דרום אפריקה חלק ב'

תמונה ראשית עבור: דרום אפריקה חלק ב' - תמונת קאבר

יום 9 – טיול גשרים תלויים ונסיעה לחדרה

לאחר ליל סיוטים ובו חלומות בעטה על קפיצות באנג'י מתוך גשרים גבוהים אל קניונים לא נגמרים הגיע הבוקר. אמרנו שלום יפה לבקתה היפה על הצוק, ארזנו את המזוודות ושמנו פעמינו אל עבר פורת אליזבת'.

בטרם התחלנו בנסיעה החלטנו לנסות שוב לעשות סאגווי בStorms River וגם הפעם הדבר לא התאפשר מאחר והסתבר שאחד החיילים הבכירים סובל מתת תזונה. אי לכך החלטנו לעשות מסלול יפייפה שנקרא Storms River Mouth Trail מדובר בשמורת טבע קטנה על הים ובה מספר אטרקציות כגון: גשרים תלויים, שיט בקייאק, שיט על גבי מזרוני ים ועוד. מאחר ומזג האוויר היה חורפי והים געש החלטנו שנעשה רק את מסלול ההליכה אל הגשרים התלויים, עניין של שעה וחצי הליכה הלוך ושוב, ומשם נמשיך בנסיעה. ההרשמה בכניסה היתה מאוד ארוכה, שני השומרים התקשו להכיל את כל חמשת הרכבים שרצו להיכנס, לקח לנו 20 דקות למלא את הטפסים.

ההליכה אל הגשרים היתה נוחה ועל גבי משטחי דק, היו קצת עליות וקצת מורדות ובעיקר נוף ים מקסים מכל עבר, דרך נפלאה להתחיל את הבוקר.

לאחר הביקור בשמורה שארך כשעתיים יצאנו בדרך הארוכה אל פורת אליזבת', עיר בת מליון תושבים, שאיכשהו אין לאיש משהו מיוחד להגיד עליה. חדרה של דרום אפריקה.

לאורך הנסיעה ראינו לא מעט בבונים גדולים וקופים קטנים על הכביש המהיר, ובעיקר שמנו לב שאין הרבה מכוניות בכבישים. בדרך עצרנו בעיירה, Jeffery's Bay שידועה כאחד האתרים הטובים בעולם לגלישת גלים. במקום נמצאות כמה חנויות מפעל של כמה מותגים מובילים לצעירים. מה רבה היתה אכזבת סגנית המפקדת כשגילינו שביום ראשון הכל סגור.

כעבור שעה נוספת של נסיעה הגענו לפורת' אליזבת, ובניגוד לדרכנו לפנק עצמנו במלונות טובים, התפשרנו הפעם על B&B קרוב לשדה התעופה, מאחר ובעוד יומיים הטיסה הראשונה שלנו יוצאת ב 8 בבוקר ואנחנו חייבים מקום קרוב לשדה. המקום נקרא Chez Paris, זהו למעשה בית גדול מאוד ויפה מאוד בלב שכונת עשירים, בעלי הבית הם פנסיונרים שקנו את הבית לפרנסתם ומארחים אנשים. לקחנו יחידה של שלושה חדרי שינה + סלון כדי שבכל זאת יהיה נוח, ופגשנו בעל בית נחמד עם כוכבית. נחמד כי הוא היה נחמד מאוד, כוכבית כי יש לי אינטואציה לא רעה על אנשים, ומשהו בו הפריע לי.

בעל הבית הציע לנו לנסוע לטיילת של פורת אליזבת' ואמר שיש שם קזינו גדול ומסביבו המון מסעדות. מאחר ואנחנו לא מהמרים אבל טובים בלאכול קיבלנו את המלצתו. נחמד היה לדעת שבנו טיילת בחדרה.

להפתעתנו המקום באמת מקסים, סמוך לטיילת האמיתית על הים בנו מתחם שנקרא Boardwalk Sunובו אגם מלאכותי באמצע, המון אטרקציות מסביב, כמה מסעדות נחמדות וקזינו. זה נראה דומה מאוד לפארקים של דיסני באמריקה. המקום היה די ריק, בגלל החורף ובגלל שזהו מוצאי יום ראשון. בכל זאת מצאנו מסעדה נחמדה, המפקדות וגילי החייל אכלו שניצלים ונהנו מאוד, שני החיילים האחרים אכלו את הסטייק הכי מגעיל בחיים שלהם. הכל עניין של בחירות בחיים (תשאלו את ביבי). לילה טוב.

יום 10 – ספארי בקטנה

את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר במלונית שלנו, בעל הבית החביב עם כוכבית כבר חיכה לנו שנגיע. ביקשנו חמש חביתות, והוא כמעט נחנק. באמת הוא נשנק אני לא צוחק. חמש חביתות הוא שאל בתדהמה? אנחנו חמישה אנשים, מה הוא ציפה, שנבקש שתי חביתות?

מיד נפל לי האסימון של הכוכבית. הבנאדם, דרום אפריקאי לבן ממוצא הולנדי, ארכי קמצן מדופלם. מגה קמצן של ממש. האיש הזה הוא בדיוק הסיבה למה אני שונא לנסוע לאירופה... האנשים הקרים האלה שסופרים לך כמה ציפסים לקחת בצלחת וכמה כוסות מיץ תפוזים שתית... נסענו עד דרום אפריקה בשביל לברוח מהם וזה מה שאנחנו מקבלים? אני עובד 18 שנה עם הולנדים ואני יכול לכתוב ספר על הקמצנות שלהם, על דבר אחד אי אפשר להתווכח, ההולנדים חכמים. למה חכמים? כי כולם בטוחים שהפרסים הם הקמצנים!

