טיול משפחתי לקוסטה ריקה - יולי 2013

הקדמה:
מי אנחנו? זוג ("הוא" ואני) + 3 בנות ("הצעירה" בת 10, "הסנדוויצ'ית" בת 14, ו"הגדולה" בוגרת י"ב). מנוסים מאוד בטיולים משפחתיים בחו"ל. מאז ש"הקטנה" הייתה בת שנתיים, אנחנו לא מפסיקים לטייל, וברזומה שלנו אפשר למצוא ארבעה טיולים לאירופה (שלושה מהם עם קרוואן), וארבעה טיולים ארוכים (4-9 שבועות) לצפון אמריקה (כולם עם קרוואן). זהו למעשה הטיול המשפחתי ה- 9 שלנו, הפעם למרכז אמריקה, וללא קרוואן. אנחנו (כולל הבנות) לא מתעייפים אף-פעם מטבע (גם כשהוא בא במנות גדולות), ויחד עם זאת אוהבים ערים גדולות, על כל המשתמע מכך.
תכנון הטיול - לוח הזמנים של "הגדולה", הקשה עלינו מאוד למצוא חלון הזדמנויות אופטימאלי, לטיול משפחתי נוסף בהרכב מלא (רגע לפני שהיא פורחת מהקן). מצד אחד, אי אפשר היה לצאת לפני מועד הבגרות האחרונה, ומצד שני היינו חייבים לחזור לפני תחילת שנת השרות שלה (ורצוי כמה ימים לפני). מגבלות אלה, אפשרו לנו טיול קצרצר של 19 ימים ברוטו בלבד(!), מתוכם "השקענו" 3 ימים בניו-יורק, במסגרת לו"ז של קונקשן ארוך (שקיבלנו עלינו בשמחה רבה). כלומר, נשארנו עם 14 ימים נטו לטיול בקוסטה ריקה. כבר בשלבי התכנון המוקדמים הבנתי שזה גבולי מאוד, אך אפשרי, אז הלכנו על זה.
את הבסיס לתוכנית הטיול, קיבלנו מהחבר'ה הנפלאים של Lands in Love (או בקיצור LIL).אחרי קריאה של סיפורי גולשים בפורום, התייעצות ברוכה עם אושרה, התעמקות ביומן הטיול של מירי, ושאלות מנג'סות לגדליהו (מהגרעין), גיבשתי תוכנית שתתאים לנו, ולזמן העומד לרשותנו.
 המסלול הכללי היה: 3 לילות ב- LIL, 2 לילות בטורטוגרו, 2 לילות בארנל/פורטונה, 2 לילות במונטה ורדה/סנטה אלנה, לילה אחד בחקו, 3 לילות במנואל אנטוניו, ולסיום לילה אחד ליד הר הגעש פואז. חמשת הלילות/ימים הראשונים, הרכב השכור, ומרבית הפעילויות, אורגנו ותואמו (ללא דופי) ע"י LIL. את תשעת הלילות האחרים סגרתי בעצמי, אחרי נבירה ארוכה בטריפאדווזר.
טיסות – אנחנו מעדיפים טיסות ישירות. לקוסטה ריקה אין טיסה ישירה, לכן, בחרנו בטיסה עם קונקשן אחד בלבד ו... קצר! אני יודעת שיש טיסות זולות יותר, דרך אירופה (מדריד) או עם שני קונקשנים, אבל אנחנו מעדיפים לשלם 10-15% יותר מהטיסות הזולות, כדי לטוס בטיסה עם duration קצר ככל האפשר. אי לכך ובהתאם לזאת, בחרנו בטיסת יונייטד דרך ניוארק לסאן חוזה. בחזרה במסלול ההפוך, עם שהייה מבורכת של שלושה ימים בניו-יורק. עלות הטיסה לחמישה 10,250$(!!!).
רכב שכור – בקוסטה ריקה, רכב 4X4 הוא כמעט חובה. את העסקה עשינו דרך LIL, ששכרו עבורנו את הרכב בחברת טריפטי. יכול להיות שהיינו חוסכים כמה דולרים אם היינו שוכרים את הרכב ישירות, אבל, היה לנו נוח לעבוד עם LIL, ועל נוחות משלמים. קיבלנו ג'יפ טויוטה לאנדקרוזר-פראדו, גיר אוטומט, חדש, ובמצב מעולה. היינו מרוצים ביותר!
GPS – עמדו בפנינו שלוש אפשרויות:
1 – לשכור GPS יחד עם הרכב. אם הבנתי נכון, זה עולה 12$ ליום. לנו היו 10 ימי רכב שכור, כלומר, הוצאה של 120$ - לא בחרנו באפשרות זו!
2 – לרכוש sim של מרכז אמריקה, עבור מכשיר GPS, שיש ברשותנו. אני לא זוכרת כמה זה עלה, אבל, בטוח שיותר מ- 120$, ובהנחה שלא נזדקק יותר ל- sim לאזור הזה, לא בחרנו באפשרות הזו!
 3- להוריד לאייפון אפליקציית i-Go של קוסטה ריקה. לאייפון יש קליטה לוויינית, כך שהאפליקציה הנ"ל לא זקוקה לחיבור לאינטרנט, והיא מתפקדת בכל מקום, ובצורה מעולה, שעלתה מעבר לכל הציפיות. ה- GPS הצליח להביא אותנו לכל יעדנו ברמת דיוק של מטר, כולל הכוונה של היעד לימין/שמאל – מדהים! מומלץ! נוח לשימוש! עלות האפליקציה – כ- 200 ₪. עכשיו אנחנו שוקלים לרכוש כזו גם לארה"ב, ולוותר על מכשיר ה- GPS הנאמן שלנו.
