ים, כפרים, הרים וטבע ב-12 ימים ביוון

מאתונה לסלוניקי ב-12 יום

את המסע שלנו ביוון התחלנו ב-28.8.12, וכמו רוב הישראלים,כנראה, נחתנו ב-9:00 בבוקר באתונה. עייפים מטיסת הלילה, ובלי יותר מידיי ציפיות מעיר הבירה, הגענו ברכבת אל מלון Hermes אותו הזמנו מראש. המלון ממוקם ברובע הפלאקה, קרוב מאוד אל כיכר סינטגמה המרכזית. אחרי התרעננות קצרה יצאנו ליום הבודד שהקצבנו לנו באתונה. רכשנו כרטיס לאוטובוס התיירים האדום, דבר שהקל עלינו מאוד את הסיור בעיר. האוטובוס יוצא בכל חצי שעה מכיכר סינטגמה, ועוצר בכל אתרי החובה של אתונה. תחילה ביקרנו בגנים הלאומיים, שם נהנינו מצמחיה אסתטית, שקט וצל שהנעימו את שעת הצהריים החמה. משם המשכנו לכיוון האקרופוליס. ביקור קצר הספיק לנו מכיוון שהסתבר שעתיקות לא משאירות אותנו נפעמים לאורך זמן. יחד עם זאת חלקי המקדשים העתיקים באור אחר הצהריים היפה, והנוף שנשקף מהגבעה היו שווים את הביקור ודמי הכניסה.

בתום הביקור חזרנו לאוטובוס התיירים ולמעשה המשכנו איתו את הסיבוב עד לסיומו. כך יכולנו להתרשם מאזורים רבים בעיר תוך קבלת הסברים באנגלית, גם אם לא ממש ירדנו בכל אחת מהתחנות....

את היום סיימנו בארוחת ערב ברובע הפלאקה שהתגלה כאזור חי ותוסס.

אתונה, שממנה טעמנו טעימה קצרה ביותר התגלתה כעיר רבת חן המשלבת בין החדש לישן ובה מוקדי עניין רבים ומגוונים. נראה כי ויתור על ביקור בעיר כפי שנראה ברוב המסלולים אינה עושה עמה צדק... אנחנו אהבנו.

התחלנו את הבוקר באיסוף הרכב השכור, אותו השכרנו מהארץ דרך חברת Auto Europe.בשל העובדה שביקשנו להחזיר את הרכב בסלוניקי, בחברות רבות נתבקשנו להוסיף מס של 150 יורו לכל הפחות. בחברה הזו, שעובדת עם Hertz המקומית, לא דרשו מס שכזה. לאחר שהתקנו את מכשיר ה-GPS, ששכרנו בארץ דרך חברת FLYGPS(שרות יעיל ואדיב הכולל משלוח אישי עד הבית ובמחיר הוגן), יצאנו. היציאה מאתונה הסתברה כמשימה לא פשוטה, שארכה כשעה. פנינו היו מועדות לכיוון דלפי. נקודת העצירה הראשונה שלנו היתה במרחק של כ-170 ק"מ (כשעה וחצי) נסיעה מאתונה, שם ניצב מנזר יפהפה בשם אוסיוס לוקאס (Osios lukas). אל תתייאשו מהדרכים דרכם מנווט ה-GPS, עם קצת שכל ישר ואמונה -; מגיעים. מעבר לנוף המקסים אליו צופה המנזר, התפעלנו גם מהמבנים עצמם, מהלבנים האדומות ממנו הוא בנוי, ומהקשתות וגרמי המדרגות היפים. סיור של שעה ובחזרה לרכב.

שבעים מארוחת צהריים במסעדת בשר משפחתית באזור המשכנו בדרכנו (כחצי שעת נסיעה), לכיוון ארכובה (Arachova).

הכפר היפה הזה הוא מקום מצוין לעצירת קפה באחת הכיכרות המוצלות ושטיפת עיניים בנוף מקסים. המשכנו ממנו בנסיעה לכיוון  דלפי (Delfhi) אליה הגענו בשעת בין ערביים האהובה במיוחד על הצלע הגברית שביננו בשל חיבתו לצילום. כאמור, עתיקות לא מרתקות אותנו, וגם בדלפי ביקור קצר של כשעה סיפק אותנו מעל ומעבר. מי שלא ניחן בדמיון מפותח- עדיף לו להגיע חסר ציפיות אל מקומות מאין אלו, או לא להגיע בכלל..... בכל מקרה (למי שמתעקש) אתר העתיקות נמצא לימין הדרך ומסומן בדגלים, כחצי ק"מ מהכניסה לכפר עצמו. הצד הטוב בסיפור היה שהחושך עדיין לא ירד, ויכולנו לדבוק בתכנית המקורית שלנו ללון בכפר הדייגים גאלאקסידי (Galaxidi) השוכן לחופו של מפרץ קורינתוס,מרחק 30 דק' נסיעה דרומה מדלפי. לצורך התמצאות: לגאלאקסידי שני מעגנים -; מעגן קטן בחלקו הצפוני של הכפר ומעגן גדול בחלקו המזרחי ובו מרוכזות מרבית המסעדות וחדרי הלינה. לאחר שבחרנו חדר (לא מפואר, אך מספק), יצאנו לסיבוב ערב לאורך המעגן וארוחה נהדרת באחת מהמסעדות הרבות.

