זה לא זמן פריז...

.
.
.
 אני מתיישבת לכתוב את הפוסט, וברקע מתנגן לו השיר של תומר ישעיהו:

“זה לא זמן פריז,
ולא זמן לפראג.
זה לא זמן ברלין,
בסיני היית כבר.
לא זמן מרוקו,
ולא זמן ליוגה.
 איזה זמן זה עכשיו”…

.
 בול !! יש לי כותרת...הפעם באמת, זה לא זמן פריז….

איזה זמן זה עכשיו, אתם שואלים?

זמן אקיטן

כן, חבל אקיטן (Aquitaine). 

בצרפת !

אז אם חשקה נפשכם ביעד רומנטי, טובל בנופים ירוקים, משופע במסעדות שמגישות אוכל גורמה ויינות צוננים ומשובחים, הגעתם למקום הנכון

.
 .

.
 .

.
 .

.
 .

.
 .

.
 .

הקדמה, או – איך הכל התחיל?

.
 אמצע השבוע, שעת צהריים. פתאום הסלולרי מצלצל. יעל מ”למטייל” על הקו...שואלת אם אני מעוניינת לצאת לסיור בלוגרים בינלאומיים בצרפת. יש מקום לבלוגר אחד מישראל, והם ממליצים עלי.

OMG !

“ברור !” אני עונה...איזה כיף !

וכך, שבוע וחצי אחרי, אני מוצאת את עצמי אורזת מזוודה, משאירה בעל ושלושה ילדים בבית, ונוסעת לנתב”ג. קדימה, יוצאים להרפתקאה !

.

יום ראשון לטיול

.

08:00 טיסת Air France לפריז עוברת בנעימים.
נחיתה בטרמינל E בשארל דה-גול, מעבר רגלי לטרמינל F, שעתיים קונקשיין בליווי סנדביץ וקפה טוב,
והנה אני כבר על טיסת המשך לנמל התעופה בבורדו.
 .

חולפת שעה ורבע. אני עוצמת עיניים, נשענת לאחור על מושב המטוס המרווח למדי של Air France, ונושמת נשימה עמוקה. הנוף העירוני של פריז התחלף מזמן, ומלמעלה כבר ניתן להבחין בשטחים הירוקים הרחבים. הנה הגלגלים יצאו, ואנחנו אוטוטו נוחתים…

.

.
.
 הטרמינל של בורדו קטן. אבל ממש. מסוע אחד, אוספים את המזוודות, יוצאים מהדלת, ו...זהו. נציגה משלוחת התיירות של חבל אקיטן כבר מחכה לי. היא תהיה המלווה של הקבוצה שלנו בסיור הבלוגרים. ביומיים האחרונים של הביקור ניפגש עם תשעה בלוגרים נוספים מאירופה, שהגיעו לסיורים בערים אחרות בחבל, אבל בינתיים אנחנו סה”כ 3 – שתי בלוגריות מקנדה ואני.

.

.

לה-רושל (La Rochelle) שוטי, שוטי ספינתי

.

העיר הראשונה בטיולנו היא לה-רושל (La Rochelle), הנמצאת 180 ק"מ צפונית לבורדו, שעתיים נסיעה ברכב. זוהי עיר נמל קטנה לחופי האוקיינוס האטלנטי ומתגוררים בה כ- 100,000 תושבים. ברחבי העיר פזורים כמה מאות זוגות אופניים צהובים, הזמינים למבקרים (שעתיים ראשונות ללא תשלום). אולם בגלל גודלה הקומפקטי, בהחלט אפשר לחוות אותה בסיור רגלי נינוח.

.

