למטייל 50 פלוס

פיליפינים ל-50 פלוס: כל מה שצריך לדעת לטיול מדויק ומושלם

בטיול בפיליפינים תוכלו לאסוף חוויות של נופים עוצרי נשימה, איים ורצועות חוף מרהיבים, שטחים עצומים של שדות אורז, אוצרות טבע, ולספוג את התרבות העשירה בכפרים המסורתיים ובערים הגדולות. אז למה אתם מחכים? בואו לגלות את הקסם האקזוטי שבפיליפינים
יגאל צור
|
תמונה ראשית עבור: פיליפינים ל-50 פלוס: כל מה שצריך לדעת לטיול מדויק ומושלם
© מיקי קרמזין

סקירה כללית

הדהירה הישראלית לדרום-מזרח אסיה חזרה אל הפיליפינים. שוב נשמעים השמות מנילה, טרסות האורז בבנאויי, צפון האי לוזון או חופי החול ומי התכלת של בורקאי שתמיד נותרו על שפתותיו של כל תרמילאי ישראלי. אחרי תקופה של מצב פוליטי רעוע, מצב כלכלי גרוע וחוסר ביטחון כללי חוזרים התיירים כדי לשרטט את דיוקנו של אחד המקומות היפים והנינוחים למטיילים בדרום מזרח אסיה.

מי שיטרח יגלה שהארכיפלג הגדול מונה למעלה מ-7,000 איים (ב-2016 נערכה ספירה והוכרו 7,641 איים – לא סופי) המשתרע על שטח יבשתי של 300,000 קמ"ר. חופים לבנים (קו חוף של 36,000 ק"מ) עם חול רך ועצי קוקוס, אתרי גלישה מהטובים בעולם – כל גולש ידבר בהערצה על "הענן התשיעי", שבטים המקיימים עדיין צורות חיים ייחודיות, הרי געש מרהיבים ואגמים בלב לועותיהם (פיליפינים יושבת על טבעת האש שבה מתרחשים 90% מרעידות האדמה ו-75% מהתפרצויות וולקניות בעולם), טבע פראי, טרסות אורז מהיפות בעולם, ומעל לכל אנשים חברותיים.

לפיליפינים יש גם עבר מרתק שבו תרבויות מוסלמית, מאלאית, ספרדית ואמריקנית יצרו שילוב מעניין ויוצא דופן בכל דרום-מזרח אסיה. הערבוב של שבטים אנדמיים, מהגרים קדומים ממלאיה, נודדים מוסלמים מהמזרח התיכון, כובשים וכמרים ספרדים ויותר מאוחר גל הגירה סיני יצר מוצא האתני שיש בו למעלה מ-150 שפות ודיאלקטים. זה בא לביטוי קודם כל בנצרות, באנגלית ובאוכל וכמובן בערים קולוניאליות ובפסטיבלים מעניינים שיותר דומים למה שמתרחש באמריקה הלטינית מאשר באסיה.

לצד זה נוצרה תדמית שגויה של מקום שמספק עוזרות בית ותזמורות לבתי מלון בדרום-מזרח אסיה.
פיליפינים היתה קולוניה ספרדית מן המאה ה-16 ועד 1898, אז עברה לידי ארה"ב בעקבות המלחמה של זאת עם ספרד. הכיבוש היפני היה אפיזודה טרגית עם הצעדה של שבויי המלחמה האמריקנים והפיליפינים אחרי כיבוש באטאן והסתלקותו של דגלאס מק-ארתור עד לשינוי והאופנסיבה האמריקנית באוקיינוס השקט.

ההיסטוריה הפוליטית של הפיליפינים היתה תמיד סוערת וכריזמטית: הרודן מרקוס, הגברת מרקוס ואוסף הנעליים, הנשיאה "עוזרת הבית" (כך כונתה) קורי אקינו ועד לימינו רודריגו דוטרטה הפופוליסטי ומלחמתו בסמים ובטרור.

עונות ומזג אוויר

נובמבר עד מרץ הם החודשים הנעימים יותר לטיול בפיליפינים. ביום הטמפרטורות נעות סביב 20-26 מעלות, בלילה יורדות מעט, ואפילו נעשה קריר. החל מאפריל הטמפרטורה עולה מעל 30 מעלות וביוני מתחילה עונת המונסונים ולא אחת מכים באי טייפונים קשים.

חמישה דברים שאסור לפספס בפיליפינים

1. לצאת לנסיעה ארוכה בג'יפני

התשובה הפיליפינית לקומנדקר האמריקני הישן. הגוף הוא פח, המנוע יפני משופץ אבל העיקר היא חגיגת הציור והצבע ועיצוב האביזרים. הג'יפני משמש כתחבורה ציבורית, אז עלו ורדו מכמה מהם. פשוט בשביל הקטע. הם כל כך מיוחדים – כל אחד הוא יצירת אמנות בפני עצמו.

2. לבקר בטרסות האורז בצפון לוזון

הטרסות בבאנוויי ובאטאד מתוארכות בכ-2,000 שנה. זהו מפעל אנושי שלא נופל בגאוניותו מכל רעיון של דה-וינצ'י. לבנות אותן, לתחזק אותן, להוביל אליהן מים. יחידה אקולוגית חקלאית מושלמת.

טרסות אורז בנאויי, צילום: יגאל צור

3. לשוט בנהר התת קרקעי של פאלאוון

הנהר התת קרקעי (Underground River)' שזכה ובצדק להיות בין "שבעת פלאי תבל של הטבע", זהו פארק לאומי ובו מערכת מדהימה של נהר תת קרקעי החותר בתוך אבן הגיר לאורך של 8.2 ק"מ לפני שהוא נשפך אל ים סין הדרומי. כל המערות נשמרו באופן טבעי - החל מנמוכות המשמשות כמעבר ועד למערות ענקיות. בכניסה למערה לגונה הממוסגרת בעצים ובהם בעלי חיים רבים כגון: קופי מקק, סנאים ולטאות.

4. לשוט בקנו במעלה הנהר של פגסנחאן

המקום שבו צולמו קטעים מ"אפוקליפסה עכשיו" של פרנסיס פורד קופולה. לעלות כנגד הזרם, להיות מטולטל על ידי שייטים מנוסים ובסוף בחזרה פשוט לצוף במים השלווים.

5. לאכול אוכל מקומי

יש לא מעט מאכלים מקומיים בפיליפינים, אבל שלושה מהם חייבים לנסות:

  • לצ'ון: חזיר משופד על מוט ועשוי בתנור באחת המסעדות של מנילה
  • בלוט: ביצה של אווז עם אפרוח לפני בקיעה. כאשר מבשלים את הביצה בשלב זה מקבלים ביצה רכה, מנה בשרית ומרק – והכול בקליפה אחת. זה נחשב למעדן פיליפיני ידוע ורצוי לאכול אותו עם הרבה בירה ליד.
  • בוקו פאי: עוגת פלחי קוקוס. גם אם שתי המנות הקודמות לא היו לטעמכם, על המנה הזו אל תוותרו.

