חודש במערב ארה"ב – סתיו 2019 (חלק ג')

לחלק א' של הטיול (סולט לייק סיטי>ילוסטון>ברייס>ציון)

לחלק ב' של הטיול (פייג'>גרנד קניון>לאס וגאס>יוסמיטי)

יום מס' 19

נסיעה של 4 וחצי שעות נטו (כולל עיכוב ענק בגלל תאונה), ואנחנו בסן פרנסיסקו! הכניסה לעיר קצת מבלבלת, והחנייה מבאסת. לא יכולנו להיעזר ב-vallet של המלון שלנו כי עוד לא הגיע זמן הצ'ק אין, אז חיפשנו חניון ציבורי. כל החניונים באזור יוניון סקוור הם בשירותי vallet, כלומר מישהו מחנה את המכונית ומשאיר אצלו את המפתחות, ויקר מאוד. 40 דולר ליום, וראיתי שיש מקומות שזה מטפס עד ל-58 דולר ליום.

מצאנו חניון עם עובדים לא ממש נחמדים, עזבנו את האוטו בחשש, והחלטנו לקחת את המזוודות ולאחסן במלון עד הצ'ק אין. טעות. אנחנו בסן פרנסיסקו! הליכה של 5 דקות עם המזוודות בעליות של SF גמרה אותנו… בסוף הסתבר שהחדר שלנו כבר מוכן, וגילינו ג'וניור סוויט חמודה מאווד, במלון Beresford Arms. אחד המלונות היותר זולים שראיתי במרכז SF, עם חדר מפנק וגדול ושוס- בידה… הבל-בוי היה מאוד נחמד ועוזר, ושאר הצוות אנטיפת (מוטיב חוזר שגילינו אצל נותני השירות האמריקאיים). ארוחת הבוקר גם הורידה קצת מהמלון, וכללה כמה מאפים, פירות וקפה. שתייה קרה? לעשירים כנראה.. אין חדר אוכל, והישיבה בלובי באווירה מוזרה מאוד עם שאר אורחי המלון… ביום הבא לקחנו את המאפינס וברחנו לחדר.

בדומה לפארקים הלאומיים, ראיתי שהרבה ישראלים ישנים מחוץ לסן פרנסיסקו כדי לחסוך עלויות. לי אישית נראה מטרחן מאוד. נכנסנו לעיר דרך גשר bay bridge שמקשר לאוקלנד, ולא רק שיש עומס, צריך גם לשלם אגרה.

בכל מקרה, התארגנות מהירה (מורידים שכבות!) ויוצאים לעיר. התרשמות ראשונה וידועה מראש: הומלסים. כל מטר. לפעמים בכלל לא שמים לב שמדובר בבן אדם… קצת עצוב שעיר כזו יפה, שהתיירות בה היא הענף הכי פופולרי, נראית ככה.

פילסנו את דרכנו דרך ההומלסים, ותיירים ישראלים, אל יוניון סקוור ומשם לצ'יינה טאון. הסתובבנו ברחוב Grant בין החנויות המוזרות, והרגיש משונה לקנות משהו כ"מזכרת מסין", אז בעיקר הסתכלנו וחיפשנו מקום לאכול. בסוף הלכנו למסעדה "אותנטית" קטנה ברחוב צדדי, שפרסמה בחורה עם פלאיירים שלא מדברת אנגלית, ולקחנו את מנת הקומבו דים סאם. נחמד, זול ושונה ממקומות אחרים שאכלנו בהם.

מיצינו את האזור והלכנו לכיוון מגדל Coit. סן פרנסיסקו הכתה בנו שוב, עם עליות תלולות מאוווד שעשו לנו פלאשבק ל-Half Dome. לבסוף הגענו למגדל לא מאוד גבוה, עם מעלית ישנה, שבקומה 13 שלו יוצאים לתצפת מתוך החלונות החוצה. ביום עם ראות טובה, קיבלנו תצפית לא רעה. החיסרון - זה עולה כסף, ויש תצפיות אחרות חינמיות.

יצאנו מצידו השני של המגדל, שמשם אפשר גם להמשיך לכיוון אזור הנמל- Embarcadero.

לחילופין, אפשר להזמין אובר שייקח אותנו לבית קולנוע :)

האובר הגיע תוך 2 דקות ועשה לנו נסיעת רכבת הרים ברחובות עם עליות וירידות לא אמיתות לשכונות מגורים… איך יהיה המשך הנסיעות שלנו ב-SF, ואיך יודעים אם גוגל תיקח אותנו דרך דרכים שכאלה??

