ב-1 לספטמבר, בדיוק כשכולם חוזרים לארץ (או ככה חשבנו) אנחנו טסנו החוצה, לטיול שתוכנן כשנה מראש. סוף סוף איסלנד!
בעת התכנונים עדיין לא היו טיסות ישירות לאיסלנד, ואנחנו הגענו לשם עם טיסת אל-על עם קונקשיין באמסטרדם וטיסת המשך של Icelandair. החודש החלו כבר הטיסות של WOW, שבעקבותיהן פורסמו אינספור כתבות על איסלנד בחודשים האחרונים. מה שאומר, שאם כבר השנה היו שם הרבה תיירים גם בoff-season בספטמבר, צפו לדיסנילנד בשנה הבאה. בכל מקרה שווה את הנסיעה כדי לחוות את האי המדהים הזה.
לפני המסלול, כמה טיפים חשובים:
- כאמור, לתכנן מראש. אמנם יש יותר טיסות, אבל בתי מלון/אירוח באיסלנד הם מעטים מאוד ביחס לכמות התיירים הנכנסים. בהרבה מהם יש מקלחת משותפת, ומרביתם יקרים מאוד. הזמנה מראש מוזילה את המחיר ומאפשרת טיול בנוחות עם מקלחת אישית (אם זה מפריע לכם. אנחנו לא רצינו לחלוק...). אנחנו הזמנו הכל מראש, גם אטרקציות, סיורים, ואפילו אוטובוסים, כדי לא לקחת סיכון. ברוב המקומות יש אפשרות ביטול ללא עלות.
- הסיבה לכך שצריך לתכנן מראש היא שעונת התיירות באיסלנד מצומצמת למדי, יוני-ספטמבר כשהתקופה הצפופה ביותר היא מן הסתם יולי-אוגוסט. שאר החודשים כבר נחשבים לתיירות חורף, וזה כבר טיול מסוג אחר.
- למרות מחירי הלינה, החדרים בבתי אירוח לפעמים מאוד צנועים. הwifi היה בדרך כלל בסדר (יש גם בתחנות דלק, אוטובוסים וכו'). ארוחות הבוקר מאוד צנועות וקרות. רק בבתי מלון היה קצת יותר פינוק. בגדול – ממוצע המחירים ללילה היה באזור 160 יורו.
- באיסלנד משלמים הכל בכרטיס אשראי. לא נראה לי ששילמנו במזומן על כלום אפילו לשירותים לקחו תשלום באשראי. למי שכן רוצה כמה שטרות (למקרה שחברת האשראי תחסום לו את הכרטיס, כמו שקרה פה למישהו..) נאמר לנו שאין צ'יינג' בעיר, אז הוצאנו כמה שטרות בכספומט. אמור להיות צ'יינג' גם בנמל תעופה.
- דלק - למרות שלא נתקלנו בבעיות, מומלץ לוודא שממלאים דלק כשמגיעים לחצי מיכל (גם ככה חברת השכרת הרכב מבקשת להחזיר מיכל מלא). בתשלום, מאוד לא מומלץ לבחור באופציית full tank, כיוון שזה לוקח פיקדון גבוה מאוד שעלול למלא את מסגרת האשראי (למרות שזה מוחזר אחרי כמה ימים). אנחנו מילאנו כל פעם בסכום של 3000-4000 קרונות לחצי מיכל.
- הגשם הראשון המשמעותי שתקף אותנו היה ביום השני, וליווה אותנו כל היום. חשבנו שזה לא נעים, אבל עדיין לא ידענו כלום. למרות הגשם, והרוח, זה מדהים ששום דבר לא עוצר אנשים מלצאת מהרכבים ולטייל. כל מה שצריך – וחובה – זה מעיל גשם טוב, וכפי שלמדתי על בשרי, מכנסי גשם. את המטרייה אפשר להשאיר בבית, אבל כן כדאי להביא מצלמה איכותית ועמידה במים.
- ביגוד – בכל מדריך על איסלנד מילת הקסם היא "שכבות". אז כן, צריך הרבה שכבות, ובעיקר מעיל פליז טוב ומעיל גשם כאמור (עם כובע), תמיד כשכבה עליונה. גם כובע צמר חשוב – גם כדי להשתלט על השיער ברוחות העזות של איסלנד, וגם כדי שהאוזניים לא יקפאו. ב1-13 בספטמבר הטמפרטורות נעו בין 6-13 (+רוחות מקפיאות) וכנראה קר יותר בזמן שישנו. אני הלכתי עם טייץ ולפעמים שני זוגות טייץ. הדבר הנוסף שחשוב זה נעלי הליכה טובות ועמידות במים, שמתמודדות טוב עם סלעים חלקים/בוץ/שלוליות. אמנם ביציאה מהרכב פתאום קולטים את הקור, אבל קצת הליכה ותמצאו את עצמכם "רק" עם 3 שכבות או שתיים.
