אחת המדינות שתמיד הייתה ברשימת ה-TO-VISIT שלנו, היא נורווגיה. השנה החלטנו לעשות V ענקי עליה, ולהמשיך את המסע שלנו בסקנדינביה הקרירה (אחרי איסלנד ולפלנד).
מילות המפתח בטיול: טרולים, ויקינגים, מים, פיורדים, ת'ור אחד והרבה קשת בענן. אה, ו NOK (קרונה נורווגית). לא מעט NOK.
אתחיל את הפוסט בסיכום עיקרי למטייל הפוטנצאלי בנורווגיה, ולאחריו פירוט המסלול:
- תקופה - תקופת התיירות, שלא בהפתעה, היא יולי אוגוסט, כשיוני וספטמבר הם השוליים. שלא בתקופה הפופולרית, חלק מהמקומות כבר נסגרים, מזג האוויר אמור להיות ממש בעייתי, וכבר בספטמבר גם אנחנו נתקלנו בדרכים חסומות לא ברור מאיזו סיבה (שלגים/ערפל) והרבה הרבה גשם. שמענו מאחת המקומיות שגם בקיץ השנה היו 60(!) ימים של גשם רצוף.
- בתי מלון – הזמנו את רוב בתי המלון דרך Booking.com עם אפשרות לביטול, והשוואה למחיר באתר המלון עצמו (אם יש). נורווגיה היא מאוד תיירותית ויש בתי מלון טובים בפרישה רחבה (בניגוד לאיסלנד), וגם כמובן airbnb למי שיותר בקטע של דירות.
- טיסות – יש לא מעט אתרי השוואת טיסות (xplorer, alice, momondo). תשתמשו בהם! כדי להגיע מאוסלו לצד המערבי (וחזרה) עלינו על טיסה פנימית, למרות ששקלנו רכבת שלוקחת הרבה יותר זמן (מאוסלו לסטאוונגר למשל כ-8 שעות). הטיסה עצמה לאוסלו לא מאוד יקרה (400$).
- תחבורה והתמצאות – כדי באמת ליהנות מנורווגיה, צריך לנסוע בה, והמון. אנחנו לא חובבי קרוזים, טיולים המוניים או היסחבות יותר מדי בתחבורה ציבורית, לכן השכרת רכב הייתה האופציה היחידה עבורנו. בנורווגיה יש קטע שמשלמים עוד אקסטרה אם מחזירים את הרכב במיקום שונה מהמיקום בו אוספים אותו, אבל אחרי לבטים ותכנונים שונים לא מצאנו סידור אחר. המרחקים שם עצומים. אתם יכולים למצוא את עצמכם כל יום נוהגים נטו 4-5 שעות. מה שמביא אותי לנקודה הבאה-
- חייבים נהג מנוסה וזהיר! הדרכים בנורווגיה הן בעיקר נתיב אחד לכל כיוון, או נתיב אחד צר לשני הכיוונים (עם מפרצונים כל כמה מטרים). בנוסף לכך, הרבה מאוד מהדרכים (בעיקר באזור הפיורדים) הן פתלתלות, גבוהות, ולפעמים בלי מעקה. אם תהום עמוקה או אגם רחב מלחיצים אתכם בנהיגה, אז זה יכול להיות קצת בעייתי... אם זה לא מספיק, קחו בחשבון גם מזג אוויר סוער, לפעמים עם שינויים חדים (מבול, שמש, שוב מבול, ערפל כבד).
- הנסיעה מאוד מאתגרת, ולפעמים גם בדרכים שנחשבות לתיירותיות, פתאום תבחינו במשאית דוהרת מאחוריכם. הרבה פעמים פשוט עצרנו בצד ונתנו למכוניות מאחורינו לעקוף (עדיף לאבד רגע בחיים וזה).
- למרות כל הנ"ל, הנסיעה היא חלק מהחוויה! ככה רואים את נורווגיה. נורווגיה אפילו הגדילה ראש והגדירה מספרי "דרכי נוף" רשמיות מומלצות לתיירים. את פירוט הדרכים ניתן לראות באתר National Scenic Routes.
- לגבי דלק – יש הרבה מאוד חברות שונות, כשהתשלום תמיד נעשה לפני התדלוק (בכרטיס אשראי), ולאחר התדלוק מקבלים את הקבלה. לחלופין, ממלאים קודם ואז משלמים בחנות (חלקן סגורות ביום ראשון).
- לגבי הניווט, חלק מהמכוניות מגיעות עם GPS מובנה (כמו שלנו). לא הייתי סומכת על זה יותר מדי, גם שלנו לא הכיר את רוב המקומות שהזנו. לפני כל טיול אני מורידה את המפה ב Google Maps Offline. מסמנים את האזור, מורידים את המפה, והיא נשארת זמינה גם ללא כל חיבור לרשת, לתקופה מסוימת (נראה לי שנה או כמה חודשים). גוגל הצילה אותנו רוב הטיול.
