סן אנטון - חופשת סנובורד עצמאית

תכנונים, הגעה ומקום הלינה
 השנה החלטנו (אני ו"הגבר" שלי, כך יהיה להלן) על חופשת סקי עם נסיעה ושהייה בסגנון קצת אחר. רצינו לנסות את הקונספט של לינה בצימר/דירה עם מטבח. ידעתי שאופציה זו נפוצה מאד באוסטריה וגם היה לי ניסיון בארגון חופשה באוסטריה מלפני שנתיים (במאיירהופן). לכן, החלטנו ללכת על אוסטריה. שבועיים בדיוק לפני המועד המתוכנן לחופשה, הזמנו טיסה למינכן בעלות של 339$ לתאריכים 14.3.2009 עד ה- 21.3.2009. בשישי-שבת ישבנו היטב על האינטרנט, כדי להחליט איזה אתר מתאים לנו השנה. כידוע, האוסטרים הם אנשים מאד מאורגנים. מתוך אתרי האינטרנט של האתר ניתן לשלוח בקשה לחיפוש לינה, בה מכניסים את הקריטריונים, בהם מעוניינים, ובעלי המקומות הרלוונטיים חוזרים אליך עם הצעות - מאד נוח ויעיל. לאחר שקראנו, כאן באתר, את הדיווח של הילה על סן כריסטוף (דיווח שובה לב), החלטתי שאני רוצה לנסוע לסן אנטון.

ההגעה לסן אנטון ממינכן היתה עבורנו פשוטה, בזכות ההנחיות שהורדנו מ-Google Maps בלבד. אין צורך ביותר מזה. שכרנו רכב בישראל בעלות של 259 יורו, כולל ביטוח, צמיגי חורף ושרשראות. קיבלנו רכב פורד בצורת מיני ואן קטן ומגניב, עם 1,000 ק"מ בלבד.

 הבקשה לחיפוש מקום לינה נשלחה וההצעות החלו לזרום. החלטנו ללכת על הכפר הסמוך לסן אנטון, הנקרא פטנאו (Pettneu). שכרנו צימר מקסים (שכלל מדיח כלים) אצל משפחה נחמדה מאד (אתר אינטרנט: www.arlberg-zangerle.at). יש לציין, שבעלי הבית אינם בדיוק דוברי אנגלית, אבל הבן שלהם כן. זה לא הפריע להם לנהל איתנו שיחות, כאשר הם מדברים איתנו גרמנית ואנחנו עונים באנגלית - הבנו אחד את השני לא רע. היה משעשע!

לתחילת הכתבה

הכפר שלנו - פטנאו
הכפר פטנאו הוא כפר קטן ושקט מאד וחיים בו כמה אלפי תושבים. במרכזו יש סופרמרקט קטן, שמלא בכל טוב, כנסיה, חנות ספורט, Information Center שבו קנינו את הסקיפס, קונדיטוריה טובה, בה ביקרנו כמה פעמים טובות וגם כמה מסעדות. המרכז היה במרחק של כ-500 מטר מהצימר שלנו. יש גם קאנטרי עם בריכה ומרכז ספא מעבר לנהר, שחוצה את הכפר (במרחק של כ-1,000 מטר מהצימר שלנו). כאורחים בצימר, קיבלנו כניסה חופשית וחינמית לבריכה. הכניסה לספא היא בתוספת תשלום של 8 יורו לאדם. ערב אחד היינו בבריכה בלבד (לא ממש עניין אותנו).

כפי שקראנו, הבית מרוחק כ-200 מטר מתחנת האוטובוס, שמגיע בתדירות של כל 12 דקות ונוסע במשך חמש דקות עד לסן אנטון. ישנם שלושה קווי אוטובוס שונים, המסיעים מפטנאו לסן אנטון וההפך. לכל אחד מסלול נסיעה ותחנות מעט שונות, המפוזרות בכפר, כך שאין עומס באוטובוס (תמיד היה מקום). למרות החשש שלנו מזה, מצאנו שאין בכלל בעיה להתנייד עם האוטובוס וזהו שירות מעולה,יעיל וכמובן - בחינם. בנוסף, ישנו שירות דומה בלילה, לרווחת בלייני הלילה, בעלות של 5 יורו, לכל כיוון. האוטובוס האחרון יוצא מסן אנטון ב-12 או 1 בלילה. למי שבכל זאת רוצה להגיע עם האוטו לסן אנטון, יש חנייה, לדעתי היא בתשלום במשך היום.

