בדרך ראינו התקהלות. ראינו קבוצת בנות רוקדות... ביקשנו לעצור,המדריך הלך לברר... התברר שהגענו לטקס הבגרות של הבנות.הסכימו שנצטרף לטקס ללא מצלמות.הבנות בנות 14 עד 26 חלקם סטודנטיות שבאו לטקס, חלקם בהריון, חלקן עם שרשרת צלב , וחלקם נשואות. כולם חייבות לעשות את הטקס.הבנות לבושות רק בחלק תחתון הן גולחו בראשן ועל ראשן סרט. לאחר טקס הברכות הבנות נכנסות ליער לטקס שלהן.חל איסור לעשות ברית לבנות כמו במדינות אחרות.
עוד אנו מסתכלים לידינו עמד בחור עם כיתוב על החולצה בעברית.ביקשנו ממנו לחזור איתנו לרכב כדי לתעד את החולצה.
31.8 הבוקר טפטף אך התפללנו טוב , הגשם פסק וזכינו לעוד יום מוצלח.
התחלנו בביקור בשבט טאנקה. שבט לוחמים. השבט נמצא במעלה ההר, צריך להכנס בשער של השבט המוקף חומה באורך 4 ק"מ ובגובה מטר.
מתחת לעץ חיכה לנו המלך. המלך לבוש גלימה וכובע, כולם קדו קידה ומילמלו מספר מילים .
שאלנו שאלות והוא ענה.
מתחת לכל עץ חיכו לנו נכבדי הכפר. המכובד לבוש רק פיסת עור באזור החלציים.
בכפר 8 נכבדים לכל נכבד תפקיד. אחד אחראי על מחלת הקדחת .
רוב אנשי הכפר עובדים רחוק מהבית וחוזרים לאירועים מיוחדים
יצאנו מהכפר והמדריך קיבל הודעה שהקבוצה משבט קומפרם בדרך לשוק. קדימה מצטרפים לרקדנים משבט קומפרם. הגברים עטורים בנוצות אדומות וחצים על הראש. החבורה היתה בדרך לטקס בשוק בו הם מבשרים שהתחילה עונת הים ( בטטה גדולה ולבנה
הגענו לעיר דוגוגו. עיר על גבול בורקינה פאסו לפסטיבל Gaani.
הם חוגגים את הוסדות הקהילה בספטמבר . אנשים מבורקינה פאסו רוכבים על הסוסים ורוקדים איתם. הטקס נערך לכבודנו כהכנה לפסטיבל.
אנשים תופפו והרוכבים רקדו לפי המוזיקה כשכל ילדי הכפר מסביב. מרשים
1.9 תאריך המרגש כל מורה ואנו בבנין הרחוקה.
תמונת הרוח הרוקדת שראיתי גרמה לי לחקור על טוגו ובנין.
התחלנו את היום בריקוד egunegun
הריקוד היגיע מנגריה. ריקוד הרוחות שאנשים חוזרים ליעץ מחדש.
הם רוקדים ורצים אחרי אחרים ומפחידים אותם. הרקדנים לובשים בגדים לפי מידת החשיבות של האדם. הרוח קובעת אילו בגדים הרקדן ילבש.
שהמלך גואזו, מלך דהומי לשעבר (בנין של ימינו), קנה באותה תקופה עבדים מניגריה. אז, בשמחה מלאה, אחד מהם הכה בקרקע במקל כדי לגרום לאגונגון להופיע, כלומר רוחות רפאים ואחריהן לחשים. מצב עניינים זה הרשים את המלך, שנשא אותו בניצחון. העבדים נשלחו לאחר מכן לאוידה כדי להקים את מקדש האגונגון.
ורק התחלנו את היום
עצרנו אצל שבט הנודד פולני peuhl או Fulani
הם שבט מוסלמי, הם מגדלים בקר.
פגשנו בשבט את הנשים והילדים כי הגברים יצאו למרעה.
השבט מסודר ונקי, ניכר שבכל בוקר הנשים מטאטות את הנחלה עם ענפים יבשים.
