טיפים נוספים על תחבורה בניו זילנד ”התניידות בניו זילנד באוטובוסים“

לא שכרתי רכב, גם לא קניתי רכב, ואת שלל הנימוקים בעד ההחלטה הזו אפשר לתמצת במילה אחת - כסף. נסעתי לבד, כך שלא היה מי שיתחלק איתי בהוצאות, ובתקציב הטיול שלי לא היה כסף עודף לרכישת מכונית, למרות העובדה שבסוף אפשר להחזיר את ההוצאה. גם שכירת רכב לתקופה של חודשיים + לא היתה אופציה. בקיצור, החלטתי להתמקד במערכת האוטובוסים הניו זילנדית ולקוות לטוב. תקווה נוספת שפיעמה בי היתה שאחבור כליפטרית לאנשים, אך עד מהרה גיליתי שכל ענייני הליפטים לא מתאימים לי, משלל סיבות.

ליפטים מתאימים לאנשים משני סוגים. או כאלה שאין להם תוכנית טיול מוגדרת, כך שאם הם פוגשים מישהו שהם מתחברים אליו ובמקרה הוא נוסע לג`רלדין, הם מחליטים לזרום ולנסוע לג`רלדין (ועושים בכך טעות מרה, כי אין מה לעשות בג`רלדין, למרות ששמעתי שיש שם חנות שוקולד מוצלחת), או אנשים שאינם מוגבלים בזמן, כך שאין להם בעיה לרבוץ בהוסטל ולחכות עד שיפגשו מישהו שנוסע לכיוון שלהם. ואני לא כל כך השתייכתי לא לאלה ולא לאלה, בגלל גורם נוסף ומשמעותי במשוואה עקרונות התמחור של התחבורה הציבורית בניו זילנד. ככל שמזמינים נסיעה באוטובוס יותר מוקדם (ותיכף נדון בזה), גדל הסיכוי לשלם תעריפי הנחה גדולים יותר. רק מה, אי אפשר לקבל עליהם החזר מלא, וייתכן שאפילו החזר חלקי. כמה וכמה פעמים מצאתי אנשים שנוסעים לאן שאני נוסעת, אבל כבר הזמנתי כרטיס זול במיוחד, שלא היה משתלם או אפשרי להחזיר אותו. ובקשר לסוג האנשים הראשון, אפשר לומר עלי הרבה דברים. ``זורמת`` זה לא יהיה אחד מהם. אני ידעתי לאן אני רוצה להגיע, ולמרות שהתוכניות שלי השתנו במהלך הטיול, אותי אי אפשר היה לפתות בשוקולד של ג`רלדין, אם אני דווקא התכוונתי להגיע לאינברקרגיל. בקיצור, אני הייתי צריכה מישהו בעל רכב שיאמר לי ``אין לי מושג מה לעשות, בואי ותגידי לי לאן לנסוע ואני לא אתווכח בכלל``. למרבה הצער לא מצאתי אותו. לא נורא. לא נורא בכלל.

דבר חשוב נוסף, הוא שבניגוד לנעשה בארץ, או בעולם המתורבת בכלל, ככל הידוע לי, בניו זילנד אין כזה דבר להגיע לתחנה ולקפוץ על האוטובוס לרוטורואה. צריך להזמין מקום מראש, במסופים של אינטרסיטי (שאחראים גם על ניומנס ועל עוד חברות) או אצל סוכני אינטרסיטי מורשים, או באינפורמיישנים למיניהם (שימו לב, חלק מהם גובים עמלה!). ואז לפני הנסיעה הנהג עובר ומוודא שאתם ברשימה. מאוד מוזר, למרות שהתופעה הזו לא קיימת באוטובוסים העירוניים.

לאינטרסיטי יש משהו שנקרא פלקסיפס, והרעיון שעומד מאחוריו הוא שמשלמים מראש עבור שעות ואז מזמינים נסיעות וזמן הנסיעה מתקזז מה ששילמתם. אני, מבועתת ממחוייבות רצינית שכזו, לא עשיתי את זה, ובחורה שפגשתי בטאופו שכן עשתה את זה, היתה מאוד לא מרוצה. מה שכן, נותרו לה שעות בלתי מנוצלות, אז היא הזמינה עבורי נסיעות לרוטורואה ולאוקלנד, מה שגרם לי להיות מרוצה במיוחד סוף סוף דפקתי את המערכת! המחירים המוזלים של אינטרסיטי אמנם יותר זולים מאלו של רוב השאטל-באסים (ותבדקו את העניין!), אבל אם כל מה שנשאר זה כרטיסים במחיר מלא, שעליו אתם יכולים לקבל הנחת באקפאקרים, תבדקו את האופציה של השאטל באסים במרכזי האינפורמיישן יש לפעמים ריכוז של המחירים, כי ככה זה יוצא יותר זול.

בעיה נוספת היא שתדירות האוטובוסים, בייחוד באי הדרומי, היא מינימלית מאוד. בדרך כלל אוטובוס אחד ביום, לפעמים שניים או שלושה. אחרי שאתם נוחתים, אוצו לאינפורמיישן הקרוב להוסטלכם וקחו טבלאות זמנים של אינטרסיטי ושל השאטלים.