אשתו הכמו נחמדה של הארכי קמצן נחלצה לעזרתו באלגנטיות, היא הציעה להכין לכולנו חביתה מקושקשת, הסכמנו, אז היא שברה שתי ביצים וכל אחד מאיתנו קיבל שתי חמישיות חביתה. הקמצן נשם לרווחה, אבל זה עוד כלום כשהתברר לו שלמחרת אנחנו עוזבים מוקדם בבוקר. המשפט הראשון שלו היה: "אז מחר אין ארוחת בוקר אני מבין?" כשאישרנו לו שמחר הוא חוסך שתי ביצים לא היה גבול לאושרו. בקיצור הקמצן חימם לנו בטוסטר חמש פרוסות לחם, כשביקשנו עוד כמה פרוסות, הוא הוסיף שתיים בעצב. סיימנו את ארוחת הבוקר רעבים ואנחנו ממש לא ממליצים לאף אחד להתאכסן פה. היו עוד כמה תקריות איתו שאחסוך מכם, רק אספר שהקמצן "שכח" להדליק את הבוילר וחלקנו התקלחו עם מים קרים. עזבו אתכם מ Chez Paris, יש מקומות יותר טובים.

בתום ארוחת הבוקר הדשנה נסענו לפארק אדו, מדובר בפארק ספארי קטן יחסית בשטח של 186,000 דונם, ובו המון פילים, באפלו, במבי, ומלא חזירי בר. הנסיעה לאדו לקחה לנו כשעה, במהלכה עברנו בכמה מקומות שבאמת נראים אפריקה, שכונות עוני של פחונים ואנשים מסתובבים ברחובות לא סלולים. היקפנו את מרבית השמורה במסלול שארך כמעט חמש שעות, הנסיעה המותרת היא עד 40 קמ"ש ובעצם נוסעים בשבילים ומחפשים חיות. הדרך הטובה ביותר למצוא חיות עוברת דרך מאגרי המים, פשוט צריך להתקרב למאגרי המים המסומנים במפה ושם בטוח תזכו לראות חיות רציניות. אנחנו ראינו כמה עדרים של פילים, חלקם ענקיים, ראינו באפלו , כל מיני סוגים של במבי עם ובלי קרניים, והמון חזירי בר מכוערים להפליא. הביקור היה נחמד, התייחסנו אליו כאל ביקור הכנה לקראת הנסיעה שלנו מחר לקרוגר פארק – הספארי האמיתי. מחר יום של טיסות, מחרתיים מתחיל האקשן.

יום 11 – טסים לקרוגר

את הבוקר התחלנו מוקדם מאוד וכבר בשעה שש ומשהו היינו ברכב בדרכנו אל שדה התעופה. הקמצן חיכה לנו עם פיג'מה ליד השער, סנדביצ'ים הוא שכח להכין אבל כל הלילה הוא לא ישן מחשש שאולי נשכח להחזיר את המפתחות. אמרנו לו שלום נחמד ושהיה נפלא.

אין מה לעשות לפעמים צריך להיות מנומסים גם אם זה צועק מצביעות. לא חייבים להגיד הכל דוגרי בפנים. לא היה מזיק גם אצלנו במדינה אם כולנו היינו קצת יותר מנומסים, אנחנו משלמים מחיר יקר מדי עבור ה "דוגרי " וה "תכלס". הפכנו את שתי המילים הללו לתמצית התרבות הישראלית, אבל יש גם אפשרויות אחרות. חומר למחשבה.

הטיסה הראשונה ליוהנסבורג היתה בת שעה וחצי, התענגתי על ספר של הרלן קובן, אתה אף פעם לא זוכר איך קוראים לספר שלו, כולם אותו הדבר, אתה רק זוכר שקראת הרלן קובן. הטיסה מיוהנסבורג לשדה התעופה פאלאבורה היתה בתוך טיולית מעופפת. היינו במטוס אולי 20 איש, הרגשתי כמו משלוח של אמזון.

לאחר שאספנו את הרכב נכנסנו לקרוגר פארק, הארד קור ספארי!

קרוגר פארק הוא הספארי הגדול ביותר בדרום אפריקה, מדובר בפארק שגודלו כגודל מדינת ישראל. הנסיעה בפארק מוגבלת ל 50 קמ"ש לכל היותר, זמני השיטוט בו מוגבלים בין 6 בבוקר ל 6 בערב. אתה ממש לא רוצה לשוטט שם בלילה. מיותר לציין שהשיטוט הוא ברכבים בלבד, אסור לצאת החוצה ולו לשנייה אחת, אלא אם כן בא לך להיות ארוחה של איזה אריה. לאורך הפארק פזורים מספר מחנות לילה שאפשר לשהות בהם, כשהרעיון הוא שבתוך המחנות לא אמורות לבוא לבקר חיות. בתוך המחנה אפשר לשהות בבקתות או בקראוונים. אנחנו שכרנו בקתה עם שלושה חדרי שינה, זה לא מלון חמישה כוכבים אבל בסה"כ נקי ומסודר לשהיה של שני לילות.