.
.
 אנחנו נפגשים עם מדריכה מקומית, שלוקחת אותנו לסיור היכרות בעיר. היא מספרת לנו כי לה-רושל נוסדה במאה ה- 9 לספירה והתפתחה לנמל הגדול בצרפת. המסחר התבסס בעיקר על ייצוא מלח ויין לאנגליה. גילוי אמריקה, הרחיב את המסחר גם עם המושבות הצרפתיות בצפון אמריקה וקנדה, מה שתרם לשיגשוגה של העיר. בהמשך, חוסר היציבות בימי המהפכה הצרפתית, ושלטונו של נפוליאון שאסר סחר עם אנגליה, פגעו במעמדה הכלכלי של לה-רושל. אולם בשנות ה- 50 עברה העיר פיתוח מואץ, אוכלוסייתה גדלה, וכיום אף קיים בה נמל הנפט הגדול באוקיינוס האטלנטי. כיאה לעיר נמל, לה-רושל מתהדרת במרינת יאכטות מרשימה.

.

.
.
 במרכז העיר, מול הנמל הישן, נמצא אחד האקווריומים הפרטיים הגדולים באירופה, שמציע הצצה לעולם תת-ימי מרהיב. למעלה מ- 12,000 בעלי חיים ימיים, מגוון עצום החל ממדוזות ועד כרישים. במקום, סיורים מודרכים, כולל אפשרות לקבלת מדריך אודיו שזמין גם באנגלית. עוד פרטים על האקווריום, סוגי הסיורים והמחירים ניתן למצוא כאן: http://www.aquarium-larochelle.com/en
 .

.
 .

בכניסה לנמל ניצבים שני מגדלים. הגבוה שבהם הוא מגדל סנט ניקולס (Tour Saint-Nicolas), שנבנה במאה ה- 14. מולו – מגדל השרשרת (Tour de la Chaine), שנקרא כך משום שבעבר היו סוגרים את הכניסה לנמל בלילה ע”י שרשרת ברזל, שהייתה נמתחת בינו לבין מגדל סנט ניקולס.

.

.
.
המגדל השלישי המעטר את קו הנוף של העיר הוא Tour de la Lanterne. למרות שאפשר לחשוב בטעות שזוהי כנסייה, המגדל שימש למעשה כמגדלור וגם כבית כלא לאסירים.
 .

.
 .
אנחנו ממשיכים בסיור הרגלי, ומגיעים לפארק Charruyer התוחם את העיר העתיקה, ומתגלה כפנינת חמד אמיתית
.
 .

.
 .

.
 .

.
 .

.
.
 בהמשך אנחנו מגיעים לשוק המרכזי של העיר, שמציע מגוון דוכני אוכל, פירות ים, דגים, יינות, פרחים, ועוד. מקום עצירה מצויין לנישנושי גבינות ויין
 .

.

.
 .

.
.
 השיטוט בין דוכני השוק, הצליח לפתוח לנו את התיאבון, והמלווה שלנו מובילה אותנו לארוחת צהריים מיוחדת על סיפון האונייה Le France 1-bar de la mer, שמציעה פשטידות, מאכלי ים, טאפסים, קוקטיילים, קינוחים והמון אווירה שיקית.
 .

.
 .

.
.
הארוחה הייתה מצויינת, וממרומי הסיפון אף זוכים לראות את הנוף המהמם של כל המרינה.
 .

.
 .

.
 .

.
.
 ממשיכים בסיור הרגלי והנה כמה תמונות מרחבי העיר:
 .

.
 .

.
 .

.
 .

.
.
 מלבד שיטוט רגלי או רכיבה על אופניים, ישנה עוד אפשרות לסיור בלה-רושל…
 .

 .

.
 בסיום הסיור, אנו עולים לגלגל הענק.

5 יורו, ויש לכם תצפית נפלאה על העיר ! שווה ביותר
.
 .

.
 .

.
 .

אם גם אתם כמונו, תרצו לעת ערב לשבת במקום מגניב ולשתות בירה, חפשו את ציורי הקיר האלו...מעברם נמצאת טרסה Belle du Gabut (Friche du Gabut, La Rochelle). סיום מושלם ליום נפלא !

.

.
 .