חמישה דברים נוספים שכדאי

1. לגלות את האי קורון

האי קורון (Coron) אחד המקומות שלא כולם יודעים עליו. קבוצת איים קסומה של מצוקי גיר, מים כחול-איזמרגד-ירוק, חופים נהדרים ושני אגמים. חלק מקבוצת האיים של פאלאוון. אולי אחד מהמקומות הציוריים ביותר שניתן לדמיין: השילוב של מצוקי גיר מכוסי צמחיה ירוקה עם צבע המים הצלולים. לא להאמין שיש מקומות כאלו.

2. לראות את הארכיטקטורה בעיר ויגאן

העיר ויגאן (Vigan) היא אחת הערים הקולוניאליות-ספרדיות העתיקות ביותר בפיליפינים, בצפון לוזון. הארכיטקטורה הקולוניאלית היפה ביותר שמשלבת אלמנטים ספרדיים, פיליפינים וסינים. הפיליפינים כה "עמוסים" בטבע, במראות נוף שקל לשכוח שיש והיתה היסטוריה. זאת בהחלט דוגמא מאלפת למסורת ארכיטקטונית שהספרדים הותירו: פיאצה, קתדרלה, בית עיריה.

3. להתפעל מגבעות השוקולד

גבעות השוקולד הן סדרה של כ-1,260 גבעות בנות 40 מטר גובה כל אחת, שנמצאות באי בוהול (Bohol). הן קיבלו את הכינוי בגלל הצבע החום של העשב בעת הקיץ. גיאולוגים מניחים שזה שילוב של גבעות אלמוג ואבן גיר שגולפו בבלייה לאורך אלפי שנים.

4. לצפות בקופי טראסייר

קופיף קטנטן, השוכן בדרום הפיליפינים אבל בעיקר באי בוהול. הוא כל כך מיוחד שהוא מעורר השתאות: העיניים שלו נרשמו בספר השיאים של גינס כגדולות ביותר של יונק ביחס לגופו, האזנים שלו נראות זזות כל הזמן. גם הן גדולות. אבל כשהוא מסובב את הראש ב-180 מעלות בכלל הזוי.

5. האי קמיגווין

במירוץ התיירותי אחרי תחליף בוראקאי שעמוס מדי בתיירים ובפעילות, זאת אחת האופציות היפות ביותר. זהו אי וולקני קטן, שנמצא 10 ק"מ מן החוף של האי מינדנאו (Mindanao). יש בו כביש היקפי מדהים של 64 ק"מ, שכל רגע נשקף ממנו נוף אחר. כאן תוכלו לשלב הליכות לעבר הרי הגעש או פעילות חוף וספורט אתגרי. הצלילה והשנרקול מהטובים שיש בפיליפינים ובכלל.

איך מטיילים – עצמאי או מאורגן?

טיול עצמאי

אפשר לצאת לטיול עצמאי בפיליפינים, רק קחו בחשבון שתצטרכו להסתדר לבד ולכן נדרשת עבודת הכנה מוקדמת או גישה ספונטנית. ברור שטיול כזה מיועד למי שיש זמן לחקור, לבדוק ולהזמין. נדמה שיש בכך חיסכון ניכר של כסף, אבל לא בהכרח, כי במקומות מסוימים תצטרכו לרכוש שירותי תיירות כמו למשל השכרת ג'יפני או סירה ואז העלות לזוג תהיה גבוהה יותר מאשר נסיעה בקבוצה.

טיול מאורגן

יש לא מעט אנשים שמעדיפים לדלג על שלב התיכנונים, הבירורים וההתארגנות הלוגיסטית ומעדיפים להצטרף לטיול מאורגן – זה הדבר הכי פשוט. מישהו כבר ידאג לכל, החל משלב תכנון הטיול, איסוף האטרקציות המרכזיות והשילוב שלהן במהלך הטיול, ועד טיסות, העברות, בחירת בתי מלון, כלכלה ותיאום ביקורים.

בטיול מאורגן אתם נוסעים כמו נוסעי מחלקה ראשונה – לכם נשאר רק לארוז מזוודות וליהנות. אם תוסיפו לזה מדריך ישראלי טוב הוא בהחלט יכול לעשות לכם את הטיול. זאת תוספת חשובה שלא תמיד לוקחים בחשבון. זכרו שחלק מהמדריכים הם אנשי מקצוע מעולים עם ידע רחב שצברו לאורך שנים רבות של נסיון, הם מכירים את השטח, את מנהגי המקום, את המקומיים וכמובן את כל ההיסטוריה והסיפורים הנלווים לכל מקום בו תבקרו. בנוסף בפיליפינים יש אטרקציות שכדאי לעשות בקבוצה או לפחות בזוג, כמו שייט בקאנו צר. בטיול מאורגן אין לכם חשש שלא תמצאו פרטנרים למשימה.

ברור שטיול מאורגן לא מתאים לכל אחד, ואם אתם לא נמנים על אלה שמתחברים בקלות לאנשים זרים, מוכנים לנסוע על פי תוכנית סדורה ומדוייקת מראש, שלא מאפשרת מקום לתמרונים, זו לא הבחירה הטובה עבורכם. אחרי ששקלתם את כל היתרונות והחסרונות, כדאי לדעת שיש מספר חברות ישראליות שמוציאות טיול לפיליפינים, רק אל תשכחו להשוות מחירים, לבדוק מה כלול במחיר, האם מדובר בתוכנית מלאה, בה כל האטרקציות כלולות במחירף כמה ארוחות מקבלים ביום ואיפה ישנים.

טיול עצמאי – מאורגן

למי שזמנו מוגבל בין 2 ל-3 שבעות הדרך המומלצת היא לשלב בין מאורגן לעצמאי. לבצע הזמנות מסויימות דרך סוכני נסיעות, יש כיום כאלו שמתמחים באסיה ובפיליפינים בפרט. או להגיע אל סוכן בפיליפינים ולעשות דרכו הזמנות. בודאי תקראו או הכרתם מישהו שהיה שם ויש לו על מי להמליץ. יש הרבה אפשרויות. זה בעיקר דורש עבודה. היתרון הגדול שאתם יכולים לבנות בדיוק את הטיול שרציתם כשהחשוב הוא להשאיר בו מרחב לשינוי ותמרון. החלטות שנעשו בבית הן לא תמיד מושלמות. רק כשמגיעים למקום מתחילים להבין אותו, כיצד הוא מתנהל ובעיקר כיצד אתם חשים בו.

מסלול טיול לדוגמא

מסלול טיול של 12 יום בפיליפינים: ההגעה והתחלת הטיול היא במאנילה. מרבית הטיסות הבינלאומיות בין ישירות או דרך יעדי ביניים כמו בנגקוק, הונג קונג ואחרות מגיעות אליה אבל לא רק. סביר להניח שזאת תהיה גם נקודת הסיום.

יום 1: מנילה

קשה לקרוא למנילה (Manila) עיר עם חן. ברגע הראשון היא נראית קאוטית ומלאה תזזית. זה נכון אבל היא עיר מרתקת ומעניינת, מעבר להיותה הבירה היא המרכז המודרני, הכלכלי והתרבותי של פיליפינים עם גורדי שחקים ורבעים מודרניים. מה שנקרא מטרו-מנילה זוהי מנילה ועוד כ-16 אזורים אורבניים המשתרעים על פני 636 קמ"ר. זה שטח ענק וברובו אין עניין לתייר. כיום רמת הביטחון בה גבוהה בהרבה יותר מאשר בעבר.

