הקדמה
הטיסה ממדריד לקובה נמשכת 10 שעות. זו טיסה ארוכה ולמי שתמיד רעב בטיסות, כמוני, כדאי להצטייד במים, ספר מעניין, פירות, ממתקים וסנדוויצ`ים. אטמי אוזניים הם מצרך חובה וקשה מאוד להשגה. יעילים כנגד בכי של תינוקות במהלך הטיסה, ומסייעים בהקלה בפני רעשים בלתי צפויים אחרים, כגון: מזגן מטרטר בבית הסמוך לבית הפרטי בו אתם שוהים. כמו שקרה לנו.
כסף
עדיף להצטייד במזומנים, ולהשאיר את מה שלא צריך בכספת המלון או לשמור בחגורת גוף. קשה מאוד למצוא כספומטים, תקינים בהוואנה, ומחוץ לעיר המצב עוד גרוע יותר. חמש פעמים ניגשנו לכספומט, ואף פעם לא הייתה תקשורת. בפעם השישית, כשהמכשיר פעל הפעולה מחויבת בעמלה בגובה 10 אחוז. כמעט ולא ניתן לשלם בכרטיסי אשראי אלא במקומות האקסקלוסיביים באמת, מלונות חמישה כוכבים וכד`. ממה שיכולנו להתרשם, בתי-עסק שכן מכבדים כרטיסי אשראי עובדים עם כרטיסי ויזה בלבד. אנחנו החלפנו סכום ראשוני בשדה התעופה, ואחר כך בבנקים. פעם אחת משכנו מכספומט, דבר שהתברר כלא כדאי. כדאי להצטייד גם במעט כסף מקומי, כי יש מקומות בהם אפשר לשלם בו אפילו אם אתם זרים.
תחבורה והתמצאות
מוניות די זולות בהוואנה. תמיד מפעילים מונה, ולרוב לא ניסו לרמות אותנו. למעט פעם אחת מתוך 30 בערך. שתי חברות המוניות העיקריות: מוניות ok שלהן רכבים מודרניים וחדשים בצבע צהוב גובות מחירים גבוהים למדי, ומוניות Pantaxi שכלי הרכב שברשותם מיושנים ובסיסיים מעניקים תמיד הנחה של 20%. ניתן לעצור מונית ברחוב ויש גם תחנות מסומנות. לתיירים מותר לנסוע רק במוניות שלוחית הרישוי שלהן בצבע כחול. המוניות במכוניות האמריקאיות, שלוחית הרישוי שלהן בצבע צהוב, למרות שיש עליהם שלט טקסי, מותרות למקומיים בלבד ואסור להן לקחת תיירים. ריקשות הקוקוס הצהובות הקטנות, שהן מעין ווספה שעליה קופסה בצורת קוקוס, גובים על-פי המרחק ויש לסכם את המחיר מראש.
אופניים שמחוברת להם עגלה מותרים רק למקומיים. בלילה, לפנים משורת הדין, הם מוכנים להסיע תירים. האוטובוסים מאוד צפופים ודחוסים לא ממוזגים ובתדירות נמוכה. ב"גמל", מומלץ שלא להשתמש. בדיחה מקומית גורסת ששלושה דברים מאפיינים את ה"גמל": שפה של מבוגרים כלומר קללות, סקס, כי כולם צמודים אחד לשני ואלימות כי מנסים לכייס אותך או לגנוב לך את השעון.
לוחיות רישוי למכוניות
מספרי המכוניות מופיעים בצבעים שונים וכל צבע שייך לסקטור אחר.
צהוב - רכב בבעלות פרטית.
כחול - מוסד ממשלתי, לרבות רכב הניתן לעובד מטעם מקום העבודה.
כתום - טכנאי זר.
חום - חברה ממשלתית.
בורדו - רכב להשכרה.
שחור - רכב דיפלומטי.
ירוק - משרד הפנים או רכב צבאי.
טרמפים
הרבה זמן לא ראיתי אנשים שעוצרים טרמפים. בקובה זה מקובל מאוד, בכל צומת עומדים טרמפיסטים ומרימים יד למכוניות חולפות. אם אתם שוכרים רכב או נוסעים מחוץ לעיר מוטב לא לעצור לאנשים חשודים, ולא להשאיר חפצים מאחור. כבד שמעתי על מקרים, שחפצים נעלמו לאחר הכנסת אורחים לבבית לרכב שבו אתם נוסעים.