לאחר שנהננו מארוחת הבוקר הביתית שהכינה לנו בעלת החדר, ערכנו סיבוב נוסף בכפר וגילינו שהוא יפה לא פחות באור יום. גלאקסידי מיוחד באוירה הנעימה והמחוייכת שלו, בבתים הצבעוניים הנראים מצויירים כמעט, באנשים האדיבים, בים ובתמהיל של הכל ביחד.

שמחים על הבחירה ללון במקום שכזה, יצאנו לדרך. תחילה ניסינו את מזלנו בביקור במנזר קטן (Moni Metamorfosis) הממוקם כ-10 ק"מ דר' מע' לגלאקסידי בכיוון ההרים. המנזר אומנם היה סגור אך הדרך המקסימה אליו, העוברת בין כרמי זיתים והנוף הנשקף של גאלאקסידי הנושק לים היה כדאי ומומלץ ביותר.

ביום זה התחיל הרומן המתמשך שלנו עם הים ביוון. את הדרך אל ההרים של אזור קארפניסי שהיו היעד הסופי שלנו לאותו יום, בחרנו לעשות דרך נסיעה לאורך מפרץ קורינתוס. ככל שהתקרבנו למי המפרץ הם הפכו מזמינים יותר ויותר, וכשלא יכולנו לעמוד בפני הכחול סטינו מהדרך ובהברקה של רגע החנינו את הרכב וצללנו פנימה. לא נותר לנו אלא להמליץ על נסיעה לאורך המים הצלולים מקריסטל האלה, אם לא על מגע של ממש איתם (רק היזהרו מקיפודי הים...). הקסם נמשך כשעצרנו (כ-60 ק"מ מגאלאקסידי) לארוחת צהריים בעיירה מונאסטיראקי (Monastiraki)שהתגלתה כעיירת חוף נעימה ומזמינה ביותר, ואפילו לא כ"כ תיירותית. למי שמחפש מי זכוכית תכולים וצלולים ואוכל טעים במסעדות יווניות שלוות- זה המקום בשבילו.

בלית ברירה נפרדו מהים לעת עתה, והתחלנו לטפס לכיוון ההרים. טיפסנו כשעה בדרכים תלולות ופתלתלות עד לעצירת ביניים בעיירה תרמו (Thermo) (כיכר מרכזית חביבה עם מספר בתי קפה) לאחר נסיעה של כשעה נוספת בדרכים מקסימות ובנוף הררי התקדמנו לקראת עצירת ביניים נוספת- הפעם במנזר פרוסוס (Prousos). המנזר יפה מאוד לכשעצמו, ומציע נוף מרהיב של הרי האזור. בעצת הנזירים החביבים (שהסכימו להצטלם ועל הדרך גם ניסו להמיר את דתו של אודי) הומלץ על עלייה בגרם המדרגות העולה מהרחבה שבתחתית מגדל השעון לצורך תצפית נוספת ממנה ניתן לראות את המבנה המרשים של המנזר (שנראה כמו חלק ממארז פליימוביל), ואת הנופים מעט יותר מגבוה.

השמש המתחילה לשקוע אותתה לנו להמשיך בדרכנו הלאה בהרים. נסיעה של כשעה בדרכים המפותלות (והמסוכנות לעיתים) הביאה אותנו ליעד הלינה שלנו לאותו יום -; הכפר קוריסחאדס (Korischades). הכפר שוחזר ע"י משרד התיירות היווני ובין בתיו מספר מבני אבן מסורתיים. כשהגענו אליו קידמה את פנינו רחבה מרכזית שקטה עד כדי שוממת, וסביבה מספר מקומות לינה אפשריים. די הופתענו מהדממה ששררה במקום מאחר ותיירים רבים המטיילים בו בוחרים בו כמקום הלינה שלהם. בהמשך גילינו כי יש באזור כפרים מעניינים יותר להעביר בהם לילה. בכל מקרה הנוף מהחדר היה עוצר נשימה, ארוחת ערב היא ארוחת ערב, מיטה היא מיטה ומקלחת היא מקלחת (אם כי נאלצנו להמתין זמן מה עד שהדוד יתחמם...), והתעוררנו בבוקר המחרת שמחים בחלקינו.(לשמחתנו בעל החדר היה מכניס אורחים מדופלם, ובזמן ההמתנה לסידור החדר בליל האתמול.... דאג להשקות אותנו במספר כוסות של ציפורו משובח -; יאסו!).

הבוקר הוקדש לסיור באזור קארפניסי (Karpenissi). ראשית חזרנו מעט לאחור (10 ק"מ) על מנת לבקר בכפר הקטן מגאלו חוריו (Megalo chorio). כשהגענו אליו הבנו כי ההחלטה היתה נבונה מאוד. מדובר בכפר ציורי ושקט, אותנטי מאוד, שבו בתים וגינות פרטיים מלאי חן כאילו צומחים מתוך היער, וכמובן- נוף נוף נוף. בכפר יש גם חנויות קטנות למכירת מרכולות מעשה ידי התושבים. לאחר שמילאנו את ריאותינו באוויר צלול, ואת מצלמותינו מזכרות מהכפר האהוב, המשכנו בדרכנו -; הלאה לכיוון חצי האי פיליון.