תקשורת – בקריאת טיפים בפורום, הבנתי שניתן לרכוש sim מקומי, בעלות של כ- 10$. כמו-כן קראתי שאת ה- sim ניתן לרכוש עוד בשדה התעופה, ממש מיד אחרי שאוספים את המזוודות מצד ימין. רק אחרי שיצאנו לגמרי מתחומי שדה-התעופה, נזכרתי בהכוונה הזו. הנהג שאסף אותנו אמר שאולי יש בסניף וולמארט הקרוב לשדה, ולקח אותנו לשם. אבל, לא מצאנו שם sim, וכך קרה שעד סוף הטיול הסתדרנו נהדר בלי sim מקומי. נזקקנו אולי פעמיים להתקשר לטלפון בקוסטה ריקה.עשינו זאת מהטלפון במלון, ולא חויבנו.
אינטרנט - די הופתענו לגלות שבכל מקום שהגענו אליו היה אינטרנט חופשי (אפילו בניו-יורק לא זכינו ליחס כזה!). עובדה זו אפשרה לנו תקשורת די טובה עם הארץ, כמעט בכל זמן שרצינו, וללא מגבלה (טנגו, סקייפ, וואטסאפ, דוא"ל וכו').
כסף – השתמשנו בדולרים ובמזומן – מאוד נוח! לא החלפנו בכלל לכסף מקומי, אבל, בד"כ את העודף קיבלנו בקולונס (איזה שטרות יפים!). בכל פעם שהצטבר לנו כסף מקומי, השתמשנו בו. בסוף הטיול, בשדה התעופה, לפני שמפקידים את המזוודות, יש לשלם "מס עזיבה" – 29$ לכל אחד – זאת הייתה הזדמנות טובה להיפרד מייתרת הכסף המקומי, ולהשלים את החסר בדולרים.
 אוכל – כבר לפני הנסיעה הבנתי שקוסטה ריקה אינה מעצמה קולינרית. ואכן, לא הופתענו לטובה! יחד עם זאת לא היינו רעבים, ותמיד מצאנו משהו לאכול. המרכיבים העיקריים של המטבח הקוסטה ריקני הם אורז ושעועית (שחורה), וזה אומר גם בבוקר וגם בצהריים. במטבח המשפחתי שלנו, דווקא, יש מקום של כבוד גם לאורז וגם לשעועית, אבל את האורז הקוסטה ריקני, כמו גם את השעועית לא כל כך אהבנו, ובטח לא פעמיים ביום. בארוחות הבוקר של המלונות הגישו אורז עם שעועית, בננה מטוגנת, והרבה אננס. בחלק מהמלונות היה אפשר להזמין סוג של ביצה או פנקייק. כמעט אף פעם לא היו ירקות או גבינות, וזה היה לנו מאוד חסר. בארוחות צהריים/ערב התנסנו מדי פעם במנה המסורתית שלהם, שנקראת "קסאדו", שזו בעצם פלטה של אורז ושעועית, ירקות מבושלים, בננה מטוגנת, סוג של סלט, וכל אלה באים כתוספת לבשר או עוף או דג. לא תמיד הצלחנו עם המנה הזו. ובכל זאת, אפשר להגיד משהו טוב – במקומות שהיה אפשר להיכנס למסעדה איטלקית, ולהזמין פסטה או פיצה, תמיד איכות המנות הייתה טובה (כמעט כמו באיטליה), וזה בהחלט היה נפלא. והשייקים... איזה שייקים! כל מילה מיותרת!
 ביגוד וכביסה – בטיולים קודמים ידעתי, שאין "בעיית" כביסה – בכל קמפ שהגענו אליו היו מכונות/מייבשי כביסה. מה שאפשר לנו לארוז כחמישה סטים של בגדים לכל אחד, ולכבס בערך פעם בשלושה-ארבעה ימים. הבנתי, שבטיול הזה לא תהייה לנו נגישות כזו לכביסה, לכן, ארזנו כ- 10 סטים לכל אחד. וכך קרה שבמהלך כל הטיול כיבסנו פעמיים: פעם אחת בפוטונה, שם מצאנו מכבסה מקומית, שקיבלה מאיתנו מזוודה מלאה בבגדים, והחזירה לנו שני שקים של בגדים נקיים ומקופלים. ופעם שנייה במנואל אנטוניו – המלון עשה את השרות הזה עבורנו. חשוב לציין, שבקוסטה ריקה בגד רטוב – לא מתייבש ככה סתם באוויר הפתוח! אפשר להשאיר בגד ים רטוב על הכסא במרפסת המלון כל הלילה, ולגלות למחרת, שצריך ללבוש/לארוז אותו רטוב. וכך לגבי נעליים! לכן מומלץ להביא גם נעליים נוחות להליכה, וגם סנדלים עמידים למים (שורש/קולומביה). בסופו של דבר, בזכות הבגדים הקלילים (רק פליז אחד לכל אחד), שיש לארוז לטיול בקוסטה ריקה, הסתפקנו בשלוש מזוודות גדולות לכל המשפחה.
 תכשיר נגד יתושים – חובה! חובה! חובה! רצוי להוסיף משחה/ג'ל/קרם שמקל/ה על עקיצות שקרו למרות התכשיר...
