שלום אורח
facebook login
שגרירים של רצון טוב

רומא - טיול בנות של שלושה ימים

ספי | תאריך עדכון 28/10/2008

+ הצג את כל היעדים שמוזכרים בכתבה זו (3)

מספר צפיות: 3623   |   מספר תגובות: 2     לתגובות

הדפס שמור למועדפים שלח לחבר

אז מה עושות 6 נשים ברומא? הולכות לאן שהרגליים מובילות, צוחקות המון, מעבירות ביקורת על כל העולם ובעיקר נותנות עצות פולניות. וכל זה תוך רפרוף בספר תיירות... והצמדות לרשימת מסעדות מומלצות, שלא נמות מרעב... הנה טיול בנות של שלושה ימים בבירת איטליה.

בכתבה זו:

בנות רק רוצות לכייף ברומא

יומיים אחרי שהגענו לבלגיה, מצאתי את עצמי עומדת בסופרמרקט מול מדף הגבינות ומחפשת שמנת חמוצה. משהו שנראה פשוט וטבעי במקום מוכר, הופך למשימה קשה כשעומדים מול מגוון ענק של מוצרים. אפילו לא מותג מוכר אחד, ועל כל מוצר שם בהולנדית וצרפתית, ואני ברב עוונותי לא מבינה אף אחת מן השתיים. אחרי חצי שעה נואשתי וברב יאוש נגררתי לכיוון המדפים של מוצרים כשרים ומוצרים מישראל, בתקווה למצוא שם מישהי דוברת עברית שתוכל לסייע לי. "נפלתי" על שתי נשים, שקראו על פני את הלם הנחיתה, הזדהו עמוקות עם מצבי והתנדבו להיות "ועדת קליטה". יצאתי מהסופר קצת יותר מעודדת נושאת את השמנת (שאגב התבררה כטעימה ביותר, אם כי עתירת קלוריות בצורה מבהילה), מספרי טלפון של השתיים והצעה להצטרף איתן לסדרת הרצאות שניתנת בעברית.

מאז עברו שנתיים, ובמבט לאחור ברור כי אותה פגישה בסופר קשרה את גורלי לתקופת שהותי כאן לאותן נשים ולעוד שלוש שהכרתי באותן הרצאות. יחד הפכנו לחבורה נפלאה של שש נשים על משפחותיהן. ישראלים, שאורך החיים הנוכחי שלנו דומה, ובטווח גילאים זהה - כולנו ביחד הפכנו למשפחה אחת גדולה. טיולים משותפים, חגים, בילויים, וכמובן עזרה, תמיכה וגיבוי בכל המצבים הקשים. ולא משנה כמה אנו עסוקות, על מפגש של כולנו ביחד על כוס קפה פעם בשבוע אנו לא מוותרות.

במפגש אחד כזה נולד הרעיון של נסיעת "בנות". סוף שבוע ארוך, שלושה ימים, רק אנחנו. נטו. לאן? עיר גדולה! למה? מליון סיבות! כי עם המשפחות אנו יוצאים למספיק חופשות של סנטר ולנדל פארק, כי אנחנו לא רוצות לקום בחיק הטבע ולשמוע עז פועה, או סייח צוהל, כי אנו רוצות לאכול טוב ואמיתי, במקום להתפשר על ארוחת מק-דונלד כי הילד לא מוותר (וגם לא ממש אוכל משהו אחר) וכי אנחנו רוצות רחובות הומי אדם, חנויות ובתי קפה... שנוכל לעצור להפסקות קפה, ולשוטט בחנויות כמה שרוצות בלי לראות יותר מדי פרצופים של ילדים ובעלים, שרק למשמע הרעיון אוטומטית מתעקמים...

וכך, מהר מאוד, התגבשה המסקנה כי כל הדרכים (או במקרה שלנו הסיבות) מובילות לרומא. עיר, שבדרך שבין דיור וגוצ'י, מציעה ארכיטקטורה, היסטוריה ואוכל נהדר. וגם מזג אויר שבדרך כלל עדיין נסבל בנובמבר. כולנו היינו ברומא בעבר, וכפי שסכמנו מראש וברור לכולנו, לא באנו "לקרוע את העיר" (נהפוכו, העיר קרעה אותנו...) ואם לא נראה הכל, לא נורא - העיקר שנחזור ובאמתחתנו זוג מגפיים נוספות..

