חודש במערב ארה"ב – סתיו 2019 (חלק א')

אחרי הרבה תכנון מראש (כמו תמיד) וציפייה רבה, אני ובן הזוג ניצלנו את חודש החגים ויצאנו סוף סוף למסלול חצי-קלאסי של מערב ארה"ב.

הכל הכל הוזמן מראש, חודשים מראש.

• הטיסות יצאו סבירות – הזמנו דרך Alice, טיסה עם אייר פראנס/דלתא לסולט לייק סיטי (עצירה בפריז), טיסה פנימית מלוס אנג'לס לסיאטל עם דלתא, וטיסה חזור לארץ עם דלתא ועצירה בניו יורק, הכל סה"כ לשנינו 2700$. דלתא התגלתה כחברה מעולה! כולל האוכל וספריית VOD שווה.
• בתי המלון/מוטלים הוזמנו בעיקר דרך בוקינג, עם ביטול חינם. חלקם, במעקב שעשיתי לאורך התקופה, התגלו זולים יותר דרך האתר של המלון עצמו. כאשר מתכננים לפארקים הלאומיים – ילוסטון, יוסמיטי וכו', חייבים להזמין הרבה זמן מראש! הם נורא יקרים, חלקם למרות זאת באיכות די פח (*ילוסטון*), אבל כדי באמת ליהנות לפי דעתי חייבים לישון בתוך הפארק ולא לבזבז זמן על לינה רחוקה.

אני אישית התרגשתי לישון במוטלים "כמו בסרטים", ולמרות שלא חייבים להזמין להם מקום, גם אותם הזמנתי מראש. גם בגזרת המוטלים יש דרגות- אנחנו היינו במוטלים ברמה גבוהה, יותר ממלונות באירופה. תמיד קיבלנו חדר ענקי, עם מקרר ומיקרו, וכמעט תמיד כולל ארוחת בוקר. א.בוקר היא בעיקר מאפינס/בייגל/יוגורט, אבל אנחנו אוהבים לפתוח ככה את היום. בתקופה הזו אכלתי יותר מאפינס מאשר בכל החיים...

• במשך כל הטיול, עד הטיסה הפנימית לסיאטל, נסענו ברכב שהזמנו מראש מ-Alamo(ג'יפון של ניסאן). הבאסה איתם שהם לא כוללים הרבה דברים במחיר. לא הוספנו ביטוחים, ולמזלנו לא היינו צריכים. שילמנו מראש על נהג נוסף – ומזל שכך. הרבה הרבה נסיעות. חייבים להחליף לפעמים!
• הנהיגה בארה"ב היא קצת שונה. לפני שנוסעים חייבים לקרוא קצת על הנהיגה. עיקר הדברים (שהלחיצו אותנו) היו: 1. בפנייה ימינה ברמזור אדום – אם אין סימון אחרת, מותר לפנות ימינה (בהתאם לתנועה). 2. בפנייה שמאלה ברמזור ירוק – "נתיב ההתאבדות" – בהרבה מקרים יש תנועה בדיוק מול אותו נתיב, כאשר להם זכות הקדימה. אז למרות שיש ירוק, צריך לתת למי שממול לעבור. על היום הראשון כמעט התאבדנו, בטעות, והיו עוד כמה מקרים שכמעט היה בלתי אפשרי לעבור... אז כמה שפחות פניות שמאלה 😊

מעבר לשני הדברים האלה, יש מקומות מאוד מסובכים לנהיגה. ארה"ב ענקית, ויש המון המון התפצלויות וכל שנייה יציאה, מכל הכיוונים! למי שמסתבך עם יותר מדי שלטים ונתיבים (אני) כדאי לתת את ההגה לנהג השני בכניסה ויציאה מערים גדולות (ועדיין להסתבך...אבל תמיד יש עוד יציאה). חוץ מזה יש גם הרבה משאיות, ענקיות, עעענקיות, ובתים על גלגלים (אשכרה בתים! לא קרוואן), והארלי דיווידסונים. בקיצור, לא משעמם.

