לגלות מחדש את אלזס: טיול אל המקומות המפורסמים והחבויים

חבל אלזס שוכן ממש על גבול צרפת וגרמניה והוא יעד טיול נהדר - בפני עצמו וגם בשילוב עם היער השחור. לא פלא שהוא זוכה למבקרים רבים, שנוהרים אל האטרקציות המפורסמות שלו. יצאתי לסיור באזור, ביקרתי בכמה מן האתרים המובילים, אך בעיקר התוודעתי לחמימות של תושבי האזור ולמקומות חבויים, יפים ומעניינים לא פחות.

תמונה ראשית עבור: לגלות מחדש את אלזס: טיול אל המקומות המפורסמים והחבויים - תמונת קאבר
© איתמר ברק

אלזס - חבל ארץ נע ונד

בחבל אלזס יש משהו בלתי פתור - הוא אמנם שייך לצרפת, אך שמות הערים והכפרים מרמזים על זהות לאומית שונה: שטרסבורג, בוקסווילר, גונדרסהופן ועוד הרבה "הופנים" ו-"ווילרים" ולא בכדי – חבל הארץ עבר ידיים בין גרמניה וצרפת, בערך משחר ההיסטוריה שליטים רבים חלפו ועברו, כל אחד לקח מכל הבא ליד. לאחר המהפיכה הצרפתית ב-1789, הפכה רשמית אלזס לחלק מהרפובליקה הצרפתית. אולם, מאז ועד היום, לא היה החבל בידיה של צרפת באופן רצוף: ב-1871 עברו חבלי אלזס ולוריין לחזקתה של גרמניה; ב-1918 חזרו האלזסים להיות צרפתיים, אולם גם שם זה לא נגמר - בתקופת מלחמת העולם השנייה סבלה אלזס, כמו כל אירופה, מהכיבוש הגרמני ולאחר שהסתיימה, חזרה סופסוף לחזקתה של צרפת. מבולבלים? הוסיפו לזה גם את הניב המקומי, ה"אלזסי", קוקטייל של צרפתית וגרמנית; כפרים ועיירות, שבתיהם נראים כמו ביער השחור בגרמניה השכנה, שמות המשפחה הגרמניים של התושבים המקומיים – כל אלו גורמים לתחושה החצויה.

בתים מהאגדות. צילום: איתמר ברק

אוברנה - עיירה קטנה וציורית

המסלול הקלאסי לטיול באלזס עובר בעיירות המתויירות והציוריות כמו ריקוויר ו-קולמאר אולם אנו ביקרנו דווקא בעיירה הביישנית יותר אוברנה (Obernai), השוכנת מעט מעל טבורו של החבל, למרגלותיו המזרחיים של רכס הרי הווז' (Vosges). שורשיה של העיירה נעוצים במאה ה-13 ומרכזה היפה שוכן בתוך חומותיה העתיקות. כאן התוודענו לראשונה לסגנון הבניה האלזסי היפה כל כך – בתים עתיקים, צמודים זה לזה, כל אחד בצבע אחר, קורות עץ מעטרות את החזיתות, גגות רעפים שהזמן נתן בהם את אותותיו ואת כל השפע הצבעוני הזה מעטרים נחשולי פרחי גרניום בשלל גוונים, הנשפכים בהמוניהם מאדניות הבתים (מדוע גרניום? פשוט – הצמח נודע כמרחיק יתושים!). הגענו לעיר ביום חמישי, אז נערך השוק המקומי – ירקות, פירות, נקניקים, גבינות, בגדים, תקליטים ישנים ועוד. הדוכנים מתפרשים מכיכר השוק (Place du Marché) וממשיכים על רחוב השוק (Rue du Marché) – לאורך הדרך הקצרה, מרוצפת האבנים, עוברים בין בתי קפה מלאים מפה לפה, מסעדות וחנויות פטיסרי. בקצה רחוב השוק, מגיעים אל בית הכנסת המקומי, המשרת את הקהילה הקטנה ואל שער החומה העתיק, משם אפשר לצאת לסיור נעים על הטיילת, סביב ביצורי העיר. אגב, סמוך לבית הכנסת, לא תוכלו שלא ללכת שבי אחר ריחות המאפים המתוקים – הם בוקעים מאחד הסניפים של רשת Maison Alsacienne de Biscuiterie. כדאי להיכנס ולרכוש לעצמכם מאפין מתוק או עוגיות קוקוס ובוטנים משגעות. אם בחרתם ללון באוברנה, תוכלו לעשות זאת במלון A la Cour d'Alsace, בן ארבעת הכוכבים, חלקו שוכן במצודה עתיקה (אחד החדרים אף שימש כמרתף עינויים) – מלון חביב, החדרים מרווחים (נטולי מזגן אמנם), ארוחת הבוקר טובה ויש גם ספא, בריכה ומנהל חביב שאף התגורר בעבר בישראל (אתר: www.cour-alsace.com) .

