מסלול בן שבוע-שבועיים באתונה ”מסלול טיול ביוון“

מהלך הטיול באופן כללי – נחיתה באתונה, השכרת רכב ונסיעה לאורך היקפו של מרכז יוון (היבשת) עם כיוון השעון, תוך עצירות מתוכננות ולא מתוכננות באתרים ששווה לבקר בהם. במהלך המסלול טרק בן יומיים לפסגת האולימפוס. 

ולסיפור המפורט: יום 1: נחתנו באתונה, שכרנו רכב בשעות הערב ויצאנו לכיוון המלון שהזמנו מראש כי לא רצינו להסתבך ביוון בלילה. מסתבר שזה לא כל כך עובד אם לא מבררים איך מגיעים למלון – עשינו מסלול שהוא משהו כמו לנסוע מתל אביב להרצליה דרך זכרון יעקב. חשוב להגיד שהיוונים לא חזקים באנגלית אז כדאי להצטייד מראש במפה טובה, בקנה מידה מתאים. 

יום 2: בכל מקרה למחרת השכמנו והתחלנו לנסוע מערבה לכיוון חצי האי פלופנוס. שווה לעצור במיצרי קורינתוס, מדובר בתעלה ע-נ-ק-י-ת שנחפרה כדי לאפשר מעבר מבלי להקיף את חצי האי הגדול. יש אפשרות לעשות בנג`י למי שמגיע בעונה. המשכנו לאורך החוף הצפוני של פלופנוס, סמוך למפרץ שקיים בינו לבין היבשת. יש אפשרות לנסוע בכביש המהיר או לחילופין בכביש קטן יותר שנוסע ממש לאורך החוף וחוצה עיירות וכפרים – אפשר לדלג מאחד לשני. מצד שמאל של הכביש מתנשא רכס גבוה וירוק מאוד, שווה לטפס (עם הרכב) לפחות על אחד מההרים, הנוף שווה את זה והדבר לא גוזל יותר משעה. המשכנו לעיר המרכזית של חצי האי – פטרה (Patra), לאורך הכביש הראשי (מול נמל המעבורות) יש משרד מידע לתיירים – מצויין, נותן הרבה מפות והסברים, אינטרנט חינם וניתן אפילו לקבל זוג אופניים חינם למשך כמה שעות. העיר דומה לכל עיר אירופאית אחרת, כיכר מרכזית, הרבה בתי קפה, פאבים וחנויות קונוונציונליות. לא ממש מרגישים שזו העיר השלישית בגודלה ביוון. העברנו את הלילה במלון מקומי. 

יום 3: השכמנו ונסענו בגשר שמחבר את חצי האי ליבשת (אזהרה – אגרה של 10 יורו לרכב, אבל שווה את הדלק אם אתם רוצים להמשיך צפונה). מדובר בגשר מרשים במיוחד שנחנך לאחרונה. המשכנו לאורך החוף המערבי של היבשת – יש נוף נחמד מאוד (אם כי מונוטוני) של ים צלול ורגוע – אין גלים, ומהצד השני רכס הרים שיורדים פסטורלית לחוף. עצרנו בעיירה קטנה שנקראת פארגה (Parga), כשמונים ק"מ דרומית לגבול אלבניה. העיירה ציורית למדי – שוכנת על צלע הר שיוצר מפרץ יפה בים, הכל שקט ונעים לעין. במקום מצודה שניתן להיכנס אליה – חביבה, לא יותר. המקום שורץ אטרקציות לתיירים (אפילו דיסקוטק) אבל בעונה הזאת לא הייתה בהם כל כך פעילות. המשכנו לאיגומניצה ומשם באוטוסטרדה מטורפת לכיוון רכס הפינדוס (צפון יוון). האוטוסטרדה עוד בשלבי בנייה אבל היא כוללת הרבה מאוד גשרים ומנהרות שחוצים את הרכס הזה, הנוף מדהים והנהיגה מהנה. הנסיעה (בינתיים) חינם. בחלקים הלא בנויים של האוטוסטרדה נוסעים דרך הכבישים הקיימים שמתפתלים לגובה ההרים, מדובר בחוויית נהיגה של ממש- נופים מדהימים, ובעונה הזו בד"כ הנסיעה כמו בתוך ענן. אזהרה – מדובר בכביש מפותל ודי מסוכן, לא כדאי להגיע שפוכים מעייפות ובכל מקרה ההתקדמות תהיה במהירות של עד 50 קמ"ש במקרה הטוב. קחו בחשבון. המשכנו עד לעיר מרכזית – יואנינה (Ioanina) ושם מצאנו מלון נחמד מאוד בכניסה לעיר, בשם "ביזנטיו" (Hotel Byzantio) – מומלץ! מכיוון שזו עיר גדולה, אז כרגיל יש חנויות, בתי קפה, פאבים וכו`. גם שם אמור להיות מרכז מידע לתיירים אבל אנחנו לא הספקנו להנות ממנו. 

