טיול משפחתי רגלי – WEST HIGHLAND WAY
את טרק טיילנו לאחרונה; התחלנו בשבוע האחרון של חודש אוגוסט 2022 וסיימנו אותו בתחילת חודש ספטמבר. סה"כ צעדנו 8 ימים וקרוב ל - 160 ק"מ (לא כולל את הטיפוס על ההר הבן נוויס שאמנם הוא הוא לא חלק מהטרק אבל הטיפוס עליו הוא בלתי נפרד מהטיול).
אנחנו זוג ושלושה מתבגרים (שני בנים 13.5 ו – 15.5 ובכורתי בת 17.5).
ה – WHW הוא מסלול הליכה מאד פופולרי ומוכר ברחבי סקוטלנד; אפשר להשוות אותו לשביל ישראל שלנו בהיבט רמת ההיכרות והפרסום אבל אינו משתווה באורכו או ברמת הקושי לשביל המקומי שלנו. בגלל מזג האויר החורפי בסקוטלנד נהוג לעשות את המסלול החל מחודש מאי ועד ספטמבר. בחודשי מאי וספטמבר יש סיכוי גבוה (שאצלנו לא התממש שירדו גשמים שיקשו את ההליכה ואת החוויה) ואילו ביוני, יולי ואוגוסט המוני מטיילים יציפו את השביל ועימם נחילים גדולים של מידג' (ברחש סקוטי)
השביל מתחיל צפונית לעיר גלזגו ומסתיים בעיירת החוף פורט ויליאם ורואים לאורכו נופים כפריים מיושבים ומישוריים אשר ככל שמצפינים הופכים להררים, הכפרים מתמעטים ועימם חלקות היער שהולכים בתוכם או במקביל אליהם. רוב המטיילים בוחרים לצעוד מדרום לצפון בגלל רמת הקושי המשתנה מקלה לקלה עד בינונית, הדרכים ברובן דרכי שטח שמשתלבות בדרכי בקר ישנות או דרכים צבאיות ואני ממליץ לקרוא על המסלול בערך ויקיפדיה שדי נותן מידע בסיסי על השביל.
רמת הקושי של השביל היא קלה עד בינונית; במרבית מקטעי ההליכה השביל נוח למדי אבל קיימים מקטעים לא קלים שמחייבים רמת קושי מעל הממוצע ובהם נדרשת רמת כושר מסוימת מהצועד על השביל, נעלי טרקים טובות ונוחות עם סוליה סופגת זעזועים (אין על סוליית ויברם) ואני ממליץ גם מקלות הליכה. השביל טוב גם למטייל המנוסה יותר ולמטייל המנוסה פחות, זוגות ומשפחות אבל אין ספק שצריך להגיע מוכנים עם רמת כושר מעל המינימלית (אדם שרץ או צועד מספר קילומטרים, כפעילות גופנית יומית לשמירת הכושר, במשך 4 – 5 ימים בשבוע וכשלושה חודשים טרום המסלול הוא מוכן בהחלט לטיול)
נעלי הליכה חדשות שטרם צעדו עימם מספר שבועות או מקלות הליכה שטרם תרגלו הליכה טכנית עימם – אם כל התנאים האלו לא התקיימו טרום ההגעה למסלול, אז הקושי יהיה ברמה בינונית ומעלה ועימו ההנאה תיפגם.
המסלול מתבצע במקטעים משתנים מבחינת מרחק יומי; כהכנה למסלול קראתי לא מעט בלוגים של מטיילים שחלקם גם כתבו באתר זה. אנחנו בחרנו לפרוס את המסלול על פני שמונה ימי הליכה (בדיעבד יכלנו לחבר 2 ימים ליום אחד – ימים 5 ו – 6 ולצעוד 7 ימים אבל המאמץ המצטבר באותו יום לא הצדיק לטעמי את חיבור ובדיעבד אני שמח שבחרנו בקצב שבחרנו – באנו ליהנות כמשפחה ולא להתענות).
