כתבה: גילה ארז
צילומים: יני ארז וגילה ארז
הכל התחיל בתמונה של טקס באפריקה מטוגו ובנין. חיפשתי את מפרסם התמונה וכך הגעתי לצלם Yehuda Sameach.יהודה שיתף ועזר לנו בשמחה והפנה אותנו לחברה של אייזק https://www.greenpathstravel.com/Isaac Aziawo
אייזק תכנן לנו טיול מדהים בשילוב טקסים ותרבויות, חגיגה לצלמים.
טוגו (Togo)ובנין (Benin) (בעבר נקראה Dahomey) שתי מדינות קטנות הממוקמות במערב אפריקה, לחוף מפרץ גינאה שהוא חלק מהאוקיינוס האטלנטי. בצפון גובלות המדינות הללו עם בורקינה פאסו, במערב עם גאנה ובמזרח שוכנת ניגריה.במפרץ בו נפגשים קו אורך 0 וקו רוחב 0.מדינות אילו ידועות בטקסי הוודו
לפני שיצאנו בדקנו מה היחס לישראלים בטוגו ובנין.
התברר שנשיא טוגו ביחסים טובים ישראל.
הנשיא ביקר בארץ וטוגו היא בין המדינות היחידות באפריקה שמצביעה באו"ם בעד ישראל.
מוציאים ויזות לטוגו ובנין ויוצאים לטיול.
רגע....בשדה התעופה בטוגו מבקשים מאיתנו להמתין לאישור הויזות. אחרי שלוש שעות קיבלנו ויזה ל3 ימים ונאמר לנו להגיע למרכז הויזות בעיר.
אם הם אוהבים אותנו אז מה הבעיה?
התברר, שפוליטיקאים ומנהיגי דת בטוגו נפגעו מרוגלת NSO הישראלית
חוקרי האבטחה ב-Citizen Lab מצאו שמנהיגי האופוזיציה הדתית והפוליטית בטוגו הותקפו בשנה שעברה בסייבר - על ידי הרוגלה של חברת הסייבר ההתקפית הישראלית.
בקיצור לא מומלץ לכתוב בויזות שאתם עוסקים בתחום המחשוב.
הפנסיונרים הצליחו להיכנס
יוצאים משדה התעופה לכיוון משרד ההגירה ומתחילים להכיר את עיר הבירה לומה. בצידי הכבישים דוכנים וכולם הולכים עם מרכולתם על ראשם.
בנושא צילומי רחוב.... כשמרימים מצלמה ישר רואים אותך מצלם.
נהוג לתת מבט ולבקש, יש כאילו שמסכימים ומחייכים, יש המסרבים והיו מעט שביקשו כסף. אי אפשר להפסיק לצלם...
קפה אספרסו מוצלח....
ממשיכים לפסל החירות של טוגו ליד ארמון הנשיאות.
ולמוזיאון לומה פלאס שבעבר היה ארמון המלך. ארמון לומה הוא מרכז אמנות ותרבות המציג את מיטב היצירה האמנותית האפריקאית. הבניין, בעל עניין מורשת, ממוקם על קו החוף בפארק בן 11 דונם, ונבנה בין השנים 1898 ל-1905. כיום מוזיאון שמספר על האומנות בטוגו, תצפית לאוקיינוס ולמלון על חוף האוקינוס.
עייפים מטיסת לילה ארוכה
יום שני למסע- נוסעים ברחובות מלאי טוקטוקים כמו בהודו ואופנוענים עם חולצות צהובות המשמשים כנהגי מונית. בכל פינה אנשים עם חבילות על הראש ודוכני מכירות.
פתחנו את היום בשוק הפטיש - המרכז הרוחני של דת הוודו בטוגו. במרכז העיר שוכן שוק קטן מלא בעוצמה ובמסתורין. שוק הפטיש הוא לא עוד שוק מרכזי בו באים כוהני הוודו לקנות אביזרים ומאמינים לקבל ברכה. גולגולות תנינים, חלקי קופים מיובשים, נוצות ינשופים כלים לטקסים שמתקיימים ברחבי המדינה. קמעות נגד עין הרע ומזל רע, ושיקויי אהבה ובריאות .
לאחר סיור עם המדריך המקומי (בכל אתר או טקס הצטרף מדריך מקומי המדבר צרפתית וקוקו המדריך היה מתרגם לנו לאנגלית) נכנסנו לחדר עם פסלים רבים וזכינו לברכת הכומר: הצלחה בטיול פסל אדם עם ידית פרי הבויאה לשינה טובה, זוג מחובר לזוגיות טובה מקל אקליפטוס לאון הגברי
לאחר הברכות התחיל דיון על התשלום. הוא רמז ל100 יורו לאדם.התפשרנו על 50 יורו לארבעתינו. בחרנו לקבל ברכה לזוגיות מוצלחת.