נסענו לקולנוע Century 21 שבמרכז העיר, וראינו את "הג'וקר" בסטייל, באולם 4k. משם התחלנו בהליכה לכיוון המלון, הומלס מימין, הומלס משמאל…

יום מס' 20

קנינו במלון (בהנחה של 10 דולר לאדם) כרטיסים לאוטובוס hop on/off של Big Bus (למעשה בהזמנה אונליין יש הנחה של 5 דולר, ככה שהנחת המלון היא למעשה רק 5) וגילינו תור ארוך מאוד לאוטובוס הראשון של היום (9:00) ביוניון סקוור. שמענו הדרכה באנגלית באוזניות, ובגלל הלו"ז העמוס שלנו ירדנו רק בתחנת גשר הזהב. הייתה ראות יחסית טובה לאזור, והרבה הרבה רוח! נוף מהמם, השיער בתמונות - פחות.

האוטובוס הבא כבר חיכה בתחנה, והמשכנו בנסיעה עד ל-Pier 39. בנמל המשכנו לראות את הטרנד מאתמול- מלא מלחים מהצבא האמריקני מציפים את העיר, וזאת בעקבות שבוע Fleet Week שחוגג את כל מה שקשור לחיל הים. כל האזור של רציף 39, Fisherman's Warf ועד Ghirardelli מאוד מתוייר, אבל גם מאוד כיפי. יכולנו לבלות שם עוד יום שלם, אבל יש לנו לו"ז צפוף. עברנו בין החנויות, המופעים, ה-clam chowder (הפעם בתוך קערה מלחם), וביזבזנו את כל הכסף בחנות Bow Wow שיש בה מלא דברים לכלבים.

אחרי עצירה ארוכה באזור בו מסתלבטים אריות הים (הם קורעים!) המשכנו לכיוון הארקייד הישן Muse'e Me'canique שיש בו הרבה מכונות משחקים נוסטלגיות ממש (תחילת המאה הקודמת) וגם חדשות יותר. רוב המכונות לוקחות רבעי דולרים, חלקן חצי דולר וחלק פחות. יותר מאוחר כשנהיה בארקייד מודרני, נבזבז 10 דולר ב5 דקות של משחק…

המשכנו ללכת דרך הרבה שחפים חצופים לכיכר ג'יררדלי, להתרשם מהשוקולד "המפורסם". האזור עצמו מאוד נעים, בלי קשר לגלידה הטעימה ולשוקולד שקנינו שם. בכניסה למתחם יש כבר גלידה של ג'יררדלי, אבל זה לא המקום המדובר. בעליה למעלה יש חנות ומתחם ענקי של סאנדיי'ז ושלל סוגי גלידות ו-וופלות. 10 מטרים משם, יש עוד חנות כזו.

לא המשכנו לחקור את המתחם וחזרנו לאזור הנמל. עשינו את מבוך המראות (עולה 5 דולר, נמצא למעלה), ואת ה-7d Experience. מין מתקן בישיבה, שנלחמים בזומבים/אנשי זאב וכדומה במציאות מדומה. בחרנו בסיפור של הזומבים ונכנסנו עם עוד מישהו שנכנס לבדו. הוא ניצח, ואני הייתי אחרונה :(

הזמנו מקום לסיור של כלא אלקטרז ב-18:30, מה שנחשב כסיור לילה, וכיוונו את כל היום כדי שנהיה שם מקסימום ב-18:00. העברנו קצת זמן בארקייד שברציף, ועברנו לרציף 33, שם חיכה כבר תור ארוך של אנשים ממושמעים.

השייט לא ארוך, היה פחות קר ממה שציפיתי, ונוף מהמם של SF/האי של אלקטרז בשקיעה.

בסיור הלילה הסירה מקיפה את האי, והיו כמה חלקים פתוחים לקהל שבדרך כלל אין אליהם גישה. הסיור נעשה עם אוזניות והדרכה במשך 45 דקות. אחר כך אפשר להסתובב לבד כמה שרוצים. כיוון שאנחנו באנו בסוף היום, נותרו רק 2 הפלגות חזרה, ב- 20:40 וב-21:25. התכווננו להפלגה הראשונה, ולאחר הסיור המודרך נשארו לנו דקות ספורות להתרשם מהאי. זה די הספיק, וכמונו גם רוב האנשים חזרו בהפלגה המוקדמת.

הסיור היה מאוד מיוחד ומעניין, וגם אם לא מבינים את ההסברים באנגלית נראה לי שעדיין אפשר להתרשם מהכלא הישן (ולראות סרטים שצולמו בו לפני/אחרי הסיור!).

בחזרה הלכנו לאכול ב-In-N-Out Burger , ולא הבנו מה ההתלהבות מהרשת הזו. אחר כך הסתבר שיש תפריט "סודי" שצריך להכיר. עוד אובר חזרה למלון, הפעם בלי עליות וירידות משוגעות, וסיימנו את היום הארוך הזה.