• ההתנהלות שלנו עם הכסף הייתה בעיקר בכרטיס אשראי (יש לנו אחד ללא עמלות), אבל גם עם מזומן. רוב המקומות זורמים עם אשראי, אבל צריך גם מזומן לשלם על חניות, כניסה לשמורות, לפרוט למטבעות למכונת כביסה וכו'.
• לשנינו היו חבילות חו"ל עם גלישה בלתי מוגבלת. היה לנו חשוב לשמור על המספר כדי לתקשר עם בתי עסק (ולצערנו הייתה לנו גם תקופה של הרבה שיחות עם הוטרינרים מהבית), וגם מסתבר שהוויי-פיי בארה"ב לא להיט. למרות זאת, בהרבה מקומות אין בכלל קליטה, אז בהצלחה עם זה... (שני עצים, הר, ואתם מנותקים). בילוסטון למשל, כל התקופה בפארק, עוד מגרנד טיטון, כמעט והייתי מנותקת לגמרי.
• תעשו טובה, אל תהיו כמונו, ולמרות שבטיול כזה צריך לארוז ל-4 עונות, אל תעמיסו! אנחנו לא יודעים לארוז, יצאנו מהארץ עם יותר מדי דברים, ולא היה מספיק מקום לדברים חדשים! לא שנסענו לעשות שופינג, אבל כן עושים שופינג. היינו חייבים כל הזמן להגביל את עצמנו ובטיסות חזרה היינו על הקשקש של ה23 קילו.

אחרי ההקדמה – למסלול שלנו!

1. נחיתה בסולט לייק סיטי
2. נסיעה צפונה לכיוון גרנד טיטון
3. ילוסטון (כל החלק הזה שובץ בהתחלה כי די נגמרה העונה וחלק מהמקומות והכבישים בילוסטון נסגרים)
4. חזרה דרומה לברייס קניון
5. פארק ציון
6. פייג', אריזונה
7. גרנד קניון
8. לאס וגאס
9. פארק יוסמיטי
10. סן פרנסיסקו
11. כביש 1
12. לוס אנג'לס
13. סיאטל

יום מס' 1

טסנו בלילה לפריז, לקונקשיין של 5 שעות. מסתבר שב-5 בבוקר הנמל עוד לא מתעורר, וההמתנה בשארל דה גול הרגישה מאוד ארוכה! עד שגילינו שיש שם ארקייד חינמי, ועמדות אופניים (אמנם מיועדים לילדים) כדי למתוח קצת את הרגליים לפני עוד טיסה ארוכה. בסופו של דבר המשכנו לטיסה מס' 2, עם הרבה סרטים ואוכל סבבה לגמרי (כולל פיצה רול ומיני מגנום שעה לפני נחיתה).

הנחיתה עצמה בסולט לייק הייתה די קשה ומסחררת, כנראה בגלל שהעיר מוקפת הרים. לא נראה לי שננחת שם שוב…

לקחנו את האוטו מאלאמו (שהציעו לנו שדרוג לטנדר ענקי. סירבנו בנימוס) ויצאנו לרבע שעה נסיעה ל-Comfort Inn בעיר. כבר ביציאה מהנמל, גילינו כמה מבלבל זה לנהוג בארה"ב!

אחרי התמקמות במוטל, יצאנו לקראת 16:00 למרכז העיר- Temple Square. אחרי כמה הומלסים והרבה קורקינטים (בניגוד לתל אביב, אפשר לרכב ברחובות הרחבים מבלי להרוג מישהו בדרך) הגענו לאזור המורמונים – האטרקציה המרכזית פה... כמה בניינים, פסלים ומרכזי מבקרים הקשורים לכנסייה המורמונית ומייסדה, עם המון פרחים יפים ביניהם. מי שראה את המחזמר The Book Of Mormon יודע שהדת הזו מבוססת על דברים די משעשעים…

אחרי כשעה נחמדה המשכנו לקניון שחלפנו על פניו ב-Main street, תשושים ושבורי גב. הייתה שם חנות שווה של דיסני, ושל מייקרוסופט (ששידרגו לי את המחשב בחינם. יאי!). וויתרנו הפעם על צ'יזקייק פקטורי (בתקווה שיהיו עוד הזדמנויות) וסיימנו בדיינר Johnny Rockets שהגישו מנות ענקיות וכוס קולה שהייתה מספיקה ליום שלם.

