טיול משפחתי לרומא, אפריל 2016 - חלק שני

.

.

בסוף אפריל 2016, חזרנו מטיול משפחתי מקסים ברומא.

על חלקו הראשון של הטיול שלנו תוכלו לקרוא בלינק הזה.

.

= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =

.

יום שלישי לטיול

קמים, מתארגנים ויורדים לארוחת בוקר. מציצים החוצה, והשמיים אפרוריים, אך אין זכר לטפטופים של הלילה. בודקים את המיילים, ואכן החברה שלחה אישור לביטול ... (ללא דמי ביטול, כבר אמרנו – חברה הוגנת).

.

הילדים ממש מבואסים, ושוב מתחילות התלבטויות קשות, האם הם "יעמדו" בעוד יום מזרקות/פסלים/כנסיות או שניקח את הסיכון וניסע ללונה פארק...בסופו של עניין, מחליטים לנסוע, לקול תשואת הילדים !

.

מתקשרים ל- Rome cabs booking, הבחורה מעט מופתעת ("הרי רק בלילה ביטלתם את ההסעה"), אך אומרת שתבדוק אם יש אפשרות לארגן נהג במהירות, ותתקשר אלינו חזרה. לשמחתנו, היא הצליחה למצוא סידור, וחצי שעה מאוחר יותר, ב- 10:30 , מגיע הוואן והנהג קורא לנו לעלות לשאטל. אולי זה סימן מלמעלה שהכל בסוף יסתדר, אנחנו חושבים לעצמנו...

.

חמושים במעילים אנחנו נכנסים לוואן. השמיים כבר ממש אפורים, ועננים כבדים הולכים ומתרבים. ברור שיהיה קר, אבל כל הנסיעה אנחנו מתפללים שלפחות לא יירד גשם שיקלקל לנו את הבילוי. חצי שעה אחר כך אנחנו עוצרים בפתחו של הפארק. משלמים לנהג 95 יורו ובוחנים את המקום.

.

.

מייד נמשיך ...הפסקה לטיפים:

.

• תיאור המתקנים במג'יקלאנד נמצא כאן https://magicland.it/it/il-parco/attrazioni , ומומלץ להכין מראש רשימה של המתקנים שאתם רוצים לעלות עליהם. אתר האינטרנט נוח, וניתן לראות תיאור של המתקן, האם הוא מתאים לכולם, לילדים קטנים או לאמיצים בלבד. לרוב גם יש סרטון ווידאו קצר שממש ממחיש מה הולך להיות במתקן, דבר שמקל על ההכנה.
   .
• מפת הפארק ומיקום האטרקציות נמצא כאן 
   .
• בנוסף, ישנן הופעות משתנות. אנחנו היינו במופע Extreme Motor Show – מדליק ! כולנו נהנינו מאוד !
  .
   .

 .

.

.

.

 .

.

.

.

.

.

• אפשרויות הגעה: כאמור הזמנתי שאטל פרטי לפארק כדי להקל על ההגעה, ולא לבזבז זמן יקר. אך במידה ואתם מגיעים בהרכב קטן או לנים ממש במרכז רומא, לא משתלם להזמין הסעה, וניתן להגיע גם באמצעות רכבת או שאטל מתחנת טרמיני. פרטים כאן.
  
  .
• מחירים: ישנם הבדלים בין מבוגר וילד (פעוט מתחת למטר – בחינם) https://shop.magicland.it/Vendita/Parco
  .
  ניתן לקבל הנחות אם מזמינים כרטיס מראש באתר שלהם. בנוסף יש אפשרות לרכישת כרטיס ביום ספציפי, ואז ההנחה גדולה יותר. כמו כן בתקופה שהגענו היה דיל משפחתי: לזוג וילד - 79 יורו , לזוג ו-2 ילדים – 99 יורו
  .
  אנחנו רכשנו בקופות הפארק את הדיל ל- 4, ובנוסף קיבלנו מהמלון כרטיס voucher לילד ב- 21 יורו, כך שהכניסה עלתה לנו 120 יורו סה"כ.
  .
  מכיוון שזה לא היה שיא העונה, וכנראה גם בגלל מזג האוויר הצפוי, הפארק היה להערכתי ברבע מתפוסתו. בסוף היום כולם הסכימו פה אחד שמזל שלא וויתרנו על מג'יקלאנד. היה פשוט מושלם ! מזג האוויר היה קריר, והשמיים סגריריים, אך לא ירדה טיפת גשם (עדיף מאשר להתבשל מחום בתור למתקנים), לא היו תורים כלל, והילדים עלו על כל מתקן 2-3 פעמים. הבכור אפילו עלה על רכבת ההרים (ה-אטרקציה של הפארק) 6 פעמים !

