מסלול בן שבוע-שבועיים בקובה ”מסלול 12 יום בקובה“

אנחנו טיילנו בקובה במהלך ינואר 2004 12 יום ובדיעבד זוהי כמות מספקת של ימים. להלן יומן המסע:

2 לילות ראשונים בילינו בסנטיאגו דה קובה. מומלץ לטייל בכיכר המרכזית, לעלות לתצפית ממלון CASA GRAND, לשבת בו על מנת להאזין למוסיקה, לטייל ברגל במרכז העיר ולנשום קצת קובה, להציץ לבית הספר לריקוד בו לומדות ילדות קטנטנות את יסודות הסלסה אשר נמצא לא רחוק מהכיכר המרכזית, לקחת טקסי אופניים לסיור בעיר הכולל את בית הקברות ואת כיכר המהפכה. מומלץ לקחת מונית לכיוון שדה התעופה לבקר במבצר ``דל מורו`` השומר על הכניסה האסטרטגית לנמל העיר. 

מסנטיאגו נסענו (בטרמפ עם זוג ישראלים) לברקואה, בה בילינו שני לילות מקסימים. הדרך מסנטיאגו לברקואה ממש ממש יפה. עד העיר המפורסמת בזכות הבסיס האמריקאי גאנטנמו הדרך עוברת במישור ובחלקה צופה על הים. לאחר מכן מטפסת הדרך אל עבר הג`ונגל בכביש אשר נחשב לאחד מהישגי המהפכה שכן הוא נפרץ זמן קצר לאחר עליית קסטרו לשלטון. לאורך דרך זאת עומדים מוכרי פירות. מומלץ לקנות בפזות בודדות או במחיר האופייני ONE DOLLAR קלמנטינות ומנגו וכן לטעום קוקורצ`ו שהוא מאכל מקומי דמוי חרוט, העשוי עלי בננה ובתוכו עיסת קוקוס וסוכר, ללא ספק שווה טעימה, אני אשמח לשמוע ממי שמצליח לסיים אחד כזה עד הסוף.

ברקואה עצמה היא האחת והיחידה מבין כל ערי קובה. היא אוטנטית מאוד, יפה מאוד, ולטעמי מעניינת בנוף האנושי שלה יותר מכל ערי קובה כולן. אם אתם מחפשים להוסיף לילה עשו זאת שם. באזור מומלץ לסייר לאורך הטיילת עד שפך הנהר ולבקר בכפר הקטן השוכן שם, הדרך עוברת על חוף הים ובין עצי קוקוס ומסתיימת בגשר העץ המפורסם עליו יושבים דייגים מקומיים. בנוסף מומלצת ה``קזה דה לה טרובה`` המקומית ואצלנו היא דורגה כטובה ביותר בקובה, ייתכן בגלל להקה מקומית מצוינת. במקום מנחה המקבל כל אורח ומקדיש לו את אחד משירי הלהקה תוך ציון ארץ המקור בקול רם וברור במיוחד. במשך היום מומלץ להסתובב בעיר ולהתרשם מעבודתו של ממלא מצתים, ומכין פיצה ביתית המציץ מחלון ביתו (לא רעה בכלל).

את ההמשך תכננו לעשות ברכב שכור וגילינו שהמשימה למצוא רכב בברקואה אינה מסובכת אך משום מה קשה. בכל אחת משלוש הסוכנויות בעיר לא הצלחנו למצוא את האיש שמשכיר רכבים (שייכנו את זה לשיטה הקומוניסטית). בסוף שכרנו רכב ל- 6 ימים בשדה התעופה של ברקואה (המלצתי בנושא זה היא לשכור רכב בסנטיאגו, המגוון רחב יותר וניתן למצוא סוכנות שלא גובה כסף על החזרה לא בעיר המקור).

את היום הבא בילינו בנסיעה ארוכה בכבישים חקלאיים בדרכנו לקמאווי. זוהי העיר השלישית בגודלה בקובה. בעיר מספר ככרות יפות והמלצתי היא לטייל שם ברגל ברחובות ההומים. רחוב הרפובליקה מהווה מרכז עניין גם בשעות הערב וגם בשעות היום (שם גם שוכנת סוכנות קובנה לטובת אישור הטיסה). מקמוואי נסענו כ- 300 ק``מ לעיר החוף המקסימה טרנידד. חלקה האחרון של הדרך (אחרי סנטי ספירטוס) יפה מאוד ועובר בסמוך לעמק חקלאי מרשים מומלץ לסטות מהדרך ולצפות עליו. 