הילדים לא הולכים לבית ספר כי הם צריכים לעזוב מהר.
יצירת גבינה- הם לוקחים עלים ומועכים מכניסים עם החלב לכלי ומבשלים.
בחתונה הגבר מביא שוורים כנדוניה.
גבר יכול להתחתן עם אישה משבט אחר אך אישה לא יכולה.
בכל בבקתה יש מזרנים נוחים. במרכז הכפר יש מגדלי מים והם שואבים מים מהבאר. יש גם מערכת סולרית.
הגענו לעיר אבומה (בבנין יש 3 ערי בירה).
אבומה (Abomey) היא עיירה בדרום בנין, ושימשה בעבר כעיר הבירה של ממלכת דאהומי. העיירה מפורסמת בזכות הארמונות המלכותיים ההיסטוריים שלה, שהוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. היא אתר תיירותי חשוב המושך מבקרים רבים בשל ההיסטוריה העשירה והתרבות הייחודית שלה
אנו בשבט fon
הגענו למקדש הזיקית. המקדש בצורה פה פתוח של אריה ועל גדר המקדש תבליטים של סממנים מקומיים כולל איבר גברי בולט
עצירה לקפה אירופאי טוב, הגעה למלון chez Sabine
מנוחה קצרה בחדר ויציאה לטקס ריקוד נוסף zantbeto .
הריקוד הוא שומר הלילה.
הריקוד בו הרוחות מגיעים על הקהילה נגד מחלות והדברים הרעים.
להקת מנגנים ניגנה בקצב והבובות רקדו בקצב ורדפו אחרי הילדים.
אם יש כוונות טובות הוא יברך אותך .
אם יש לך כוונות רעות הוא יקלל.
בכל פעם שפתחו יצאה חיה אחרת
תנין, נחש, בובה וכדור רועד.
הם פתחו את הבובה לשני חלקים וכולם מאמינים שבפנים יש רוח..
גם המדריך שלנו מדריך מאמין שיש רוח.
הפעלת הטקס זאנגבטו מנוהלת אך ורק על ידי כת מיוחדת זו, אשר מזמן אותו, משלם מחווה ומוודא שאף אחד לא מתערב בטקס. הכת מורכבת בעיקר מגברים, עם מספר נשים. אלו המעוניינים להצטרף צריכים לעבור תהליך בדיקה. עליהם להיות בעלי אופי טוב ולשמור סודות. הכת מובילה את הזאנגבטו ומונעת מאנשים לגעת בהם.
הכת מארגנת את הופעתם של בני הזאנגבטו באירועים כמו הלוויות או עבור אורחים בולטי
2.9 התחלנו את היום בסיור בארומה, עיר הבירה היסטורית.
עצרנו באנדרטה לזכר המצביע ה11 של בנין שנלחם בצרפתים.
בפסל Beanze מרים את כף ידו. על פי הסיפור הוא הרים את ידו וכל הצרפתים מתו.
המשכנו לשוק הפטיש בו מגוון של חיות המשמשות לטקס הוודו.
ומשם למוזיאון ההיסטורי של הבומהי. המקום אחד מ 10 אתרים של אונסק"ו. בין המאה 16-19 היו 12 מלכים רשמיים ושניים לא רשמיים.
היתה מלכה אחת.
המלך השלישי היתה מלכה. בתקופה זו הם הקימו את האמזונות- נשים לוחמות.
החוויה החזקה- ביקור בארמון של האמא של המלך.
בכניסה חלצנו נעלים, הולבשנו בבגדים:
הבנות בשמלה צהובה, שרשראות וצמידים.
הבנים בבגד כחול וכובע.
המלכה, הילדים והשומרות נכנסו דרך הדלת הראשית ואנו מהדלתות הצדדיות.
המלכה התישבה על הספה ומתחתיה הבנות והנכדים, בצידיה 2 שומרות עם מצטה.
השתחוונו למלכה ואז הבנות הגישו לנו אוכל:
מים, משקה חריף, צלחת בוטנים ומלוחים, צלחת ירקות עם קסאבה אבלו שעשוי מאורז.