- בכל מקום כתוב שבאיסלנד כדאי לשכור רכב 4X4 או ג'יפון, גם למי שלא מתכנן להיכנס לדרכי F (דרכים החסומות לרכבים רגילים, ובחורף יכול להיות שאין מעבר). אנחנו לקחנו ג'יפון כדי שיהיה מקום לשתי מזוודות גדולות בבגז', וגם לעשות לנו חיים יותר קלים בדרכי עפר. לפי דעתי מזל גדול, כי דרכי עפר באיסלנד זה לא דרכי עפר כמו שאנחנו מכירים.
- במחיר המכונית היה כלול גם GPS, שעזר לנו מאוד רוב הטיול. הוא לא הכיר את כל המקומות שניסינו לנווט אליהם, אבל כתבתי מראש גם נקודות קואורדינטות לכל מיני אתרים, וניווטנו גם בצורה הזו. במקרים מיוחדים נעזרנו גם במפות אופליין של גוגל (אפשר להוריד מראש מפות, והן חינמיות ל30 יום. עובד מעולה.)
- קחו זמן אקסטרה, כי נסיעה באיסלנד זה לא בדיוק כמו שגוגל אומר. יש הרבה עצירות נוף לא מתוכננות.
- כן, איסלנד מאוד יקרה. אחרי שעוברים את השוק הראשוני, זה כבר נהיה עובדה שבשטח ואפשר למצוא כל מיני כתבות על איך להוזיל עלויות. סופרים מוזלים, בישול עצמי, לינה בשטח, וכו'. הכי רלוונטי ופשוט – מים שותים מהברז. המים שם נקיים וטעימים, ואין סיבה לקנות מים מינרלים.
- אנחנו לא אנשי בריכות, אבל להיות בבריכה חמה באיסלנד זה אחד מה-MUST DO. התכוונו ללכת רק אם באמת יהיה לנו זמן ויסתדר בלו"ז, ובמיווטאן הבריכה פתוחה עד חצות. מי שכן הולך כדאי שידע שבכל המקומות האלה צריך להתקלח לפני הכניסה לבריכה (בלי בגד ים) ורוב המקומות זה מקלחת משותפת. כמובן שגם כל אקסטרה עולה כסף – כפכפים הבאנו מהבית, מגבת לקחנו מהמלון, ושם רק השכרתי חלוק, שהיה מאוד שימושי.
- שימו לב שאתם לא סתם עומדים בתור לשירותים בתשלום... קרה לנו בויק, כבר שילמנו על שירותים (קיבלנו ואוצ'ר מהמכונה!), התור לא זז, ובסוף ראינו שאנשים נעלמים לשירותים שבתוך הקפיטריה – שהיו בחינם ולא היה בעיה להיכנס לשם...
- באיסלנד יש מקומות עם גשרים בעלי נתיב אחד (כמו הגשר הגדול שליד לגונת הקרחונים). הנוהל הוא להתקרב לאט ובזהירות לפי השלט, ולתת זכות קדימה אם רואים מישהו מהצד השני שהוא קרוב יותר לעלייה על הגשר. בדרך כלל אין עם זה בעיות.
- כמה מפלים אפשר? מלא! כל אחד עם הצ'ארם שלו.
- התמונות והסרטונים שלנו (מעל 1000) בקושי מעבירים את התחושה של להיות שם, ויש דברים שפשוט לא עוברים מצלמה. כמה שרואים תמונות – אין כמו לחוות בעצמכם 😊
יום מס' 1
הגענו לרייקאוויק בשעות אחר הצהריים, ומנמל התעופה לקחנו אוטובוס של Gray Line שהוזמן מראש. שתי האפשרויות הפופולריות להגעה לעיר זה או זה או דרך Flybus. גריי ליין היה קצת יותר זול. הדוכן שלהם נמצא ממש ביציאה מאולם ה arrivals, וצריך רק לעשות צ'ק אין אם נקנו כרטיסים אונליין. האוטובוסים יוצאים כל כמה דקות לפי שעות הנחיתה, ככה שלא מתחייבים לשעה מסוימת.