השוק באוברנה. צילום: איתמר ברק

דרך היין – 170 קילומטרים בני 60 שנה

לחבל אלזס תרומה נכבדת להצלחתה של צרפת בתעשיית היין העולמית. מיקומה הגיאוגרפי למרגלות רכס הווז', הגשמים המועטים והאקלים החם – כל אלו מבטיחים תנאים משופרים לגידול גפנים מנצחות. יתרון נוסף טמון (ממש) באדמתה – האזור הוא פאזל ענק של סוגי אדמה: גרניט, אבן סיד, צפחה ועוד שמות שרק גיאולוגים מכירים. כל אלו מאפשרים לייצר יינות אלגנטיים, בעלי ארומות מיוחדות, שבכל אחת מהן טבועה היטב האדמה בה גדלה הגפן. 2013 היא שנתה ה-60 של דרך היין באלזס - מסלול העובר מצפון לדרום, בין כפרים ציוריים וכרמים שופעים מעבר לכל סיבוב, מה שמבטיח שפע הזדמנויות צילום נהדרות. תוכלו להיכנס ולבקר בכאלף יקבים לאורך הדרך.

יקבי אלזס מתמחים בשבעה סוגי יין, שישה לבנים (רובם יבשים) ואחד אדום. "אני אוהב את הריזלינג יותר מכולם", אומר לנו בחיוך ז'אן-לוק שוורץ, בעל יקב מקומי, שפניו צרובות שמש ומעידות על שעותיו הרבות בכרמים. "הריזלינג הוא היין החשוב ביותר באלזס ומהווה 25 אחוז מכלל תוצרת היין באזור", הוא מספר בגאווה. כל עולמם של תושבי האזור נע סביב היין – 15 אלף מגדלי גפנים ויקבים קיימים באזור, כך שכל תושב אלזס קשור איכשהו בתעשיה. כששאלתי אותו כמה דורות במשפחתו עסקו בייצור יין, הניף ז'אן-לוק את ידו בביטול. "מי יודע, הפסקתי לספור", הוא אומר ומחייך. "כשמלאו לי עשר שנים, הוריי קראו לי לעזור להם בעבודת הייקב ומאז זה כל עולמי. הילדים נכנסים אצלנו לעסק בחופשות הקיץ וחלקם יוצאים ללימודי יין, בבתי ספר מקצועיים. בני בן ה-16 הוא כבר כמעט מומחה". כשתהינו איך הילדים לא מתמכרים לטיפה המרה, ז'אן-לוק הבטיח שהדבר נעשה תוך אחריות וזהירות. אם תעצרו אצל ז'אן לוק או אחד מהיקבים האחרים על דרך היין, תוכלו ליהנות מסיור במרתפי היין הקרירים והחשוכים, בין חביות העץ, בנות מאה השנים, הגדולות והמלאות תמיד ("היין לא אוהב להיות בודד", מסביר ז'אן-לוק), לטייל בין הכרמים וכמובן לטעום מסוגי היין המיוצרים במקום. אנחנו טעמנו מהגוורצטרמינר והפינו-גרי של ז'אן לוק, שהיו נפלאים. מחירי הבקבוקים היו מפתים במיוחד: מחיר ממוצע לבקבוק הוא 7-8 אירו והבקבוק היקר ביותר עולה 25 אירו, כך שאכן רכשנו כמה בקבוקים (היקב של ז'אן-לוק: Domaine Schwartz, כתובת: 75 Route des Vins 67140 Itterswiller, טלפון: 33-3885159+. המקום פתוח בדרך כלל בשבת, אך כדאי להתקשר לפני ההגעה).