יום מס' 21

היום חזרנו ל-Golden Gate Park, שעברנו לידו אתמול עם האוטובוס. חנינו בחניון שמתחת ל-Academy of Science (יקר, אבל לא רצינו להסתבך עם חנייה ברחוב), ומשם חצינו את הכביש והלכנו לגני התה היפניים. הכניסה בימי רביעי עד 10:00 חינם!

הגנים שקטים ונעימים, והסתובבנו בהם חצי שעה בערך.

משם חזרנו למוזיאון המדע והעברנו בו בערך 4 שעות. הוא די קומפקטי, כשהאזורים הבולטים זה יער הגשם, האקווריום והפלנטריום – בו מוצגות בשעות קבועות תכניות של חצי שעה. שעה אחרי שהגענו, המקום התמלא בקבוצות בית ספר... אז כדאי לראות את התכניות מוקדם.

ביער הגשם הסתובבנו בין הרבה פרפרים חמודים. משם ירדנו לאקווריום, וליטפנו קצת כוכבי ים…

בסביבות 14:00 וויתרנו על הנסיעה לתצפית twin peaks ויצאנו לנסיעה על כביש 1 לכיוון סנטה קרוז. בדרך היו כמה מוקדי מכירה (ושדות) של המון המון דלעות לקראת האלווין. מראה מיוחד ומאוד כתום.

עשינו כמה עצירות על החוף, ביניהן Pigeon's Point Lighthouse ו-Shark Fin Cove. גוגל מכיר את הסלע בצורת כריש, אבל בדרכים אין שילוט. עצרנו במה שנראה כמו חנייה אבל לא ראינו כלום והמשכנו בנסיעה. שנייה אחר כך חלפנו על פני הסלע וחנינו שוב בחנייה רחוקה יותר. משם עלינו כמה מדרגות (היו שלטים של שביל טיול) והלכנו דרך גבעה ופסי רכבת שאינם בשימוש (נגמרו בנקודה מסוימת), כרבע שעה עד לתצפית. כמה תמונות, וחזרנו דרך פסי הרכבת הישנים.

משם הדרך קצרה עד למוטל שלנו, Super 8-east, חמש דקות הליכה מהטיילת של סנטה קרוז.

כל המתקנים בלונה פארק בטיילת היו סגורים (ידענו מראש), אבל אזור ה"קזינו" היה פתוח. שיחקנו שם במיני גולף, שעוצב בסגנון פיראטים, ושאר הדברים היו סגורים מלבד עוד ארקייד. נראה אזור ממש נחמד, כשהוא פעיל. המשכנו להסתובב ו... איפה אוכלים? בסוף הטיילת יש רציף שנבנה על המים. יש שם הרבה מסעדות ואנחנו בחרנו ב “Firefish", שהייתה מעולה ואחת המסעדות המצטיינות בטיול... האוכל הגיע מהר, המנות ענקיות בהתאם לאמריקה, ו-crab cakes אדירות על מצע ריזוטו.

יום מס' 22

אתמול הזמנו כרטיסים ל”Mystery Spot” בסנטה קרוז, לשעה 10:24. יצאנו "מאוחר" והגענו בלי לחץ חצי שעה מראש. לא הכי ברור מה הסיפור של המקום, והאם זה אמיתי או לא, אבל חוקי הפיזיקה קצת משונים שם. מגלים את זה בסיור מודרך של 40 דקות בערך, שחלק ממנו מוקדש לזמן תמונות. המדריך היה מאוד חביב, והחוויה די מגניבה.

משם המשכנו בכביש 1 לכיוון Monterey ושמורת Point Lobos. החנייה בשמורה עולה 10 דולר, ולכן ראינו הרבה מכוניות מחנות בחוץ על שולי הדרך... מצאנו חנייה במגרש הראשון, ומשם יצאנו לכמה מסלולים. מסלול Sea Lion Point של חצי שעה, שנסגר חלקית עכב שיפוצים. שמענו את אריות הים טוב מאוד, ראינו גושים על הסלעים הרחוקים, אבל לא ממש ראינו אותם. מסלול נוסף קצר ויפה – Cypress Grove, ושני מסלולים שחוברו – Northshore עד Lace Lichen. הכל מלא שקנאים ושחפים שנחים על הסלעים, ופחות נחמד – צמח אלון רעיל (poison oak) אדום בצידי המסלולים. היינו בשמורה 3 שעות סה"כ.

משם נסענו לדרך 17 מייל, מנקודת התחלה של כביש 1 (road 1 gate). בכניסה משלמים 10.5 דולר ומקבלים מפה עם נקודות תצפית/אטרקציות. הכביש מאוד מסודר, עם שילוט ברור של כל אטרקציה. יש 17 "עצירות רשמיות", שחלקן לא באמת מעניינות (למי שהוא לא חולה גולף למשל), ויש גם עצירות שלא מוגדרות במפה, אבל הן לא פחות יפות.