- עלויות – נורווגיה יקרה. אפשר להתפשר פה ושם על אוכל, בתי מלון, נסיעה בקרוואן (זה מאוד פופולרי שם, אבל לי נראה מאוד קשה בדרכים הנורווגיות). קרונה אחת שווה בערך חצי שקל, ומחירי האוכל הם בדרך כלל כמעט פי שניים ממה שתשלמו בארץ ... כדאי להפנים את זה מהר, כי מעבר לאוכל מגיעים עוד תשלומים שאין מנוס מהם... למעבורות, לכבישי אגרה, לחנייה (השיא היה 500 NOK בחנייה של מסלול יומי ב Trolltunga). אם כבר הולכים על אחד המקומות היפים בעולם, יש מחיר…
- מבחינת התשלום עצמו, כמעט הכל ניתן לשלם בכרטיס אשראי (גם חלק מהשירותים), והתשלום נעשה בד"כ עם הקשת הקוד. אמריקן אקספרס או דיינרס לא יעבדו ברוב המקרים. כדאי גם להצטייד בקצת מזומן- אנחנו הוצאנו 500 NOK לשבועיים, והספיק לנו.
- אוכל – מלבד המחיר, האוכל בחוץ נשלט על ידי דגים (סלמון השולט הבלתי מעורער), בשר (הרבה בשר איילים אבל לא רק) ותפוחי אדמה. צ'יפס אמיתי פחות פופולרי, יותר תפו"א בתנור. היסטורית, הכי קל היה לגדל תפוחי אדמה. אפשר לראות שזה משפיע עד היום על הנורווגים, גם ביציע החטיפים בסופר – כל החטיפים זה תפוצ'יפסים למיניהם!
בגזרת המתוקים – כמו במדינות אחרות באזור, גם פה יש קטע מוזר של ליקריש. לא ברור.
- ציוד – מאוד תלוי באופן הטיול, אבל ההנחה מס' 1 היא שיהיה גשם. בין אם נוסעים בין הפיורדים ובין אם עושים מסלולים רגליים, אי אפשר לוותר על מעיל גשם, מכנסי גשם (לקח שלמדנו מאיסלנד!), נעלי טיולים עמידות במים (חובה!), כיסוי לתיק, וגם מטריה למקומות יותר עירוניים. למתקדמים, גם פונצ'ו חובה (נגיד, אם אתם כמונו יוצאים לטרק של 10 שעות ורוצים לחזור בלי דלקת ריאות).
- מימיה גם חובה כמובן, ורק צריך למלא מים מהברז במלון/המפל הקרוב אליכם.
- מי שעולה למקומות הגבוהים, וגם סביב הפיורדים – בספטמבר בחלק מהמקומות הטמפרטורות הגיעו ל0, ושמחתי מאוד שהבאתי פק"ל חורף כולל גופיות תרמיות, מיקרו פליז ושקיות חימום. מצד שני, בחלק מהמקומות מזג האוויר יכול להיות אחר לגמרי, ולכן גם כדאי לארוז כמה בגדי קיץ ומשקפי שמש.
- מי שמתכנן הרבה טיולים – נורווגיה היא גן עדן לHIKING. יש הרבה הרבה מסלולים, ורובם בהרים. מקלות הליכה יכולים לעזור מאוד, במיוחד למי שלא רגיל לטיולים כאלה.
- תכנון ומחקר – חשוב לבצע מחקר אודות המקומות שרוצים ללכת אליהם, בעיקר בעונת off-season. אנחנו היינו צריכים לשפצר את המסלול כי במקור היו בו יותר טרקים, שנהיה מורכב ומסוכן לעשות אותם בספטמבר. גם בגלל מזג האוויר וסיום העונה של המסלולים, וגם בגלל שצריך לקחת מעבורת לחלק מהמקומות ולא תמיד יש מעבורת בשעה נוחה או בסופ"ש, כמו בעונת הקיץ.
- אם בכל זאת מתכננים טיולים רגליים או שייט סוער – כדאי לתכנן אופציה ב' למקרה של מזג אוויר נורא. ואם כן משלבים טיול של כמה שעות, כדאי לקרוא מה בדיוק התנאים הצפויים, כי טרק בנורווגיה הוא לא טרק בנחל התנינים. המסלול הארוך שלנו למשל, לטרולטונגה, מסלול של טיפוס על הר 10-12 שעות, חזינו בדרך למטה בשעות אחה"צ באנשים שרק מתחילים את הטיול, כשעוד שעות ספורות תשקע השמש, עתידה להתחיל סופת רעמים וברקים, והם לבושים בסווטשרט, טייץ ונעלי הליכה בפארק. ממש לא ברור שיקול הדעת של אנשים.
בכל אופן, מומלץ תמיד לבדוק את מזג האוויר ליעד של מחר באפליקציית YR הפופולרית שם.
אז מה אנחנו עשינו בטיול?
יום מס' 1
יאללה, יום טיסות ארוך!