הספקנו לאוטובוס שחיכה כבר בחנייה, שהביא אותנו לטרמינל של החברה ברייקאוויק. משם מתחלקים למיניבוסים לפי מלונות, ויש כמה מלונות (כמו שלנו) שנמצאים על רחוב ראשי כך שהמיניבוס עוצר ברחוב המקביל ולא ליד המלון. שווה את המלון הנחמד שלקחנו – Hotel Fron. לא שיש יותר מדי מה לעשות ברייקאוויק, אבל היינו במיקום מעולה.
שוטטנו בין החנויות, רובן נסגרו כבר, וממילא רובן מלאות בעיקר בסוודרים יקרים. עברנו ליד כמה פאבים שנראו מגניבים, אבל מפוצצים באנשים. בסוף הלכנו להארד רוק קפה, תמיד בחירה בטוחה...
למרות העייפות, עשינו מאמץ אחרון והלכנו לכיוון הכנסייה המפורסמת של רייקאוויק Hallgrímskirkja בשביל כמה תמונות, ובדרך עברנו ליד כמה בובות טרולים מכוערות... זהו, הגענו לסקנדינביה.
יום מס' 2
קמנו מוקדם לקראת יום משחקי הכס שלנו.
בדיוק נגמרה העונה השביעית, ונורא התרגשנו לקראת הסיור הזה, שעלה על הציפיות. בכל מקום שבו צולמו סצנות מסדרה, יש איזה סיור, וכך גם באיסלנד – שצילמו בה בכמה לוקיישנים קרוב לרייקאוויק, וגם בצפון ובמזרח. גם הסיור הזה הוזמן מראש דרך חברת Gray Line.
היה לנו זמן לפני הסיור, אז הלכנו לכיוון אולם הקונצרטים Harpa, שנמצא ליד הים. משם המשכנו לאורך הים עם החברים החדשים שלנו – השחפים – עד לפסל של העיר - Solfar, כי חייבים תמונה עם פסל של סירה מוזרה... האזור ממש יפה ורגוע, חבל שעשינו אותו כמעט בריצה כדי להספיק לסיור.
משם הלכנו לתחנת האוטובוס, ושוב הגיע אוטובוס שלקח אותנו לתחנה המרכזית של גריי ליין. שם עשינו צ'ק אין – והלאה לאוטובוס של משחקי הכס – שהיה כמעט מלא! חיכתה לנו מדריכה ג'ינג'ית (דידי) שהייתה גיקית מוחלטת ומשעשעת שהפכה את הטיול למהנה מאוד. הטיול מתרכז בכמה לוקיישנים מהעונה הרביעית (כולל מפגש עם ניצבים...מיוחדים), ולמי שלא זוכר (או לא ראה), יש גם אלבום תמונות מהפרקים. מאוד מומלץ לחובבי משחקי הכס (אבל כאלה שראו את כל הפרקים), וגם למי שלא ראה... בכל זאת, איסלנד! יפה פה!
את תיאור הסיור אפשר לקרוא בגדול באתרי החברות שמציעות אותו (כאשר המפעילה תמיד היא גריי ליין), אני לא אהרוס למי שאולי ילך מתישהו, רק אגיד שהיה ממש ממש ממש כיף! למרות הגשם שירד מהעצירה הראשונה ועד סוף היום.
בין תחנות עברנו עם האוטובוס גם ליד אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר באיסלנד, Hekla, שהוא מסתבר הדרך לגיהינום ומקור הביטוי what the heck. מומחים אומרים שהוא יתפרץ שוב בקרוב, אז… סעו מסביב?
בתחנת הצהריים (אין לי מושג איפה זה היה) עצרנו באיזה מקום שהגיש כל מיני סוגי המבורגרים, ונקניקיות. הגענו ראשונים לקופה, אבל עשינו טעות. הזמנו נקניקיות תמימות מראה, וראינו את כל האוטובוס, שהזמין המבורגרים, אוכל לפנינו. למה? כי מי שהכינה את זה (כלומר, שמה לחמניה בטוסטר, כל השאר היה מוכן), הייתה עסוקה בקופה. אולי זה יהיה שירות לציבור – שימו לב מי מכין לכם את הנקניקייה :/
במקום הזה היה גם סופר קטן, ופה גילינו שלאיסלנד יש חיבה מיוחדת לליקריש. הם ממש אוהבים לדחוף ליקריש לחטיפים ולשוקולד. שירות לציבור #2... היזהרו ממוקשים בשוקולד :/
חזרנו לרייקאוויק אחר הצהריים (הdrop off היה בתחנה ליד המלון) ואחרי שנחנו קצת, יצאנו למסעדה שהמדריכה המליצה עליה, קפה-מסעדה ליד הכנסייה בשם Loki. בעיקרון יש שם אוכל מקומי, שזה אומר כל מיני מנות עם דגים על לחם ומרק בשר איסלנדי, וגם – המנה שאחד מאיתנו חיכה לה – כריש רקוב. לא כריש רגיל, האיסלנדים אוהבים את זה רקוב. מבקר המנה אומר - שאם אוכלים את זה בחתיכות קטנות, זה בסדר ולא מרגישים את הטעם והריח שסיפרו לנו עליו.