הנסיעה משער הכניסה "פלאבורה" אל מחנה "מופני" שבו אנחנו שוהים היא בת 75 ק"מ ולקחה לנו שלוש שעות, עקב מהירות הנסיעה הנמוכה ועקב החיות שראינו בדרך. הספקנו לראות בדרך למחנה ג'ירפות, פילים, באפלו, זברות, דורבן קטן שמיהר להימלט ואפילו ארבעה צבועים. אמיתיים לא סתם מנומסים.

בסביבות השעה שש בערב הגענו למחנה, ויצאנו לארוחת ערב במסעדה היחידה בו, שהוכיחה כי באין ציפור שיר כל עורב הוא זמיר. המסעדה לצערנו לא טובה אבל מרוב רעב של כל היום ובאין אפשרויות אחרות, טרפנו את כל מה שהזמנו והקפדנו להשאיר שי נדיב למלצרית. שי זמיר. המבין אי שם באסיה הבין.

יום 12 – אריה, צא מהמחבוא

בשעה תשע בבוקר יצאנו ליום של שיטוט ברכב וחיפוש אחרי חיות. תכננו מסלול ארוך שייקח אותנו אל המחנות "Letaba" ו "Oliphants" ומשם בחזרה אל המחנה שלנו. בשעות הראשונות ראינו המון חיות, בעיקר סביב מאגרי המים אבל לא רק שם. הפכנו מומחים לסוגים שונים של במבי, עם קרניים, בלי קרניים, אבל לאורך כל היום עמדה שאלה מרכזית אחת חשובה וגורלית: האם נצליח לראות אריה?

בספארי כל הזמן מפמפמים לך את המושג של ה BIG 5 ואין הכוונה לחמשת משרדי החשבון הגדולים, אלא לחמש החיות הגדולות: אריה, באפלו, פיל, נמר וקרנף. כשחושבים על זה אפשר למצוא קווי דמיון בין החיות למשרדים. אתה שואל את עצמך כל הטיול כמה מתוך חמשת הגדולים אתה הולך לראות. אבל בתכלס, כווווולם מחפשים את האריה.

כשאתה נוסע שעות בספארי אתה לאט לאט מתרגל לראות זברות, פילים וג'ירפות על בסיס שעתי, כך שסף הריגוש שלך הולך ועולה ככל שהיום מתקדם. בסביבות השעה 12 בצהריים ראינו לראשונה היפופוטמים, המון, על הנהר ומחוצה לו. כמה שמנים ככה מכוערים. אבל עדין לא ראינו אריה.

בסביבות אחת בצהריים נקלענו למארב פילים. בעודנו נוסעים באחד השבילים הפנימיים, שמנו לב שאנחנו מוקפים בעדר פילים. הם היו עסוקים בלאכול עצים, אבל שניים מהם התחילו להתכתש, ואנחנו עמדנו ממש שני מטר משם. עמדנו כי אי אפשר היה לעבור, אחד הפילים הגדולים סימן טריטוריה ועמד במרחק בעיטה מהרכבים על סף דרך העפר שבה נסענו, כך שאנחנו והרכב שהיה לפנינו פשוט ישבנו וחיכינו, וחיכינו, וחיכינו...

בזמן שחיכינו הבנתי שהבחור שנוהג ברכב לפנינו, ושזכה אצלי לכינוי המחמיא "חד אשך", לעולם לא ינסה לעבור את הפיל. הוא נהג בטנק ממוגן של ממש, הגובה של הרכב שלו היה יותר גבוה מהפיל, הרכב היה מצוייד מכף רגל ועד ראש ברמה שלא תיאמן, אבל כשדיברנו בזמן ההמתנה הבנתי שאומץ לב לא היה הצד החזק שלו אף פעם, הבחור פשוט פחד לזוז שמא הפיל יחטוף עליו את החורפה שלו. בשלב מסויים לא היתה ברירה, הייתי חייב לנסות לראות עד כמה הפיל עצבני, אחרת יכלנו להישאר שם עד שכל העדר יודיע שהוא שבע, זה יכול לקחת עוד הרבה זמן. אז לאט לאט התקדמתי, ובשקט ובנימוס ניסיתי לעבור. כשהייתי ממש ליד הפיל התברר לי שיש שם גם פילפילון קטן לידו וזו כנראה הסיבה שהוא סימן טריטוריה, כדי להגן עליו. בקיצור כשהיינו ממש על יד הפיל הוא הסתובב לעברנו, מה שגרם למפקדת ולסגנית להפגין מנהיגות ולצרוח בהיסטריה, מה שגרם לי לשבור את חוקי התנועה ולברוח משם כל עוד נפשנו בנו. כעבור שעתיים בעת שעשינו הפסקת ארטיקים באחד המחנות בדרך ראיתי את הטנק של חד אשך מגיע, הוא נשאר בחיים.

