פיאצה נבונה
לאחר תפילת ערב יום שישי קצרה בבית הכנסת היהודי שבעיר, אני ממשיכה לעבר פיאצה Argentina בדרכי לפנתיאון. באזור "סקרה ארגנטינה" שרידי חפירות של פורום רומאי מהעבר. כל יום שלישי, מתקיים סיור מודרך בחפירות בשעה 17.00 (יש להגיע כ15 דקות קודם). ברחוב Via de Cestari, אני מוקפת בחנויות של תשמישי נצרות ובגדים ואביזרים למיניהם, הקשורים בדת הנוצרית... והוא מוביל אותי היישר לפיאצה רוטנדה, שבה הפנתיאון - "מקום משכנם של האלים!". החזית של הפנתיאון בצורת גמלון יווני (משולש) ואילו מאחוריה המבנה עגול. הכיפה העגולה היא המבנה הרומי העתיק ביותר, ונבנתה במאה ה-27 לפנה"ס ע"י מרקוס אגריפס, שייעד את המשכן ל-7 האלים העיקריים. הכיפה מחוברת מריבועים-ריבועים בצורה קשתית, והחור הפעור במרכזה מיועד לאפשר לנשמות האלים כניסה ויציאה חופשית מהמשכן.
הפנתיאון העתיק שופץ במהלך מאות השנים כמה וכמה פעמים. חללו הפנימי - מדהים! בתוכו ניצבים 16 עמודי גרניט בחבירה אחת בגודל של 12.5 מ`. עמודים אלו תומכים בכיפה. המבנה מכוסה בשיש ובו קברים של אישיים חשובים כגון: ויטוריו עמנואל ה-2, אומברטו ה-1 והצייר רפאל. הכניסה חינם! לאחר קפה איטלקי מרענן בפיאצה רוטנדה אני ממשיכה בכיוונה של פיאצה נבונה המפורסמת. הפיאצה, סמל סטטוס של העיר, היתה אכזבה גדולה עבורי, שכן בזיכרוני היתה הפיאצה מוארת ושוקקת חיים!
בעברה שימשה הפיאצה ככיכר למרוצי סוסים. לאחר מכן הפכה למרכז תוסס שבו נערכו מאבקי הבוץ הפופולאריים בין הגלדיאטורים (הסרט מומלץ למי שמעוניין ללמוד על עברה "ההוליוודי" של העיר :) ). בפיאצה מתחולל מעין "מאבק אומנותי נדיר" בין שני אמנים: הארכיטקט ברומיני והפסל ברניני. כאשר נבנתה הפיאצה לראשונה, הורה להם האפיפיור קלמנט ה-12, האחד לבנות את הארמונות (ברומיני) והשני את המזרקות (ברניני). שני האמנים היו אוייבים בלב ובנפש, ולכל אחד היה הסגנון שלו, מה שהצית בין שניהם ויכוחים רבים וגדולים באותה תקופה.
המרוויחים העיקריים של מאבק זה הם ללא ספק... אנחנו, שזוכים להתבונן בפאר היצירה, שיצר מאבקם של השניים. הארמונות שיצר ברומיני הם בעצם שתי כנסיות: סנטה אגנס וסנטה מריה של הרוחות, ובראשם פסלים בדמויות שונות. מבין המזרקות שיצר ברניני, המרכזית היא היפה ביותר ונקראת ארבעת הנהרות על שם ארבעת הנהרות המרכזיים של העולם: הנילוס (אפריקה) הדנובה (אירופה) הגנגס (אסיה) הפלטה (דרום אמריקה).
מספרים ש... אחד הביטויים למאבקם של השניים הוא הבעת פניה של אחת מפסלי המדונות בראש אחד הארמונות של ברומיני, אשר מביטה בזלזול מופגן מטה, אל מזרקותיו של ברניני... שדמויותיהן לוקחות אף הן חלק פעיל במאבק ומביטות אל המדונות בהתרסה...