על דרך היין. צילום: איתמר ברק

עולמות חבויים ונכחדים

ב"מועדון הגנים של אלזס" (www.alsace-jardins.eu) חברים 44 גנים פרטיים, מטופחים ויפים, החבויים בין גדרותיהן של אחוזות משפחתיות או חוות חקלאיות, אשר בעליהן פותחים את שעריהן למבקרים. 13 מהגנים הללו זכו לתואר הנשגב "Jardin Remarquable" ("גן יוצא דופן"), המוענק על ידי משרד התרבות הצרפתי, אחד מהם הוא Jardin de la Ferme Bleue ("גן החווה הכחולה") בו ביקרנו. לצורך כך, הצפנו עד לאוטנהופן (Unttenhoffen) – עיירה קטנה ומנומנמת, שלא טיפחה בנו ציפיות גדולות. פתחנו את שער העץ וכאילו פסענו אל תוך יקום נפרד, קטן וציורי, בתוך העיירה האפורה. פירוש שמו של המתחם היה נהיר לכולם מיד – בתי חווה אלזסיים, עשויים אבן ועץ, צבועים בכחול, גגות רעפים מימים ימימה, אדניות פורחות בשלל גוונים, שיחי ורדים שופעים, כרי דשא מוריקים, ציוץ ציפורים, זמזום דבורים חרישי ומזרקת מים קטנה אחת, שמימיה המפכים, משלימים את ציור הגלויה. "ב-1981 רכשתי את מתחם החווה, הזה שהיה מט לנפול, והקמתי בו את הגן הזה", מספר בעל החווה החביב אלן סולייה, רקדן לשעבר, שחי במקום יחד עם ז'אן-לואי קורה, מעצב הגן, ושניהם מנהלים בצוותא את פינת האלוהים הקטנה שלהם. אלן וז'אן-לואי מוליכים אותנו (יחד עם החתול השמנמן והמנומנם שלהם) בין השיחים הירוקים, הבשרניים והגזומים בהקפדה בצורות גיאומטריות, בין האסם הקטן, בו עדין מונחים אתי חפירה וקלשונים עתיקים, החממה הקטנה ובין עבודות הפיסול, הפזורות על כרי הדשא. "למעט הירקות שאנחנו מגדלים כאן, אנחנו לא משקים בכלל את שארית הצמחיה ומסתמכים אך ורק על מי השלג והגשמים", הדהים אותנו ז'אן. כתושבי מדינה שנופיה ירוקים שבועיים בשנה, יכולנו רק להיות ירוקים מקנאה. הגינה של אלן וז'אן-לואי מתפקדת גם כגינת תה, כך שתוכלו ליהנות מכוס תה ועוגה בתוך קפסולת הפסטורליה הזו. אם ממש תתאהבו במקום, תוכלו לטפס במעלה מדרגות העץ וללון בחדר האורחים, שבקומה העליונה בבית המגורים, במתכונת B&B (כתובת: rue Principale 67110 Uttenhoffen 21, אתר: www.jardinsdelafermebleue.com).

גן החווה הכחולה. צילום: איתמר ברק

מקום נוסף, בו אתה לא יכול שלא לשאול את עצמך "ממה הם מתפרנסים?", שוכן במבנה של מנזר מן המאה ה-12, על דרך היין בקרבת הכפר בורש (Boersch) - הגלריה והסדנה של משפחת ספלינדר. במתחם זה עוסקת המשפחה כבר שלושה דורות, באמנות מיוחדת הנקראת Marquetry – סגנון בו האמן גוזר את חומרי הגלם שלו ומרכיב מהגזירים את יצירתו, כמעשה פסיפס. במקרה של משפחת ספלינדר, חומר הגלם הוא עץ ומזה 120 שנים שהם יוצרים רהיטים, ציורים ועבודות אמנות. "שם משפחתנו הוא אמנם גרמני ובעת הכיבוש נאלצו בני המשפחה להתנהג כגרמנים, אולם הם תמיד חשו את הזיקה לצרפת" מספרת כריסטין ספלינדר החייכנית, רעייתו של האמן, ממשיך דרכם של אביו וסבו – כולם ילידי הכפר בורש, אשר כמו כל אלזס, עבר מיד ליד בין הגרמנים והצרפתים, דבר שהותיר גם במשפחה את חותמו. "כיום אין לנו בעיה לדבר על העבר, אך כאשר אביו וסבו של בעלי היו בחיים, הם לא ממש אהבו לעסוק בתקופה הגרמנית", היא מציינת. סיפורה של משפחת ספלינדר החל ב-1893, עם בונה הרהיטים ז'אן-שארל ספלינדר שהתמחה בייצור רהיטים בסגנון הפסיפס הזה. "היום כולם קונים באיקאה", נאחנת כריסטין בחיוך. על כן, הספלינדרים את השיטה לסגנון אמנות, בו יוצרים תמונה ססגונית ומרהיבה, שכאילו צוירה במכחול דק ומדויק – מלאכת מחשבת מדהימה. כאשר מביטים מקרוב בעבודות האמנות, אי אפשר שלא לחפש את הטעות הקטנה, המקום בו זיז של פיסת עץ אחת לא מתאים למגרעת של שכנתה, אולם הכל מושלם. "החוכמה היא למצוא את פיסות העץ הנכונות והמתאימות, מבחינת צבע וטקסטורה, ולהתאימן לתוכנית הציור. מחשב לא מסוגל לעשות זאת, אלא רק האמן!", אומרת כריסטין בגאווה. טכניקה זו היא זן נכחד – ילדיהם של בני הזוג בחרו שלא להמשיך בדרכם של הסב והאב ואין אף בית ספר לאמנות שמנחיל את הז'אנר. בינתיים, הם מוכרים את יצירותיהם במאות אלפי אירו (ואף יותר) לבתי מלון יוקרתיים ברחבי העולם ומסעדות מישלן מעוצבות. כדאי להגיע אם אתם רוצים לחזות בסגנון אמנות שבקרוב יעלם מן העולם. תוכלו לבקר בגלריות, בהן מוצגים רהיטים עתיקים ועבודות אמנות מרהיבות. גם אם יש לכם עיני נץ, לא תצליחו למצוא טעויות בפסיפס (Marqueterie d'Art Spindler, כתובת:, cour du Chapitre Saint-Leonard 67530 Boersch 3, אתר: www.spindler.tm.fr).