לאורך השביל פגשנו זוגות, מטיילים בודדים ובעיקר מטיילות בודדות ומאד מנוסות בטיולים וכמובן קבוצות של אנשים מבוגרים. את חלקם נפגוש עוד לא מעט פעמים לאורך השביל ואת חלקם לא. יש מי שבא לצעוד את כולו ויש מי שבא לצעוד במקטעים.
השביל מסומן ברמה סבירה על גבי עמודי משולטים או עמודי עץ עם חצים צהובים – אל תצפו לסימון שבילים מסודר כמו בארץ ומצד שני טיילנו עם מפות בפלפון ואפליקציה אז כל סימן שאלה לאן ממשיכים נפתר בשניות מועטות.
אפשר לסחוב את ציוד הלינה על הגב עם משקל של בגדים להחלפה ואוכל ולינה בשטח או בכל מיני מגרשי קמפינג וכד' אותם אפשר למצוא לאורך תוואי המסלול אולי בסטייה של מרחק קצר. אנחנו בחרנו לקחת חברה (easyways.com) שהזמינה לנו לינה בבתי מלון או פונדקים כולל ארוחות בסוף ותחילת כל יום הליכה וחברה אחרת אשר הקפיצה לנו את התיקים מידי בוקר ממלון למלון – נכון, מייקר משמעותית את הטיול אבל נכון לאותו פרק זמן בו בחרנו לעשות את הטרק ומחסור בזמן להזמנת מקומות ותכנון מדוקדק של המסלול זה היה הרעיון העסקי הנכון ובסופו של דבר טיילנו עם תיקים קלים שכללו רק מים, אוכל ובגדי הגנה מגשם ויתושים (קיימות עוד חברות דומות שנותנים שירותים זהים). הגענו מידי יום למלון/פונדק עם מיטות מרווחות, מקלחות עם מים חמים, מתקני ייבוש לבגדים רטובים (או כביסה!) ואוכל משובח. שבועיים לפני הטיול החברה שלחה לי קישור לאפליקציה לפלפון שהכילה קובץ עם כל פרטי הטיול, לינה ואוכל והכי חשוב את מפת המסלול במקטעים. ההליכה עם אפליקציה בפלפון אמנם מחייבת הטענה יומית של הפלפון אבל חוסכת מקום למפות, שאלות לגבי מיקום והתברברות מיותרת בשטח.
בדיעבד אם הייתי כיום חוזר על המסלול או מסלול דומה אז הייתי עושה את כלל ההזמנות לבד וחוסך עד 70% הוצאות אבל מדובר, כאמור, בדיעבד.
חשמל: שקעי החשמל בבריטניה וסקוטלנד שונים מאלו בארץ ולכן צריך להגיע עם מטען חשמל אוניברסלי (אפשר לקנות בארץ ואפשר לקנות בכל רשת כלבו בבריטניה) – שימו לב שאין כמעט שקעי USB במלונות אז בבחירת מטען תוודאו שיש במטען גם שקעי USB.
כסף: הכסף המקומי הוא פאונד, לפני מספר שנים החליטה בריטניה לשנות את חלק מהשטרות ועל כן בתי עסק לא מקבלים את השטרות הישנים ואותם עדיין ניתן להחליף בבנקים אז שימו לב שאם אתם מגיעים עם כסף ישן תקפידו להחליף אותו ביום הראשון בבריטניה. כ"כ כמעט כל בתי העסק עובדים עם כרטיסי אשראי אבל במסלול ישנם מקומות עם קליטה אינטרנטית רעועה ולא תמיד הכרטיס עובר אז תמיד תוודאו שיש לכם גיבוי לתשלום במזומן.
ברחשים וגשם: באנו ערוכים למידג' (ברחש מקומי שתוקף בנחילים ברגע נעצרת במקום) ולגשמים ובפועל למעט פעמים ספורות בלבד, לא נתקלנו כמעט במידג' – אני ממליץ להתמרח מידי בוקר בתרסיס נגדם ואם בוחרים ללכת עם כובע אז למקם את הרשת פנים וברגע שתתקלו בהם לא תבזבזו דקות יקרות להימרח ולכסות פנים. המידג' משאירים סימנים אדומים על פני העור החשוף וגם את זה אפשר למנוע ע"י הליכה עם בגדי טיולים ארוכים וקלים (אנחנו בחרנו מראש לטייל עם אותם בגדי טיולים מידי יום ללא החלפה, למעט מידי ערב במלונות, ובסוף המסלול העפנו לפח את מה שהתבלה ונקרע – מפנה מקום חיוני במזוודות).