סוף סוף נגמר היום – מקלחת ולמיטה!!

יום מס' 2

קמנו מוקדם מהצפוי, ויצאנו ליום נסיעה ארוך וגשום לכיוון צפון – ג'קסון, וואיומינג.

ההתחלה הייתה קשה, עם גשם חזק, ראות גרועה והרבה משאיות ענקיות שדוהרות בכבישים. שברנו את הנסיעה ב- Bear Lake, שנמצא ב-Garden City, יוטה. קראתי שזה מקום נחמד לעצירה, מפורסם בשייקים אוכמניות. כמובן שהגענו ביום גשום מאוד והעונה נגמרה, אז הכל היה סגור... האזור די נראה כמו הכנרת, רק עם הרבה פסלים של דובים.

המשכנו במסלול שהתחלף למדינת איידהו ואז וואיומינג. הכביש נהיה כפרי יותר עם הרים ויערות, נחלים וצבעי שלכת יפים. הבאסה שלא ממש היה מקום לעצור ולצלם.

עצרנו בעיירה Afton, שסימן ההיכר שלה זה שער כניסה שמורכב מקרניים שנפלו (בכלל זה מוטיב חוזר בהרבה מקומות באזור. אוהבים קרניים, וחיות מפוחלצות...). נכנסו למאפיה קטנה, וטעמנו לראשונה ממרק clam chowder שהיה מאווד טעים והגיע בול בזמן.

עוד פוש אחרון, ואחרי נטו נסיעה של 6 שעות, (והרבה החיות דרוסות על הכבישים...), הגענו לג'קסון. מדובר בעיירה תיירותית מאוד בכניסה לפארק טיטון וילוסטון, והמחירים בהתאם. המלון שלנו, Elk Country Inn, נמצא די בכניסה אבל היה קצת מבלבל להגיע לחנייה שלו. בצ'ק אין הפנו אותנו לבקתה שלנו, שהייתה מאוד חמודה, עם סלון ומטבח מלא, חדר אמבטיה וחדר שינה, והכי חשוב – מזגן על חימום! הטמפרטורות פה צנחו כבר ל-6 (ולמחרת ל-2), ויצאנו לכיכר המרכזית בחיפוש אחר מעיל טוב יותר ומטרייה.

עשיתי טעות ולא הערכתי נכון את מזג האוויר, ושילמתי על זה באחר צהריים מעצבן, בשיטוט בעיירה בין חנויות יקרות להחריד. בכל העיירה לא הייתה מטרייה אחת, ולקראת סגירת החנויות קניתי מעיל יקר מאוד – רק שאצליח לשרוד את הימים הקרובים. סגרנו את היום בארוחת ערב במסעדת Million Dollar Cowboy, שקצת אכזבה מבחינת הנושא של המערב הפרוע... אבל האוכל היה אחלה.

יום מס' 3

בוקר קפוא בג'קסון. אחרי ארוחת בוקר במטבחון שלנו, המשכנו לנסוע צפונה לגרנד טיטון. עוד לפני הכניסה ראינו מלא מכוניות עוצרות בצד הדרך, ונעצרנו גם אנחנו. מסתבר שהיה שם מוס... אבל לא ראינו כלום.

בכניסה לפארק רכשנו את כרטיס America the Beautiful (עולה 80$) שישמש אותנו עוד הרבה בטיול (ומקנה כניסה לפארקים הלאומיים במחיר חד פעמי).

במקום לחזות בהרים האדירים והמושלגים של טיטון, ראינו היום בעיקר ערפל. נכנסנו לאגם ג'ני, לנסות ולתצפת על -משהו-, אבל מה שתפס את תשומת ליבי היה בעיקר השירותים בכניסה... מסתבר שבטיטון ובילוסטון הרעיון של "שירותים" זה שירותי "אסלת חור בקרקע", כאילו אנחנו בכפר נידח בנפאל. מה יש להם נגד צנרת? כמה זה כבר פוגע בסביבה?.. למזלי כמה מטרים משם גילינו שירותים מודרניים במרכז המבקרים. מסקנה: בכל מקום שיש בקרבתו מרכז מבקרים/חנות – צריך לבקר!

