יום א': מזרקת המשאלות, גלידה בפיאצה נבונה ועוד
מצוידים בטיפים ומסלולי טיול בעיר, טסנו ביום ראשון בבוקר לרומא. בנמל התעופה על שם ליאונרדו דה וינצ'י בפיומיצ`'ינו (Fumicino), חיכה לנו נהג, איתו קבענו מהארץ דרך האתר Casaitalia. אגב, כך גם הזמנו מלון על בסיס B&B בשם Navona Palace (או מיגדל פלאס) - עוד מלונות ברומא? הקליקו על הלינק. נסענו לרומא ובדרך הנהג עידכן אותנו, שמתקיים אירוע בשם Maradono Di Roma. ברגע הראשון חשבתי שמרדונה הגיע לרומא, אבל מיד הבהיר לי הנהג שמדובר ב"מרתון רומא" ושכל הרחובות במרכז העיר סגורים לתנועה. זה יצר בעיה קטנה, בצורת הליכה של כקילומטר אחד, מגשר ויטוריו עימנואל, שעל נהר הטיבר, לאורך רחוב קורסו ויטוריו עמנואל, עד למלון. זה לא קילקל לנו את התוכנית.
מיד עם הגיענו למלון, קיבלנו חדר. הנחנו את המזוודות וצעדנו בהליכה מהירה, לכיוון שוק Porta Portese, שפתוח רק בימי ראשון. השוק היה רחוק מעט מהמלון, אבל זה היה כדאי. צעדנו לאורך הטיבר, עד שהגענו לשוק הססגוני, בו המון בגדי מעצבים במחירים נהדרים, מעט עתיקות והרבה טיפוסים צבעוניים. חזרנו דרך ויה טרנסטברה, האי הטיבריאני, הגטו היהודי, טורה דה ארגנטינה ולמלון בקורסו ויטוריו עימנואל - הכל ברגל, כי המרכז היה עדין סגור לתחבורה, בגלל קיום המרתון.
לאחר מנוחה קצרה במלון, יצאנו לכיון פיאצה ונציה. משם המשכנו לאורך Via Del Corso, רחוב שלאורכו שוכנות חנויות רבות ובנין הפרלמנט מציץ משמאל. משם פנינו לכיוון מזרקת המשאלות - פונטנה די טרווי (Fontana Di Trevi), המשכנו לכיוון המדרגות הספרדיות וחזרה דרך רחוב ויה קונדוטי, בו שוכנות חנויות מעצבים יוקרתיות, היה מאוד יקר, אבל Window Shopping תמיד אפשר לעשות...
עברנו דרך הפנתיאון, שהוא מבנה מרשים בן אלפיים שנה, שם בכיכר החלטנו לאכול משהו. התישבנו באחת המסעדות הרבות שבכיכר והזמנו משהו לאכול, כשאנו מנסים להתמודד עם היונים, המנסות לנקר לנו בצלחות. המשכנו לפיאצה נבונה, שם אכלנו גלידה, שהיא מוצר חובה יומי למבקרים ברומא ולבסוף עלינו למלון. מאחר והמלון היה ממש צמוד לפיאצה נבונה, ההליכה היתה קצרה.
יום ב': הקולוסיאום, וילה בורגזה ועוד
נסענו לפיאצה ונציה מתחנת האוטובוס, שממש מול המלון. ירדנו ב-Via Imperial והמשכנו לעבר הקוליסאום, המבנה המרשים בן אלפיים השנים. למרות שהעת לא היתה שיא העונה, השתרכו תורים ארוכים של תיירים ותלמידי בית ספר בכניסה לקוליסאום ולפורום רומנו. המשכנו ברגל, לכיוון מרחצאות קרקלה. בדרך חזרה, נסענו לפיאצה ונציה ומשם לקחנו אוטובוס לפיאצה ברבריני. הכיכר המוארכת המתה אנשים ובתי הקפה מסביב כבר היו מלאים, למרות שעת הבוקר המוקדמת. מדהים איך כל חנות שלישית ברומא היא Gelateria (גלידריה) - בעשר בבוקר כבר יש תור וכולם אוכלים גלידה. אנחנו ויתרנו על הגלידה בשעת בוקר זו ועלינו ברגל, דרך ויה ונטו האלגנטי, לוילה בורגזה. הוילה עומדת בפארק יפה ופורח. לבד מוילה בורגזה, יש בפארק עוד מבנה, המשמש כמוזיאון ופינת חי. בדרך חזרה, דרך ויה ונטו, נהנינו מחלונות הראווה המעוצבים ומבתי הקפה, שעל שפת המדרכה, הסגורים בחלונות. ניתן לשבת, לאכול את ארוחת הבוקר או לשתות אספרסו, תוך כדי צפייה בעוברים והשבים ברחוב.
עזבנו את ויה ונטו ונסענו לפיאצה ונציה, משם נסענו לותיקן, בקו 64. כיכר סאן פייטרו מרשימה בגודלה וביופי עמודי השיש, המקיפים אותה. החלטנו לא להכנס לותיקן, למרות שהכניסה היתה חופשית לרגל חגיגות 80 שנה למדינת הותיקן. התורים הארוכים הניסו אותנו. צעדנו בויה דה לה קונסטיטוציוני, לכיוון מבצר סאן אנג'לו. משם, חצינו את הטיבר בגשר סאן אנג'לו ולקחנו אוטובוס חזרה למלון. מאחר והמלון נמצא בין Campo Di Fiori לבין פיאצה נבונה, נכנסנו לאכול צהריים במסעדת La Carbonara, הנמצאת ב-Campo Di Fiori. למרות ששמה הולך לפניה, לא התרשמנו במיוחד מהאוכל שהוגש לנו, בעיקר בגלל כיוון שלא היה שווה את המחיר שגבו עבורו.
