הוואנה קובה יומיים של טירוף חושים.

אם אתם רואים רכב מרחוק 🚘

הרכב מתקרב אליכם,מתקרב אליכם עוד יותר,מתקרב ממש ולא עוצר.......תברחו🏃🏃🏃🏃

סביר להניח שהלכו לו הברקסים😂

ולא רק הברקסים,אתם תראו הרבה רכבים שנתקעו באמצע הדרך.

Ben Venida Ala Habana Cuba

סוף סוף לאחר נדודים של 4 שבועות הגעתי ליעד.

חצי שנה חיכיתי לרגע הזה,היה לי ברור שהחיבור בינינו יהיה מיידי.

החיבור למוזיקה,לריקודים,לפשטות ולשמחת חיים.

יהיו כאלו שלא יתחברו למה שקורה מסביב,העוני,התשתיות,ההזנחה ולצחנה.

יש שיאהבו אותה,יש שלא.

קובה נחשבת למדינת עולם שלישי,עניה אך עשירה בהיסטוריה.

היא אחת הבטוחות,כי השוטרים נמצאים שם בכל פינה,ספק אם לשמור על סדר או לפקח ולדווח,מה שנקרא להשתנקר על כל הנעשה.

והוואנה......וואו,תנו לי לצבוט את עצמי רגע בכדי להאמין שהייתי וראיתי את אחד המקומות המיוחדים שהייתי בהם עד כה בחיי.

בשניה שדרכה רגלי בה הרגשתי שאני נזרקת אחורה במנהרת הזמן אל תוך עבר מתוק שלצערי לא יחזור לעולם.

אמרו זאת עליה קודם ואומר זאת שוב,היא לא דומה לשום דבר אחר.

יש בה מבנים מפוארים לצד בניינים מתקלפים,רחובות יפים ורחובות מוזנחים,מכוניות חדשות לצד מכוניות ישנות,יש קובנים בהירים לצד קובנים כהה עור.

הכל יוצר עירבוביה שאותי באופן אישי מאוד ריגשה.

היסטוריה על רגל אחת:

קובה הוא האי הכי גדול בקאריבים,את האי גילה קולומבוס במסעותיו.

בשנת 1989 נכבשה על ידי ארצות הברית ושמה קץ לשילטון הספרדי.

לאחר 3 שנים קיבלה קובה את עצמאותה אך זו כפתה עליה את מרותה.

קובה הייתה ליצואנית הגדולה ביותר לטבק וסוכר עם עבר עשיר ומפואר.

בזמן עלייתו של המהפכן פידל קסטרו לשילטון בשנות ה-60 הפכה קובה לבת ברית של ברית המועצות וליריבתה של ארצות הברית.

כתוצאה מכך במשך עשרות שנים הטילה ארצות הברית חרם כלכלי ואיסור מסחר איתה.

בזמן נשיאותו של גון קנדי יחד עם מורדים קובנים ניסתה ארצות הברית למוטט את משטרו הקומוניסטי של קסטרו במבצע שנקרא “מפרץ החזירים.

הניסיון כשל.

לאחר התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 התדרדר מצבה הכלכלי,לא היה מי שיתמוך בה והעוני החל לזעוק מכל פינה.

בכדי לצאת מהמצב הכלכלי הקשה החליט יורשו של פידל קסטרו אחיו ראול לנצל את הפוטנציאל של קובה ולפתוח את שעריה לתיירים.

כך הפכה קובה להיות ליעד תיירותי חם,מה ששיפר במקצת את מצבה.

בשנת 2015 בזמן נשיאותו של אובמה חודשו היחסים הדיפלומטים בין ארצות הברית לקובה,בעקבות זאת שיחררה ארצות הברית את הרסן,איפשרה לתושביה לבקר בקובה בתנאים מסויימים ואף פתחה שגרירות בהוואנה.

הוואנה הוכרזה כאתר מורשת עי אונסקו,כספים החלו לזרום אליה על מנת לשפר את המבנים המתקלפים.

למרות מה שעבר על העם הקובני ולמרות המשטר הקומוניסטי במדינה,לתושבים יש שמחת חיים שאף אחד לעולם לא יצליח לקחת את זה מהם.

מרגישים את זה באווירה

Holla chika-שלום בחורה.

Holla bonita-שלום יפה.

ke linda-איזה חמודה.

נשיקות באוויר מכל עבר אבל בקטע טוב.

יש שיראו זאת כמטרד ואני מה אכפת לי,חלפו עשורים מאז שהיו מחמיאים לי ומתחילים איתי ככה סתם ברחוב.

