לאחר שיבקרנו באביב 2017 בצפון יוון, הבנו שאנו חייבים לחזור ולבקר בארץ הנפלאה הזו. יוון היא יעד זול מאד, קרוב מאד ומלא בכל כך הרבה דברים נפלאים לראות. ניצלנו את חול המועד פסח באביב 2018 וטסנו לשבוע בדרום יוון, בפלופונס – רק שנינו, ללא הילדים. בניגוד לצפון יוון שמרגישה נידחת מעט (הטיול הקודם התרכז בזגוריה), דרום המדינה הרבה יותר ים תיכוני ולבבי.
תכנון הטיול:
הטיול התרכז בדרום הפלופונס, מתוך מחשבה שאת היעדים בצפון חצי האי – מיקנה וסביבות קניון לוסיוס – נשאיר לטיול הבא. למרות הספק לא רע ב-5 הימים שהיינו בדרום (ועוד אחד באתונה) יכולנו בכיף לבלות לפחות עוד יומיים באזור. יש הרבה מה לראות.
הטיול שלנו התקיים בשבוע הראשון של אפריל, השבוע בו אזרחי יוון מתכוננים לחגוג את הפסחא, שמגיע בשבוע שלאחר מכן (בניגוד לשאר אירופה שחוגגת בשבוע זה). עובדה זו, ביחד עם כך שמדובר בעונה החלשה הובילה לכך שלא הרגשנו עומס באף אחד מהאתרים, וחלקם אף היו נטושים ממש.
התאריכים בהם נסענו גם תרמו לכך שהנחלים והמפלים היו מלאים מים ושוצפים. ע"פ תמונות שראינו באינטרנט, בקיץ הנחלים מתאפיינים בזרימה חלשה בהרבה, ובריבוי מבקרים עד לרמה של צפיפות של ממש בחלק מהאתרים. הזרם הסוער והטמפרטורה הקפואה של המים גם מונעים לטבול בחלק מהמקומות, אולם כיוון שלא התכוננו לעשות זאת זה לא ממש הפריע לנו. אולי כדאי שמי שמטייל עם ילדים ידחה את הטיול בכמה שבועות כך שהטבילה במים תהיה אפשרית.
בתחילה חששנו שהסמיכות לחורף תזמן לנו מזג אוויר קר וגשום, אולם נהנינו כל השבוע מטמפרטורות נוחות, שמיים נקיים, שמש קיצית ופריחה משגעת.
כוונתנו היתה לשלב מכל מה שהאזור יוכל להציע לנו – ארכיאולוגיה מרהיבה, נופים מדהימים, חופי ים – ולא לוותר על מסלולי טיול בטבע. המסלול התחיל מאתונה, ירד לאורך החלק הדרומי של הפלופנז ונגמר בחוף המערבי, משם נסענו ישירות בחזרה לאתונה – נסיעה בת שלוש שעות. נעזרנו מאד בתכנון הטיול בבלוג המקסים justforonesummer.com שנתן לנו רעיונות לאתרים שלא מצאנו במקום אחר. האתרים ומסלולי הטיול יתוארו לפי הסדר בו ביקרנו בהם. בסוף הפוסט צירפתי את רשימת המקומות בהם התאכסנו.
האתרים בהם ביקרנו:
התעלה הקורינטית: המפעל ההנדסי הכושל של היוונים שמנתק את הפלופונס מיוון והופך אותו לאי אינו ביקור חובה, אבל גם לא לוקח יותר מדי זמן לבקר בו. עומדים על הגשר, מסתכלים ונוסעים.
Epidaurus: אתר חובה לחובבי ארכיאולוגיה. גולת הכותרת של האתר הוא תיאטרון יווני ענק (וזה הזמן להזכיר – לא אמפיתיאטרון." אמפי" פירושו 2 – כלומר זירה סגורה, כמו הקולוסיאום ברומא. אם זה פתוח בצד אחד זה תיאטרון). התיאטרון באמת ענק ושמור מאד, עם אקוסטיקה מרשימה ונוף יפה. הוא חלק מאתר ארכיאולוגי ענק שבימי קדם שימש למרפא. מרובו נותרו בעיקר חורבות שחלקן שוחזרו. זה לא נורא מרשים אבל יש משהו קסום באופן בו הן משתלבות בטבע, בפריחה, ומלמדות על התרבות המפוארת ששכנה במקום לפני 2500 שנים. הסיור בתיאטרון ובאתר כולו אורך כשעה לכל היותר.
