לינק לסיפור דרך בסרטון בתחתית הפוסט 😊

5.2 - יום רביעי - הגעה למלפסקוואה

בוקר מוקדם, השקמה ב6 בבוקר. עושים צ׳ק אאוט במלון המועדף עלינו בסבו ולקחנו גראב לכיוון ה Cebu North Bus Terminal. המחירים שכתובים באינטרנט על האוטובוס התחלפו, כרגע זה 200 לאוטובוס רגיל ועוד 30 לאוטובוס עם מזגן. נסיעה יחסית נוחה לקצה הצפוני של האי סבו שאורכת כ5 שעות מביאה אותנו לנמל מאיה, ממש עד המזח. כמה מסמכיםרשמיים מהמדינה בנוגע לווירוס הקורונה ועולים על המעבורת אל היעד שלנו. המעבורת היא 100 פסו לאדם ועוד 20 מזוודהועוד 20 סירה קטנה מהמעבורת אל החוף כי אין עוד. דרך אחרת ועוד 10 כי לא מחזירים פה עודף. יורדים אל האי ומגלים את הרחבות הצרים. מסתבר שמלפסקוואה מורכבת ממגרשים מגודרים שמשאירים רווח של לא יותר מטר בין אחד לשני היוצר מבוך חצץ. לא אידיאלי למזוודות. עולים על שתי אופנועים ונוסעים אל היעד הסופי - ריזורט צלילה בשם The Thresher Cove.

6.2 - יום חמישי - צלילה עם כרישים

שעון מעורר. השעה 4 בבוקר וקצת. מתחיל להתארגן. אסור לשכוח: מסיכה, נעליים, גופרו!. המועדון צלילה יושב ממש מול החדר וזה נותן לי עוד כמה דקות של התאפסות לפני שאני עולה על אופנוע שיקח אותי לקצה הדרומי של האי, שם מחכה לי ולעוד בחור אחד סירת הצלילה. שעה 5 מתחילים הפלגה בחושך לכיוון ה Monad Shoal. אתר הצלילה היחידי בעולם שבו כרישי השועל עולים מהעמקים לגובה 28 מטר ואפשר לצלול איתם. היציאה היא עם אור ראשון ולזמן קצר אז הכל חייב לתקתק. המים גועשים והראות לקויה אבל זה לא עוצר את עשרות הצוללים שהגיעו אחרינו מלעלות על ציוד. כניסה חלקה למים, ירידה עם חבל ל15 מטר ומשם מדרון תלול. כמה כוכבי ים ובלי לשים לב אתה שם. מחכה ומתבונן במשך דקות ארוכות, מוודא שהכל תקין ויש מספיק אוויר. 100 באר אחרונים ואז הוא בא. כריש ענק באורך 5 מטרים שחצי מהם זנב עובר מול העיניים לשבריר שנייה וחוזר מיד למעמקים. כל הצוללים יושבים כאילו בקרקס מחכים בדממה ובחוסר תזוזה למחזה הבא. כדקה ארוכה אחרי זה שוב. הפעם מנופף בזנב האדיר ועושה שלום. משתדל שלא להתקרב יותר מידי אבל בכל זאת בא להשוויץ. את הפעם האחרונה שנראה אותו זה כבר יהיה רחוק מידי ומאוחר מידי. ב70 באר מתחילים את החזרה למעלה. החוויה המעצימה ומרגשת עד כה של הטיול.

7.2 - יום שישי - שירי מצטרפת

את הבוקר התחלתי בצלילה השנייה שלי אל כרישי השועל, אולי בתקווה לזכות מהם להיכרות של פנים אל פנים. אולי סתם הרגשתי לא מסופק מהמחזה. אותו תסריט, 4 בבוקר, מתארגן, עולים, מפליגים. אבל הפעם? כלום. היצורים המרתקים פשוט החליטו לא להגיע והשאירו את כל הצוללים מאוכזבים במצולות.

אל החוף מגיעים כבר רק בסביבות 8 וחצי. שירי כבר חיכתה לי ערה. התארגנו והלכנו לארוחת הבוקר במלון. שירי הרגישה שמזג האוויר שהיה אתמול יתן קאמבק והתנגדה לצאת אבל בסוף השתכנעה והצטרפה. יצאנו לצלילה שנייה שלי ראשונה שלה באי Gato Island. המים היו רגועים שלווים ולפעמים אפילו זכינו לסנטימטר של תכלת בין העננים. הגענו לאי הפצפון ומהר מאוד ירדנו למים. בהתחלה מגיעים אל שונית סלעית ומיוחדת וקצת מטיילים ומגלים יצורים חדשים. הצלילה מתרחשת באופן רגוע ונעים. עד שהדייבמאסטר שלנו אונל עוצר אותנו וקורא לנו אחד אחד להתקרב על מנת להציץ אל תוך נקיק צפוף ומצביע בפנס. כריש! וכריש גדול! איתנו במים. רגוע ואולי אפילו ישן. 3 מטרים של שריר וסנפיר לבן במרחק של מטר אחד בדיוק ממנו. עוצרים לרגע מסדירים נשימה וממשיכים. ואז שוב, במחילה נוספת כריש גדול עוד יותר והפעם הצלחתי להסתכל לו ישירות לעיניים. בשלב הזה אפילו שירי כבר מתחילה להתרגל לרעיון. ממשיכים לתפוס ממנו עוד כמה רגעים ומתחילים בעלייה חזרה למעלה.