עוברים הרבה מגרשי גולף מושקעים, וויסטות מהממות על האוקיינוס, ובאופן מפתיע, אחרי כל האזהרות על חיות חוצות, מתי אנחנו נתקלים באייל מבוהל שקופץ לכביש? בין בתי העשירים בדרך 17 מייל... נגמר בשלום, אבל היה מאוד הזוי.

התחנות האחרונות לא נראו רלוונטיות במיוחד, ודילגנו לכיוון השער שממנו נכנסנו. נסיעה קצרה בחזרה למונטריי, למוטל Stevenson - מקום חביב עם חניון תת קרקעי ומעלית שמגיעה עד קומה 3 לחדר שלנו! לא טריוויאלי במוטלים בארה"ב.

יום מס' 23

עוד ארוחת בוקר דלה, וממשיכים בכביש 1 לאזור Big Sur. הרבה חלקים היו בשיפוצים, ונאלצנו לוותר על כמה תצפיות ומסלולים. הגענו במקרה לאזור בו ראינו הרבה מכוניות חונות על צד הכביש, כ-2 מייל לפני שמורת Julia Pfeiffer State Park, והחלטנו בזריזות לעצור ולבדוק. בדיעבד הסתבר שזה שביל ששייך לאותו פארק, שביל Partington Cove. מסלול קצר (מייל בערך), שבו יורדים למטה כמעט עד החוף, עם נוף מהמם וכלב ים בודד ששחה לו בכיף.

משם המשכנו לג'וליה, השארנו 10 דולר עבור החנייה, והתברר שהיה מיותר. אפשר לחנות בחוץ. המסלול של מפלי McWay היה סגור רוב הדרך, וכך גם שאר המסלולים שיוצאים משם. היינו שם ממש מעט זמן, והמשכנו הלאה.

כמה עצירות לתצפיות על החופים, עד שהגענו לגולת הכותרת ב-San Simeon, התצפית על פילי וכלבי ים. הניווט בגוגל לא היה נכון, והגענו לשם בעקבות השלטים בכביש. היה משעשע מאוד לבהות בהמוני פילי הים השמנים, לבנים ושחורים, זרוקים על החוף ומצחיקים את כולם. יש שם מסלול קצר, אבל אפשר גם לעמוד במקום אחד ולבהות בהם שעות...

היעד הבא היה העיירה Solvang, עם עצירה קצרה ב-Morro Bay (סלע גדול בים), שאחריו לפי דעתי אפשר כבר לרדת מכביש 1. הגענו לעיירה הדנית, והסתובבנו בין בתי הקפה והמאפיות (שהיו לקראת סגירה). האמת, המאפה ה”dannish” לא כזה טעים, והעדפנו לקנות פאדג' שוקולד ענקי לקינוח במלון. העיירה חמודה, אבל אין יותר מדי מה לראות וגם הכל נסגר מוקדם. המלון שלנו, Svendsgaard's lodge נראה מאוד חמוד מבחוץ, אבל היה למעשה מוטל רגיל. היתרון, מקבלים בארוחת הבוקר מאפה טרי.

יום מס' 24

זהו, סיימנו עם המוטלים, ממשיכים למלון האחרון שלנו – בלוס אנג'לס.

כמעט שעתיים נסיעה בכבישים מהירים, עד שחוזר קצת האוקיינוס, בנקודת העצירה שלנו במאליבו – חוף El Matador. שילמנו על החנייה (3 דולר לשעה), וירדנו למטה לחזות בצורות סלעים מעניינות. לא ירדנו עד החוף, פחות התאים לנו עכשיו חול, והמשכנו ל-LA.

החלטנו לעצור קודם בטיילת סנטה מוניקה. קצת פקקים, ובסופם הגענו לרציף פעיל מאוד בצהרי שבת חמימה. הרבה הרבה אנשים, הפעם לונה פארק פתוח, עם כל התוספות הרגילות – ארקייד, גלידה, משחקי קרנבל וכו'. חשבנו לעלות לגלגל ענק, אבל עלה 10 דולר לסיבוב! או כרטיס יקר יותר לכניסה לכל המתקנים.

מיצינו די מהר, ונסענו למלון שלנו שקרוב לשדרות הוליווד, Hollywood Celebrity Hotel. הזמנתי אותו הרבה זמן מראש, אז יצא די זול, כולל ארוחת בוקר וחנייה. אחלה חדר, וסוף סוף מקלחת עם ראש שלא מקובע לקיר! הללויה.