יצירה של ספלינדר, כמו ציור. צילום: איתמר ברק

קצת מוזיאונים

אחד המוזיאונים באלזס מציג את פועלו של חברו ספלינדר – היה זה רנה לאליק (René Lalique), אמן זכוכית, שפעל עד אמצע המאה ה-20. בתחילת דרכו, היה לאליק תכשיטן יוצא דופן, שעשה שימוש בחומרי גלם פשוטים – שנהב, אמייל, אבני חן פשוטות וזכוכית ויצר בסגנון ארט-נובו, בהשראת פרחים וצמחים. בתחילה, נשות החברה של צרפת הפנו כתף קרה לתכשיטים האוונגרדיים, שנראו כמו גרסה של עבודות מיכל נגרין, אולם ההצלחה לא איחרה לבוא ולאליק עלה לגדולה. הוא לא הכיר אז, במה שיודע היום כל סטאראפיסט מתחיל – חשיבותו של רישום הפטנט. עד מהרה צצו חיקויים רבים לעבודותיו והוא פשט רגל רק מהמלחמות בבתי משפט, בהן הפסיד. בצר לו, הסב לאליק את הידע שלו בזכוכית לאפיק אחר והחל לעצב ולייצר בקבוקי בשמים מרהיבים ביופיים (הראשון שבהם יועד להיכנס לחזיה, טחוב בין החמוקיים). כך הניח את אבני היסוד לתעשייה הענפה המוכרת כיום, תוך שהוא סופסוף רושם את הפטנט על שמו וחוזר לשגשג. לאליק פתח בעיר ווינגן- סור-מודר (Wingen-sur-Moder) מפעל לייצור פריטי נוי מזכוכית דווקא, בניגוד לעבודות הקריסטל היוקרתיות, שהיו נפוצות באותה העת. במלים אחרות, לאליק ניסה לייסד את ה"איקאה" של הזכוכית, על מנת להוזיל את העלויות, לייצר במאסות גדולות וכך להנגיש את עבודותיו לקהל הרחב. כיום, שוכן במקום המפעל המוזיאון על שמו (Musée Lalique), שהביקור בו הוא חוויה נהדרת לחובבי תכשיטים, ארט-נובו ויצירות בזכוכית – המבקרים מסיירים בין אולמות התצוגה החשוכים והתיבות המוארות, בתוכן עבודות הזכוכית המרהיבות. מרשימה במיוחד היא תצוגת בקבוקי הבשמים, בצורותיהם המעניינות, הנוזלים הצבעוניים שעדין מצויים בהם. המוזיאון שוכן בתוך גן מעוצב, בו תוכלו לסייר גם כן. אגב, למשפחת לאליק כיום אין כל קשר למוזיאון ולחברה זו, שכיום מייצרת דווקא בקריסטל – הם מכרו את כל אחזקותיהם בחברה ובשם (כתובת: Rue du Hochberg 67290 Wingen-sur-Moder, מחירים: 3-6 אירו, כניסה חינם מתחת לגיל 6. אתר: www.musee-lalique.com).