לתחילת הכתבה

היום הראשון: הקולוסאום, גבעת הקפיטול, הפורום הרומאי

ההכנות פשוטות ביותר. בתוך אירופה יש מספר חברות תעופה שטסות במחירים מוזלים ליעדים רבים. ככל שמזמינים מוקדם יותר כך המחיר נמוך יותר. יש לשים לב לשדות התעופה. יש חברות שנוחתות בשדות ראשיים ויש שלא. טסנו ב-Virgin Express, עם הזמנה באינטרנט וקבלת הכרטיסים בשדה. "הרווחנו" שלושה ימים מלאים. טיסה ב-07:00 בבוקר וחזרה ב-20:30 בערב משדות התעופה הראשיים. את האוכל והשתייה קונים בנפרד. הזמנו קפה. קיבלנו כל אחת "דלי" עם משקה דלוח שיכול היה להספיק לשלושה. התנחמנו בפנטזיות על הקפה האיטלקי שנשתה בתום שעה וחצי של טיסה... אך נאלצנו לחכות קצת יותר למימוש הפנטזיות, כיוון שרוח חזקה מנעה את הנחיתה וטלטלה אותנו בצורה כה חזקה, שהקפה הבלתי מזוהה איים בכל רגע לפרוץ החוצה משפת ה"דלי". אחרי רבע שעה של פטרולים נוספים באויר הצלחנו לנחות, ואנו באינסטינקט ישראלי מצוי, כמעט מחאנו כפיים לטייס המוכשר, שבאמת מגיעות לו מחיאות כפיים על הנחיתה הקשה. דיון קצר בנושא הוביל אותנו למסקנה שהוא בטוח היה בחיל האויר הישראלי בגלגלולו הקודם..

המלון- Mercure, ליד פיאצה בולוניה. לא בדיוק במרכז (10 דקות נסיעה למרכז בטראם - הרכבת התחתית) אבל במחיר שפוי של 100 יורו לחדר ללילה - במבצע דרך האינטרנט. מונית שלקחה אותנו מהשדה למלון הזכירה לכולנו איך נוהגים באיטליה, ורב הדרך ישבנו מאובנות לנוכח הנהיגה המפחידה של הנהג. מסתבר שבאיטליה נהוג לעקוף גם כשרכב מגיע ממול, וכל מה שנדרש מהרכב ממול הוא לזוז קצת לשוליים כך שיוכלו לנסוע שלושה במקביל... גם חוקי חציית הכיכרות לחלוטין לא מובנים (מהנתיב הפנימי ביותר לכיוון הכיכר, יוצאים לפנייה הבאה) והמעברים בין הנתיבים, אם חשבנו שאנו הישראלים חותכים, האיטלקים "לוקחים בהליכה". בשלושה ימים ראינו שתי תאונות וכמעט דריסה אחת, כיוון שמעברי חצייה הם משהו שהוא כנראה בגדר המלצה בלבד... סיפתח נפלא.

לאחר ההגעה למלון והתארגנות קצרה יצאנו לכבוש את רומא. גילינו כי החלפנו עיר אפורה אחת באחרת, אך שום דבר לא יפיל את רוחנו. אנו בכל זאת באות מבלגיה, ולאפור כבר התרגלנו, וכאות מחאה אפילו מטרייה אחת לא הבאנו. אז מה עושות 6 נשים ברומא? הולכות לאן שהרגליים מובילות, צוחקות המון, מעבירות ביקורת על כל העולם ובעיקר נותנות עצות פולניות. וכל זה תוך רפרוף בספר תיירות... והצמדות לרשימת מסעדות מומלצות, שלא נמות מרעב...

הלם הנסיעה במונית התחלף בצהלות שמחה בשנייה בה יצאנו מהמלון וגילינו שכיכר בולוניה מלאה רוכלים עם "בסטות" של תיקים, צעיפים, כפפות, טרנינגים, תכשיטים ועוד. החלטנו שלא להתעכב לידם (הם לא בורחים לשום מקום ואנו הרי אפילו לא ראינו מה יש לרומא עוד להציע לנו). כיוון שהתעוררנו ב-04:00 בבוקר, ועל הקפה האיטלקי אנו מפנטזות שעות, החלטנו שהתמקמות בבית קפה תהיה ה"פעילות" הראשונה בעיר. הבחירה היתה מוצלחת, טעימה וזולה באופן קיצוני. 80 סנט לקפה! המקום מיד הוכתר כמסעדת הבית.