נסענו בדרך הנוף של ג'ני, שהייתה בעיקר מעבר בין עצים, עד לנקודת תצפית. נראה לי שהיה שם משהו מרשים...מאחורי כל הערפל. כן זכינו לראות כמה איילים בצד הדרך, אבל רוב נקודות התצפית רק ביאסו... התצפית הייתה על ערפל ושאריות שלג. מהתצפיות הגבוהות ירדנו לתצפיות willow flow , ו-oxbow bend שכן הצלחנו לראות בהן צבעי סתיו יפים, ושלטים שכבר מזהירים לא לחצות כי יש פעילות דובים ערה.

במעבר לילוסטון הנוף ממשיך להיות דומה, עד שמגיעים לאזור הגייזרים.

התחנה הראשונה הרצינית שלנו הייתה West Thumb. בריכות תרמיות במסלול קליל, וסיפתח טוב לפארק. כשיצאנו, מישהו אמר לנו שיש elks מאחורי החנייה (אייל צפוני), ואכן היו כמה צבאיים ואבא צבי עם קרניים גדולות.

המשך היום תוכנן למפגש עם חברים שלנו שבאים בטיסה נפרדת מתוך ארה"ב. בינתיים, עצרנו באזור של גייזר Old Faithful עבור שירותים/מידע על זמני התפרצות, ובדיוק באותו הזמן הגייזר היה אמור להתפרץ. הלכנו מאחורי מרכז המבקרים וביחד עם המוווון אנשים חיכינו דקות ארוכות עד להתפרצות. בניגוד לגייזרים שראינו באיסלנד, אולד פיית'פול הרבה יותר עוצמתי וההתפרצות שלו נמשכת יותר זמן, אבל באסה שזה קורה רק כל שעה וחצי, ורחוק מהקהל.

המשכנו לנקודת המפגש שלנו במסלול Midway Geyser Basin, ושם הרגשנו מה זה להיות מנותקים מתקשורת סלולרית. עומדים מבולבלים בכאוס של החנייה (יותר מדי אנשים!). החברים מתעכבים בנמל תעופה, ולנו אין מושג מה קורה ואיך מתפקדים בעולם בלי טלפון נייד.

בסוף, המפגש המיוחל קורה, וביחד אנחנו מטיילים במסלול שמקיף הרבה גייזרים מרשימים ובריכה תרמית אחת ענקית (grand prismatic), שדי התגלתה במקרה. במזג אוויר הנוכחי, עם העשן המיתמר, בקושי היה אפשר לזהות את הבריכה והצבעים המיוחדים המפורסמים שלה.

בנסיעה למלון (Old Faithful Snow Lodge), אנחנו מבחינים בביזון הראשון שלנו, הולך לו בכבדות על צד הכביש. איזו התרגשות!! אחר כך נגלה שלא אמורים להתקרב עד כדי כך לביזונים, בגלל שיש להם פתיל קצר…

הספקנו לעוד התפרצות של אולד פיית'פול (הפעם עם פחות אנשים היסטריים), והתמקמנו בחדר-בקתה בסיסית מאוד. הבקתות ממוקמות כמה דקות הליכה ממתחם הלובי והמסעדה, כך שהלכנו בלילה בחושך ובחשש קל. מאיפה יקפוץ עלינו הדוב..?

יום מס' 4

התחלנו את היום במסלול הגייזרים Upper Geyser Basin, מסלול שמתחיל משמאלו של האולד פיית'פול על דרך עפר, חולף על פני כמה גייזרים ומגיע עד לבריכת Morning Glory Pool הצבעונית. בחזרה, פונים לאחד מהשבילים מעץ שעוברים קרוב יותר לעוד גייזרים. פתאום נהיה קר, מאוד, והגייזרים איכזבו ולא הפיצו את החום שלהם... לקראת סיום המסלול גילינו פתאום ביזון ענקי מתענג על דשא, כ-5 מטרים מאיתנו! אחרי כל האזהרות על הביזונים (נראים תמימים אבל למעשה חוטפים קריזות ונוגחים באנשים) תהינו אם לחזור חזרה או לחלוף על פניו. ההחלטה: להמשיך קדימה את המסלול ולצלם ברעידות תוך כדי. היה די מלחיץ לעבור מול הביזון, מזל שהתרכז באוכל שלו ולא הרים את הראש... בעיקרון, אמורים לשמור על מרחק של 25 מטרים.

