טיול ראשון ביפן - חלק ב'

חלק א' של הטיול שלנו (+טיפים כלליים) - https://www.lametayel.co.il/posts/4de7vr

יום שני 20.5

היום נוסעים ליום טיול בעמק Nakasendo. רכבת האקספרס ל- Nakatsugawa -יוצאת ב-8:00, ומידיעה שנלך לאיבוד, החלטנו לדלג על ארוחת בוקר במלון ולקנות משהו ב- Lawson הקרוב כדי לצאת מוקדם.

שמנו את הטרולי בלוקר בתחנת Nagoya (שגם זה לקח תהליך למידה זריז) ויצאנו לדרך. אגב, נראה כאילו שהארכיטקט של התחנה הוא זה שעשה את עזריאלי...

מהר מאוד הנוף הופך לירוק מאוד, עם נהרות פה ושם. אחרי 50 דקות הגענו לתחנה הקטנה, וישר בחוץ יש את תחנות האוטובוסים. התכיפות לא משהו, אז צריך מראש לבדוק את לוח הזמנים ולהתאים את הרכבת לאוטובוס (לנו היו 20 דקות בין לבין). מסלול מספר 3 ל- Magome - וכבר היו אנשים שמחכים. האוטובוס נוסע כ-25 דקות (לוקחים כרטיס בשביל הפרוטוקול, ומשלמים במזומן בירידה) ועוצר בדיוק בכניסה למסלול (יש שלט שקיבל את פנינו לדרך הנקסנדו). חלק מחברינו לאוטובוס הלכו בדרך אחרת, כנראה להסתובב קצת בעיירה שנראתה נחמדה כשלעצמה. אנחנו התמרחנו בקרם הגנה מהשמש (הפתעה! היה אמור לרדת גשם היום, ובסוף היה מזג אוויר מושלם), והתחלנו לעלות במעלה השביל.

החלק הראשון במאגומה הוא על דרך סלולה, ועובר בין חנויות מזכרות, בתים קטנים ותחנות מים חמודות. ממה שאנחנו ראינו, רוב המבקרים סיימו את החלק הזה וחזרו אחורה. אם עושים רק את החלק הזה, כדאי לעלות לפחות לתצפית שמעבר למעבר חצייה בסיום החלק הסלול של העיירה.

אנחנו המשכנו למסלול הטבעי, עד ל- Tsumago . המסלול נכנס אל תוך יער קסום, וכבר בכניסה יש שלט שמזהיר מפני דובים. קראתי איפשהו ששנה שעברה בדיוק באותו חודש היה זוג שנתקל בדוב. מעניין כמה נדיר זה…

אחרי כמה דקות ביער, מגיעים לחציית כביש. פה מופיע פעם ראשונה עמוד עם פעמון, שצריך לצלצל בו כדי להודיע לדובים שאנחנו פה. שלא יופתעו וירגישו מאוימים. כל כמה מטרים יש עמוד כזה, ולמרות שהיו תמיד מטיילים כמה מטרים לפנינו או מאחורינו, דאגנו לצלצל כל פעם :) ואם היה חלק ארוך בלי פעמון, או שהיה רעש מהמפלים שבדרך, דאגנו גם למחוא כפיים חזק, מהמלצות ממקומות אחרים שהיינו בהם עם חשש למפגש עם דובים.

המקומיים, אגב, הולכים פשוט עם פעמון כבר עליהם/על התיק.

לא יודעת באמת כמה זה מטרד פה, הרי אנשים גרים פה ביער הזה, ובבית אחד אפילו היה כלב בחצר (או- מנחה לדוב?).

חוץ מהדובים, המסלול עצמו היה מקסים ממש, גם החלק של הטבע, וגם בחלקים שעוברים ליד בתים מסורתיים, ועד לחנויות ובתי הקפה בטסומגו.

עצרנו לאכול אטריות soba במסעדת Omote , שהכניסה אליה ללא נעליים (היה מבורך לתת לרגליים לנשום קצת). נראה לי שהסובה זה נודלס מחיטה מלאה, היה אפשר להזמין מנה קרה או מנה חמה בתור מרק. אנחנו הלכנו על החם והמוכר - והטעים.