.
.
 בלה-רושל מספר אירועים שנתיים, המושכים אליהם קהל רב, ביניהם פסטיבל סרטים בינלאומי, פסטיבל מוזיקה צרפתית שנערך באמצע יולי (Francofolies), וכן תערוכות ימיות ותחרויות שייט. פרטים על אירועים נוספים בעיר ניתן למצוא פה.
.
 .

אנחנו אורזים מזוודות, ונוסעים 3 ק"מ על גשר המחבר בין לה-רושל ל- איל-דה-רה (Île de Ré). זהו אי צר, שטוח וארוך המשתרע על פני 30 ק"מ ובו כרמים, שדות חיטה, ומישורי מליחה לגידול מלח. אם אתם בעניין של הפלגה בסירת מנוע או סירת דייגים, סימטאות ציוריות, מסעדות טובות וגלידה משובחת, אתם חייבים להגיע לשם.
 .

השתכנו ב- Saint-Martin-de-Ré, העיר השלישית בגודלה על האי, במלון מקסים בשם –
Hotel Le Galion - Ile de Ré . אהבתי מאוד את החדר שקיבלתי...והנוף וואו

.

.
 .

.
 .
גם פה ישנה מרינה יפהיפה של יאכטות, ואחת החוויות הכיפיות היא שייט בסירת מנוע !
 .

.
 .

הסקיפר שלנו מיומן, הגלים מתנפצים על הסירה, שמטלטלת לה מצד לצד, מוסיקה נשמעת ברקע, ואנו נהנים מהבריזה ומתצפית יפה על העיר. פרטים על סיורי השייט השונים, כולל סיורי דייג, נמצאים כאן: https://www.iledere-nautisme.com/

.
 .
צולם מסיפון הסירה

.
 .

.
 .
אנחנו דורכים שוב על קרקע מוצקה, ויוצאים לסיור קצר ברחובותיה הציוריים של סנט מרטין. השלווה, הרוגע והצבעוניות נמצאות בכל מקום. מקסים !
מיד התאהבתי בקסמן של הסימטאות הללו, הרחק מהמולת האנשים במרינה.
.
 .

.
 .

.
 .

.
 .

.
 .
את הסיור אנחנו מסיימים בחנות הגלידות הפופולרית שבעיר – La Martinière, ממש ליד המרינה. לא תתקשו לזהותה...בפיתחה משתרך לו תור ארוך של אנשים. בעל המקום נתן לנו לחוות 20 ! טעמים מהמגוון העשיר שמוצע ללקוחותיו החל מטעמים רגילים של שוקולד, פיסטוק ווניל (שהיו מצויינים), דרך טעמים מיוחדים של ליצ'י, טרמיסו ופררו רושה (ביג like !) ועד טעמים "מיוחדים" של בטטה וצדפות (אישית – לא התחברתי)…
.
 .
התמונה לקוחה מהאתר הגלידרייה, Copyright : Stéphane Bahic

.
 .

בנוסף לגלידות וסורבה, ממול ישנה לבעלים חנות נוספת של קינוחים ומקרונים. יאמי !
 .

.
.
כדי להוריד את כל הקלוריות שהתווספו לנו אחרי הביקור בגלידרייה, אנחנו עולים למגדל הפעמון של כנסיית סנט מרטין, לתצפית פנורמית על העיר. היה שווה לעלות עשרות מדרגות לולינייות !
 .

.
 .

.
 .

.
 .

.
.
 את היום חתמנו בארוחת ערב אלגנטית ביותר, במסעדת O Parloir. כבר מהכניסה אפשר להבחין בעיצוב המיוחד שלה, ואז מגיעות המנות - שילוב של טעמים אסייתיים וצרפתיים....תענוג ! פשוט ללקק את האצבעות
 .

.
 .

.
.
שבעות ומרוצות אנחנו חוזרות לשינה ערבה במלון המקסים שלנו.
 היה לנו הספק לא רע בכלל היום
.
 .
יום שני לטיול

.
למחרת בבוקר, למרות השמיים המעוננים, אנחנו יוצאים לרכיבה לאורך קטע קצר מתוך 100 ק"מ של שבילי האופניים שקיימים באי. ניתן לשכור אופניים רגילות או חשמליות, ולרכב לאורך שפת הים, שטחי הכרמים והכפרים שבאי.
 .