ספק אם תספיקו את כל מה שיתואר להלן ביום אחד. מי שזמנו בידו יכול להישאר בהחלט יום נוסף במנילה בהגעה או לקראת החזרה לארץ ולגלות יותר את ספונותיה. במסלול המוצע תוכלו לראות את האזור של העיר העתיקה, אינטרמורוס, מפרץ מנילה ומאקאטי ביום אחד, אבל אם זמנכם בידכם – עדיף לראות אותם בנוחות ביומיים, אז גם תוכלו ליהנות מחיי הלילה שלה (ראו בהמשך) וממסעדות.

אינטרמורוס (Intramuros): זה הלב של הרובע הספרדי העתיק והמקום שבו באמת תחושו היסטוריה. ההתחלה של העיר ב-1570 ועדיין זאת עיר בתוך עיר בגלל החומות. לא מדובר במוזיאון אלא בחלק פעיל של העיר. הדרך הטובה להסתובב היא כמובן רגלית. הרחוב המרכזי הוא calle real del palacio.

הקתדרלה של סן אגוסטי (San Agustin Church): כנסייה עם פנים בארוקי מרשים, ציורי קיר וכיפה פנימית גדולה. זוהי כנסיית האבן העתיקה ביותר בפיליפינים מ-1587 ובתוכה נמצא קברו של מייסד מנילה, דה לזפאזי. זהו גם המבנה היחידי ששרד את מלחמת העולם ה-2 בשלמות. המוזיאון שבפנים מכיל בעיקר חפצי קדושה אבל גם תצוגה מעניינת על הכומר אנדרה אורדנטה, שהוביל את המסע ה-2 לגילוי העולם ב- 1528 ועשה את המסע מאקפולקו – מנילה, שביסס את התכנסויות אניות הזהב של אמריקה במנילה וממנה לספרד.

קאזה מנילה (Casa Manila): ממש מול הקתדרלה נמצא בית עתיק מן המאה ה-18 ובו תצוגה מעניינת. אחד הדברים המשעשעים זהו בית השימוש המשותף של הבעל והאישה שאפשר להם לעשות צרכיהם ביחד ולשוחח שלא בטווח השמיעה של המשרתים.

אם אתם הולכים לאורך הרחוב של גנרל לונה (General Luna), כנסו למרכז סילאיס (Silahis) זוהי חנות שיש בה אמנות ועתיקות מכל רחבי הפיליפינים.

מבצר סאנטיאגו (Fort Santiago) נמצא כמה דקות הליכה מהקתדרלה לכיוון המפרץ. זה היה המקום בו ישבו תחילה ראג'ה מאלאי, אח"כ הספרדים והאמריקנים. זה היה גם בית כלא בתקופה הספרדית ומקום בו היפנים ביצעו עינויים. יד הזיכרון לחוזה ריזאל (Jose Rizal), סופר וגיבור לאומי, הוגה העצמאות של פיליפינים נמצא במצודה בה הוחזק בכלא לפני שהוצא להורג במה שהיום ידוע כפארק ריזאל (הנמצא במרחק של כמה דקות הליכה). יש שם טקסטים שלו והחדר בו הוחזק לפני ההוצאה להורג.

פארק ריזאל (Rizal Park): הריאה הירוקה של העיר, בה נמצא יד זיכרון והפסל של ריזאל במרכז. בסמוך יש גן יפני וגם כיכר השח, שם משחקים חובבי השח.

בית הקברות של הצבא האמריקני (Manila American Cemetery and Memorial): ההגעה אל בית הקברות בנסיעה. בית הקברות ממלחמת העולם השנייה הוא הגדול מסוגו בעולם. בין קרוב לשמונה עשר אלף הצלבים מתנוססים גם לא מעט מגיני דויד משיש לבן, של חיילים יהודים שהשתתפו ונהרגו בקרבות. במרכז בית הקברות מבנה פתוח שעל קירותיו ציורי קיר של הקרבות החשובים של דרום מזרח אסיה, ובעיקר הימיים שבהם.

בית הקברות הסיני: יחודו בכך שמשפחות הנפטרים הסינים בונים להם אחוזות קבר מרשימות, חלקן עם שירותים, מטבח ומיזוג אוויר. מגורים טובים יותר משל המתחזקים והמנקים שחיים ליד.

חיי הלילה של מנילה: חיי הלילה במנילה שוקקי חיים. הרוב מרוכז ברובע מאלטה, סמוך למלונות הגדולים. מי שחובב מוסיקה לגווניה ימצא הרבה סוגי מוסיקה חיה החל מבלוז ופולק וכלה בראפ. כל ערב מנגנים ושרים בהרבה ברים ומועדונים. בהוביט בר, המקום הוותיק שבו ניתן לראות את זמר המחאה הידוע פרדי אגילר (אם הוא עדיין מופיע), המלצרים הם נמוכי קומה, ומכאן שם המקום. המקום פועל ורוחש חיים כל ערב. שווה לעשות סיבוב בערב, בוודאי בסוף שבוע – אז חי ותוסס עד שעות הבוקר.

מצעד החיים המקומי עובר לנגד עיניכם: זונות מעכסות, ילדים יחפים מוכרי פרחים, יאפים, מוסיקאים ותרמילאים. מוסיקה בפיליפינים זה תמיד דבר שעושה מצב רוח טוב. מי שמחפש מקומות מהודרים יותר נוסע לרובע מאקטי האקסלוסיבי, האזור שיובש מביצות על ידי משפחת איילה, אחת מהמשפחות העשירות והאריסטוקרטיות ממוצא ספרדי, כיום תוכלו לראות בו בתי מידות ובנייני משרדים.

קולנוע: בפיליפינים יש תעשיית קולנוע אדירה הנקראת פינו-ווד, שמייצרת כמעט 200 סרטים בשנה בתקציב זעום. אתם תראו את הפוסטרים הגדולים בכל מקום. סרטי אופרת סבון על נוכלים, גיבורים ונערות במצוקה שהופכות לדוגמניות.

יום 2: טגאיטאי - אגם טאאל

את כל הנסיעה בצפון האי לוזון ממנילה וחזרה אליה ניתן לעשות ברכב שכור. קחו בחשבון מזג אוויר, כבישים צרים ונהיגה פרועה של נהגי הג'יפני והעובדה שהכביש משמש את כולם, החל מתאו, דרך הולכי רגל, אופניים, וכלה במכוניות ובמשאיות. כל מה שאתם צריכים זה כמובן מפות טובות, חיבור לגלישה סלולרית עבור המפות או שימוש באפליקציה שהיא off line כמו למשל maps.me שהיא מצויינת לניווט עד רמת שבילים לפעמים והיא לא זוללת תקשורת. יש כמובן עוד אפליקציות אחרות דומות, כמו מפות גוגל offline, אך הן זמינות רק למשך זמן קצוב.

