אחר צהריים איטלקי יפיפה... מה יותר מתבקש מלקפוץ לחוף הפרטי של המלון? אז קפצנו... לקחנו שאטל שיוצא מהמלון כל חצי שעה והגענו לחוף משגע בו היו לנו מיטות שיזוף ושמשיה חינם בגלל היותנו אורחי המלון. המים שם.... איך אני אתאר? כל כך צלולים ובצבע כחלחל תורכיז מהמם. היו גלים חזקים והרבה איטלקים מסביב שזוהי חופשתם השנתית. טוב, מה צריך יותר? רוכלים שעברו בין האנשים עם מוצרים לים גרמו לנו לקנות מזרן ים ולהנות בכל דרך אפשרית... שמנו עין על הקייקים, סירות פדלים וסירות מנוע שהיו בתשלום נוסף... האמת שהכי רצינו אופנוע ים, אבל לא היה לצערנו...

 אחרי כמה שעות בים היינו כבר מאוד רעבים ועם תאבון וסקרנות לראות מה המסעדות המקומיות מציעות לנו... לקחנו שוב את האופניים מהמלון ונסענו (5 דקות) למסעדה שראינו בבוקר. קראו לה Happy Days נראה לי. כנראה שהקדמנו, כי המסעדה היתה ריקה (אבל התמלאה אחרי חצי שעה) והמלצרים היו מאוד מסבירי פנים למרות שלהבין את השפה אחד של השני היה בלתי אפשרי... שם התוודענו לראשונה ל-קופרטו, דמי שרות (במקום טיפ) שיש בכל מסעדה/בית קפה שבוחרים לשבת בה. מדובר על 1.5-2 יורו לכל בנאדם. קצת יקר אם אוכלים בשווי של פחות מ-30 יורו , אבל אין מה לעשות , זה המנהג הרווח שם. בהזדמנות חגיגית זו הזמנתי לראשונה בדרום איטליה פיצה. היה קשה להבין באיטלקית מה הפרוש של התוספות, אז בסוף הימרתי וקיבלתי מגש פיצה עם בצל וקישוא. מוזר קצת אבל היה נחמד דווקא... לא היה יקר יחסית לארץ - עלה 7 יורו. בל נשכח את כוסות היין הריקות שכאילו אמרו לנו: אתם באיטליה! יין פה זה חובה! טוב, מי יכול לסרב לכוסות יין? אז הזמנו את היין המקומי... שבעים ועייפים דיוושנו למלון, בדרך עברנו בסופרמרקט (5 דקות ברגל מהמלון) וקנינו שישיית מים (ממש זול! 1.70 יורו). בקבלה גילינו שיש משהי דוברת אנגלית (סנדרה, ברוכה תהיה...) אז בררנו לאן כדאי לסוע באזור והעלינו בחכתנו שתי שמות של מקומות: העיירות טרופיאה ופיצו (Tropea & Pizzo). ישר כמובן עלו לי האסוציאציות של טרופית ופיצה. מה? זה מתבקש... שפוכים מעייפות נרדמנו בחדר. טוב, עבר עלינו יום ארוך...

 למחרת, אחרי ארוחת בוקר דשנה, הלכנו לתחנת הרכבת המקומית (10 דקות הליכה מהמלון) וחיכינו לרכבת. לוח הזמנים שהיה בידנו הראה שהרכבת מאחרת (בסוף הטיול גילינו שהשעון שלנו מכוון ברבע שעה איחור, אבל בנתיים האשמנו את הרכבת האיטלקית שגם ככה ידועה באיחוריה...). למזלנו הרב, היה לנו בתיק את המשחק SET. עכשיו אני יכולה להגיד שמומלץ מאוד להביא משחקי קלפים או כל דבר שיעסיק אתכם כי זמני ההמתנה ברכבת ארוכים מאוד... אחרי שעה של איחור (חלק בגללנו חלק בגלל הרכבת...) הגיעה הרכבת. טוב, סוג של... זה היה קרון אחד שנראה כמו רכבת צעצוע... כרטיסים אפשר לקנות ברכבת (2.1 יורו הלוך חזור). נסיעה קצרה בת 10 דקות והגענו לטרופיאה.

תחנת הרכבת של Ricadi

 וואו, טרופיאה. זו עיירה שוקקת חיים! המלון שלנו נמצא באיזה עיירה פיצפונת בלי תיירים ובטרופיאה היו אנשים, היו חנויות וסוכניות תיירים... היה שם חיי לילה! חזרנו לשם עוד כמה פעמים. בהחלט מומלץ לשהות שם כמה לילות. הסתבר, שקלבריה לא רק שלא מתויירת עדיין בישראלים, אלא באופן כללי אין בה כמעט תיירות חוץ. היו קצת גרמנים וקצת רוסים אבל לא באופן רציני... בעיקר התיירות מורכבת מתיירות פנים של איטלקים שבאים לנפוש באזור בחופשת הקיץ שלהם. שיטוט בין החנויות, קניית כובעים איטלקיים (ברומא התנהג כרומאי, לא?...)