קיצרנו קצת את המסלול ולא עלינו לנקודת התצפית, וחזרנו להתרעננות זריזה במרכז המבקרים ונשנוש צהריים. משם המשכנו ל-Black Sand Basin הקרוב, ששמו מטעה – היו גייזרים ופעילות גיאותרמית, אבל בלי חול שחור!

היעד הבא – בריכת Grand Prismatic -הפעם מלמעלה. חנינו בחנייה של מסלול Fairy Falls (שאם היה יותר זמן, היינו עושים אותו) אל עבר מסלול Grand Prismatic Lookout. בכניסה יש שלט שמזהיר מדובים ועל כך שצריך לטייל 4 אנשים ומעלה, להחזיק ספריי דובים וכו'. ראינו את כל האנשים שם, גם זוגות, שלא נראו מודאגים במיוחד, ויצאנו לדרך. דובים לא ראינו, אבל כן ביזון נוסף מתחבא מאחורי עץ. למעלה, קיבלו את פנינו סנאים קטנים (chipmunks!) והבריכה התגלתה מהזווית המוכרת יותר שלה. לאחר שסיימנו להתפעם, החלטנו לא להמשיך את המסלול הארוך ולחזור למלון, כדי לאסוף מזוודה שאבדה בנמל ושהחזירו למלון.

לאחר התארגנות עזבנו את אזור הגייזרים לכיוון Mammoth Hot Springs. בדרך ראינו עוד עדרי ביזונים בשטחים הפתוחים, כולל שני זאבים שליוו אותם. הגענו לאזור מיוער עם תצפית מדהימה – Gibbon ומשם לטרסות של ממות'. טיילנו ב-lower terrace, אלא שהמראה לא היה כמו בתמונות, אלא... יבש יותר. עדיין היו חלקים יפים ומיוחדים, וגם שני elks שירדו לסיבוב דאווין. המשכנו בנסיעה ל-upper terrace, נסיעה קצרה עם עוד "טרסה סודית", שאפשר גם להגיע ממנה אל החלק הגבוה שהגענו אליו קודם, בלי הטיפוס.

התמקמנו במלון שלנו בממות' – בקתה עוד יותר בייסיק מהקודמת, אבל באווירה חביבה, עם איילים מסביב ומסעדה נחמדה כמה דקות הליכה משם.

יום מס' 5

יצאנו עדיין בחשכה לכיוון ארוחת הבוקר, ואמרנו שלום לכמה איילים כולל אחד שצווח צווחה די מפחידה. גם הם מסוכנים יותר ממה שהם נראים…

המשכנו בנסיעה לכיוון עמק Lamar, אזור שאמורות להיות בו הרבה חיות. התצפיות הכי טובות אמורות להיות בשקיעה ובזריחה, אבל בתקופה זו כבר אין טיולים מאורגנים, וממש לא מומלץ לנהוג לבד בחושך. ניסינו את מזלנו בכל זאת בשעה מאוחרת יותר, ועברנו דרך יערות ועדרי ביזונים, כולל כמה שקופצים מצד אחד של הכביש לצד השני.

לפני שהגענו ליציאה מהפארק עשינו אחורה פנה, לכיוון אזור ה-Grand Canyon של ילוסטון. הנוף משתנה לשטחים פתוחים, סלעים צבעוניים והרבה מים. בהגעה למפלים היו כמה מקומות שנסגרו לשיפוצים, אבל פיצינו בהרבה (הרבההה) זוויות של הקניון – המפל מצד אחד, וההרים הצבעוניים מצד שני. מתצפית uncle tom, הירידה במדרגות הייתה סגורה, אז התחלנו מסלול אחר אל עבר Artist Point (מדהים!). ההליכה הלוך חזור לקחה שעה וחצי.