מזג האויר היה לטובתנו ולמעט מימטרים ספורים לא חווינו גשם בכלל במסלול.
לסקוטלנד הגענו עם טיסה ללונדון ולאחר חנייה של שעות ספורות המשכנו בטיסת המשך לגלזגו. בניסיון לחסוך בעלויות של טיסה יקרה בדקתי כל מיני אפשרויות הגעה: נחיתה בלונדון ונסיעה לגלזגו ברכבת או אוטובוס, קונקשיינים דרך אירופה ואפילו מעבורת. בסוף, לאור המידע שזרם מנמלי התעופה על ביטולי טיסות, שביתות ועומסים וניהול הזמן שהקצבנו לטיול זאת היתה האפשרות הטובה ביותר עבורנו (למרות המחיר היקר של הטיסות עם המזוודות) ושוב, המטייל הבודד שמטייל במינימום כסף או משפחה שיש לה זמן רב לשחק עם טיסות ומעבורות וכד' – האפשרויות להוזיל עלויות קיימות.
טרום טרק:
נחתנו בגלזגו אחה"צ. אוטובוס מהיר משדה התעופה למרכז העיר (אקספרס 500 – אוטובוס סגול שהתחנה שלו נמצאת מחוץ לדלתות של טרמינל היוצאים), תוך 20 דקות אנחנו במרכז העיר.
לילה באכסנייה safestay Glasgow שהזמנתי מראש; סגרתי לנו חדר דורם (אמנם שילמתי על מיטה ששית ואנחנו רק 5 נפשות אבל החדר רק שלנו והיה לנו מקלחת ושירותים בחדר רק שלנו). למחרת הסתובבנו במרכז גלזגו והשלמנו רכישת ציוד לטיול – אני ממליץ בחום לרכוש רשתות פנים (5 פאונד לאחד), כדורי טיהור מים (3 ליטר מים בתיק ליום זה סביר למטייל אבל במידה וצריך למלא מים ואין אפשרויות מילוי בטוחות אז אפשר מפלג מים זורם אבל חובה כדור לטיהור מים – הכבשים והפרות נהנים מאותם מקורות מים), ספריי למידג' (2 ספריי ו2 - רולרים) ואפילו מקלות הליכה, לרכוש בגלזג'ו עצמה ולא לקנות בארץ (מחירים יקרים ולא מוצדקים וסחיבת משקל מיותר) או שאפשר להתחיל את המסלול ללא הציוד הנ"ל ואז באמצע להתחיל לחפש אחרי שכבר נעקצת (מחירי הציוד לאורך המסלול עולים). גם מעילי גשם/רוח קלים עדיף לקנות בגלזגו ולא בארץ, הרבה יותר מבחר ואפשר תמיד למצוא מבצעים של עד 70 אחוז הנחה ופחות משקל במזוודות כשטסים (אם בוחרים לטוס עם תיקים קלים).
אחה"צ נטלנו את המזוודות מהאכסנייה (הפקדנו אותם תמורת סכום סימלי), אוטובוס מאסף לעיירה/פרבר MILNGAVIE משם נתחיל למחרת את המסלול. קניות אחרונות של חטיפים להליכה (תחליף מעולה לצהרים כפי שגילינו) ומים (3 ליטר מים לאדם ליום + אפשרויות מילוי בברזים לאורך המסלול או מילוי מפלגי מים זורמים ולא לשכוח להוסיף כדורים מטהרי מים).
יום א':
לאחר ארוחת בוקר במלון (כלול במחיר) והפקדת מזוודות לאיסוף (אם בחרתם באפשרות זאת תוודאו מידי הגעה למלון היכן מפקידים בבוקר ובאיזה שעה! החברה שולחת רכב אחד שעובר במסלול סביב כל המלונות, אוסף מזוודות ומוריד מזוודות ולא יחכו למזוודה סוררת שלא שמו אותה בזמן או לא סימנו אותה כראוי – מקבלים לשוניות סימון ביום הראשון).