יום מס' 3
היום האחרון שלנו ברייקאוויק. לקחנו מונית עם איש מוזר ועליז במיוחד לסוכנות הרכב Blue Car Rental, שקראנו עליהם המלצות. הזמנו מראש קיה ספורטג' אוטומטית, ובאופן מפתיע קיבלנו בדיוק את המכונית הזאת.
כשסוף סוף יצאנו מהעיר אל כביש 1 (הכביש המרכזי שסובב את האי), הגענו אל מנהרת Hvalfjörður - נסיעה קצרה שבסיומה צריך לשלם (בנתיב השמאלי) באשראי או מזומן 1000 קרונות. בהתחלה חשבנו להקיף את הפיורד כדי לראות נוף, ובגלל חוסר זמן נסענו במנהרה. אבל אין ממש צורך להקיף את הפיורד – יש מספיק נוף באיסלנד!
העצירה הראשונה שלנו – נביעת מים רותחים Deildartunguhver - פעם ראשונה שאנחנו רואים 100 מעלות ככה בטבע, אבל באסה שהאתר הקטן הזה היה בשיפוצים. עדיין מגניב, וקצת מסריח... (ליטרלי)
חצי שעה משם נמצאים מפלי Hraunfossar ו Barnafoss. כשהגענו לחנייה נרתענו קצת מכמות הרכבים במקום, אבל הסתבר שזה לא נורא. כבר מהחנייה שומעים את המפלים, ויש התפצלות – משמאל למפל הגדול ומימין למפל הקטן. התחלנו במפל המרשים יותר – Hraunfossar, ואחרי מפגש עם דבור בשיער הגענו לfoss הראשון שלנו באיסלנד! (המילה היחידה שלמדנו באיסלנדית..."מפל").
יש כמה נקודות תצפית על המפל, ועלינו עד למעלה. משם אפשר ללכת למפל הקטן, ושני השבילים מההתחלה בעצם מתחברים. פחות מומלץ – לקפוץ למים עם חליפה מיוחדת ולהיסחף עד הסלעים... כמו איזו קבוצת אקסטרימיסטיים שהייתה שם. חשבנו שבאו לרפטינג, אבל לא... סתם להיסחפות.
חשבתי שנהיה שם כמה דקות, אבל העברנו כשעה, כדי לתפוס את המפלים מכל הזוויות…
המשכנו צפונה אל חצי האי Vatnsnes. ממש בירידה חזרה אל כביש 1 הייתה תחנת דלק/שירות והחלטנו לעצור שם בקצרה (טוסטים, צ'יפס ושירותים!). בדרך על כביש 1 הגענו לאזור מלא טחב ואל מכתשי Grabrok. המקום מאוד יפה וירוק ומרשים, ומזל שהוספנו אותו ברגע האחרון למסלול! עלינו במדרגות עץ (תודה קק"ל האיסלנדית!) והקפנו אותו, בגשם וברוח, כמעט לבדנו.
המשכנו בנסיעה ארוכה אל האי בצפון. עצרנו בתחנת רענון – תחנת דלק מאוד גדולה של N1 עם תחנת שירות/אוכל/קפה/WIFI/שירותים חינמיים. הנופים המשיכו להיות מדהימים, הגשם לא פסק, וכמות הסוסים רק הלכה וגדלה. כשפנינו מכביש 1 לכביש 716 הגענו לדרך עפר האיסלנדית הראשונה שלנו. שלום בורות. שלום נסיעה על 20 קמ"ש בכביש שמשום מה מוגדר כ-80. עברנו שתי מכוניות עם פנצ'רים ונסענו לאט אל עבר היעד שלנו – הסלע שבים – Hvitserkur ומושבת כלבי הים Osar. הדרך הופכת לכביש 711, עדיין מדהימה, אבל לא הכי כיפית. בסוף לא ראינו כלבי ים, אבל שוטטנו בחוף השחור, והשקפנו מלמעלה על הטרול שהפך לסלע ונתקע בים... לא יודעת עד כמה שווה לעשות את הדרך הזאת לשם, אבל הנוף אכן יפה, ויש הרבה סוסים וכבשים על הדרך.