יום 4: יואנינה שוכנת ממערב לאגם נחמד. בסמוך לו יש עיר עתיקה מוקפת בחומה – כדאי מאוד להסתובב. מחוץ לחומה יש שוק מזכרות ואפילו חנויות מודרניות, בתי קפה וכו` – די חביב, אפשר לשרוף כמה שעות בכיף. המשכנו למערת נטיפים בפראמה (Perama), מדובר במערה שהתגלתה במלחה"ע ה-2. נטיפים ענקיים, הליכה של כקילומטר מתחת לקרקע. כניסה עולה 7 יורו (3 אם אתם סטודנטים), מדריכה ביוונית שוטפת אבל זה לא באמת משנה. זה לא שביוון מערות הנטיפים נוצרות בצורה שונה. יש שילוט למערה בצורה בולטת החל מהיציאה מיואנינה. המשכנה מזרחה לאורך הכביש המהיר שהופך לכביש מפותל והררי – עוד יותר מדהים מהכביש הקודם. לאורך הכביש שמוביל לטריקלה (Trikala) שוכן כפר יפה בטירוף – מצובו (Metsovo), גם כן כמה חנויות ובתי קפה אבל העיקר הוא הנוף שחולש על העמק מצד אחד ורכס ההרים שמקיף אותו מצד שני. מזג אוויר קריר ומוסיף לאווירה. אחרי שעה במצובו המשכנו ליעדנו הסופי לאותו היום – טריקלה. בדרך תעברו ליד קלמבקה (Kalambaka) והאטרקציה שצמודה לה – מנזרי מטאורה (Meteora), אנחנו לא הספקנו לעבור באותו היום אלא רק למחרת אבל חובה חובה לראות. בטריקלה התמקמנו ויצאנו קצת לשתות – יש נהר שחוצה את העיר, מעברו השני יש מדרחוב שכולל הרבה פאבים, בתי קפה, fast food וכו`. אפילו סנוקר. 

יום 5: חזרנו על עקבותינו למטאורה, מדובר במספר מנזרים שמוצבים על פסגת צוקים, ממש קשה להבין איך שמו אותם שם. מהכביש שמוביל להם ומהמנזרים עצמם יש נוף מטורף לחלוטין, וגם המנזרים מרשימים ומטופחים. דמי כניסה סמליים. אם אתם באזור פשוט חייבים להגיע. משם שמנו פעמינו לכיוון האולימפוס, אחת האטרקציות המרכזיות בטיול, ולכן הרשינו לעצמנו להרחיב עליה קצת יותר. חשוב להגיד שבשבילנו זה היה הטרק הראשון מחוץ לארץ, לכן יכול להיות שנפרט כמה דברים שיראו לכם בנאליים – אבל לטובת המתחילים שבינינו, שווה לקרוא:   קודם כל, אין שום צורך לברר אינפורמציה או לחפש אותה בערים מרכזיות בדרך לאולימפוס (טריקלה, לריסה, קלמבקה) – בעיירה שלמרגלות ההר – ליטוחורו (Litohoro) תמצאו סניף של האיחוד האלפיני, מודיעין לתיירים ובכל מקרה כל באסטיונר מתחיל ידע לספר לכם כל מה שתצטרכו לדעת. אנחנו עשינו את המסלול הבנאלי (יש עליו פירוט בכתבה נוספת כאן באתר, אנחנו ננסה להרחיב על כמה סוגיות) – שכולל עליה ברכב של בערך 1000 מטר בגובה (האולימפוס כולו מתנשא לגובה של 2917 בפסגה הגבוהה ביותר – מיתיקה (mytica)). חשוב להגיד שהכביש הזה חוסך גם מרחק אופקי מכובד – לשם השוואה מטיילים שפגשנו שם והגיעו רגלית מליטוחורו, הלכו יום נוסף רק כדי להגיע לנקודת ההתחלה שלנו, וישנו בשטח. נוסעים לאורך כביש אספלט שהופך לכביש עפר כבוש – כ-500 מטר. בסופו יש חניון ומין מסעדה חביבה, ומשם מתחילים את הטיפוס למעלה – עלייה של כמעט 1000 מטר בגובה, משך הזמן הממוצע (כולל עצירות) הוא בערך 2.5 – 3 שעות. המסלול עצמו ברור לחלוטין ומסומן, אין שום סיכוי לסטות ממנו. בהתחלה הוא מורכב בעיקר ממדרגות (קצת משעמם) אבל אחר כך הוא נפתח והופך למרשים למדי. רצוי להתחיל בסביבות 14:00-16:00 – אחרי השעות החמות אבל בלי להגיע מוקדם ולרבוץ כל היום בבקתה. 