חוצים את העיירה בהליכה רגלית ומגיעים לתחילת המסלול שמסומן בשער בסמוך לערוץ מים זורם. ההליכה מתחילה לאורכו של הערוץ הזורם במעלה בתוך יער. חולפים על פני קהילות בתים קטנות ומידי פעם פוגשים וחוצים כבישים כפריים.
אחרי מספר קילומטרים של צעידה נוחה יוצאים מקו העצים והערוץ. חוצים כביש וגדרות בקר – לא לשכוח לסגור את השערים אחריכם! מטפסים לכר דשא טיפה גבוה (במפת הגבהים באפליקציה מדובר בנקודה הכי גבוהה באותו היום) וגולשים לצד השני לעמק כפרי ופתוח. לאורך השביל אנחנו פוגשים מטיילים נוספים שאת חלקם נמשיך לפגוש לאורך השביל בימים הקרובים ואת חלקם לא.
השביל יורד לעמק ומתייצב במקביל לכביש כפרי. בדרך ממשיכים לחצות גדרות בקר ומזהים שלטים שמובילים לנקודות עניין כמו גלריות או מזקקה. החלק האחרון של השביל לאותו יום מתקיים על כביש כפרי צר שעולה ומתפתל בין בתי מגורים, לשים לב לרכבים נוסעים. המקטע היומי מסתיים כחצי קילומטר מהעיירה DRYMEN שם אנחנו לנים במפגש של השביל עם כביש הגישה לעיירה. בכפר מספר פאבים ומסעדות מקומיות, מכולת קטנה ותחנת אוטובוס. סה"כ צעדנו 19.5 ק"מ.
· חלק מהמטיילים בוחרים לדלג על היום הראשון בגלל הקלות והפשטות שבו. אני ממליץ לא לוותר אחד כי הוא חלק מהשביל ושתיים בגלל שהוא חוצה נופים, אמנם כפריים ומיושבים, אבל הם חלק בלתי נפרד מנופיה של סקוטלנד.
יום ב':
קמנו לבוקר מעוניין סגרירי ומעט רטוב. לאחר ארוחת בוקר והפקדת תיקים יצאנו אני ושני הבנים להמשך המסלול. אשתי ובתי בכורתי החליטו לותר את החלק הראשון של היום והן תתקדמנה עם אוטובוס לעיירה BALMAHA על שפת הלוך למונד, שם נתאחד מחדש להמשך המסלול. חוזרים להמשך המסלול אותו נטשנו אתמול, צועדים בדרכי יער בפארק רווי בעצים כאילו נלקחו מסיפורי פיות – שימו לב לשילוט וקחו את הפניות הנכונות. אחרי מספר קילומטרים יוצאים מקו העצים והלוך למונד נגלה לפנינו ומתחתנו במרחק. הלמונד הוא האגם הכי גדול בסקוטלנד (39 ק"מ אורכו) וביומיים הקרובים אנחנו נצעד לאורכו מדרום לצפון. צועדים בשטח בור רווי צמחיה מקומית וסופו של קטע זה הוא טיפוס לא קל על גבעה תמירה בשם קוניק היל, סטינו מהשביל לטיפוס קצר אבל תלול לפסגה. ענני ערפל שעוטפים אותנו ובבת אחת מפזרים והנוף מטורף. קבלת פנים מהפרות האדמוניות הסקוטיות המפורסמות עם הפוני הצמרי על העיניים ואנחנו גולשים להמשך השביל עד לעיירה BALMAHA על שפת הלוך. עיירה קטנה ויש בה בית קפה ומכולת קטנה, הפסקת צהרים קלה - בנות המשפחה שלחו לנו הודעה בואטאפ' (כן בחלק ניכר מהמסלול יש קליטה אינטרנטית) שהן כבר התחילו במסלול צפונה ואנחנו כשעה מאחוריהן.