כפרים טיפוסיים בצפון לוזון, צילום: יגאל צור

נסיעה דרומה דרך כפרים קטנטנים, דרך שדות אורז, מטעי פירות טרופיים וגידולים אחרים, אל עבר טגאיטאי (Tagaytay), עיירה מקסימה ופופולארית בעיניי המטיילים, בעיקר בגלל הנוף יוצא הדופן והאקלים הקריר השורר בגובה שלה.

בדרך אתם יכולים לעצור בכנסיית ישו השחור או בשמה המלא הבזילקיה הקטנה של ישו השחור (Minor Basilica of the Black Nazarene). הכנסייה מעניינת ויוצאת דופן בגלל צלם ישו השחור ואם במקרה מתקיימת תהלוכה עם נשיאת הצלם הרי לכם אירוע יוצא דופן של דבקות נוצרית בפיליפינים. אגב, כל מי שמתלהב מהג'יפני, על הדרך יש מוסכים שבונים אותם. אפשר וכדאי לעצור בהם.

ממעלה טגאיטאי, בו יש יופי של מסעדות ובתי קפה בהן ניתן לשבת וליהנות מהנוף, ניתן להשקיף על אגם טאאל ולתצפת על המראה עוצר הנשימה של הר הגעש טאאל, הר פעיל, הממוקם באמצע האגם. כדאי מאוד לרדת אל עבר האגם, לצאת בשייט אל עבר האי שבמרכזו ולעלות אל עבר הלוע. קחו רק בחשבון את מצב מזג אוויר, אם ערפילי וגשום לא מומלץ לעלות להר. מומלץ להישאר ללון באזור טגאיטאי או לחזור למנילה ולצאת ליום הבא.

יום 3: פגסנחאן

יציאה לכיוון העיירה והנהר פגסנחאן (Pagsanjan). בדרך תעברו בהרבה שדות אורז וגם על יד מכון מחקר האורז, מהחשובים בדרום-מזרח אסיה. עצרו לטעימה של בוקו פאי, עוגת פלחי קוקוס באחד הדוכנים הקטנים שעל אם הדרך. השייט הוא במעלה הנהר בקאנו צר, במעלה הזרם עד לנקודה ממנה לא ניתן להמשיך ולאחר הפסקה וצילומים חוזרים במורד הזרם. בכל קאנו יושבים שני שייטים ושני תיירים. השייטים מצפים לטיפ ושתאכילו ותשקו אותם. היצמדו לראשון. ניתן בהחלט לשחות בנהר בדרך חזרה במקום בו הוא מתרחב.

בכל חברת טיולים במנילה יציעו לכם את השייט הזה שכן הוא אחת ה"חובות" שכל תייר עושה. יש לקחת בחשבון יום שלם. החזרה היא למנילה.

שייט במעלה הנהר, צילום: יגאל צור

יום 4: באגיו

נסיעה לצפון לוזון ממנילה לבאגיו (Bagio), אזור יפהפה של נופים וולקניים, הרים נישאים, כפרים וטרסות אורז מהיפות בעולם, המשובצים על מדרונות וחופים מדהימים. הנסיעה יפה, לאורך רכס ההרים קורדילרה המכוסה צמחייה טרופית וכפרים של שבטי ההרים, שחלקם עדיין אנימיסטיים. זהו עולם אחר לגמרי מתושבי הערים והחופים.

העיר באגיו, העיר המרכזית של רכס קורדילרה, ממוקמת בגובה של 1,610 מטר, באזור יערות של אורן טרופי. העיר הפכה למרכז עסקי ותעשייתי גדול אבל היא גם מרכז אוניברסיטאי השומרת על יופיה. המרכז של העיר תוכנן על ידי ארכיטקט אמריקני בשם בורנהאם, זה גם שם הפארק המרכזי, ונבנתה בדומה לעיר וושינגטון די.סי.

צאו לסיור רגלי עצמאי, העיר איננה גדולה, ויש בה רחובות וגנים יפים. הגן הבוטני הוא היפה מכולם. עצרו בקתדרלה המרכזית. כדאי לבקר באחד משני המוזיאונים – או של האוניברסיטה או של הפרובינציה ההררית. שניהם מעניקים מבט מרתק על הקורדילרה ותושביה.

סביב באגיו יש כמה כפרים שמתמחים באומניות גילוף בעץ. ישנו כפר מעניין בשם טאם-אוואן (tam-awan), בו תוכלו לראות שחזור של כפר שבטי, שנוצר על ידי אמנים פיליפיניים ב-1969 – שווה ביקור.

שמה של באגיו יצא לתהילה בזכות המרפאים "ההילרים" שלה, להם יש יכולות ריפוי ללא ניתוח. היתה להם תקופת פריחה במערב. היום אנחנו יודעים שהכל שרלטנות והוקוס פוקוס. הפיליפינים, אגב, שטופים בענייני מאגיה, קריסטלים, עלייה למקומות קדושים ובעיקר דמויות מריה וישו בדמות איש נצרת השחור.

יציאה מן המסלול: יומיים בכפר קאבאיאן (Kabayan) - כפר מבודד שהיה מנותק לחלוטין עד 1960. תהילתו יצאה כאשר באחת המערות נתגלו מומיות מלפני כ-2,000 שנה. בני שבט האיבלוי נהגו לחנוט את הגופות עד הגעת האמריקנים לאזור. ניתן לראות כמה מהמומיות במערות בסביבה. היתר מוסתרות מחשש לשוד ולמכירה. הטיול הזה מחייב לילה בכפר בתנאים פשוטים.

יום 5: עמק טרינידד - סגדה

נסיעה הררית לעבר עמק טרינידד (Trinidad valley), הנפרש בין הגבהים 500 ל-1,700 מטרים והידוע בבירת התותים. העמק הינו מרכז חקלאי פורה של פרחים, פירות וירקות, בו פזורים כפרים קטנים לאורך העמק. ממשיכים בנסיעה עד שמגיעים לעיירה סגדה (Sagada), הנמצאת במרחק 160 ק”מ מבאגיו.

תחילתה של סגדה כיעד היה כאשר מתנגדי משטר מרקוס, אינטלקטואלים ואמנים, התיישבו בה בשנות ה-70. אחר כך הגיעו ה"היפים". עד היום זה אחד ממרכזי גידול המריחואנה (קנביס אינדיקה) -לא חוקי וקל להשגה. התיירים הגיעו לבקר במערות הקבורה ולראות את ארונות הקבורה התלויים במערות.

יום 6: סגדה

יום בעיירה סגדה וסביבותיה. הנוף הוא כמעט אלפיני,של עצי אורן גבוהים, פסגות ציוריות ואנשי הרים בני שבטים. בתוך העיר עצמה אין הרבה מה לעשות. יש מוזיאון קטן אחד לאמנות מקומית. כדאי ללכת ברגל לכפר דמנג, שהוא עתיק יותר מסגדה ויש בו מעגלי אבן שבהם נלקחות החלטות הכפר.