בתום הטיפוס מגיעים לבקתה אלפינית – Refuge A (יש עוד 3 כאלה, למי שרוצה לטייל כמה ימים על קו הרכס כולו או לחילופין לעלות מכיוון אחר). הבקתה עצמה פשוטה אך מספקת, ובלי ספק מצדיקה את שמה הלועזי – Refuge.... יש אח חמה, משטח אבן נחמד עם נוף וספסלים בחוץ, חדר לינה שכולל שתי שורות מזרונים צמודות ושמיכות צמר (יש גם חדר פרטי אבל לא ברור איך זוכים בו), שירותים ומקלחת (המים ק-פ-ו-א-י-ם לחלוטין) וכמו כן המקום מגיש מגוון מאכלים (חמים – פסטה וכו`, קרים – צזיקי, זיתים ואפילו פחיות שתייה) במחירים סמליים. 

אנחנו טיפסנו ב-Off season אבל באמצע העונה ובסוף שבוע כדאי לטלפן מראש לבקתה ולוודא איתם שיש מקום פנוי. לא נעים להיתקע במצב כזה... אפרופו מחירים, לינה במקום עולה 10 יורו לאדם, אם עושים קמפינג בחוץ ורק משתמשים בשירותי המקום אז 4.80. האוכל במחיר סביר מאוד, בין 4 ל-6 יורו למנה די משביעה, אך חשוב מכל – חמה! מומלץ מאוד שוקו חם. במקום ניתן גם למצוא מזכרות (גלויות, סיכות, פאטצ`ים) וגם קצת ציוד למי ששכח – פנס ראש, שמיכת מילוט וכו` – אבל הוא לא מאוד איכותי וגם לא זול יותר מכל מקום אחר. מה לעשות, אם אתה לבד על פסגת האולימפוס הם סוג של מונופול. 

בספר שקראנו לפני הנסיעה היה כתוב שהמקום מציע נעלי בית – אז הבהרה קטנה – הוא לא מציע, הוא מחייב, אם לא דאגתם להגיע עם זוג נעליים / כפכפים שלא מלא בוץ. למען הסר ספק, הכפכפים הללו לא בדיוק מפנקים. חשוב להגיד, כמו שאמרו לנו מראש – כיבוי אורות ב-22:00 בדיוק, חשוב להצטייד בפנסים. כמו כן – וזה הפתיע אותנו לרעה – אסור לשחק קלפים בבקתה! מעצבן אבל לפחות יש להם שש בש ושח שהם מחלקים חופשי. 

מבחינת ציוד- בעיקרון אפשר בכיף לעשות את כל העלייה עם תיקים קטנים, עם זאת הבקתה מציעה לשמור ציוד חינם, אז שווה להתפנק בעוד קצת ציוד שישמש אתכם בערב – שק"ש (אין חימום בחדר שינה והשמיכה לא משהו), כפכפים, טרנינג וביגוד חם לערב – לא חייבים לקחת את זה לפסגה למחרת. חשוב מאוד להביא: פנס,ביגוד חם שכולל שכבה עמידה למים, כפפות, כובע צמר, וכמו כן ביגוד להחלפה – נרטבים גם מהגשם, גם מהעננים וגם מזיעה. מים – לא צריך יותר מ-3 ליטר ליום, ניתן למלא בבקתה.כדאי ומומלץ מאוד להביא מצלמה וגזייה – מוסיף לחווית הפסגה. אנחנו הבאנו גם בלייזר ואסימונים לפוקר אבל זה רק אנחנו.כדאי להצטייד גם בשמיכת מילוט (כמו בכל טיול) – לא שוקל ויכול לשמש לחימום ולהגנה מהגשם, אין כל כך מחסות לאורך המסלול. אוכל ונשנושים לדרך – לא שווה לחפש בבקתה. 