במחצית הדרך עצרנו בשדות המלח(Leix en Ré salt marsh), שם שמענו הסברים מהמגדל על תהליך יצירת המלח עד שמגיע לשולחננו. הוא הסביר כי תיפקוד ביצות המלח כמעט שלא השתנה מאז ימי הביניים, כך שהעובדים מנציחים טכניקות בנות מאות שנים. מי הים נחשפים לאידוי ברצף של בריכות, מתבצע תהליך איזון מליחות, וכאשר גבישי מלח מתחילים להופיע על פני השטח (בין יוני לספטמבר) הם מתגבשים ועוברים תהליך גירוף.

.

למרות שזה נשמע פשוט, התהליך דורש מהעובדים וויסות מושלם של הזרימה בין ביצות המלח, באמצעות צינורות מיוחדים, ובהתאם לתנאי מזג האוויר והאידוי. האמת שעד אז לא ממש הקדשתי מחשבה כיצד מיוצר המלח שלנו....מסתבר שזו עבודה לא פשוטה בכלל.

.

 .

.

חוזרים לסנט מרטין, ומשתהים לנוכח הפרשי הגאות והשפל במרינה. הסירות פשוט על הבוץ !
 לאן לנעלמו כל המים? ...מזל שאת השייט עשינו אתמול...

.

 .

.

לארוחת הצהריים לקחה אותנו המלווה למסעדה קטנה ומיוחדת – Les Embruns , שמעוצבת עפ"י מוטיב הים. זה שכ"כ מאפיין את האי. בעלי המקום שמים דגש על כל פרט ופרט. החל מהשולחנות והאקססוריז, וכלה במנות הטעימות, שכל אחת הייתה יותר מעוצבת מהשנייה. והטעם? במילה אחת – מדהים. בשתי מילים – בלתי נשכח
 .

.
 .

.
 .

.
 .
לאחר ארוחת הצהריים המשובחת הזו, המשכנו לתחנתנו הבאה – Rochefort.
 נסיעה של 50 דקות , ואנחנו מגיעים ל- Corderie Royale, שמשמש כיום כמוזיאון חבלים. המבנה ההיסטורי הזה, הוקם ע"י המלך לואי ה- 14, באורך 300 מטר (!) וזאת על מנת לאפשר את יצירת החבלים הארוכים של הספינות. באמצעות סיור מודרך באנגלית, עוברים בתערוכה שכוללת גם אפשרות להתנסות בהכנת חבלים שכאלו, ואף סדנת יצירה לילדים.
.
 .

 .

.
המדריכה מדגימה כיצד היו מייצרים את חבלי הספינות

 .

.

.
 .
נשארנו בעניין חבלים...כמה דקות הליכה משם ומגיעים לפארק חבלים בדמוי ספינה. איזה מגניב ! מקום מעולה למשפחות הקונספט דומה לפארק החבלים המוכר מהיערות, רק שפה המסלולים עוברים בין התרנים של האונייה (הטיפוס אפשרי מגיל 6 ומעלה):
http://www.weekngo.com/accro-mats-7
.

 .

.
יש שלוש רמות קושי לבחירה, כאשר מהמסלול האחרון חוזרים לקרקע בקפיצה מגובה רב. אנחנו מקבלים ציוד, עוברים הדרכה בטיחותית קצרה של 5 דקות, ויאללה עולים להתנסות. מאתגר !
.
 משם המשכנו למרכז העיר, ואת הפסקת הקפה שלנו, אנחנו בוחרים לעשות בחנות שוקולד מיוחדת - Yves Thuriès, שמציעה מגוון עצום של מוצרים המבוססים על שוקולד משובח. ממש קשה היה לבחור
 .

.
 .

.
.
 אבל בסוף הסתדרתי
 .

.
 .

קוניאק, לחיים !