יש באזור הרבה מסלולי הליכה. הקצר ביניהם מוביל לארונות הקבורה התלויים בעמק אקו (Eco). מומלץ לקחת מדריך מקומי, שכן אפילו במסלול קצר זה אפשר ללכת לאיבוד. אפשר להמשיך משם אל עבר הנהר התת קרקעי של מערת לאטאנג (Latang Cave) ומשם לעבר המפל בוקונג (Bokong). כדאי לבקר באחת מחנויות האריגה ולהתרשם מעבודות היד המקסימות.

הרבה מערות באזור היו מערות קבורה. הידועה ביותר היא מערת לומיאנג (Lumiang Cave), שבפתחה יש כ-100 ארונות קבורה. ההליכה אליה היא מהחלק הדרומי של סגדה ואחר כך ירידה תלולה לעמק. לומיאנג היא גם ההתחלה של מסלול המחבר מערות, כ3-4 שעות של הליכה מפותלת במעברים בין המערות השונות מתחת לקרקע. את הטיול הזה מומלץ לעשות רק עם מדריך ובמזג אוויר טוב.

קל מאוד להסתדר בסגדה. ראשית, היא קטנה. שנית יש בה ארגון מצוין של שירותי תיירות. לכל אחד מהמסלולים שפורטו וגם למסלולים אחרים אתם יכולים לקבל מידע בשני מקומות: לשכת התיירות המקומית ואולי המקום היותר טוב הוא ארגון המדריכים שפועל במקום. ממילא יפנו אליכם כשתגיעו. ראו רק שהמדריך הוא רציני ושייך לארגון ולא איזה ילדון שבא לו לטייל (למרות שהם נחמדים) וצאו לדרך עם מדריך!

יום 7: סגדה - בונטוק – בנאווי

יוצאים בבוקר מסגדה לכיוון בונטוק (Bontoc). הנסיעה בין בונטוק לבנאויי (Banaue) היא אחת המסעירות בפיליפינים, למרות השיפור בשנים האחרונות, עדיין זה לא יותר מכבישון שמתפתל צמוד למצוק עם נפילות עמוקות מהצד. בונטוק נמצאת כשעה מסגדה. אין הרבה מה לעשות בעיירה מלבד המוזיאון שמכיל צילומים של מיסיונרים נלהבים להפצת הנצרות ושל קורבנות ציידי ראשים. מחוץ למוזיאון כמה מבנים טיפוסיים אתניים. על יד בונטוק ישנן טרסות אורז יפהפיות.

ממשיכים אל עבר העיירה ההררית בנאווי הנמצאת בגובה 1,300 מטר (בערבים קריר) למרכז שבט האיפוגאו, שהיו עד שנות הארבעים ציידי ראשים ובמלחמת העולם השניה שימשו כסיירים בצבא האמריקני. הכפרים שלהם ציוריים ופזורים ברכסי הטרסות. המראות עוצרי נשימה, טרסות האורז מרהיבות, יש ביניהן המתוארכות ב-2,000 שנה, והידע – הובא כנראה על ידי מהגרים שהגיעו מדרום סין.

עבור שבט האיפוגאו החי באזור האורז הוא לא רק מטה לחמם אלא גם דגן מקודש. הטרסות הפרוסות לאורך שטחי ההרים מלמטה ועד למעלה מעשה ידם של בני האיפגאו יוצרות מראה מרהיב. הן מוכרות כאתר מורשת עולמית של אונסקו. אורכן הכולל מגיע לכ-20 אלף קילומטר. הבעייה כיום היא שמירה עליהן, שכן בני הדור הצעיר נטשו, חלק מהן הפכו לגידול ירקות או כשטח בניה.

בני שבט האיפוגאו מעבדים את שדות האורז, צילום: יגאל צור

בבאנווי אווירה נעימה, אחד מאותם מקומות שילדים משנות ה-80 כבר שרו את אריק אינשטיין "אני ואתה...". העיירה עצמה לא מרשימה, בנויה סביב הכיכר, חנויות קטנות של מזכרות אבל האנשים תמיד מסבירי פנים. יש מוזיאון קטן שמוצגיו נאספו על ידי אמריקני בשם הנרי בייר, סבו של מחזיק המוזיאון.

סביב באנווי יש אינספור טיולים ברגל או באופניים אל טרסות האורז. מצפון לעיירה יש כמה נקודות תצפית יפות.

טיפ: חשוב לזכור שבבאנווי אין הרבה אופציות לינה, רק מלון אחד ובתי הארחה. המלון הוא מלון באנווי הותיק. אם אתם רוצים ללון בו אתם חייבים לעשות הזמנה. הוא גם המקום היחיד שהמילה נוחות איכשהו מתקשרת אליו. השאר הם בתי הארחה פשוטים יותר.

יום 8: כפר בטאד

גם אם באתם ברכב שלכם, מומלץ להשאיר אותו בבאנווי, אלא אם מדובר על ג'יפ 4X4. כדי להגיע לבטאד (Batad) מומלץ לשכור תל אופן שיביא אתכם עד סוף הדרך הסלולה (ניתן לסדר עם לשכת התיירות המקומית של באנויי, במחיר של כ-2,000 פזו הלוך וחזור, תאמו עם הנהג שעת איסוף חזרה) או לראות מתי יוצא ג'יפני לכיוון בטאד. רק קחו בחשבון שהג'יפני לא מגיעים לכפר עצמו ומהנקודה בה מוריד אותכם הג'יפני יש כ-40 דקות הליכה לכל כיוון.

הכפר עצמו יושב במן אמפיתיאטרון של טרסות אורז. מעבר לתצפיות והליכה בטרסות אורז כדאי להגיע למפל טאפיה, שגובהו 21 מטרים ובתחתיתו בריכה שניתן לשחות בה.

בבאטאד יש כיום כמה אפשרויות לינה בסיסיות. ניתן כמובן לחזור לבאנווי או באותה דרך או דרך טרק דרך קאמבולו ופולה. הטרק אורך מינימום יומיים וסביר להניח שתצטרכו לישון בדרך באחד מה-home stay. הדרך עוברת בטרסות, כמה קניונים וגשר תלוי יפהפה.

כך נראים הכפריים ביום עבודה בשדות האורז בבאטאד, צילום: יגאל צור

יום 9: חזרה למנילה

הדרך חזרה מבאנווי למנילה לוקחת את מירב היום. כדאי מאוד לעצור ולראות את הכפר שכוסה בלבה ובאפר בהתפרצות של הר הגעש פינאטובו (Pinatubo). ההר שנמצא בגובה 1,450 מטר, הוא אחד משני הרי געש סמוכים (ההר השני – אראייט Arayat), שהתפרץ במפתיע ב-15 ביוני 1991. ההתפרצות היתה למעשה התפוצצות וולקנית, שבמהלכה כ-300 מטר מגובה ההר נמחקו ושלחו אפר ואבנים עד גודל של אגרוף לגובה של כ-40 ק"מ. באותה עת בחר טייפון להכות בצפון האי לוזון והפך את האפר לנהר בוץ שכיסה כפרים שלמים.