בקבוקים שהם יצירות אמנות. צילום: איתמר ברק

בעיר מולוז (Mulhouse), בדרום אלזס, לא הרחק מבאזל השוויצרית, שוכן מוזיאון המכוניות (Cité de l'Automobile), שהוקם על חורבותיו של מפעל ישן ב-1982. גשר עץ מוביל אל המבנה הרם, כאשר משני עברי קיר הזכוכית בכניסה, תלויות מהתקרה מכוניות – יצירת אמנות של ממש, עשויה עץ, זכוכית ומתכת. כאשר תצעדו אל תוך אולם התצוגה המרשים, לא תוכלו שלא לפלוט איזה "וואו!" אחד לפחות – יתגלו לפניכם 25 אלף מטרים רבועים, בהם מוצגות 400 מכוניות, שנאספו מכל התקופות בהיסטוריה של כלי הרכב – אוטומובילים מצועצעים, עם ובלי גג או שמשה קדמית, כלי רכב מצחיקים ואפילו מודלוריים (שכאילו נלקחו מפרק בסדרה "דאונטון אבי") או מכוניות עתידניות מגוחכות, משנות ה-60'. "אנו נמצאים באחד ממוזיאוני הרכב החשובים ביותר בכל אירופה, בו ניתן ממש ללמוד על האבולוציה של תעשיית המכוניות, מראשיתה ועד היום", אומר לנו המדריך החביב, רואה חשבון בפנסיה, שנהנה מחיים חדשים במוזיאון הרכב (ממנו גם למדתי להפתעתי ש'שאסי' אינה מילה שהמציאו מוסכניקים בישראל). "עיקר גאוותנו הוא אוסף של 122 מכוניות מירוץ בוגאטי", הוא מציין בחיוך ומוביל אותנו אל היכל ובו טורי מכוניות מירוץ עתיקות, כחולות ואדומות, שבסופן סובבת לראווה מכונית מירוץ בוגאטי חדשה. התצוגה מרהיבה, בעיקר עבור המתעניינים בנושא. לילדים המקום אולי יהיה פחות אטרקטיבי ממוזיאונים אחרים –חבלים חוצצים בין המבקרים וכלי הרכב ולמעט כמה מכוניות בודדות, שניתן לעלות עליהן ולהצטלם ואזור משחק די מצומצם, לא תמצאו שם אטרקציות אינטראקטיביות מיוחדות. שתיים כאלו, שכן ניתן למנות, הן תצוגת יכולת של מכוניות במסלול המירוץ החיצוני (ימי שבת וראשון, ב-11.00 ו-15.00, במזג אויר יפה) ודגם מיוחד של מכונית פז'ו חדשה, אשר מתהפכת תוך שאתם ישובים בתוכה (כתובת: rue de l'épée 68 100 Mulhouse 15 אתר: citedelautomobile.com, מחירים: ילדים עד גיל 7 נכנסים בחינם, מחירים מוזלים לילדים בני 7-17 וסטודנטים. סיור ותצוגה במסלול המירוץ: 10.5-14 אירו, סיור בלבד 8.5-11 אירו, תצוגה במסלול המירוץ בלבד – 5 אירו. ישנם מחירי מבצע למשפחות).

תצוגה צבעונית ועתיקה במוזיאון. צילום: איתמר ברק

יש גם פינה יהודית

לחבל אלזס מיוחסים שיאים רבים בתחומים שונים, אפילו בנושא המורשת היהודית – ברחבי האזור מצויים כ-200 אתרי מורשת יהודית, מה שהופך אותו לחבל הארץ עם מספר האתרים היהודיים הגבוה ביותר באירופה. הדבר לא מפליא, שכן ליהודי אלזס היה חלק נכבד בתולדותיו של האזור. בעריה וכפריה של אלזס תמצאו בתי כנסת, מקוואות ובכל אחד מהם, בדרך כלל, תמצאו גם את "רחוב היהודים". כמו בשאר אירופה, יהודי אלזס סבלו מרדיפות לאורך כל ההיסטוריה. המהפיכה הצרפתית ב-1789 סימלה את תחילת תור הזהב, שכן אז הוכרו יהודי צרפת כאזרחים שווי זכויות. הקהילה המקומית שגשגה עד הכיבוש הנאצי והשואה, בה נספו למעלה מרבע אוכלוסיית היהודים. בשנים האחרונות עושים פרנסיה של אלזס מאמץ גדול להנציח את מורשתה של הקהילה היהודית הענפה, מה שהפך גם כמרכיב חשוב ביותר בקידום התיירות. אחד האתרים החשובים בהקשר זה הוא המוזיאון היהודי הראשי של אלזס (Musée Judéo-Alsacien), בעיר בוקסווילר (Bouxwiller) ולו בשל הסיפור סביב הקמתו - המוזיאון הקטן שוכן בבית כנסת עתיק, אשר יועד להריסה, על מנת להשתמש בקרקע כמגרש חניה ללקוחות הסופרמרקט השכן. לאחר 15 שנות מאבקים משפטיים, ניצל המבנה מהריסה והוקם בו המוזיאון. התערוכה הקבועה מציגה את תולדותיה של הקהילה היהודית באלזס, את תור הזהב, את הרדיפה, את אורחות החיים, באמצעות מוצגים אותנטיים מהתקופות השונים – ספרי תורה, תשמישי קדושה, עיתונים, בגדים, צילומים ועוד. קשה להגיד שהתערוכה היא אינטראקטיבית במיוחד או מרגשת בצורה ייחודית, אולם למי שמעוניין ללמוד על הנושא במהלך הטיול, מומלץ להגיע. ניתן לקבל מדריך קולי בעברית (כתובת: a Grand'Rue 67330 Bouxwiller 62, מחירים: 3-6 אירו, כניסה חינם לילדים עד גיל 8, אתר: judaisme.sdv.fr/today/musee בצרפתית).