היה לנו חצי יום לעיר עצמה, ודקה הליכה מהמלון מצאנו את עצמנו בחנויות הקניון של Dolby Theatre, ממנו יציאה לשדרת הכוכבים והתיאטרון הסיני. הרחוב מלא אנשים, ומרגיש כאילו המהומה גדולה יותר אפילו מלאס וגאס (אולי כי סופ"ש). טיילנו קצת בין הכוכבים, החנויות, ההומלסים והמשוגעים. הרבה פחות חינניים מאשר בסן פרנסיסקו...

משם ירדנו לשדרות סאנסט, שלא הרשימו במיוחד. אחרי סטארבאקס חזרנו לשדרות הוליווד והעברנו כמה דקות ב-Ripley's Believe It or Not. חביב, אבל overpriced.

הרעב והעייפות קשים, והחלטנו לפקוד את Hard Rock Cafe הקרוב, שהיה סבבוש אבל עם תפריט די מצומצם ביחס לסניפים אחרים.

עיקר ההתרשמות מהעיר הייתה די מלחיצה, אולי כי שבת, אולי כי זה האזור התיירותי ביותר, אבל מראש ידענו שאנחנו באזור בשביל הפארקים. עכשיו מצפים לנו יומיים עמוסים מאוד – ביוניברסל ובדיסני.

יום מס' 25

בעייתי לפקוד פארק שעשועים בוויקנד, אבל אין ברירה... שינינו תוכניות, ובמקום להוציא את האוטו מהחנייה, ולהסתכן בזה שלא תהיה חנייה מאוחר בלילה, בחרנו להגיע ליוניברסל סטודיוס באובר (10 דקות נסיעה). לאובר יש נקודת עצירה קבועה, הישר אל ה-city walk שמוביל לכניסה לפארק. יחד עם עוד משכימי קום נכנסנו בהתרגשות לפארק, לתור הראשון – המתנה לפתיחת הפארק! בעשרה ל-9 זה קורה, סורקים כרטיסים ונכנסים לפארק, ואז, נעצרים. ב9 בדיוק, זה קורה על אמת, וחגיגת הרמיסה מתחילה.

חלפנו על פני המתחם הכי עמוס, Harry Potter Wizarding World, שם רוב האנשים פנו, וירדנו ל-Lower lot. הפארק מחולק למגרש עליון ומגרש תחתון, שביניהם הרבה הרבה מדרגות נעות.

הגענו סוף סוף למתקן הראשון שלנו, המתקן החדש של פארק היורה, ונכנסנו ישר. בכל המתקנים שעשינו על הבוקר במתחם התחתון אין תור. אושר! פארק היורה היה מאוד מושקע, כיפי ומרטיב!

משם, בלי לחשוב, הלכנו ממול למתקן המומיה. לא הייתי מוכנה לזה, וחזרו לי כל הפחדים ממתקני אקסטרים. או, כמו שגיליתי, כל מתקן עם ירידות.

משם לרובוטריקים (מגניב ביותר), חנויות, מפגש עם דינוזאורית שובבה, וסיימנו את המתחם התחתון בשעה-שעה וחצי. אמנם עבורי היה משהו “מפחיד” בכל מתקן, אבל הכל מאוד מרשים, כולל הסדרנים והמוכרים שלבושים כל אחד בהתאם למתקן בו הם עובדים.

עלינו בחזרה למעלה, הפארק כבר התמלא, ואנחנו המשכנו למתקן של הסימפסונס. עוד אזור צבעוני וכיפי, שיותר מאוחר נחזור אליו לדונאטס ענקי וורוד (וגם טעים).

המשכנו להופעות Waterworld, Special Effects, ו-Animal Actors, מתקן קונג פו פנדה, ומשם לסיור המפורסם ה-Studio Tour אליו יורדים חצי קומה. גם פה היו קטעים מפחידים מדי לילדים, שגרמו לתינוק שלידנו לפרוץ בבכי.

חזרנו אל המתחם האחרון הגדול שלנו, אימת התורים, הארי פוטר. החנויות, ה-butterbeer וכל התפאורה שמסביב הופכים את האזור למאוד מיוחד. היינו כבר בכמה מקומות של הארי פוטר, כולל הסטודיוס בלונדון, ככה שקצת נמאס לנו לראות את כל המרצ'נדייז (וזה עוד יחזור בהמשך הטיול), אבל אצנו רצנו למתקן The Forbidden Forrest, שהגענו לתחילתו באמצעות ה express pass (החל משעה אחרי פתיחת הפארק כבר היינו צריכים להשתמש באקספרס להכל). לא ידעתי שהמתקן יהיה באוויר עם רגלים תלויות, סיבובים וכדומה. כל העניין קצת עורר בי בחילה אחרי כל הספינים שכבר עברנו היום. על המתקן השני, רכבת הרים קלילה, אני כבר וויתרתי.

