אני חוזר על עיקר המידע מהפרקים הקודמים. ב-10/9/2013 הגעתי לאיטליה דרך ורונה ונסעתי לאורך החוף המזרחי של אגם גרדה למלון בו שכרתי חדר בריבה דל גרדה. ביום השני עליתי למונטה באלדו ברכבל ממלצזינה ובהמשך ברכב מצידו השני. כשירדתי המשכתי לאגם טובל הנמצא צפונית לעיר טרנטו. ביום השלישי נסעתי שעות ארוכות לעיירה בורמיו הסמוכה לגבול שוייץ וממנה טיפסתי במעבר סטלביו במזג אויר מגבלתי. ירדתי בצידו השני של
המעבר לאיזור דרום טירול ובסה"כ עברתי כ-90 פיתולים בעליה ובמורד.
את היום הרביעי, יום שישי שלפני יום הכיפורים, הקדשתי לחוף המערבי של האגם. נסעתי בסדרת מנהרות לעיירה
המאוד ציורית ומרשימה Limone Sul Garda וסיירתי לאורך הטיילת ובין הסמטאות. כבר משעות הבוקר פקדו את
המזחים ספינות רבות שהשיטו מטיילים לכל קצווי האגם, בעיקר בקו למלצזינה הפועל בתדירות גבוהה.
עזבתי את הכביש הנושק לחוף האגם וטיפסתי בכביש הררי מפותל (כמו מרבית הכבישים בהם נסעתי באותו שבוע) דרך הכפרים Fucine, Vesio, Termosine וכמה אחרים למדרגה הררית בגובה של כמה מאות מטרים מעל פני האגם. הטיפוס בדרך זו איפשר לי עצירה בנקודות תצפית רבות אך הצריך נהיגה מוקפדת ולא קלה. בהמשך באה כמובן ירידה תלולה לכיוון האגם כשהיעד הוא העיר Salo בפינה הדרום מערבית של האגם. למי שטרם ראה את הפרק על צפון איטליה בסדרת הסרטים של איל פלד "מסע עולמי", אזכיר כי מדובר על עיר עם אחת מהטיילות היותר
מרשימות באזור אגם גרדה בפרט ובצפון איטליה בכלל. מסאלו המשכתי לאגם Idro , משם לאגם Ledro וממנו חזרה לריבה דל גרדה. כאן המקום לציין כי האיטלקים חצבו מנהרה באורך כ-5 ק"מ מאגם לדרו עד נקודה בהר הסלעי מעל ריבה דל גרדה, בה מוזרמים מים הצונחים כלפי מטה ומפעילים טורבינות המייצרות חשמל.
את יום הכיפורים העברתי במלון. מצורפת תמונה מהעיירה לימון סול גרדה.