האתר הפופולרי ביותר בכל אלזס

"ההיסטוריה של אלזס קשורה יותר בגרמניה מאשר בצרפת" – היו מילותיה הראשונות של המדריכה, איתה סיירנו בטירת הוט-קוניגסבורג (Haut-Koenigsbourg), מה שהזכיר לנו שוב את הנפש החצויה של האזור בו אנו מטיילים. ואכן, טירה זו, הניצבת על פסגתו של רכס שטופאנברך (Stophanbrech), בגובה 755 מטרים וחולשת על נופי מרכז אלזס, מגלמת בעצמה את התהפוכות שעברו על האזור: יסודותיה נבנו עוד במאה ה-12 ואילו במאות ה-15-17 היא היתה בשליטתה של משפחת הפסבורג, שמעולם לא התגוררה בה, אלא רק החזיקה בה כדי להוכיח את אחיזתה באזור ובעיקר כדי לעצבן את השכנים. הטירה הוחזרה לחזקתה של צרפת אחרי הסכמי ורסאי ב-1919 ושוב לאחר מלחמת העולם השנייה. בתחילת המאה ה-20 שופצה הטירה לחלוטין והסיור בה עובר בחדרי המגורים הפרטיים, באולמות ומרתפים שונים. כאשר מטפסים אל מרפסת התצפית מגיעים אל האטרקציה העיקרית – נופים עוצרי נשימה: פנורמה משגעת אל היער השחור, עמק הריין של אלזס ורכס הרי הווז' – משטחי ירוק, מנוקדי כפרים ודרכים. למרות שלמבוגרים הטירה עצמה אולי אינה מעניינת במיוחד, לילדים המקום יהיה אטרקציה חביבה ביותר ולא בכדי זהו האתר מספר אחת בכל אלזס, עם כ-500 אלף מבקרים מדי שנה, בייחוד בקיץ. "הגענו לכאן כחלק מהטיול שלנו ביער השחור, והחלטנו להקדיש יום אחד מלא לאלזס, עם ביקור בטירה", אומרים בני משפחת הולצמן החייכנים מצורן, אותם פגשתי בטירה. "שילבנו גם ביקור בפארק הקופים ומופע הנשרים הסמוכים לכאן, בכרטיס משולב אותו ניתן לרכוש והילדים נהנים מאוד", הם מוסיפים, תוך שהילדים התרוצצו בכיף מסביב (מחירים: 6-8 אירו, כניסה חינם לילדים עד גיל 18. אתר אינטרנט: www.haut-koenigsbourg.fr).