הקושי שלנו להיפרד מהנופים ההרריים הביא אותנו לנסיעה מעט מאתגרת במרומי ההר עד לגובה של 2000 מ', כשמסביבנו הרבה כלום (סליחה, נוף...), ופה ושם אתר סקי בתרדמת קיץ. מבטינו אשר הופנו לאחור גילו נופים עוצרי נשימה של העמק. נחושים המשכנו בדרכנו (דרך אגיה טריאדה ag. triada). לאט לאט הדרך שינתה מגמה, העליות התלולות הפכו לירידות מתונות, ולכבישים פתלתלים בין יערות עצי מחט ירוקי עד, ואחרי מספר שעות היו לכביש המהיר המוביל לוולוס (Volos). הדרך מקארפניסי לוולוס ארכה כ-4 שעות. כפי שנכתב, הדרך המרהיבה העולה מקארפניסי להרים מצריכה קור רוח וסבלנות ואינה מתאימה לכל אחד. קיימת דרך מהירה הרבה יותר הממשיכה מקארפניסי מזרחה אך אינה עוברת בהרים כקודמתה. למכשיר הג'י פי אס הוזנה העיר וולוס כיעד, מאחר והיא מהווה מאין "שער" לחצי האי פיליון. לאחר סריקה מהירה של החומרים וההמלצות שבידינו, בחרנו בכפר מקריניצה (Makrinitza) עתיר המחמאות להיות מקום הלינה הבא שלנו.

חצי האי פיליון הוא שטח רחב ידיים, ואף כי הכפרים בו נראים לעיתים קרובים אחד לשני, כתוצאה מהכבישים המפותלים והתלולים ולעיתים המשובשים שביניהם, הנסיעות אורכות זמן מה. לכן, לינה באחד מהכפרים הגבוהים (מקריניצה, פורטריה, זגורה וכו') משמעה נסיעה של מעל שעה לאזור החופים.

לאחר נסיעה של כחצי שעה מוולוס, הגענו למקריניצה, שזכה לכינוי "המרפסת של פיליון". המקום אכן צופה אל עבר הנופים המענגים של חצי האי -; צמחיה עבותה על המדרונות, עצים מוריקים, ובקצה ים כחול. הספקנו כבר ללמוד כי ביוון, כל מקום הקורא לעצמו "כפר" מתהדר בכיכר מרכזית (פלטיאה) ובעץ דולב מרשים במרכזה, ואכן, גם במקריניצה פלטיאה שכזאת, והיא מוקפת מסעדות וחנויות מזכרות רבות. בדקנו מספר מקומות לינה שמשום מה לא היו לרוחנו, ובהתחשב גם באווירה התיירותית מידיי ששררה במקום החלטנו לעקור לכפר השכן פורטריה (Portaria). מרחק דקותיים נסיעה והיינו בפלטיאה של פורטריה. התחושה בכפר היתה יותר חיה, "אמיתית" ופחות מתאמצת מאשר במקריניצה. מיד מצאנו מלון יפה, פרקנו את חפצינו וקפצנו למסלולון בן פחות משעה, שמהווה חלק ממסלול הליכה עתיק בין הכפרים. מדובר בשביל מוצל ונעים המתפתל ועובר מספר גשרוני עץ ומטפס לבסוף לרחבת שהייה מקסימה. ניתן לשוב חזרה באותה הדרך או להמשיך ולרדת בכביש הראשי לכיוון הכיכר המרכזית של פורטריה. השביל מתחיל בשער אבן וברחבה מרוצפת כ-100 מ' מהכניסה לפורטריה.

ארוחת ערב (חגיגית כי מדובר ביום שישי) באחת מהמסעדות ההומות שבכיכר הכפר, היתה סיום הולם ליום הארוך והיפה הזה.

היום השני בפיליון הוקדש לביקור במספר כפרים, כשהכיוון הכללי היה אחת מעיירות החוף בחופו המזרחי של חצי האי. הנסיעה, כאמור, פתלתלה ואיטית, אך נעימה מאוד לעיניים. אדמת פיליון ברוכה, כנראה, בכל מה שצמחים צריכים, כי צמחיה מגוונת פורחת על גביה בעושר ושגשוג. הצמרות נושאות פירות עסיסיים והירוק שולט בכל עבר.

הכפר הראשון בו ביקרנו היה זגורה (Zagora). כפר זה הוא הגדול בכפרי האזור, ועדיין לא נזקקנו ליותר מרבע שעה על מנת למצות את הביקור בו. אולם, אם אתם חפצים בקנית מזכרת מקורית מיוון, הריבות המיוצרות באזור ומוצעות למכירה למכביר, יכולות להיות רעיון מוצלח. מזגורה המשכנו בדרכנו מטה במורדות הכבישים התלולים והגענו לכפר הבא, שכבר שוכן קרוב לים -; פורי (Puri). כפר זה קטן באופן מיוחד, והגישה לים בדרך הסלולה היא בירידה תלולה מאוד ובעלת עיקולים המצריכים תשומת לב מיוחדת.