המשכנו לשוטט בפארק, בחנויות שפספסנו, עשינו וויש גם על מתקן המיניונים, ולקראת 17:00 האווירה התחילה להשתנות לקראת Halloween Horror Nights (או HHN בקיצור). בתקופה הזו יש ימים נבחרים בהם הפארק מארח מבוכי אימה, ושחקנים בלבוש מפלצות רצחניות מסתובבים להם ברחובות החשוכים. אין איסור על כניסת ילדים, אבל זה מתאים רק לילדים אמיצים במיוחד (באחד המבוכים היו מאחורינו ילד וילדה שנפלו אחורה מרוב בהלה...).

מבחינת כרטיסים, HHN הוא אירוע נפרד וצריך לקנות עבורו כרטיס גם אם יש לכם כרטיסים לפארק לאותו היום (וגם אם משדרגים ל-Express Pass, כמונו). אנחנו קנינו מראש גם כרטיס רגיל ל-HHN ושידרגנו גם אותו ל-Express Pass ברגע האחרון. אכלנו פיצה זריזה במתחם הסימפסונים, והתחלנו את השלב השני של היום בהופעה של ה-Jabbawookees, רקדני היפ-הופ במופע כיפי של חצי שעה, הדבר היחיד שלא היה מפחיד בלילה הזה…

התחלנו ממבוכים "רכים", כדי שאראה כמה מפחיד זה וכמה וטו להטיל. היה ממש מגניב, ובגלל שהיו הרבה אנשים, לא באמת הולכים לבד (כמו ב"נייטמר" בארץ למשל). כמעט תמיד היו אנשים לפנינו שחטפו חלק מההפחדות, כך שידענו שהולך להגיע משהו (כלומר, גם ככה כל מטר קורה משהו). המבוכים מורכבים מבובות וגם משחקנים (לא תמיד יודעים להבדיל), שמגיעים הכי קרוב מבלי לגעת. עם האקספרס הספקנו את כל המבוכים שרצינו, ביניהם Stranger Things , Ghostbusters , Walking Dead , Pandora Box , Holidayz in Hell, Frankenstein Vs. Werewolf ועוד. בתור פחדנית, היה הרבה יותר כיף מהצפוי!

חוץ מהמבוכים היו גם “scare zone”, שזה כמו מבוך אבל פחות מושקע בתפאורה, בלי וילונות שמפרידים בין החדרים, ועם מפלצות שלפעמים רודפות אחרינו... חוץ מכל זה, היה גם את המעבר מהמתחם התחתון למתחם העליון של הפארק, עם מוזיקה חזקה והרבה יצורים מאיימים. אחרי שמתרגלים (ומשננים שאסור להם לגעת בנו) היה כיף! פחות אהבתי – את החבר'ה ברחוב שמוביל ליציאה, שהגדילו ראש והסתובבו עם מסורים! (כנראה לא אמיתי, אבל הרעש מבהיל).

לסיכום הערב- בהתחלה חששתי ודי הזמנתי כרטיסים כי יצא שנהיה בפארק ביום האירוע, ורציתי יותר זמן בפארק... (היו מתקנים שעדיין היו פתוחים בלילה). בסוף זו הייתה ההפתעה הכי כיפית של הטיול. בזכות האקספרסים והגעה מוקדמת לפארק, גם תפרנו את כל מה שרצינו לעשות.

יום מס' 26

יום שני, לא סופ"ש, אבל חצי חג – Columbus Day. תהינו איך לחלק את הפארקים, וההנחה הייתה שקולומבוס דיי הוא חג רשמי שרק משרדים ממשלתיים לא עובדים בו, וברוב המקומות עובדים ולומדים כרגיל, לכן כדאי לפקוד בו את הפארק הפופולרי יותר – דיסנילנד. בפועל – יצא לנו כנראה אחד הימים הגרועים להיות בדיסני, בטח בתקופה שאמורה להיות כבר מחוץ לעונה, עם זמני המתנה משוגעים שהגיעו עד ל-180 דקות(!!).

יצאנו לדיסני ב-7, זוכים לקצת מהפקקים של LA, והגענו אחרי שעה לחנייה של Toy Story. בכניסה לאנהיים כבר רואים המווון אנשים, עגלות וילדים ברחובות עם אוזני מיקי, חולצות מיני, תיקים ושאר ציוד מדוגם. בחנייה הכל עבד מתוקתק. התור לשאטלים ענקי (שלום תור ראשון להיום) אבל הם מגיעים בזריזות ותוך כמה דקות אנחנו בכניסה לפארק. הפעם לא הגענו עם הפתיחה, אלא שעה וחצי-שעתיים אחרי.

