מסלול עד שבוע ברודוס ”מסלול ליומיים באי“

ביום השני לשהותנו יצאנו כמובן לכיוון לינדוס. הנסיעה לאורך החוף נעימה ונוחה, עצרנו מדי פעם לתצפיות נוף על ההרים והים, וגם עצרנו ב- Haraki, כפר קטן ושלו. השקט בכפר היה יוצא דופן וממש הרגשנו כטורדי מנוחה כשהחננו את הרכב סמוך לחוף. למרות שבכפר היו תיירים ואפילו כמה גרמנים נחושים שהחליטו להשתזף בכל מחיר.

משם המשכנו ללינדוס, על בתיו הלבנים היורדים לחוף, נראה סוף סוף ככפר יווני טיפוסי, כי בניגוד למה שסוכני הנסיעות מנסים למכור לנו, לרוב הכפרים באי יש מבנה כללי טיפוסי האופייני לכפרים בגליל, מה שלנו, תושבי הצפון, גרם להרגשה מאוד ביתית.

בכניסה ללינדוס יש מגרש חנייה גדול, וממנו יש אוטובוס המסיע את התיירים לכפר ובחזרה ממנו, דבר שמאוד עוזר בעיקר בחזרה לרכבים. האטרקציה של האי זה האאקרופוליס, אליו ניתן לעלות רגלית ברבע שעה וללמוד בתערוכה מפוארת של מפות על כל סוגי הרקמה שזקנות הכפר יודעות לרקום. וניתן גם לעלות על גבי חמורים, כל אחד ובחירתו. עלינו למעלה אך לא נכנסנו וחסכנו 6 יורו לאדם. השוק בכפר מאוד נעים, על גגות הבתים יש מרפסות גן יפהפיות המשמשות בעיקר כמסעדות. בשוק עצמו מוכרים, איך לא, מזכרות, אבל ההליכה בו מהנה, במיוחד אם אתה מוצא הזדמנות להציץ לאיזו חצר פרטית, ולראות משהו מהווי החיים המקומי.

החוף בלינדוס יפהפה, ורחצה בים מתאימה מאוד להפסקת צהריים. כל הדרך בין רודוס ללינדוס, נסיעה של כ-40 דקות, עמוסה בחנויות קרמיקה וחנויות מזכרות לתיירים, כנראה שיש פרנסה לכולם.

הטיול השני שלנו היה לכיוון החוף המערבי. לא ידענו דבר על הכיוון הזה, אבל היה לנו אוטו ולא שום דבר יותר טוב לעשות, אז לקחנו על עצמנו את האתגר. כאשר נוסעים בחוף המערבי הנוף שונה מאוד מהנוף של החוף המזרחי, הים יותר סוער ורוגש, החוף מאוד סלעי ולעתים אין חוף בכלל, אלא מצוק היורד אל הים, וגם בכיוון זה רואים מדי פעם איים שכנים. בדרך עצרנו ב-Kmiros skala, כפר דייגים קטן (רק 2 מסעדות). 

אך מה שבהחלט שווה ביקור זה המבצר שבהמשך הדרך. המבצר יושב על צוק ומשקיף לנוף עוצר נשימה, החומה ההיקפית יחסית שמורה, אך המבנים הפנימיים של המבצר פחות, למרות זאת חווית הביקור לא תשכח במהרה. בדרך למבצר עצרה אותנו זקנה, ובנייר מנויילן הכתוב במספר שפות ביקשה שנקנה דבר ממרכולתה, וכך נעזור לה לשמור על המבצר. קנינו כמה תפוחים, רק בשביל הדרך כמובן, ולהפתעתנו גם למעלה עצרה אותנו זקנה ושידלה אותנו לקנות מלפפונים לאותה מטרה עצמה. כשהראנו לה את התפוחים היא מאוד התרגזה ושחררה תמהיל קללות מסקרן.

הדרך המשיכה להתפתל, כאשר אנו בוחרים לנסיעה כבישים המסומנים ככבישי נוף במפת דרכים שהבאנו איתנו. שימו לב כי כבישי הנוף לא מסומנים במפה שמקבלים מחברת השכרת הרכב, וחבל לבזבז נסיעה ארוכה בכביש מתפתל וסתמי. ממבצר למבצר הגענו לבסוף למבצר Monolithos שנמצא קצת אחרי, איך לא, Monolithos (לכל המבצרים הנ``ל יש שילוט על הדרך, כך שלא ממש גילינו את אמריקה). גם הנוף הנשקף מכאן שווה את הטיפוס (זה בסך הכל טיפוס די סביר), וכאן יש גם איזו קאפלה קטנה.

חזרנו דרך Siana, שזהו כפר זעיר היושב על מדרון ההר. הכפר ציורי ומשגע, אכלנו שם ארוחת צהריים באחת מהמסעדות המשפחתיות הקטנות, וליקקנו את האצבעות (ארוחה עם שתיה סביב ה-12 יורו). הכפר ידוע בתוצרת הדבש שלו שממנו הם מכינים גם איזה משקה אלכוהולי. שווה טעימה. 

הדרך חזרה למלון היתה מפותלת מהרגיל, אולי בגלל פחית בירה מיתוס, אבל פינות החמד המתגלות מאחורי כל עיקול שוות את הנסיעה.