העיירה Nafplion: העיירה התיירותית ביותר בדרום יוון, וגם היפה ביותר שאנו פגשנו. הבינוי מזכיר עיירה אירופאית עם סמטאות צרות, מקושטות ומקסימות, נמל יפה, טברנות ובתי קפה בכל מקום. זו היתה העיירה היחידה בדרום יוון בה פגשנו תיירים רבים, אולם ניכר היה שהיא לא עמוסה. לא התקשינו למצוא חנייה נוחה ולא הרגשנו כלל צפיפות ברחובות היפים שלה.
על העיירה משקיפות 2 טירות. אל הגבוהה והיפה מבינהן, טירת Palamidi, מוביל גרם בן 999 מדרגות בו כמובן עלינו. תשושים הגענו למעלה אבל הנוף המדהים פיצה על התשישות. הטירה עצמה יפה מאד וכדאי לעלות עד לשיא גובהה, כדי ליהנות מהנוף הפאנורמי המדהים. ניתן גם להגיע לטירה עם הרכב ולהימנע מהמדרגות, אבל מה הכיף בזה.
יש גם מסלול שנראה יפה לאורך החוף שמקיף את הטירה השנייה, טירת Akronauplía, בו לא הלכנו, כיוון שהגלים בשעת בין הערבים התנפצו על השביל ולא אפשרו לחצות אותו. כדאי גם לצאת לסיבוב ברחובות בשעת בוקר, כשעוד שום דבר לא פתוח והאור העדין מעניק לרחובות קסם שקט.
Githio: כפר דייגים קטן ומקסים. חזית של בתים שמורים מימי הכיבוש התורכי משמשת תפאורה נאותה למזח היפה שלאורכו טברנות ומסעדות רבות. טיילנו כשעה על המזח ואכלנו במסעדת דגים מצויינת.
מערת Diros: מערת נטיפים יפה מאד הנמצאת לרגלי צוק במפרץ מקסים. הטיול מתבצע בשיט בסירה הנהוגה על ידי מדריך, והחוויה, גם עם קלסטרופובית מעט, מאד מרשימה. המערה עשירה בנטיפים מכל הסוגים והשיט נותן טוויסט נחמד. הסיור אורך כ-45 דקות.
סיבוב באוטו באזור Mani: מדובר בלשון יבשה ארוכה הנמתחת דרומה אל תוך הים, ומתאפיינת בנוף הררי שנעשה טרשי ככל שמדרימים. מפאת קוצר זמן לא הרחקנו דרומה ממערת Diros והמשכנו צפונה, אך גם כך זכינו לטעימה מרהיבה משכיות החמדה של האזור.
תושבי האי במאות האחרונות הסתבכו אחד עם השני בסכסוכים שהובילו לנקמות דם הדדיות. בשל כך בנו התושבים בתים הדומים לטירות קטנות, ובדרך עצרנו כמה פעמים כדי להתרשם מהם. דוגמא קיצונית במיוחד נמצאת בפאתיו המזרחיים של הכפר Diros (מעל למערות), ומסומנת ב-Google maps בכיתוב Kastro. המגדל שלה מתנשא לגובה של כ-15 מ'.
עצרנו בשני כפרים יפים לשוטטות וכוס קפה קר – Kardamil ו-Limeni. הכפר Limeni הרשים אותנו במיוחד. כפר זעיר עם בתי אבן שנושקים לגלים במפרץ מקסים. אין הרבה מה לעשות שם וגם לא צריך. פשוט לשבת לקפה קר ועוגה ולבהות.
Kalamata: העיר המרכזית בצפון Mani ובסיס טוב לטיולים באזור. אין שם הרבה מה לעשות, אבל מרכז העיר ההיסטורי גובל באזור די גדול של רחובות מסחריים שבערב הומי אדם ונעים לאכול באחת המסעדות הרבות שממוקמות בו. במרינה של העיר אין חן והיא אינה שווה ביקור לדעתנו.