ממשיכים במסלול לאורך החוף המזרחי של האגם וצפונה, פוגשים רוחצים במפרצי האגם ופקחי פארקים מקומיים שמפקחים במפרצי החנייה. אחרי כשעה הליכה מתאחדים עם בנות המשפחה שצעדו בקצב איטי יותר משלנו ובתום צעדה בחורשות העצים אשר מעל האגם אנחנו מגיעים לסוף היום השני שלנו ROWARDENNAN HOTEL בסמיכות לאתר קמפינג. סה"כ צעדנו 23 ק"מ וקינחנו הצעיר בחבורה ואני בקפיצה למים הקרים של האגם.
יום ג':
בתום ארוחת הבוקר והפקדת מזוודות יוצאים הבנים ואני למסלול. בנות המשפחה הודיעו לנו שהן מוותרות על התענוג היומי אז לאחר בדיקה בגוגל מפס כיצד מגיעים ליעדנו בסוף אותו היום הן נוטלות מעבורת מקומית לצד השני של האגם (המעבורת אוספת מאכסניית נוער שממוקמת חצי קילומטר צפונית למלון בו לנו) ומשם אוטובוס בין עירוני שיוריד אותן במלון בו לנון.
החלק הראשון שלנו די קליל, מסלול לא קשה לאורך האגם וברובו פוגש דרך רכב שטח, חולפים מקטעי עצים ומפרצי שחייה באגם. עצרנו לרבע שעה להיכנס למים ופעם ראשונה שאנחנו פוגשים את המידג'...אחרי טבילה לא קצרה וקרה מאד ממשיכים בהליכה ולפני צהרים מגיעים לנקודת ההפסקה שלנו – מלון INVERSNAID, אפשר לעצור שם לשירותים, קניית אוכל ובירה (רוב המטיילים שפגשנו בשביל בכל הזדמנות שיכלו להתרענן בבירה עשו זאת). אנחנו בחרנו באותו היום לרכוש ארוחת צהרים במלון בו לנו – אם הייתה אפשרות לקנות עוגיות וכד' היינו מסתפקים בזה כארוחת צהרים קלה. בתום ההפסקה אנחנו ממשיכים צפונה. אם יש קטע מהשביל שאפשר להגיד שהוא היה 'קשה' אז כולנו תמימי דעים לגבי מקטע זה: הליכה ארוכה על שביל משולב בולדרים אשר עולה ויורד, כיפת השמים חשופה יותר ובאותו היום היה חם ואפילו לחות מסוימת. השביל לאותו היום מסתיים בהשארת האגם מאחור, טיפוס על אוכף וגלישה מתונה לאתר קמפינג בסמוך לנחל זורם. המלון שלנו THE DROVER – INVERARNAN נמצא בצידו השני של הערוץ בסמיכות לכביש בינעירוני ומחייב אותנו ללכת עוד קילומטר עד אליו ושם התאחדנו עם בנות המשפחה. סה"כ צעדנו 24 ק"מ וזה נחשב היום הכי 'קשוח' של המסלול.
יום ד':
חזרנו כולנו קילומטר לחניון הקמפינג בו סיימנו אתמול וצעדנו במשך מספר שעות על דרך רכב צבאית ישנה (בכל פעם שנתקלים בדרך רכב שהסקוטים לא יודעים מי פרץ או כבש אותה אז יכנו אותה 'דרך צבאית ישנה' 😊 ). הדרך פוגשת במקביל מסילת ברזל ובתום הליכה של מספר שעות היא חוצה את הכביש (אותו כביש שעבר בסמוך למלון בו לנו) וממשיך צפונה. חוצים את מסילת הברזל ואת הכביש ונכנסים לגבעה מיוערת וקסומה. הטיפוס מעניין והשביל מרהיב ובסוף הטיפוס גולשים למטה ושוב פוגשים את המשכו של הכביש וכעת נכנסים לעמק חקלאי ובסמיכות לבתי מגורים ישנם אתרי עתיקות ובית קברות היסטורי.
הליכה קלה בעמק ובסופה חוצים את הכביש בשלישית וצועדים לאורכו של ערוץ מים אשר בסופו אנחנו נכנסים לעיירה TYNDRUM. עיירה עם צומת דרכים ללא מעט מטיילים רגליים ורכבים. ישנה מכולת מכובדת ומספר מסעדות. סה"כ צעדנו 20 ק"מ באותו היום.