בשלב זה נדרשנו לבחור כפר שיארח אותנו ללילה, ולאחר עיון בכתובים וההתלבטות קצרה, בחרנו בעיירת החוף אגיוס יואניס (Agios ioannis). הגענו לאזור בשעת צהריים ולא התקשינו למצוא מקום לינה טוב הצופה אל הים. ארוחת צהריים, מנוחה קצרה, וטבילה ראשונה במימי פיליון. החוף באגיוס יואניס היה יפהפה ונקי. מעברו השני של מעגן סירות הדיג בקצה החוף נפתחת לרווחה רצועת חוף נוספת. בקרבת מקום (5 דק' נסיעה) שוכן החוף פאפא נרו (Papanero), היפה לא פחות, אך עמוס בקטנועים להשכרה. כמו כן, העיירה הקטנה דאמוכרי (Ntamouchari) וחוף המפרץ הקסום שלה נמצאים גם הם באזור.

בערב, הרחוב המרכזי של אגיוס יואניס הפרוש לאורך טיילת נינוחה - שוקק חיים, המסעדות מלאות, ונעים להלך לאורך החוף.

את חציו הראשון של היום הבא הקדשנו להמשך הסיור המקיף בפיליון. נפרדנו בעצב מאגיוס יואניס שהספיקה להתחבב עלינו מאוד, אך שמרנו את בגדי הים בהישג יד להמשך. לפני שהמשכנו להתענג על מי הקריסטל, היתה לנו עוד חובה קטנה באזור- הכפר צנגרדה (Tsagkarada). שם התרשמנו מהדולב העתיק המפורסם שחייב, כמובן, כמות לא מבוטלת של תמונות וגם ניסיונות טיפוס (מוצלחים דווקא). הסתובבנו בפלטיאה מלאת החן ומסביב לה, והמשכנו בדרכנו. היעד הבא היה למרבה השמחה פנינת חוף אמיתית. מדובר בחוף הייחודי והיפהפה מילופוטאמוס (Milopotamos). גרם מדרגות מוביל אל החוף החולי, המחובר במערה טבעית אל עברו השני. הירידה במדרגות היתה כרוכה בהירטבות מהגלים המתנפצים, אבל עובדה זו רק תרמה לחוויה הכללית המיוחדת שהיתה לנו שם. החול והמים נקיים להפליא (כמו בכל החופים שראינו, למעשה), והתמונה שניבטה אלינו בכל כיוון אליו הסתכלנו היתה של טבע במיטבו. על מנת להאריך את השהות באזור התיישבנו בבית הקפה הסמוך ונהננו מהיוגורט היווני המשובח שהוגש עם דבש ושברי אגוזים. מי היה מאמין שיוגורט יכול להיות כ"כ טעים?? המשכנו בנסיעה על כבישים שהפכו רחבים יותר ומפותלים פחות כשפנינו מועדות לגדה המערבית של חצי האי. נחשפנו לנופים מעט שונים של חצי האי ולמבטים מרחיבי לב על המפרץ. בדרך עצרנו בכפרים  מיליאס וויזיצה -; עוד שני כפרים "פיליוניים" טיפוסיים. נהננו מהנוף, האסתטיקה והאוירה השלווה והממכרת, וגם מהריבות תוצרת בית שעמדו למכירה כמעט בכל עבר... לעת צהריים הגענו לצידו השני של פיליון, כשחנינו בעיירת החוף קאלה נרה (Kala nera). עיירה זו שונה מעט באופיה מקודמותיה, מאחר והיא מהווה אתר נופש משפחתי יותר עקב המרחק והגישה הקלים יותר מכיוון היבשת. לאחר ארוחת צהריים משביעה בהחלט לא הצלחנו לעמוד בפיתוי של המים השקופים והשקטים במיוחד, ונכנסנו לטבילת בזק. מדובר, באמת, בחוף יפהפה ומושלם, בעיקר לאלו מכם המעדיפים "דגל לבן". הפרידה מהאזור היתה קשה במיוחד מאחר וידענו שאנו מתרחקים מהים לפחות למספר ימים. למרבה השמחה יכולנו להתנחם בעובדה כי עוד באותו ערב אנו צפויים להגיע למטאורה. ואכן, אחרי נסיעה של כשעתיים וחצי הגענו ליעדנו כשאת פנינו מקבלים צוקי מטאורה המזדקרים אל על מהאדמה. בקרבת המנזרים התלויים במטאורה נמצאים שני ישובים המהווים אופציות לינה -;העיירה קלאמבקה והכפר קסטארקי. בהסתמך על המלצות שחוזקו על ידי מראה עיננו, בחרנו בקטן ובשקט מבין השניים - קסטארקי. מצאנו מלון מצוין, ומהמרפסת של החדר יכולנו לראות את הצוקים עוצרי הנשימה, ואת הכפר עצמו שהשתלב מצוין בנוף. אודי הצטייד במצלמה ועדשה הולמת ויצא לסיור צילום ראשוני בין המנזרים. התמונות שהביא באמתחתו (באדיבותה של השמש השוקעת) עשו לשנינו הרבה תיאבון לקראת הבוקר הבא.