מה-south rim נסענו לכיוון ה-north rim לעוד קצת ירידות ועליות כדי לקבל ע-ו-ד זוויות. אחרי שסיימנו את הסיבוב (הנסיעה חד כיוונית) התמקמנו במלון canyon lodge. מסתבר שזה לא לודג' אחד, אלא כמה לודג'ים. שוב חדר צנוע, הפעם עם פריט הטכנולוגיה האחרון...טלפון קווי בחדר!

את ארוחת הערב העברנו ב-village eatery, שלמרות שהיה “food court” עממי, היה המקום הכי נחמד עד כה בפארק, אפילו עם אופציה לסטייק beyond meat!

יום מס' 6

גם ארוחת הבוקר ב-eatery הייתה נחמדה, עם פרנץ' טוסט שווה (בין השאר).

יום אחרון בילוסטון, וניסינו שוב את מזלנו עם ה"ספארי", הפעם ה-Hayden Valley לא רחוק מהמלון. בסוף לא ראינו שום חיות, חוץ מאווזים.

העצירה הבאה הייתה בתצפית אל עבר אזור מסריח מאוד, מלא חומצה וריח ביצים רקובות, ובריכות מבעבעות שנראות כמו רעל. שלום איסלנד 😊

מהצד השני הסתובבנו סביב הגייזרים של Mud Volcano, שנראו כמו משהו שדרקון עצבני יורק, וכך גם היו השמות שלהם (קדירת הדרקון, למשל). באחת הבריכות היה שלט שהסביר שב-1948 הגייזר התפרץ, העיף איתו עצים מהשורש והרס את כל הסביבה. בעיקרון, זה יכול לקרות שוב בכל רגע... עד אז ימשיכו לזרום לשם תיירים 😊

מהבוץ שינינו אווירה לאגם ילוסטון. עצירה קצרה ליד הנהר Lee Hardys Rapids וצפייה באווזים, ומשם המשכנו לחנייה שמול אגם ילוסטון, מול המלון הענקי שצופה אליו. חתיכת אגם יש להם שם!

עצירת שירותים במלון הענקי, שבה גילינו גם עמדת קפה של סטארבאקס. נראה שיפור מהותי מהבקתות שהיו לנו.

משם חזרנו שוב לאזור West Thumb, הפעם בשמש כשהבריכות בוהקות בצבע הטורקיז, ושוב נסענו דרך עמק היידן לכיוון Norris Geyser Basin. שוב, ללא שום חיות... בהמשך עלינו על קטע כביש שלא נסענו בו עדיין, מאזור הקניון לכיוון מערב ילוסטון. רגע לפני שמגיעים לגייזרים של נוריס, מלא מכוניות עוצרות בשולי הכביש, והו- מה זה שם? ריינג'רית במצב wildlife encounter! מוקדם יותר באותו היום היה מצב דומה והיסטרי של מלא אנשים שצילמו משהו בכניסה ליער – התברר שהיה שם ינשוף נדיר. הפעם זה היה הדבר האמיתי – דוב !!! דובה מאחורי העצים לצד הכביש! אההה!

עצרנו במהרה את המכונית, ואני קיפצתי לי החוצה כמו אחרונת המתאבדים, כדי לצלם מרחוק את הדוב – שהתברר כדובה. דובה ענקית מתהלכת לה מאחורי העצים והמכוניות חולפות באיטיות ומעצבנות את הריינג'רית. עם עין אחת על הדובה, ועין שנייה על המכוניות, הריינג'רית איימה בקנס למי שלא עוצר לחנות או ממשיך הלאה (העיקר לא להיתקע באמצע הכביש). הסתובבנו עם הרכב כדי לקבל זווית טובה יותר, והופ, הדובה נעלמה אל תוך היער וכולם התחילו להתפזר.

את כל החברים מהפקק פגשנו שוב בפקק נוסף של עבודות בכביש באזור נוריס. אחריו הגענו לנוריס, שנראה כמו אחרי אפוקליפסה גרעינית. עשינו את שני המסלולים במקום, סה"כ כ-4 קילומטר.