אם תשאלו קובני איך זה לחיות בקובה,הוא יענה לכם mekanta.

הקובנים בפירוש אוהבים את קובה למרות שפגשתי הרבה צעירים שנטשו למיאמי עובדים שם ומפרנסים את משפחותיהם.

על מנת להיכנס לקובה יש צורך בויזה שעלותה 50-100 דולר, אלו הנכנסים ממקסיקו יכולים להוציא בשדה התעופה במקסיקו ויזה בעלות של 15 דולר,אלו המגיעים עם חברת התעופה אייר קנדה הויזה חינם.

דרך הקרוז העלות 75 דולר.

ישנן 2 סוגי ויזה,האחת ירוקה השניה וורודה.

הוורודה לאלו המגיעים מארצות הברית,הירוקה לאלו המגיעים מכל מקום אחר בעולם.

את הירוקה בלבד ניתן להנפיק בארץ.

מדינות הפטורות מויזה הן:

היא מדינה לא זולה לתיירים,המתנהלת עם 2 מטבעות שונים.

המטבע המקומי נקרא cup

המטבע לתייר שערכו פי 25 מהמטבע המקומי נקרא cuc.

חשוב לשים לב שאם משלמים ב cuc עליכם לקבל עודף ב cuc ולא ב cup שערכו נמוך בהרבה יותר.

מה מותר להוציא מהמדינה ולהכניס לארצות הברית ואיפה מומלץ לקנות.

אל הוואנה הגעתי למשך יומיים דרך קרוז עם רויאל קריביאן לאחר שעגנו בקיי ווסט פלורידה,פורט קוסטה מיה מקסיקו וקאוזמל.

שנים רציתי לנסוע ליעד הזה,קראתי בלוגים מלפני שנתיים שלוש ויותר,כולם האיצו לנסוע לקובה כי קובה הולכת לעבור שינוי.

ואני במהלך השנים אומרת לעצמי,חכי לי קובה,חכי לי אל תשתני.

כולי נרגשת,הספינה שטה לה,מתקרבת לרציף,חושך בחוץ אני על הסיפון דרוכה מחכה לקרן אור הראשונה.

יצאנו מהספינה,עברנו בידוק,החלפתי מטבע מיורו,השער הכי טוב להחלפה זה יורו.

ערך ה cuc הוא כ 4 שקלים.

עבור 100 אירו קיבלנו 110 cuc .

על המרת דולרים לוקחים עמלה גבוהה.

איך שיצאתי לרחוב לכיכר סאן פרנסיסקו,זה הרגע שהיכה בי חזק,חזק וכואב.

לפתע נשמעה צרחה שפילחה את האוויר.…

זאת אני שצרחתי😳

הכביש ראשי,מכוניות וינטאג מכל עבר בכל צבע שאפשר לעלות על הדעת,צפירות,צעקות,עגלות עם סוסים,קוקו טקסי,אוטובוס תיירים,אוטובוסים וכולם צועקים tour tour,taxi,taxi

ואני כולי אושר, מרב התרגשות מועדת,נחבטת,נתקעת בכל דבר ונויה אומרת לי,אמא מה יש לך?

אני מתרגשת עניתי,נראה שנטרפתי,הסתכלתי למעלה,ימינה,שמאלה רק לא קדימה.

אומנם היינו בהוואנה רק יומיים,ביומיים אלה אכן הרגשתי את השינוי שלא קשור כלל למצבה הכלכלי או המדיני.

בראיה שלי לשינוי הזה קוראים מכשיר הנייד.

כל מי שהחזיק מכשיר נייד היה שקוע רק בו,פחות במה שקורה סביבו.

מכשיר הנייד הרס אותנו והולך להרוס גם אותם.

תקשורת האינטרנט מוגבלת מאוד בקובה,איטית ומתנתקת לעיתים קרובות.

הממשלה מגבילה את התקשורת כך שלא בכל מקום יש ויי פי,בכל גינה רואים אנשים המנסים לתקשר עם העולם החיצון ואכן קשה מאוד לתקשר עם תושבי קובה.

מאוד רציתי לסייר עם מדריך מקומי מומלץ,אומנם תקשרנו איך שהוא אך היה קשה להוציא את זה לפועל כי איך שהגענו נותקנו גם אנחנו מהעולם החיצון.

הורדתי לנייד מפה לא מקוונת של הוואנה בגוגל מאפ שאמורה לעבוד ללא אינטרנט,אך גם זאת לא עבדה.

מאוד רציתי לישון לילה אחד בקאסה שזה חדר אצל המקומיים ולחוות את חיי המקומיים,התכתובת איתם במיילים הייתה לקויה,היה קשה מאוד לקבל תשובה מה גם שבקטע הזה הם ממש לא אמינים,הם ישכירו את הקאסה לראשון שיגיע גם אם סגרתי איתם מראש.