התורים ממשיכים, ואפילו כדי להצטלם עם בובת דלעת ענקית של מיקי (האלווין וזה) יש תור ענקי משני הצדדים.

היעד הראשון (והסיבה שגרמה לנו להוסיף את דיסני למסלול) הייתה המתחם החדש של מלחמת הכוכבים. הוא נמצא בסוף הפארק, וניסינו להגיע לשם עם כמה שפחות הסחות דעת. פילוס הדרך התברר כמשימה קשה מאוד, הפארק כבר מפוצץ באנשים ואי אפשר לזוז. עצרנו באינדיאנה ג'ונס וניסינו להשתמש בכרטיס הקיצור- ה-Fast Pass שחשבנו שכלול במחיר. לא הבנו שכדי להשתמש בו ברוב המתקנים צריך להזמין כרטיס Fast Pass לשעה מסוימת. באמצעות רכישת MAX pass בעלות של 15 דולר נוספים לאדם, ניתן היה להזמין את ה-FAST pass-ים מהאפליקציה של דיסני וגם לרכז את כל התמונות והמדיה שאוספים שם במשך היום. בלי ה-MAX pass, היו עמדות ליד חלק מהמתקנים מהן היה ניתן להזמין FAST pass. גם עם שדרוג ל-MAX, עדיין היה צריך לחכות כשעה וחצי בין כל הזמנת מקום למתקן. מאוד לא יעיל, וכדאי שישנו לשיטה של יוניברסל!

לקח לנו זמן להתעשת, ונכנסנו למתקן שלא היה בו תור – Splash Mountain. שחזרתי את תמונת הבעתה שלי מגיל 12 באותו מתקן בצרפת, והמשכנו הלאה.

במתחם של סטאר וורז (המושקע מאווד) אין עדיין תור מקוצר. עמדנו כשעה בתור, ולבסוף מוינו להיות הטייסים בהטסת המילניום פלקון. שווה!

עוד קצת storm troopers, משקאות מוזרים וצ'ובאקה שמסתובב בשוק, והמשכנו למתקנים נוספים. כל פעם שמגיעים לאזור האגם, מקבלים שוק מכמות האנשים (והאובססיה למוצרי דיסני שיש למרביתם). בין הזמנת אקספרס אחד לשני, בולעים רוק ועולים על מתקנים בלי אקספרס. שוברת השיאים של ההמתנה (שלמזלנו הזמנו לה מקום)- הטירה הרדופה! לא יודעת איך אנשים שפויים חיכו 3 שעות לזה. נחמד והכל, היה ספיישל האלווין, אבל 3 שעות?? אפשר לקנות מלא תיקים של מיני מאוס בזמן הזה!

קצת אחרי החשיכה, לא חיכינו למופע הזיקוקים, ועשינו דרכינו אל מחוץ לפארק, תשושים ומלאי תקווה שלא נסתבך בדרכים ושתהיה חנייה בחניון הקטן של המלון. התנועה זרמה, הייתה חנייה, סיבוב אחרון לאוכל בקניון הסמוך, ויום דיסנילנד הקשוח הסתיים לו.

יום מס' 27

חשבנו להתחיל את היום בנסיעה לשלט הוליווד, אבל היינו חייבים להתאושש וגם לארוז לקראת הטיסה בערב, וכמובן לסחוב חצי מהדברים עלינו, כי המשקל של המזוודות גבולי מאוד. נסענו ישירות לסיור שהזמנו באולפני וורנר ברוס – WB ב-10:00.

משך הסיור 3 שעות, נוסעים על קרונית בין שטח האולפנים הגדול, כשמדי פעם המדריך עוצר ומסתובבים ליד סטים מאז ומהיום, ליד מגדל המים המפורסם של ה-WB, בחדר ענקי של מכוניות מכל סרטי באטמן, מתחם תלבושות ואביזרים מאקווהמן, ונדרוומן והארי פוטר, חנות של פרופס הזויים לגמרי, וגולת הכותרת – הסט של "חברים" ו"המפץ הגדול". אמנם הסטים עברו מיקום, אבל הכל נשמר כמות שהוא. לצד בית קפה central perk, הלא-אותנטי, השתרך תור להצטלם על הספה הכן אותנטית של חברים, ולאחריה גם על הספה של המפץ. מרגש מאוד!

סיימנו בסביבות 13:30, מחכים לקרונית שתחזיר אותנו לכניסה (אי אפשר להסתובב באולפנים לבד). היה לנו זמן קצוב לפני הטיסה, ובמקום להסתובב סתם במכונית, כיוונו את ה GPS לחניון שמצאנו ליד אזור התעלות של Venice.