משם דוך ליציאה לווסט ילוסטון, אומרים שלום לביזונים ולאיילים, וחוצים את הגבול למדינת מונטנה. העיירה הייתה חמודה מאוד, בסגנון מערב פרוע. אכלנו פיצה ענקית ב-Wild West Pizzeria and Saloon, ואחרי כמה חנויות מזכרות העברנו את הערב במלון שלנו, Stagecoach Inn. מלון חמוד, שלמישהו בו יש חיבה מוגזמת לחיות מפוחלצות. ישבנו בלובי לשחק שבץ נא (היו שם כל מיני משחקים), כשסביבנו פרלמנט של אמריקאים מבוגרים עם מבטא כבד, וכישרון נדיר שניגן ושר על הפסנתר בלובי, ובטלוויזיה חדשות על עוד פרשה של טראמפ. היה כיף!

יום מס' 7

נפרדים מהחברים ומילוסטון, ואני לראשונה נכנסת לתפקיד הנהגת, בנסיעה לכיוון Idaho Falls. מפלים חצי-מלאכותיים, שהיוו עצירה נחמדה בדרך (+שירותים וסטארבאקס).

המשכנו ביום הארוך (כ-5 וחצי שעות נסיעה נטו) לכיוון דרום. חלפנו שוב בסולט לייק, לכיוון המלון שלנו (Holiday Inn Express) באזור שנקרא American Fork. העצירה שם הייתה אמורה להיות עבור פארק פנטזיה (Evermore Park) אבל כשהזמנו את המלון עוד לא היו שעות פתיחה לתקופת הסתיו, ולאחר מכן גילינו שיהיה סגור ביום שנהיה שם! במקום זה, עשינו עצירה באאוטלט קרוב.

זו הייתה הפעם הראשונה שלי באאוטלט אמריקני, ודי הייתי בשוק. 70 אחוז הנחה, על אמת! למרות שקניתי כבר מעיל יקר להחריד בג'קסון (בקטע של buy or die freezing) קניתי עוד מעיל בערך ברבע מחיר ממה שהיה עולה בארץ. עשינו סיבוב מהיר, שוקיסטים מההנחות שהיו על גבי ההנחות, ומתבאסים מזה שלא יהיה לנו מקום במזוודה לעוד דברים!

התחילה כבר שקיעה (סגולה) והזדרזנו לנסוע עוד רבע שעה בכבישים המבלבלים של יוטה, עד לטאקו בל ולמלון.

יום מס' 8

היום נפתח רע עם חדשות מבאסות מהבית (אחרי כמה ימים שהיינו מנותקים). המון טלפונים ודאגות ובלבול, אבל מה נעשה? חייבים להמשיך הלאה.

נסענו דרך נוף שהפך ליערי ואדמדם, עם הבלחות של Red Canyon, עד שהגענו לברייס קניון בסביבות 14:00.

עשינו את המסלול שתכננו, שמתחיל מהחנייה של sunset point. הרבה אנשים העדיפו לחנות במרכז המבקרים ומשם לקחת שאטל לאזורי הטיול. אכן יש בעיית חנייה בתוך הפארק והיינו צריכים לעשות כמה סיבובים.

מ-sunset כבר רואים תצפית מדהימה של ברייס, שזה פארק שעוצרים בו כל שנייה כדי לצלם, מכל זווית אפשרית. הלכנו לכיוון sunrise point וכבר חזינו בציפור כחלחלה יפה ובסנאי קטנצ'יק. משם ירדנו למסלול Queen's Garden, מסלול מהמם ולא קשה. במחצית הדרך אפשר להמשיך אותו או לפנות למסלול ה-Navajo, וזה מה שעשינו. מסלול נבאחו משנה קצת אווירה, ונהיה יותר יערי. בסופו יש פיצול ל-wall street או ל-two bridges, ובחרנו בוול סטריט שלא איכזב. בסיומו יש עלייה, שעשינו די בזריזות. בסיום אפשר להמשיך ולעשות את הפיצול השני, אבל היה לנו מספיק. ראינו את הסלעים של “Thor's Hammer” האייקוני מלמעלה, ועלינו בחזרה לנקודת ההתחלה.