יום 6: למחרת משכימים עם השמש, ויוצאים לקטע השני לכיוון הפסגה. המסלול עצמו הוא לא בשיפוע מטורף למעט הקטע האחרון, עם זאת הוא לא מאוד קל. צריך כושר בסיסי. הטיפוס עצמו הוא כשלוש-ארבע שעות מהבקתה עד שמגיעים לקו הרכס בגובה 2800 מטר, משם אפשר להמשיך למספר פסגות, כששתי הקרובות הן: מימין – מיתיקה – הגבוהה ביותר (2917) אבל קצת יותר קשה להגיע אליה, והדבר כולל קצת שימוש בידיים. אנחנו בחרנו לוותר עליה משיקולי בטיחות וזמן – מזג האוויר לא כל כך איפשר. הפסגה השנייה היא המשך העלייה המתונה ומגיעה עד 2911 – לא הבדל גדול, והנוף לא מאכזב בכלל. או במילים אחרות – אין רגשי נחיתות. 

אחרי שעה בפסגה יצאנו בסביבות 14:30 לכיוון הבקתה, הגענו אליה ב-16:30 (מטבע הדברים הירידה לוקחת פחות זמן). אחרי עצירת רענון קטנה המשכנו למטה, והגענו בסביבות 19:30 לרכב אחרי שלקחנו את הזמן בירידה, מה שהסתבר כלא חכם כי את הקטע האחרון עשינו בחושך. המסלול עצמו משופע בנופים מדהימים והעננים שם עושים צורות מטורפות בגלל צורת הצוקים ברכס – חווייה בפני עצמה. ישנו בליטוחורו – העיירה יחסית זולה, מלון חביב (Hotel Mirio) עלה לנו 40 יורו בלבד וגם האוכל לא מרוקן את הכיס. 

יום 7: למחרת הסתובבנו עוד קצת בעיר והתחלנו להדרים חזרה לכיוון כללי אתונה. נכנסו לחצי האי פליון (Pillion) לעיירה וולוס (Volos) – שם יש לשכת מידע לתיירים מצויינת בכניסה, יש שילוט שמוביל בדיוק אליה והיא מספקת ים מידע על כל חצי האי כולל מפות מפורטות. חצי האי נחמד, מתאפיין, בדומה למרכז יוון, בהרים עם כבישים מפותלים וכפרים על השלוחה, המון עצי דולב וערמון ובסה"כ נוף חביב של מפרץ. מהמקום יוצאות מעבורות למגוון יעדים. אנחנו מניחים שבימי שמש אפשר גם להנות קצת בחופים אבל לנו לא יצא. העיר היא די גדולה וכוללת טיילת בתי קפה לאורך החוף, שדרת חנויות מקבילה לה.. המשכנו לישון בעיירה בכלל לא ציורית בשם לאמיה (Lamia)- אין כל כך מה לראות, כמו שנכנסנו כך קמנו והמשכנו לאתונה. באזור יש עוד שמורת טבע אבל אנחנו לא עברנו בה. 

יום 8 ואחרון: המשכנו לאתונה לקראת הטיסה שהייתה בערב, הגענו מוקדם יחסית בצהריים וחיפשנו את עצמנו במשך שאר היום. החוויה שלנו מאתונה הייתה שלילית למדי, העיר הזכירה לנו את דרום ת"א. האקרופוליס ומה שברדיוס 1 ק"מ ממנו הוא נחמד ותיירותי (אם כי גם לא זול), ובעיקר פארקים נחמדים לשבת ואנחנו מניחים שאם אתם בקטע של עתיקות אז גם האקרופוליס עצמו בשבילכם. בעינינו לא היה מטורף. לעומת זאת, כל מה שמעבר לרדיוס הזה כולל בעיקר מוסכים וחנויות רכב (אגב, בצורה מוזרה מאוד, לא הייתה עיר גדולה אחת ביוון שנכנסנו אליה שלא כללה שדרה של מוסכים וסוכנויות לכל סוגי הרכב הקיימים בפאתיה. משום מה לא נראה לנו שיתנו לכם לעבור עם פרארי חדשה במסלול הירוק בדיוטי פרי אז אתם מוזמנים להמשיך לכיוון מרכז העיר). משם חזרנו לנמל התעופה עצמו, הדיוטי פרי די מצומצם אז מזכרות ושאר ירקות כדאי לרכוש מבעוד מועד – כאמור, בסביבת האקרופוליס יש מיליון חנויות קטנות. מקווים שתרמנו ולו במעט לחוויית הטיול שלכם.. 

ליאור, מיכאל ויואל.