נחתנו בנפולי בסוף יוני. החום –ממש יולי אוגוסט שלנו. אספנו את הרכב השכור ונסענו למלון מגה- מארה בויקו אקונסה סמוך לסורנטו. שיחי הרדוף ועצי זית לאורך הכביש. ממש מרגישים בבית.
המלון הזה הומלץ רבות ע"י ישראלים. מלון פשוט נעים ונקי. יתרונו הגדול בנוף הנשקף מכל פינה בחדרים, ומהבריכה שכמעט נשפכת אל הים מן הצוק. לשבת מול הנוף בבריכה פשוט מרחיב את הלב. כל המפרץ פרוש לפנינו, ספינות וסירות המשאירות שובלי קצף בים.
מיקום מצוין ומתאים לטיולי כוכב. לא רחוק מדי מנפולי ומהר וזוב ופומפיי ולא רחוק לטיולי יום עד לאמלפי ולרוואלו.ארוחת בוקר מספקת וטובה (אל תצפו לארוחת בוקר ישראלית), ויחס חם מצד בעל הבית (מריאנו) לישראלים, עצות מצוינות בקשר לחניה, מסעדות, טיפוס רגשני ונחמד יום ולילה.
למה שוב איטליה?
אולי כי החום והלחות כל כך מוכרים לנו הצעקות, הצפירות, חוסר הנימוס בכבישים. אולי כי האוכל מצוין ואהוב והנופים תמיד מדהימים.
נחתנו בבוקר ועד שהתמקמנו במלון ונחנו מול הנוף המדהים הגיעו שעות אחר הצהריים ונסענו לסורנטו. מיד הבנתי שיש כאן שתי בעיות עיקריות: פקקים וחניה. המרחקים קטנים והזמן בוויז נראה לא הגיוני. כלומר ארוך מדי לכביש ראשי. תתרגלו לזמן איטליה. הכבישים מפותלים וצרים והנסיעה איטית לעיתים. קחו את הזמן. כנראה שיש חניות – השאלה רק איפה הן נמצאות. העיר שוקקת חיים. סמטאות קטנות מלאות חנויות עם חפצי חן שרובן ככולן קשורות במשאב העיקרי באיזור – לימונים. לימונצ'לו, סבון, עוגיות, סינרים, כלי קרמיקה, שמפו, מיץ – הכל בטעם או ריח לימון או מעוטר בדוגמאות שונות של לימון. המחירים- בשמיים. סנדלים לרוב בעבודת יד על פי בקשת הלקוחה הם גם מוצר היום כאן. בין החנויות מפוזרות מסעדות שונות, חלקן עם מוזיקה חיה, שירים נפוליטנים ואחרים והריח של הפיצות והפסטה מכל פינה פשוט משכרים.
למחרת לקחנו ספינה לקפרי. השיט יוצא מסורנטו, אך גם מנפולי ומאמלפי או פוזיטאנו יש ספינות שונות במחירים שונים. יש לשים לב. הספינה הגדולה היא בדרך כלל זולה יותר.השיט מקסים בתנאי שאתם באוויר הפתוח ולא בתוך הספינה עצמה. חוזרת כאן על העצה לקנות כרטיס בכוון אחד כדי לשמור על גמישות בשעת החזרה. זה יקר יותר אבל זה מחיר הגמישות.
הספינות פולטות לקפרי המוני תיירים שצובאים על קופות הכרטיסים לשיט אל המערה הכחולה. השיט יקר ובכניסה למערה נדרשים כולם להחליף לסירות קטנות שיכנסו למערה בתוספת תשלום כמובן. כל החוויה הגדולה היא לראות את האור הכחול המנצנץ מתחת לנקרות שבתוך המים. קצר וקולע.
משם לקחנו אוטובוס מקומי לאנקפרי – זו "קפרי עילית". האוטובוס נוסע במעלה ההר במהירות בדרך הצרה. הנוף יפיפה והסיבובים תלולים ומפחידים. עוצרים במרכז העיירה ומטיילים בסמטאות הקטנות הגדושות מזכרות שונות במחירי "קפרי עילית" חנויות יוקרה של ביגוד, מותגים ומסעדות.
שווה להגיע להר השמש. רכבל כסאות בודדים לוקח לנקודה הגבוהה ביותר.יפה ומתגמל גם לבעלי פחד גבהים כמוני. ישבתי בחשש על הכסאות והייתי קפואה חצי דרך. הנוף מדהים. שווה לקחת את הזמן על המרפסת בצל למעלה לפני שיורדים שוב.
סיבוב בוילה סן מישל עם הגנים היפים אל מול הנוף וירדנו אל קפרי שוב אל המעבורת ובחזרה לסורנטו.
