נופש בתחילת ספטמבר בעיירה זאס- פה שוויץ

היום הראשון

אקדים ואספר שלפני שלושים שנים ביקרנו בשוויץ, ובין השאר תיירנו בעיירה צרמאט (Zermatt) ועלינו ברכבל למצפה גורנרגראט המדהים וצפינו בפסגות המושלגות הגבוהות ביותר באלפים. מזג האוויר אז היה שמשי ללא עננים וגילינו עד כמה חשוב לצפות בהר מושלג בלי שמאחוריו יצופו עננים באותו צבע שמקלקל את ההנאה. כשבדקנו במפה, ראינו שליד צרמאט בכביש מקביל ממזרח שוכנת עיירה בשם סאס- פה (Saas-Fee), קפצנו אליה לביקור קצרצר וממה שראינו, היה ברור לנו שיבוא יום ונגיע אליה והפעם לא רק לטיול של חצי יום אלא לנופש של ממש. שלושים שנים חלפו, והנה אנחנו שוב בדרום שוויץ והפעם בעיירה זאס-פה (למדנו שההגייה השוויצרית מתחילה באות ז‘ ולא באות ס‘).

לפני הנסיעה חיפשתי באתר הזמנת המלונות בוקינג.קום וסימנתי מספר מלונות, החל מפופקורן הזול יותר דרך מלונות בעלות גבוהה יותר. בדקתי את המלונות והחלטתי שהפעם מגיע לנו נופש פינוק, בחרתי במלון בוטיק סאנסטאר(Sunstar Boutique Hotel Beau-Site) . הזמנתי מראש חדר לארבעה לילות, עם אפשרות לבטל את ההזמנה עד שבועיים לפני בלא לשלם פיצוי. יש לציין כי כשהגענו לבית המלון, קיבלנו חדר גדול ומרווח (הזמנו חדר רגיל בלי מרפסת) עם אמבט. בבית המלון יש גם לובי מרוהט וספא, ובדלפק הקבלה אפשר לקבל מידע מדויק על סביבות העיירה.

נחתנו בנמל התעופה של ציריך. הנהיגה אל זאס-פה התחילה בכבישים מהירים ונוחים, אבל בהמשך ירדנו מהכביש המהיר ונסענו בכבישים צרים ומפותלים עד לעיר בריג ומשם מערבה לעיירה ויספ. היינו צריכים לפנות שמאלה בכיכר בעיירה, אך בגלל שלא היה שם שלט, המשכנו ישר, ורק אחרי שיצאנו מהעיירה ראינו שלט שמאלה שהוליך אותנו ישר אל תוך מנהרה באורך שלושה קילומטרים שביציאה ממנה התחברה לכביש הקודם אותו החמצנו. לא נורא. המשכנו לנסוע דרומה עד שהגענו למזלג כבישים – ימינה אל צרמאט ושמאלה אל זאס-פה. עוד כעשרים קילומטרים בכביש צר ומפותל והגענו לעיירת הנופש זאס-פה.

כמו צרמאט, גם זאס-פה היא עיירה שאי אפשר להיכנס אליה עם מכונית. בכניסה לעיירה קיים חניון ענק רב קומתי בתשלום לא זול בכלל. נכנסנו לחניון ועצרנו בטרמינל B. הורדנו את המזוודות, ובעלי הסיע את המכונית למטה אל מפלס 2-, החנה אותה, עלה במעלית והצטרף אליי. בכל עמוד בטון בטרמינל B יש טלפון שממנו אפשר להתקשר לכל אחד מבתי המלון בעיירה. התקשרתי אל בית המלון שלנו והם הודיעו שנמתין והם כבר שולחים מין רכב קלנועית מקורה שהוא היחיד שיכול לנוע בכבישים הצרים של העיירה (431). ואכן, תוך כמה דקות הגיע הנהג, העמיס את המזוודות שלנו והסיע אותנו ישר אל בית המלון.

אחרי שהתארגנו, רכשנו בדלפק הקבלה שני כרטיסי זאס-פאס (Saas-Pass) לי ולבעלי אחרי שלמדנו כי עם כרטיס כזה אפשר לעלות בחינם בכל הרכבלים באזור זאס-פה, לנסוע בחינם באוטובוס מקומי שיוצא מהכניסה לעיירה אל העיירה הסמוכה זאס-גרונד ובכלל להשתמש בשירותים נוספים של העיירה. מחיר כרטיס כזה 10 פר"ש לארבעה ימים וכדאי מאד לרכוש אותו. כמו הן הצטיידנו בשתי מפות שעוזרות מאד להסתדר: מפת רחובות העיירה ומפת האתרים מסביב לעיירה. שתי המפות בחינם.