3 טיסות של שעתיים לאיסטנבול, ארבע שעות לאוסלו ועוד שעה לStavanger, כש-4 השעות layover בטורקיה היו די גרועות, בנמל התעופה שזכה לתואר המגעיל ביותר שהייתי בו (אטאטורק). הבחירה בטורקיש איירלינס, הייתה אגב בלית ברירה אחרת. (טיסות אחרות היו הרבה יותר יקרות ובלי ממש מרווח בין טיסות המשך).
התעכבנו קצת בנמל התעופה החביב באוסלו, ולמרות זאת הגענו בזמן המיועד, עם נוף מהמם של הפיורד כבר מהמטוס. בסטאוונגר צ'יק צ'ק יצאנו לאזור המכוניות להשכרה, לאסוף את המכונית שהזמנו מ AVIS. התהליך היה מאוד זריז, ואמנם קיבלנו מכונית אחרת מזו שהזמנו, גולף גדולה למדי, ואפילו היה בה GPS מובנה.
לקחנו זמן להכיר את המכונית, להבין איך להעלות את הפלייליסט של האייפון למכונית ואיך לנווט (הגולפית לא הצטיינה בזה, ומזל שיש את המפות אופליין של גוגל).
הגענו במהירות לנקודת העצירה הראשונה – שלוש החרבות ב Sverd i fjell. התחיל גשם די כבד, אבל זה לא עצר מבעדנו לצאת לשטח ולהתפלא מ-3 החרבות הענקיות שתקועות שם. עכשיו הגיע הזמן לקרוא מה זה עושה שם... (וזה לא עתיק כמו שחשבנו).
הגשם המשיך ואנחנו עשינו את דרכנו למלון שלנו Thon Hotel Stavanger. מלון חמוד ממש, אבל כמו עם מלונות אחרים באזור, עם בעיית חנייה. חשבנו שאפשר לחנות בחניון של הקניון ממול, אבל מסתבר שיש שם חנייה מוגבלת בזמן. לבסוף חנינו בחניון בהמשך הרחוב. רצינו לשלם עם אפליקציית easyPark, אבל לא ממש הבנו את הקטע... מסתבר שאחרי שמזינים לשם את הכרטיס אשראי, המצלמה בחניון פשוט קולטת את הכניסה והיציאה והתשלום מתבצע אוטומטית!
כדאי להסדיר את ההרשמה לפני שיוצאים לדרך עם הרכב, למרות שלנו זה עבד כשסיימנו את הרישום אחרי שחנינו.
בכל מקרה, המלון שלנו כלל במחיר ארוחת ערב קלה, שהייתה מספיקה לגמרי אחרי היום הזה. אחרי א.ערב הסתובבנו בעיר ליד הקתדרלה וכל מיני רחובות קטנים סמוכים, הגענו לנמל משני צדדיו, עם החשש שכל רגע עומד להתחיל מבול מטורף. מסתבר שאפליקציית מזג האוויר שקרנית קצת. היה כיף סתם להסתובב בשקט וברוגע בעיר החביבה הזו – למרות שלא מצאנו את הרחוב הצבעוני שאמור להיות בעיר העתיקה…
יום מס' 2
פתחנו את יום שבת בארוחת בוקר מרשימה ביותר, גם בכמויות האוכל וגם באוכל לא סטנדרטי לא.בוקר כמו פודינג צ'יה, קציצות בשר, תפו"א בתנור, סלט שרימפס, סתם שרימפס, פשטידת פטה כבד, גבינות מובחרות, אנטיפסטי, קוויאר ועוד כל מיני דברים מוזרים, גם ללא גלוטן. (בדיעבד המלון עם ארוחת בוקר הכי כיפית והכי value for money בטיול).
אחרי התארגנות, יצאנו לטייל עוד קצת בסטאוונגר, בתקווה שהחנויות ייפתחו מוקדם. היה עדיין שומם, ועכשיו הגענו לרחוב עם הבתים הצבעוניים שפספסנו אתמול! הרחוב חמוד, אבל לא הייתה נפש חיה.
ב-10 וקצת חנויות המזכרות התחילו להיפתח, אז עשינו V על מגנט ראשון בטיול. לאחר עוד קצת שיטוט לקחנו את המכונית ונסענו לכיוון הטרק ב (Pulpit Rock (Preikestolen , מרחק שעתיים נסיעה.
הנסיעה כוללת מעבר במעבורת שיוצאת מנמל סטאוונגר, ובדיוק כשהגענו המעבורת עזבה את הנמל, והיינו צריכים לחכות עוד 40 דקות (למרות שיש עוד מעבורת אחרת במסלול מקביל).
ב12:00 נפרדנו מהשחפים המשעשעים, ועלינו סוף סוף על המעבורת, לשייט של 40 דקות לכיוון העיירה Tau. גם פה לא היינו בטוחים לגבי התשלום. מניסיוננו בעבר פשוט יש בן אדם שעובר בין המכוניות ומשלמים לו. פה לא היה. בסוף הסתבר שהתשלום הוא על הספינה בקופות, או לאדם שמסתובב בין האנשים ואוסף תשלום (פספסנו אותו כנראה כי היינו כל הזמן על הסיפון החיצוני...).