.
 אחרי שדאגנו להעלות את מפלס הסוכר שלנו, אנחנו חוזרים לרכב ונוסעים לכיוון קוניאק - Cognac (שעה נסיעה). העיר ממוקמת על נהר Charente , ועל שמה קרוי אחד הסוגים הידועים ביותר בעולם הברנדי . כצפוי היא מוקפת שטחי כרמים רבים. ירוקים ירוקים.

.

.
 .

.
.
 אך למרכז קוניאק נגיע רק למחרת. את הערב אנו עושים ב- B&B יפהיפה ששמו - Relais de Saint Preuil, הממוקם על מורדות הכרמים של גראנד שמפיין ( (Grande Champagne. איזו שלווה, והנופים – פשוט עוצרי נשימה
 .

.
 .

.
.
 מודה שלא הצלחתי להפסיק לצלם את שטח ה”אחוזה”
 .

.
 .

.
 .

בעלת הבית החביבה ערכה לנו ארוחת מתאבנים על הטרסה החיצונית, תוך הסבר על סוגי היינות השונים המיוצרים באיזור, ואח"כ הגישה לנו בחדר האוכל של המלון ארוחת ערב משובחת ממיטב מעשי ידיה.

.

.
 .

.
.
 לקינוח קיבלנו הפתעה – גלידה שהוכנה משילוב של וניל ומרכיב סודי...רוטב ויניגרט. נשמע לכם מוזר? ובכן, הטעם הוא מה שקובע, והוא היה פשוט גן עדן !!
 .

.
.
 המלון מציע חדרים מרווחים וסוויטות למשפחות, כולל נוף מרהיב של הגפנים, גישה חופשית לאינטרנט, שירותי השכרת אופניים, בריכה חיצונית ואף חדר הכושר. אני קיבלתי את החדר הסיני, שמשרה אווירה אסייתית קסומה, ומרוהט בהתאם. השילוב של הרוגע והמרחבים הירוקים, עם ארוחה טובה ויין משובח, היו מתכון לשינת לילה ערבה במיוחד , וכך בא לסיומו עוד יום נפלא בצרפת...

.

.

.

יום שלישי לטיול

.

המלון מציע לאורחיו ביקור בכרמים בליווי מדריך מקצועי, וכן מארגן סיורי טעימות במזקקות הקוניאק המשובחות שבקרבת מקום, ולשם בדיוק היו מועדות פנינו ביומו השלישי של הטיול.
 .

לאחר ארוחת בוקר ביתית, שהוכנה גם היא ע"י בעלת ה- B&B, בעלה לקח אותנו לסיור מודרך במפעל להכנת חביות היין. אך לא לפני שהראה לנו את הענבים שהחלו כבר לצוץ בכרמים שמקיפים את המלון.
 .

.

חשבתם פעם איך מצליחים לייצר מקרשי עץ ישרים את חביות היין המעוגלות?
למעשה זה תהליך מאוד מורכב, רובו ידני, ומבוסס על טכניקות עתיקות.
.
 הוא סיפר לנו, כי החביות חייבות להיות מעץ אלון, בגלל יכולתו להעניק לאלכוהול את הניחוח והטעם המעודן שלו. לאחר שהעצים נכרתו הם עוברים ייבוש באוויר הפתוח בחצר המפעל במשך ארבע שנים לפחות. בתהליך זה הם חשופים לגשם ולשמש ומאבדים מטעמם המריר.

.

מהחלקים המובחרים מייצרים את לוחות העץ, שעוברים תהליך הצמדה אחד לשני בעבודת יד בעזרת חישוקי ברזל, וללא שימוש במסמרים ודבק על מנת שלא יפגעו בטעמו של האלכוהול.
בהחלט עבודה קשה !
 .

.
 .

 .

.
.
לאחר מכן החבית עוברת חריכה באש גלויה, שמרככת את העץ ועוזרת בכיפופו ליצירת צורת החבית המוכרת לנו. מרתק !
 .

 .