יום ה':
יום הליכה קליל אותו מתחילים מהעיירה בטיפוס מתון במקביל למסילת ברזל וכבישים, ההרים הגבוהים מימין לנו וכשמגיעים לאוכף ואם הראות באופק נקייה אז יש סיכוי טוב מאד לראות את ההרים מסביב לבן נוויס (יעדנו הסופי). מהאוכף אנחנו גולשים לעמק ירוק שבסופו מגיעים לתחנת הרכבת ולמלון BRIDAGE OF ORCHY בו נלון.
הגענו בצהרים ובתכנון המקורי (שהשתנה בגלל שיקולי לינה) היינו אמורים לצעוד עוד 4 ק"מ עד סוף המקטע היומי. אני והבנים מחליטים להמשיך, עוברים גשר סלול מעל נחל מים זורמים ואנחנו צועדים על גבעה בוצית ורטובה וחוצים אותה בפס עם רוגום אבנים ענקי שממנו רואים שוב את רכס הגלן, אליו פנינו מועדות בסוף המסלול, לצד השני ומסיימים את המקטע המתוכנן בinveroran .
כביש כפרי מחבל בין נקודת הסיום למלון שלנו ואנחנו מנסים לתפוס טרמפים אבל אף אחד לא עוצר (זאת הייתה הפעם הראשונה מבין שתיים בטיול בו לא עצרו לנו טרמפים ובבדיקה שעשינו גילינו שכל מי שעוצר לטרמפים הוא לא מקומי. תושבים מקומיים בדר"כ לא עוצרים). הלכנו על הכביש בחזרה עד המלון. תוספת קילומטרים לא מתוכננת אבל הייתה שווה את המאמץ. סה"כ צעדנו 14 ק"מ באותו היום + תוספת של 4 ק"מ מנהלתי על כביש.
יום ו':
לאחר התייעצות עם הבנות ובגלל שלא ידענו מה יהיה מזג האויר באותו היום – לפי התחזית היה אמור להיות גשום מאד, החלטנו שהן תדלגנה עם אוטובוס הלאה ונפגש בסוף היום. אנחנו יצאנו לדרך ומיד תפסנו טרמפ לנקודת היציאה שלנו (חסך לנו 4 ק"מ הליכה מנהלתית). היום רגוע וקליל ובדיעבד גם היה מזג אויר נוח ושמשי (לא ירד טיפת גשם אחת). הליכה על דרך בקר היסטורית לצידי הרים גבוהים ופלגי מים קטנים הגענו לאוכף ממנו גלשנו לצד השני של תא השטח.
מזהים די בבירור את נקודת הסיום היומית שלנו, שבילים נוספים ואת הכביש שממשיך צפונה לכיוון פורט ויליאם. השביל מסתיים באתר סקי לא פעיל עם רכבל דומם. חוצים את הכביש ובתום הליכה קצרה מגיעים לנקודת הסיום היומית שלנו KINGSHOUSE. כשהחברה הזמינה לנו מקומות לינה, בקינגס האוס לא היה מקום אז הזמינו לנו לינה במלון שנמצא במרחק 20 קילומטר ממנו וכ"כ סגרו לנו מונית שתאסוף אותנו מקינגס האוס ותחזיר אותנו למחרת. כשהגענו לקינגס האוס התקשרתי לבעל המונית (חשוב להביא פלפון עם שיחות יוצאות ולדעת מראש מה מספר הטלפון של נהג המונית) ועד שהוא הגיע עצרנו לאכול צהרים קליל בבאר של המלון.
במקביל האוטובוס של הבנות לא עוצר במלון בו לנו באותו היום אז הן ירדו התחנה הכי קרובה שהייתה במרחק 4 קילומטר ומשם נאלצו לצעוד ברגל למלון כי לא עצרו להן טרמפים (פעם שנייה ואחרונה שלא עוצרים טרמפים).