12.7.13 – יום שישי – הגעה והתארגנות ב- Lands in Love
אחרי טיסת לילה נעימה ושקטה, שעברה עלינו בקלות ובשינה של בערך מחצית מהזמן, נחתנו בניוארק ב 4:15. מכיוון שעובדי רשות ההגירה והמכס עדיין לא התחילו את עבודתם בשעת בוקר מוקדמת זו, היינו צריכים לחכות עד 5:15 במטוס החונה בשדה. לא נעים, אבל, לא נורא – הצוות היה מאוד נחמד, ואף-אחד מהנוסעים לא יצא מכליו. עברנו את כל התהליך הרגיל – הגירה, מזוודות, מכס, הפקדת מזוודות, ביטחון ועלייה למטוס – בצורה מהירה וחלקה. המראנו בזמן לקוסטה ריקה. נחתנו בסאן חוזה בשעה 10:30. גם כאן הכול עבר חלק ומהר, ותוך כמה דקות נפגשנו בחוץ עם הנהג שחיכה לנו, והסיע אותנו ל- LIL. הוא עצר לנו בוולמרט, כדי לרכוש sim מקומי. אבל, במקום sim, קנינו משהו לא מזוהה (נראה כמו בורקס), ולא כל כך טעים. אכלנו בכל זאת, כי היינו ממש רעבים. הצטיידנו גם בבקבוקי מים, וכמה חטיפים. המשכנו בנסיעה. מטושטשים מהטיסה הארוכה, מתוודעים לראשונה, מבעד לחלונות המונית, לקוסטה ריקה: הכול מאוד ירוק, אין מדרכות להולכי רגל, ולכבישים אין שוליים, אנשים פשוטים, ו... חם ולח! הגענו ל- LIL. מקום מטופח ויפה. מסביר פניו לאורחים, וכמעט הכול בעברית. אכלנו ארוחת ערב במסעדת המתחם, ונהנו לראשונה מהשייקים הנהדרים, שילוו אותנו במהלך כל הטיול. חזרנו לחדרים – קיבלנו שניים, מאוד בסיסיים, אבל נקיים, ומצוידים במאוורר תיקרה בלבד. הלכנו לישון ב- 6. בחוץ ירד גשם שוטף, שלווה בברקים ורעמים. בבוקר הבנו, שזו הייתה סופת ברקים חזקה בעוצמתה, והיא גרמה לפגיעה במרכזת הטלפונים באזור.
13.7.13 – יום שבת – קניונינג וקנופי ב- LIL
יחסית למוכי ג'ט-לג, התעוררנו מאוחר – ב- 5. עשינו טיול קטן בשטח המלון, שנמצא בעצם בתוך יער. LIL משמשת גם כמקלט לכלבים עזובים. הגענו למתחם הכלבייה שלהם, בדיוק כשהחבר'ה התחילו להוציא כלבים לטיול הבוקר. "הקטנה" קיבלה קבוצה של כלבים, ועזרה לחבר'ה במשימה – איזה אושר! אכלנו ארוחת בוקר, ויצאנו לקניונינג – סנפלינג בתוך קניון מקסים של מפל שוצף קוצף – חוויה רטובה ומלהיבה. היה כיף! חזרנו לארוחת צהריים, וב- 2 יצאנו לקנופי – שרשרת של אומגות ארוכות ומאתגרות מעל היער הקסום. גם זה היה כיף גדול! לסיום, מי שרצה, ולא פחד (כמוני!) יכול היה לעשות "סופרמן" – אומגה ארוכה במיוחד, שעושים אותה בתוך רתמה מיוחדת, הקושרת אותך מהגב, בתנוחה של שכיבה – ממש כמו סופרמן. חזרנו לחדר למקלחות וארוחת ערב. הלכנו לישון ב 8.
14.7.13 – יום ראשון – סוסים ורפטינג בנהר הבלסה
אחרי ארוחת בוקר, ב- 9:30 יצאנו לטיול סוסים. הטיול היה מאוד יפה, אבל, הרכיבה על הסוס לא הייתה נעימה לכולנו. לי היה מאוד קשה! ואילו ל"קטנה", שרוכבת כבר כמה שנים, הפעילות הזו הייתה מהנה במיוחד!! כשחזרנו, הכינו לנו סנדוויצ'ים ושייקים טעימים (To Go), וב- 14:30 יצאנו לרפטינג. היה מאתגר, אבל, קצת פחות מאלה שעשינו בארה"ב. בכל מקרה, נהננו מאוד, וחזרנו רטובים אך מרוצים. היה לנו אחה"צ רגוע בתחומי LIL. אחרי ארוחת הערב, נפרדנו מהחבר'ה המקסימים של LIL, התארגנו לקראת הקימה המוקדמת של מחר, והלכנו לישון.
15.7.13 – יום שני – נסיעה לטורטוגרו וסיור בעיירה
 ב- 5 בבוקר בא נהג לאסוף אותנו. נהג חביב ולבבי, שיודע טוב אנגלית, וממש הרגיש צורך להסביר לנו בדרך, כל מיני דברים על קוסטה ריקה - לפעמים ביוזמתו, ולפעמים ביוזמתנו. אחרי 3 שעות נסיעה די מעניינות, הגענו לנקודת המפגש ששייכת למלון שלנו בטורטוגרו. מכאן והלאה, הכול מאורגן (למופת!) על-ידם. התחלנו בארוחת בוקר נחמדה. משם אסף אותנו אוטובוס תיירים לעוד שעת נסיעה, עד לנקודת העגינה של סירות הנהר. משם המשכנו בסירה עוד שעה, כשבדרך הקפיד המדריך לעצור, ולהראות לנו דברים מעניינים. השייט בתוך היער, כשמסביבנו צמחייה יפה ומעניינת, ממש הפנט אותנו. אפילו ראינו תנין. הגענו למלון/לודג' שסביבתו מטופחת ויפה. הכול מאורגן להפליא: קיבלנו קוקטייל "ברוכים הבאים", חולקנו לחדרים, אכלנו ארוחת צהריים, אספנו את המזוודות והלכנו להתארגן בחדרים. קיבלנו שני חדרים מאוד בסיסיים, אך נקיים. אין מזגן (רק מאוורר תיקרה). החלונות הם בעצם רק רשת חרקים ווילון – כלומר אין זכוכית ואין תריס! אחה״צ יצאנו בסירה לסיור מודרך בעיירה טורטוגרו. עיירה קטנטנה, שמתפרנסת מן הסתם בעיקר מתיירים, שבאים לשמורה לצפות בצבות המטילות. הסתובבנו בין הדוכנים, וחזרנו למלון באותה דרך – סירה. אספנו מגפי גומי למחר, מבוטקה מיוחד למטרה זו. בילינו ערב שקט ורגוע בבריכה. בדרך לארוחת הערב גילינו כמה טוקנים על העץ שליד החדר שלנו – הייתה התלהבות גדולה! ארוחת ערב, ולישון...