.
 והנה היא, החבית המושלמת:


.
.
בסופו של התהליך, מוטבע על החבית בלייזר סמל יצרן הקוניאק, והיא נשלחת לתהליך יישון.
 .

.
.
 זמן ההתיישנות הוא שלב קריטי בייצור הקוניאק, שמשפיע על איכותו הסופית. כל קוניאק חייב להתיישן לפחות שנתיים, ובזמן זה מקבל המשקה את טעמו, צבעו וריחו המיוחד.

.

אנו מודים למארח שלנו על הביקור המעניין במפעל החביות, וממשיכים לעיר, לסיור במרכז המבקרים של בית הנסי (Hennessy), יצרנית קוניאק בינלאומית מובילה.

.

.
 .

.
 .

ספינה משיטה אותנו ממרכז המבקרים לגדה השנייה של נהר Charente. משם מתחיל סיור הייטקי למדי (מוצע גם באנגלית) שמציג את מאחורי הקלעים של המותג המפורסם, וכולל הסבר על ההיסטוריה של הקוניאק, תהליך ייצורו, ביקור באחד מעשרות מרתפי הקוניאק של Hennessy ואפילו טעימות של סוגי קוניאק שונים. כל הפרטים כאן: https://lesvisites.hennessy.com/
 .
שטים לגדה השנייה

.
.
 בסיור למדנו שקוניאק הוא למעשה ברנדי, יין מזוקק שהתיישן בחביות עץ. אך לא כל ברנדי יכול להיקרא קוניאק, אלא רק זה שמיוצר מזני ענבים שגדלו בקוניאק שבצרפת, ועפ"י תהליך ייצור קפדני. בקוניאק 4 איזורי גידול גפנים. האיזור הנחשב ביותר הוא גראנד שמפיין (Grand Champagne), בו גדלים הענבים הטובים ביותר לייצור קוניאק.

.
 מסתבר כי לא הצרפתים היו הראשונים לייצר קוניאק, אלא דווקא ההולנדים. במאה ה-13 החלו מלחים הולנדים להפליג לאזור Charenet וקנו בו מלח ויין. כך הפכה עיירת קוניאק ליצואנית גדולה של יין, ותעשייה זו החלה להתפתח במהירות.

.

בתחילת המאה ה-17 גילו כי זיקוק כפול מגביר את האיכות, וכי אלכוהול המאוחסן במשך זמן רב בחביות עץ אלון משביח אותו - והופך אותו לקוניאק. עם השנים הלך והתפרסם הברנדי ממחוז קוניאק, והפך למבוקש מאוד בקרב אצילי אירופה. אז החלו לקום בתי המסחר בקוניאק, ביניהם בית Hennessy, שהוקם בשנת 1765 ע"י ריצארד הנסי, ומוכר כיום כ- 50 מיליון בקבוקים בשנה ברחבי העולם, המהווים 40% מהצריכה העולמית של הקוניאק !
 .
חביות הקוניאק עוברות התיישנות במרתף

 .

.
איכות המשקה נמדדת עפ”י זמן ההתיישנות שלו. בקבוק שמקבל את התווית XO ( Extra Old - ישן במיוחד) כמו זה שלפנינו, מכיל קוניאק שעבר התיישנות במשך לפחות 12 שנים, ואצל המותגים המובחרים אף למעלה מ- 20 שנה !
 .

.
.
אנחנו שטים בחזרה לגדה הראשונה, ומסיימים את הסיור בסדרת טעימות של קוניאק. הכי אהבתי את היין שהוגדר "נשי" מהסידרה המובחרת, שהיה מתקתק וארומתי. במקום יש גם חנות שמציעה, כמובן, סוגי קוניאק שונים למכירה.
 .

.

.
 .

.
.
 אנחנו עוזבים את מרכז קוניאק, ונוסעים לעבר העיר האחרונה בטיולנו – בורדו (Bordeaux), בירת חבל אקיטן.

.

.
 .

 .