הדרך חזרה הייתה קצת יותר מהירה, (כדי להשיג את השקיעה) והגענו למלון הקרוב North West Hotel & Restaurant ב20:30, עדיין באור. החדר שם היה ממש קומפקטי (דירת חדר בתל אביב) מול נוף יפה ואחלה מסעדה למטה.
יום מס' 4
היום ניסינו לראשונה את ה Skyr, מין יוגורט מתוק שנהוג לאכול בארוחת הבוקר פה. הוא בא בכל מיני טעמים, אבל נראה לי שסקיר רגיל הכי נחמד.
יצאנו ב9:15 לכיוון Akureyri , מעל שעתיים וחצי נסיעה. קבענו שייט לוייתנים ב 13:00 והיה לנו מספיק זמן לכמה עצירות בדרך. באיסלנד יש שלט עם סימן מיוחד שאומר שיש אתר מיוחד בדרך. ניסינו להיות ספונטניים ויצאנו באחת הפניות עם השלט הזה, והגענו לכנסייה עתיקה קטנה עם בית קברות... לא משהו שווה עצירה, אבל – היו שם שירותים נקיים.
עצרנו עוד פעם בדרך, איפה שראינו שלט "עץ ושולחן" שמופיע גם הוא הרבה, מה שאומר – עצירת נוף. הפעם היה נוף הררי ונחל מאוד יפה, ו-חברות חדשות! כבשה וכבשונת שבאו לקראתנו והתיידדו עם כל מי שחנה שם לרגע.
לאקיוררי הגענו בסביבות 12. התארגנו לשייט קר ורטוב, ובינתיים הלכנו לשתות קפה ב"עיר". לאחר מכן עלינו על ספינה קטנה יותר ממה שנראה בתמונות באתר החברה (Ambassador whale watching), אבל היה תא פנימי ושירותים, ואפילו בר. את רוב השייט בילינו בחוץ, תחת הגשם, 3 שעות של צפייה בלווייתן אחד בודד. הלוויתן עולה למעלה, שוחה קצת, ויורד למטה לאכול. נחמד, מרגש, אבל ממצה את עצמו באיזשהו שלב. בצפון איסלנד יש כמה לוקיישנים לשייט לוויתנים. אחד הפופולאריים הוא בעיר אחרת – Husavik. אנחנו עשינו את זה שבאקיוררי, גם כי היה צריך סיבה לעצור, וגם כי השייט הוא בפיורד ובמים רגועים יותר מהסיורים שיוצאים מהוסאוויק. אולי בהוסאוויק לפחות רואים יותר מלווייתן אחד ?
השייט היה נחמד, אבל ארוך מדי... ורטוב מדי... זה היום שהייתי צריכה לשים מכנסי גשם, או פונצ'ו גדול (כמו שחילקו בספינה), ולא עשיתי את זה. בחזור כבר הייתי חייבת להחליף בגדים ולהדליק לראשונה את המזגן במכונית על חם – חם מאוד.
כעבור שעה - העצירה הבאה – מפל Godafoss "מפל האלים", והפעם היחידה שהיה לי קשה לצאת מהאוטו (עוד לא התייבשתי לחלוטין).
מתברר שלמפל יש שתי כניסות, אבל לא קריטי לבחור אחת ספציפית – כמו שחשבתי משום מה. אנחנו חנינו בחנייה אחת, הלכנו לתצפית, ואחרי זה חזרנו לאוטו וחנינו בחנייה השנייה – 2 דקות משם, לתצפית מזווית אחרת.
כשמגיעים מכיוון אקיוררי הדרך חלקלקה ומסוכנת, למי שחייב לטפס על הסלעים ולראות את המפל מלמעלה הכי מקרוב. היו שם דווקא הרבה תיירים, וגם אנחנו החלטנו להיות הרפתקנים ולהתקרב (וזה אחרי שבבוקר קראתי כתבות על תיירים פזיזים שמצאו את מותם באיסלנד...)
כשמגיעים מכיוון Myvatn, בכניסה השנייה יש דרך מסודרת בקרשים, המסלול "המשפחתי" לזווית אחרת על המפל. אפשר גם לרדת למטה בשביל שמורכב מסלעים, שגם בו צריך להיזהר אם רוצים לצלם את המפל מלמטה. כמובן שגם את זה עשינו.