מלון – Pachira Lodge
16.7.13 – יום שלישי – סיור ביער, שייט בנהר וסיור לצבות המטילות
 קמנו מוקדם. ב 7 ארוחת בוקר. ב 9 יצאנו עם המגפיים לסיור מודרך ביער. למען האמת, לא ראינו הרבה חיות: עצלן אחד והרבה חרקים, אבל המדריך היה מאוד נחמד. אחרי סיור נינוח כזה, מגיעה לנו מנוחה בבריכה. על אחד העצים שליד הבריכה היה עצלן, שהצליח לרתק אותנו, למרות שהצדיק את שמו, ובקושי זז. אחרי ארוחת צהריים יצאנו לשייט מודרך בתעלות. היה מאוד נחמד. ראינו קופי עכביש, לטאת ישו (זו שהולכת על המים), איגואנות, תנין, חרקים ומיני צמחים. חזרנו לעוד מנוחה – אינטרנט/בריכה/ספר. אחרי ארוחת הערב, בשעה 8 יצאנו למשימה שלשמה התכנסו כאן - לראות את הצבות המטילות. התחלקנו לקבוצות קטנות (של לא יותר מ- 10 אנשים) עם מדריך. אסור לצלם, ואסור להאיר עם פנס. צריך להגיע בבגדים כהים. ראינו שלושה שלבים: הטלה, כיסוי הבור, ו(השלב המרגש ביותר, בעיניי!) חזרתה של הצבה לים הפתוח. למדנו הרבה פרטים מעניינים - היה מרתק! "הוא" הרגיש לא בנוח. זה נראה לו כמו חדירה לפרטיות של הצבה, והתערבות בטבע. אני דווקא האמנתי/התרשמתי שצוות השמורה יודע את עבודתו, עושה הכול כדי לשמור על הצבות, וכול הפעילות שלהם עם התיירים מבוקרת ומתואמת. איתנו בקבוצה היה עוד זוג הורים אירופיים עם שני ילדיהם. גם הפעם, כמו בסיורים שהיו לנו עד עכשיו, ובכל הסיורים הבאים, שמנו לב שהאירופיים כל-כך מופנמים, שאף פעם הם לא שואלים שאלות, וגרוע מכך, כשהם רואים משהו מעניין הם שומרים את המידע לעצמם! לא כך עם התיירים האמריקאים, וכמובן הישראלים (המעטים) – תמיד מגלים עניין, תמיד רוצים לדעת יותר, תמיד משתפים את כל הקבוצה (ואת המדריך), בכל תגלית מעניינת שגילו. בקיצור גם כאן, גילינו כמה שהאמריקאים יודעים להיות נחמדים, לבביים ופתוחים. חזרנו לחדרים ב- 10, ולישון. במהלך הלילה, שמענו שאגות של קוף שאגן, שהתיישב כנראה על ענף ממש מעל החלון שלנו, והתלהב מאוד מקולו ה"ענוג" (להזכירכם – אי אפשר לסגור את החלון, כי אין חלון!). לא נורא! הרגשה אמיתית של טבע...
17.7.13 – יום רביעי – קבלת רב שכור ונסיעה לפורטונה + מעיינות חמים
הבוקר התחיל על צד שמאל. לא היו מים במקלחת. היה צורך ללכת ללובי, להסדיר את העניין. לקח זמן עד שהגיעו מים. בקיצור... בוקר צולע! ארזנו, אכלנו ארוחת בוקר, וב- 9 יצאנו לדרך הארוכה חזרה: שייט, אוטובוס, ארוחת צהריים, וקבלת רכב שכור. חוץ מהתקרית הלא נעימה של הבוקר, הכול היה מאורגן, ותפקד להפליא בהתחשב בכך, שהמלון הזה נמצא בחור אמיתי. זהו! עכשיו אנחנו עצמאיים: אין נהג, אין מדריך, ואין ארוחות כלולות. הכנסנו את שם המלון ל- GPS (אין כתובת!), והתחלנו בנסיעה ארוכה לפורטונה. הדרך הייתה יפה מאוד. הגענו למלון המקסים שהזמנתי מראש. קיבלנו שני חדרים שכנים, מסודרים, נקיים, יפים ועם מקלחות ענקיות. גולת הכותרת – חלון ויטרינה ענק הצופה על הר ארנל המרשים! ההר מצידו לא ממש קיבל את פנינו יפה – הוא היה מכוסה בענן, ובחוץ ירד כל הזמן גשם דק. הייתה לנו הזמנה (באמצעות LIL) למעיינות החמים באלדי, שכללה כניסה למתחם המעיינות, וארוחת ערב בסגנון בופה. כפי שסיפרתי, כל הזמן ירד גשם דק, אז אני ויתרתי על הכניסה למעיינות, אבל, "הוא" והבנות נכנסו, ומאוד נהנו עף-על-פי, ולמרות הגשם. יש כמה בריכות – לכל בריכה טמפרטורה אחרת. כמו-כן, יש במתחם מיני פארק מים, שהעצים את החוויה. אחרי שמיצינו, נגשנו לבופה – האוכל היה בסדר גמור, והכי חשוב, מאוד מגוון, כך שכל אחד מצא משהו שטעים לו. חזרנו למלון עייפים אך מרוצים, מצפים להתעורר לבוקר בהיר, כך שכל הדרו של ההר יתגלה לפנינו ממש ביקיצה הראשונה.