נוף פנורמי משגע מהטירה. צילום: איתמר ברק

הבירה שטרסבורג - עתיקה וקוסמופוליטית

שטרסבורג (Strasbourg) שוכנת בקרבת הגבול הגרמני, על צומת הדרכים שבין שתי התרבויות האירופיות – הלטינית והגרמאנית. בזכות אלו, העיר היא מקום מושבם של המוסדות האירופאיים החשובים ביותר: הפרלמנט, המועצה ועוד. לצד המבנים המודרניים והמרשימים של מוסדות אירופה, יצירות מרשימות של זכוכית, בטון ומתכת, לשטרסבורג יש מרכז עתיק ויפהפה, הנמצא על "האי הגדול" (Grande Île) וסביבו אף ניתן לצאת לשיט בן כשעה, על מי נהר איל (Ill). "האי הגדול" הוכרז עוד בשנת 1988 על ידי אונסק"ו כאתר שימור מורשת עולמית, בזכות היותו מרחב אורבני יוצא דופן ובזכות קתדרלת הגבירה (Cathédrale Notre-Dame de Strasbourg), המרשימה שבמרכזו, עליה אמר ויקטור הוגו שהיא "מופת של גדולה ושל עדינות". בזכות 142 המטרים של גובהה, החזיקה הקתדרלה בתואר המבנה הגבוה ביותר בעולם, עד שנת 1874 וכיום היא הכנסיה השישית בגובהה בעולם. כשתתקרבו אל כיכר הקתדרלה, לא תוכלו שלא לשאת ראשכם מעלה ולהתפעל מעוצמתה ומחזיתותיה, המעוצבות בסגנון הגותי. כדאי מאוד גם להציץ פנימה ולהתפעל מהחלל העצום, חלונות הוויטראז' ובייחוד חלון הרוזטה המרכזי. לאחר שביקרנו בקתדרלה, סיירנו ברחובות הצרים שסביבה – סמטאות יפות, חנויות בוטיק, מעצבים ומותגים בכל פינה וכמובן מאפיות פטיסטרי, מהן מסתלסלים ריחות משכרים של עוגות וקרואסונים מפתים. הרגליים הובילו אותנו אל כיכר העיר המרכזית, כיכר קלבר (Place Kléber) - הלב הפועם של שטרסבורג, מקום המפגש והבילוי המועדף על תושבי העיר, סביבה מרכזי קניות מפורסמים (גאלרי לאפייט, Fnac) וחנויות מותג אחרות. לעת ערב הגענו אל אחד הרובעים היפים בעיר – לה פטיט פראנס (Le Petite France, "צרפת הקטנה") - אזור עתיק וציורי כל כך, בו מצופפים בתים אלזסיים, בינות לסמטאות מרוצפות אבן, תעלת מים רומנטית שמעליה עוברים גשרונים, פרחי גרניום הנתלים בהמוניהם מכל אדנית ובעיקר – הרבה צרפתים ותיירים שמחים, הישובים בבתי הקפה והמסעדות מסביב. אסור להחמיץ. בעיר יש עוד מספר אתרים ומוזיאונים מעניינים ואם החלטתם ללון בעיר, תוכלו לעשות זאת במלון ארבעה כוכבים מרכזי, יפה ומפנק, בשם Cour du Corbeau – אחד המלונות העתיקים ביותר בכל אירופה ובהחלט אחד היפים מתקופת הרנסנס, הבנוי חלקו מעץ ושופץ לאחרונה (אתר: www.cour-corbeau.com). אגב, מומלץ לבדוק מתי מתכנסים בעיר מוסדות אירופה, שכן אז מלונות העיר מצויים בתפוסה מלאה.

רובע לה פטיט פראנס. צילום: איתמר ברק

חגיגה קולינרית

חבל אלזס מתהדר בריכוז גבוה מאוד של מסעדות ואף במספר הגבוה ביותר של מסעדות מישלן, מכל אזורי צרפת. "כל עולמנו סובב סביב היין וסביב האוכל. אנחנו אוהבים לבלות את ימי ראשון, עם כל המשפחה, בארוחה במסעדה טובה ולא בבית", אומרת לי קתרין להמן, נציגת לשכת התיירות של אלזס, לשאלתי מדוע האזור כה שופע קולינרית. העובדה שגרמנים רבים מעדיפים לקפוץ לכאן וליהנות מחוויה קולינרית, גם היא משפיעה על היצע המסעדות, שלא לדבר על רבבות התיירים משאר העולם.

מסעדת Cygne ("ברבור") נמצאת בגונדרסהופן (Gundershoffen), בעלת שני כוכבי מישלן ומהווה מקום עליה לרגל לגרגרנים רבים. קוד הלבוש והאווירה במקום בהחלט מצדיקים את הכוכבים (או שההיפך הוא הנכון), מה שהעניק לארוחה נופך די רשמי. הוגשו לנו מנות מיוחדות, שבהחלט עונות להגדרה "גורמה" ושהייתם מצפים ממסעדה שכזו. הטובות ביותר היו צלעות טלה בתיבול נפלא ולקינוח קונפי משמש ופיסטוק בליווי גלידת פיסטוק נהדרת. המחירים נעים בין 50-60 אירו לאדם לתפריט קבוע או אם בוחרים מתפריט, מחירי הראשונות הן כ-38 אירו, דגים כ-45 אירו ובשרים גם במחיר דומה (כתובת: Grand'Rue 67110 Gundershoffen 55 אתר: www.aucygne.fr). לאור הצלחת המסעדה ומשום שבעיירה האפרורית אין כל דבר אחר מעניין, הקימו בעלי המסעדה מלון קטן ומקסים בן ארבעה כוכבים, בשם Le Moulin. כיום המקום נמצא בבעלותה של גברת חביבה ומטופחת וכך גם כל המתחם הכפרי, החמים והמפואר. החדרים מרווחים (חלקם ללא מיזוג) וארוחת הבוקר מעולה (אתר: www.hotellemoulin.com).