השעות הבאות היו ממש מתסכלות, נסענו ונסענו ולא ראינו כלום! כמעט שלוש שעות שלא ראינו חיה אחת בודדה, שלא לדבר על האריה. בשעות הצהריים החיות מחפשות צל ורובצות ואנחנו לא ראינו כלום. הדבר גרם לגילי, הבן הצעיר, להתחרפן קשות, הוא החל לחבר שירים לכבודו של האריה ובמשך שעות שר את אותו הפזמון:

אריה, צא מהמחבוא

אריה, זה הזמן לבוא

אריה, צא מהשיחים

אריה, אנחנו מחכים

ושם דבר לא עבד. לא אריה ולא נעליים. השעות נקפו, התחלנו לנסוע חזרה לכיוון המחנה, השעה שש בערב כבר היתה בפתח, לאט לאט איבדנו את האמונה שנראה אריה. זה היה מדכא כמו להיות אוהד של נבחרת ישראל בכדורגל. בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.

המשכנו לנסוע לכיוון המחנה, ועשרה קילומטרים בלבד לפני שהגענו למחנה קלטנו כעשר מכוניות חונות בצד הדרך ומתצפתות בהתרגשות. מיד הבנתי, יש פה א ר י ה !!!

חנינו את הרכב שלנו במקביל והתחלנו להסתכל אל עבר השיחים, ושם, קצת רחוק מאיתנו, רבץ אריה עצום מימדים, ענק של ממש, שמדי פעם הסתובב, מדי פעם קם, והרבה כשכש בזנב. ההתרגשות היתה בשיאה, התחלנו לצלם מכל זוית אפשרית. האריה לא היה ממש קרוב אלינו, הוא היה במרחק כמה עשרות מטרים, בין שיחים ועצים, הראות לא היתה טובה כלל, אבל לפחות יכלנו לומר ש "ראינו אריה" ...

תוך כדי התצפית הבחנו בג'ירפה מוטלת על הקרקע. היא היתה ארוחת הערב של האריה.

כמה מילים על הקרוגר כדי למתן ציפיות: רואים כאן הרבה חיות, אבל רק את אלו שקרובות לשבילים. חיות אחרות שמסתתרות עמוק בתוך השטח קשה לראות. בשביל זה צריך ספארי פרטי. אתם תראו בקרוגר הרבה פילים ובאפלו. גם היפופוטמים זה קל. לראות אריה קשה – אם ראיתם אתם ברי מזל. לראות נמר כמעט בלתי אפשרי, הם אלופי העולם בהסוואה. אם זכיתם לראות נמר – רוצו למלא לוטו.

יום 13 – ספארי פרטי וביקור בגוב האריות ממש

אחרי שאתמול עבדנו על עצמנו שראינו אריה, קמנו מעט מאוכזבים הבוקר. בתכלס בכל גן חיות פשוט היינו יכולים לראות אריות בצורה הרבה יותר טובה. אמנם זה לא אריה טבע פראי, אבל עדיין היתה תחושה של חמיצות בפה.

יצאנו מהבקתה שלנו והתחלנו בנסיעה ארוכה אל עבר שער היציאה מקרוגר, הנסיעה ארכה כשלוש שעות, במהלכן ראינו שוב פחות או יותר את אותן חיות שראינו עד עכשיו. יצאנו מהפארק והמשכנו בנסיעה של כשעה אל עבר שמורת ספארי פרטית. הגענו לשער השמורה, נרשמנו, שילמנו והמשכנו אל עבר ה - lodge שלנו שנקרא Naledi Enkoveni. הדרך היתה כולה בדרכי חול ועפר ומלאת מהמורות בלתי אפשריות, ירידות חדות, עליות תלולות, ולמרות שנהגנו ברכב גבוה העבירות לא היתה קלה. למראה הדרך הקלוקלת כולנו בלב קיללנו את הרגע שהגענו למקום, עם כזו דרך מגעילה איך ייראה ה - Lodge?

גן עדן. לא ייאמן. באמצע הספארי, ממש בין שומקום לשומדבר, שכן לו Lodge קטנצ'יק מטופח מאוד מאוד, בן מספר בקתות בודדות בלבד ובו פגשנו את האנשים הכי חמים, נחמדים, מקצועיים ושירותיים שפגשנו בטיול כולו. זה התחיל בכך שכל הצוות הגיע לקבל את פנינו, מיד הגישו לנו משקה מקומי טעים להפליא, המנהלת לקחה אותנו לסיבוב קצר, הראתה לנו את המקום, הסבירה לנו בדיוק מהו סדר היום, ולקחה אותנו לבקתה שלנו שהיתה במרחק של שני צעדים מהקבלה.

הבקתה עצמה שוכנת על נהר ה - Oliphants, המרפסת הענקית ממש מלחכת את גדת הנהר שבו התרחצו מספר היפופוטמים ענקיים. המקום היה נקי ומבריק, מיטות עם כיסוי אפריון חיכו לנו בכל חדר. פשוט מקסים. הצטרפנו לארוחת צהריים קלה וטעימה, ופרשנו לשעה של מנוחה בחדר.