מלון – Arenal Manoa Hotel & SPA (700$ לשני חדרים, לשני לילות, כולל ארוחת בוקר)
18.7.13 – יום חמישי – החווה החקלאית של דון חואן ומפלי פורטונה
 אז פתחנו חלון, וההר בשלו – מכוסה בעננות. מראה יפה לכשעצמו, אז לא התאכזבנו. אכלנו ארוחת בוקר במסעדה הצופה אל ההר – תענוג! התחלנו את היום בשיטות בעיירה החביבה פורטונה. השארנו מזוודה שלמה של בגדים מלוכלכים לכביסה במכבסה מקומית. נסענו לסיור בחווה החקלאית של דון חואן (הוזמן ותואם ע"י LIL), הסמוכה לפורטונה. היה נחמד ומעניין. גילינו כול מיני ירקות ופירות חדשים, ולמדנו על שיטות הגידול האקולוגיות שלהם, כולל ייצור גז מצואת הפרה. אנחנו מצידנו תרמנו למדריך קצת ידע בחקלאות מתקדמת של גידול פלפל – דבר שהרשים אותו מאוד. הסיור כולל ארוחת צהריים מעשה ידיה של אשתו של דון חואן. בקיצור – יזמות יפה של חקלאי, שהבין שחייבים להכניס תיירות לחקלאות. עשינו עוד סיבוב בעיירה לטובת גלידה טעימה, שייקים צוננים, שוקולדים לא איכותיים, ומזכרות הכרחיות. אספנו את הכביסה הנקייה והריחנית, ונסענו למפלי פורטונה. המוווון מדרגות, אבל המאמץ שווה. מפל יפה. "הסנדוויצ'ית" נכנסה למים – איזה כיף! אחה"צ חזרנו למלון, והלכנו לנוח ולהירגע במעיינות החמים של המלון. בערב יצאנו בגשם שוטף למסעדה איטלקית טובה למדיי – Anch'io Italian Restaurant.
http://www.tripadvisor.com/Restaurant_Review-g309226-d150935 2-Reviews-Anch_io_Italian_Restaurant-La_Fortuna_de_San_Carlo s_Arenal_Volcano_National_Park_.html
19.7.13 – יום שישי – ארנל, נסיעה למונטה, ורדה וסיור לילה
הבוקר זכינו למראה כמעט נקי מעננים של הוד רוממותו, הר הגעש ארנל. שוב אכלנו ארוחת בוקר עם נוף עוצר נשימה, וחזרנו לחדר לארוז ולצאת לדרך. נסענו לשמורה פרטית, המבטיחה מסלול נחמד של כשעתיים, עם תצפית מרשימה על ההר. אכן, המסלול נחמד, עובר בתוך יער, לא קשה, ואכן הקדשנו לו כשעתיים, אבל, היה מאוד מעונן, וכשהגענו לנקודה שאמורה להיות תצפית מרשימה על ההר - לא ראינו כלום! התחלנו בנסיעה ארוכה לכיוון מונטה וורדה. קצת לפני העיירה Nuevo Arenal נסגר הכביש לצורך שיפוצים, והתנועה הופנתה לדרך עפר, עם עבירות קשה לרכבים שאינם 4X4. הדרך הזו הובילה אותנו ישירות למרכז העיירה. עצרנו כאן, כדי לאכול ארוחת צהריים בקונדיטוריה הגרמנית, שקראנו עליה הרבה המלצות, וגם ראינו שילוט והכוונה לאורך כל הדרך. אבל, כשהגענו, מאוד התאכזבנו ממראה עיניים, והחלטנו לוותר. חזרנו למרכז העיירה, שם נכנסנו לסודה מקומית עם אוכל סביר בהחלט, וכמובן... שייקים! המשכנו בנסיעה על הכביש המקיף את אגם ארנל, ואח"כ בדרך עפר ארוכה-ארוכה עד לעיירה המשולשת סנטה אלנה, ישר למלון רסטיק, שהוזמן על-ידי מראש. מלון נחמד, נקי, לא מפואר, בעל-בית לבבי. מי שרוצה מלון קצת יותר מפנק, יש את מלון El Establo. הגענו ב 4:30, וקצת אחרי 5 אספו אותנו לסיור לילה (הוזמן ותואם ע"י LIL). הסיור היה מאכזב מאוד, כי לא ראינו בכלל חיות, אבל כחוויה משפחתית זה היה נחמד – הרגשנו כמו באש-לילה של התנועה, והיה לנו אח"כ הרבה חומר לבדיחות משפחתיות. ארוחת ערב, הכוללת שייקים(!), אכלו במסעדה של העץ, הממוקמת ממש במרכז המשולש של העיירה – אווירה נחמדה וטעים.
מלון – Monteverde Rustic Lodge (250$ לחדר אחד משפחתי, לשני לילות, כולל ארוחת בוקר)
20.7.13 – יום שבת – מונטה וורדה
לבוקר זה הוזמנו לנו (ע"י LIL) שתי פעילויות: Sky Walk ו- Sky Tram. שתיהן באותו מקום, והסעה הייתה צריכה לאסוף אותנו ב- 10:15. אז היה לנו זמן אחרי ארוחת בוקר, ונסענו לסייר בסביבה הקרובה. ראינו שלט שמפנה לשביל צדדי לכיוון מפל. אז פנינו, ווידאנו שהמסלול למפל תואם ללוח הזמנים שלנו (פחות משעה הלוך-ושוב), שילמנו (30$ לכל המשפחה), ונכנסנו. היה מסלול יפה, ולא קשה. בסופו מפל נחמד, שכדי להגיע אליו צריך לדלג על אבנים בתוך הנחל, ולהיעזר בחבל. עוד לפני שהגענו למפל, אני החלקתי מהשביל, ומעדתי אל מורד ערוץ הנחל. קצת נבהלנו בהתחלה, אבל, אחרי שראינו שלא שברתי יד או רגל, ורק השתפשפתי קצת בפנים (מזכרת שליוותה אותי כמה ימים אח"כ), המשכנו הלאה. הגענו חזרה למלון בזמן, ואחרי 10 דקות באו לאסוף אותנו כמובטח. הסיור המודרך על הגשרים התלויים (Sky Walk) היה מאוד יפה ומעניין. זה מדהים איך בכל סיור, עדיין רואים דברים חדשים ולומדים דברים מעניינים. ראינו ארמדיל וחוטמן. אח״כ עלינו ברכבל (Sky Tram). היה מעורפל וקר, אז לא יכולנו להתרשם מהנוף – חבל! אכלנו במסעדה איטלקית קרובה מאוד למלון – Bistro Bon Appetit – היה טעים. סיפרנו במסעדה שאנחנו רוצים לעשות סיור בחוות קפה, והם תיאמנו לנו סיור משולש בחווה של דון חואן (לא ההוא משלשום) - סיור קפה-שוקולד-סוכר. היה מאוד-מאוד מעניין. היינו קבוצה של כ- 20 איש, וכרגיל האמריקאים והישראלים (אנחנו) שואלים, מתעניינים, מחליפים חוויות וסיפורים, ואילו האירופיים – שותקים! אחרי הסיור, חשבנו להיכנס לחממת הפרפרים אבל היה כבר סגור. נסענו למרכז העיירה, נכנסנו לסופר המקומי לרכישת "ציוד" יומולדת. אח"כ שתינו שייקים במסעדה של העץ, חזרנו למלון לישון.