לעובדה שבחרנו להגיע למטאורה לפנות ערב וללון בה טרם ליום הטיול ביום המחרת היו שני יתרונות בולטים: האחד הוא כמובן המראה המטריף של הצוקים והמנזרים לאור שקיעה והאפשרות ל"טיול הכנה" קצר באור שונה וללא מבקרים אחרים, מראה שאף תמונה שראינו קודם לא הכינה אותנו לקראתו. היתרון השני הוא העובדה שיכולנו לצאת לדרך מוקדם בבוקר, לפני שקבוצות המטיילים מגיעות בהמוניהם. (בדיעבד מסתבר שגם הם מגיעים מוקדם בבוקר... צריך להזדרז...).

אין הרבה מראות שיכולים להתחרות במראה המנזרים המתגלים בזה אחר זה כשהם תלויים על גבי הצוקים מלאי העוצמה. אי אפשר להפסיק לצלם!!!

נסענו בין המנזרים, ונכנסנו למטאורון הגדול ולואראלאם (2 יורו האחד). כדאי לבקר במנזר או שניים על מנת לקבל עוד זווית על התופעה. בתוך המנזרים, מעבר לחדרים האופייניים, ישנם חדרים שהוסבו למוזיאון עם תצוגות שונות מהן ניתן ללמוד על שגרת חיי הנזירים שם. במטאורון הגדול כדאי לשים לב לערסל שבעבר היווה אמצעי יחיד להעברת מצרכים ואף אורחים אל המנזרים ומהם. הקדשנו כ-3 שעות סה"כ לסיור (רכבי בעיקרו) בין המנזרים ונקודות התצפית המדהימות. העין מתקשה לשבוע מהיופי יוצא הדופן הזה. בסופו של דבר תלשנו את עצמנו מהפלא הזה, ויצאנו לדרכנו מערבה. התחנה הסופית שתוכננה לאותו יום הייתה כפרי הזגוריה, אך בדרך אליהם בחרנו לעצור, לאחר נסיעה של כשעה, בעיירה מצובו. מצובו התגלתה כעיירה שוקקת חיים, מלאת מסעדות, חנויות ורחובות יפים. לאחר סיבוב של כשעה המשכנו בדרך- הלאה אל ההרים. דרכנו עברה על פני תצפית על העיר יואנינה (סטייה קלה מהדרך הראשית המהירה), אך החלטנו לא לבקר בה.

הגענו לאזור כפרי הזגוריה בשעת בין ערביים. בדומה לפיליון, גם אזור זה הוא חבל רחב ידיים ובו כפרים רבים. מאחר וידענו כי אנו מעוניינים לבקר בקניון ויקוס, בחרנו ללון בכפר מונודנדרי הסמוך אליו. חומרי הקריאה שהיו בידינו תיארו כפר ראשי ואטרקטיבי, אך בעצת הג'י פי אס הגענו אל הצד הפחות חי שלו וקבלת הפנים היתה עגמומית משהו (לכפר שתי כניסות, קחו את העליונה שבהמשך הכביש...). יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מבתי האבן המיוחדים על גגות הצפחה שלהם, שבאפרוריותם משתלבים באופן מושלם בטבע הירוק מסביב. החדר שמצאנו היה מצוייד לעילא, ודימיטריס המארח היה מסביר פנים ונכון לייעץ, לעזור ולהדריך בכל נושא. כשיצאנו לסיבוב רגלי בכפר גילינו שחלקו העליון קצת יותר פעיל, ושמחנו לגלות שאנחנו בעצם לא זוג התיירים היחיד בכפר. בבוקר אף גילינו כי אנחנו לא זוג הישראלים היחידי בכפר...

לאחר ארוחת בוקר שכללה עצות מהישראלים ומדימיטריס יצאנו ברגל לכיוון קניון ויקוס. הליכה קצרה של 600 מ' בדרך מרוצפת הביאה אותנו למנזר Moni Agias Paraskevisהשקט. מהמרפסת שלו יכולנו להעיף מבט ראשוני אל עבר הערוץ העמוק באירופה. קשה לתאר במילים את היופי יוצא הדופן והעוצמה של מראה הקניון הצר החרוט בינות לגבעות המוריקות. מהמנזר המשכנו לכיוון שביל העובר ממש על דופן המצוק, ללא גדר או מעקה, שם ניתן להביט לקניון "בלבן של העיניים". הליכה זהירה ומרתקת המחישה לנו את העומק של הקניון (בכל זאת, העמוק באירופה), ואת הגובה שלנו בעומדנו על המצוק הצופה אליו. השביל לאורך המצוק כולו נמשך כחצי ק"מ, ובסופו (על פי דימיטריס) ישנה מערה. אנחנו הסתובבנו חזרה אחרי כ300 מ', כשקצב פעימות הלב כבר היה מהיר למדיי... (בגלל הגובה, לא מהמאמץ).