פיאצה נבונה היא גם המקום האידיאלי לטעום מהמאכל האיטלקי הלאומי - טרטופו - קציצת שוקולד מריר עם קצפת וכמובן גלידה איטלקית משובחת. ליד פיאצה נבונה, ברחוב Via del Coronari יש אינספור חנויות של עתיקות יפהפיות וגלריות גם! וכך שיטוטיי ברחובות העיר בערב, מביאים אותי עד לגשר Cavour על נהר הטיבר, שחוצה את העיר. בלילה בפיאצה Cavour ישנו רעש מחריש אוזניים של מאות היונים שמתגוררות בין ענפי הדקלים הנטועים. לא האמנתי על עצמי, כי אני לא פחדנית גדולה, אבל אסוציאציות מסרטיו של היצ`קוק סירבו להרפות ממוחי. שתיתי קפה איטלקי פעם נוספת וכיתתי רגליי "הביתה". הפעם חרגתי ממסורתי עתיקת הימים "הליכה רגלית נטו" והשתמשתי בתחבורה הציבורית.
פיאצה דל פופולו ופיאצה ונציה
למחרת בבוקר מצאתי את עצמי בנקודת תצפית חדשה ומרהיבה על העיר. ידידי האיטלקי תיכנן לי הפתעה מהסוג שאני מאוד אוהבת. כשיצאנו מהבית הוא הבטיח לי מחזה מרהיב. לקחנו אוטובוס לעבר "וילה בורגזה", ובפיאצה פופולו, התחלנו לטפס במעלה המדרגות, ועוד מדרגות ועוד מדרגות... ועוד מדרגות... ועוד... טוב הבנתם כבר את העניין. באפיסת כוחות מהולה בהתרגשות התחננתי שיגלה לי מה פשר ההפתעה, אך הוא סירב בהלצה של "תיכף תיראי." בסופו של דבר, כשטיפסנו את המדרגה האחרונה (וצעדנו עוד כמה מטרים...) המראה שנשקף לעיניי היה שווה אלף מילים! ואני לא פציתי את פי - מתוך בחירה.
Piazza del Popolo או בתרגום חופשי "כיכר העם", סגורה לכלי רכב, מה שמאפשר טיול רגלי קליל ומשרה אווירת מדרחוב. הפיאצה משמשת כנקודת מפגש להמוניים והפגנות. היא עשוייה משני חצאי עיגולים עטורי מזרקות ופסלים, ובמרכזה אובליסק מצרי המתנשא לגובה של 24 מ` מתקופת רעמסס ה-2 (המאה ה-13). את הפיאצה תיכנן הארכיאולוג ומתכנן הערים גוז`פה ואלאדייר, שהפך אותה לאחת הכיכרות הגדולות והמרשימות ביותר של עיר הממלכה הרומית העצומה. השער פורטה דל פופולו נשאר כבעבר שער הכניסה הראשי אל העיר מכיוון צפון. לאחר שהות ממושכת ונוף עוצר נשימה. ירדנו בקלילות את כל אותן המדרגות ושמנו פעמינו אל עבר בית הקפה הותיק Café Rosati. מעבר לקפה טוב, משמש המקום כנקודת מפגש ליאפים המגיעים אליו על מנת לראות ולהיראות :)
בהמשך אני מהלכת לאיטי לאורכו של הרחוב המפורסם "ויה דל קורסו" (שפירושו דרך המירוצים). שמו של הרחוב ניתן לו על שם המירוצים הפראיים של הסוסים הברבריים בלא פרשים, שנערכו בו במאה ה-15. הרחוב סגור לתנועת כלי רכב, ולכן ההליכה בו היא חגיגה אמיתית. היום טיפטף קלות והאיטלקים ברחוב לא ממש מתרגשים מכך. רובם לא מצויידים במטרייה, ואני תוהה האם זה חלק מהמנטליות האיטלקית המחוספסת?:-) בפינות שונות אני נתקלת בנגנים מוכשרים שכל אחד עסוק בעצמו ובכלי בו הוא מנגן... מייחל לכמה פרוטות מהעוברים והשבים. והאמת? חלקם מוכשר בצורה בלתי רגילה... אז אני תוהה שוב "לאן הגענו...?". ואחרי כל ההליכה והתהיות למיניהן, אני מתיישבת לאכול ארוחה "נורמלית" בפעם הראשונה מאז הגעתי לעיר. המקום שנבחר היה Shaki Wine Bar (כדאי להקליק ולקרוא..).