מפה
קשה למצוא מפה מפורטת של הוואנה, שאפשר להסתובב איתה. מפות חלקיות ניתן לקנות בכמה בתי מלון או בחנויות מזכרות.
סימון רחובות
בהוואנה העתיקה ובמרכז העיר מופיעים שמות הרחובות על קירות הבתים. בוודאדו, לעומת זאת, רשומים שמות הרחובות על-גבי פירמידת אבן נמוכה על המדרכה בקרנות הרחוב. היזהרו לבל תיתקלו בה. בלילה, הרחובות מאוד חשוכים ולכן קשה לקרוא את שמות הרחובות.
חשמל, מים ואינטרנט
חשמל
מתח החשמל בקובה הוא 110 וולט. ברוב הבתים יש גם שקע ל220 וולט חלק מהמוצרים, טלפון אלחוטי, מצלמות דיגיטליות וכיו"ב מתאימים היום לשני סוגי המתח ויש לבדוק זאת על תקע המכשיר. במקרה שהמכשיר לא מותאם, חשוב להצטייד בממיר. בכל מקרה, מוטב להצטייד במחבר אמריקאי כזה עם שני שיני תקע דקים.
מים
גם הקובנים מרתיחים את המים שהם שותים, ולעיתים גם מסננים אותם. אנחנו שתינו רק מים מינרלים. המחיר הוא כאירו לבקבוק של ליטר וחצי. מומלץ לבדוק אם הפקק חתום כראוי. לקנות רק במקומות מסודרים, כיוון שלפעמים הם ממלאים בקבוקים, שאספו ברחוב, במים רגילים ומוכרים אותם כמים מינרלים. הפתרון יכול להיות בהעדפת בקבוקי סודה, שאת אלה אין אפשרות למלא מחדש. משום כן, אין להתפתות לקנות את משקה הברד בטעם תות, הנמכר ברחובות, כיוון שהמים עלולים להיות ממקור בלתי מזוהה או מזוהם.
אינטרנט
אינטרנט פרטי, כמו גם טלפונים סלולרים אסורים בקובה, אם כי לרבים יש טלפונים ניידים והם מחוברים לאינטרנט. ניתן למצוא אינטרנט קפה כמעט בכל מלון, רק שלפעמים יש תור גדול של המתנה והמחיר לא זול. מלון הוואנה ליברה מעמיד לרשות המעונינים מרכז גלישה גדול יחסית בכשלושה וחצי פזוס קונברטיבלה לחצי שעה. מהירות הגלישה איטית למדי.
לינה
אנשים עמם התייעצתי בטרם החלטתי על בית פרטי אמרו לי: "רק בית פרטי בשום אופן לא מלון. אלה שהולכים למלון, לא יוצא להם להכיר כלל את הוואנה." היום, למוד נסיון, אני הייתי מעדיף מלון. איני מתיימר להכיר את כל הבתים המוצעים להשכרה בהוואנה וכמובן, לא את כל המלונות. אבל העיר מציעה מלונות יחסית זולים במושגים של אירופה והעיסקה יוצאת משתלמת עוד יותר, בהזמנת טיסה ומלון יחד. ההפתעות במלון לעומת בית פרטי קטנות יותר. להתרשמותי, בבית פרטי, הן בזה בו התאכסנתי אני, והן בבתים נוספים שיצא לי לבקר בהם, הכול מאוד בסיסי. דברים קטנים שמבחינת התייר הם אלמנטרים עלולים שלא להימצא בבית פרטי. אצלנו, למשל, לא היה מושב פלסטיק לאסלה, לא היה סבון בחדר, את המקרר היינו צריכים לנתק בלילה כי הוא הרעיש ועל המזגן של השכנים כבר נכתב קודם לכן. רוב המטילים לא דוברים ספרדית, ומשום כך יכולתם לתקשר עם בעלי הבית נמוכה. בחלק מהבתים אתה צריך לעבור דרך חדרי המשפחה על-מנת להגיע לחדר שלך. במלון, יש צוות שדובר אנגלית ויכול להנחות אותך ולהדריך אותך יש אתר אינטרנט וניתן להתרשם מן התצלומים המופיעים בו בטרם מקבלים החלטה.