חזרנו לרכב ויצאנו לסיור מקיף בזגוריה. תחילה נסענו ל- תצפית אוקסיה (Oxia), המרוחקת 5 ק"מ ממונודנדרי, וצופה מזוית קצת אחרת אל הקניון. הכביש אליה עובד דרך "יער האבן" -; מצבור יפה ומעניין של סלעי צפחה היוצרים זקיפים צפופים. אולי מיותר כבר לציין כי הנוף ההררי לא מרפה לרגע, ולכן גם נסיעה ארוכה ומפותלת עוברת בנעימים.

בקצה הדרך החנינו את הרכב ולאחר הליכה קצרה הגענו למרפסת התצפית, משם העפנו מבט (נפעם) נוסף לעבר הקניון המרשים.

מהמראות של קניון ויקוס קשה לשבוע, אך המשכנו בדרכנו לכיוון הגשרים הסמוכים לכפר קיפי. היה בנסיעה הזאת משום חזרה לאחור לכיוון יואנינה (כחצי שעה), אך לא רצינו לוותר על הגשרים ובדיעבד הבנו שבצדק. ראשית, המראה של הכפר קיפי מהדרך, בדומה למראה של שאר כפרי האזור, הוא ייחודי ויפהפה. כבר תיארנו את יופי גגות הצפחה האפורים על רקע ההרים המוריקים, ואת בניית האבן היחודית ומלאת החן. אך מעבר לזה באזור קיפי נמצאים הגשרים העתיקים שבהחלט שווים ביקור. מדובר בארבע נקודות עצירה לאורך הכביש שבין הכפרים קיפי לקוקולי (הגשרים משולטים וקשה להחמיצם) שבין אחת לרעותה מרחק נסיעה של מס' דקות. הגשרים בכל נקודה מעט שונים האחד מהשני, וכולם מרשימים מאוד מבחינה הנדסית ועיצובית. מצאנו כי שני הגשרים הראשונים פחות מרשימים בעוד שהשניים האחרונים מרשימים ביותר. מאחר והגענו בסוף הקיץ לא ראינו מים זורמים בערוצים, אך מספרים כי אחרי החורף ניתן להינות גם ממראה זה.

לאחר ביקור כולל של שעה פלוס באזור קיפי והגשרים, המשכנו בדרכנו לכיוון הכפר אריסטי. הכפר יפהפה מרחוק ומקרוב, אך הוא לא שונה משאר הכפרים שראינו באזור. בתוך הכפר, כמו בשאר הכפרים בזגוריה אין "אטרקציות", חנויות או נקודות עניין מיוחדות. אכלנו ארוחת צהריים בינונית למדיי, והסתפקנו בסיבוב של 10 דקות נוספות ברחוב הראשי של הכפר. מה שכן, מהנוף מדהים אף פעם לא נמאס, ואותו ניתן לראות היטב מאריסטי.

המשכנו בדרכנו לכיוון הכפר ויקוס, שכשמו, שוכן ממש לפתח הקניון ומציע (שוב) נופים מרהיבים של פלא הטבע הזה. בכניסה לכפר מתחיל מסלול הליכה של כ-45 דקות היורד לעבר מנזר (מבודד). עקב אילוצי לו"ז שמנו את פעמינו לעבר צמד כפרי הפפינגו. הדרך היורדת מטה חוצה את ערוץ נהר הוידאומטיס המדהים ביופיו בגשר אופייני לאזור.סביב לגשר ולאורכו של הנהר נמצא מאין פארק קטן המזמין עצירה להתרעננות. המקום נקי ומסודר, ויש בו אפילו שולחנות פיקניק. כשטבלנו את רגלנו במים גילינו שהם לא רק מדהימים ביופיים, אלא גם ממש ממש קרים! אין ספק שהעצירה במקום היתה מרעננת ומהנה מאוד. המשכנו מעלה בדרך הפתלתלה והצרה (17 עיקולים סה"כ, ספרנו!!) עד שהגענו לצמד הכפרים מיקרו פפינגו ומגאלו פפינגו. הכפרים יפים, הנוף מדהים, אך לא מצאנו בהם ערך מוסף מעבר למה שכבר ראינו באזור. עם זאת נזכרנו כי בסביבה נמצאות בריכות הסלע המסתוריות, ששוות ביקור קצר אם אתם כבר שם... מדובר בשורת גבים אותם חצבו המים באפיק הנחל הסלעי המעניקים למקום חזות פיסולית רכה. תיירים (ישראלים) שפגשנו שם הרהיבו עוז וטבלו בבריכות. אנחנו הסתפקנו בהרטבת הרגליים ובצילום. (כדי להגיע לבריכות יש לעצור בחצי הדרך לערך בין כפרי הפפינגו, מיד לפני עיקול חד ימינה. במקום רחבת חצץ, וחומת אבן קטנה בצידו השני של הכביש מציינת את המקום).