בשעה 16:00 בדיוק יצא סיור הערב של השמורה, הסיור מתבצע על גבי רכבי ספארי פתוחים (!) של המקום עצמו. אנחנו היינו ברכב נפרד עם מדריך חמוד וידען בשם איגבני (לא הצלחנו לזכור את השם המדוייק אז החלטנו לקרוא לו על שם אחד הקדושים. המבינים הבינו). כבר בתחילת הנסיעה הבנו שהולך להיות כיף גדול. רכב השטח נוסע במקומות כמעט בלתי עבירים, הנסיעה עצמה היתה כיפית בלי קשר לחיות. ביקשנו ממנו שיתמקד במציאת אריות והמדריך הסופר נחמד שלנו לקח את המשימה ברצינות. חשוב לציין שהרכבים השונים של ה - Lodge הקטן שלנו ושל לודג'ים אחרים מקושרים בינהם ברשת קשר אחת. בהתחלה זה מרגיש לך כמו תחנת מוניות טרום עידן הגט טקסי, אבל מסתבר שמדובר בפתרון מאוד יעיל, המדריכים השונים מחליפים בינהם מידע על מיקום של חיות גדולות בכדי שיוכלו להראות לנו כמה שיותר. מדריך שרואה חיה גדולה דואג לא לאבד איתה קשר עין וקורא בקשר לשאר הרכבים.

התחלנו בנסיעה תוך כדי זה שאנחנו שומעים את המדריך מפמפם לכולם שהוא מחפש אריות, ואז אחרי כשעה בעודנו נוסעים באחד הואדיות, הוא קלט בהר שמשמאלנו אריות הולכים. חיש קל הוא דיווח לכולם והתחלנו שועטים לעבר האריות. האריות רבצו לא רחוק מאיתנו באיזור לא נגיש לחלוטין. ראינו אותם היטב אבל המדריך הסביר שעוד מעט הם ייצאו לצוד ויתחילו ללכת משם. אז התרחקנו מהמקום ועשינו פיקניק קטן, המלון שלח לנו עם המדריך חטיפים, סמובסקים ומשקאות, ולקחנו הפסקה של רבע שעה במקום פתוח על מנת שנוכל לחזור לרכב אם מגיע טורף.

חזרנו לרכב, החושך כבר ירד, נסענו חזרה לגוב האריות שבינתיים הספיקו לעבור למקום נגיש יחסית. רכבים נוספים גם הם הגיעו למקום. התקדמנו בשקט חיל ורעדה אל מקום מרבצם של האריות. רכב הספארי מצליח להגיע למקומות שבפארק הקרוגר רכב פרטי לא מורשה וגם לא יכול פיזית להגיע. המדריך שלנו התקדם לאט ובתוך מספר דקות מצאנו עצמנו, כשחושך מצרים מסביב, חונים ממש מעל אריה צעיר וחזק, שרבץ במרחק של כמטר – מטר וחצי מהרכב הפתוח שלנו. אתם בוודאי שואלים עכשיו: לא פחדתם?

התשובה היא לא, לא פחדנו. להיפך, כן פחדנו. מה זה פחדנו, רעדנו מפחד. היינו משותקים. חד אשך אמיץ לעומת מה שחשנו בדקות האלה. מי יודע מה עובר בראש של החיה הזו עכשיו? הרי אם הוא קצת רעב אף אחד מאיתנו לא יכול להתגונן. אני ,שישבתי הכי קרוב לאריה, הסתכלתי סביב על שאר האנשים בתפריט והבנתי שאני המנה הכי דשנה. לפתע האריה קם, התחיל ללקק את עצמו, התמתח ,פיהק פיהוק ענק, חשף את הלוע האימתנית שלו ממש מולנו והתחיל לצעוד. בעודי מכתיב למפקדת צוואה ועושה סידורי פרידה אחרונים מהעולם, הוא פנה לעבר הרכב השני, על אף החושך יכולנו להבחין בנקל בחיוורון שתקף את יושביו שגם הם בנו עליי בתור הארוחה של האריה ולא לקחו בחשבון שלפעמים מתחשק לו איזה חטיף.

האריה לא אכל אף אחד מאיתנו, הוא לקח שני אחים שלו והם יצאו לצוד. המדריך החביב הסביר לנו שהם מזהים את הרכב ואת יושביו כיחידה אחת, ומאחר והם רגילים לרכבים ולא מחשיבים אותם כאויבים, הם לא תוקפים. מצד שני אם נעמוד ברכב, או נוציא יד או חלילה נרד מהאוטו, הם מיד עוברים למוד התקפתי מאחר והם רואים באדם אויב מסוכן. ההסבר מאלף, אני מקווה שגם האריות מבינים זאת.

אחרי הביקור בגוב האריות התחלנו בנסיעה חזרה לארוחת ערב ב - Lodge הנחמד שלנו. השהות כאן היא על בסיס פנסיון מלא, שלוש ארוחות ביום. האוכל כאן מאוד מזכיר מסעדות מישלן, מעט אוכל, הרבה איכות, מאוד טעים.

השיטה ב - Lodge הקטן היא שכולם יושבים באותו שולחן, כך שמצאנו עצמנו אוכלים ארוחת ערב עם שני זוגות צרפתיים, וזוג צעיר מאירלנד. ארוחת ערב עם אנטישמים הרהרתי, בטח פעילים של ה BDS חשבתי בלב בשקט, ואז אחד הצרפתים בירך אותנו ואמר "בתיאבון" בעברית במבטא צרפתי ניכר. הוווופה, איזה עולם, איך גם בחור הזה באמצע שומקום אנחנו רוב בשולחן? לא ייאמן. מסתבר שהם יהודים שגרים בפריז, שלושה מתוכם רופאים במקצועים, יש להם משפחה בארץ והם מבקרים כל שנה. האמת? זה כיף, מחמם את הלב. הזוג האירי הם אנשים מאוד שקטים, לפני עשרה ימים התחתנו, שניהם עורכי דין. השתתפנו בצערם. (עוזיק, עדיין חברים כן?)