למחרת כבר היינו מצוידים בכתובת של חניה מסודרת בתשלום סביר (2 יורו לשעה). בהמלצת חברים שהיו לפני חודש לקחנו את התחבורה הציבורית לאמלפי וראוולו דרך הכביש היפה (הדרך האמלפיטנית). האוטובוסים יוצאים עמוסים ולא היה לנו מקום ישיבה. ירדנו מהאוטובוס והנהג החזיר אותנו בתנועת ביטול מוכרת "יהיה בסדר". ואכן כך היה. בתחנה הראשונה יורדים נוסעים וישבנו בנחת. הדרך מתפתלת ועוברת בין מנהרות בגבהים. הנוף הנגלה של ההרים הנופלים בתלילות אל הים והספינות השטות בנחת הם באמת אחד המראות היפים שראיתי. הנסיעה מתנהלת במהירות גבוהה עד סבירה ותוך התראת ציפצפים בסבובים התלולים. המצב מסתבך כשיש מצב של מעבר שני אוטובוסים זה כנגד זה. נראה שהנהגים מיומנים מספיק. רק במקרה אחד פקקנו את התנועה לכעשרים דקות בגלל סבוב מסובך והרבה כלי רכב. בכניסה לפוזיטאנו הנהג גילה חוסר סבלנות כלפי נהגים שעיכבו אותו ופצח במטח קללות באיטלקית מצויה תוך צעקות "אבנטי, אבנטי" הלא הוא התרגום הפשוט ל-"יאללה, יאללה " שלנו.
ירדנו באמלפי, טיילנו בנמל היפה ובסמטאות סמוך לכנסיה,ישבנו בבית קפה אבל בחום הזה הצלחנו רק ללגום גרניטה לימון (ברד בגירסה מעודנת וטבעית).חוף הים מלא בסירות ובמתרחצים והמוני תיירים. צלילי שפות שונות נשמעות מכל עבר.
הגענו אל מפעל הקרמיקה וראינו אוסף מדהים של פריטים מצוירים ביד, כולל שולחנות וכסאות. הכל צבעוני ויפה. שווה לבקר. שלטים גדולים מזכירים שניתן לשלוח הכל אליכם הביתה לכל מקום בעולם במקרה שתרצו לקנות....
משם המשכנו לראוולו. האוטובוס שוב עולה מעלה מעלה בין חוות חקלאיות והמון ירוק כשלמטה בין הצוקים יש מפרצים רבים וכלי שיט. הכניסה לראוולו על מרפסת גבוהה ושוב נשפכים המוני תיירים אל פיאצה יפיפיה עם בתי קפה כנסיה ונוף. שוטטנו בסמטאות. הטיפוס היה מתגמל כי הגענו לוילה צימבריונה. הוילה היא טיול קסום בין גנים יפים ופסלים והשיא – המרפסת אל הנוף. בכל פעם שחשבנו שהנה פה המקום הכי יפה התגלתה הפתעה נוספת. נוף עוצר נשימה מזוית אחרת.
נדמה שהבתים בנויים על צלע ההר מתחברים אל הנוף, בריכות שחיה חצובות באבן והמון ירוק מסביב.
למחרת נסענו לאיזור הר הוזוב. הכביש מתפתל בשמורת טבע שהכניסה אליה לא ממש ברורה,ככל שעולים מעלה עם הכביש הכל יותר ירוק ויותר נקי. עצרנו לשאול את אחד המקומיים אם אנחנו בדרך הנכונה.הוא החל בהסברים באיטלקית שוטפת מבלי שניתן לעצור את שטף דיבורו תוך הצבעה על הכוון. למעלה למעלה. הודינו לו והמשכנו הלאה.
הבנו שאנחנו במקום הנכון כשראינו עשרות מכוניות ואוטובוסים חונים בצידי הדרך. חנייה כבר אמרנו אינה הצד החזק כאן.
מהחניה יש לטפס עוד כחצי שעה עד לפסגה.האוויר קריר והחול שחור ובזלתי. ההר שעודינו פעיל מאיים על כל הסביבה. מפחיד לראות את העיר נפולי המאוכלסת כל כך לצד הלוע הבלתי צפוי הזה. ניתן לראות עשן מיתמר מתוך חלק מהלוע. לקחנו סיור מודרך (חינם) שהיה מאוד מענין וקצר על ההסטוריה של ההר והתחזיות להתפרצות.
משם נסענו לפומפיי – העיר שנפגעה בהתפרצות. עיר שלמה שנחרבה. מדהים לראות בזמן עתיק כזה עיר כל כך מפותחת וגדולה. בין הממצאים דמויות אדם וחיות שהתאבנו במקומם מנתזי האפר והאבק ונשתמרו בצורתם עד היום. דמינתי את רגעי האימה שעברו על האנשים האלה שברגע אחד נחרב עולמם. בין הממצאים היותר פיקנטיים גם בית בושת שפעל בעיר עם ציורים שנתנו השראה לעשרות מזכרות הנמכרות בדוכנים עם אופי מיני למדי.