21.7.13 – יום ראשון - חוגגים יומולדת 14- מזל טוב! טיול בפארק קררה, והמשך נסיעה לחקו
"הגדולה" קמה מוקדם כדי לקשט ל"סנדוויצ'ית" את החדר לכבוד יום ההולדת. הייתה שימחה גדולה – שירים ושוקולדים. בחדר האוכל הייתה משפחה הולנדית, שחגגה יומולדת לבנה בן ה- 15, וכך קרה שזכינו לביס מעוגת יום-ההולדת שלו. נפרדנו ממונטה וורדה, והתחלנו בנסיעה דרומה. עצרנו בפארק קררה. לקחנו מדריך פרטי, עם טלסקופ, שלקח אותנו בסבך היער, והראה לנו הרבה חיות: איגואנות, עטלפים, תוכי ארה, עצלנים, קופי עכביש, קוף קפוצ׳ון שעשה על "הסנדוויצ'ית" פיפי כמתנת יומולדת, ועוד מיני חרקים. היה מוצלח מאוד, אם כי מאוד חששתי מנחשים! על-פי המלצת המדריך, אכלנו בסודה הצמודה לגשר התנינים מצפון. האוכל היה סביר, על המנות הבשריות היה אפשר לוותר, אבל, שייק טוב מפצה על הכול! התחיל לרדת גשם נוראי. הגענו לספארי תנינים (הוזמן ותואם ע"י LIL). הגשם החזק התחזק אפילו יותר, ולווה בסופת רעמים וברקים, אחת החזקות שחוויתי. כמובן שברקים ושייט בנהר לא הולכים ביחד, אז נאלצנו לבטל, אבל, השאירו לנו הזמנה פתוחה, שבסוף לא מומשה מחוסר זמן, וגם קצת מחוסר עניין. כשחזרנו לכביש ה"ראשי" היה בנתיב שמולנו פקק תנועה, שהתחיל אולי בתאונה, ואנחנו ליווינו אותו כמה עשרות קילומטרים – מדהים! ואין שום דרך חלופית... לדעתי זה היה עניין של כמה שעות טובות! מזל שזה לא היה בכיוון שלנו... המשכנו למלון בחקו. מלון קטן, נקי ויפהפה. לכול חדר גישה פרטית לבריכת אינסוף מקסימה, הטובלת בנוף יער ירוק ופראי – מקסים! המלון מומלץ בחום, אם כי, הוא לא מתאים למי שרוצה מלון ממש על החוף! כולם נכנסו לבריכה למרות הגשם – פשוט אי אפשר היה לעמוד בפיתוי! בערב, כשהרעב התחיל להכות בנו, החלטנו לצאת למרכז, כדי לאכול משהו. ירד גשם שוטף, שלא רואים ממטר. בנוסף לכך, הרחובות היו חשוכים לגמרי בגלל הפסקת חשמל. מאוכזבים ורעבים, נאלצנו לחזור למלון בלי לאכול. מיד כשנכנסנו עם הרכב לחנייה, רץ אלינו השומר עם שתי מטריות ענקיות, כדי לחלץ אותנו לכיוון החדר – איזה נחמד! איזה שרות! מזל שהיו כמה חטיפים בחדר, כך יכולנו להרגיע מעט את הרעב, והלכנו לישון.
מלון – El Paso de Las Lapas – Eco Boutique Hotel (237$ ללילה, לחדר משפחתי אחד כולל ארוחת בוקר).
22.7.13 – יום שני - שעור גלישה בחקו ונסיעה למנואל אנטוניו
אכלנו ארוחת בוקר על שפת הבריכה היפה, ארזנו, ונפרדנו בקושי מהמלון המפנק הזה. יצאנו לחוף כדי למצוא את הבחור שנותן שעורי גלישה. עקבנו אחרי ההסברים הטובים של מירי, ומצאנו אותו בקלות. הייתה חוויה טובה, במיוחד למי שהצליח יפה, ואפילו גילינו שיש לנו במשפחה, לפחות אחת עם כשרון טבעי. חבל שבמקום ממנו אנחנו באים אין ים! אחרי השיעור המעייף, נשארנו עוד קצת על החוף, נהנים מהשלווה ומהאוקיאנוס, עד ש... הרגשנו רעב. נסענו ל"טאקו בר" – המקום שהמליצו עליו בחום גם אושרה וגם מירי – ולא התאכזבנו!!! המסעדה שייכת לישראלים, שהצליחו לעשות מקום טעים, חביב, ועם אווירה טובה – היה כיף לפרגן! המשכנו למנואל אנטוניו. הגענו למלון שהזמנתי מראש, והצליח להפתיע אותנו מאוד. קיבלנו בעצם דירה ענקית שהמעלית מגיעה ישר לתוכה – סלון ענק עם מרפסת, מטבח ענק ומאובזר ללא דופי כולל פינת אוכל מפוארת, שרותי אורחים, חדר שינה ענק להורים הכולל מקלחת ענקית ומרפסת, שני חדרי שינה לילדים עם מקלחת גדולה ומרפסות. בקיצור ע-נ-ק, מרווח, מעוצב בטוב-טעם, והכי חשוב חדש ונקי-נקי-נקי! אני יודעת שהשתמשתי בשורש ע.נ.ק. הרבה פעמים, אבל זה פשוט מה שזה. בכל זאת היה חיסרון אחד, וחבל! – לא היה לנו נוף מרשים. כשגמרנו להתפעל, וללכת לאיבוד, ירדנו לבריכה היפהפייה, שממנה דווקא היה נוף עוצר נשימה. מדהים!!! בערב התארגנו ויצאנו לחקור את סביבתנו, ולאכול ארוחת ערב. אכלנו במסעדה נחמדה עם מוסיקה, שנמצאת על הכביש שיורד מהמלון לכיוון השמורה.