ביום השני של הטיול למדנו שיותר לא מבקשים ברכות.
ממשיכים לכפר דוידי- כפר האננס.
הכפר של אייזיק מארגן הטיול בו מגדלים אננסים.
אחרי אכילת אננס במתחם האירוח של אייזיק, יצאנו לסיור בכפר,
צילמנו ללא הפסקה.
בכל פינה דוכן בו מוכרים את מה שמגדלים,
שפע של מספרות.
הנשים עם שיער קצוץ ורובן עושות תוספות שיער.
מכיוון שהילדים עדין בחופשה , בכל מקום ילדים משחקים.
מתחת לעץ ילדים בוגרים יותר מלמדים את הילדים הקטנים חוק הכלים השלובים.
נשים נושאות את התינוקות על הגב.
במרכז כל כפר עץ הבאובב,מקום ההתכנסות בכפר ועשיית צדק.
לאחר הסיור והטקס התאומים.
חזרנו לארוחת צהריים מסורתית הכוללת:
ממליגה, ירקות מאודים עם דג סלמון,
תבשיל ירקות ואורז, בננה מטוגנת,
ולסיום... אננס
טקס התאומים-
אם תאום אחד נפטר, יוצרים בובה מתוך אמונה שנפש המת נכנסה לבובה.
האם נושאת את הבובה על החזה לכל מקום, רוחצת ומטפלת.
את הבובה רוכשים בשוק הפטיש
חוזרים ללומה לשוק הגדול.
השוק צפוף שופע צבעוניות עם האנשים הלובשים בדים צבעוניים. וכולם מוכרים...
כל דבר אפשרי.
במרכז השוק קתדרלה גרמנית.
בקצה השוק סופרמרקט מודרני ...
הסתיים היום השני בטיול...
יום שלישי לטיול - מתחילים בנסיעה דרך חוף הים זכינו לראות את חיי החוף.
אנשים שחיים בעוני, דייגים, נשים שאורזות חול כדי למכור
יוצאים לנסיעה ליעד הבא:
טיול הליכה בהר אגו.
בדרך למדנו על טקס קביעת השמות:
תינוק שנולד מקבל שם על פי יום הלידה, שם האדם שהוא בחר להיות גלגול נשמה שלו והשם שהם בוחרים.
עצירה לראות איך הם מייצרים את המשקה סודבי- משקה אלכוהול מעץ הדקל. הם עושים חור בצמח ונותנים לנוזל להישפך לדלי. מרתיחים את המשקה כך שישקע הנוזל הטוב
יצאנו לטראק להר agou Pic
צועדים בעליה בין סבך צמחיה טרופית.
ילדים ליוו אותנו עם מצטה וחץ וקשת.
טיפסנו עד כפר Kebo Dzigbe, עברנו בין בתי הכפר, ילדים מסתובבים יחפים, נשים גברים וילדים סוחבים הכל על הראש
ואז התחיל סיפור המעשה:
תוך כדי עליה ראינו צינור מים שזורם לחבית, המדריך הראה את המים, אינס שאלה אם אפשר לגעת במים המדריך הסביר שהם לא לשתייה.
יני שטף את ראשו ואז.... התחיל כל הבלגן.
הגיעו חבורה של צעירים והתחילו לצעוק שזיהמנו להם את המים שמשמשים לבישול.
התחיל ויכוח עם המדריך בקולי קולות ואנו בשקט הסתכלנו. למזלנו בדיוק הגיע הציף של הכפר ונערך דיון. הכל בשקט ובנימוס. הציף החליט שאנו נשלם 5000 cfa
30 ש"ח.
אינס כמעט לקחה לציפ את מקל ההליכה. (עוד היינו עומדים לעוד משפט ) נפרדנו לשלום מהחבורה והמשכנו לטפס... עברנו הבית ספר סגור... הרכב חיכה לנו בין ענני הערפל.
עוד חוויה לטיול.
מבחינת בטחון- הרגשנו מאוד בטוחים, קוקו הסביר שאין גנבים, לא ראינו אנשים תוקפנים שדורשים כסף.
בכל כפר יש את הציף שפותר את הבעיות
ואם כבר יש גנבים- אז הם מטופלים... היינו בטקס העלאת הנשמות של שלושה גנבים
המשכנו אל האזור ההררי אל הכפר קומה קונדה ושם פגשנו את המדריך
המקומי. סיירנו איתו ביער המרשים בעל עצים עבותים. הוא סיפר לנו על צמחי המרפא, ועשה לבנות קעקועים משרף של צמח ועליו שם אפר שחור. במרכז הכפר הח'ברה יושבים ומשחקים עצרנו במרכז לאומנות מקומית בו הצייר הציג את העבודות
הילדים תמיד גונבים את ההצגה.