למחרת בבוקר קמתי עם כוחות מחודשים ותיאבון עצום לאמנות וארכיטקטורה. וכיאה למצב רוח שכזה, שמתי פעמיי אל עבר היצירה שמכונה בין השאר גם בשם "עוגת החתונה". מכירים? כדי שיהיה לכם מעניין... שם הפיאצה (רמז עבורכם) כתוב במהופך - היצנו - ניחשתם? כל כך הרבה דברים נאמרו ועוד ייאמרו על Piazza Venezia שהיא אחד מהאתרים המפורסמים והמרשימים של העיר. אחד מהמשפטים הוא לדוגמא: "מעברי החצייה בפיאצה ונציה הם המלצה בלבד! :)" הדבר הראשון שמתנוסס לנגד עיניי היא אנדרטת ויטוריו עמנואל ה-2, שהוקמה בשנת 1911 לזכר מלכה הראשון של איטליה המאוחדת, ובה הוא ישוב במלוא הדרו על גב סוס ענק. בשל סגנונה הסימטרי עם אינספור העמודים והפסלים דבק בה כינוי הלעג "עוגת החתונה" שניתן לה, תתפלאו! דווקא על ידי תושבי העיר. טיפסתי לי לאיטי (והתחוור לי שאני בכושר גרוע :( ) את כל עשרות המדרגות כדי לזכות ולהנות מהנוף עוצר הנשימה של העיר היפהפיה.
משיחה קצרה שלי עם אחד החיילים בפיאצה אני לומדת את הפרטים הבאים: בפיאצה ונציה מומחשים ה"חיים הרועשים" של איטליה. למרגלותיה של הפיאצה שוכן "קבר החייל האלמוני" שבו בעור לפיד אש תמיד. 2 חיילים שומרים על הקבר 24/7 במשמרות של 4 שעות. מימינו ומשמאלו של פסל האלה "רומא" שרשרת דמויות שלהן חרבות, גרזנים, פטישים וכד` המסמלות את ניצחון המולדת והעבודה.
21 הדמויות על עמודי האנדרטה מסמלות את 17 המחוזות של איטליה, 2 האיים ו-2 המדינות הנספחות (הוותיקן ו- סן ג`ימיניאנו). 2 הבריכות וביניהן מפל המים מסמלות את שני הימים לצידיה של המדינה (הים האדריאטי והים הטיראני).
מפיאצה ונציה אני צועדת את כל הדרך עד לפיאצה ברבריניי כדי לשתות קפה עם ידידיי האיטלקים: אנריקו וג`וליאנה. בית הקפה הפשוט, Cafe Nori, ממוקם במקום די אסטרטגי המשקיף על הפיאצה כולה. מיקומה של Piazza Barberini הוא אידיאלי ומומלץ למי שמבקש לטייל באחד הרחובות המהודרים אך הפחות יקרים של העיר, Via del Tritone, ברחוב Vittorio Veneto שבו בתי מלון מפוארים, בתי קפה, בוטיקים וחנויות אלגנטיות, וכמובן הווילה המפורסמת ללא ספק Villa Borghese על גניה המטופחים והמוזיאון האיכותי שבה (בו מוצגים היום המון עבודות של ברניני וטיציאן גם, לאחר 15 שנים של שיפוצים שבמהלכם היה המוזיאון סגור לקהל).