נקודת הביקור שנבחרה ראשונה היתה הקולוסאום. את פנינו קידם תור ענק של אמריקאים, וכשהלכנו לברר האם ניתן להזמין כרטיסים לשעה מאוחרת יותר גילינו תור צמוד ריק! המבנה המרשים בן שלוש הקומות מדהים בכל פעם מחדש, אם מתעלמים לרגע משימושו העיקרי (10 יורו כניסה- שווה!). בקולוסאום היתה תצוגה של עתיקות שנמצאו והוצגו ברחבה המרכזית, ותוספת מודרנית של במות ענק (אחת בפנים והאחת בחוץ) של מופעים של ערוץ ה-MTV שבמקרה התקיימו במקום. "הפולני" שלי, חולה מוזיקה, היה משוכנע שזו הסיבה לנסיעתי לרומא ושלח אותי לסקר (מה, לא תהיה אפילו לא במופע אחד???) לך תסביר לילדון שאמא קצת עברה את הגיל.. (חיפשתי אותך בטלוויזיה בקהל בשידורים החיים...).

משם צעדנו היישר לתוך ההיסטוריה, דרך שער טיטוס המתעד בתבליטים את נצחון הרומאים על היהודים בשנת 70 לספירה. Foro Romano הוא מתחם גדול מלא בשרידי עתיקות. קירות, שערים, עמודים. עמדנו נפעמות (ורציניות ביותר). מדהים לחשוב איך מבנים כגון אלו ואחרים נבנו ותוכננו לפני כל כך הרבה שנים בדיוק כה רב (בלי 4 שנות לימוד הנדסה!?). דיון קצרצר בנושא הוביל מיד למסקנה המתבקשת של שש אמהות יהודיות: בטח היו שם יהודים בשטח - כלומר בצד המתכנן ולא כעבדים בלבד..

מהמתחם עלינו לגבעת הקפיטול, אחת הגבעות שעליהן נבנתה העיר. הרחבה עם הפסלים מוקפת מבנים מרשימים: הארמון בו שוכנת מועצת העיר ומספר מוזיאונים לעתיקות ולאומנות. ירידה בהמון מדרגות הובילה אותנו לכיכר ונציה (מזל שלא בחרנו ללכת את המסלול הפוך...). בקצה המדרגות תפס את עינינו שלט שמפנה לתערוכה כלשהי. איטלקית אנו לא מבינות אבל את המילה "שואה" כן. נכנסנו. באירופה כולה מתקיימות תערוכות בנושא לציון 60 שנה לסיום מלחמת העולם השניה. האיטלקים בחרו להציג את הזוית היהודית. המון מסמכים ותמונות שמספרים את סיפורם של יהודי איטליה. תאור קורותיהם, נקודות האיסוף והמעבר למחנות. הכל באיטלקית. אך בסיפורים הללו לשפה אין כל משמעות... לאחר שוטטות קצרה בכיכר ועליה לארמון לחלקים המותרים לביקור, פנינו לאחד מרחובות הקניות הומי האדם: Via del Corso שם העברנו את שאר שעות אחר הצהריים בשיטוט בחנויות מעוצבות. בצער רב נטשנו את האזור וחזרנו למלון להתרעננות קלה לפני יציאה לארוחת ערב.