לאחר הגעה ליבשה, עוד נסיעה של 25 דקות והגענו ל Preikestolen, כששני סדרנים צעירים הציעו לנו לחנות בחנייה - שחשדתי ומהר מאוד הבנו – היא לא החנייה המרכזית. לאחר כמה דקות הליכה נכנסנו ליער, ומשם יש צומת שמובילה לחניון התחתון ולחניון העילי, שמסתבר שממנו באנו. כנראה אין כזה הבדל באורך המסלולים, אבל בחנייה המרכזית יש גם מתקן מסודר – שירותים וכו' (חנות?).
המסלול ל Pulpit Rock הוא אחד הפופולריים באזור, רוב השטח מורכב מסלעים גדולים וקטנים, והוא מתאים גם לילדים ולכלבים (ראינו הרבה). לפי דעתי, לפי כמות הילדים הבוכים (כולל משפחה ישראלית אחת), לילדים קטנים זה מסלול קשה מדי.
הטיפוס למעלה לתצפית המפורסמת לקח כשעתיים ומשהו (עם הרבה עצירות לתמונות, שהיה מבאס לצלם כי היו הרבה אנשים!). Fun fact – בסרט האחרון של "משימה בלתי אפשרית" צילמו בפסגה הזו סצנה שהייתה אמורה להתרחש בכלל בקשמיר. כבר לפני שטסנו זיהיתי בסרט את הפיורד הנורווגי, שהוא ממש לא בהודו... המדריכה שלנו באחד המסלולים בהמשך אמרה שגם הייתה הקרנה של הסרט בראש הסלע שם.
כשהגענו לטופ וללוקיישן הצילום המבוקש, דווקא לא היה תור גדול כפי שחשבנו, אבל עדיין היה תור להצטלם! למרות ההידחפויות לתמונות במהלך המסלול, בראש ההר כל אחד זכה לתמונה לבד עם הפיורד היפהפה שלמטה.
החשש היחיד היה שהתיקים יעופו. למרות שהם היו די כבדים, ראינו תיקים גדולים שמתגלגלים להם מהרוחות המטורפות ואני דמיינתי לי כבר איך כל הציוד שלנו (+דרכון וכו') מתעופף לו מהצוק. לפי עצת אחת המטיילות, הזזנו את הכל למין גומחה מרוחקת, במקום די מוגן מהרוח. למזלנו שום דבר לא עף, כולל אני (למרות שלרגעים נראה היה שכן).
הירידה למטה הייתה קצת יותר מהירה, אבל עם עוד עצירות לתמונות שלא הצלחנו לצלם קודם (בסביבות 17:00 כבר בקושי היו אנשים). סה"כ לקח לנו כ-4 שעות וחצי.
היום שלנו התקרב לסיומו, בנסיעה חזרה ל-Tau והצטיידות בכמה חטיפים לשעות צרה בימים הבאים... הגענו למלון Lilland, שהציע לנו א.ערב ב200 NOK לאדם, מחיר סביר לארוחה הכוללת בשר (מכמה סוגים), סלמון אפוי, פירה, סלטים ועוגה. סה"כ, מקום סבבה!
יום מס' 3
היום מצפה לנו יום נסיעות, שעל הנייר נראה ארוך מאוד (עם הגזמות שלי כי בכל מקום כתוב להוסיף זמן נסיעה למה שמפת גוגל אומרת).
התחלנו בנסיעה לכיוון מפל Svandalsfossen, כשהיעד הסופי היא העיר Odda. את הדרך עשינו דרך כביש 13, שמתפצל אחר כך לכבישים אחרים, ונחשב לאחת מ"דרכי הנוף הלאומיות" של נורווגיה, Ryfylke, או בכינוי שאנחנו נתנו לה – רפיקי.
ברפיקי נכנסנו למנהרה הראשונה הארוכה שלנו (4.8 ק"מ) והמשכנו במעבורת קטנה שיוצאת כל רבע שעה מהעיירה Hjelmeland. נסיעה של 12 דקות שעולה... 120 קרונות (60 שקל). הפסקת שירותים די יקרה.
המשכנו ברפיקי בנופים שלגמרי מצדיקים את היותה אחת מדרכי הנוף הרשמיות. קצת חבל שכל פעם שרצינו לעצור במפרצון די פספסנו כי השלט היה מוצב ברגע האחרון…
לבסוף הגענו למפל והיינו היחידים שם (החנייה לצד הדרך). כדי להתרשם מהמפל הוצבו שם מדרגות מתכת למטה ולמעלה. ירדנו, עלינו, ולמעלה המשכנו עוד קצת במדרגות סלעים (חלקלקות משהו) כדי להגיע לזווית שמראה את המפל מההתחלה הרחבה שלו. בין הדשא גם מצאתי צפרדעים קטנות 
המשכנו לכיוון עוד מפל – Låtefossen , כשבדרך עצרנו לסידורים בתחנת דלק ועל הדרך טעמנו את הנקניקייה המעניינת שהם מפרסמים שם. טראש טעים!