משם נסענו לנקודת התצפית Inspiration שבהמשך הכביש. עוד תצפית מדהימה, במיוחד כשעולים שם לנקודה הכי גבוהה (כ-5 דקות טיפוס), מקום מושלם לעצירת חטיף (על גזע עץ).

אגב, משום מה דבורים ממש אוהבות את ברייס, וכל יציאה וכניסה לרכב הייתה צריכה להתבצע במהירות כדי שלא נתקע עם אחת באוטו!

התצפית האחרונה שלנו הייתה תצפית ברייס, ששם כבר בלט השינוי הקיצוני במזג האוויר, עם נקודות שמש באמצע שמיים קודרים מאוד (תמונה נוספת בראש הבלוג).

בדרך החוצה מהפארק ראינו שני איילים חמודים על צד הדרך, רגע לפני שהתחיל מבול (לפני שנייה הסתנוורנו מהשמש), שהפסיק בדיוק כשהגענו לb&b השווה שלנו, כחצי שעה מברייס, Panguich House. כמה דקות הליכה משם נמצא הרחוב הראשי של פנגוויץ', עם דיינר חביב שסגר את היום המוזר הזה.

יום מס' 9

שעה וחצי נסיעה לפארק Zion, שם לא היינו סגורים על מה נעשה כי כל המסלולים שרצינו לעשות (באזור תחנת שאטל מס' 7) היו סגורים עקב מפולת סלעים.

נכנסנו דרך הכניסה המזרחית וכבר שם חיכו לנו איילים וכביש אדום שמתאים לתפאורה מסביב. חיכינו כמה דקות עד שהתפנתה חנייה בנקודה הראשונה שלנו, Zion Park Overlook, ולבסוף היה זה דווקא רכב של זוג ישראלים שיצא מהחנייה.

יצאנו למסלול הקצר (כשעה) שלא תמיד היה ברור, והתפצל לכמה דרכים אפשריות, היה חם מאוד גם בסוף ספטמבר, אבל הנוף היה מאוד שווה את זה.

בסיום המסלול תהינו מה הלאה – האם מסלולים קלים בתוך הפארק או לנסוע לחלקו המערבי והפחות מתויר – kolob? החלטנו לקפוץ על שאטלים ולעשות כמה שנספיק בתוך הפארק. לשם כך היה צריך לחנות במרכז המבקרים. בעיה. החנייה מפוצצת אנשים. ידענו שיש אופציה לחנות מחוץ לפארק, בעיירה ספרינגדייל, ומשם לקחת שאטל לשאטל, אבל העדפנו את הנוחות וחיכינו כחצי שעה עד שאיזה סבא'לה הסכים שנעקוב אחריו ונחליף אותו בחנייה.

השאטל חיכה בתחנה והתחלנו להתחיל מהסוף – מרחק 40 דקות נסיעה לתחנה מס' 9, האחרונה במסלול. ירדנו כמעט עם כולם, במסלול riverside walk, מסלול קל שמתאים למשפחות, שבסיומו אפשר להמשיך למסלול פופולרי בתוך המים. לא אוהבים ללכת במים, וגם לא היה זמן, אז עשינו את המסלול היבש, עם הרבה סנאים שמנים וכמה איילים.

כשחזרנו, שוב היה שאטל בתחנה. ירדנו הפעם בתחנה של המסלול הקצר the grotto. הליכה פשוטה של חצי שעה, לכיוון המלון שם, עם היתקלות בלטאות ו... תרנגולי הודו! עשינו הפסקונת של חנות מזכרות וגלידה, ולקחנו את השאטל הפעם עד לתחנת The Par'us. מסלול חד כיווני של שעה, מ-canyon junction ועד חזרה למרכז המבקרים. המסלול מונגש וסלול, כמעט לא היו אנשים, וההליכה בין קקטוסים קטנים ותחתית ההרים הייתה אדירה!

משם חנות אינדיאנית מוזרה, ארוחת ערב שקנינו בתחנת דלק, והלאה למוטל שלנו (Best Western Plus Zion) . מחר הולכים אחורה בזמן, אל אריזונה…

המשך לחלק ב' של הטיול!