.
נפרדים ממראות הכרמים המאפיינים את אזור קוניאק

.
.
בורדו, זה לא רק צבע

.
 השמיים מתקדרים, וגשם מתחיל לטפטף, אך לפנינו עוד נסיעה ארוכה (שעה וחצי) דרומה. בסופה אנחנו מגיעים למלון Mercure Chartrons Bordeaux , בו נשהה ביומיים האחרונים של הטיול. קיבלתי חדר משודרג ומרווח מאוד. ארוחת הבוקר הייתה מצויינת, והמיקום היה גם הוא נוח – כמה דקות הליכה מהטיילת שעל גדות נהר גארון (Garonne). 
.
 לאחר מנוחה והתארגנות לערב, נפגשנו עם כל שאר הבלוגרים שהוזמנו גם הם לטיול, והלכנו עם מארחינו ממשרד התיירות של חבל אקיטן לאזור הטיילת של בורדו, בה התקיים פסטיבל היין המפורסם של העיר ( Bordeaux Fête le Vin ).

.

.
 .

לאורך הטיילת ישנם עשרות דוכני אוכל ממיטב התוצרת המקומית, וביתני יין שמציעים טעימות ממבחר המותגים שלהם. לרגל חגיגות שנת ה- 20 של הפסטיבל, סירות מפרש רבות הגיעו מרחבי אירופה. חלקן אף היו פתוחות לביקור המשתתפים בפסטיבל.

.

.
 .

.
 .

.
.
הערב הסתיים במופע זיקוקים מרהיב על הנהר.
 היה מושלם
.
 .

.
התמונה לקוחה מאתר התיירות של בורדו.  Copyright : Vincent Bengold

.
 .
יום אחרון לטיול 
 .

אחרי ארוחת הבוקר הטעימה של המלון, יצאנו לסיור פרטי מודרך בעיר. בורדו (Bordeaux) כאמור שוכנת סמוך לחופי האוקיינוס האטלנטי בדרום-מערב צרפת, ונחשבת לבירת חבל נובל אקיטן (Nouvelle Aquitaine). זוהי הבחירה האולטימטיבית עבור אוהבי החיים הטובים. אומנות ותרבות, גסטרונומיה משובחת, מבחר יינות איכותיים, בתי קפה וחנויות בוטיק – את כל אלה תוכלו למצוא בעיר, שאפופה ברוח צרפתית קסומה.
.
 .

.
 .

אולי תתפלאו לשמוע, אבל בבורדו יש את מספר המבנים ההיסטוריים הרב ביותר מאשר בכל עיר צרפתית אחרת פרט לפריס (מעל 300 !), ולכן הוכרזה ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית. שיטוט ברחובותיה יחשוף אתכם לכיכרות מקסימות ומבנים מודרניים, לצד ארכיטקטורה היסטורית ובניינים מתקופות עתיקות.

.

.

.

בעבר, פיח שחור כיסה את בתי העיר, שנבנו עוד במאה ה- 18. אולם לפני כ- 20 שנה החלו בפרוייקט ניקוי ביניינים נרחב, וכיום חלק גדול מהבתים כבר אינם שחורים. עם זאת, עדיין ניתן לראות ברחובות מסויימים, את ההבדלים בין "לפני" ו"אחרי"...אולי כראייה לעבודה המאומצת של העוסקים במלאכת הניקוי

.

.
.
 בורדו מתפארת במערכת טראם חדשה ומשוכללת, המונעת בעזרת מערכת תת-קרקעית, ולכן לא תראו ברחובותיה את הכבלים המוכרים מערים אחרות באירופה
 .
.

.
.
 אך למרות התחבורה הציבורית הנוחה, אנחנו מעדיפים לחוות אותה דרך הרגליים
במהלך הסיור חלפנו על פני כמה מהמבנים המפורסמים של בורדו.
 .

אנדרטת Girondins, שמכל כיוון שלא תסתכלו עליה תראו פסלים מרהיבים:
 .

.
 .

 .

.
 .