התחנה הבאה היא כבר בית המלון Fosshotel Husavik. ישר כשיצאנו מהאוטו גילינו שלעיירה יש ריח חזק – של דגים. אמנם עיירת נמל והכל, אבל די מוגזם...
בגלל שהזמנו חדר מראש, המחיר היה די סביר למלון ה"יוקרתי" הזה, וגם שדרגו אותנו לחדר גדול כי משום מה לא מצאו את ההזמנה שלנו בהתחלה. כיף! שוטטנו קצת ליד הנמל במטרה למצוא איפה לאכול, אבל אבוי, השעה כמעט 20:00 ומקומות נסגרים. חזרנו למסעדה של המלון שדווקא לא הייתה מאוד יקרה, ועם תפריט מגוון (איפה עוד יש מנות טבעוניות באיסלנד?!). ארוחת הבוקר למחרת הוכיחה שוב שבחרנו במלון טוב, והפעם קיבלנו בופה אמריקאי מלא.
יום מס' 5
היום ידענו שבשעות הרעב של הצהריים נהיה באמצע שומקום, אז קנינו סנדוויץ' בתחנת הדלק בעיירה. עשינו דרכנו אל קניון Ásbyrgi ובפעם הראשונה – שמש! דרך מדהימה עם כמה עצירות לתמונות שמש, ים וכבשים. כשהגענו לקניון – עדיין שמש! וואו.
בקניון יש כמה מסלולים, מסלול A7 לוקח אותנו לתצפית מלמעלה, למעשה מה שרואים ברוב התמונות המפורסמות של הקניון. אורך המסלול 9 ק"מ (מעגלי) ולוקח 2.5-3 שעות. הוא קל למדי, למעט קטע טיפוס קצר על סולם + חבל (שטיפה מאתגר בדרך חזרה). המסלול ממש נחמד, מלמעלה רואים את הפרסה, שמוגדרת כפרסה של הסוס של האל הנורדי אודין, אבל אי אפשר להגיע ממש לאמצע הפרסה. שוטטנו קצת אל תוך המסלולים האחרים, אבל לא מצאנו איך להגיע לאמצע. מלמעלה רואים מלא עצים ואגם, ומי שרוצה מסלול קל וזריז יותר – זה המסלול הזה לאגם, שמגיעים אליו מחנייה אחרת (ממשיכים ישר אחרי החנייה של מרכז המבקרים, עד הסוף).
היעד הבא שלנו היה מפל Dettifoss, העוצמתי ביותר באירופה (וסצנת הפתיחה של פרומתאוס). ה GPS של האוטו לא בדיוק ידע מה הוא עושה, אבל אצלנו הכל היה רשום. ידעתי שיש שתי דרכי עפר מכיוון צפון (862 ו864) – שהנורמלית יותר, וסלולה בחלק הדרומי, היא דרך כביש 862. מי שנוסע ב864 יכול להתקרב יותר אל המפל מזווית אחרת, אבל גם, להסתכן יותר.
החלטנו ש862 זו הדרך שלנו, והו, כמה שהיא מעצבנת. 30 קמ"ש, הרבה בורות וקפיצות, ועם מפרצונים קטנים (מבאס אם בא אוטו ממול). בסוף הנסיעה האיטית מגיעים ל"ירח", והג'יפים שם חוגגים... מדבריות מלאות סלעים שחורים, משהו שנראה זר לחלוטין. הגענו לחנייה עמוסה ברכבים, וביציאה מהאוטו – רוח מקפיאה!!
יש כמה דקות הליכה עד המפל, בדרך שמתפצלת לדטיפוס ול Selfoss אחיו הקטן. פנינו שמאלה אל דטי, ו- וואו! מלא מים יש שם. מלא. וקשתות בענן. כיסינו כמעט את כל הזוויות האפשרויות, כולל עוד תצפית מלמעלה, שהתבררה כתצפית הרטובה. המפל ממש מדהים, אבל קינאנו באנשים מהצד השני – שהגיעו לשם מכביש 864 – כי להם הייתה זווית קצת יותר טובה (הזווית של פרומתאוס). אולי למי שמגיע מדרום כדאי להגיע בכביש 864. (אפשר בעקרון לעשות את שני הצדדים אבל צריך זמן...).
הלכנו גם לכיוון מפל סלפוס – שלא אכזב גם הוא. גם במקרה הזה, יכול להיות שהזווית ממול יותר טובה, אבל נראה לי ממש מסוכן.