ביום הבא נסענו לנאפולי. חנינו בחניון מומלץ ע"י חברת ההשכרה של הרכב. כשעלינו מהחניון התגלתה כיכר מוזנחת ביותר. קנינו כרטיסים לטראם והגענו אל הנמל. עשרות רוכלים שפורשים את מרכולתם על שמיכות, מכובעים, משקפי שמש ושמשיות פזורים ברחבות ועל המדרכות. חלקם נושאים איתם את הסחורה על גופם. קנינו כובע קש ממש זול מאחד הרוכלים והחלטנו לקחת את אוטובוס התיירים ממנו אפשר לעלות ולרדת התחנות שונות בעיר.
התחלנו בעיר העתיקה, מרחוב ויה טולדו יוצאים רחובות קטנים עם חנויות של ירקנים, עוגות, מאפיות ובעצם הכל. בכיכר המרכזית נכנסנו להתקרר מעט בכנסיה ונקלענו לחתונה. מרגש לראות חתן כלה ולראות טקס לא מוכר שבעצם כולם יכולים להכנס אליו. משם המשכנו לרחובות העיר העתיקה והתפעלנו מבעלי המלאכה שבונים מיניאטורות של בעלי מלאכה שונים. יש המונים כאלה. מה עושים עם זה? שמים בסלון???
באחת הסמטאות טעמתי מאפה משגע בבצק שמזכיר פילו ממולא בריקוטה עם חתיכות הדרים. ספוליאטלה-מעולה!!!!!
העיר מלוכלכת, האנשים גסים וצעקניים,הטראם צפוף וגרפיטי על הקירות בכל מקום. אני לא אהבתי את העיר וכנראה צריך להתרגל לאופייה. הבתים מיושנים והצבע מתקלף ולא פעם אחת פנו אלינו קבצנים ברחוב, ממש פנו אלינו בדיבור בבקשת כסף. החלק היפה של העיר נמצא סמוך לנמל, שם יש בתים יפים,מדשאות, הכל מרווח יותר ונעים.הנוף נפתח והמולת העיר נשכחת.
למחרת לקחנו שוב את האוטובוס לכוון פוזיטאנו. ירדנו בכיכר המרכזית והתחלנו בירידה מטה. הכביש מתפתל בכפר בין סמטאות בהן פזורים בתי מלון קטנטנים. הייתי מוטרדת מהירידה התלולה שכן לכל ירידה יש עליה....תרגלנו הליכה בשולי הכביש כמו הולכי הרגל המקומיים. מדרכות נוחות אין כאן.הכביש נשפך לסמטאות עם חנויות רבות ומזכרות. עלינו למעלה באוטובוס מקומי ונסענו למערת האיזמרגד הממוקמת בין אמלפי לפוזיטאנו.
יש לרדת במעלית למטה.נכנסים למערה בסירות ושוב מתגלה אור כחלחל שמנצנץ מתחת למים, דומה למערה הכחולה, הרבה פחות ממוסחר, הרבה יותר שלו, יותר איטי וידענו שישראלים היו כאן לפנינו לפי המשפט של המדריך: "מדריך לא כלול תשר" משפט שלמד לדקלם כדי לקבל טיפ נוסף על התשלום. מומלץ. בנוסף ניתן לשבת על ספסלי אבן במפרץ הזה ולשמוע ולראות את הגלים. מקום יפה ביותר.
את היום האחרון הקדשנו למנוחה במלון וצפיה בנוף היפה הנשקף ממנו.
ואיך אפשר בלי לדבר על אוכל?
אז לא תשמעו ממני על מסעדות ממולצות,כי בכל פינה יש פיצריה עם תנורי אבן מהן יוצאת פיצה מופלאה עם בצק אוורירי עם מבחר תוספות. הגבינה כאן אמיתית והאוכל מדויק וטרי. הפסטה לעולם אל דנטה בכל מסעדה שכוחת אל שתפלו עליה, הירקות טריים, העגבניות מתוקות והבזיליקום ריחני.
פירות הים טריים וכך גם הדגים. האיטלקים פשוט לא יכולים להרשות לעצם אחרת.
והקינוחים? תאווה לחיך ולעיניים. קנולי ועוגות וגלידות במבחר טעמים.
נסו את הבירה האיטלקית – פרוני, אני משתדלת לדגום את הדברים המקומיים תמיד. היא מרעננת ביותר ויש מבחר סוגים.
למי שנוסע כעת – חם נורא וחובה להצטייד בכובע רחב שוליים וקרם הגנה, בגד ים, מטבעות קטנים למעברי האוטוסטרדה ומה שנכון תמיד – סבלנות. תתרגלו לזמן איטליה.