.

מתקן ה- Shock –  לא לבעלי לב חלש !

.

.

.

.

.

.

סה"כ היינו בפארק מ- 11 בבוקר ועד הסגירה. ומה עשו סבא וסבתא בזמן הזה? להם תיכננתי יום כיף באאוטלט הגדול (180 חנויות) שנמצא ממש מול הלונה פארק
 .
http://www.valmontoneoutlet.com/?lang=en

.

.

.

קבענו להיפגש ב- 18:00 ברחבת הפארק, שם המתין לנו שאטל חינמי לתחנת הרכבת הקרובה, שתחנתה האחרונה היא טרמיני. ואכן, בשעה המיועדת הגיעו סבתא וסבא עמוסי שקיות כשחיוך על פניהם..."היה מוצלח" אמרו, "חבל שלא היה לנו עוד קצת זמן" …

.

כרטיס רכבת מתחנת Valmontone לטרמיני עולה 3 יורו. הנסיעה אורכת כ- 40 דקות.

שימו לב: בדיעבד גיליתי שיש שאטל ממרכז רומא לאאוטלט ב- 12 יורו למבוגר, וילדים עד גיל 10 חינם, ובנוסף מקבלים כרטיס הנחות למבחר חנויות.
 פרטים פה: http://www.cilia-italia.com/en/shuttle-bus-service/valmontone-outlet/

מניחה שאין בעיה להשתמש בשאטל זה כדי להגיע למג'יקלאנד, ולחסוך בעלות הנסיעה

.

.

.

יום רביעי לטיול

.

עפ"י התכנון ביום זה היינו אמורים לבקר בוותיקן. ומדוע "היינו אמורים"?....מייד תבינו.

.

אחרי שינת לילה ערבה, וארוחת בוקר במלון, צעדנו לכיוון תחנת המטרו. אך מה? הייתי חייבת לשירותים. מחפשים, מחפשים ולפתע מוצאים שירותים "מיוחדים" בעלי דלת מתכת כבדה, שבכדי שתיפתח יש להכניס מטבע חצי יורו. בנוסף, כניסה למתחם השירותים אפשרית רק לאחר שהבחורה בבוטקה של המטרו פותחת במפתחות מיוחדים את המתחם. קוראים לה, והיא פותחת באדיבות את הדלת, ומודיעה שתא אחד מקולקל.

.

לא נורא, אכנס לשני...שמתי מטבע של חצי יורו, ולאחר שיצאתי מהשירותים הדלת כמובן נסגרה. מכיוון שהברז בתא לא היה תקין, נכנסתי לתא ליד, זה המקולקל, שדלתו נפתחה ונסגרה לסירוגין....רק אשטוף את הידיים ואצא, חשבתי לעצמי.

.

אבל – מייד כשנכנסתי לתא, הדלת לפתע נסגרה ורק חריץ קטנטן נשאר. הלם מוחלט...מה עושים עכשיו?
 .

לחצתי על הכפתור חירום – כלום. קראתי מהחריץ למשפחה, והם מייד הגיעו, שמו חצי יורו בתקווה שזה יגרום לדלת להיפתח – אבל כלום.

.