שאלנו את המלכה שאלות והיא ענתה.
תפקיד האמא של המלכה לתמוך בילדים, לקנות להם ציוד לבית הספר.
מתיעצים איתה בנושאים שונים.
ממש היתה חוויה
ממשיכים ל ganvie כפר בתי הקולנסאות על המים
גנאוי- כפר אפריקאי גדול ויפה כ 25,000- אנשים המשתייכים לקבוצה האתנית טופינו המתגוררת בו.
בקתות התושבים בנויות על המים בצמוד לאגם וגגותיהם מכוסים בשכבת עלים עבה.
הכפר משמר את מסורותיו וענף הדיג הוא הפעילות העיקרית במקום.
החיים בכפר מתנהלים ביום יום סביב הקאנו ומשיטים את הסירות באמצעות מקלות צבעוניים.
עלינו על סירה ושטנו בימה כשסביבנו שטים המקומיים עם מרכולתם.
הגענו לבתים שלהם על כלונסאות.
עוד על הכפר:
הכפר גאנביה הוקם על ידי אנשי הטופינו שנמלטו מאנשי "פון", שלקחו אנשים כבני ערובה למכירתם לעבדים.
אנשי הפון האמינו שרוחות רעות חיות באגם נוקואה, ולכן לא יכלו להיכנס אליו.
בני הטופינו ניצלו אמונה זו כדי לבנות את בתיהם על המים ולהתבסס בבטחה.
השם "גאנביה" פירושו "אנחנו שרדנו", ומשמעותו חיה במשך 500 שנה
3.9 התחלנו את היום בפורטו נובו,
פורטו נובו (בצרפתית: Porto-Novo) היא בירת בנין. העיר שוכנת לחוף לגונת פורטו נובו, במפרץ גינאה שבאפריקה.
לפני שנדבר על ההיסטוריה והאתרים החשובים..
אי אפשר בלי ילדים.
לפני שמצלמים צריך לבקש רשות..
חיוכים ובלונים שברו את הקרח,
הצטרפנו לילדים ששחקו גולות (המנצח מי שזורק הכי רחוק)
פורטו נובו (בצרפתית: Porto-Novo) היא בירת בנין(אחת מתוך שלוש). העיר שוכנת לחוף לגונת פורטו נובו, במפרץ גינאה שבאפריקה.
המדריכה המקומית ערכה לנו סיור בעיר. בפימסה לזכר האמא עם 9 הילדים.
העיר נקייה ועל הקירות החומים ציורים של המפלצת עם 9 הראשים, צורות הצייד, ובעלי החיים שהיו באזור.
התושבים בעיר מוסלמים שיגיעו מגאנה כי באזור היו חיות ובעלי חיים.
שטנו בסירות בנהר השחור וזכינו לראות שוב את הציפור עם כפות הרגליים הגדולות שידוע בכינוי גושע שהולכת על המים. (ראינו באוגנדה)
הגענו לכפר avango כפר שבו מיצרים אלכוהול מעצי הדקל ומוצרי קש.
הדגימו לנו הכנת המוצרים.
שטנו חזרה לאגרה ונפגשנו עם המשפחה המתמחה ביצור כלי נגינה. למדנו כיצד מיצרים כלי נגינה. המשפחה מיצרת תופי טמטם.למדנו לנגן וכל ילדי המשפחה הצטרפו למנגינה ולריקודים.לסיום חילקנו להם עפרונות.
4.9 בוקר טוב קוטונו.
טיילנו לאורך קיר הגרפטי הארוך ליד הנמל, בו ציירים מקומים ציירו ציורי קיר המספרים את סיפורה של בנין.
ראינו קיר ילדי העולם וגם ילד עם כיפה וטלית. מצאנו גם ציור של צייר ישראלי
.
בקצה הטיילת הגענו לפסל ענקי האמזונות הנקראות "אמזונות של דהומיי", יחידה צבאית מיוחדת של נשים לוחמות שפעלה בממלכת דהומיי (כיום בנין) במערב אפריקה, מהמאה ה-17 ועד סוף המאה ה-19. הן נודעו גם בשם אגוג'י או מינו, והיו ידועות בכוחן ובכישורי הלחימה שלהן
סיור בעקבות דרך העבדים-
התחלנו נסיעה של 45 דק לעיר וידה.