רשימת ההמלצות היתה כמעט אין סופית ולנו היו רק 2 לילות ברומא. אמר מי שאמר פעם, כי נשים הן עם של אוכלי סלטים ופשטידות וגברים אוכלים בשר. במה שנוגע לאוכל איטלקי, הצדק היה עימו. היתה זו הזדמנות מצויינת מבחינתנו להנות מאנטי פסטי ופסטות ולדלג בקלילות ישר לקינוח. בחרנו במסעדה בשם Re Degli Amuci באחת הסמטאות ליד המדרגות הספרדיות. שולחן אנטי פסטי ענק קיבל את פנינו. תמורת 9 יורו ניתן לקחת מה שרוצים וכמה שרוצים. ירקות, סלטים, פירות ים... למען הנימוס הזמנו אחר כך גם מנות פסטה, שגם מחירן היה 10 יורו למנה בממוצע. חלק ניכר מהן נשאר על הצלחת, ולא בגלל הטעם, אלא מחוסר מקום... בשעת לילה מאוחרת התנדנדנו חזרה לכיוון המדרגות הספרדיות תוך בהייה בחלונות הראווה המפוארים של מיטב מעצבי האופנה. הרגע שייחלתי לו מזה שנה הגיע. צלילה לתוך לילה של שינה רצופה בלי שאף אחד יעיר אותי בעבור מים או מוצץ שאבד...

לתחילת הכתבה

היום השני: פיאצה נבונה, הפנתיאון, מזרקת טרווי, המדרגות הספרדיות

בשבת התעוררנו לבוקר של שמש נהדרת. את היום התחלנו ב-Piazza Campo dei Fiori, כיכר שוק ססגונית. בשוק המתקיים בה מדי יום ניתן למצוא קצת מהכל. פרות וירקות, תבלינים מזכרות ועוד. שיטוט ברחובות והסמטאות מסביב הוביל אותנו לפיאצה נבונה (Piazza Navona), כיכר יפהפיה שנבחרה ברב הדר לשמש כתחנת הקפה הראשונה לאותו היום (במחיר מופקע של 4 יורו לכוס קפה!). בחרנו באחד מבתי הקפה המקיפים את הכיכר וצופים עליה ובעיקר על עוברי האורח התמימים שעברו בה ונפלו קורבן לביקורת וניתוחים נוקבים. הקורבנות העקריים היו זוג איטלקים שישב בשולחן לידינו עם תינוק כבן שנה שנדנד ללא הרף. הזוג זכה לשלל עצות של טיפול והרגעה מצד שש אמהות יהודיות, למזלם- בעברית שוטפת...

את המשך היום העברנו בחריש יסודי של האזור. האזור כולו עמוס בכיכרות, מזרקות, פסלים וסמטאות המקושטות בבתי קפה, גלידריות ובוטיקים אופנתיים. אתר "חובה" באזור הוא הפנתיאון (Pantheon), עוד מבנה ארכיטקטוני מעורר השתהות, ששרד את ההיסטוריה מתקופת הקיסרות ושוכן בתוך כיכר יפהפיה ומתקלפת. כיכר מתקלפת יפה נוספת היא Piazza Farnese שבמרכזה שתי אמבטיות (כן, אמבטיות) שהובאו אליה ממרחצאות.

הסמטאות מובילות חזרה לרחוב Via del Corso בו סיימנו את היום בערב הקודם. מעבר לצידו השני מוביל לעוד שני אתרי חובה. הראשון - מזרקת טרווי (Fontana di Trevi), ה"כותל של רומא"- מזרקת המשאלות שהאמונה גורסת שיש להטיל מטבע למים ולבקש משאלה (שכמובן תתקיים). השני - המדרגות הספרדיות (Piazza di Spana), מקום בו מתקבצים צעירים רבים ויושבים על המדרגות שנבנו במאה ה-18, כשסביבם מעטפת מרשימה ביותר של חנויות מעצבים. כל נסיונותי לשנן את שמן של החנויות נכשלו. אוכל רק לספר כי מחירה של שמלה ממוצעת באזור מתחיל ב-1000 יורו ואם לא די בכך, כל הדרכים המובילות לכיכר הן סמטאות ישנות בעלות אופי ואוירה, שגם הן רצופות בחנויות מעצבים יקרות להחריד. כך למשל ברחוב Condotti חברו להם יחדיו גוצ`י, קריסטיאן דיור וג`ורג`יו ארמני, ואנחנו עוד העזנו לחלום על מגפים..