Ridomo gorge: מסלול טיול אדיר בהרים של צפון Mani, שאיכשהו נמצא מתחת לרדאר של המטיילים הישראלים. אורכו 12 קילומטרים, הוא מיועד למיטיבי לכת בלבד ולנו הוא ארך כ-6 שעות. אני מאד ממליץ להזמין באינטרנט או לקנות באחת העיירות מפת סימון שבילים של האזור, ולא לטייל בלעדיה. המפה המתאימה היא מפה 8.10 שניתנת להזמנה באתר www.anavasi.gr.
תחילת המסלול נמצא כקילומטר וקצת מזרחית לכפר Vorio. יתכן שאפשר להגיע עם הרכב ממש עד לתחילת המסלול אולם הדרך משובשת מאד. העדפנו לחנות בכיכר הכפר וללכת ברגל בעקבות השילוט הברור. מתחילת המסלול השביל יורד בחדות אל תוך הקניון שצוקים אדירים סוגרים עליו משני הצדדים. פלג מים חביב שכראה יבש בקיץ ליווה אותנו בכל הירידה. מתחתית הערוץ פונים מזרחה ומתחילים לטפס. אין ממש שביל , וגם הסימונים האדומים נהיים נדירים אבל גם אי אפשר ללכת לאיבוד – פשוט הולכים בתחתית הערוץ.
לאט לאט הסלעים נהיים גדולים ואנו נאלצים לטפס עליהם כדי להתקדם. סימון אדום או יתדות מתוות בדרך כלל את המקום הטוב ביותר להתקדם, והחוויה מסעירה למדי. כשכל הכיף הזה נרגע מתחיל החלק היפה והמיוחד ביותר של המסלול. הקניון הולך ונהיה צר ותמיר. לקראת סופו לא עולה רוחבו על מטרים בודדים שמשני צדדיהם צוקים אדירים שלא רואים את סופם, ומפלי מים עונתיים מטפטפים ממעל. מתחת לגשר האבן עולה דרומה מסלול מתון. לאחר כ-4 ק"מ של הליכה נינוחה במהלכה צופים על הקניון מלמעלה, ומשתדלים לא לטעות בשביל הלא נכון, מגיעים בחזרה אל תחילת המסלול.
Polilimnio - המסלול המלא: מסלול מומלץ מאד שיכול לארוך בין שעה לשלוש שעות, תלוי בפעילות. מדובר בערוץ נחל גועש עם מספר מפלים מרהיבים שיוצרים כמה בריכות, שחלקן נוחות לרחצה, אם כי מזג האוויר וטמפרטורת המים לא התאימו לזה בעת ביקורנו. בקיץ הזרם במפלים נחלש משמעותית והמקום עמוס ביותר במתרחצים ומטיילים.
רוב המבקרים מסתפקים בהליכה במעלה הנחל עד למפל הגדול אולם אין להתעצל ולחפש ליד המפל את היתדות והחבלים שמובילים לבריכה העליונה, שיפה לא פחות. גם שם יש מפל, ועליו אפשר גם כן לטפס עם חבלים ויתדות – מלהיב ביותר – והמסלול ממשיך לעוד מקטע שקט יותר ורגוע של הנחל.
עקרונית ניתן כנראה להמשיך לדרך עפר שמחזירה לחנייה, אולם אם רוצים למצות את המסלול כמו שצריך, יש לחזור לתחילת המסלול בדרך בה מגיעים. ליד תחילתו (בסוף השביל המוביל לחנייה), מסתתר בין העצים מסלול של כ-400 מ' במורד הנחל. כדאי להקדיש לזה זמן. המסלול עובר ליד בריכה יפה ומסתיים במפל שחוצב את דרכו בתוך הסלע. אם יורדים במקביל אליו, אוחזים בסלעים המשוננים ובכמה יתדות מגיעים לבריכה היפה ביותר, לדעתי. בריכה אובלית גדולה המוקפת בקירות סלע גבוהים.
העיירה Pilos: עיירה קטנה ומקסימה לחופו של אחד המפרצים היפים ביותר ביוון – מפרץ Navarino. סמטאות העיירה נתחמות בבתים דו קומתיים לבנים ויפים, וכיכר העיר נפתחת אל הנמל והנוף.
חוץ משיטוט נעים יש בעיירה טירה גדולה שמורה מאד מימי הכיבוש הטורקי, ששווה ביקור ולו בגלל הנופים המדהימים של המפרץ הניבטים ממנה.