לאחר מנוחה קצרה במלון, יצאנו אחר הצהריים ברגל, דרך פיאצה נבונה לכיוון הפנתיאון. משם, הגענו לכיכר הקולונה והפרלמנט האיטלקי. חצינו את ויה דל קורסו ונכנסנו לגלריית אלברטו סורדי. לא מדובר בגלרייה לאומנות, אלא בקניון קטן, בעל שני מעברים, עם תקרת זכוכית מדהימה. יש במקום חנויות יוקרה ובית קפה, המגיש אספרסו נהדר. מאחורי הגלרייה, מוביל רחוב קטן למזרקת המשאלות. החלטנו להמשיך ברגל לכיוון פיאצה ברבריני, דרך ויה טריטונו. מפיאצה ברבריני ירדנו ברחוב ארבע המזרקות, עד ויה נציונלה. נאמר לי שברחוב זה יש חנויות עם מחירים סבירים.
ויה נציונלה הוא רחוב ארוך ומלא חנויות, אבל למרות שהמחירים באמת היו סבירים, הם לא השתוו למחירי שוק Porta Portese. ברחוב ארבע המזרקות נמצאים ארמון ברבריני וארבע המזרקות, אחת בכל מפינות הרחוב. רחוב ויה נציונלה מגיע עד לפיאצה ונציה, ממש מאחורי האובליסק. המשכנו ברגל דרך קורסו ויטוריו עימנואל, עד קמפו די פיורי כדי לאכול פניני. פניני זו ג'בטה, הממולאת בשר מעושן, טעים להפליא, ומיני אנטיפסטי. שבעים ועייפים עלינו למלון.
יום ג': הותיקן, כיכר הרפובליקה ושוב... גלידה
החלטנו לתת מנוחה לרגליים ולהשתמש בתחבורה הציבורית. עלינו על אוטובוס 64, לכיוון פיאצה ונציה ומשם נסענו עם קו 810 לפיאצה ג'יובאני אין לטרנו. ירדנו בתחנה היעודה וצעדנו לכיוון שער ג'יובני, לשוק Sannio. עם שלל של שני זוגות מכנסים ותיק יפה, המשכנו לפיאצה ונציה, משם במיניבוס מספר 85 בויה דל קורסו עד לפיאצה דל פופולו (כיכר העם). כיכר זו יפה ומרשימה בגודלה ולעיתים נערכות בה תערוכות שונות. החלטנו לחזור ברגל - בכל זאת צריך לקזז קלוריות של הגלידות, שאכלנו מידי יום ב-Campo Di Fiori. בפיאצה ונציה נשברנו ועלינו לאוטובוס לכיוון המלון. ירדנו תחנה אחת קודם, כדי לאכול במק'דונלדס. אל תצחקו... אחד מאתנו פשוט לא אוהב פסטות.
במלון החלטנו לקצר את זמן המנוחה ולקחנו אוטובוס לכיכר סאן פיאטרו, בותיקן. מאחר ולא היה כמעט תור, נכנסו לקברי האפיפיורים ועלינו לאולם הראשי - מדהים. מהותיקן לקחנו קו 40 עד כיכר הרפובליקה (יש לקחת בחשבון שברחוב ויה דה לה קונסטיטוציונה לא נוסעים אוטובוסים וצריך לצעוד כל הדרך, עד לתחנה). כיכר הרפובליקה היא ליד תחנת הרכבת טרמיני. הסתובבנו שם מעט ונסענו חזרה לפונטנה די טרוי.
מאחר וביקשתי מהנהג להודיע לנו מתי לרדת וכנראה שדברתי בקול רם, אשה נחמדה, ששמעה את בקשתי, ניגשה אלי ואמרה, שאם נרצה, היא תרד איתנו ותסביר לנו איך להגיע. לא רציתי להגיד לה, שכבר ראינו את פונטנה די טרוי עוד ביום הראשון ונהניתי מהסבריה על המקום. היא גם המליצה לנו על מסעדה טובה קרובה בשם Il Buco. נפרדנו ממנה לשלום ובסופו של דבר לא אכלנו במסעדה, משום שהתפריט הראשי שלהם כלל בעיקר פיצות (כבר אמרתי שאחד מאתנו לא אוהב פסטה?). לכן, נכנסו למסעדה ממול, בשם El Pinccio. הזמנו תפריט עיסקי, שהיה טעים ולא יקר.
בעודנו יושבים במסעדה, התקדרו השמיים וגשם זלעפות החל לרדת. עקב כך, הארכנו את שהותינו במסעדה והזמנו גם קינוח, שלא הכזיב וצפינו בברד היורד ובאנשים הרצים. תוך דקות התמלאה המסעדה בלקוחות ועלה חשד עמוק, שאת הגשם ארגן בעל המקום. כמו בהזמנה, כשסיימנו לאכול, פסק גם הגשם ואנו יצאנו לנו לרחוב וטיילנו להנאתנו בויה דל קורסו. בחזרה למלון עצרנו לאכול גלידה בקמפו די פיורי, הפעם בטעם פנקוטה וזביונה - מומלץ בהחלט.
ביום ד' נפרדנו בצער מרומא ונסענו לשדה התעופה, כשבדרך הבחנתי בשוק נוסף, בו לא ביקרתי ובאזור נוסף, שווה ביקור. לא נורא, זה ימתין לפעם הבאה.
*הערת העורכת: סיפור הטיול עלה לראשונה באתר ביולי 2011.