רחוב טיפוסי בטרופיאה

 וממשיכים היישר לחוף הים. איך לא? החוף שנגלה לעינינו היה מדהים! כמו באיזה סרט, ישנה כנסייה מרשימה (סגורה כרגע למבקרים) על צוק גבוה שבתחתיתו ישנם חופים עם שמשיות צבעוניות, חול לבן וים תורכיז מטריף...

חוף הים של טרופיאהחוף הים של טרופיאה

הדרך לחוף היתה בירידה עם 200 מדרגות אבל באותו רגע לא חשבנו על כך שנצטרך לעלות את הכל בחזרה ורק מהרנו להגיע כבר... טוב, זוג מיטות ושמשיה עלה שם 15 יורו, קצת יקר, אז שמחנו שבאנו מצוידים והמשכנו קצת פנימה. אין דברים כאלה... מלא איטלקים שוכבים על החול הזהוב מתמכרים לקרני השמש, נראה שהם לא שמעו על קרם הגנה... היה שם אי פצפון (אממ... אבן מאוד גדולה?) בתוך הים, אז שחינו לשם. יש דגים במים ואין רעש של מטקות! פשוט תענוג...
את ארוחת הצהריים עשינו במסעדה מיוחדת, בה יש 500 סוגים שונים של פיצה. הפעם הזמנו מגש פיצה עם תפוחי אדמה (מה, זו המילה היחידה שהבנתי בתפריט...) וקולה שמסתבר שעולה שם במחיר של חצי מגש פיצה. אח, הפרופורציות של האיטלקים...

 בוקר אחרי מגיע וקמים מאוחר (מה? חופש!) ואנחנו כבר מתורגלים; צועדים לרכבת ומחכים שעה (מה לעשות, עוד לא ידענו שהשעון שלנו ברבע שעה איחור). הגענו לפיצו לקראת הצהריים. מונית מתחנת הרכבת למרכז העיר (2 יורו לאדם, 5 דקות נסיעה) ואנחנו פותחים את סיורנו בעיר בטירת אבירים ששוכנת במיקום מושלם מעל הים... (2.5 יורו לאדם).

טירת אבירים בפיצו
 שריונות, כלי נשק שונים, תאי אסירים ובובות בדמויות של פעם. גם שני תותחים היו במרפסת הטירה המשקיפה לים... מתקתקים תמונות וממשיכים הלאה. אופס, מסתבר שאין הלאה. השעה היתה 14:00 בצהריים והאיטלקים מצויים במנוחת הצהריים שלהם! בּאֹנה, אנחנו חייבים ללמוד מהם... מ-13:00-17:00 בפיצו הם בסייסטה. כלומר כל החנויות היו סגורות ורק המסעדות היו פתוחות. מלא מסעדות. כאילו כל מה שהם עושים זה לאכול... טוב, ולישון. חיפשנו מסעדה שיש בה בשר. מה אני אגיד לכם, זה כמעט כמו לחפש דג ביבשה... קשה מאוד... אבל בסוף מצאנו אחת. אני הזמנתי ניוקי (שבוע שחיתויות...) שקצת טבע ברוטב עגבניות אבל עדיין היה מאוד טעים וחבר שלי הזמין סטייק ותפוחי אדמה. היה טעים... טוב, מדושנים קמנו להמשיך להסתובב. לא הבאנו הפעם בגדי ים, אז לא יכולנו להיכנס לים אבל יש חוף יפה ושקט בעיר (הרבה פחות המוני מטרופיאה). היה ממש חם אז לא היתה ברירה (...) והתיישבנו בגלידריה והזמנו טרטופו. מה זה? טרטופו זו הקינוח של פיצו! סוג של גלידה בתוך גלידה עם שוקולד בפנים ואגוזים מעל. טעים (אבל לא נפלנו...).

טרטופו

 טוב, בנתיים לאט לאט התעוררו האיטלקים ופתחו חלק מהחנויות שלהם, אז כמובן שנכנסנו (אחלה מזכרות...). מה שכן, על מזגן הם לא כל כך שמעו כנראה... באיזו חנות פתאום פונה אלינו משהי בהפתעה: יוו עברית! לא ציפיתי לשמוע פה עברית! האמת שהיה ממש נחמד לשמוע משהו שמדבר בשפה שאנחנו מבינים... החלפנו חוויות והמשכנו לדרכנו. כבר שעות אחה"צ המאוחרות ואנחנו מחליטים לחזור. פיצו קטנה יחסית ודיי מיצינו אותה. אומנם היה אופציה לעשות בה סיור ולראות מערה עם פסלים ועוד כמה דברים אבל התעייפנו והחלטנו לוותר. חזרנו ברגל לתחנת הרכבת (רבע שעה הליכה) והתחנה היתה נטושה. לא ברור איך לא קלטנו עדיין שהשעון שלנו מאחר... מזל שהיתה ממול מרפסת לים, צילמתי קצת את השקיעה + שעה של המשחק SET והרכבת הגיעה (5 יורו הלוך חזור לאדם)... הגענו למלון ועוד הספקנו לקפוץ לבּריכה. אח, החיים הטובים :)