יצאנו אל הרחוב המרכזי של העיירה (Obere Dorfstasse). היום בו הגענו היה יום ראשון בשבוע ונפלנו על חגיגה אמיתית, פסטיבל של פולקלור, מוסיקה, אוכל ובעיקר שתייה. לאורך הרחוב סודרו שולחנות מהמסעדות הסמוכות ואנשים ישבו וזללו מכל טוב. המוסיקה נשמעה מכל עבר (267). ההליכה ברחוב היתה צפופה בין המון אנשים חוגגים. חוויה אמיתית במיוחד לי (247) (270). בעלי פחות התלהב.

היום השני

התעוררנו ליום בהיר כמעט לגמרי. זה בדיוק היום שהתאים לצפות בהרים המושלגים. אחרי ארוחת הבוקר הלכנו אל תחנת הרכבל של ה-Alpin Express. התיישבנו בתא רכבל ועלינו אל פלסקין (Felskinn) שהיא נקודת תצפית גובה 3000 מטרים (באמצע הדרך היינו צריכים להחליף תא רכבל). מכאן עברנו אל המטרו - רכבת תחתית שהובילה אותנו מתחת לאדמה אל הנקודה הסופית בעלייה בגובה 3,500 מטרים – אלאלין (Allalin) שהיא מבנה שבקומה הראשונה שלו אפשר לשכור ציוד סקי ובקומה השנייה יש מסעדה.

הנוף מסביב היה מרהיב. השמיים בבוקר היו בהירים וחלפו כמה שעות לפני שהעננים הסתירו את הנוף. ממולנו ראינו את ההר Allalinhorn המושלג שמתנשא לגובה 4,027 מטרים (286) ולצדו שני הרים אפילו יותר גבוהים. מצד ימין יכולנו לצפות בהר Dom שהוא ההר השלישי בגבהו בהרי האלפים (4,545 מטרים) (287) אם כי בגלל מדרונותיו התלולים הוא לא היה מכוסה בשלג. מולנו יכולנו לראות את משטח הסקי של אלאלין הידוע גם בסקי הקיץ שלו (289). מחליקי סקי רבים עלו ברכבל בו החזיקו במוטות ו"גלשו" למעלה ואז החליקו במורד. אנחנו לא הגענו לעשות סקי ולכן הסתפקנו בצפייה בהם. צעדנו על השלג, השתעשענו בו(309) והסרטנו הרבה לפני שחזרנו לזאס-פה. בינתיים החלו העננים להצטבר עד שהיה קשה להבחין בין פסגה מושלגת לבין הענן הלבן שמאחוריה (H042). במקומות מסוימים העננים הצטברו וכיסו את פסגות ההרים (315). את שעות אחר הצהריים המאוחרות ניצלנו להליכה בשבילים המקיפים את העיירה. כשהגענו לעיירה, הרחוב שאתמול היה מלא באנשים, התרוקן וניתן להלך בו בנחת .

היום השלישי

התעוררנו לבוקר מעונן אבל לא ירד גשם, מצב שמתאים יותר להליכה מאשר לצפייה בפסגות. אחרי ארוחת הבוקר הלכנו אל תחנת הרכבל כדי לעלות בתא רכבל (369) אל נקודת שפילבודן (Spielboden) ומשם בגונדולה שיוצאת פעם בחצי שעה אל לנגפלוך (Langfluh). צפינו בשתי שלוחות הקרחון משני צדי המצפה (347) וראינו מרחוק מרמיטות. לאחר מכן ירדנו שוב בגונדולה אל תחנת שפילבודן, יצאנו החוצה והתחלנו לצעוד למטה בשביל צר ומתפתל, שהתחיל על הר ללא צמחייה (362) ובחלקו התחתון בין עצים (381). המסלול היה ארוך ולקח כמה שעות מה גם שלא מיהרנו, אבל נהנינו מכל רגע, בייחוד כשהעננים הסתירו את השמש. לקראת הסוף הגענו אל מסעדה על צלע ההר בין העצים שאפשר להגיע אליה רק בהליכה, וקינחנו בהפסקת גלידה. חזרנו לחדר עייפים ורצוצים אך מרוצים.