כשמגיעים לסוף השביל של העיירה יש שם עוד תחנת מים, והמשך בדרך הנקסנדו עד לתחנת הרכבת של Nagiso. בתכנון הטיול הסתבכתי עם חישובי לוחות הזמנים של התחב״צ, אפילו חשבנו להזמין מונית לחזור, אבל התוספת הזו עד לנאגיסו זה רק עוד 45 דקות הליכה נוחה, וגם הדרך הזו חמודה ומעניינת. קצת משונה שהדרך הסטנדרטית מוגדרת דווקא כ Magome-Tsumago. בנאגיסו אין הרבה מה לעשות (ב-14:30 היה די מת) אבל כדי להמשיך הלאה בתחב״צ הכי נוח מהרכבת פה. התחנה מקומית ואין לה אפילו מכונה להעביר כרטיס IC , אז שילמנו בנפרד אצל המוכרת, שוב רכבת אקספרס עד לנאגויה (גם זו יוצאת פעם ב-).

אחרי שעה ורבע, מגיעים לנאגויה, אוספים את הטרולי, עוד שינקנסן קצר, והופ אנחנו בקיוטו.

הגענו לתחנת הרכבת המבלבלת כרגיל, בסוף הצלחנו לצאת אל המלון שלנו , Doubletree by Hilton מלון חדש ומהמם. קיבלנו עוגיות חמות בקבלה! הלוקיישן טוב מבחינת התחב״צ (והדונקי) אבל לא הכי ״יפה״.

לסיום היום, הלכנו דרך קצרה אך זיג-זגית אל ארוחת ערב במסעדה בתחנת הרכבת - ויש הרבה כאלה עם ביקורות ממש טובות. הקאצ' הוא – שצריך איכשהו למצוא אותן פיזית...

יום שלישי 21.5

ארוחת בוקר מעניינת, מנאגטס וקציצות בטריאקי, לבאנים, סושי וגלידת מאצ'ה. (תהיו מוכנים לזה- הצבע השולט במאכלים/שתייה ביפן הוא ירוק, אבל לא ירוק פיסטוק ☹ )

התחלנו את היום במקדש הבודהיסטי Rengeōin (Sanjūsangendō). יש בו אולם מרשים עם הרבה הרבה בודהות (מורידים נעליים לפני הכניסה, אופס באתי עם סנדלים) באסה שאסור לצלם. מחוץ למקדש יש גן נחמד.

משם, הלכנו ברגל (עקבנו אחרי ההמונים) למתחם המקדשים של Kiyomizudera, שהדרך אליו עמוסה בחנויות אוכל, מזכרות חמודות, והרבה מלפפונים על מקל, שמשום מה נורא פופולריים.

טיילנו בין המקדשים והפגודות והרבה הרבה ירוק. היה קצת כאוס בגלל כמות האנשים, אבל מהמם. בתחילה הכניסה חינם, אבל הכניסה למקדש המרכזי היא בתשלום.

בחזרה מהפגודה הקטנה המרוחקת עברנו במקום בו יש 3 זרמי מים, כששתייה מכל אחד מהם נותן איזשהו מזל טוב, כמו הצלחה בלימודים, מציאת אהבה ואריכות ימים (אבל כדאי לבחור באחד, אחרת המזל הטוב מתבטל).

הסתובבנו בחנויות ואז ירדנו ברחוב Sannenzaka לסטארבאקס שקצת מוחבא (Starbucks Coffee - Kyoto Nineizaka Yasaka Chaya). יש בו טאטאמי מסורתי, אבל קצת היה קשה לראות מה מיוחד בסניף מרוב האנשים שמילאו אותו.

הזמנו סיור חינמי ב-Gion (התשלום הוא הטיפ למדריך), שעתיים וחצי הסתובבנו באזור, עם הסברים על מייקו וגייקו (מה שבגדול מוכר כגיישה) ומה שבין דת השינטו לבודהיזם, וגם למדנו איך מתפללים במקדשי השינטו. השורה התחתונה היא שבשינטו יש אל לכל דבר, פשוט המציאו אל לכל דבר שהיו צריכים חיזוק באותו הרגע. למשל, חסר לי מלח במנה, כנראה שצריך להקים מקדש לאל המלח...

אזור מקדש Yasaka היה יפה במיוחד עם רחוב Hanamikoji, ופארק Maruyama וכל מיני מקדשים קטנים מפוזרים. אם היה עוד זמן, הייתי שמחה להמשיך לחקור את האזור.

בסיור, המדריך המליץ על מופע שמשלב כמה אמנויות במה יפניות, במשך שעה בלבד ב-Gion Corner, יש מופע כל יום פעמיים, אפשר ללכת למקום, לסרוק את העלון ב-qr באנגלית ולהזמין מושבים. וזה מה שעשינו מעכשיו לשעה וחצי קדימה.