לחץ קל התחיל להתגנב לליבי, אבל מכיוון שראיתי את בנותיי מהחריץ, ניסיתי לשמור על קור רוח כדי שלא יפחדו. "לא נורא, הכל בסדר, תקראו לבחורה מהבוטקה, בטח יש לה מפתח לדלת התא". מגיעה הבחורה, ואומרת ממש בדאגה שאין לה מפתח, ולמה בכלל נכנסתי אם התא מקולקל וכו'...הסברתי לה שרק רציתי לשטוף ידיים, ושגם לחיצה על הכפתור חירום לא מועילה והדלת לא נפתחת. היא מתחילה להילחץ...דוחפת את אצבעותיה מבעד לחריץ הקטנטן שנשאר, ומנסה לעזור. אין שינוי. הדלת תקועה.
 .

טוב, עכשיו באמת כבר התחלתי להילחץ. אני בוחנת את התא. כל הקירות עשויים ממתכת כבדה, ממש כמו כספת, אין לי סיכוי למצוא פירצה ולו הקטנה ביותר, בכדי להשתחל החוצה. "אקרא לחיילים" היא אומרת, ואני שומעת אותה רצה לכיוון המטרו. יש לציין כי מאז הפיגועים שהיו בפריז ובבלגיה, בכל תחנות המטרו יש לפחות 2-3 חיילים חמושים, שמשגיחים על הנעשה. ואכן תוך 2 דקות מגיעים החיילים, היא מסבירה להם משהו באיטלקית, נשמעת בהיסטריה קלה, והם מתחילים לנסות בזה אחר זה לפתוח את הדלת...

.

בכל הזמן הזה, אני בקושי יכולה לראות אותם מהחריץ...כל מה שאני רואה זה רק זוג ידיים ענקיות עם כפפות שחורות, שמנסות בנחישות ראויה לציון להזיז את הדלת על מנת שיהיה לי מרווח לצאת. החיילים באמת מנסים בכל כוחם, אך כלום לא עוזר...אני מתחילה להרגיש כבר סחרחורת קלה, אולי בגלל הריח ואולי בגלל שעוברת כבר רבע שעה (!) ואין שינוי במצב...הדלת לא זזה מילימטר. אמא'לה.

.

לאט לאט הם מגיעים למסקנה שלא יעזור כלום, חייבים לקרוא לטכנאי. עוברות עוד 5-6 דקות, ובני המשפחה מודיעים לי שהטכנאי המיוחל הגיע...הוא מנסה שוב ושוב (במקביל ללחיצותיי על כפתור החירום בתא השירותים) לנתק את החשמל או משהו כזה, בכדי לפתוח את הדלת, ושוב – כלום לא עוזר.

.

בסופו של דבר, הגיע אחד החיילים, ובכוחות-על מזיז את הדלת כמה סנטימטרים, ועוד כמה סנטימטרים. מרוב חוזק הדחיפות, כמה אריחים מהתקרה מתחילים לנשור...אך סוף סוף יש מרווח מספיק גדול, ואני נמלטת במהירות מהתא. מרוב רצון לברוח משם כמה שיותר מהר לאוויר הצח, אפילו לא התעכבתי להצטלם עם "הגיבור שלי", רק הודתי לו שוב ושוב, והוספתי god bless you נרגש.

.

מצד אחד זו ללא ספק הייתה חוויה מבהילה (גם לילדים שלי שצפו מהצד), ומצד שני המקרה הפך לבדיחה הפרטית שלנו לאורך כל הטיול ("אמא, היית צריכה לראות איך החייל הזה נכנס בדלת בכל הראבק. סוף סוף מישהו מציל אותו מהשעמום של המשמרת"..."הוא עוד יקבל מדלית הצטיינות בזכותך. בכל זאת, הציל תיירת מתא שירותים").

.

אחרי התקרית הזו, נשמנו לרווחה כמה דקות, בעודנו מחכים למטרו לטרמיני, ומשם לאחר החלפה לקו האדום, ירדנו בתחנת Ottaviano San Pietro ממנה מגיעים לוותיקן.

.