לנו ב CLACHAIG INN ,האטרקציה של המקום הייתה שבסמוך אליו צילמו את הבקתה של רובאוס האגריד מסרטי הארי פוטר אבל כשהגענו למקום לא מצאנו את הבקתה והסתבר לנו שפרקו אותה מספר שנים קודם לכן. יום קל (בגלל מזג אויר מעולה) סה"כ צעדנו 15.5 ק"מ.
יום ז':
נהג המונית החביב מחזיר אותנו (גם את הבנות) לקינג האוס, החלק הראשון בהליכה קליל אבל מלווה במידג' ובמקביל לכביש לכיוון מערב. ההרים מעלינו עצומים בגובהם וביופיים. לאחר מספר עוזבים את הכביש ומתחילים לטפס במקטע לא קל רווי פיתולים שידוע בפי המקומיים 'כמדרגות השטן' בסוף הטיפוס מגיעים לאוכף שמצידו השני נגלה עמק עם הרים ענקים שמהווים את רכס הרי הגלן שמחר נסיים את המסלול למרגלות הבן נוויס שהוא ההר הכי גבוה בבריטניה.
ההליכה כעת קלה ומתונה בירידה ומהר מאד העיירה KINLOCHLEVEN בה נסיים את היום נחשפת למטה ולפנינו אבל עדיין יש ירידה על בסיס דרך עפר עד אליה.
בעיירה יש מכולת קטנה, מספר פאבים וקיר טיפוס על קרח! באולם. אטרקציה נהדרת למתבגרים שלי בסיום יום הליכה. סה"כ צעדנו 14 ק"מ באותו היום.
יום ח':
המקטע אמור להיות הכי ארוך בטרק ואולי קצת קשוח והבנות מודיעות שהן מוותרות אז הן מדלגות עם אוטובוס לפורט ויליאם שם נתאחד בסוף היום. אני והבנים יוצאים לדרך, תחילת המסלול במקטע קצר וקל במקביל לכביש מיוער בקצה העיירה, השביל נוטש את הכביש ואנחנו מטפסים על גבעה קצת תלולה, יש כאלו שטוענים שזהו המשכם של מדרגות השטן מאתמול אבל ברגע שמגיע למעלה לאוכף, השביל מתאזן והיה נוח על בסיס רמה. מקטע הליכה די ארוך ובו אתה מצפה לאיזה קטש' שפתאום יופיע אבל לא; השביל מתמשך בצורה יציבה אבל מתמשכת ולאחר מספר קילומטרים מתעקל על הרכס ופתאום הבן נוויס נחשף לפניך מרהיב בגובהו. ממשיכים לצעוד, יורדים ערוץ קליל ומטפסים לקו עצי ירוקים ועמק מתחת לבן נוויס ובסופו העיירה פורט ויליאם, שם מסתיים השביל, נגלים לנו.
אנחנו בהתלבטות האם נספיק לטפס להר באותו היום או לא ובשתיים בצהרים כשמגיעים למרגלות ההר אנחנו מחליטים שלא לטפס באותו היום ולדחות בעוד יומיים, אם מזג האויר יאפשר, את הטיפוס להר. השביל לא מסתיים בהר, עדיין יש לנו צעידה במקביל לכביש ממרכז המבקרים של ההר עד לעיירה. נכנסים לעיירה ומגיעים לנקודת הסיום המקורית של השביל אבל לא מרשימה במיוחד. מתאחדים עם הבנות שהמתינו לנו ממשיכים למרכז העיירה וצועדים עוד קילומטר עד שמגיעים לנקודת הסיום החדשה והמרשימה יותר עם פסל של אדם חושב שנראה בצורה מפתיע כמו בן גוריון. צעדנו סה"כ 24.5 ק"מ באותו היום.
במרכז העיירה יש מסעדות ופאבים – נכון שזה מרכז התיירותי של העיירה אבל אלו מקומות הבילוי. יש חנויות אלכוהול ופיצפק'ס לתיירים ויש חנות ספרים מעניינת שאני ממליץ בחום.
הרבה אפשרויות לינה של B&B ומלונות וגם חברה להשכרת רכב.
