף מהמם לים המקיף את האי. ישבנו בבית קפה ברחבה הזו – שתינו קפה ואכלנו קוראסון. יש לקחת בחשבון שהמחירים באי הינם גבוהים יחסית לשאר המקומות שטיילנו בהם. מקפרי עלינו למפלס השני של העיר – העיירה AnaCapri אשר גם בה יש מגוון של חנויות ומסעדות וגם גן שבו לא ביקרנו – Villa Michella. מהעיירה ישנו מעין רכבל של כסאות בודדים המעלה אל נקודת התצפית העליונה ביותר של האי – מונטה סולרו ממנו נשקף נוף מרהיב על כל מפרץ נפולי! לא לוותר! הנסיעה בכיסאות המרחפים אורכת כ-13 דק' והיא נעימה וכיפית מאוד לכשעצמה. על מונטה סולרו ישנו גם בית קפה בודד בו אפשר ליהנות ממשקאות שונים. לאחר הירידה חזרה ברכבל ל-AnaCapri ולאחר בחינה של ה-TripAdvisor בחרנו לאכול בפיצרייה בשם Aumm Aumm המציעה מגוון גדול של פיצות דקות וטעימות במיוחד. היות ורצינו ארוחת צהריים קלילה יחסית, החלטנו לחלוק פיצה אחת שהייתה יחסית גדולה ומצוינת, בליווי כוס יין כמובן (היין באזור יחסית זול וברוב המקומות הוא אף זול יותר משתייה קלה מוגזת או קפה). משם חזרנו באוטובוס ל-Capri (2 יורו לאדם) וביקרנו בגני אוגוסטוס (כניסה – יורו לאדם). גנים שאינם משתווים כלל לגנים הבהאיים בארץ, אך הנוף הנגלה מהם הוא יוצא דופן ואסור לפספסו! מ-Capri ירדנו בפוניקולר חזרה לנמל (2 יורו לאדם) ומשם לקחנו את המעבורת חזרה (שוב ב-19 יורו לאדם). לאחר השיבה לסורנטו לקחנו את הרכב מהחניון ונסענו למרכז העיר, שם החנינו את הרכב בחניון בכתובת 23 via Correale שעלה 3 יורו לשעה. משם צעדנו ברגל דרך הפיאצה המרכזית ואל תוך הרחובות שוקקי החיים של העיר המכילים חנויות ודוכנים רבים ומגוונים שם ניתן לקנות פסטות ומצרכים איטלקיים שונים, מזכרות ואף בגדים. בחרנו לאכול ארוחת ערב במסעדה בשם –Sedil Dominova Restorante, שלמרות הדירוג הלא גבוה במיוחד שלה ב-TripAdvisor, סיפקה לנו חוויה נעימה וזולה. אנחנו ישבנו בחוץ אבל לאחר מכן שהצצנו פנימה התבאסנו שלא ישבנו בפנים – אז מומלץ לבקש שולחן בתוך המסעדה. מ-Sorrento חזרנו ברכב למלון, בנסיעה שארכה כאמור כשעה ורבע.

היום החמישי

היום החמישי תוכנן מראש להיות יום קצר יחסית משום שהיינו צריכים להגיע חזרה לשדה תעופה ברומא עד השעה 19:30. לאחר שעשינו צ'ק אין במלון (וגילינו גם שאם מזמינים את המלון דרך אנטונלה עצמה ולא דרך Booking.com משלמים 5 יורו פחות ללילה!), יצאנו ברכב לכיוון העיר פומפיי (כ-40 דק' נסיעה). עם הגעתנו לפומפיי החנינו את הרכב בחניון בשם Zeusשממוקם כ-100 מ' מהכניסה הראשית לאתר של העיר העתיקה שנקרא Scavi di Pompeii. ידענו מראש שיהיו לנו בערך רק שעתיים באתר ומסתבר שזה לא מספיק אפילו בשביל לכסות רבע ממנו. מדובר בעיר שנחרבה לפני כ-2000 שנה וחלקים גדולים ממנה נשמרו לאורך השנים. בכניסה לאתר ניתן לקבל הדרכה קולית באוזניות שעולה 8 יורו לאדם (ו-13 לזוג). מומלץ לקחת את זה או כל דיל אחר של הדרכה כיוון שבלי זה אי אפשר ממש להבין כלום אלא רק לראות עתיקות. העיר מאוד מרשימה ולאלו שאוהבים לחוות קצת היסטוריה (וגם לאלו שלא במיוחד) – שווה ביקור של כמה שעות לפחות.

לאחר שיצאנו מהאתר עצמו הלכנו לאכול בפיצרייה בשם Alleria – מסעדה מושקעת ומעוצבת עם שירות מצוין ואוכל מצוין (ובמחירים סבירים לחלוטין!). לאחר ארוחת הצהריים יצאנו ברגל לכיוון החניון ובדרך כמובן שעצרנו לגלידה אחרונה ב-De Vivo.