אחרי כמה עצירות להתרשמות + תמונות מדהימות + כבשים, הגענו למפל! המפל בעצם מפוצל לשני מפלים, ומוסתר חלקית על ידי...חנות מזכרות! נראה כאילו ממול עובדים על בניית גשר תצפית, אבל כרגע מה שיש זו חנייה לא נוחה, שממנה צריך לחצות כביש ראשי כדי להתקרב למפלים. כמה אנשים שמתגרים בגורלם החלו לטפס על הסלעים המאוד חלקים כדי להתקרב יותר לראש המפל. אנחנו הסתפקנו בזווית מלמטה.
כשהגענו למלון שלנו, Trolltunga Hotel, קיבלנו את חדר Låtefossen, ובתמונות ישנות יותר ראינו שפעם הייתה וילה לצד המפלים. מעניין מה קרה לה…
את ערב ראש השנה (אה, כן) העברנו במסעדה בעיירה הסמוכה Odda, עם מנה מעניינת של "אוכל יווני עם צ'יפס", לפי התפריט, שהתבררה כאחלה בחירה.
מחר, אנחנו אמורים לצאת לטרק המאתגר של Trolltunga, שלשמו הגענו למלון הדי בינוני הזה.
יום מס' 4
שבוע קודם ליום הזה, הסתכלנו בתחזית ונראה שמזג האוויר בטרולטונגה עומד להיות יחסית סביר ואף שמשי. ככל שהתקרב המועד, נוסף עוד ועוד גשם לתחזית, והתחלנו להילחץ. זה אחד המקומות שהכי רצינו להגיע אליהם, 28 ק"מ של טיפוס וירידה מההר עם הנוף המדהים, טמפרטורות שצונחות ל-0 ומינוס, כשהשיא הוא נקודת "לשון הטרול" בפסגה.
יום לפני הטיול, התחזית לא הראתה כבר רק “showers” או “rain”, אלא “heavy rain” בחלק מהיום, ובקיצור כל סוגי הגשם שיש להם שם. כמה ימים לפני הזמנו טיול מודרך בחברת Trolltunga Active, שנמצאת למרגלות ההר, וגם קשורה למלון בו שהינו. הפקידה בקבלה במלון אמרה לנו שהיא עשתה את הטרק הזה בתנאים גרועים יותר, ושהם לא מבטלים על תנאי מזג אוויר כפי שהיו בתחזית. (אגב, ניתן לעשות את הטיול לבד, אבל מ15.9 חובה עם מדריך. אנחנו הגענו לטיול ב 10.9).
לא ידענו כל כך מה לעשות, ביטול הטיול אומר גם תשלום מלא ללא כל גמול, וגם באסה כללית.
בבוקר הטיול, עלינו על גופייה תרמית, מיקרו פליז, סווטשרט בשלוף, מעיל גשם, מכנסי גשם, ופונצ'ו, ונסענו לנקודת היציאה. שם, בחנות של Trolltunga Active חיכתה לנו המדריכה – לא אחרת מפקידת הקבלה שלנו במלון!
היא קיבלה את פנינו ב"היום האפליקציה מראה תחזית גרועה יותר ממה שהראתה אתמול. גשם לכל אורך היום", ושוב הדגישה שזה עדיין לא רע מספיק כדי לבטל, ואם מצטיידים היטב ומוכנים למסלול, הכל יהיה בסדר. היינו אמורים להיות קבוצה של חמישה, האחרים ביטלו. נשארנו רק אנחנו והמדריכה. "רוצים לבטל?"
המממממממ
הממממממממממממ
הראנו סימנים של זרימה, גם אם זה מחייב פונצ'ו מכוער כבר מהתחלת המסלול (בחוץ כבר די מבול). משפט הקסם של המדריכה סלין היה "אם לא אכפת לכם, יש לי האסקי סיבירית שמתה על HIKING. אפשר להביא אותה?"
כן!!!!
הוחלט, יוצאים לטרק הטרולטונגה. סומכים על סלין וקירה ההאסקית המדהימה.
התחלנו את הטיול בגשם, שאחר כך הפסיק לכמה שעות – כנגד התחזית המאיימת. גם הגשם שכן היה – לא היה כבד כמו בתחזית. לא הייתה שמש, אבל לא היה נורא. עם זאת הלך ונהיה קררר.
הלכנו בקצב די טוב, בעיקר בגלל סלין שדחפה אותנו, אבל בנקודת השיא של "הלשון" לא היה יותר מדי זמן להסתלבט. דווקא שם (ואולי מן הסתם שם) היה גשם קצת יותר רציני, רוחות חזקות, וקר בקטע של "לא מרגישה את האצבעות". כנראה היה "רק" 1- מעלות, אבל הייתה תחושה של "חייבים לזוז" כי עוד רגע של מנוחה ללא תנועה, ונכנסים למצב לא סימפטי.