קינוח פיסטוקי נהדר. צילום: איתמר ברק

מסעדה חביבה אחרת, אמנם נטולת כוכבי מישלן, אך עם הרבה מאוד נשמה היא Le Pressoir de Bacchus, השוכנת בכפר בלינשווילר (Blienschwiller), אותה מנהלים השפית סילבי גרוקר ובעלה. גרוקר מעולם לא למדה בישול ובכל זאת היא מוציאה תחת ידיה מנות נהדרות, המושכות מקומיים רבים (המסעדה הקטנה היתה מלאה בשעת הצהריים בה ביקרנו). מקום קטן, ביתי וחביב, עם כעשרה שולחנות בסך הכל. "התפריט שלנו משתנה מדי יום. בכל בוקר אני יוצאת אל השוק בעיירה הסמוכה ובהתאם למצרכים שאני מוצאת, אני מרכיבה את רשימת המנות", סיפרה לנו סילבי. המנה הראשונה הייתה פשוטה אך גאונית ונפלאה – סלט של גבינה לבנה חצי קשה, עם בורגול, עגבניות שרי, חומץ, עלים וכמון וכל זה הוגש בתוך צנצנת – תאווה אמיתית לחיך ולעין. למנה שניה הגישה לנו סילבי גרסה משלה לשוקרוט המקומי המפורסם, אלא שהוא היה עשוי חזה עוף. מעניין. מחירי מנות ראשונות 16-17 אירו, עיקריות 19-23, קינוחים 8 אירו. אגב, סילבי היא לא פחות מאשר יושבת הראש של "ארגון השפיות של אלזס", בו חברות כיום כ-15 נשים, שהוקם "פשוט משום שאין מספיק נשים שפיות", אומרת סילבי בחיוך נבוך (כתובת: Route des Vins 67650 Blienschwiller 50. טלפון: 33388924301+).

חברה אחרת בארגון השפיות של אלזס היא באבט לפברה, אשר מנצחת על מסעדת La Cambuse ברובע לה פטיט פראנס בשטרסבורג. כוכב מישלן אחד הוענק למסעדה זו, אך לאחר שסעדנו במסעדת שני הכוכבים בערב אחר, אפשר בהחלט להגיד ש"הגודל לא קובע" – הארוחה כאן היתה חוויה בלתי רגילה. פנים המסעדה מעוצב כבטן אוניה, תאי עץ אינטימיים, תאורה חמימה, מלצרים חביבים – כבר נחמד. גולת הכותרת היא כמובן התפריט, על טהרת פירות ים ודגים, המשלב מטבח מקומי עם נגיעות אסיאתיות, שכן השפית היא ממוצא אינדונזי ואילו מנות אלו היו: טרטר סרטנים מרענן, רביולי שרימפס שהוא בעצם דים-סאם נימוח, דקיק ונהדר כמנות ראשונות. לאחר מכן נהנינו מסוגי דג שונים בתיבולי קארי ותבלינים אקזוטיים אחרים, חלקם הוגשו עטופים בעלי בננה ולבסוף קינוחים משגעים. כ-50-60 אירו לסועד. מומלץ בחום ומומלץ מאוד להזמין מקום הרבה זמן מראש (rue des Dentelles 67000 Strasbourg 1, טלפון: 33388221022+).

טרטר סרטנים נפלא. צילום: איתמר ברק

אז איך מגיעים?

אחת הדרכים להגיע לאזור היא בטיסה ישירה של חברת הלואו-קוסט easyJet, הנוחתת בשדה התעופה של באזל (שגם הוא נחלק בין שלוש מדינות – שוויץ, גרמניה וצרפת. שימו לב לאן אתם יוצאים). בניגוד לתדמית שיצאה לטיסת לואו קוסט, כאילו מדובר בנסיעה באוטובוס ישן, אנחנו מצאנו עצמנו במטוס חדיש, הכיסאות היו נוחים, עם מרווח לרגליים וצוות השירות היה אדיב וחייכני. רכשנו כריך (כ-5 אירו), שהיה טעים הרבה יותר ממנות המטוסים הרגילות. 4 טיסות שבועיות מפעילה easyJet לבאזל והמחיר הולך ומתייקר ככל שמתקרב מועד הטיסה. מחירי הטיסה לבאזל, נכון ליולי 2013, נעים סביב 50 אירו בממוצע לכיוון אחד. על מחיר הטיסה, יש להוסיף 40 אירו אם רוצים לשלוח מזוודה לבטן המטוס וניתן לבחור מושבים מועדפים, בתשלום נוסף.

צפו בווידאו מהמקומות בכתבה:


הכותב היה אורח לשכת התיירות של צרפת Atout France וחברת התעופה easyJet.

כתבות נוספות על חבל אלזס שיעניינו אותך:

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×
    הפעלת נגישות