המופע מאווד מוזר. לדוגמה, החלק הראשון מתחיל באמנות של מזיגת תה ואמנות של שזירת פרחים, ובואו נאמר שזה לא הדברים הכי מרתקים לצפייה על במה 🤣

משם הלכנו למסעדת הגיוזות המומלצות chaochao. עמדנו בתור שעה(!) עם שאר התיירים הלא-אסייתיים, אבל קשה לומר שזו מלכודת תיירים כי הכל היה מאוד טעים, והחבר׳ה ממש נחמדים ואמרו לנו תודה רבה בעברית (לא מפתיע, חצי מהמסעדה היו ישראלים).

משם אובר למלון, עצבנתי את הנהג כשניסיתי לפתוח לבד את הדלת (מסתבר שהכל אוטומטי) , וכך נגמר לו יום ראשון בקיוטו.

יום רביעי 22.5

היום ניסינו את התחב״צ בקיוטו לראשונה. בלבלות! נכנסנו לפלטפורמות של הרכבות הלא נכונות, ואחר כך לא יכולנו לצאת. היינו צריכים לחזור כל הדרך ולבקש מהעובד שיבטל לנו את הנסיעה ב-IC מהטלפונים. כאשר לבסוף מצאנו את הכניסה לסאבוויי, הנסיעה הייתה חלקה. משם ביציאה מצאנו בקלות את תחנת האוטובוס, ולבסוף הגענו למקדש הקטן Okazaki מקדש הארנבים! מקדש חמוד וקטן, עם אל כזה אולי אחזור בתשובה.

משם לקחנו אוטובוס למקדש הזהב, Kinkakuji, שהיה כבר מלא בקבוצות תיירים. המקדש יפהפה וכל הגנים מסביב, אבל לא נכנסים למקדש עצמו והביקור קצר.

תדלקנו בגלידה והמשכנו ליעד הבא-יער הקופים בארשימה Iwatayama monkey park. האזור יפהפה, עם נחל וסירות שניתן להשכיר. עלינו כ-20 דקות לפסגה עם הקופים. הקופים מסתובבים חופשי, אסור להתקרב יותר מדי או להביט להם בעיניים. אחד בהה בנו עם מבט מאיים… אבל יש שם עובדים שקופצים אליהם אם הם מתקרבים לאנשים יותר מדי. נכנסנו לביתן וקנינו בוטנים להאכיל אותם - האכלה רק מתוך הביתן הזה עם סורגים (אנחנו אלה שבכלוב). בלי קשר לקופים גם ממש יפה שם למעלה! ויש ספוט נחמד לתמונה, על ספסל בננה (לנו קצת הרסו האנשים מאחורה).

ירדנו בחזרה ועברנו את גשר Togetsukyo , יש באזור חנויות אוכל ומזכרות (אבל לא כל כך התרשמנו). עשינו סיבוב זריז ב״יער הקימונו״, (בדי קימונו מגולגלים שמעטרים את תחנת הרכבת) ומשם למקדש Tenryuji. טעינו לחשוב שהקופה בכניסה - היא קופה לכניסה. שילמנו על חותמות של מקדש במקום כרטיסי כניסה- ואז שילמנו שוב על כניסה לגן. תיירים טאמבלים שלא מפעילים גוגל טרנסלייט.

הגן מרשים מאוד, וכנראה שליו מאוד בשעות אחרות של היום. יצאנו מהיציאה הצפונית הישר ליער הבמבוקים משמאל. היער חמוד, המסלול קצר, ובסיומו יצאנו שמאלה לחזור לעיירה דרך הצד השני של האגם. קצת חנויות וחזרנו למלון דרך תחנת ה-JR.

בערב הלכנו לאכול סושי מסוע מעולה ב-Musashi - באנו יחסית מוקדם והיה תור קצרצר. הפעם מסוע כמו שצריך! מנות סטנדרטיות וגם ״מוזרות״. סיימנו עם מגדל צלחות ריקות גבוה במיוחד (כל צלחת בצבע אחר ולפי זה מחשבים את החשבון). מומלץ!

יום חמישי 23.5

שלחנו את המזוודות לטוקיו, אחסנו טרולי בלוקר בתחנת קיוטו, ויצאנו לכיוון Fushimi Inari. הרכבת הכי מפוצצת שהיינו עליה עד כה, אבל רק שתי תחנות.

ההמונים רבים מאוד, גם פסלי השועלים ושערי הטורי. חלק מהשועלים נראים כמו הזאב שאכל את הסבתא… ולצידם טורי טורי טורי בכל הגדלים. עלינו לפסגת ההר, וככל שעולים יש פחות אנשים, והיו כמה רגעים נדירים שבהם תפסנו את הטורי לבד בלי אנשים לתמונה.