מהמפלים המשכנו לכיוון Myvatn והמערה שבה צולמה הסצנה של ג'ון סנואו וייגריט או – המערה הזאת שהייתה hidden gem ועכשיו היא מלאה באנשים – מערת Grjótagjá. לא הרבה אנשים יכולים להיכנס לשם, אז כל פעם כמה יוצאים וכמה נכנסים. המים שם אמורים להיות ממש חמים, אבל גם מלאי בקטריות, וכבר לא נכנסים לשם לרחצה. עדיין מדובר במראה מאוד יפה ומיוחד. עלינו גם מעל המערה, יש שם בקע כזה.. בקעי. בסה"כ עצירה קצרה ומומלצת.
בדרך למלון שלנו כבר הכה בנו ריח הביצים הסרוחות שמגיע מהאתרים הגיאותרמיים של Myvatn, שהוסיף ציפייה למחר 😊
הגסטהאוס/מסעדה/רפת שלנו היה Vogafjós Guesthouse – לינה בבקתות ממש חמודות, גדולות ונוחות יותר מהצפוי.
מורעבים, הלכנו לאכול במסעדה של המלון. היא די מוזרה, יקרה מאוד, ומציגה לראווה את הפרות בצד השני של הקיר השקוף, מול תפריט של המבורגרים. משום מה המנה הטבעונית נראתה לי טוב (פלפל ממולא בגריסים), ואפילו הציעו חמאה בתוספת תשלום. איסלנד מבינה בטבעונות.
יום מס' 6
קררררר.
6 מעלות בVogar, ומה שמגישים פה כקינוח בארוחת בוקר זה עוגיות קוקוס של פסח.
לפנינו יום מלא פעילות, שמתחיל באזור הגופרית המבעבעת וביצות הבוץ של Hverarond. איזו סרחה! תופעת טבע מיוחדת ומרשימה, גם בריח שלה 😊 אדמה מעלה אדים ועשן סמיך שיוצא מכל מיני מקומות מוזרים... יש פה הרי געש קטנים וגייזרים רותחים... מה קורה פה?
חצי שעה אחרי, כבר באו קבוצות תיירים, ואנחנו נסענו לאזור Krafla שממול. כשפונים לשם, עוברים מפעלים ומגיעים לפנייה שמאלה ל Leirhnjúkur, אזור מדהים עם בריכה רותחת, וסלעים שנוצרו מלבה ונראים כמו הדרך למורדור. היו שם מעט אנשים, וככל שהתקדמנו מצאנו את עצמנו לבד, באמצע פלנטה אחרת.
בהתחלה יש שביל מקרשים שמגיע לבריכה מבעבעת. לאחר מכן יש התפצלות לשני מסלולים ולא היינו בטוחים לאן ללכת. הלכנו לאן שכמה אנשים אחרים הלכו, בכיוון השלט (מהבריכה ימינה) ואחרי כמה צעדים שביל הקרשים נגמר, וצריך לפלס דרך בין סלעים שחורים. מהר מאוד מצאנו את עצמנו בתוך שדה של סלעים שנראים כמו פחמים ענקיים, פה ושם רואים אדים יוצאים מבין הסלעים, ופה מתחיל החשש... אנחנו דורכים איפה שאנחנו אמורים לדרוך?... כנראה שכן, כי יש סימנים של שביל. אז מה אם יש לבה או משהו מתחת לפני הקרקע. הסקרנות גרמה לנו להיכנס עוד ועוד אל תוך השטח הזה, היו אנשים שחזרו באותה הדרך, אבל אנחנו המשכנו. ידעתי שאמור להיות מסלול של כשעה, אבל לא בדיוק היה ברור לאן ללכת. באיזשהו שלב ראינו עוד זוג באמצע מורדור, אז כנראה שאנחנו בסדר 😊 ואז, התחיל הגשם. האבנים נהיו קצת יותר חלקות והבוץ יותר בוצי. סטינו קצת ממה שנראה כמו המסלול כדי לעלות למעלה ולראות בערך איפה אנחנו ואיפה החנייה, והבנו שפשוט צריך להקיף את ההר... הדרך לא הייתה ארוכה כפי שנראה בהתחלה, וההרפתקה שלנו נמשכה עוד קצת. אחרי כמה דקות כבר ראינו אנשים בקצה המסלול, ומזל ששמנו לב שאם הולכים ישר מגיעים לעיירה אחרת, והדרך שמאלה היא דווקא חזרה לחנייה. היה גם שלט קטן ובלתי נראה.
סה"כ היינו שם כשעה וחצי, וזה אחד המקומות שהכי אהבתי בכל הטיול.