התכנון היה להיכנס קודם כל לבזיליקת פטרוס הקדוש, ואם יישאר כוח ולילדים תהיה סבלנות, להמשיך גם למוזיאון. התלבטתי אם לתכנן את ההגעה ליום ראשון, שבמקרה היה יום א' האחרון בחודש, ולכן הכניסה הייתה בחינם, או להגיע ביום שני ולשלם כניסה. לכן גם פה בחרנו שלא לקנות כרטיסים מראש, ולהיות כבולים למועד ההגעה. החלטה שהתבררה בדיעבד כחכמה ...

.

אלו שאין להם בעיה אם המועד יכולים להזמין מראש סיור מודרך או לרכוש כרטיסים און ליין, וכך לחסוך את העמידה בתור.

.

בסופו של דבר הגענו כאמור ביום שני לוותיקן, וכצפוי גם פה היו מאות אנשים בתור לבזיליקה. עוצרים להתרשמות מהכניסה המפוארת, מצלמים כמה תמונות למזכרת ומתחילים לעמוד בתור.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

לפתע הבכור שואל בתמימות:

• "אחרי שנסיים בוותיקן נמשיך לאיצטדיון למשחק של רומא נגד נפולי, נכון"?...
• מייד הסתובבתי אליו "מה זאת אומרת? הרי וויתרנו על המשחק, זוכר?...לא קנינו כרטיסים"
• עומד נדהם מולי, פותח זוג עיניים גדולות ושואל בתדהמה " חשבתי שמסיימים וממשיכים לשם...כבר נשיג כרטיסים במקום, לא?"
• "אבל המשחק מתחיל עוד שעה וחצי" ניסיתי לפנות להגיון שלו....

גורנישט, לא הגיון ולא נעליים...מתעקש שיש סדר עדיפויות, והמשחק קודם לכל דבר. נו טוב...מה לא עושים בשביל לרצות את הילד... וכך, שבעתנו עוזבים את הוותיקן כלעומת שבאנו..."לפחות תהיה לנו סיבה לחזור לרומא" אני ממלמלת לבן זוגי בעודנו מתחילים בצעידה מהירה לכיוון המטרו.

.

כאן המקום לציין, שניסיתי פעמים רבות לפני הנסיעה שלנו להשיג כרטיסים למשחק דרך האתר הרישמי של הקבוצה : http://www.asroma.com/en

.

החוויה הייתה מאוד מתסכלת לעומת הקלות בה ניתן לרכוש למשל כרטיסים באתר של בארסה… ולאחר ניסיונות לא מועטים (תודה לחברי הפורום שניסו לסייע) הבנתי שספציפית למשחק הזה לא ניתן לרכוש און ליין ללא כרטיס אוהד, מה שכמובן לא היה לי, ולכן לתומנו חשבנו שיורדים מצפייה במשחק...דבר שבדיעבד גילינו שלא הובן ע"י הבן.

.

חוזרים לתחנתOttaviano San Pietro קונים כרטיסים (זוכרים? ב- 1.5 יורו לנסיעה אחת במטרו ול- 75 דקות באוטובוס/חשמלית), ויורדים שתי תחנות אח"כ ב- Flaminio . יוצאים מהתחנה לחשמלית מספר 2, יורדים עם כל האוהדים וצועדים ברגל לאצטדיון אולימפיקו. הרחובות והדוכנים כבר מקושטים לקראת המשחק, וכולנו בהליכה מהירה ביותר לכיוון הכניסה לאצטדיון...לנסות להשיג כרטיסים

.

.

למרות תפילותיו החרישיות של הבן, אנחנו מגיעים לכניסה, אבל אין שום דוכן למכירת כרטיסים… עשרות אוהדים נכנסים, והוא, שמביט בכולם מהצד, פשוט מתוסכל. ההיגיון אומר שאין סיכוי, בכל זאת עוד חצי שעה המשחק, אבל ידענו שאם הגענו עד פה, חייבים לעשות את כל המאמצים בשבילו.

.