נינוחה בבית הקפה, אני מבחינה בהתרחשות מוזרה. באמצע המזרקה עומד איש בלבוש מצחיק שצועק אל עבר עוברי האורח. וההסבר של ג`וליאנה לא איחר להגיע: "איש המזרקה" כפי שרבים מכנים אותו הוא מוסד לכשעצמו. האיש, בנקאי שעבר טראומה וננטש על ידי אשתו, מגיע כל בוקר במהלך כ-20 שנה למזרקה על מנת לשעשע את העוברים והשבים. האיש, ששמו Remigo הוא חלק בלתי נפרד מהמזרקה, עד כדי כך שבטקס פתיחתה החגיגי לפני מספר שנים (לאחר שיפוץ יסודי) שאל השחקן האיטלקי המפורסם, אלברטו סורדי, בפומבי "האם רמיגו נוכח בקהל?". עוד מספרת לי ג`וליאנה שבכל 7 בדצמבר, שבו חל יום הולדתו של האמן ברניני, מגיעים מעריציו לפיאצה, ומפזרים פרחים לבנים במימי המזרקה, לזכרו. המזרקה "פונטנה דל טריטון" נבנתה על ידי ברניני בשנת 1643, למען פטרונו, אפיפיור שהיה בן למשפחת בארבריני, שעל שמו הכיכר.
הותיקן
לאחר מנוחה קלילה אני ממשיכה בשיטוטיי, והפעם הרחק-הרחק אל עבר כיכר הוותיקן. כל הנשים שאני נתקלת בהן ברחוב נראות לי כאילו יצאו מאיזה ג`ורנל אופנתי. הן לבושות באלגנטיות, שיקיות, הן מטופחות, מאופרות, מסורקות וזוהרות כל כך ולכן זו חוויה להתבונן בהן. טוב, אולי קצת הגזמתי ולא כולן נראות כך, אבל להגנתי אני יכולה להגיד שמי שלא נמנית על דוגמניות הבית האיטלקיות, נמנית על אלו שנראות שייכות למעמד הפועלים השחורים. בכללן, הנשים הן אגרסיביות, קולניות ובעלות נוכחות ללא ספק. הבוטיקים והחנויות מעוצבים בצורה מעוררת התפעלות וממש עושים חשק להיכנס ולשלוף את כרטיס האשראי, תוך התעלמות מוחלטת ומוגנת מהמינוס הענק שנלווה לכרטיס. אני מוצאת את עצמי מתעכבת מול לא מעט חלונות ראווה ומתמוגגת מהיופי, הניקיון, האסטטיקה והשיקיות! וכך פיתחתי לי גם תאוריה לגבי "לבנים" - יענו בגדים תחתונים או בסטייל צרפתי "לונג`רה": ביפן, כמעט כל הבגדים התחתונים שאני נתקלתי בהן היו רחוקים מלהיות סקסיים והתחילו ממידה M. ברומא לעומת זאת חלונות הראווה של חניות לבנים לא מתביישות במראה סקסי-פרובוקטיבי שבמרכזו מככב החוטיני במידה S.
יחד עם זאת בהמון חנויות המוצרים לא מסומנים בתווית של מחיר, ומכיוון שכבר ציינתי בפניכם לא מעט פעמים, שהאיטלקים הם קומבינאטורים מלידה! אני ממליצה להתעניין במחיר, טרם אתם מתחילים לפנטז על ערב של תאווה מינית. ואפרופו מחירים, המלצתי תקפה בכל המישורים ולגבי כל המצרכים. גם במסעדה או בבית הקפה הם לא יתביישו לנסות עליכם את שיטת "מצליח". מכירים אותה? פעם סיפרו לי שהצלחת השיטה תלויה אך ורק בערנותו של שפן הניסיונות. אם הוא לא עירני זה מצליח. ואם כן - אז זה לא.
היום אין לי זמן לאכול כמו שצריך, ואני מתוודעת למה שנקרא Termezzini ובתרגום חופשי "באמצע". אלו משולשי סנדוויצ`ים ממולאים ומרוחים בכל מיני. הטרמציני הוא מעין מאכל לאומי עממי (כמו פלאפל) שאוכלים אותו תוך כדי הליכה - אבוי אם היו רואים היפנים המנומסים. ומה עושים עם הפסולת? שאלה טובה. למרות הפחים הרבים - והם רבים בהחלט ביחס ליפן - הלכלוך ברחובות גואה... מה שלא מפריע לאף אחד כי זו כנראה המנטאליות המחוספסת.