טרנידד עצמה היא שילוב של עיירת חוף ונופש עם עיר עתיקה המוכרת ע``י אונסקו כאתר עולמי. העיר העתיקה סגורה לתנועת כלי רכב אך לנו שיחק המזל ומצאנו ``קזה`` בעיר העתיקה עצמה עם מוסך סמוך לטובת חנייה ($2 לילה). במהלך השהות בעיר מומלץ לעלות לתצפית מרשימה על העיר והאזור ממגדל השוכן במוזיאון המהפכה (המוזיאון עצמו קטן ולא מרשים). תצפית נוספת ניתן לבצע מהכנסייה במעלה הגבעה שמאחריה שוכן דיסקוטק מדהים ביופיו ($10 כניסה עם שתייה חופשית, מאוכלס בעיקר במקומיים), הדיסקוטק עצמו הוא מערה טבעית משופצת. שווה לנסות אם אתם חובבי דיסקוטקים וחפצים בשינוי מריקודי הסלסה. בעיר עצמה מומלץ לבקר במפעל לייצור סיגרים (נסו לבקר במקום סביב השעה 10 בבוקר על מנת לצפות בפועלי המפעל מתעמלים), ניתן לבקר במפעל לייצור כלי קרמיקה בשיטות עתיקות, במרכז העיר העתיקה ניתן לקנות בשוק מוצרי עץ מרשימים במחירים זולים. סמוך לטרנידד חוף אנקון ומומלץ לבלות בו כמה שעות. בחוף ניתן ליהנות מספורט ימי, מצנחי רחיפה, כדורעף וחולות זהובים. כמובן $1 חנייה ו- $2 לכסא נוח.

מטרנידד החלטנו לנסוע לכיוון וניאליס דרך סנטה קלרה לטובת ביקור באנדרטה המרשימה ובקבר לזכרו של צ`ה. הדרך ביציאה צפונה מוניאליס קשה לנסיעה ואיטית מאוד אך יפה. בהמשך לאחר סנטה קלרה הדרך עוברת על האוטוסטרדה, מרחק של 450 ק``מ עד הוואנה, בה נדרש המון סבלנות ובעיקר המון שאלות על מנת לנווט אל עבר האוטוסטרדה לכיוון וינאליס (אין לי מה לומר חוץ מלאחל לכם הרבה בהצלחה...). ביציאה מהוואנה זכינו כפיצוי לאכול בפעם הראשונה במזנון דרכים מקומי. תוך כדי ישיבה נחשפנו לנוהלי הטרמפים והרכבים בהם נוסעים הקובנים (רכבים פרטיים בתשלום, משאיות, כרכרות עם סוסים). האוטוסטרדה מסתיימת בפינר דל ריו (אל תתעכבו) ומשם כ- 30 ק``מ צפונה מצויה לה וינאליס. ויניאליס עצמה היא עיר בסדר גודל של אופקים מינוס ובה כל בית שלישי הוא ``קזה``. האזור הינו מדהים ומהווה אנטיתזה לכל השהות בקובה שכן שם נהנים מן הנוף הטבעי ולא מן הנוף האנושי. האזור מהווה גם מרכז בין לאומי למטפסי הרים מקצועיים וחובבנים אך לא ניתן לשכור או לרכוש כל ציוד הקשור בנושא. בתוך העיר עצמה המרחקים קטנים ואינטרנט / טלפון וכו` נמצאים במרחק הליכה קצר. האנשים ידידותיים מאוד ואנחנו מצאנו עצמנו משחקים דמקה עם שני שכנינו הקובנים ממש במרכז הכביש ה``סואן``. המלצתי בוינאליס היא שני לילות. טיול באזור אכן מגלה נוף מרשים הדומה מאוד למחוז גווילין בסין. 

ניתן ומומלץ לבקר בכפר הדייגים על חוף הים (רק לבעלי רכב שכן הוא מרוחק כ- 25 ק``מ), בדרך חזרה אפשר להיכנס למערת האינדיאני ($3 כניסה + $2 לשייט + $1 לחניה מעבר לכביש אפילו שהשומר יסתפק במעט פזות קובניות), בסוף השייט ניתן למצוא דוכני מזכרות לתיירים, בכלליות - נחמד אבל לא הכרחי. בהמשך הדרך 5 ק``מ מוינאליס עצמה מערכת מערות נוספת שבפתחה בר ומקום נעים לשתות בירה של צהרים, בערב מופעל במקום דיסקוטק אטרקטיבי. 