העלייה להר מותנית במזג אוויר טוב, מדריך מקומי ורכב 4X4. ניתן לעשות את כל הסידורים בסנטה ג'וליאנה (Santa Juliana). המחיר נקבע לפי מספר המשתתפים (ניתן גם ללון כאן). חפשו את החברות שמציעות את הטיפוס. אפשרות נוספת היא לעשות גיחה אל מה שהמקומיים מכנים "האגם" שנותר לאחר ההתפרצות הוולקנית. רוב הכפרים שפונו התיישבו לשפתו.

יום 10: האי פלאוואן – פוארטו פרינססה

טיסה אל פוארטו פרינססה (Puerto Princessa) תביא אתכם אל האי פאלאוון (Palawan), שנמצא מדרום לאי לוזון. צורתו ארוכה, בדמות חרב והוא פרובינציה עשירה במכמנים של טבע, יערות, לגונות, חופים ושפע של בעלי חיים. המקום התבסס על מפת התיירות אבל יש בו עדיין כה הרבה לגלות ולראות.

פוארטו פרינססה היא העיר העיקרית (כדאי להצטייד במספיק מזומן אם יוצאים מחוצה לה). היא קרובה למערכת המערות המוצפות העושות את הנהר התת-קרקעי וגם לקבוצת האיים מכוסי המנגרוב הונדה-ביי. צפונה נמצאת עיירת החוף הנעימה פורט בארטון, עיירת הנופש אל-נידו וקבוצת האיים המקסימה שסביבה.

החלק הדרומי של האי כמעט ולא מפותח תיירותית. יש שם שמורות של צבי ים וקאקדו, כמו למשל השמורה נארה. בקבוצת האיים קאלאמיאן מצפון לפאלאוון יש איזור צלילה מהיפים באסיה. כ-180 ק"מ מדרום-מזרח לפוארטו פרינססה נמצא הריף הימי של טובאטאה (Tubbataha) שנחשב לאחד ממקומות הצלילה הטובים כיום בעולם (יקר).

שייט בנהר התת קרקעי (Underground River) – הפארק הלאומי ובו מערכת מדהימה של נהר תת קרקעי עם מערות טבעיות (כפי שהזכרתי לעיל). שייטי הסירות משמשים גם כמדריכים, שמצביעים על התצורות הגיאולוגיות השונות ועל בעלי החיים (מדברים על אוכלוסיה של 400 אלף עטלפים במערות הנהר). השייט הוא בן 45 דקות, במהלכו עוברים רק 1.5 ק"מ. כדי לעשות שייט ארוך יותר יש להצטייד באישור מיוחד ברשויות הפארק בפוארטו פרינססה (3 ימים לפני היציאה).

יש לארגן את השייט בפוארטו פרינססה ולא כדאי לחכות לרגע האחרון, שכן רק 600 איש מורשים להיכנס ביום ובעונה יש לא מעט מטיילי קבוצות. ניתן להזמין את הסיור במקום דרך כל משרד נסיעות מקומי. נקודת המוצא לסיורים היא העיירה סבנג (Sabang), ממנה אפשר לבחור בנסיעה של כשעתיים או בשייט של כ-20 דקות מהמפרץ. לאחר מכן מגיעים לשביל יער שמוביל עד לפתח המערה ובתוך המערה כמובן שייט.

בנוסף כדאי לנצל את היום לרביצה על החוף בסבנג, להגיע אל סלע אוגונג (Ugong Rock), הנמצא במרחק של 20 דקות נסיעה מדרום לסאבנג, שם תוכלו לראות מערכת מדהימה פנימית של מעברים וסולמות צרים שמאפשרת טיפוס בתוך הסלע. לוקח כשעה. ביום זה מומלץ ללון בסאבנג.

אפשרות עצירת באמצע הדרך: פורט בארטון (Port Barton) – העיירה נמצאת באמצע הדרך בין פוארטו פרינססה לבין אל נידו. זהו מפרץ קשתי יפהפה עם שקיעות מרהיבות. ממול ישנה קבוצה מקסימה של 14 איים עם חופים נהדרים ושנרקול מצויין. הלינה פשוטה והחשמל מוקצב רק בשעות הלילה.

יום 11: אל נידו

אל נידו (El Nido) נמצאת בחלקו הצפוני-מערבי של פאלאוון. הרושם הראשוני של העיירה הוא די עלוב אבל המיקום של העיירה מרשים, דחוסה בין מצוק גיר מצד אחד והמפרץ מן הצד השני וכמובן יער גשם טרופי מסביב. יש במקום המון אפשרויות לינה בתקציבים שונים, מסעדות על החוף ויותר תיירים מכל מקום אחר בפאלאוון.

לאורך החוף יש הרבה מועדוני צלילה שמציעים צלילות באתרים שונים. כמו North Rock, South Miniloc ואפילו במנהרה תת קרקעית בשם Dilumacad. ספארי צלילה כוללים לרוב גם ארוחת צהריים ושהיה על אחד החופים היפים.

יום 12: קפיצות בין איים או שהות על אי

אפשרות אחת היא לצאת מאל נידו לטיולי שייט בין איים עם "איילנד הופינג". ישנם מסלולים שונים המשתנים לפי אורך השייט ובכמה איים מבקרים. ישנם מסלולים מאורגנים ואלטרנטיבה טובה יותר היא לשכור לעצמכם סירה ולהחליט לאן תרצו להגיע ובאיזה קצב. כמובן שכל משרדי הנסיעות באזור מציעות את כל האופציות. אתם רק צריכים לבחור את המסלול המועדף עליכם ואת המחיר המתאים. אל נידו היא בסיס לצאת אל הארכיפלג (קבוצת איים) של באקוויט (Bacuit). עיקר הפעילות היא צלילה, שנרקול ושייט. כאן יש עולם תת-מימי עשיר ויפה של דגים, רכיכות, אלמוגים ועוד.

אפשרות שניה היא שהיה על אחד האיים, בין האפשרויות: האי מינילוק (Miniloc) "היפה", הנמצא במרחק של שייט של 45 דקות מאל נידו, שהוא אי צר וארוך עם אתרי שנרקול מצויינים. מינלוק ידוע בלגונה הגדולה המוקפת בסלעים קרסטיים וגם בלגונה הקטנה. האי מנטילוק (Mantiloc), הנמצא במרחק של שעה שייט מאל-נידו הוא אחד האיים הגדולים בקבוצה. כמה מקומות ידועים באי הם החוף הנסתר, רצועה נסתרת מעין, שכולם כמובן יודעים עליה. בצד האחר של האי ישנה הכנסיה של מנטילוק שנוהרים אליה מאמינים ב-31 במאי אבל בעיקר בגלל החוף הנסתר, שניתן להגיע אליו בשחיה דרך נקיק או בשחיה וצלילה בשנרקול.

אפשרות להוספת נופש בבוראקאי או בסבו

השם של האי בוראקאי (Boracay) היה פעם על שפתי כל תרמילאי, בגלל "החוף הלבן", רצועת חוף בת 4 ק"מ שנחשבה ובצדק לאחת היפות בעולם, בגלל חיי הלילה הסוערים והמסיבות המטורפות, וכמובן בגלל השקיעות היפות.