בירידה למטה מאיזו דרך אחת יש שלט לא מאוד בולט שמכוון בחזרה לכניסה המרכזית, ומשם יצאנו לכיוון רכבת אחרת (כמובן דרך חנויות). גם תחנת הרכבת מעוטרת בשועלים. (הם שומרים על מחסני האורז, ולכן כבודם במקומם!)

אחת החנויות השוות בדרך הייתה חנות צ׳ופסטיקס, שחורטים שם בחינם את השמות ביפנית ו/או אנגלית.

לקחנו רכבת לשוק Nishiki, שוק אוכל שסביבו גם חנויות נוספות (חנות סכינים ראשונה שראינו). אכלנו קצת אוכל משונה, והמשכנו ברגל לטירת Nijo.

טירת Nijo שימשה כמקום מגוריו של השוגון, ולאחר נפילת השוגונים כטירה אימפריאלית.

בשטח הטירה יש גם גנים נחמדים, ובית תה (שמגיש לא רק תה) קרוב ליציאה, שגם ממנו יש זווית נחמדה על הגן (חייבים להזמין משהו לכל אדם).

משם לקחנו אוטובוס חזרה לתחנת קיוטו, וכמובן ששוב הסתבכנו קצת בחיפוש אחר הכניסה שתביא אותנו ללוקר עם הטרולי.

לבסוף הוא נמצא, והגיע הזמן לעלות על רכבות לאוסקה. גוגל מאפס של היום הראה לי משהו קצת שונה מגוגל מאפס של אתמול, והחלטנו על מסלול די בלחץ אז יצא שלקחנו 3 רכבות עד למלון שלנו Hotel Universal Port, אפשר לעשות את זה חכם יותר :)

מתחנת יוניברסל 5 דקות הליכה למלון, שבהתאם למלון של יוניברסל סטודיוס יש בו חנות מזכרות והרבה מיניונים וסופר מריו למיניהם (יש גם כמה חדרים מיוחדים של המיניונים). מהחלון רואים את הפארק מולנו, שומעים את הצרחות מרכבת ההרים ומאחוריה טירת הוגוורטס מבצבצת.

ליד תחנת הרכבת יש את ה-Universal Citywalk. מושלם. גם ארוחת ערב זריזה וטעימה וגם ״כובעים״ מותאמים למחר מהחנות של יוניברסל.

יום שישי 24.5

קמנו בשש בבוקר ומהחלון אנחנו רואים כבר אנשים מחכים בכניסה של יוניברסל. מלחיצים! כנראה זה אנשים עם כרטיס כניסה מוקדמת.

אחרי ארוחת בוקר במלון (ואנחנו ממש לא היחידים שם בשעה כזו מוקדמת) הזדרזנו לפארק, לפני שעת הפתיחה הרשמית, כדי לעמוד בתור לפתיחה. הכניסה הייתה מאווווד איטית, בגלל הבדיקות הביטחוניות. בסופו של דבר נכנסנו בערך חצי שעה לפני הפתיחה הרשמית.

קנינו מראש כרטיסי אקספרס ל-4 מתקנים, כולל כניסה מתוזמנת לסופר מריו ולעולם של הארי פוטר. כמו התחב״צ היפני, גם בנושא הזה צריך להוציא דוקטורט כדי להבין איזה כרטיסים צריך ומה האסטרטגיה הטובה ביותר כדי להספיק כמה שיותר.

ניסינו את מזלנו להיכנס לסופר מריו לפני ההזמנה שלנו ב-10:10, ולא צלחנו. קצת בזבוז זמן, אבל הספקנו מה שאפשר לפני. הקטע הזה של הזמנה לפי שעות מאוד מעצבן, והופך את היום הזה לעוד יותר מלחיץ בניסיון לתזמן הכל (כולל שירותים ואוכל ומנוחה ואיזה הופעה).

בכניסה לעולם נינטנדו רכשנו את השעונים המיוחדים, שאפשר לאסוף בהם נקודות במהלך היום, ובסוף נשארת גם מזכרת נחמדה.

כל ה״תפאורה״ במתחם מהממת, המתקן של יושי חמוד מאוד ומאפשר נוף של כל המתחם, אבל קצת חסר מעוף… המתקן של מריו-קארט מגניב מאוד, מרגישים ממש בתוך המשחק.

היינו בערך 3 שעות רק במתחם הזה, ואז ניסינו לספוג כמה שיותר יוניברסל לפני ה״תור״ הבא של העולם של הארי פוטר. הלכנו לכיוון הוגוורטס כמה דקות לפני הזמן המיועד, וגילינו להפתעתנו שאין שום הגבלה וסתם בזבזנו זמן (אבל, זה יתגלה כדבר טוב). היה תור כל כך ארוך למתקן של ההיפוגריף, שהאקספרס פאס שלנו היה שווה המתנה של 40 דקות. לא אקספרס בכלל. בכל זאת חיכינו. עד שיש רכבת הרים לא מטורפת מדי שאפילו אני הסכמתי לעלות עליה...