יום 14 – מתעוררים עם אריה והולכים לישון אחרי קידוש ספונטאני

את הבוקר התחלנו בשעה 05:30, אנשי המלון העירו אותנו בדפיקה על הדלת לקראת הסיור הראשון שיוצא בשש בבוקר. התארגנו במהרה, בחדר האוכל כבר חיכו לנו קפה ועוגיות, ובשעה שש אפס אפס עלינו על רכב הספארי. אם היינו צריכים חיזוק לתחושה שהגענו למקום מאוד איכותי ששם לב לפרטים הקטנים, קיבלנו אותה כשעלינו לרכב. על כל מושב חיכתה לנו שמיכה ומתחתיה בקבוק גומי של מים רותחים שחימם את הכיסא, לבל עכוזינו יסבלו מצינת הבוקר. התיישבנו במקומות המחוממים, התכסינו בשמיכה ויצאנו להשכמה עם החיות.

כבר לאחר כ 10 דקות נסיעה רשת הקשר התרגשה, אחד הרכבים זיהה אריה מסתובב וכולם הגיעו במהירות לראות את המחזה. גם אנחנו הגענו למקום ובמשך שעה שלמה ליווינו אריה עצום מימדים, בצעידתו ביער. לא סתם אומרים שהאריה הוא מלך החיות, כשהוא צועד, אף אחד לא נושם. הכל שקט. כל החיות מתחבאות ועושות קולות של שטיח. מדהים לראות את זה. האריה הריח שיחים על מנת לחפש את שני האריות האחרים שיצאו איתו אתמול לציד. היינו במרחק של מטר – שניים ממנו. קצת פחות מבוהלים מאתמול אבל לא חשנו שפתחנו סחבקייה איתו, הוא עדיין שמר דיסטנס. אחרי משהו כמו שעה קצת נמאס לו מאיתנו והוא דפק שאגה מהסרטים. מטרו גולדן מאייר. עזבנו את האריה לנפשנו והמשכנו לחפש יצורים אחרים. אחרי זמן מה מצאנו להקת קרנפים. יצורים גדולים מאוד עם ריצה של סיסי. צילמנו אותם מקרוב והמשכנו לארוחת בוקר במלון הקטן.

את היום כולו העברנו בקריאת ספר על מרפסת השיזוף מול הנהר. "שחר עוד מעט חיילת" יצאה לסיור רגלי עם מדריכים ועם החברה הצרפתים והאירים.

בשעה 16:00 יצאנו לסיור ערב, שהיה מאכזב יחסית לסיורים הקודמים, לא ראינו אריות, ואת שאר החיות שראינו, כבר ראינו מאה פעם לפני כן.

בערב הגענו כולנו לשולחן, היום יום שישי, ערב שבת. כשהתיישבנו החל אחד הצרפתים לזמזם את המנגינה של "שלום עליכם מלאכי השלום", מכיוון שהרבה עברית הוא לא יודע, הוא זימזם ואני מיד הצטרפתי בשירה. האירים היו בהלם, שני אנשים שלא מכירים אחד את השני, האחד לא מדבר עברית חוץ מכמה מילים, השני לא מדבר צרפתית חוץ מכמה מילים (וגם אותן לא מנומס לומר), פותחים תוך שניה ורבע להקת זמר כאילו גדלו יחד באותו הקיבוץ ואכלו מאותו המסטינג. הצרפתי זימזם מאוד יפה ובקצב, אני שרתי בקול של קרנף נוחר. כל אחד והכשרונות שאלוהים נתן לו במתנה.

כששאר היהודים הצרפתים הצטרפו לשולחן החלטנו לעשות קידוש ספונטאני, ביקשנו אישור מהאירים החמודים שהסכימו, הזמנו בקבוק יין, קודמתי לתפקיד החזן ופצחתי ב: "יום השישי, ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ..." מה אני אגיד לכם, היה מרגש מאוד. הרגשנו יהודים גאים. בבית אבי היינו עושים קידוש בימי שישי לפני הארוחה על אף שאנחנו חילונים. בבית שלי לא עשינו אף פעם קידוש, לא הרגשנו צורך. אבל פה, באמצע היער באפריקה, אל מול עיניהם המשתאות של שני אירים ועשרה אפריקאים, עמדנו תשעה יהודים גאים, שרנו "אשת חיל" קידשנו את השבת, והרגשנו שכשאנחנו ביחד, אנחנו אף פעם לא לבד.

יום 15 – נפרדים מגן עדן ונוסעים לבלה בלה

גם את הבוקר התחלנו בהשכמה מוקדמת בחמש וחצי, ובשש כבר היינו על הרכב בדרך לסיור האחרון שלנו. את הסיור התחלנו בנהר, ראינו את ההיפופוטמים מתעוררים בבוקר. לא ייאמן שהיצורים הענקיים האלה צמחונים. אחרי ההיפופוטמים קיבלנו דיווח על אריות, נסענו לחפש אותם, ומצאנו בהר מולנו חמישה אריות מקסימים, שעמדו ותיצפתו על התפריט שהספארי מציע להם. הסתכלנו, צילמנו, ואמרנו בפעם האחרונה בטיול הזה שלום לאריות. לאחר ארוחת בוקר מצויינת, ארזנו את המזוודות ואמרנו שלום נרגש לכל הצוות המקסים, האיכותי, האכפתי והמיוחד של המקום הנפלא הזה. היה קשה לעזוב. מוקדם יותר גם נפרדנו מהצרפתים ומהאירים והמשכנו בדרכנו בנסיעה ארוכה של כמעט 400 ק"מ אל בלה בלה.