בוראקאי נמצא 350 ק"מ מדרום למנילה. אורכו בסך הכל 7 ק"מ ורוחבו 1 ק"מ בנקודה הצרה ביותר אבל יש לו למעלה מ-30 חופים. ברור שפיתוח בלתי מבוקר גרע מהקסם אבל עדיין האי בהחלט שווה. קל מאוד להגיע בטיסה ממנילה ויש טיסות לפרקים מסבו. יש באי למעלה מ-300 מלונות נופש! ושפע של אפשרויות לפעילות, כמו: צלילה, שנרקול, רחיפה וכמובן שפע אינסופי של מסעדות וברים.

סבו (Cebu) נמצא בלב קבוצת האיים הענקית של הויסאיאס (Visayas) הנמצאת כ-600 ק"מ דרומית למנילה. הוא האי ה-9 בגודלו בפיליפינים, 300 ק"מ אורכו, וסבו העיר היא השניה בגודלה במדינה. מכאן שהיא גם מרכז של תחבורה אווירית וימית ואין שום בעיה להגיע אליה.

רוב התיירים כמובן פונים אל החופים או אל האיים השונים הנמצאים מצפון או ממערב לסבו. על החופים יש שפע של בתי מלון ואם הכיוון הוא איים אחת הבחירות הטובות לנופש רגוע הוא האי מלפסקואה (Malapascua), שהחול שלו הלבן מזכיר את זה של בוראקאי או האי הפופולארי בנטאיאן (Banatayan).

בסבו כדאי לראות את פסגת אוסמניה – עם תצפית מרהיבה על סבו, מפלי קווסאן הנמצאים במרחק של 100 ק"מ מהעיר סבו (מחייב לינה באזור) ושמורת הציפורים באי אולנגו. בעיר סבו נמצא הצלב של מגלן, שהגיע לכאן ב-1521 וכנסיית הילד הקדוש (אל ניניו) - הכנסיה הראשונה שהוקמה בפיליפינים ובתוכם נמצא הפסל של סנטו נינו דה סבו, הקדוש הפטרון של סבו.

הגעה למדינה

הגעה למנילה בטיסות ישירות או דרך יעדי ביניים כמו בנגקוק והונג-קונג. שדה התעופה נינו אקינו נמצא 8 ק"מ ממרכז העיר ומכאן יש שרות טוב של אוטובוסים ומוניות.

תחבורת פנים ושירותי תיירות נוספים

טיסות בתוך המדינה

יש כאן רשת טובה של טיסות פנים למרבית יעדי התיירות, במחירים סבירים. לא אחת טיסה זולה יותר משייט והרבה יותר בטוחה.

מעבורות

מעבורות תמצאו בשפע ולכל מקום. למרות שיפור ניכר ברמת הבטיחות עדיין צריך לקחת בחשבון, שהים יכול להיות סוער אפילו בעונה היבשה. יש חברות שונות שפועלות בין הנמלים השונים. המחירים זולים בהשוואה למערב, בעיקר אם מזמינים מראש.

אפשר להשוות מחירי טיסה או מעבורת לפוארטו פרינססה בקישור הזה » תגלו מהר מאוד שטיסה לפוארטו פרינססה עולה כ-40$ ואורכת שעה ו-25 דקות, המעבורת לעומת זאת לא פועלת כל יום, אורכת 30 שעות!!! והמחיר בערך 25$. אז אמנם זה מאוד נחמד להתחכך עם מקומיים אבל אם אין לכם זמן, כדאי לוותר על החוויה.

מטרו ורכבת עילית

בתוך מנילה נוח וקל להשתמש במטרו וברכת עילית ולהמנע מהפקקים הגדולים שלרוב יש על הכבישים. קו מס' 1 של הרכבת העילית הוא הנוח ביותר לתיירים שכן הוא עובר במקומות כמו אינטראמורוס, מאקטי וארמיטה.

אוטובוסים

יש שפע אוטובוסים, כולל אוטובוסי לילה ליעדים של תרמילאים בלוזון עם מחירים זולים.

מוניות

מוניות ה-FX ממוזגות ונוחות, נוסעות בקווים קבועים במנילה ובערים אחרות. צריך לוודא שאתם על המונית הנכונה.

ג'יפני

יש קווים שלהם בכל העיר והם מגיעים לכל מקום. נסיעה בג'יפני עולה סכום קבוע לארבעה קילומטרים ראשונים, לאחר מכן זה עוד פסו לכל קילומטר. לרוב בתוך העיר לא תעברו את התשלום הראשוני.

נסיעה בג'יפני במנילה, צילום: יגאל צור

תלת-אופן

עדיין אחד מסוגי התחבורה הפופולריים ביותר, בעיקר בעיירות קטנות.

עלויות, יוקר, תקציב משוער

פיליפינים במושגים מערביים/ישראלים זולה. זה מתבטא בכל: טיסות פנים, תחבורה מקומית, לינה שמתאימה לכל כיס ותקציב, אוכל, בילויים וסיורים. עדיין הגיוני שבמסלול כפי שתיארתי הוצאה ממוצעת כוללת ליום תהיה סביב 100-150$. מתוך הנחה שאתם ישנים במלון סולידי של 4 כוכבים, נוסעים ברכב שכור או משלבים תחבורה מקומית עם סיורים מקומיים ואוכלים ונהנים.

מבחינת לינה תמצאו את כל האפשרויות, החל ממלונות 5 כוכבים דה-לוקס ועד ביקתת במבוק או חדר דיקט על החוף. השאר תלוי בנוחות שלכם ובמחיר בהתאם.

כסף: המטבע הוא פזו. כדאי לפרוט בהגעה במנילה. ניתן למשוך כסף ממכשירי ATM. לקחת בחשבון שמחוץ לערים הגדולות ומרכזי תיירות אין כספומטים ואפשרויות פריטה, לכן כדאי שתמיד יהיה לכם מספיק כסף מקומי.

הטבות לפנסיונרים ולגיל השלישי

אין הטבות של ממש לפנסיונרים. תמיד כדאי לעשות את כרטיס פנסיונר בינלאומי ולשלוף אותו במוזיאונים או באתרים בתשלום.

חגים ופסטיבלים

כל עיר, עיירה וכפר אוהבים את הפייסטות שלהם ויש להם אינספור כאלה, בעיקר סביב חגים ומועדים קתוליים והדמויות של ישו, מריה וקדושי הנצרות. החשובים מביניהם:

אטי-אטיהאן: בדרך כלל באמצע ינואר. חג לדמותו של ישו התינוק (סנטו ניניו), עם ריקודי רחוב ותלבושות ססגוניות.

פלורס דה-מאיו: פסטיבל פרחים שנחוג לדמותה של הבתולה מריה, נחוג בדרך כלל באמצע מאי כדי לקבל את פני הגשם.

מאסקרה: משהו בדומה למרדי-גרא, נחוג באוקטובר עם רקדנים הלובשים תלבושות ססגוניות.

סינולוג: עוד פסטיבל ענק באמצע אוקטובר לדמות של ישו התינוק. בעיקר צעדות רחוב ססגוניות והרבה מוסיקה חיה.