פונים לשוטרים (עשרות מאבטחים את המקום), ושואלים האם יש מקום שניתן לרכוש כרטיסים ברגע האחרון. אחד מהם אומר שעוד קילומטר יש מרכז למכירה, אולי נשארו כרטיסים. בשלב זה אנחנו כבר מתחילים בריצה קלה... מגיעים בכוחות אחרונים למרכז, עשר דקות לפני שריקת הפתיחה, פונים למוכרת ושואלים בהיסוס אם נשאר. "כן" היא אומרת ומציגה בפנינו את המקומות הפנויים (80 יורו למבוגר וחצי מחיר לילד).

.

• "יש" צועק הבן "יש אלוהים", ובן זוגי כבר מוציא את הכרטיס אשראי לשלם.
• "אפשר לראות פספורט?" המוכרת מבקשת.
• "בטח, יש לי צילום", הוא מחייך ומראה לה.
• "לא טוב...צריך את המקור" היא עונה בקרירות. "אבל אין לי, נשאר במלון...יש לי רק את צילום".
• "אז לא אוכל למכור לך". מבט חטוף בבן והלב מתכווץ...אבל מה אפשר לעשות?
• "רגע, רישיון נהיגה זה בסדר?".
• "כן" היא מחייכת "בסדר גמור. ואפשר לראות פספורט של הילד"?

.

זעקת אכזבה מפלחת את האולם, כשהבן שלי מבין שלאצטדיון הוא לא ייכנס היום. איזה באסה… להגיע עד פה ולא להיכנס. ניסינו כמובן גם לדבר עם האחראי, אבל כלום לא עזר. הסיבה הרשמית – החוליגנים. "לאצטדיון ניתן להיכנס רק עם פספורט או רישיון נהיגה " טענו.

.

טוב, אין מה לעשות. יוצאים מהמרכז למכירת כרטיסים, מאוכזבים ביותר. בדרכנו לחשמלית חזרה, מצאנו בר של אוהדים, שם כל השוטרים ואלה שלא קנו כרטיסים, יושבים וצופים במשחק על מסך של 60 אינץ'...מייד הם מזמינים את הבן להיכנס ולצפות, בעודם לוגמים כוסות עצומות של בירה... גם סוג של חוויה. בסופו של דבר, התוצאה הייתה 1:0 לרומא בדקה ה- 89.

.

.

האיצטדיון (כל האוהדים כבר נכנסו למשחק)

.

.

לאחר המשחק, ממשיכים לחשמלית, ויורדים בתחנה האחרונה, שבהמשכה כיכר העם - פיאצה דל פופולו (Piazza del Popolo). הכיכר יפה, במרכזה אובליסק פלמינו המתנשא לגובה של 35 מטר וניצב בתוך מזרקה גדולה בעלת מאפיינים מצריים, וממולו הכנסיות התאומות. בכיכר אנשים רבים, ואנחנו אפילו זוכים לראות מופע רחוב של "מייקל ג'קסון".

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

משם אנחנו עושים שתי עצירות, לילדים - בורגר קינג, ולגדולים מסעדת ג'ויה מיה פיסיפיאנו – 

מסעדה קטנה יחסית ומקסימה, בעלת תפריט עשיר ומגוון. בין המנות תוכלו למצוא מרקים, אנטיפסטי, פסטות ועוד. גם מקומיים באים אליה, ומטיפים שקראנו מומלץ להגיע עד 19:00 בערב, אחר כך צריך לחכות בתור. המסעדה נמצאת ברחוב: Via degli Avignonesi 34' בין פיאצה דל פופולו לפיאצה טרווי.

.

משם, שמחים ושבעים, אנו ממשיכים למזרקת פונטנה די טרווי (Fontana Di Trevi), "מזרקת המשאלות" היפיפייה והמרהיבה, שהינה אחד המקומות הפופולריים ברומא. כמובן שגם אנחנו לא פסחנו על המנהג הידוע לזרוק מטבע למימי המזרקה, ולהביע משאלה.

.

.

.

.

היום החמישי של הטיול היה ממש כיפי...סקרנים לאן נסענו?

.

לחלקו השלישי והאחרון של הטיול ------ לחצו כאן

.

.