משם המשכנו עם הכביש למעלה עד ל Viti של קרפלה, למכתש עם האגם. אפשר לעצור שם ולצלם את המכתש מלמטה, ואפשר גם לטפס על המכתש ולטייל סביב "לוע" הר הגעש. טיפסנו עם כיוון השעון במה שנראה הצד שיותר קל לעלייה מאשר ירידה (החלטה נכונה כי בדרך חזרה היה גשם). העלייה קצת קשה, אבל הנוף מלמעלה היה מהמם, עם עוד מכתשים ו-ויטי קטן. בשלב שכבר היינו למעלה על קרקע שטוחה התחיל גשם בבום, גשם דוקר עם רוח ממש חזקה. אחרי כמה דקות נחלש והמשכנו דרך הויטי הקטן – והרבה בוץ – לסיום ההקפה. סה"כ לקח כשעה.
עדיין היה מוקדם יחסית לארוחת צהריים, אז המשכנו דרום ל Höfði. זה מין גן נחמד עם כמה סלעים גדולים באגם, ופינות חמד מסביב. המקום הוא די מבוך, אז לתצפית הנכונה על האגם הגענו רק בסוף, דווקא בשביל שמגיעים אליו ראשון מהכניסה אם עולים במדרגות. מה שלא בא לנו לעשות בהתחלה... סה"כ מקום לא חובה. אחר כך גם ראינו שבנסיעה לכיוון דרום יש חנייה עם תצפית על האגם שחוסכת את השבילים בגן.
המשכנו לכיוון "המכתשים בכאילו", Pseudo Craters. יש שם מסלול של קילומטר וחצי או מסלול של 3 ק"מ שמקיף את כל המכתשים הקטנים. האזור חביב ולא קשה להליכה, אבל ממצה את עצמו די מהר. בסיום המסלול הקצר מגיעים לחנייה השנייה, וממנה הליכה קצרה לצד הכביש לכיוון החנייה שבה חנינו. רגע לפני, עצרנו גם בחנות מזכרות לקנות כמה מגנטים.
היה כבר 15:00 והגיע הזמן לפיצה. נסענו ל-Daddi's Pizza, לא רחוק מהגסטהאוס שלנו. יש שם כמה פיצות מעניינות, ושלנו לא אכזבה 
בדרך חזינו גם במראה יוצא דופן… קשת מלאה.
בתזמון מוזר אחרי פיצה 16" החלטנו להוסיף עוד תחנה להיום ונסענו 5 דקות למכתש השחור Hverfjall. גם שם יש דרך עפר של כ-2 קילומטרים מלאי בורות, לא כיף במיוחד אחרי אוכל. מהחנייה יש עלייה של כ-90 מטר למכתש, וקר, אז צריך לעשות את זה מהר... לקח לנו 10-15 דקות. אפשר כמובן לעלות, להתרשם, ולרדת, אבל אנחנו היינו חייבים לעשות את הסיבוב גם במכתש הזה. אם הבאתם מקלות הליכה- זאת ההזדמנות להוציא אותם.
אורך סיבוב מלא הוא 3.2 ק"מ (יש גם מסלול ארוך שממשיך עד Dimmuborgir שנעשה מחר) ולקח לנו כשעה ורבע. השטח פה די קל להליכה, והמראה של המכתש וכל המסביב מוזר וסוריאליסטי.
מצד אחד מכתש עם חור ענקי בתוכו ומין גבעה שחורה באמצע. מצד שני השדות של Dimmuborgir , צמחייה שחורה שהופכת לכתומה וירוקה. בערך אחרי חצי מכתש התחיל גשם תמים ורוח בקטנה. זה הלך והתגבר ונהיה הגשם/רוח הכי מבאס בטיול. הנוף בדיוק השתנה אבל לא הספקתי לראות אותו כי אני והתיק והמכנסיים היינו ספוגים במים, ורק רציתי לרדת לאוטו. איפה שמכנסי הגשם.
אחרי כמה שעות של מנוחה בבקתה החמימה שלנו, החלטנו ללכת למרחצאות החמים של מיווטאן. אמרנו שאם כבר עושים כזה, אז במיווטאן (שזה אמור להיות יותר אותנטי) ולא בלגונה הכחולה המתוירת והיקרה. היה גם סיכוי לראות שם את הזוהר הצפוני בלילה (שלא קרה בסוף...). קנינו בגסטהאוס כרטיסים מוזלים, והלכנו להיכנס לבריכה חמה ב21:00 בלילה כשבחוץ 7 מעלות. היה... מעניין. לא הצלחנו לצלם שום דבר, אבל העיקר ההרגשה החמימה.
לחלק 2 של המסלול לחצו כאן