את היום סיימנו במסעדה נחשבת ומומלצת בשם Tullio. הזמנו מקומות לשעה 21:30, אך כשהגענו הבנו שגם זמן הוא דבר יחסי אצל האיטלקים. תור הממתינים המוזמנים היה גדול יחסית, ואנו ניצלנו את הזמן לראות את מבחר המנות המוצעות "על חי" בזמן שהמלצרים טרחו סביב ברי המזל שכבר ישבו. גם יין הבית שהזמנו העלה את רמת מצב הרוח הכללי, ודווקא זו שאבא שלה יינן והיא בכלל לא אוהבת יין, חיסלה את רובו (ואנו נהננו מהתוצאות). מי שלא אהבה את התוצאות, היתה בלונדית אחת (שעליה לא העברנו שום ביקורת, כיוון שישבה בגבה אלינו) שהסתובבה ובקשה קצת שקט בעברית צחה אך במבטא כבד לא מזוהה... בסיומו של הערב היינו בטוחות שבעלינו היקרים, שנשארו לשמור על ילדינו קשרו קשר עם הנהג המסיע אותנו. המרחק מכניסה במכונית אחרת או בקיר המנהרה היה אפסי...

לתחילת הכתבה

היום השלישי: הרובע היהודי והוותיקן

ביום האחרון לשהותנו התמהמנו בבוקר במלון. הדילמה היתה קשה: "לנצל את המלון" (להתפנק על עוד כמה רגעים שבהם אנו אדונים לעצמנו בלבד) או "לנצל את רומא". את היום התחלנו בקונדיטוריה נהדרת שגילינו ליד המלון (ונראה שכל העיר גילתה אותה יחד איתנו) וקנינו ממגוון מעוגיות המקום לפנק את מי שנותרו בבית. המסלול היומי כלל את הרובע היהודי, האי, שכונת טרסטברה והוותיקן. את בית הכנסת פספסנו בדקות אחדות. כל תחנונינו להכנס לא הועילו. אישית, התאכזבתי מאוד, כיוון שזו הפעם השנייה שאני עומדת בפתחו ולא מצליחה להכנס.
 

הרובע היהודי עצמו (גטו בעברו) מוזנח למדי. שיחה שניהלנו עם בחור מקומי, שהתברר כי הוא משגיח הכשרות של המקום, לימדה אותנו עוד קצת פרטים על קהילה ותיקה זו, שמקורה בספרד. במקום בית ספר יהודי ובתי כנסת בסגנון יהדות ספרד ויהדות איטליה. נכון להיום הדור הצעיר עוסק במקצועות חופשיים ובמסחר, והשכונה ננטשת לטובת שכונות צעירות ויפות יותר. ברובע ניתן למצוא מאפית פיצות כשרות וטעימות, וקונדיטוריה נהדרת בה אכלנו עוגת גבינת ריקוטה נהדרת. את הדרך לקריית הותיקן עשינו לאורך הנהר. בדרך סטינו לרובע טרסטברה (Trastevere), רובע בוהמי בו מתגוררים אמנים רבים בסמטאות ציוריות. הסמטאות עמוסות בבתי קפה ומסעדות, וחנויות בוטיק קטנות. יום ראשון הוא יום פחות טוב לביקור כיוון שהוא "שקט" יותר ופחות הומה אדם. לאורך הנהר מתקיים שוק פשפשים בכל יום ראשון.

קריית הותיקן היתה תחנתנו האחרונה ולה הקדשנו את כל הזמן שנותר לרשותנו עד הערב. לצערנו הרב, הקאפלה הסיסטינית סגורה למבקרים ביום א`. כך נמנע מאיתנו הצואר התפוס שהיה אמור להיות מנת חלקנו כתוצאה ישירה מהתבוננות בתקרה שעליה עבד מיכאלאנג`לו 4 שנים תמימות. התנחמנו בבזיליקה על שם סן-פייטרו, הבזיליקה הגדולה בעולם, בה ניתן לראות פסלים וגילופים מעשה ידיהם של מיכאלאנגלו, ברניני ורפאל. את היום סיימנו ברביצה קצרה תחת השמש הנפלאה ברחבת הותיקן וקניית מזכרות לפי דרישת הילדים, ומה שהפך כבר לשגרה... עוד התקפת לב קטנה במונית בדרך לשדה התעופה.

זהו. תם ונשלם. ביום שני כשהגענו לבית הספר לאסוף את הילדים, נשאלנו האם השארנו משהו על מדפי החנויות ברומא. התשובה שנתנה פה אחד היתה: הכל. אבל במסעדות לא השארנו כלום...