קתדרלת Eglise Notre Dame la Grande הברוקית מהמאה ה- 11:
 .

.
 .

.
 .

בניין האופרה המפואר, הכולל גם את הבלט והתיאטרון הלאומי של בורדו:

.
.
מגדל הפעמונים של סנט מישל, הכל כך מיוחד בצורתו:
 .

.

.

המשכנו לסייר ברחובותיה של העיר, נהנים מהמראות.

.

.
 .

.
 .

.

.
.
המדריכה הסבה את תשומת ליבנו לפסלי המסכות, שמעטרים בניינים שונים בעיר. הנה כמה דוגמאות.
 .

.
 .

.
 .

.
 .

.
.
 בשעת צהריים זו של יום שבת שימשי וחמים, בתי הקפה והמסעדות היו הומי אדם, וגם אנחנו בחרנו אחד מהם לארוחת צהריים קלילה
 .

.

 .

.
 את הסיור סיימנו בארמון הבורסה (Palais de la Bourse), שנחשב לאתר המרשים והיפה ביותר בבורדו. הארמון, שבניתו הסתיימה ב- 1775, נמצא בליבה של כיכר רחבה במרכז העיר, והוא בנוי בסגנון ניאו קלאסי. מבניו מסודרים באופן סימטרי בחצי עיגול, ובמרכז הכיכר ניצבת מזרקה עם פסליהן של שלוש בנותיו של זאוס.

.

.
 .

ממול הכיכר היפה נמצא “ראי המים” – (Miroir d'Eau ) - בריכה ענקית ורדודה שבה משתקף הארמון באופן מרהיב.
.
 .

.
 .

ילדים ומבוגרים נכנסים להרטיב רגליהם במים, והמראה מיוחד ממש

.

.
.
אני נפרדת מהקבוצה, ויורדת לטיילת הגדושה בהמוני זוגות ומשפחות, שבאו ליהנות מפסטיבל היין,
המושך אליו עשרות אלפי מבקרים מצרפת ומרחבי העולם. להקות מנגנות, זוגות רוקדים, והאווריה כיפית וקלילה. ספינות המפרש העצומות עדיין עוגנות פה, ומוסיפות צבע ועניין.
.
 .

.
 .

.
 .

.
 .

.
 .

.
.
בהמשך הטיילת אני מגיעה ל- פונט דה פייר (Pont De Pier) – הגשר המפורסם של בורדו שחוגג בקרוב 200 שנה. זהו גשר אבן מרשים, המחבר בין שתי גדות נהר הגארון וכולל 17 קשתות, כמספר האותיות בשמו של נפוליאון (Napoleon Bonaparte), שהיה אחראי על בנייתו.

.

.
 .

גם אם לא הגעתם לבורדו בעת הפסטיבל, מומלץ כי תקדישו זמן לסיור במוזיאון היין המרשים שבעיר (La Cité du Vin). את המבנה המיוחד הזה, שנחנך ב- 2016 ונחשב לגדול בעולם, תוכלו לזהות כבר מרחוק. הוא כולל 20 חללי תצוגה מודרניים הסוקרים את עולם היין בתקופות שונות, ומסבירים על תהליך ייצורו, וכל זאת באמצעות תצוגות מולטימדיה חדשניות.
 הפרטים פה: https://www.laciteduvin.com/en
.
 .

.
 .

סיימתם את הסיור, ומרגישים שאתם כבר יודעים הכל על יין? עלו לקומה השמינית של המוזיאון, שם תוכלו ללגום יין משובח (איך לא?) ולהתפעל מהנוף המרשים של העיר
 .

.
 .

זהו, הערב כבר יורד על הטיילת, ואני בדרך חזרה למלון.
 הייתה חוויה מופלאה !
 נתראה בטיול הבא.…
.
 .
גילוי נאות – הייתי אורחת של משרד התיירות של חבל Nouvelle-Aquitaine.
 כל הרשום בפוסט זה מבוסס על חוויותי האישיות.
 .

.
 .

.
.
.
 .