 סן אנטון, לעומת זאת, תוססת הרבה יותר. רחובה הראשי מקביל לבסיס האתר והוא מלא בברים, בתי קפה, חנויות וסופרמרקטים. הרחוב צבעוני ועליז ביותר ובסיום כל יום גלישה טיילנו לאורכו. כאורחים בצימר שלנו, קיבלנו שבוע שלם של שמירת חפצים בחינם ברשת החנויות לציוד Intersport Arlberg (יש כמה מרכזים בסן אנטון). אנחנו בחרנו בחנות שסמוכה למעלית Galzig, השירות היה מעולה ונוח ביותר.

לתחילת הכתבה

שלושת הימים הראשונים
 מרחב הסקי Arlberg כולל מספר לא מבוטל של אתרים, בהם St. Anton, Lech, Zurs, Rendl, St. Christoph, Stuben, Zurg ו- Oberlech. זהו, ללא ספק, מרחב גדול, המספק מגוון אפשרויות, לכל דורש. אנחנו ביקרנו בחמישה עיקריים - Lech + oberlech, Zurs, St. Anton + St. Christoph. לצערנו, לא הספקנו את Rendl, המומלץ, וגם ב- Stuben לא היינו, אבל, כידוע, אי אפשר להספיק את הכל. גם באלו שהיינו לא הספקנו לעבור על הכל. פשוט בלתי אפשרי. מבחינת מזג האוויר - היו לנו שלושה ימים אפורים ושלושה ימים שמשיים.

את היום הראשון עשינו בסן אנטון וסנט כריסטוף. זה היה יום אפור ומושלג, בקושי ראינו חצי מטר מלפנינו. העובדה, שזה היה היום הראשון באתר הלא מוכר, יחד עם זה שאנחנו צריכים להתחמם ולהיזכר איך גולשים, הביאו את היום הזה למצב, שלא ממש יכולנו לגלוש וליהנות. למרות זאת, החלטנו לעשות מסלולים כחולים והתחלנו בפסגת ה-Galzig. עשינו את מסלולים 5 ו-8 (כמה פעמים) וקצת ממסלול 9, אליו נכנסנו פעמיים: הפעם הראשונה, לאחר ירידה של כ-500 מטר בפאודר מטורף, כאשר רק שנינו לבד. עצרתי ואמרתי לגבר שלי, שזה נראה לי חשוד שרק אנחנו כאן ושייתכן שאנחנו טועים בדרך, לכן עלינו ברגל חזרה (כמה זה מעייף). לאחר מכן ניסינו להגיע למסלול שוב, כי חשבנו שקודם לא היינו בדרך הנכונה, פשוט אי אפשר היה לראות. רגע לפני הפיצול למסלול, ראינו התקהלות ונאמר לנו, על ידי הגולשים עצמם, שהמסלול סגור. שוב נאלצנו לעלות ברגל (פשוט מהנקודה ממנה יצאנו לא היה לוח אלקטרוני, שמעיד שהמסלול סגור).

מסלול 8 הוא מסלול נחמד, יש בו חלקים צרים וחלקים רחבים, יש בו שתי פניות חדות ופתאומיות והוא מוביל לסנט כריסטוף. ביום סוער, זהו אינו מסלול הכי סימפטי. לעומת זאת, מסלול 5 הוא מסלול רחב מאד ודי מתון. באופן כללי, שמתי לב, שכאשר המסלול מסומן ככחול, הוא הרבה פעמים צר (כנראה על חשבון המתינות שלו), אבל, כידוע, מסלולים צרים לא אהובים על גולשי הסנובורד. לכן, אחרי היום השלישי, הבנתי שאני מעדיפה מסלולים אדומים ומעלה, שייתכן והם תלולים, אבל הם אינם צרים!