המסלול מוגדר כמסלול של 10-12 שעות לאנשים בכושר סביר. אנחנו סיימנו אותו בפחות מ10 שעות ועם אישור של סלין שהיינו ה"קבוצה" הכי מהירה שלה! יאי! הייקרים מקצוענים.
כתבתי פוסט נפרד על הטרק, למי שמעוניין פה.
יום מס' 5
אספנו את כל הבגדים הרטובים מאתמול (שהצלחנו לייבש או שלא..) ונסענו לכיוון מפל Vøringfossen. הגשם לא פסק כל הדרך (שעתיים נסיעה) ומהר מאוד הבנו שגם היום צריך לעלות על לבוש גשם מלא.
הדרך למפל עוברת בכביש 13 – שהפעם הוא חלק מדרך הנוף Hardanger. חלקים מהדרך לא ממש יכולנו לראות בגלל הערפל המיסטי... רק חיכינו שאיזה טרול יצא ממנו.
כאשר הגשם נרגע והשמש קצת יצאה (קורה בין רגע) עברנו דרך פיורד Eidfjord שנראה יפה ממש, אבל עמוס בתיירים, וגם היה המקום הראשון שביקש מטבעות עבור השירותים ולא אשראי... מזל שהיה לנו איזה משהו לפרוט.
המשכנו לעמק Måbødalen לכיוון הטיולון שלנו במפל. בדרך לשם, עברנו במנהרה גדולה שבתוכה יש כיכרות! כל הכבוד לנורווגים.
לפי ההנחיות מהאינטרנט, כאשר נכנסים לעמק צריך לחנות אחרי המנהרה השנייה (מכיוון מערב) וכל הדרך היינו בהיכון למצוא את המקום. ההנחיה הייתה נכונה, ומיד אחרי המנהרה השנייה, מנהרת Måbødalen , יש חנייה לכמה מכוניות על צד הדרך, המסומנת בשלט P.
מצוידים לטיול גשם, ירדנו בשביל למטה שמוביל למפל – 1.3 ק"מ בלבד. מה זה בהשוואה ל28 של אתמול?
אחרי הליכה קלה, התברר שהשטח די בעייתי להליכה, עם הרבה סלעים חלקלקים שצריך לתמרן ביניהם – ועוד בגשם. לאט, בזהירות רבה, הגענו למפל אחרי שעה (שלאורך כל הדרך הנחל זורם לצידנו). קצת התרשמות, תמונות, וחזרנו בחזרה. היו 2 מטיילות שהמשיכו עוד לאחר חציית הגשר, אבל אנחנו העדפנו שלא להתקרב למפל ולהישאר רטובים רק מהגשם…
הדרך חזרה היא אותה דרך, אבל משום מה הרגישה עם יותר מכשולים בגלל הפונצ'ו המסורבל, כמעט בגובה שלי! פונצ'ו זה חשוב, אבל שיהיה באורך נורמלי!
סה"כ המקום מאוד יפה אבל צריך לדעת לאזן את הגוף על סלעים גדולים וקטנים וחלקים בזוויות מוזרות לפעמים. חבל שלא יכולנו לעשות את המסלול בניחותא, בלי גשם, עם איזו הפסקת נשנוש…
המשכנו ביום המפלים שלנו, ואחרי חציית גשר Hardanger המשכנו לכיוון מפל Skjervsfossen. הGPS קצת השתגע, אבל גוגל maps הביאה אותנו למקום הנכון. למרגלות המפל ראינו מישהו שחנה בצד, אז חנינו לידו. מה שחשבנו שהיה גשם היה בעצם שפריצים של המפל. ראינו בגוגל שיש עוד נקודת תצפית במרחק של קילומטר בעלייה מפותלת, וכשהגענו למעלה 3 אוטובוסים של תיירים בדיוק התקפלו.
הפעם התרשמנו מהמפל מזוויות עיליות, וגם – מתאי השירותים במקום – עם קיר זכוכית שקוף שצופה לנחל! בתוך השירותים! וזה חינם!
כשנכנסתי היה בחוץ שמש ונחמד, כשיצאתי היה פתאום קודר וערפילי. נורווגיה שובבה…
המשכנו למפל השלישי והאחרון להיום – Tvindefossen . שוב מזג האוויר השתנה כל כמה דקות בין הגשם הכי סוער עד כה, לשמש נעימה, כשרגע אחד רואים פיורד והרים מדהימים, ולאחר מכן לא רואים כלום.
שוב היינו התיירים היחידים במפל הסוער. ויתרנו על האופציה לטייל מאחוריו, והבטן אמרה לנו כבר ללכת למלון ולמצוא מקום לאכול. 5 דקות לאחר מכן כבר היינו במלון שלנו – Thon Hotel Sandven, שנמצא ביישוב Norheimsund.
המלון צופה הישר לפיורד, והיישוב נראה כמו יישוב נחמד להסתובב בו, אבל לא היה לנו זמן. מיד לאחר צ'ק אין ירדנו למסעדת המלון, שמציעה ארוחה מתפריט (מצומצם מאוד) או בופה עם re-fill כמה שרוצים (הכל מהכל!). בחרנו בופה, וב350 NOK לאדם יצאנו שבעים מתמיד.
