מסלול חד יומי באסיה ”"עין תאופיק" ו"עין שריר"“

לאחר לינה על שפת הכינרת, יצאנו (בשני רכבים). רכב אחד השארנו בתחנת הדלק "אלונית", סמוך לקיבץ האון, ועם הרכב השני נסענו לתחילתו של המסלול: "עין תאופיק, ועין שריר". נוסעים לכיוון חמת גדר, פונים שמאלה לכיוון מג'דל שמס, לאחר העלייה הקצת חדה ומפותלת ישנו שילוט די דהויי "עין תאופיק". לפני שהתחלנו במסלול הליכה נסענו (קיים שילוט) לכיוון הפילבוקס (pill box) - שם שניתן לעמדות שמירה מבטון שהקימו הבריטים בתקופת המנדט משום צורתן הגלילית המזכירה קופסת כדורים. מהמקום תצפית יפהפייה אל הירמוך ועמק הירדן. אפשר להגיע למוצב הנברונים - מוצב הנברונים: מבנה גדול מאבן בזלת שחורה הנמצא מתחת עין עקוב. השם ניתן לו כמחווה לתותחים בסרטו הנודע של אלייסטר מקלין על האי היווני נברון ("תותחי נברון"). הבונקר הצה"לי נבנה בשנת 1970 (מלחמת ההתשה) והוצבו בו שני תותחים ארוכי טווח שכוונו אל רמת אירביד בירדן כדי לסייע למלך חוסיין מפני התעצמות המחבלים. בסופו של דבר לא נעשה בתותחים שימוש, כי סמוך להקמת המוצב, בעקבות "ספטמבר השחור", גירש המלך חוסיין את המחבלים ללבנון. במוצב ניתן להבחין בסדק גדול שנפער בבטון המזוין שמקורו בתזוזות הקרקע במקום.

חזרנו לחניון, חונים ומתחילים לטייל. במרכז החניון נובע מעין עין עקוב. בספרת ובאינטרנט כתוב שמעין עקוב זורם בתעלות אל בריכות אבן קטנות. בריכות ותעלות ראיתי, זרם המים היה דל מאוד. המשכנו, ברגל כמובן, עם כיוון הכביש למטה - סימון שבילים ירוק. מגיעים למעין התפצלות עם שביל הגליל - לא לפנות ימינה אלא להמשיך בירידה שמאלה. ממשיכים ועוברים את שרידי הכפר תאופיק ( הצלחה בערבית) – כפר סורי שהתקיים עד מלחמת ששת הימים. ממשיכים עד להתחברות עם שביל סימון לבן (עולים במדרגות), שביל זה מוביל ל "עין שוירח", במקום בריכה שמימיה הם מי הנביעה של עין שריר. הבריכה נבנתה ע"י הבאהאים שישבו למרגלות ההר בכפר "סמרה", והשתמשו במי המעיין להשקיית שדותיהם. עם השנים הבריכה נזנחה, התמלאה בסחף וכוסתה בשיחי פטל. בשנת 1999, לאחר שריפה, הקיבוצניק ירח פארן (מקיבוץ האון) הבחין בנביעה והחל בשיקום המקום ובנטיעת הבוסתן. כל פינת החמד הזו היא מעשה ידיו של ירח, המתחזק אותו עד היום, שם עשינו הפסקה ארוכה לקפה, שחייה קלה ומנוחה :)

ממשיכים עם השביל (היציאה היא מכיוון הבריכה) ומתחברים שוב למסלול הירוק (ניתן לחזור למסלול הירוק מאותו מסלול שנכנסים לבריכה, אבל למי שברגל - מיותר לטעמי). בסוף המסלול הבחנו במקבץ אדיר של רשתות עכבישים, העכבישות גדולות ואינן ארסיות – האכלנו אותם בחרקים וזו חוויה לראות כיצד הן קולטות את תנודות החרק, מתקרבות ומתחילות ל"ניילן" אותו בקורים. הגענו עד לאנדרטת הטייסים התורכים שבמהלך טיסה, הרוח הסיטה אותם. משם המשכנו לכיוון תחנת הדלק שבה השארנו את הרכב הנוסף (לעבור דרך שביל המקביל לכביש ולא על הכביש).