לאחר מכן עמדנו יותר משעה בתור למתקן השני. וויזואלית, הוא מדהים. פונקציונלית, לא מספיק שהוא נתקע באמצע, גם נזכרתי מהר מאוד למה נשארתי עם טעם רע מהעולם של הארי פוטר ביוניברסל בארה״ב- כי זה פשוט מתקן שמנענע אותך כמו שמשקשקים שקית שוקו. יצאתי עם בחילה נוראית (וחצי מהזמן הייתי עם עיניים סגורות) ונגמר היום מבחינתי. לפחות זה היה כבר אחר הצהריים, אז לא נשאר לנו יותר מדי זמן גם ככה. הבנזוג המשיך לעוד מתקן, ואני כבר המתנתי להופעה הבאה של rock and roll monsters שנראה לי נחמד.

נכנסנו להופעה האחרונה של היום, כמובן שכל הדיבורים ביפנית, אבל השירים הם שירים מוכרים באנגלית.

אמנם נשארה עוד שעה עד סגירת הפארק, אבל יש מתקנים שכבר לא קיבלו אנשים לתור (כי זמני המתנה היו מעבר לשעה).

מסקנות מהיום: לקנות כרטיסים יותר זמן מראש כדי שיהיו יותר אופציות לאקספרס, ולעשות את המחקר מה לא רוצים לפספס ומה הלו״ז הכי טוב. חוץ מסופר מריו, לאו דווקא לסמוך על השעות, ולבדוק אם אפשר להיכנס לפני. לפי הבנזוג, המתקן הכי אדיר הוא ה-Flying Dinosaur (לא לבעלי לב חלש).

וכמובן, לא לשכוח כדורים נגד בחילה.

יום שבת 25.5

נסענו ל-Nara, לתחנת JR Nara, ממנה היינו צריכים לקחת עוד אוטובוס לתחנת הרכבת השנייה, Kintetsu, כדי להשאיר בה את הטרולי בלוקר (זו התחנה שממנה חוזרים לאחר מכן לטוקיו.)

טיימינג מושלם, וקצת אחרי היציאה מתחנת הרכבת מלא איילים כבר מקבלים את פנינו. הרבה אנשים כבר קנו אוכל והאכילו אותם פה. אנחנו משתהים מההתנפלות (חמישה איילים על בנאדם) וממשיכים קדימה.

תחנה ראשונה אלה גני Isuien - בתשלום. ישר בכניסה קפץ עלינו מדריך יפני חמוד ושאל אם אנחנו רוצים תדרוך קצר. היה לא נעים לסרב… כשהגענו לאגם המרכזי, עם גן יפני יפהפה ״by the book״, הסיור הסתיים והמשכנו להסתובב לבד. צמוד לגן הזה, יש עוד גן שהכניסה אליו הייתה בחינם, גן Yoshikien. קצת פחות מרשים, אבל יש דרכו מעבר למקדש. עולים כמה מדרגות, ויוצאים לכניסה של מקדש Todaiji.

שוב הרבה הרבה איילים, גם בייבי במבי, ועכשיו גם אנחנו ניסינו להאכיל אותם. הניסיון הסתיים בשלום.

התקדמנו למקדש ולאולם המרכזי Daibutsuden , עם בודהות ענקיות (כניסה בתשלום).

ביציאה מהמקדש פנינו שמאלה, ועכשיו אני זו שלקחתי חפיסת קרקרים לאיילים, אבל הפעם הם היו קצת יותר אגרסיביים (קצת סבלנות, תנו להוריד את המדבקה מהקרקרים…)

בהמשך היו חנויות ואופציה לעלות על גבעה לתצפית, מקדש שינטו Kasuga Taisha ועוד אולם של המקדש הבודהיסטי עם נוף על העיירה, Nigatsudo .

בדרך חזרה מהמקדשים הצדדיים אל האולם המרכזי, עצרנו בחנות סכינים, של זוג מבוגר חביב. קנינו סכין יפנית, ואז הגבר גם חרט עליה את שם המשפחה ביפנית, בחינם. מגניב ביותר! בחנות סמוכה קנינו עוד סכין קטנה יותר, ושם לא הייתה חריטה.