מלון – Los Altos Beach Resort & SPA (1,525$ לשלושה לילות כולל ארוחת בוקר).
23.7.13 – יום שלישי – פארק מנואל אנטוניו וסיור קופים עם ראפא
 התעוררנו מוקדם, אכלנו ארוחת בוקר, ואפריין (אפי) – המדריך - בא לקחת אותנו בדיוק בזמן, לסיור בפארק הלאומי מנואל אנטוניו (הסיור הוזמן ותואם ע"י LIL). נכנסנו לפארק. היו המון(!) מבקרים, ומסתבר שזו דווקא תקופה רגועה. אפי עם הטלסקופ התגלה כמדריך מעולה – דיבר אנגלית טובה, ריתק אותנו בהסברים שלו, הראה לנו הרבה חיות, וסיפר לנו שבעצם הוא נולד בשמורה וגדל בה. כל בוקר היה הולך לבית הספר דרך השמורה - לא פלא שהוא מכיר אותה ככף ידו. אביו היה עובד של השמורה, ונהרג בה במסגרת עבודתו כשאפי היה עוד ילד. יש על חוף הים של השמורה אבן זיכרון על-שמו – מרגש! היה סיור מדהים. חוף הים של השמורה מקסים. בתום הסיור אפי החזיר אותנו למלון, ומייד היינו צריכים לצאת לסיור הקופים של ראפא (הוזמן ותואם ע"י LIL).היינו מאוד רעבים, ולא היה זמן לעצירה אמיתית במסעדה, אז עצרנו בדרך במסעדת מזון מהיר וקנינו צ׳יפס ושתייה. מזל שקיבלנו מאפי הסבר טוב, למיקום נקודת המפגש עם ראפא – הגענו בזמן! הסיור היה נחמד, הבנות התלהבו מאוד, אבל אותי הקונספט קצת אכזב. הקופים הגיעו ממש עד אלינו, ואף התיישבו עלינו, כי ראפא האכיל אותם בבננה. כל פעם הוא נתן להם בננה במקום אחר על הסירה, כדי שכל משתתפי הסיור יהיו מרוצים, ויצאו עם תמונות מוצלחות. עושה רושם שהקופים ממש מחכים ל"שעת האכלה של ראפא", והכול מתוזמן היטב – לא הייתי קוראת לזה "טבע במיטבו". ובכל-זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה, שהבנות נהנו מאוד – מתי יצא להם שוב להאכיל ולגעת בקופי קפוצ'ון?! בסיור הייתה איתנו משפחה אמריקאית – זוג הורים בוגרים, שעברו לגור בקוסטה ריקה, ומנהלים את חייהם בין ארה"ב לקוסטה ריקה, וביתם הנשואה עם בעלה – היא הייתה אחות בצבא האמריקאי, ותנחשו איפה בעלה שרת... נכון, בישראל! התפתחה שיחה מאוד מעניינת ולבבית – נחמדים האמריקאים האלה! אחר-כך, נסענו לאכול במסעדת האווירון המפורסמת. קיבלנו שולחן ממש בקצה המרפסת, עם נוף מדהים, ושייקים טובים – מה צריך יותר מזה?! חזרנו למלון, מלאי חוויות ותמונות. חלקנו נשאר לנוח בחדר, וחלקנו הלך לבריכה, והרוויח עצלן שהתיישב על ענף ממש ממול. זה מדהים איך חיה, שבקושי זזה, מצליחה להפנט ולרתק את הצופים עליה. העברנו ערב שקט בחדר/דירה.
24.7.13 – יום רביעי – קטמרן וסתלבט על חוף הים.
 בדרך לארוחת הבוקר ראינו משפחת קופי עכביש על העץ – התלהבנו מהקפיצות האקרובטיות שלהם, ומהאומץ הרב שהפגינו, צילמנו-צילמנו-צילמנו, והמשכנו בדרכנו לארוחת הבוקר. אחרי ארוחת הבוקר, באו לאסוף אותנו לשייט בקטמרן, בדיוק בזמן (הוזמן ותואם ע"י LIL). היה שייט נחמד מאוד, באווירה טובה של נופש אמיתי. השייט הוא בעצם ביקור בחלק הימי של שמורת הטבע מנואל אנטוניו, והיה מאוד יפה לראות את קו החוף של השמורה מכיוון הים. במהלך השייט בים הפתוח, הצלחנו לראות רק קצה קצהו של סנפיר של דולפין, אבל לא התאכזבנו, כי מראש הציפיות היו נמוכות. בשלב מסוים עגנו במפרצון קטן, לא רחוק מהחוף. מי שרצה קיבל ציוד לשנירקול, ויכול היה לעשות זאת בזמנו החופשי. חלק מהחבר'ה (כמו שתי הגדולות שלנו) נהנו לקפוץ מגג הקטמרן. כשכולם חזרו לסיפון רטובים אך מרוצים, הוגשה ארוחת צהריים חביבה מאוד, שכללה גם אננס כיד המלך. וכשמדובר באננס טרי, יד המלך שלנו גדולה במיוחד. חזרנו לדירה, והחלטנו לרדת לחוף הים. ארזנו חפצנו ונסענו לחוף הצמוד לשמורה. היו גלים ענקיים, וזאת הייתה הזדמנות, למשפחה המדברית שלנו, להתנסות סוף-סוף בתפיסת גלים. בדרך חזרה לרכב, עברנו בשוק הקטנטן ורכשנו מגבת חוף, שנראית כמו שטר מקומי (ויש להם שטרות כ"כ יפים – כבר אמרתי?). חזרנו לדירה, התקלחנו, והתיפייפנו לקראת ארוחת ערב. כשירדנו למטה, איש הקבלה סיפר לנו, שממש כאן, מעבר לפינה, פתחו מקום חדש – Falafel Bar. כמובן, שהלכנו לחקור את העניין – זוג ישראלים צעיר, שפתח מקום קטן, יפה ואסטטי, לממכר פלאפל בפיתה (עם כל הסלטים המוכרים), סביח, שקשוקה ועוד. חבל! הגענו ממש לפני שסוגרים (חבל שלא ידענו עליהם אתמול, כשחיפשנו פיתרון לארוחת צהריים מהירה, בריצה בין אפי לראפא?!), אז קנינו רק מנה אחת ל"קטנה", שכל כך רצתה, והיה לה מאוד טעים - http://www.tripadvisor.com/Restaurant_Review-g309274-d454989 8-Reviews-Falafel_Bar-Manuel_Antonio_National_Park_Province_ of_Puntarenas.html
שיהיה בהצלחה, חבר'ה! המשכנו למסעדת הקרון, שם אכלנו פיצה טעימה, שלקח לה קצת יותר מידי זמן להגיע לשולחן. וכמובן עוד סיבוב של שייקים! יכול להיות שכשנגיע חזרה לארץ, נצטרך לעבור תהליך של גמילה...