קרב תרנגולים: זה אמנם לא פסטיבל, אבל אי אפשר שלא להתייחס לתופעה. הפיליפינים, בעיקר גברים, מכורים לקרבות תרנגולים. יש ארנות (איצטדיונים קטנים) בכל עיר ועיירה. האנשים המהמרים הם מחזה יותר מעניין מהקרב בין שני תרנגולים שלרוב נגמר בפציעות קשות והוא די מזעזע.

קניות ושווקים

מנילה מלאה מרכזי קניות מודרניים. הבולטים הם גרין היל ומגה-מול. בחנויות יוקרה המחירים כמו בארץ אבל לעומת זאת חיקויים ותוצרת מקומית או סינית הם זולים. יש שתי רשתות גדולות של שיווק: ה-רוסטאן וה-SM, שטובות בעיקר לביגוד והנעלה, מעט יותר זול מהמערב.

סארי סארי, פירוש השם "הכל" או "מיגוון" הן חנויות קטנות שנמצאות בכל מקום ויש בהן כל מה שצריך, כמו: שמפו, או כדור אקמול.

אחד הדברים הטובים ביותר לקנות היא אמנות שבטית, כמו למשל עבודות עץ, מסכות, תכשיטים ורקמה של האיפוגאו. באזור של הר הגעש טאאל יש תעשייה של כלי מיטה עם רקמות. ניתן למצוא בשוק המקומי אבל גם במקומות אחרים. ברחובות מנילה מוכרים כלי נגינה. אולי הצליל לא משהו אבל לא אחת הם משובצים באם הפנינה בצורה יפה.

אוכל ומסעדות

אוכל

האוכל הפיליפיני איננו דומה לאף מטבח אחר בדרום-מזרח אסיה. יש בו תערובות והשפעות של כל מי שעבר בארכיפלג הגדול הזה: מאלאים, סינים וספרדים. זה רחוק מלהיות חריף ובעיקר מתקתק. להגיד שהוא מדהים – התשובה היא לא, אבל אין ספק שיש מנות מצויינות. למשל "לאפו לאפו" אותה מנת דג שמנציחה את שמו של ראש השבט שהרג את יורד הים מגלאן ומבושלת באין ספור אופנים שונים.

אין ספק שתתפתו לאכול "לצ'ון", נתח מחזיר שלם שהעור שלו צלוי כמו דבש מוקשה ואין תייר שלא עוצר לראות איך מכינים אותם על המוטות סמוך לרובע הסיני.

יש הרבה דגים ופירות ים שאפשר להנות מהם, בעיקר מחוץ למנילה. באנגוס, הוא שם של דג נוסף מוכר בעל בשר חום עדין. יש הרבה פחות אוכל רחוב מאשר בשאר אסיה.

שתיה

סאן מיגל היא הבירה הפופולארית ביותר, ברמות חוזק שונות החל מקלה יותר ועד חזקה. מחיר בירה במנילה נמוך, גם בבר וגם ברחוב.

פירות טרופיים

פירות טרופיים זאת חגיגה. בראש ובראשונה אננס ומנגו – מדהימים, אטיס בעל צורה קונית שנקרא באסיה רוז אפל, והוא קריספי, המון סוגי בננות, קוקוס, דוריאן – מסריח ומדהים, פרי הג'ק – מתוק חמצמץ, לנזונס – קטנים עגלגלים בדומה לליצ'י, מנגוסטין – מלך הפירות, סגלגל ובפנים נראה כמו שום ופאפאיה.

פינאטובו - חגיגת טעמים של פירות טרופיים, צילום: יגאל צור

בטיחות ובריאות

במנילה בטוח כיום להסתובב גם ביום וגם בלילה. באזורי שווקים עמוסים כדאי כמובן להיזהר. יש להימנע מהצעות ידידותיות להזמין אתכם למשקה, במיוחד באזור חיי הלילה של מאלאטה. בעיקרון הפיליפינים ידידותיים ומסבירי פנים.

ילדים משוטטים הם בעייה אמיתית וקשה לדעת איך להתנהג איתם, האם לתת כמה מעות או להתעלם. מספרם במנילה מוערך בכ-1.5 מיליון.

חיסונים הם מה שנדרש כרגיל במזרח. החשובים ביניהם הם טטנוס וצהבת. אל תשכחו שזהו אזור טרופי ולח, הגנה נגד יתושים היא הכרחית. מדי שנה יש עלייה במספר מקרי הדנגי בעיקר בעונת הגשם או לאחריה. רצוי הגנה גם נגד שמש. מאחר ותהיו הרבה בים – כדאי משהו נגד צריבות של מדוזות ודומיהן.

כדאי להימנע מקיום יחסי מין באזורי שעשועים. רמת הרפואה טובה במנילה, באזורי תיירות וגם בעיירות קטנות.

מים לשתייה: אך ורק מינרלים.

קהילה יהודית

בית חב”ד מנילה

  • כתובת: Makati City, Manila Philippines 1210 ,2864 E. Zobel Street
  • טלפון: 63-02-945-7545+ / 63-917-825-5770+
  • אתר אינטרנט: chabad.ph

בית חב”ד סבו

  • כתובת: Subdivision, Kasampagan, Unit B Pres. Aguinaldo St. Villa Aurora, Mabolo, Cebu City
  • טלפון: 63-917-311-1770+
  • אתר אינטרנט: chabad.ph

בית חב”ד אל-נידו

  • כתובת: Ocean Vista Inn, Bgy. Beuna Suerte, Zone 2, El Nido, Palawan
  • טלפון: 63-927-961-7699+ / 972-54-526-5774+
  • אתר אינטרנט: chabad.ph

טיפים להתנהלות במדינה

השפה העיקרית היא טאגאלו. האנגלית מאוד נפוצה ולכן קל להסתדר בכל מקום. לא מעט פיליפינים מדברים גם ספרדית. אולי העובדה שכולם מדברים אנגלית, הולכים לכנסייה ולמרכז קניות, הופך את הפיליפינים לפחות "אקזוטית" אבל היא בהחלט כזאת ויש קודים של התנהגות שמומלץ להכיר.

  • המושג hiya שמכתיב את התנהגות הפיליפינים, למשל לא להגיד לא בפה מלא, להימנע מלומר משהו שיציג אותך באור לא טוב.
  • להתנהל במתינות, בעיקר לא לגרום מבוכה לצד השני בין אם זה נהג מונית או מלצר. בעיקר לא להרים קול או להתנהג בגסות.
  • פיליפינים פתוחים למדי ונוהגים לשאול שאלות אישיות וישירות, כמו מאיפה אתם, בני כמה אתם, האם אתם נשואים וכן הלאה. זה חלק מן הרגשת האירוח שהפיליפינים אוהבים לתת.
  • זמן פיליפיני לא ממש צמוד לשעון.
  • יש קצת מצ'ואיזם שמושפע בעיקר מסרטים מקומיים. כל גבר בטוח שהוא סופר רומנטי ומושך.

עבודה בשדות האורז בפיליפינים, צילום: יגאל צור

יעדי הכתבה

סגור
0
×