הפגודה הגדולה הייתה בשיפוצים, אז לא הלכנו אליה (Kofuku-ji Gojunoto). קנינו עוד אוכל לאיילים, ועכשיו הלך לי קצת יותר טוב, אבל עדיין נרשמה בהלה כשהצטופפו לידי 4 איילים, כולל כאלה עם קרניים 😁

חזרנו אל אזור הרכבת ורחוב חנויות/אוכל Higashimuki , משם המשכנו עד לחנות המוצ׳י Nakatanidou שמפורסמת בזה שיש ״מופע״ של חביטה בבצק המוצ׳י. ראינו את כמות האנשים והבנו שגם אם נמתין למופע הבא לא נראה כלום, אז לא נשארנו. קנינו רק את המוצ׳י. בתור מישהי שלא אוהבת מוצ׳י- הדעה שלי לא השתנתה.

משם המשכנו לקיוטו ואז שינקנסן שעתיים וקצת לטוקיו (היה קצת יותר קשה למצוא מקומות טובים, כנראה בגלל הסופ"ש), הפעם למלון באזור של תחנת טוקיו (Mitsui Garden Hotel Kyobashi). גם קרוב לרכבת (שממנה נסע לנמל התעופה) וגם קרוב לגינזה. מיקום טוב לסוף הטיול.

יום ראשון 26.5

נסענו מתחנת טוקיו לתחנת שינג׳וקו לעוד יום טיול מחוץ לטוקיו, ל-Takaosan (Mount Takao). כבר עלינו על רכבת אקספרס להר Takao אבל אז הבנו בכריזה שכל המקומות שמורים- וחייבים כרטיס נפרד (למרות שנראה שיש הרבה מושבים פנויים). יצאנו והזמנו כרטיסים במכונה- והיה רק לשעה לאחר מכן, למרות שגוגל מאפס הראה לי עוד רכבת לפני זה. באסה, עדיין התחב"צ לא ברור לגמרי - כל רכבת והחוקים שלה. הסתבכנו גם בניסיון להבין איך מזמינים כרטיסים בחזור, והיה קצר בתקשורת עם העובדים, אפילו עם גוגל טרנסלייט… לפעמים זה ממש מתסכל.

בהגעה ל- Takaosanguchi הצלחנו לבסוף לקנות במכונה כרטיסים לחזור. פנינו ימינה ביציאה מהתחנה, לשביל לרכבל/המסלולים אל ההר, ובדרך עצרנו לנשנש דונאטס עם שוקולד- שוק ששמעו שם על עוד מילוי חוץ מממרח שעועית!

יש כמה מסלולים בהר, אפשר לעשות מסלול מלא או חלק ברכבל, או לשלב כמה מסלולים ביחד, מה שהיה התכנון המקורי שלנו. התחלנו בשביל מספר 1- שהיה יותר קשה ממה שציפיתי. הכל בעלייה, לפעמים תלולה מאוד. בפיצול עם שביל מספר 4, לגשר התלוי, לקחנו ימינה. קצת פחות אנשים, רובם מהכיוון הנגדי. באתר הזה יש תיאור מאוד נרחב על כל מסלול, כמה זמן הוא לוקח ומה רואים בדרך: https://en.mttakaomagazine.com/trails והמפה- https://www.takaotozan.co.jp/course/img/course_map_english.pdf

ביציאה משביל 4 (ימינה), למעשה נותרו עוד כמה מטרים לפסגה. משם היה נוף לצמרות העצים, וגם קצת גלידה ואוכלים אחרים. המשכנו ללופ של שביל מספר 5, שמתחיל ליד הסיום של שביל 4. גם זה מוגדר כמסלול קל אבל יש בו קטעים של עליות שכבר גמרו לנו את הרגליים. את הירידה עשינו משביל 1, ועכשיו הגענו לקטע שפספסנו מקודם- את מקדשי השינטו שבדרך. באזור המקדשים יש את דמותו של Tengu בכל מיני ווריאציות, מין יצור מיתי שחי בהרים.

תכננו לעשות עוד מסלול וחצי אבל כבר לא היו כוחות. ירדנו כל הדרך למטה (וואו זה תלול!) ואז קנינו כבר כרטיסי רכבת חדשים, מוקדמים יותר מהרכבת שקנינו לה בהתחלה. לא נתקלנו בבעיה של הבוקר, רק שעכשיו הרכבת התעכבה קצת, ואפילו נעצרה עצירת חירום באמצע הדרך.

הגענו מוקדם מהצפוי לתחנת שינג׳וקו, והחלטנו לנסוע משם לגינזה, לחנות Hands. יש בה כמה קומות של מתנות, ציוד משרדי, כרטיסי ברכה, דברים לבית, למטבח, וכדומה. היו פה לפי דעתי דברים יותר מיוחדים מאשר בחנות Itoya וחבל שלא באנו לפה לפני כן.