25.7.13 – יום חמישי – נסיעה לכיוון סאן חוזה וביקור במפלי לה-פאז
 אחרי ארוחת הבוקר, ישבנו עוד קצת במרפסת הבריכה, מתענגים מכול רגע. התקשנו להיפרד מהמלון ומהנוף. אין ברירה – צריך להמשיך הלאה! אז חזרנו לדירה, ארזנו בקושי (ככול שהמקום גדול יותר, כך קשה יותר להחזיר את הבלגאן למזוודות), וב- 10 יצאנו לדרך. הגענו לגני לה פז בערך ב 13:30. הקילומטרים האחרונים, שמובילים לגני לה-פאז, אינם סלולים, והדרך מאוד משובשת ואיטית. אכלנו במסעדה הצמודה, ששייכת ללודג' - היה טעים. נכנסנו לגנים (הוזמן ותואם ע"י LIL), לקול רעמים מתגלגלים. הגנים הם בעצם סוג של מיני-גן חיות, המחולק לאגפים שונים. בין מבנה למבנה יש גנים מאוד מטופחים ויפים. בסופו של דבר בסוף המסלול, מגיעים לסדרת מפלים טבעיים (מפלי לה-פאז). משם (אחרי שעוברים בחנות המזכרות) יש הסעה חזרה לנקודת היציאה ולחניה. עברנו בסככת הציפורים/תוכים, ראינו את הקופים, חממת הפרפרים, חדר הנחשים (מפחיד!), צפרדעים, חיות משק, וכשהגענו לחתולי הבר התחיל גשם שוטף!!! פשוט לא יכולנו להמשיך הלאה. אחרי המתנה של חצי שעה ליד חתולי הבר המשועממים, החלטנו לוותר ולחזור בלי להגיע עד המפלים. בריצה מטורפת חזרנו לרכב רטובים לגמרי. נסענו את כל הדרך המשובשת חזרה והמשכנו למלון המוזמן. מלון עם נוף מדהים, אבל מאוד-מאוד בסיסי, ברמה של אכסניה. זה היה ממש משבר לעבור מהמלון הקודם למלון הזה. זה בעצם לודג' שנרכש לפני מספר חודשים ע"י שני אחים צעירים, בשנות העשרים שלהם, מטקסס – כן, אמריקאים! הם היו נחמדים מאוד, אבל המקום, הגשם, והקור השרו עלינו אנרגיות שליליות... כל הלילה ירד גשם עז, והיו רוחות חזקות - ממש סערה.
מלון – Poas Lodge & Restaurant (150$ לשני חדרים, ללילה אחד כולל ארוחת בוקר)
26.7.13 – יום שישי – הר הגעש פואז, ניסיון נוסף למפלי לה-פאז וטיסה לניו-יורק
 התעוררנו לבוקר חורפי וקר מאוד. אכלנו ארוחת בוקר אמריקאית ביותר – פנקייקס ופרנץ' טוסט. למרות מזג האויר, ובעצת בעלי הלודג', יצאנו לכיוון הר הגעש פואז. היה מאוד קר אבל לאט-לאט השמיים התבהרו. הגענו לתצפית על הר הגעש – מרשים מאוד. החלטנו לא לעשות מסלול רגלי נוסף, בגלל הקור, ומשום שהשביל נראה יותר כמו נחל קטן, בזכות הגשמים שירדו כל הלילה. בהחלטה מהירה, נסענו חזרה לגני לה-פאז, בתקווה שנוכל להספיק מה שהפסדנו אתמול. "הוא" נסע כמו מטורף – צריך לנצל את יכולות ה- 4X4 בדרך משובשת... כשהגענו, גייסנו את כול החוצפה הישראלית, שאין לנו, והסברנו להם שפספסנו אתמול אחה"צ את המפלים בגלל הגשם, ויש לנו עכשיו ממש מעט זמן לפני הטיסה. הסכימו (לא בקלות). הייתה לנו חצי שעה. רצנו מאיפה שהפסקנו אתמול. הגענו למפלים היפים. מבט חטוף, וריצה להסעה שתיקח אותנו חזרה. הספקנו בזמן ובנשימתנו האחרונה להסעה (שמגיעה פעם בחצי שעה). ושוב נהיגה מטורפת על הדרך המשובשת, תדלוק בסן חוזה לפני החזרת הרכב, החזרת הרכב השכור, הסעה לשדה ו... עשינו זאת! הגענו בזמן! הטיסה עברה בסדר. והופ... אנחנו בג'ונגל אחר לגמרי – ניו-יורק!!!