לקראת אחה``צ אפשר לצאת לכיוון השני לטובת צפייה בציור הקיר הענקי עליו מבט מהכביש מספק בהחלט, נסיעה קצרה בשדות על פי המפה בלונלי פלאנט ובעיקר על פי הוראות החקלאיים המקומיים תביא אתכם לאזור קהילת ``המים``. קבוצה מעניינת מאוד של אנשים, מכניסי אורחים באופן יוצא דופן, אשר מאמינה בכוח הריפוי של המים. אם אינכם דוברי ספרדית תתקשו לתקשר אבל בכל זאת שווה ביקור. ההגעה אליהם אפשרית גם בדרך קצרה יותר מכיוון הכביש הראשי היוצא מערבה מוינאליס אבל גם אז תצטרכו לקבל הוראות מהמקומיים. באותו היום או ביום אחר ניתן לבקר אצל ה``דון`` המפורסם בעולם בגידול טבק לסיגרים.

בוינאליס שני מקומות בילוי לשעות הערב בהם נפגשים כולם, כולל המקומיים אשר ירקדו סלסה לצללי המוסיקה המנגנת עם נשות התיירים בחדווה יתרה. מקום אחד הנו קטן וצפוף, גולש לכביש ואי אפשר לפספס, השני הוא בעצם הכיכר המרכזית של העיר. מוינאליס חזרנו להוואנה הבירה, אבל החלטנו להקדיש את חלקו הראשון של היום לנסיעה של כשעתיים בדרך נוף קשה אבל מאוד יפה ומעניינת. המסלול נלקח מהלונלי פלאנט. סיימנו את המסלול באוטוסטרדה והמשכנו בדרכנו להוואנה משך כשעתיים נסיעה לטובת 3 לילות בעיר. הוונה היא מרכז המרכזים של קובה ויש בה הכול מהכול. המלצתי לכו בטיילת המלאקון, בקרו בעיר העתיקה, שבו לשתות בירה או משקה קובני בבר המנגן מוסיקת קובנית משובחת, בקרו במלון נציונאל, בכיכר המהפכה, קחו כרכרה לסיור בעיר, טיילו בשעות היום ב- CENTRO HABANA, בקרו בצ`ינה טאון הקובנית וקנו מזכרות עץ או מסכות בשוק. המלצתי החמה ליום הראשון היא הרגישו את הוונה - עיר תוססת ומלאת חיים מאין כמוה!

התנועה בעיר אפשרית ברכב בצורה נוחה שכן בשונה מערי בירה רבות בעולם כמות הרכבים קטנה מאוד ועל כן כמעט ולא תתקלו בבעיות המוכרות לכם מרחובות דרום תל אביב הפקוקים, מצד שני מומלץ מאוד לוותר על הרכב ולקחת לכל מקום מונית בעלות ממוצעת של $0.5 לק``מ. במוניות שווה לסכם מראש על הסכום וליהנות מהנסיעות החווייתיות שכן חלקן יתבצע בפורד T פתוחה מודל 1928, כן גם לנו היה קשה להאמין!

המלצה ייחודית לתצפית על הוונה היא מבניין המסחר וקשרי חוץ (משמש מקום משכנן של נציגויות מדינות להן קשרי מסחר עם קובה) הנמצא בכיכר פרנסיסקו. הנוף מהגג מהמם, בייחוד לכיוון הנמל, ובגלל שהמקום אינו אתר תיירות מוכר סביר להניח שתהיו לבד. כל שעליכם לעשות הוא להיכנס לבניין ולעלות במעלית עד הקומה האחרונה, משם לצאת דרך הדלת לגג וליהנות. שווה !

לטובת הפן היהודי מומלץ לבקר באחד מבתי הכנסת בעיר וגם במלון ``רחל`` המוקדש ע``י ההיסטוריון של הוונה לקהילה היהודית (הרעיון הוא להקדיש בניינים המשוחזרים לקהילות הוונה השונות). במלון סממנים יהודיים בולטים וניתן אף לקנות בחנות המלון מוצרי ``אהבה`` מבית היוצר של ים המלח. את החנות מפעילה אשתו של יו``ר וועד הקהילה היהודית של הוונה. בקומה הראשונה מוקדשים של החדרים לשמות גברים בתנ``ך ואילו הקומה השנייה מוקדשת לשמות נשים. מעניין ומחמם את הלב.

זהו - משם קחו מונית בעלות של כ- $ 15 לשדה התעופה ובלו את הטיסה הביתה בחיפוש אחר מוסיקה קובנית באוזניות המטוס, קשה להיפרד אחרי שמתרגלים...