למה בלה בלה? כי הנסיעה מאיזור הקרוגר לסאן סיטי היא מאוד ארוכה, החלטנו לשבור אותה בדרך עם שהיה של לילה במקום באמצע. כששמענו על בלה בלה והבנו שיש כאן פארק מים, החלטנו לעשות שני לילות.

שמות כפולים הם המצאה מוצלחת. מיתוג מובנה. דוראן דוראן, עזאם עזאם, בורה בורה, דנדן המיתולוגי מהכרמל הצרפתי, חזום חזום מיהוד (למומחים בלבד). כך גם בלה בלה. אם היו קוראים לה רק בלה, זה היה נשמע כמו מישהי ששמתחננת בפני פינוקיו שיחכה לה. אבל אז הכפילו את הבלה, ופתאום היא נשמעת כמו איטלקיה זוהרת. אפשר לנסות את זה גם בארץ: עכו נשמע רע, אבל Akoako נשמע מגניב לא?

אל תנסו על חדרה.

הגענו למלון קטן, קיבלנו יחידה של שני חדרים וסלון – ברמת תחזוקה לא טובה. בחוץ יש בריכה נחמדה, בריכת מים חמים מאוד נחמדה, מתקני פינג פונג ועוד. המקום נראה נחמד מאוד, ממש כמו בתמונות, אבל החדרים לא מתוחזקים היטב ואת זה אפשר לדעת רק כשמגיעים למקום.

יש מקומות שאתה מגיע אליהם ואתה ממש רואה את תקופת האפרטהייד ואת הפחד של הלבנים מהשחורים. במקום הזה למשל ההשקעה הכי גדולה היא בדלתות. יש שער לכל רכב בכניסה לחניה הפרטית, אני חוזר, שער לכל רכב! כל הדלתות הן כפולות, כלומר, דלת ברזל ואז עוד דלת. גם בכניסה ליחידה וגם ביציאה לבריכה. הדלת הראשית נחצית גם היא לשניים לאורך, ואפשר לפתוח רק את החלק העליון אם רוצים, ככה שהחלק התחתון נשאר סגור או הפוך. משהו הזוי.

יום 16 – פארק מים בבלה בלה

מדברים בארץ הרבה על יוקר המחיה, האמת שלא תמיד אני אוהב את זה, הרבה פעמים זה נשמע לי כמו בכי מיותר, בסוף כל אחד עושה את החשבון שלו איפה הוא רוצה לגור ולכל מקום יש פלוסים ומינוסים. אין אף מקום מושלם, אפילו לא ברלין. בחרתם לגור בארץ? אל תבכו כל הזמן, לצד המינוסים, יש גם הרבה פלוסים. תרגיעו.

למה כל ההקדמה הזו? כי מחשבות על יוקר המחיה עלו לי בפארק מים הנחמד שנכנסנו אליו. הפארק כולל בריכת ענק מחוממת, חורף פה, מחוממת מחוממת, אתה נכנס למים חמים ממש. יש גם בריכת ילדים עם מגלשות ילדים, ארבע מגלשות לבוגרים, בריכת גלים, אומגה, ומלא שטח פנוי. מקום נחמד, לא כזה שלא ראיתם, אבל נחמד ממש לכמה שעות, אין תור בכלל למגלשות, אתה עולה וגולש. וכמה עולה כניסה יומית לכל התענוג הזה? 100 ראנד ששקול ל - 28 ש"ח לבנאדם. באמת זול. האם זו סיבה לעבור לגור בבלה בלה? ממש לא.

אז היינו חמש – שש שעות בפארק, הילדים לא הפסיקו להתגלש, עלו וירדו כל הזמן, אני אהבתי את הבריכה המחוממת, שהיתי שם שעות און ואוף. סתם יום של כיף. יש במקום מסעדה טובה שנקראת SPUR – היא בתכלס ה BBB של דרום אפריקה, כך שמאוד נוח שלא צריך להתארגן על אוכל ואפשר להיכנס לשם לצהריים.

כשחזרנו למלון שלנו הלכנו לשחק פינג פונג, המפקדת הוכיחה שכשלא צריך לזוז הרבה יש לה כשרון לא רע לספורט. בכל זאת אלופת הארץ לשעבר בהתעמלות אומנותית לנוער. הבנים המשיכו לשחק עד תשע בערב. מחר נוסעים לסאן סיטי, איזה כיף!

ימים 17 – 20 סאן סיטי

סאן סיטי היא בעצם עיר מלונות גדולה שבנתה רשת Sun, במקום חמישה מלונות גדולים והמון אטרקציות. המקום נועד לנופש ובילויים. אנחנו בחרנו לשהות במלון שנקרא The Palace, הטוב שבהם. במלון הזה צילמו את הסרט Blended שבעברית נדמה לי שקראו לו "משפחה בחופשה" או משהו כזה. המקום מדהים ביופיו, יצירת פאר של ממש, קשה לתאר במילים. אמנם הכל מלאכותי והאדם בנה את המקום, אבל מאוד יפה כאן.