תוך שעה הגענו ל-Venice Canals, איזור פרטי שמנסה להיות ונציה הקטנה. מקום חמוד להסתובב בו כמה דקות, עם גשרים, קנואים, וכמה בתים מקושטים כבר להאלווין.

משם חצינו את הכביש לאזור החוף והטיילת. כשמגיעים לטיילת, המקום הופך להיות הגרסה האפלה של אילת, עם יותר חנויות-פח והרבה יותר הומלסים/מסוממים קשים. עשיתי V על עוד "מאכל" – corn dog (נקניקייה מטוגנת בתוך בצק… היה טעים), ונגעלתי מהשתייה שנראתה כמו מנגו מפנק, אבל הייתה משקה מנגו עם מלא פפריקה! what?!

חזרנו לאוטו, העפנו את כל הזבל, והלאה לנמל תעופה. בטיסת פנים לסיאטל אין כלום בנמל... יוצאים לטיסה של 3 שעות, והופ, אנחנו ביעד האחרון שלנו, מבקרים את החברים באזור סיאטל, כולל חבר פרוותי מתוק (bonotheclouddog#).

יום מס' 28

יום דאונטאון סיאטל – התחלנו ממוזיאון Pop Culture, עם עולמות המוזיקה (בעיקר הגראנג' שנולד בסיאטל), משחקי מחשב, מד”ב ואימה. האמת היה טיפה מאכזב, במיוחד אחרי כל הפופ/קולטור שכבר ראינו. המשכנו למוזיאון הזכוכית של האמן Chihuly (מחיר קצת מוגזם, אבל מרשים. אחר כך ראינו חלק מהיצירות בחינם בקניון...). אחרי מנת פאי זריזה, וויתרנו על עלייה לspace needle (גם ככה לא ראו כלום) והלכנו לכיוון שוק Pike Place. היה נחמד, אבל פחות מרשים משווקי הדגים הגדולים יותר בהם היינו, כמו למשל ברגן בשנה שעברה. בשוק ניתן למצוא גם מגוון דברים משונים כמו חנות בשם “Polish Pottery”, חזיר מזהב שהעקבות שלו מעטרות את כל הטיילת, וגם את חנות הקומיקס המפורסמת Golden Age Collectibles, שבה כל חובבי הקומיקס/מד”ב/פנטזיה ימצאו משהו מגניב.

אכלנו עוד clam chowder מעולה במסעדה סמוכה, קצת נוף גשום וגלגל ענק שהגענו אליו בדיוק במבול. חזרנו לארוחת ערב עם החברים, ונרדמנו תוך כדי צפייה בנטפליקס…

יום מס' 29

מזג האוויר לא היה חיובי, כך שנאלצנו לשנות תכניות. בעיקרון, האזור מלא במסלולים מהממים ואפשר לבלות חודש רק שם. בפועל, חוששים מסערה ובוץ, נסענו ליום רגוע ב-Deception Pass, אגם יפה עם גשר וכמה מסלולים נוחים מסביב (ראינו גם משהו שוחה ומתהפך במים – כנראה כלבי ים). חזרנו דרך העיירה Woldby ומעבורת עם רוחות מטורפות, ועשינו עצירה זריזה בחנות המפעל של Funko POP (דמויות האספנים האהובות עלינו שממלאות לנו את כל הבית). התאפקנו מאוד, כי לא היה מקום במזוודה, ויצאנו עם שלל צנוע, עד לפעם הבאה.

היום נגמר במסעדה אסייתית ב-Bellevue שמתמחה בדים-סאם מעולים, Din Tai Fung.

יום מס' 30

שעות אחרונות של סתלבט, בדאונטאון Bellevue. טיילנו בטיילת חמודה על האגם של העשירים, והמשכנו דרך הפארק לקניון, לסרט בוקר ("זומבילנד 2") עם חבר נוסף שגר באזור. בסיום, סוף סוף הגשמתי את חלומי מתחילת הטיול, ואכלנו בצ'יזקייק פקטורי, את אחת העוגות (אם לא ה-!) Cherry Ghirardelli chocolate cheesecake!

הערב מגיע: נפרדים מכולם, התארגנויות אחרונות, ואנחנו בדרך לניו יורק. לרוע המזל, היינו חייבים לאסוף את המזוודות ולא ניתן היה לעשות עדיין צ'ק-אין כל כך מוקדם לפני הטיסה הבאה. התקווה להעביר כמה שעות מ-8 וחצי שעות ה-layover שלנו במנהטן, נגוזה.

זהו… החודש המשוגע שלנו נגמר, ותיכף צריך להתכוונן לשגרה חדשה, בקצב אחר לגמרי. איך עושים את זה? מתחילים לפנטז על הטיול הבא...