לתחילת הכתבה

תובנות וצרור עצות

  • מותר לחלום על זוג מגפיים או בגדי מעצבים. חלומות הם בחינם...
  • רומא עיר טעימה! הפיצות, הסנדוויצים והגלידות... ללכת לפי מראה עיניים. לא נפלנו- עם ובלי ההמלצות.
  • הכלל של "ברומא התנהג כרומאי" מתאים באופן מושלם לתרבות הישראלית. אפשר להרגיש בבית ולוותר על הלחישות לטובת דיבורים וצחוק אמיתי, מבלי להרגיש במבטים ננעצים.
  • התבגרנו. כמות סיבובי הראש והערות מצד האיטלקים ירדה באופן משמעותי... מאידך.. לא ידענו עד כמה ניתן להנות ב"טיול מאורגן" של 6 נשים..

צרור עצות:

  • רומא היא המקום היחיד במרכז אירופה שבו עדיין ניתן להתווכח על המחירים.
  • האוטובוסים והטראם מפסיקים לפעול בשעה 24:00. הכרטיס משותף. ניתן לרכוש כרטיס יומי תמורת 4 יורו, או יורו לנסיעה אחת.
  • באוטובוס לא ניתן לרכוש כרטיסים. יש להצטייד מראש בתחנת הרכבת בכרטיסים להמשך הנסיעות. הנהג אומנם יתן לכם לעלות כל האוטובוס אבל אם יגיע המבקר, יהיה לא נעים.
  • בשדה התעופה ישנו דלפק שמסדר מוניות. כשמדובר ב-4-6 אנשים, מונית עדיפה. שילמנו 80 יורו למונית ל-6. לחזור לשדה מקבלים שובר הנחה והתעריף היה 55 יורו.
  • אוכל הרחוב עשיר. לא חייבים לאכול במסעדות.
  • רחוב הקניות Via del Corso והסמטאות שסביבו עמוסים מאוד בשבת החל משעות הצהרים. כשהמטרה היא לשוטט בלבד- זהו הזמן בו רואים וחשים את העיר. אם המטרה היא קניות- נסו יום אחר (בחנות של דיסני היה תור לאורך הרחוב ואנשים הוכנסו במקבצים!)
  • כיכר ונציה מוארת בשעות הערב בסופי שבוע בלבד. מומלץ ברומא לערוך גם סיור ערב ולראות את הקולוסאום והכיכרות המרכזיות בתאורת לילה.
  • לבדוק תורים במקומות תיירותיים. לאירופאים (ממרכז אירופה! לא איטלקים) ואמריקאים יש נטיה לעמוד בתור אחד ארוך ולהשאיר את השני ריק. אפשר לחסוך זמן אם רק מסתכלים טוב...
  • רומא, יחסית לערים אחרות באירופה, היא עיר שערה גם בלילה! חנויות נסגרות ב-21:00-22:00 ופתוחות גם ביום ראשון מ-11:00 עד 18:00.

לתחילת הכתבה

הדפס שמור למועדפים שלח לחבר

תגובות שהתקבלו

תפילת שישי בבית הכנסת ברומא


21/01/05 04:33 dorincohen

היי לספי ויונית!לא רק הגעתי, אפילו היה לי העונג להיות נוכחת בתפילת ערב שישי.. עם ההשלכות הביטחוניות של זה. אני מצרפת לכן לינק לכתבה שלי, עמוד מספר שלוש מספר על בית הכנסת. אם יש שאלות אני כאן!שבת שלוםדורין

בלי למות


05/01/05 05:53 יונית

אשמח לשמוע ממישהו שהגיע לבית הכנסת בשעה ה``נכונה`` ונכנס אליו.אני-לא הצלחתי עד היום.אבל העתיד עוד לפניי.יופי של טעם איטלקי (בלי גלידה???) וניחוח רומאי הבאת לנו.

עוד מידע על רומא

לכל המידע על רומא >>

תמונת היום מקהילת הפייסבוק שלנו

תמונת היום מקהילת הפייסבוק שלנו

איסלנד. צילום: Elad E. Azar