פסטיבלים, חגים ופולקלור מקומי בלונדון ”שווקי ספיטאלפילדס ובריק ליין, הכנסייה והקשר היהודי“

ביום א' נסענו לאיסט אנד. זהו היום שבו השווקים פועלים במלואם. ירדנו בתחנת המטרו Aldgate East ושמנו פעמנו צפונה על Commercial Street, לכיוון שוק ספיטאלפילדס, הנמצא כעשר דקות הליכה נינוחה. השוק נמצא בתוך מבנה ובו פרוסים דוכנים רבים. בשוק זה אמנים צעירים מציעים יצירותיהם ועוד דוכנים של טקסטיל ומזון. מעניין, אבל לא מיוחד. ממול השוק נמצאת כנסיית ספיטאלפילדס. נכנסנו. מיד צדו את עינינו משפטים בעברית החקוקים על לוחות השיש. האחראי במקום הסביר לנו כי באזור זה התגוררו יהודים רבים. במלחמת העולם השנייה האזור הופצץ והיהודים ביקשו לשהות עם בני המקום בכנסיה. בני דתות אחרים הצטרפו גם הם. כולם התפללו באותה כנסיה, כל קבוצה למישהו אחר. גם כנסייה זו נפגעה. 

לאחר המלחמה, יהודי המקום האמידים סייעו בשיפוץ הכנסייה והחיקוק על הלוחות זהו האות למעורבותם בקהילה המקומית. עוד סיפר האחראי כי רוב הצעירים היהודים עזבו את השכונה במטרה לשיפור מגורים ותעסוקה ובשכונה נותרו בעיקר היהודים המבוגרים. העוזבים לא מכרו דירותיהם, אלא השכירו אותם. מבנה השוק עצמו שייך ליהודים כפי שגושי מבנים שלמים ודירות רבות בשכונה שייכות ליהודים. בין הסימטאות הסמוכות נימצא בית הכנסת. מהכנסייה המשכנו צפונה לכיוון תחנת Shorditch. לאחר שחלפנו מתחת לגשר מסילת הרכבת הגענו לגשר הישן הסמוך ומאחריו נפרס שוק בריק לייו. שוק גדול וססגוני. מוצרי יד שנייה, ירקות ופירות, טקסטיל ונעליים, ציוד, מזון, פרחים ומה לא? זול, יפה, מהנה. משם המשכנו צפונה לשוק קולומביה הנימצא במרחק של 10 דקות הליכה. זהו שוק פרחים וצמחים בעיקרו. ציבעוני, יפה, שוקק, לטיני, צפוף. מצידיו חנויות תבלינים, מזון ופאב. בסופו, כיכר קטנטונת חמודה ובתוכה ספסל.