לאחר שהשלמנו את הביקור המקיף למדיי באזור כפרי הזגוריה, עמדנו בפני צומת דרכים (תרתי משמע). פנינו היו מועדות אל צפון יוון - הרי מקדוניה, העיר קסטוריה ואגמי פרספה. השעה היתה לקראת 18:00, ונסיעה לקסטוריה הוערכה בכ-3 שעות, והעדפנו לא להוסיף ליום הארוך הזה עוד נסיעה ממושכת בחושך. כושר האלתור של אודי הוכיח את עצמו (שוב) ולאחר שהעיף מבט במפה שלף את האפשרות המוצלחת לחנות בעיירה קוניצה למשך הלילה. קוניצה היא עיירה חביבה המשקיפה אל עבר עמק חקלאי מטולא שדות צבעוניים ובאופק הרי אלבניה. מצאנו מלון חדיש וטוב, ואכלנו ארוחת ערב בכיכר המרכזית. בקוניצה אין מוקדי תיור יוצאים מהכלל, אבל היא מציעה מספר רב של מסעדות, בתי קפה ופאבים ולכן ענתה בדיוק לדרישות שלנו לאותו ערב. האוירה בעיירה היתה מאוד אותנטית וצעירה, דבר שהנעים עלינו את הזמן אחרי הלילה השקט שעברנו במונודנדרי.

רעננים ומחוזקים משינה טובה המשכנו בנסיעה צפונה. ממש ביציאה מקוניצה נמצא גשר אבן עתיק נוסף, עצירה קלה, מס' תמונות והלאה צפונה.

משם נסענו ליעד הבא שלנו- אגמי פרספה. הדרך נמשכת צפונה לכיוון קסטוריה לארוך נהר רחב ידיים, מטפסת בהרים ואז צונחת שוב לעבר העמק.

האגמים היפים נמצאים באזור די מבודד, והכפרים הסמוכים להם לא שווים עצירה מיוחדת. שני האגמים (שרק חלקים מהם נמצאים בשטח יוון, והשאר שייכים למדינות הגובלות לה), מוקפים הרים והמראה הכללי יפה. האזור משמש כאתר טבע לצפייה בציפורים ולמעשה רוב ההתרשמות שלנו מהמקום נעשתה תוך כדי נסיעה. סה"כ שהינו באזור פחות משעה, ובסופו של דבר לא היינו משוכנעים שהנסיעה היחסית ארוכה הייתה שווה את החוויה.

לקראת צהריים חזרנו על עקבותינו ועלינו שוב על הדרך המהירה לקסטוריה. לעיר, הבנויה על לשון יבשה המוקף אגם, טיילת ארוכה מאוד מוקפת עצים, והיא משמשת כעורק החיים הראשי של העיר, ובה שפע אדיר של בתי קפה, פאבים ומעט מסעדות. אכלנו ארוחת צהריים ופנינו לחיפוש מקום לינה. קסטוריה משמשת כמרכז לעסקי הפרווה ומשכנת הרבה אנשי עסקים, ולכך גם מותאמים מקומות הלינה. למרות שלנו לא היה עניין עסקי בקסטוריה, גם אנחנו מצאנו את עצמנו לנים בדירה של ממש "על הטיילת" עם סלון, מטבחון, מרפסת, ו... שתי מיטות יחיד עם מרחק ביטחון האחת מהשניה.

בקסטוריה מצויות וילות בנות כמה מאות שנים שהיו שייכות בעבר לבעלי ממון ומעמד. חלקן משופצות ומשומרות, וחלקן נוטות ליפול. וילות אלה, או בשמן היווני ארכודיקוס, מהוות אחד ממוקדי העניין של העיר. הגענו למספר ארכודיקוס והתרשמנו מהאדריכלות השונה והייחודית (רק מבחוץ שכן רובם סגורים לציבור). חזרנו אל הטיילת והאגם, התיישבנו באחד הפאבים הגדושים ונהננו מהאווירה.

את הבוקר פתחנו בכוס קפה וקרואסון בבית הקפה הסמוך לדירה בה ישנו. (כנראה שאנשי העסקים לא מקבלים ארוחת בוקר כחלק מתנאי האירוח...). בעל בית הקפה היה איש אדיב וחובב שיחה. שילוב שתי התכונות האלה זיכה אותנו בהמון מידע וטיפים על קסטוריה. בעצתו, יצאנו באוטו לתצפית על העיר מהגבעה המשקיפה עליה. למען האמת קסטוריה נראתה במיטבה מהתצפית הזאת. האגם הבהיק, הגגות האדימו, והכל ביחד היה מקסים כמו בגלויה.

הטיול התקרב לקיצו והחלטנו להקדיש יום נוסף לים אליו הספקנו להתגעגע בימים האחרונים. מאחר והיום הבא תוכנן להתחיל בביקור אולימפוס, בחרנו בעיירת החוף פראליה (הסמוכה לקאטריני) כיעד. לאחר נסיעה של כשעתיים, רוב הזמן באוטוסטראדות, הגענו ליעדינו. את שארית היום העברנו, בדיוק כמו שתכננו, ברביצה על החוף ובערב סיבוב במדרחוב השורץ חנויות מזכרות. אין הרבה מה לספר על פראליה, אבל למי שמחפש ים שקט ויפה בקרבת האולימפוס, ואינו נרתע מצפיפות ועידוד מוגבר לצרכנות -; היא בהחלט תתאים לו.