המלון שלנו מציע בריכה ענקית מחוממת שאף אחד לא נמצא בה כי כולם בפארק המים של המלון. מדובר בפארק מושקע שמדמה חוף יום עם חול סינטטי, בריכת גלים ענקית עם גלים עצומים בגובה של שני מטר בערך, אינספור מגלשות חדישות ומהירות, בקיצור גן עדן. מאחר והתקופה היא לא שיא העונה המקום ממש ממש לא מלא, כמעט ריק, כיף גדול.

במרכז סאן סיטי יש קניון עם חנויות, מסעדות, ואטרקציות כמו מבך העיר האבודה (לא מדובר על רמלה), מוזיאון ספורט מומלץ מאוד עם טכנולוגיות ספורט מגניבות של סמסונג, בתי קולנוע ועוד. ממש ממול הקניון נמצא קזינו, הלכנו לראות איך אנשים אחרים מפסידים במשחקים שבהם התוחלת תמיד לרעתם.

יש כאן גם מסלול גולף מרשים מאוד. חברי טוביק, גולפאי מנוסה, לא הצטרף למסע לצערי ולכן אין לי פרטנר למשחק.

במקום עוד הרבה אטרקציות, גשר הליכה היסטורי, ביקורים בפארקים של אריות, ועוד אינספור חוויות אחרות שהמקום הנחמד הזה מציע.

הימים כאן מראש הוגדרו כימי נופש טרם החזרה לארץ, ככה שהורדנו הילוך, אנחנו קמים באיזי, אוכלים ארוחת בוקר ארוכה (המבחר כאן מגוון מאוד), חוזרים לחדר ואז לקראת הצהריים יוצאים לפארק המים או לאחת האטרקציות, מקנחים בארוחת ערב וחוזרים למלון.

אחד האירועים המצחיקים ביותר קרה כשהמפקדת ואני החלטנו לעלות על מסלול האבובים ההיקפי. מדובר במסלול שבו האבוב נע בקצב של מטר בדקה, אתה פשוט יושב ובמשך רבע שעה מקיף את הפארק. היה נראה לי שהמסלול הזה יעמוד בסטנדרט האומץ של המפקדת אחרי שבשנה שעברה היא צרחה מפחד ברכבת ההרים הכי קטנה ב SiX Flags.

טעיתי, לא לקחתי בחשבון שבאמצע המסלול יש זרנוקים שמשפריצים מים קרים מאוד על האבובים. סוג של אטרקציה למסלול המשעמם הזה. כשהגענו לזרנוקים, התחילו הצרחות: "הלוווו", "מהה זההההה", "לא אמררררו ליייי", "קרררר ליייי", בעודי מתפוצץ מצחוק, נאסף קהל רב לאורך המסלול להתבונן באישה המשוגעת שצורחת בשפה שאף אחד לא מכיר. היה משעשע.

במקום פגשנו יהודים דרום אפריקאים, אחרי שתי דקות שיחה הגענו לכך שאחותם גרה בקיבוץ כפר הנשיא, וחברה טובה טובה שלנו, שגדלה בכפר הנשיא, עשתה בייבי סיטר בצעירותה לאחיינית שלהם. איזה עולם קטן. מאז החברה עזבה את הקיבוץ, התחתנה, והיום היא דוגמא ומופת לכל הנשים בעולם בדרך שבה היא מעריצה את בעלה. הלוואי עליי.

לסיכום:

דרום אפריקה היא מדינה מגוונת, מפתיעה ומרתקת. חוינו בה בה חופים מקסימים, חיות בטבע פראי, אנשים ידידותיים, מלונות מעולים, מסעדות טובות, והרבה הרבה כיף. משום מה המדינה הנפלאה הזו לא נמצאת חזק על מפת המטייל הישראלי, חבל על כך, יש לה הרבה מאוד להציע.

התקופה הזו שבה נסענו, יולי אוגוסט היא תקופת החורף כאן, מה שאומר שאין גשם והטמפרטורות מאוד נוחות לטיול. בסביבות 25 מעלות ביום ו 15 מעלות בלילה. בקיץ כאן חם מאוד וגשום.

שימו לב לנוסעים לקרוגר, כדאי מאוד להצטייד מבעוד מועד בכדורים נגד מלריה. כדור אחד פעם ביום במשך עשרה ימים ואתם מסודרים. אגב חשוב מאוד להביא תעודות לידה של הילדים, משום מה מבקשים לראות זאת בביקורת הדרכונים.

אחרי טיול של שלושה שבועות אנחנו חוזרים מחר הביתה. נסיעה ליוהנסבורג ומשם טיסת לילה לארץ. היה טוב, טוב שהיה, חבל שנגמר. שתהיה לנו נסיעה טובה.

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של Mati Ram?

הפוסט הבא ›
תאילנד 2018
תאילנד 2018
מתוך הבלוג של Mati Ram
23-09-2018
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
דרום אפריקה חלק א
דרום אפריקה חלק א'
מתוך הבלוג של Mati Ram
30-07-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של Mati Ram »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על הפארק הלאומי קרוגר

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי הפארק הלאומי קרוגר? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
סגור
×