סוף טוב - הכל טוב! הגעתי לוותיקן! - מדינה עצמאית מבין הקטנות בעולם בשטחה - ובה הבזיליקה המפורסמת בעולם כולו - Basilica di San Pietro שהיא מרכזה הרוחני והכלל עולמי של הכנסייה הרומית הקתולית. את הכיכר הענקית של הבזיליקה מקיפות 4 שורות של עמודים בצורת חצי עיגול. שורות העמודים שעיצב ברניני "נפתחות" כדי לאמץ לחיקן את המאמינים הרבים מכל קצוות תבל. במרכז הכיכר ניצב אובליסק מצרי שהובא לרומא על ידי הקיסר קאליגולה.
חשיבות גודל מימדיה של הבזיליקה היה רב בשל הרצון של שליטי הדת להמחיש את גודלו ועוצמתו של בורא עולם לעומת קטנותו של האדם. זוהי הבזיליקה הגדולה ביותר בעולם, ועל הרצפה ראיתי סימנים שמציינים את גודל הכנסיות החשובות האחרות בעולם (כמו כנסיית ההכתרה שבלונדון - "ווסטמיניסטר אבי"). אמנים רבים נטלו חלק במלאכת השיפוץ של הבזיליקה לאורך השנים, וביניהם: רפאל ומיכאלנג`לו (אחד האמנים הנערצים בעיניי שבנה וצייר את כיפת הבזיליקה המהממת וגם את פסל "הפייטה" המרשים והענוג).
מה שאותי הפתיע באופן מאוד לא שגרתי היתה כתובת בעברית שראיתי על אחד הפסלים שניצב ליד תאי הווידוי שבתוך הבזיליקה. ואגב, ישנם תאי וידוי בשפות שונות - העיקר שיהיה נוח לכפר על החטאים. גבירותיי ורבותיי, שעות רבות אוכל להמשיך ולספר לכם על מעללי בוותיקן, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה. דבר אחד אחרון ש-אל לי לשכוח הוא המפגש המרגש שנקרית אליו: פגישתי עם פאפי הפופ. וכך מבלי לתכנן... מצאתי את עצמי בכיכר הוותיקן ביום א`. ובמקרה היה זה גם בימי חג המולד (שכחתם שהוזמנתי לאיטליה על מנת לחגוג את חג המולד עם ידידי האיטלקי ומשפחתו?) וכך... בהגיעי לכיכר אני נתקלת בהמון מאסיבי שעומד וממתין. ממתין ומביט אל עבר חלון קטן שממנו נפרש ספק שטיח ספק בד כלשהו אדום עם עיטורי זהב. ובדיוק באותה השעה העגולה, כשמסיים השעות לצלצל בקול תרועה כמניין השעות, מתחיל האפיפיור את נאומו לקהל מאמיניו, שכולל לשם שינוי אותי - יהודיה כשרה מארץ ישראל.
את ערב החג, ביליתי עם ידידי ומשפחתו מחוץ לעיר, אצל אליסה ופרנקו (דודיו) שם נפגשה כל המשפחה המורחבת כדי לחגוג את חג המולד. האוכל היה מטריף!! האווירה קרנבלית (עם המוסיקה האיטלקית ושירי החג :)) ואני רציתי שהכייף יימשך עוד ימים רבים...אבל רצון לחוד ומציאות לחוד. יום לפני שעליתי על המטוס בחזרה לאמסטרדם ומשם לארץ, עוד הספקתי לשוטט ברחובות הקניות שמצפון לוותיקן, כולל סיור בתוך מצודת סנט אנג`לו המהודרת עם הנוף היפה. עכשיו, כשמתחיל להחשיך, השעות של בין הערביים, משוות לעיר המדהימה הזו מראה עוצר נשימה!!!
אני מאוהבת, בזאת הודתי עוד בתחילת המסע... אבל הכי הרבה... אני כבר מתגעגעת לחזור... ואפילו עוד לא עזבתי. רומא אני שלך לעד.