ביום זה, כמתוכנן, נסענו לכיוון הר האולימפוס. כדי להגיע לנקודת ההתחלה של מסלול ההליכה יש לעבור בעירה ליטוחורו וע"פ השילוט "אולימפוס..." להמשיך הלאה עם הכביש המתפתל דרך יערות עד וצוקים נישאים עד לפריוניה (לא מופיעה ב GPS!) המאכלסת למעשה מסעדה קטנה וטעימה ומרכז מידע (שכיאה ליוונים החרוצים, היה סגור). המסלול אותו בחרנו לעשות הינו חלק ממסלול הפסגה שבעצמו חלק ממסלול "חוצה אירופה" ה-E4. הלכנו בשבילים המסודרים והנוחים כשעה עד למאין סככת מחסה וחזרנו באותו המסלול. (המסלול לפסגה מצריך עצירת לילה בבקתה אליה מגיעים לאחר הליכה של כ-3.5 שעות. הלינה יכולה להיות לפני או אחרי ההעפלה לפסגה).

עזבנו את האולימפוס בשעות הצהריים ויצאנו לדרך אל עבר היעד האחרון שלנו ביוון -; סלוניקי. הנסיעה היתה קצרה מהמצופה- כשעה ורבע, אך בגלל אי הבנות ביננו לבין חברת ההשכרה בדבר כתובת המסירה של הרכב, הגענו למלון רק לעת ערב. (כדאי לקחת בחשבון שלא פשוט להסתובב עם רכב בסלוניקי ואין כל כך היכן להחנות, מומלץ להיפטר מהרכב מהר ככל האפשר).

כמו באתונה, גם בסלוניקי חיכה לנו חדר במלון שהוזמן מהארץ. כאן בחרנו במלון Le Palace הממוקם ברחוב צימיסקי המרכזי. גם על המלון הזה אנחנו ממליצים מאוד. בערב ערכנו סריקה ראשונית של מרכז העיר והופתענו משפע המסעדות, חנויות האופנה והכיכרות ההומים.

אנחנו בחרנו להקדיש יום וחצי לסלוניקי. בדיעבד יתכן שזה קצת יותר מידיי... המזל לא היה לצידנו וביום השני אוטובוס התיירים הושבת בגלל פתיחת תערוכת האקספו השנתית בעיר. זה קצת שיבש לנו את התכניות, מאחר ותכננו להתנהל בעזרתו כפי שעשינו באתונה. במקום זאת נאלצנו להגיע בכוחות עצמנו לרובע הקסטרא למשל, הנמצא מרחק 10 דקות נסיעה ממרכז העיר, ולא בהכרח מצדיק את המאמץ. ביקרנו במוזיאון הצילום הנמצא באזור הנמל, ונהננו מהתערוכה שהוצגה בו, וטיילנו לאורך הים, תוך שאנחנו נפרדים ממנו בעצב, עד שהגענו למגדל הלבן. משם חזרנו לכיכרות המרכזיים וניסינו למצוא גירוס "משכנע" באזור השוק (ממש אכזבה! הם שמים חרדל וקטשופ בשווארמה!). ההפתעה של היום היתה הפגנה המונית שאורגנה ע"י פלגים שונים ומשונים, ובמרכזה תהלוכה רבת משתתפים ברחובות. עמדנו משתאים אל מול ההמון זמן רב (הטיסה היתה רק ב-1:50 כך שהיה לנו הרבה הרבה זמן לשרוף...).

לסיכומו של דבר, סלוניקי היא בהחלט יעד מתאים לסיים בו את המסע. למי שמחפש קניות, בתי קפה אופנתיים ואוירה אירופאית למהדרין - זה המקום בשבילו. יתכן שהגענו לסלוניקי מעט עייפים ואולי שבעים, ולכן לא פקדנו את רוב המוקדים התיירותיים שיש לה להציע.

יוון היבשת היא עולם ומלואו של טבע עשיר, כפרים ציוריים, ים מפתה ואנשים מלאי שמחת חיים. לאחר 12 ימים גדושים כל טוב, כשאנחנו עייפים ומרוצים, מלאי חוויות וזכרונות נעימים עלינו על מונית אל שדה התעופה שנמצא ישן שנת לילה עמוקה, ונפרדנו... רק עד הפעם הבאה. יאסו.

טיפים והערות:

·על חדר מרווח מחוץ לערים הגדולות שילמנו באזור ה-40 יורו (לרוב כולל א. בוקר פשוטה וטובה).

·מחירי הדלק ביוון מעט גבוהים מהמחיר בארץ (כן, יש דבר כזה!) ומשתנים דרמטית בין התחנות. אנחנו לא הצלחנו להבין את הגיון התמחור אבל על הדרך סידרנו לעצמנו משחק ניחושים מתמשך.

·ארוחה זוגית מלאה לא עברה במרבית המקומות את רף 30 היורו.