סאפה ”החוויה שלי מסאפה היתה מאכזבת“

אנחנו רגילים לראות תמונות מדהימות של הטראסות הצבועות צהוב בסאפה. ובכן, הצהוב מופיע רק בתקופה מאוד מוגבלת שבה האורז הבשיל ומחכה לקציר. זה קורה רק פעם בשנה (בסאפה בערך בספטמבר-אוקטובר, בדרום עד 3 פעמים בשנה) , זו הייתה אכזבה ראשונה. (למען ההגינות, גם בירוק הטראסות יפהפיות.)

התיירות הרסה את אופי חיי המיעוטים. אין לי בעיה עם שיפור רמת החיים, אבל בסאפה קורה משהו רע. הלכתי בין הכפרים ופתאום ראיתי ילדה קטנה נושאת את אחיה על הגב (ראו תמונה) . דיקלמה משפט באנגלית ביקשה שאקנה צמיד ב-5,000 או שניים ב-10,000 (פחות משני שקלים) . קניתי שני צמידים ומיד הגיחו עוד עשר כמוה, חלקן יחפות בבוץ, ולא הניחו לי. לא נראה לי שהילדה יזמה מרצונה לסחוב את אחיה על הגב ולרוץ אחרי תיירים. עד היום התמונה שלה רודפת אחרי. כמוה יש עשרות ומאות, בטווח גילאים כמוה עד זקנות.

המון תיירים בסאפה. הבעיה היא שכמות התיירים גדולה מידי יחסית לגודל האוכלוסיה המקומית. כתוצאה מכך נפתחו המון חנויות, מסעדות, בתי מלון ורוב הויאטנמים בסאפה עצמה הגיעו לצורך עבודה מאזורים אחרים בויאטנם. בעבר, רוב התושבים היו בני מיעוטים שונים שהיו בעיקר עובדי אדמה. היום קשה למצוא את האותנטיות בין כל החנויות והדוכנים לתיירים, בין כל המסעדות לאוכל מערבי, ובין כל הויאטנמים שלא שייכים למקום.

סאפה מקום יפה מאוד, אבל לא מה שציפיתי לו. טיילתי בצפון מזרח ויאטנם, Ba Be Lake ובמפלים Ban Gioc. מעט תיירים, יותר אותנטי. אלא מאי, נסיעה ארוכה ומתישה. אין רכבת לשם ואין טיסות.