מסלול עד שבוע בורונה ”גרדה והדולומיטים “

סוף יום א` - מפלי ורון ומסיבת חוף בלימונה: מפלי ורון ( Cascata del Verone). מפלים פנימיים מדהימים, בשני חלקים המפל העליון הגבוה מתיז לכל עבר בתוך המערה ולמפל התחתון נכנסים מתוך קניון גבוה וקצר. במעבר בניהם פרחים וצמחים מכל הסוגים. שווה (5 יורו). חזרה למלון ויציאה למסיבת חוף בלימונה. הופעה של להקה מקומית בקאברים לשירי רוק משנות 60-70, בירות ומצב רוח טוב.

יום ב` - ונציה: החלטנו ללכת על רכבת. ברכב יוצא יותר זול ככל הנראה אבל פחות נוח. רכבת עירונית מדסנזנו לונציה 8.5 יורו לאדם (ליוצאים מהצד המזרחי עולים בפשרייה דל גרדה). יציאה ב - 8:45 בפועל כ - 20 דקות מאוחר יותר (להזכירכם זו איטליה ולא שוייץ), מוזר אבל גם לאחר שקניתם כרטיס צריך להחתים אותו במכשיר צהוב כמו כרטיס עבודה. הנסיעה היא כ - 1:50 שעות. יוצאים הישר לתעלה הגדולה.

הכיף הכי גדול הוא לטייל בסימטאות הציוריות, לראות את החנויות, להרגיש את האווירה, לצלם ולהצטלם. למי שיש זמן יכול לחפש תערוכה (הביאנלה של ונציה עד ספטמבר אם אני לא טועה). הלכנו לא לפי מפה (למרות שהיתה לנו, פשוט נהנו). בגטו היהודי אי אפשר להתחמק מהחבדניקים שהשמחה שלהם מדבקת. שם יש גם מעין מכולת קטנה למוצרים כשרים, כמו כן יש בהתחלת הגטו מאפיה קטנה (לא ממש טעים וגם יקר). מגיעים לכיכר סן מרקו והטיילת שלידה. חלק מהכיכר בשיפוצים, אבל חוויה מרשימה - הפסלים והארכיטקטורה. וכמובן מאות היונים, שמחכות לפרורים ולצילומים.

הטיילת יפה ועמוסה לעייפה בתיירים ובדוכנים ומזכרות. צהריים מאוחרות אכלנו במסעדה הכשרה על שפת התעלה לא רע אבל יקר יקר יקר. (17 יורו למנה של חזה עוף מעט אורז וקצת ירקות מבושלים= 94 ש``ח!). רכבת חזרה, הזולה יוצאת ב - 17:00, אנחנו יצאנו ברכבת האחרונה ב - 19:50 והיא היתה יקרה מאד - 20 יורו לאדם, אבל מפוארת - מושבי כורסא ומקומות שמורים. הגעה למלון ב - 23:00 .

יום ג` - דולומיטים מזרחיים: אולי פסגת הטיול. נופים חלומיים הרים בגבהים בלתי נתפסים, כמו באגדות. בכל הימים אתה לא רואה אף פיסת אדמה הכל ירוק ומכוסה עשב דשא או עצים. נסיעה לריבה דל גרדה, משם לכיוון אוטוסטרדה A22 לכיוון מדרנו. יציאה מהאוטוסטרדה לאחר בולזנו לכיוון עמק גרדנה. שוב, אין סוף כפרים קטנטנים ציוריים בדרך. נוסעים בעמק גרדנה לכיוון מעבר סלה. במעבר סלה עליה על הר טוני רומז בגובה 2685 מ` ברכבל קצת מפחיד ל - 2 אנשים בלבד שלא עוצר וקופצים בכדי לעלות עליו (14 יורו הלוך ושוב, יש כאלה שלוקחים רק לכיון אחד ויורדים/עולים אותו ראינו אותם מתחתינו בעת העליה ברכבל). נוף מדהים של רכס הדולומיטים קור מקפיא עדיין יש שלג חלקי בתחילת יולי!! לבוא עם מעילים/סווטשרט וכובעי צמר!

ממשיכים למעבר פורדוי. אפשר לעלות לרכבל שם להר פורדוי. המקום למעלה נקרא "מרפסת הדולומיטים". משם רואים את העמקים פרוסים למטה ואת הדרכים המובילות למעבר, כמו גם את שרשרת ההרים. יש מרפסת תלויה באוויר, עם רצפה שקופה ליד הרכבל להמחיש את הגובה - קצת מפחיד. חוזרים מעט ויורדים לכיון המרמולדה. הגענו קצת באיחור, בשעה 17:00 סוגרים ואת העליה לרכבל למרמולדה סוגרים ב - 16:00. מרמולדה הוא ההר הגבוה ביותר בדולומיטים המזרחיים ויש עליו שלג כל השנה (גובה מעל 3,300 מ`). אכלנו למרגלות ההר והתחלנו לחזור. בדרך נפלנו במקרה על קונצרט של הלהקה המקומית - לבושים בבגדים היסטוריים מקומיים - חוויה. התחיל לרדת גשם חזק אז ירדנו מההרים דרך עננים, ערפל וגשם זלעפות. מהגענו למלון ואיך שאומרים הילדים עיפים אך מרוצים.

יום ד` - יום נינוח וורונה: התכנון המקורי היה גרדהלנד ואח``כ חזרה לשדה התעופה. אבל כיון שחזרנו מאוחר מהדולומיטים החלטנו לקחת את היום האחרון באיזי. קמנו בשעה 10:00, אכלנו פעם אחרונה מול האגם, צ`קאוט, עברנו בסלו לסיבוב אחרון וקניות למתנות ונסענו לורונה. קפה בכיכר ליד הארנה, ביקור בחצר של ג`ולייט, נסיעה לשדה התעופה ויציאה בטיסה של 23:45.

תחבורה בכללי: קל להתמצא בנסיעה, השילוט מעולה! אצל האיטלקים קו לבן הוא בגדר המלצה בלבד והם חותכים אותו חופשי. בסוף השבוע כל הכבישים מלאים באופנועים.