וואו יפה פה לאורך האוקינוס יש דייגים.
תמונה מפורסמת היא משיכת הרשתות מהים.
עצרנו ליד קבוצת דייגים והם הסבירו שפעם במספר ימים הם מושכים את הרשתות. הדייגים הסכימו להצטלם תמורת תשלום של 2000 מקומי.
לאורך הדרך רואים את עצי המנגרובים.
הגענו לדרך העבדים.
התחלנו בפסל השער על חוף הים.
על השער ציורים של עבדים ובאמצע עץ. בצדדים זוגות של עבדים.
העבדים נמכרו לאלבמה, הקריביים, האיטי. צעדנו בשביל העבדים.
זוגות העבדים מסמלים שקשרו אותם בזוגות, הגבר למטה ומעליו האישה כלפי מעלה כדי שיוכלו לשכב איתה.
העץ מסמל את האמונה שאם העבדים הסתובבו 3 פעמים סביב העץ הנשמה שלהם תחזור.
העבדים הוכנסו לחדר חושך במשך שבוע עד שבועיים כדי שהתרגלו לחיים באוניה.
המשכנו לשוק העבדים שם נערך המסחר בעבדים.
מקומים רבים מגיעים ללמוד את סיפור העבדים במדינה
עצרנו במקום בו מפיקים מלח מהאדמה. הם אוספים מהאגם, מסננים דרך חולות מספר פעמים, מרתיחים את המים המתאדים עד ליצירת המלח.
עברנו ליד המבצר הפורטוגזי שהיה בעברו מבצר עבדים ממנו גורשו אלפי
אפריקאים ליבשת אמריקה הדרומית והצפונית ואל הקריביים.
תחנה הבאה מקדש הפיתון.
בתוך המקדש מעל 100 נחשים. המאמינים חורטים על פניהם 5 קווים בכל צד כמו הפנים של נחש הפיתון.
שטפנו את ידינו עם עלה מטהר ושמו עלינו נחש.
תחנה אחרונה- היער הנסתר.
היער היה של אחד מהמלכים שקם לתחיה. נשמתו נכנסה לטווס ומשם לפנתרים ומשם לעץ.
ביער נערכו טקסי וודו
5.9 יום חדש עם הפתעות נסענו לעיר פוסוטמה לאסוף את המדריך המקומי.
לכל טקס במסלול הצטרף מדריך מקומי שהסביר למדריך שלנו בשפתו או בצרפתית וקוקו היה מתרגם לנו את המידע.
המשכנו bopa לראות טקס של שבט fon. אנשי הפון הקימו את ממלכת דהומיי.
נכנסנו למקדש ללא נעלים.
ראשי הכפר בבגדים אדומים ערכו טקס הדומה לטקס הכפרות אצלינו.
במרכז הדליקו מדורה ומעליה סובבו תרנגולת, הנשים רקדו וכמובן שאנו הצטרפנו לריקודים.
לאחר הריקודים הובילו אותנו לחדר בו אנשי הוודו ישבו.
במרכז היו 3 גולגולות של אנשים שגנבו והפרידו את הגופה מגולגולת. הפכו את הגולגולת לאמצעי להעברת דרישות של הנשמות של הגנבים שיעשו למען אחרים.
שאלו אותנו אם אנו רוצים ברכה.
ויתרנו.... מנסיון למדנו שכל ברכה עולה כסף
לפני הטקס הבא, עצרנו למנוחה בכפר דייגים.אז מה עושים במנוחה:מצלמים דייגים, יני טיפס על עצים ומשחקים עם הילדים.כל חבל יכול להפוך לחבל קפיצה.
טקס הריקוד עם חצאיות והאבקה הצהובה:
ריקוד הקוקו של שבט לקובה.
הטקס התחיל בקבוצת מתופפים שבעקבותיה היגיעו אנשי הכפר.