הבן נוויס:
לפני יומיים סיימנו את הטרק. אספנו את הרכב מחברת ההשכרה ואנחנו נוסעים למרכז המבקרים של הבן נוויס, מזג אויר מעונן חלקית, באותו היום אמור להיות מרוץ הבן נוויס המסורתי (600 רצים) ואנחנו מתלבטים אם לעלות או לא). אני והבנים מחליטים לטפס ובדקות ספורות אנחנו מאורגנים עם בגדי הליכה, מים וחטיפים. הבנות מחליטות לחזור לפורט ויליאם, ואולי לעלות עם רכבל להר אחר באזור.
הבן נוויס הוא ההר הכי גבוה בבריטניה (1344 מטר) , הטיפוס אליו בשבילי הולכי רגל כתושים ובוציים. הוא תלול בחלקו ורמת הקושי לטפס עליו היא בינונית גם בגלל הקושי הפיזי וגם בגלל מזג האויר שמשתנה ככל שעולים בגובה וע"כ כשעולים אליו יש לקחת בגדי הליכה ונעלי הליכה אבל גם עליונית חמה, כפפות! ומעיל גשם קל. אף על פי כן ואולי בגלל הפרסום הרב לו הוא זוכה הוא קולט קהל מטפסים רב מאד ומגוון מאד; פגשנו משפחות עם מבוגרים וילדים קטנים וכולם מתעקשים לנסות ולטפס. חלקם מצוידים היטב וחלקם לבושים כאילו הם יוצאים לקניון....
החלק הראשון צמוד דופן וצר ורווי בולדרים ומתפטל סביל דופן ההר, אנחנו עסוקים בלעקוף את המטפסים האיטיים, כולם מנומסים, זה לגיטימי לעקוף, לא מנסים להפריע ואם מזהים צוואר בקבוק בשביל אז מפנים מקום ומלמלים סליחה ושלום. לוקח לנו כמעט 40 דקות לטפס את החלק הראשון ('שליש' ראשון) ולהגיע לאוכף דשא רחב מאד עם פלגי מים שם השביל מתרחב ונפתח וגם רואים את החלק התחתון של הפסגה. ממשיכים לטפס, מזג האויר נהיה מעונן חלקית מלווה ברוחות עזות ופתאומיות, חלק מהמטפסים מופתעים ונופלים ממשבי הרוח. אנחנו מגיעים לחלק התחתון של הפסגה ושם מזג האויר מצליח להכות בנו, לובשים ביגוד חם וגם מעילי גשם קלים ומעפילים לפסגה (שעתיים ורבע מהרגע שהתחלנו את ההליכה) מחזה מטורף: רוחות חזקות, ערפל וסקוטי מבוגר לבוש בקילט (חצאית סקוטית מסורתית) וחמוש באמת חלילים מנגן בפסגה ומחכה לראשוני הרצים שאמורים להגיע (כבר כתבתי שבאותו היום חל מרוץ הנביס המסורתי).
הירידה לא פחות מאתגרת מהעלייה – כל מי שעקפת בעליה מנסה להגיע למעלה ואותו אתה פוגש על השביל הצר. הרוח עדיין חובטת למעלה ורק כשיורדים עוד תא שטח בגובה אפשר לעצור, לחמם כפות ידיים (אמרנו לקחת כפפות?) ואפשר לשתות ולאכול חטיף.
בדרך למטה פגשנו מטיילת שנקעה את הרגל ובכתה מכאבים ולמרות המוני המטיילים שחלפו לידה ושופטים של המרוץ אף אחד לא ממש טרח לעצור ולסייע לה למעט עצות ותנחומים. עצרנו איתה קרוב לשעה ורבע עד שנציגי יחידת חילוץ מקומית הגיעו אליה ולקחו אחראיות על האירוע.
את המשך הירידה למטה ירדנו במקביל לרצים שירדו בלי להתבלבל ודילגו על הבולדרים וניצלנו את המומנטום וירדנו אחריהם בריצה כל עוד השביל התפנה. לא מומלץ למי שלא בכושר.
סה"כ צעדנו באותו היום 17 ק"מ בדרגת קושי בינונית עד גבוהה אבל היום הכי מהנה שהיה לנו בטיול אם אני מאחד את היום הזה עם המסלול של הוסט היילנד וואי.