כמעט הכל שם מנוהל עי הממשלה,האינטרנט,הקאסות,המסעדות,המוניות.

יש מעט מאוד עסקים שהם פרטיים ועל הכל הם מחוייבים לדווח.

זהו סימן היכר לקאסה מורשית.

זהו כרטיס לגלישה באינטרנט הנקרא ETECSA עלותו 1.5 cuc לשעה במשך 30 יום,יש לו סיסמא וקוד שמגרדים כמו בכרטיסי גירוד של מפעל הפיס.

בשביל להשיג את הכרטיס נאלצנו לעמוד שעה בתור בסוף התייאשנו.

איך שהוא הצלחנו להשיג אחד באופן פיראטי תמורת 2 cuc שלא עבד.

התיירים מחוייבים להצהיר בטופס את מטרת הביקור והיכן הם לנים,רצוי למרות שלא ביקשו מאיתנו גם ביטוח רפואי באנגלית.

למסקנה אחת הגעתי והיא... שמה שעושה את המקום למיוחד זה האנשים,האנשים שאין להם נייד,אותם אנשים שלא מתקשרים עם העולם החיצון,אלו השמחים בחלקם כי למעשה הם לא מכירים משהו אחר.

מה שמוביל אותם זה המוזיקה והשמחה מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה בכל פינה ובכל חור.

לפני שאתחיל בסיפור הטיול שלנו בהוואנה,טיפים ומה לעשות בעיר המדהימה הזאת,קבלו קודם כל את האנשים שעושים את קובה לכל כך מיוחדת בעיניי.

לצערי המחשב הביתי קרס,הספקתי להעלות רק חלק מהתמונות שצולמו במצלמה והשאר בנייד.

אין דבר כזה להצטלם בחינם,זאת העבודה שלהם ומזה הם מתפרנסים.

הם מחייכים לכל עבר ואומרים

BEN VENIDA (ברוכים הבאים).

מעט מהם יודעים אנגלית.

הילדים עדיין משחקים בגולות.

איך אפשר שלא להיזרק אחורה במנהרת הזמן.

הילדות מציירות ציורים על המדרכה באמצע הרחוב הראשי.

איך אפשר שלא להיזכר שככה היינו בתור ילדות מציירות בכניסה לבניין.

ככה הם לומדים כשהחלון פתוח צופה למדרחוב רועש וסואן....

obispo זהו מידרחוב צבעוני שוקק החיים.

כל סימטה ציבעונית יותר,מוזנחת יותר מקודמתה.

ככה צופים על בתיהם מהרחוב,כך חייכה לעברי ילדה מפתח ביתה. 

לבית הספר הם הולכים בתלבושת אחידה ומתוקתקים.

החינוך והרפואה חינם.

תלבושת יסודי.

אותה התלבושת בצבע חרדל לבוגרים יותר.

המוזיקה מתנגנת ברחובות,מוזיקה לטינית במיטבה.

ואני נסחפת,רוקדת,כולי אושר.

נדמה שאין לילה ואין יום בכל רגע בכל מקום.

מה עוד עושה את הוואנה למיוחדת זה שלל הרכבים העתיקים,מרכבי לאדה ישנים.

למה שמכונה הקוקו טקסי.

עד לרכבי הווינטאג בכל הצבעים.

כמובן שאי אפשר להגיע להוואנה ולא לקחת סיור ברכב וינטאג.

עלות הסיור לשעה נע בין 25-40 cuc תלוי ביכולת המיקוח.

למי שלא דובר ספרדית מתלווה דובר אנגלית.

לנו לא היה צורך מכיוון שאני דוברת ספרדית.

למדתי את השפה לפני המון שנים במשך שנה.

נויה די הופתעה משליטתי בשפה.

מבין שלל הצבעים בחרנו בצבע הוורוד.

ויצאנו לדרך.

יצאנו לדרך כשמוזיקה לטינית קיצבית מתנגנת ברדיו ששערנו מתבדר ברוח ובריזה נעימה מלטפת אותנו.

המקומות שהיינו בהם הם:

סנטרו הוואנה.

הקפילוטו.

העתך מדוייק לבית הלבן בוושינגטון.

ציינטאון-סתם שער כניסה ותו לא.

callejon de hamrl

מקום לאומנות מקומית,בימי ראשון יש הופעות חיות,מוסיקה וריקודים.

פארק גון לנון.

מסתבר שהקובנים העריצו את הביטלס ואת גון לנון בפרט.