משם הלכנו לאכול במסעדה בגינזה Wagokoro Tonkatsu Anzu Ginza Branch שמציעה Tonkatsu, שזה מין שניצל שמן (חזיר בדרך כלל, אבל פה היה גם עוף ואפילו צמחוני). היה קצת תור, אבל הספקנו להיכנס אחרונים (בניגוד למסעדות בשינג׳וקו, היה לנו יותר קשה בצד הזה של טוקיו, כי הרבה מסעדות נסגרות ב8-9 בערב). ה״סט״ טונקאצו מגיע גם עם סלט ורוטב מיוחד (כותשים שומשום ושופכים מעל), אורז וסוג של מרק קטן עם מיני מולים. מומלץ!

יום שני 27.5

הבוקר לא היו בעיות עם הרכבת, כל כמה דקות יוצאת רכבת לתחנת Kamakura לטיול היומי שלנו מחוץ לטוקיו. מהתחנה יש עוד רכבת מקומית (Enoden line) שנוסעת 3 תחנות ל-Hase.

יעד ראשון - הבודהה הענקית במקדש Kotokuin. כמה דקות הליכה מהרכבת, הגענו די מוקדם וישר בכניסה (אחרי תשלום) הבודהה יושב שליו על רקע היער הירוק מאחוריו. מרשים מאוד. בצד רואים גם את הסנדלים הענקיים שלו, ומסביב אפשר גם להיכנס פנימה אל תוך הבודהה (יש שם איזה תשלום סמלי). בדיוק הספקנו דקה לפני שבית ספר שלם הגיע, ואחר כך כל הילדים עקבו אחרינו למקדש הבא, Hase-Dera.

Hase-Dera -עוד מקדש בודהיסטי (המשמעות- כניסה בתשלום) מרשים מאוד, עם המון המון בודהות קטנות, גן יפהפה וגם מקדש שינטו. כמו שהסבירו לנו בסיור בקיוטו - השינטו והבודהיזם הולכים הרבה פעמים ביחד (חיים ומוות).

היינו די הרבה זמן במקדש, אז כבר ידעתי שלא נספיק את כל המסלולים שתכננתי. ביציאה מהמקדש במקרה עצרנו בחנות שהיה לה פסל מצחיק של כלב בכניסה, והתגלתה כחנות של תיבות נגינה מיוחדות מכל מיני סוגים (כולל כמובן, שיבה אינו) - הכל ממש יפה.

הלכנו לכיוון המסלול הראשון, והעיקרי, שתכננתי, מסלול Daibutsu שהכניסה אליו מהמדרגות מימין למנהרה שאחרי המקדש הראשון. התחלנו לעלות במדרגות, ואז ראינו שלט שמתריע - זהירות, יש דבורים במסלול! ואחר כך עוד שלט כזה. חשבתי לעצמי, למה צריך במיוחד להזהיר מזה? האם זה כוורות, כמויות של דבורים תוקפניות? מישהו נעקץ פה ופיתח תגובה אלרגית נוראה?? השתפנתי, וחזרנו אחורה.

הסתובבנו קצת ברחוב הראשי, ובגלל שהמסלולים האחרים היו רחוקים והיו אמורים להמשיך את המסלול הראשון, החלטנו במקום זה לנסוע לתחנת Kita Kamakura ולראות כמה מקדשים.

ממול התחנה קפצנו למקדש Engakuji , מתחם של כמה מבנים וגנים שעוברים ביניהם, והרבה עורבים רועשים.

משם הלכנו כ-20 דקות למקדש Kenchoji מקדש זן ותיק מאוד, שעשינו גם בו סיבוב די מהיר. נגמרו לנו הכוחות, ומשם כבר חזרנו לאזור המלון ולארוחת ערב באחת המסעדות בתחנת רכבת. כל פעם שמסתובבים שם זה כמו מקום חדש.

יום שלישי 28.5

כמובן שרוב הטיול היה מזג אוויר מושלם, אז מתי יהיה מיני טייפון? כמובן ביום של דיסני Sea. נסענו מוקדם חמושים במטריות לתחנת Mahioma , שממנה יוצא קו Disney Resort Line כל כמה דקות לשני הפארקים של דיסני. הרכבת מעוטרת באוזניים של מיקי מאוס, התשלום - אותו דבר כמו במקומות אחרים, עם כרטיס ה-IC.

מהרכבת כבר ראינו את המסכנים שעומדים בגשם בתור בכניסה, עוד רגע אלה יהיו אנחנו.