לאחר שהייה קצרה על הסירה כדי לספק את מחשב הצלילה ולפני ששמנו לב התחלנו להפליג לצד השני של האי. את הצלילה הזאת עושים דרך מערה אבל החלטנו שלא ניכנס ונטייל מבחוץ. נכנסים כרגיל, כבר מודעים לדגים הגדולים השורצים במים האלה בכמויות ומנסים לשמור על קור רוח בדרך למטה. אחרי התקלות עם דיונון ידידותי להחריד שהסתקרן מהמצלמה שלי כל כך ששכחתי ללחוץ ״צלם״ הגענו לפתח היציאה מן המערה. לא עברו עשר שניות וכבר המדריך מצביע על כריש שנמצא בחלק חשוך בדופן של פתח היציאה. אבל אז, בלי הודעה מוקדמת הנה הוא יוצא ומתחיל לשחות. צוללנים מבפנים שראו אותו מאירים עליו מהצד השני ויוצרים סילואט מדהים שלו באמצע הפתח. שירי בשלב הזה כבר הייתה אחרי כמה דומי לב טובים ואחרי כמה סיבובים שלו, אחד מפחיד במיוחד המשכנו בדרכנו ולבסוף עלינו למעלה. חוויה של פעם בחיים. לעולם לא נשכח את הפעם שצללנו עם כרישים בגאטו.

8.2 - יום שבת - מאני טיים

בוקר שלישי והאחרון למונד שואל. כמעט ופספסתי את ההפלגה כי שכחתי לכוון שעון ובמקרה קמתי כנראה כי התרגלתי לרעיון של לקום בשעות לא שעות. רצתי מהמיטה אל המועדון והספקתי לצאת לצלילה. כבר מיומן בכל מה שצריך לדעת ואני תוך דקה כבר עם קפה ביד בפינה הכי טובה על הסירה. אחרי חצאי סיפוק מהצלילה הראשונה ואכזבה מהשנייה אני כבר לא מעלה ציפיות. הפעם הים שקט לגמרי ואנחנו אפילו מגיעים די מהר, עולים על ציוד ויורדים למים. ירידה חדה אל הקרקע שנמצאת בעומק 15 מטר לוקחת לנו לא יותר מדקה והנה הוא שם. במלוא הדרו. כריש שועל ענק מקשקש בזנב כבר בשנייה שנגענו בקרקע עושה סיבובים במים כאילו הוא יודע שבאנו להופעת היחיד שלו במיוחד. אנחנו כל כל גבוהים והראות כה טובה שאפילו התמונות יוצאות מושלמות. אחרי לא פחות מ10 דקות שלמות בחברתו ועוד סיבוב קצר מתחת למים אנחנו עולים מסופקים לגמרי אל הסירה עם חיוך מאוזן לאוזן ועוד חוויה שלא תישכח!

שוב פעם חזרה אל החוף לארוחת בוקר התארגנות קצרה ושירי מצטרפת אלי לצלילה השנייה והשלישית. הצלילות הבאות שלנו לוקחות חלק באי פצפון בשם Capitancillo. חלקת גן עדן באמצע הים הויסאי שמוקפת במי טורקיז צלולים ואלמוגי שולחן ענקיים. הצלילה הראשונה מתרחשת כמאה מטר מהאי על קיר בעומק 100 מטר שנראה כמו שונית שלמה ב90 מעלות הצידה. מפחיד כמה שקל לאבד במעמקים במקום שכזה. בלי לשים לב כמעט הגענו ל26 מטר והשתדלנו כמה שאפשר להשאר שם. צלילה מדהימה. לאחר מכן עלינו לשעה על האי שעלתה 100 פסו לאדם. ואחרי כמה שכשוכים בגן עדן וכמה הקפות עם הרחפן חזרנו לסירה לצלילה שנייה קלילה יותר באתר, ובחזרה לריזורט.

כל הסיפור גם מצולם, בואו לראות איך הדברים במציאות! לינק לסרטון ביוטיוב