התחיל טקס הוודו. הרוח נכנסה לגוף שלושת האנשים בלבוש חצאיות קש טוטו,
ושפכו עליהם אבקה צהובה על הגוף.
הרוח (הלואה) נכנסת לגוף אנושי והאנשים הנוכחים שואלים שאלות והרוח עונה על השאלות ולבצע ריפוי.
רגעי האיחוז אופיינו ברעידות, גלגול עיניים וקולות. מהרגע שחדרה לתוכם הישות האלוהית, הם סומנו באמצעות אבקה הצהובה יחד עם שמן עץ הדקל (מכונה veve). הצבע סימל את "העובדה" שהם כבר לא אותם אנשים שרקדו ברחבה עד לאותו הרגע. הם הופשטו מבגדיהם ותחת זאת עטפו אותם בחצאיות "טוטו" מקש. משלב זה בטקס, זו הייתה האלוהות שמשתמשת בגופם כאובייקט בשרותה. אלו גם הרגעים בהם הם עשו דברים פרועים או מסוכנים. כך בטקס לישות קוקו, טקס אגרסיבי יותר.
על מנת לשמר את הישות בתוכם, המשיכו "הנאחזים" למרוח על עצמם אבקה צבעונית לאורך הטקס כולו. לקראת סיום הטקס, כאשר הם הוטלו לפתע על הרצפה ופרכסו, רצו אליהם המסייעים, שטפו מהם את האבקה וטיהרו את רוחם באמצעות ענפים והתזת מים. כך עזרו להם לסיים את המסע הרוחני ולחזור לעצמם
בוקר חדש עוזבים את בנין וחוזרים לטוגו.
שעה של נסיעה, עוברים את הגבול מבנין לטוגו, הפעם בקלות.
קוקו הודיע שיש הפתעות להיום.
במקום להמשיך בקו החוף ולראות את הדייגים בדרך פונים מזרחה.
הגענו לכפר באזור Agnatops,
התברר שהיום נערך באזור טקס התבגרות לבנות של שבט ewe.
בני האווה מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בטוגו (32%), השלישית בגודלה בגאנה (14%) .
בני השבט מגיעים גם מגאנה כדי לעשות את הטקס.
מכינים את הבנות מגיל 7 ומעלה לחתונה.
כל בת עושים 3 פסי קעקוע ביד ובהמשך יש טקס בו הבנות רוקדות.
הבנות לבשו חצאית עור, שרשראות מחרוזים ונוצה על הראש.
בבגד הן מחזיקות בושם שהן משפריצות על מי שנותן להן משהו.
אי אפשר לפרסם חלק מהתמונות
הפתעה נוספת היתה- הפגישה עם אייזיק המארגן.
רק בסוף הטיול זכינו להכיר את אייזק שאירגן לנו טיול מדהים.
אייזק השתדל להגשים לנו כל חלום ובקשה:
טקסים, חוויות, לינות מתאימות ואוכל מתאים.
הצליח בגדול
7.9 יום אחרון -יום מנוחה במלון....
רגע מי נח?
ב10 המדריך אסף אותנו לטיול לעיר על שמה טוגו נקראה.
הגענו לשפת האגם ועברנו בסירה מונית.
המשיטים התנדבו להרים את הבנות לסירה.
סיור עם המדריך המקומי.
ראינו את הכנסיה ושמענו את הסיפור על האפיפיור שהגיע לביקור לאחר שאחד מכוהני הוודו ראה את מראה הקדושה יוצאת מהמים.
עוד סיור בעיר בין מקדשי הוודו ועץ התאומים,
קניית מזכרות ושייט באגם חזרה.
מנוחה בבריכת המלון.
ארוחת ערב מוצלחת של דג/פיצה מרק ועוגות... התפרעות.
ולסיום סיומת משחק אונו.
מתחילים להתארגן לחזרה ארצה
תם לו מסע מרגש עם המון חוויות ותמונות.
מקווה שנהנתם לקרוא ושההמלצות יעזרו לכם.
גילה ארז