שוב התור התקדם לאט בגלל הבדיקות הביטחוניות (וכמות האנשים) והגשם שהתחזק והתחזק, כי למה לא…

ישר בכניסה לפארק צריך לעבור ל-mode תכנון, ולהזמין כל מיני דברים באפליקציה. גם פה הכל מסובך. יש מתקנים שאפשר להזמין אליהם premiere pass (בתשלום) לטווח שעה מסוימת, ואת המתקן הבא רק כאשר מתחיל טווח הזמן הזה. יש מתקנים שאפשר להזמין אליהם סטנדביי או anniversary pass (בחינם). יש הופעות שצריך לבקש אליהן כניסה (את זה שכחנו לעשות ופספסנו את ההופעת רוקנרול של מיקי כי כבר לא היה מקום). וחוץ מכל אלה כמובן יש מתקנים רגילים בלי שום הזמנה, עם זמני המתנה בין 5 דקות לשעתיים ויותר. כל זה תחת גשם הולך ובא, ולקראת הצהריים גם רוחות משוגעות.

אחרי כמה מתקנים שעשינו ביחד, אני והבנזוג התפצלנו - הוא עשה מתקנים של מבוגרים, ואני הסתובבתי בעולמות של בת הים הקטנה, אלאדין ונמו…

כשהתאחדנו יותר מאוחר, עמדנו עוד קצת בתור של עוד מתקן צוללות מגניב (20,000 Leagues Under the Seas), ואז הסופה התחזקה, אז לא ממש היה אפשר לזוז מהחנות שהתמקמנו בה.

כמובן שגם המסעדות היו מלאות- גם את זה אמורים להזמין מראש באפליקציה. אכלנו קינוחים בבית קפה (לא בלי תור) וכשביטלו סופית את המופע שכן הזמנו אליו מקום- החלטנו שמיצינו וחוזרים הביתה למלון. נדיר שעוזבים פארק שעשועים 4 שעות לפני זמן הסגירה, אבל היה די באסה- גם מזג אוויר נורא, וגם מלא אנשים. חיינו בסרט שבמצב כזה הפארק יהיה ריק.

יום רביעי 29.5

התכנון המקורי להיום היה סיור של Klook באזור האגמים ליד פוג׳י, אבל בגלל שכמה ימים לפני זה ראינו שהתחזית הייתה של יום מעונן, ו-ראינו כבר את פוג׳י, ו-הסיור היה גומר לנו את כל היום, ו-אנחנו גמורים מעייפות-- ביטלנו.

במקום זה, עשינו יום יותר באיזי באזור טוקיו עצמה. קפצנו לפארק Ueno , עם אגם יפה עם שושנות מים. משם עברנו לשוק ברחוב Ameyoko (לא התלהבנו) והיה בו גם דונקי קטן…

עלינו על רכבת לכיוון שינג׳וקו, אבל בסוף ירדנו בתחנת Ikebukero , שכונה שעוד לא היינו בה. ביציאה משם כבר יש תחושה מוכרת של טוקיו הרועשת, מיני שינג׳וקו. הלכנו לכיוון קניון Sunshine City - עוד מבוך טוקיואי. הרבה קומות, כמה בניינים שונים באותו מתחם, וגוגל לא מבין מה הולך. יש שם כמה חנויות מיוחדות (מרכז פוקימון, רגוע יותר מזה שבשיבויה), חנות של תומס הקטר… סנופי, וואן פיס, וגם חנויות בגדים ודברים ״רגילים״.

בקומה ה-60 יש שם תצפית- בתשלום. עלינו בצ׳יק את כל הקומות, ואמנם התצפית גבוהה יותר משיבויה סקיי, אבל היא דרך שמשה.

בסיבובים בקניון מקודם עברנו ליד מקום של מסאז׳, ועכשיו החלטנו לחזור לשם למסאז' רגליים. פינוק של יום אחרון לטיול שעזר לנו מאוד.

עוד קצת חנויות באזור - ובחזרה למלון. בארוחת הערב התפנקנו שוב, במסעדת בשרים (שצולים לעצמנו) Yakiniku Toraji , שיש לה כמה סניפים. המסעדה הכי יקרה של כל הטיול, ועדיין זולה בהרבה ממה שהיה עולה בישראל.

יום חמישי 30.5

זהו, סידורים אחרונים, ארוחה אחרונה, ומסע עם מזוודות לתחנת טוקיו, עד לתחנת רכבת האקספרס N’EX, שאיזה כיף לנו, ממוקמת כמה קומות למטה. ואז בהגעה לנמל תעופה – הטרמינל שלנו הוא כמה קומות למעלה. צריך לעבוד קשה כדי לחזור הביתה עם מזוודות מלאות בכל טוב 😊

חכי חכי יפן, מה יהיה פעם הבאה 🤩