שימו לב לשלושת הפסים על פניה של התינוקת המתוקה.
נהוג לקעקע על הפנים את סמל השבט/המשפחה
יום הרביעי לטיול-
נוסעים לכיוון סוקודה נסיעה של 4 וחצי שעות... נסיעה עם הרבה הפתעות.
עצירה ראשונה בכפר. לאורך הכביש נשים שסוחבות את מרכולתם על ראשם.
תחנה שנייה העובדות בשדה אורז.
ממשיכים בכביש משובש (מתאים לאפריקה).
הנהג עוצר בפתאומיות כשהוא רואה שיירה רצה לכיוונינו...
קוקו יוצא לבדוק ומאשר לנו לרדת.
זכינו לראות טקס התבגרות הטקס של שבט kabye. שבט זה היגיע מצא'ד.
הטקסים נערכים בחודשים יולי אוגוסט.
המתבגרים לבשו קסדות עם קרנים ובובה על הראש, פנים צבועות,
עם כלי נגינה.
הנערים בני 17- 20,לאחר שהוכיחו התבגרותם נכנסים ליער עם בשר כלבים.
כל נער אוכל את בשר הכלב ומורח את שומן הכלב על גופו.
לאחר מכן הם מתאבקים.
ולסיום מתלבשים ויוצאים בשיירת ריקודים. מדהים
בצידי הדרכים ובשוק ב Atakpame- הכל על הראש.
הגענו לשוק בעיר Sukuda.
השוק פעיל בימי שני ושישי.
השוק מלא ילדים שבאים לעבוד בחופשה.
בשוק מוכרים הכל מחרא יבש, תבלינים, אוכל וחיות.
רוב התושבים באזור זה הם מוסלמים.
הדוגמניות של טוגו-
זכינו במנוחת צהריים במלון לפני פעילות הערב.
במסעדת המלון פגשנו קבוצת מקומיות לבושות יפה בדרך לאירוע.
כולן הצטרפו בשמחה לצילומי הדוגמנות.
כמובן שגם אני זכיתי לשלל צילומים במצלמותיהם.
הם נוהגים ללבוש בגדים מבדים צבעונים
וניתן לראות משפחות עם בגדים זהים מאותו הבד (גברים , נשים וילדים)
ב7 וחצי בערב יצאנו לכפר הסמוך לראות את ריקוד האש.
ריקוד האש-
המקומיים מאמינים שאנשים מסוימים קיבלו את מתנת האבות הקדמונים ואינם יכולים להיפגע מאש. הם מוכיחים זאת במהלך ריקוד אש מסורתי קשה קצת לצפיה.
כל הטקסים נערכים במרכז הכפר מלווים בתיפופים ומסביב כל אנשי הכפר.
הסיפור שהמדריך סיפר שבכל פעם שהציפ יצא לצייד ביתו היה נשרף.
באחד הפעמים הרוח התגלתה ושאלה איזו משאלה הוא רוצה. הוא סיפר על מה שקורה לו. הרוח נתנה לו את הכח להכנס לבית ולכבות את האש.
בטקס הופיעו קבוצת מתופפים ומסביב עמדו אנשי הכפר.
שני גברים ממשפחת הציפ לקחו גחלים בוערות , העבירו על גופן ו כניסות את הגחלים הבוערות לפה.
טקס קשה לצפייה ועיכול.
השבט הזה הוא שבט tem.
השבט הוא שבט מוסלמי.
בעבר הם לא היו הולכים לבית ספר והיו מוכרים את הילדים לעבודה במדינות סמוכות.
טכס הבגרות שלהם כולל ברית מילה, לעיסת להבים, ערבוב שברי בקבוקים בתוך קערה . כך הם מראים את בגרותם.
יום חמישי לטיול- התחלנו כטיול תיירים רגיל:
עצרנו לראות מטע קאשיו אך הפרי עוד לא צמח.
עצרנו במפעל מקומי ליצור חטיף בוטנים ושמן בוטנים.
מפעל להכנת בגדים מסורתיים.
במפעל ילדים רבים שעובדים בחופשה.
לצידי הדרך מיכלים רבים עם חומר צהוב- זה דלק עם תערובת שמן לאופנועים הרבים שעל הכביש.
הגענו לעיר קארה.
בעיר 110,000 תושבים שהיגיעו מצ'ד.