יום מס' 6
עוד ארוחת בוקר נחמדה במלון תון, ואנחנו יוצאים לדרך מלאה מנהרות, כשעתיים עד Bergen. גשם, שמש, גשם, שמש והגענו לברגן! עיר די מסובכת מבחינת התמצאות וחנייה. בבדיקה מוקדמת ראיתי שיש חנייה בחניון city park קרוב למלון שלנו, Thon Bristol, והמלון נותן הנחה כשמראים בקבלה את הכרטיס (20 אחוז מסתבר). השארנו את המזוודות במכונית (הגענו ב11 בבוקר) והתחלנו לשוטט בעיר המקסימה הזו.
התחלנו איך לא – בחנות קומיקס ומשחקים שמצאנו בדרך לשירותים בבורגר קינג... ובבורגר קינג, התברר שהשירותים הם רק ללקוחות. לאחר מכן גילינו שכל השירותים הציבוריים בברגן הם בתשלום... זה הזמן להצטייד במטבעות!
הלכנו לכיוון הנמל היפהפה, ונכנסו לשוק הדגים המקורה, שנמצא בדיוק במעבר בין שני צדי הפיורד.
השוק מלא ביצורים מוזרים (במיוחד לתיירים ישראליים), והרבה סוגי קוויאר (גם זולים שאפשר להביא הביתה). גם למי שלא מת על דגים וסיפוד, זה מסקרן ועושה חשק לנסות דברים חדשים. מצד שני, בין המראות יש גם סרטנים חיים עם צבתות קשורות, שפחות נעים לראות.
עברנו את השוק לצד השני של הפיורד, לתמונה המוכרת של הבתים הצבעוניים בעיר העתיקה, Bryggen. התמונה הזו מוכרת לי כבר שנים, ותמיד המחשבה הייתה "איפה זה? אה, ברגן, נורווגיה. אין סיכוי שאגיע לשם". ובכן…
הצד הזה של הנמל מלא בחנויות מזכרות, סוודרים והרבה הרבה טרולים. דברים ממש יפים לראות, אבל לא פרקטיים, ולמי יש מקום לזה בבית…
בסימטאות שבין החנויות יש כל מיני גלריות ומבנים קצת יותר עתיקים. שוטטנו מלא, עד שהגענו למצודת ברגן, שהיא בעצם שטח פתוח של כמה מבנים ישנים, שבכללותם נחשבים למצודה של העיר. הכניסה חינם ואפשר לטייל בחופשיות (עד שמגיעים לשלט "פרטי").
האזור כולו מקסים ושליו, עם מזג אוויר שמשתנה של 5 דקות (שמש, מבול, ערפילי וחוזר חלילה), ושחפים שמסתלבטים להם בכל פינה.
חזרנו אל אזור שוק הדגים ללאנץ', ובאחת המסעדות בחרנו מכל האופציות המוזרות דווקא בורגר סלמון ובורגר לוייתן (כנראה הראשון והאחרון).
מתודלקים, הלכנו לכיוון הרכבל של ברגן, ה Fløibanen. רואים את החשמלית/רכבל הזה עולה מעלה ברקע העיר העתיקה, ולמרות שראינו תמונות מאיימות של תור משתרך במקום הזה, אנחנו קנינו כרטיסים וישר עלינו. התצפית מלמעלה יפהפה – יצא לנו חצי תמונות בערפל ובגשם, וחצי תמונות מוצלות בשמש. אבל, הכי יפה זה בעין האנושית. 
לאחר הירידה מהרכבל הסתובבנו עוד קצת בחנויות בחזור (מעיל גשם חדש!!) ועד הקתדרלה הגדולה (שתישאר אנונימית) שראינו מרחוק במעלה הרבה מדרגות.
חזרנו למלון לעשות צ'ק אין, והסתבר שהוא ממש במרכז, ליד המדרחוב הראשי שיורד לנמל. קיבלנו חדר די גדול ומפנק, עם נוף מדהים של פחי אשפה כנראה שאי אפשר כל יום לצפות לפיורד מול החלון.
יום מס' 7
ארוחת הבוקר היום בתון הגיעה כמעט לרמה של תון בסטאוונגר, ושוב גרמה לבלבול רב – מה מעמיסים מהבופה המטורף שלהם??
אחרי שהחלטנו, אכלנו והתארגנו, יצאנו לכיוון העיירה Voss.
חנינו במרכז העיר (Voss Sentrum) , שוב חנייה בתשלום, על מנת לצאת לטיול רגלי לכיוון נקיק Bordalsgjelet Gorge. ישנן 2 דרכים להגיע לשם – או לעלות עם הרכב קרוב לתצפית על ערוץ הנחל (יש חנייה לכמה רכבים ספורים), או לעלות ברגל ממרכז העיר. אנחנו בחרנו באופציה השנייה, והלכנו לפי ההנחיות שמצאתי אונליין – הולכים בדרך העפר לצדי האגם לכיוון דרום, עד שמגיעים לשלט שמסמן את תחילת הטיול (1.9 ק"מ). המסלול מתחיל משביל בחורשה, עם המון המון פטריות, ממשיך בחציית גשר עץ ובמעבר בשכונה של ווס (נקרא לה ווס עילית) בין בתים פרטיים עד שמגיעים לפי השילוט לנקיק המדובר. הלוך ושוב לוקח כשעה וחצי.