אוכל
במלונות היקרים כמו "הוואנה ליברה" ו"נסיונל" ובעוד כמה ברמה של ארבעה וחמישה כוכבים יש הכול מכול, כמו בכל מקום אחר בעולם. בשאר המסעדות בעיקר אורז, תפוחי-אדמה, מעט מאוד ירקות, בשר עוף וחזיר, מרקים. החלק הגסטרונומי זה לא החלק החזק בקובה.
גלידה
אפשר למצוא בכל מקום. גלידה של חברות בינלאומיות שמיצרות במקסיקו, ושולחות את הסחורה לקובה. אבל המיוחדת מכולם היא הגלידה בקופליה. יש דוכן רק לתיירים בו התשלום הוא בפזו קונברטיבלה ולא צריך לעמוד בתור. אם יש לכם סבלנות לעמוד בתור אינסופי תוכלו לקבל את אותה גלידה במטבע מקומי.
כללי
בטיחות
בכל פינת רחוב כמעט ניצב שוטר במדים וגם רבים ללא מדים שתפקידם להגן על התיירים, לשמור על הסדר ולפקח. השתדלו להיות עירניים למתרחש סביבכם. על תלכו עם כל רכושכם, הימנעו מלהיכנס לרחובות צדדים ולשכונות הצפופות והחשוכות בלילה. בעיקר בהוואנה העתיקה ובמרכז הוואנה, בוודאדו ובמלקון יותר נעים ובטוח. הרבה מאוד פעמים ניגשים אלייך ברחוב אנשים ומציעים לך בית פרטי להשכרה, סיגרים, שעונים, מין, הדרכה פרטית וכו`. מוטב שלא להתפתות. המוצרים ברוב המקרים מזויפים. ההזמנה לראות דירה פרטית עלולה להיות הזמנה לפינה לצורך שוד. להיות ערניים לקורה סביב.
כדאי לקחת
טישו, אטמי אוזניים, ערכת תרופות קטנה: אקמול, כדורים נגד שלשול, מד-חום, פלסטר, קרם הגנה בהתאם לרגישותכם, סבון, שמפו, ניר-טואלט אם אתם רגישים, ורוצים להימנע מכזה קצת מחוספס.
טיפים
בדרך כלל משאירים במסעדה כעשרה אחוז. לנהג מונית לא משאירים, אלא אם רוצים. אני נהגתי לתת טיפ למדריכה פרטית במוזיאון. אישית, הצטיידתי בחבילה גדולה של עטים אותם חילקתי למי שסייע לי במקום טיפ.
טלפון
השיחות בתוך הוואנה מטלפון קווי לטלפון קווי הן חינם. לכן, אם אתם מתאכסנים בבית פרטי, אפשר לבקש לחייג. אם אתה מחוץ לבית ניתן לחייג מטלפון ציבורי באמצעות כרטיס חיוג שעולה חמישה פזוס קובנים.
תורים
בקובה תורים לכל מקום, לבנק, למסעדות, לקולנוע לגלידה, לפיצה. צריך לחכות בסבלנות ובינתיים להתבונן בנעשה סביבכם.
מה עוד?
מומלץ לטעום משקאות כמו מוחיטו ודאיקירי.
כמעט ולא שמענו סירנות של אמבולנסים או רכב משטרה.
בהוואנה יש הרבה מאוד הפסקות חשמל יזומות קצרות במשך היום. אנחנו נתקלנו בכזו בתור במסעדה לשירות עצמי וחיכינו עד שיחזור החשמל כדי שיוכלו לחמם לנו את האוכל.
הקובנים העשירים, אלה שתראו במסעדות ובבתי הקפה, הם אלה שיש להם קרובים בחול ששולחים להם כסף או כאלה המקורבים למשטר.
בשווקים מבחר דל של פירות וירקות, בעיקר בננות, גויאבות, תפוזים, מנגו ופפאיה הנקראת כאן Fruta Bomba. בין הירקות: תפוחי אדמה, יוקה, כרוב, בצל ומעט עגבניות.
בחלק מהמוזיאונים יש לשלם תשלום נוסף עבור צילום תמונות. בכל מקום שאפשר, אני ממליץ לשלם גם עבור סיור מודרך.
תלמידי בית-הספר היסודי לובשים מכנסים או חצאית בצבע בורדו, תלמידי תיכון לובשים מכנסיים או חצאית בצבע חרדל.
בהרבה מגרשי חניה ברחוב יש שומרים השומרים על הרכב. תנו להם טיפ, כך הם ישמרו לכם על הרכב טוב יותר.
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