חוף Voidokilia: נקודת החן המדהימה ביותר באזור הוא החוף הזה שנמצא כ-25 דקות נסיעה צפונית לעיירה Pylos. אין לפספס ביקור במקום. החוף בעל צורת פרסה מושלמת התחומה על ידי שתי גבעות מצוקיות המגינות עליו מהים. רבים טוענים, ובצדק, שזהו החוף היפה ביוון. הוא הוכרז כשמורת טבע ולכן אין להדליק בו אש, לבנות בו אוהלים או לישון בו.
יש מסלול קצר, לא מסומן אך ברור שעולה מהחוף אל הגבעה הדרומית. המסלול עובר ב"מערה של nestor" – מערה גבוהה (כ-30 מ') ויפה שהפתח המשולש הגדול שלה נראה ממרגלות הצוק, וע”פ המיתולוגיה הרמס החביא בה את הבקר שגנב מהליוס. השביל ממשיך אל חורבותיה של טירה מימי הביניים השוכנת בראש הצוק. הטירה חרבה ברובה אבל שווה להקיף אותה בשבילים המאולתרים בין השיחים כי את הנופים שניבטים ממנה אל חוף Voidokilia ואל מפרץ Navarino לא תמצאו בשום מקום אחר.
מפלי Neda: נחל ה-Neda נמצא בשיאו אחרי החורף, כשהוא זורם בחוזקה בקניון רחב. מפלי Neda הם סדרה של מפלים שנשפכים אליו מגובה של כ-100 מטרים. יש שתי דרכי גישה אל המפלים. אנו הגענו בכביש רעוע למדי מדרום אולם נראה שהגישה מצפון נוחה יותר.
המסלול הקצר מתחיל ליד גשר אבן עתיק. לפני שמתחילים רדו בשביל צדדי למרגלות הגשר. החוף ליד המים הגועשים הוא המקום המושלם לפיקניק. המסלול למפלים אורך פחות משעה. במפלים יש סימון צהוב שמוביל עד למפל העליון, וסימון אדום שמוביל לבסיס המפל בירידה די מסוכנת שחלקה חסום בחורף על ידי המפל הגועש. שימו לב שבקיץ הזרימה במפלים חלשה בצורה דרמטית אולם נראה שהם משמשים גם לטבילה. אנו לא הרהבנו עז.
חוף Elea: אל החוף שצפונית לעיירה Elea הגענו בעקבות המלצה של Justforonesummer. אין בו משהו יוצא דופן – פשוט רצועת חוף ארוכה, שקטה ונקייה. אחרי יום ארוך של טיול, ונסיעות, לפעמים כל מה שצריך זה לשכב בשעת בין ערבים על שמיכת פיקניק ולהקשיב לגלים.
אחרי הביקור בחוף Elea ישנו בעיירה Kyparissia, שאין בה משהו מיוחד פרט למסעדה טובה ממש בעיר העתיקה, והתכוננו ליום שחתם את הטיול באתונה.
הביקור באתונה סיים את הטיול בפלופונס. עבורנו היה זה שבוע עשיר בחוויות מגוונות. פגשנו אנשים מסבירי פנים, נופים מדהימים ותמהיל מנצח בין טיולים בטבע, ארכיאולוגיה, עיירות קטנות ואוכל נהדר. אם התחלנו לתכנן את החזרה שלנו לפלופונס עוד לפני שעלינו על הטיסה לארץ, אז כנראה שהיה לנו טיול נהדר.
רשימת מקומות הלינה:
בלילה הראשון והאחרון ישנו במלון שבשדה התעופה באתונה. הוא לא נורא זול אבל הוא ממש יושב על הטרמינל וזה נורא נוח. את ארוחת הבוקר אפשר לאכול בבתי הקפה שבטרמינל במקום לבזבז עוד עשרות יורו במלון: https://www.accorhotels.com/gb/hotel-3167-sofitel-athens-airport/index.shtml
פילוס: המלון בו ישנו בפילוס לא היה מציאה גדולה, ומעלתו העיקרית היא המיקום. אני מצרף את האתר שלו: https://www.booking.com/hotel/gr/miramare-pylos.he.html