מדי שנה ביום הרצחו ב 8 לדצמבר מתקיימות הופעות לזכרו.

עברנו דרך האוניברסיטה.

בית העלמין קולון.

מוזיאון המהפכה.

ממול שרידים של טנקים ומטוסי מלחמה.

עברנו מספר פעמים לאורך המלקון שזאת רצועת החוף.

תמיד היו שם דייגים ונגני גיטרה.

אומרים ששם השקיעות הכי יפות לשיפוטכם.

כשסיימנו את השעה ניסינו להתחבר לווי פי במלון אגלנטריה ללא הצלחה,לפחות נהננו מהמוזיקה והלהקה במלון למרות שבאיזשהו שלב זה היה מחריש אוזניים.

הסתובבנו ברחובות העיר העתיקה המכונה הוואנה וייחה, שם הלב והנשמה של הוואנה,ברח oraly מלא אומנים וגלריות .

היינו במלון/בר פלורדיטה מקום שהיה אהוב על הסופר ארנסט המינגוויי.

בבר bodeguta del medio המפוצץ אנשים שבקושי ניתן להכניס שם סיכה.

זהו פאב בוהמי משנות ה 50 מקום היוולדו של המשקה מוחיטו שעל קירותיו מתנוססות תמונות וחתימות.

הלאה למסעדת ננדוס המומלצת.

המסעדה נמצאת מול הקפילוטו ברח הראשי הנקרא פראדו.

למסעדה 3 קומות,בכל קומה אוכל שונה.

ההמלצה הייתה לאכול פיצה בקומה השלישית,גם הפסטה הייתה טובה.

לאוהבי הקולינריה הנמיכו ציפיות,האוכל זה לא הצד החזק של קובה.

משם לקחנו טקסי לאדה ונסענו למבצר סן קרלוס דה לה קובניה

מבצר שהוקם בכדי למנוע חדירת שודדים פיראטיים.

בכל יום בשעה 9 בדיוק נשמעת יריית תותח מהמבצר,מסורת שהשתמרה שנים.

בעבר כך היו מודיעים על סגירת הקו הימי,אין יוצא ואין בא.

מומלץ להגיע עם מונית לקראת השעה שמונה,להסתובב בין הדוכנים הפזורים במתחם ולראות את הטקס לפני הירייה מחרישת האוזניים.

עלות כניסה 6 cuc

תמורת 1 cuv נוסף ניתן לעלות לתצפית נוחה למעלה במבצר.

מכיוון שלא הייתה לנו כל כוונה לפקוד את מוקדי הבילוי בשעות המאוחרות של הלילה חזרנו לקראת 10 בלילה לספינה בעוד המוני אנשים יוצאים ממנה לבלות.

מקומות הבילוי שהומלצו עי מנהל צוות הבידור באוניה הם

מועדון ההופעות החיות,קאזה דל לה מוסיקה.

קברט טרופיקנה ועוד...

יום שני בהוואנה השלמת אתרים עם אוטובוס התיירים,עלות 10 cuc -מיותר,ביזבוז זמן.

היינו בכיכר המהפכה בה נמצאים משרדי הממשלה.

על המבנים התנוססו דיוקנם של פידל קסטרו.

וצה גווארה.

מלון נסיונל המפורסם.

שגרירות ארצות הברית.

הוואנה ליברה.

שכונות ורדאדו ומיראמאר הנחשבות

לשכונות קצת יותר מטופחות עם בנייני ארט דוקו.

וכשאני אומרת מדינת עולם שלישי אני מתכוונת לזה…..

כך הם מחליפים תאורה על פיגומים.

וזאת מערת החשמל שלהם.

בהזדמנות הראשונה ברחנו מהאוטובוס היישר להוואנה וייחה לספוג עוד קצת מהאווירה.

במלון סנטרל ניתן לרכוש כרטיסים לסיור במפעל הטבק,לצערי פיספסנו את שעת הסיור וחבל.

אז החלטנו להתפנק ולחפוף את השיער בסלון שהיה מול המשרד כי לחפוף בספינה היה סיוט.

הופתענו לגלות קניון מותגים.

הסתובבנו בכיכרות.

ספגנו עוד קצת מוסיקה לטינית.

קינחנו בגלידת קוקוס נהדרת בעלות 2 cuc

וכך סיימנו את ביקורנו.

צר לי שפיספסנו את מפעל הטבק ואת פוסטרלנדיה

היה קצר,היה מקסים,היה מדהים.

זה בהחלט היה חלום שהגשמתי,מקווה לחזור לטיול יותר מקיף.

חוזרים למיאמי והביתה.