היום הרביעי

גם הבוקר הזה קידם את פנינו בשמיים מכוסים בעננים, העיקר שלא ירד גשם. זה לא בדיוק הכי כיף ללכת במסלול על צלע הר ופתאום לחטוף מבול, אפילו עם יש מטריות. הכל עניין של מזל. הפעם היינו צריכים ללכת מרחק קצר עד לתחנת רכבל שהובילה לתחנת הניג (Hannig). השעה היתה עשר דקות לתשע הבטנו מהחלון אל הרכבל והופתענו לגלות שהרכבל אינו פועל. איזו אכזבה. חלפה רבע שעה, הצצתי שוב מהחלון וראיתי שהרכבל כבר פועל. כנראה שהוא התחיל לעבוד בשעה תשע.

הצטופפנו בתא רכבל עם זוג שידע רק גרמנית-שוויצרית כך שלא בדיוק יכולנו לנהל אתו שיחה. כשהגענו למעלה, הצטרף הזוג אל קבוצת טיילים, ואנחנו עקבנו אחרי השילוט הברור (448), מצאנו את המסלול והתחלנו את הירידה. השביל הזה היה רחב ונוח להליכה (463).

כשהגענו לקצה השביל במורד ההר, התברר לנו שהשעה עדיין מוקדמת. יכולנו לחזור מכאן על-פי השלט המוליך אל זאס-פה או להמשיך לצעוד בתוך היער כשמלמטה העיירה זאס-גרונד (Saas-Grund). החלטנו להמשיך ללכת בכיוון השני ועד מהרה צעדנו בתוך יער על שביל צר (469) ולעיתים גם מכוסה אבנים (468). נהנינו מאוד מהצעדה, רק שבהמשך התחלנו לפקפק אם אנחנו לא מתרחקים יותר ממה שתכננו. הרחק מלמטה ראינו את בתי העיירה והחלטנו לקצר אליה. ירדנו מהמסלול, נכנסנו למדשאה של חווה מבודדת (473) ומשם הגענו לכביש צדדי. צעדנו לאורכו עד שהגענו לכביש המוליך מזאס-פה לזאס-גרונד. רציתי להגיע לזאס-גרונד כדי לטייל בעיירה. אבל לאורך הכביש לא היתה מדרכה ונראה לי מסוכן לצעוד עליו.

מה עושים כעת? האם לחכות לאוטובוס? בדיוק הגיעה מכונית שיצאה מהכביש הצדדי בו צעדנו. ביקשתי מהנהג טרמפ והוא נענה ולקח אותנו אל זאס גרונד. טיילנו בין בתי העיירה ונהנינו (484) (477) (486). עצרנו לאכול בבית קפה מקומי (494) ובחצר הסמוכה צפינו בלמות (491). כשסיימנו לאכול, עלינו על האוטובוס המקומי שהחזיר אותנו לזאס-פה. כשחיפשנו מסעדה בערב, ירד קצת גשם, אבל הסתדרנו עם המטריות.

היום החמישי

עוד בערב הקודם נענינו להצעה כתובה שמצאנו בחדר וסגרנו את החשבון, כך שאחרי ארוחת הבוקר יכולנו לצאת לדרך. מזג האוויר היה מעונן חלקית. הוסענו ברכב של המלון אל מגרש החנייה. שילמתי עבור חנייה של ארבעה ימים נטו סה"כ 50 פר"ש וגם זאת לאחר הנחת כרטיס זאס-פאס. יצאנו לדרך וראשית פנינו בכיוון ההפוך אל העיירה זאס-אלמגל (Saas-Almagel) ואחריה הכביש טיפס בין ההרים עד שהגענו לאגם מלאכותי. צפינו באגם ובהרים מסביבו ולא התרשמנו במיוחד.

כעת נשאר לנו רק לעבור שוב את המסלול הארוך אל ציריך. אחרי העיר בריג החל הכביש לעלות עד שהגיע לגובה עצום במעבר פורקה (Furka Pass)(514) עם נוף מרהיב. משם התחלנו לרדת עד שהגענו אל הכביש המהיר לציריך.