הנקיק עצמו די קטן ופחות מרשים מאשר בתמונות (ראינו gorgeים מרשימים יותר), וגם המסלול לא ממש must do. ההתלהבות שלנו הייתה די צוננת, והאמת שיותר התלהבנו מהקשתות בענן שראינו בדרך.
בחזרה ל-ווס, שוטטנו קצת בעיירה, והיה די מנומנם. אולי אם לא היה גשום, שווה לעשות עוד מסלולים באזור, כי האזור עצמו לא מכוער בכלל... (יש אפילו רפטינג!)
התחנה הבאה שלנו היא בגדול העיירה Flam, כשאחרי 20 דקות עצרנו בעוד מפל מרשים – Tvindefossen. הברור מאליו בשלב זה: 1. יוצאים מהמכונית בגשם שוטף. 2. יש בקתת חנות מזכרות בצמוד למפל המרשים.
ממשיכים לכיוון פלאם! ניתן להגיע לעיירה בכביש הרגיל של E16, או לפנות לדרך מפותלת ולתצפית ממלון Stalheim. את זה נעשה מחר, והיום המשכנו בכביש המהיר.
אחרי שחולפים על פני העיירה Gudvengan, שתי מנהרות מפרידות בינה ובין פלאם. אחת של 11 ק"מ ומיד אחריה מנהרה של 5 ק"מ. נתנו עבודה!
פלאם היא אחד המקומות היותר מתויירים, הרבה חנייה, הרבה מזכרות, הרבה פרוות מגעילות (שועל, ארנב, מה לא), והרבה סוודרים במחירים מגוחכים (אלפי NOK).
הזמנו מראש כרטיסים לרכבת Flamsbana – רכבת תיירותית שנוסעת לתחנת Myrdal, עוצרת בדרך למשך 5 דקות באחד המפלים, עוצרת לעוד 10 דקות וחוזרת לפלאם. יש אנשים שיורדים בצד אחד וממשיכים במסלולים או בטיולי אופניים. במצב שלנו - גשם שוטף וחוסר בזמן...מוותרים.
הרכבת הזו היא גם עצירה פופולרית בטיולים המאורגנים של נורווגיה, הנקראים Norway in A Nutshell. מראש בחרתי במועד שאין בו סיור מתוזמן בזמן הזה, כך יצא שהרכבת הייתה יחסית ריקה. הדיבור הוא שבקיץ יש לפעמים יותר מדי אנשים עד לכדי שלא רואים כלום מהחלון. הרכבת די יקרה, הנופים יפים אבל לא מאוד שונים מנופים שכבר ראינו באזור ובנורווגיה בכלל. לדעתי החוויה שונה ושווה, בשביל הקטע של לנסוע ברכבת ישנה (ואם כבר נוסעים אז להגיע מוקדם ולשבת בצד ימין!).
הנסיעה עצמה לקחה שעתיים, וחזרנו לפלאם ב 19:30. החלטנו להישאר לאכול א.ערב שם, ולא במלון ב Gudvangen, וחיכינו שיושיבו אותנו במסעדה שנראתה הכי נורמלית שם - Aegir BrewPub, מסעדת בר בסגנון ויקינגי. השירות היה די איטי, המנות יקרות למדי, אבל נראה שזכינו לאוכל הכי טעים שהיה לנו בטיול. פשוט מעולה!
כשיצאנו היה כבר 21:00 וחשוך. החלטנו שזה בסדר לנסוע פה בחושך כי הנסיעה לוקחת רק 20 דקות עד למלון, ו-16 ק"מ מתוך ה-20 זה המנהרות – שמוארות יותר מהחושך שמחוץ למנהרה…
כשהגענו למלון Gudvangen Fjordtell לא היה הכי ברור איפה חונים ולאן הולכים, ואז התברר שחנות המזכרות היא בעצם גם הקבלה והמסעדה של המלון...
קראנו תגובות מעורבות על המלון, אז קצת חששנו ממה שיגיע. מסתבר שהחדר שהזמנו (והסיבה העיקרית שהזמנו חדר דווקא שם) – הוא חדר הויקינגים – עדיף בהרבה על החדרים הרגילים (שלהם היו ביקורות לא משהו). החדר מעוצב בסגנון ויקינגי מגניב, הוא גם די גדול ויש לו גג שקוף! אולי בקיץ קשה להירדם ככה (כשעדיין יש שמש בחצות), וכנראה בחורף מרשים בהרבה עם הזוהר הצפוני. בסתיו, זה היה סתם נחמד לחפש כוכבים בשמיים.
להמשך המסלול שלנו בנורווגיה לחצו על הלינק