 ביום השני גלשנו ב-Lech, יחד עם עשירי האלפיון העליון. כדי להגיע ל-Lech, לוקחים אוטובוס מסן אנטון, שעובר דרך סנט כריסטוף וצורס. הנסיעה אורכת בערך 30 דקות, עם נוף מהמם. Lech הוא אתר מקסים, הכולל מערכת מעליות נהדרת, עם כסאות מחוממי מושב. היה שלג מעולה וסוף סוף יכולנו להתחמם ולהיזכר איך גולשים. התחלנו עם מסלול 34 ועשינו אותו כמה פעמים. לאחר מכן, עלינו גבוה יותר למסלולים 34d, 51, 35 ו-34a, שגם אותם עשינו מספר פעמים, כך עבר לנו היום מהר מאד. מסלול 34a מוביל לעיירה עד למטה והוא מסלול מקסים. כל המסלולים ב-Lech הם מאד רחבים. כמו כן, אפשר לצאת מחוץ למסלול, בלי בעיה, ולגלוש לידם, זהו פשוט מרחב פתוח ומזמין. האתר היה די ריק, לא עמדנו בתור למעלית אף לא פעם אחת וזה נכון עבור כל הימים ועבור כל האתרים, בהם ביקרנו. מדהים!

ביום השלישי עברנו לצורס, שהוא אתר יפה מאד עם נופים מהממים. יחד עם זאת, יש לצורס חיסרון אחד בולט, משום שהוא אתר עם עליות ומורדות, תוך כדי המסלול וגם איזורים שטוחים. קרה לא פעם, שנאלצנו להשתחרר מהבורד, באמצע המסלול, על מנת לעבור את הגבעה. גם פה המסלולים הכחולים כוללים איזורים צרים. בנוסף, בהרבה מסלולים ישנן הצטלבויות עם מסלולים אחרים, מה שהופך את זה מועד לפורענות, מבחינת תאונות. על כן, יש להיזהר.

 ביום הזה עשינו את מסלולים 17, 15, 3, 3b ו-2. במסלול 17 יש חלק ארוך ושטוח, כנ"ל במסלול 2. מסלולים 3 ו-3b היו מעט צפופים. מסלול 15 הוא מסלול אדום, שבחלקים מסוימים שבו הוא צר, יחסית, ויש בו גם חלקים תלולים. החלק האחרון שלו לא כל כך סימפטי, שכן הוא מתעקל (ממש בצורת פרסה) וצר ומתנקזים אליו גולשים ממסלולים נוספים (צר ברמה, שרק אדם אחד יכול לגלוש בו). מכאן, שאת צורס פחות אהבתי.

לתחילת הכתבה

שאר ימי השבוע - השמש זורחת
 ביום הרביעי חזרנו לסן אנטון. זה היה יום שמשי ומדהים. התחלנו במסלול 20, שחלקו האחרון מתחבר עם מסלול 4 ואז שוב נפרד ממנו למעלית ישנה, שמעלה שוב לאותה נקודה ממנה יצאנו, הנקראת Gampen. מסלול 20 הוא די סתמי. מ-Gampen עלינו לפסגת Kapall, ממנה נשקף נוף מדהים, וירדנו את מסלול 36, המסתיים ב-Gampen שוב. משם, לקחנו את מסלול 21 אדום, שהפך להיות המסלול האהוב עלי ביותר. זהו מסלול מגוון, בעל חלקים רחבים מאד וחלקים רחבים מעט פחות. בחלקו מתנקזים אליו גולשים ממסלול 22 שחור - אז יש להיזהר. בהמשך, אפשר לעצור בקרייזי קנגורו או בפאב שלידו. לאחר מכן, מתחברים עם מסלול 1, עד למטה. אגב, בחיבור עם 1, ניתן להמשיך ישר ולהגיע ל-Mooserwirt - הפאב הידוע. אנחנו ויתרנו, כי הוא היה מפוצץ באלפי אנשים, כבר בשעה 3 אחר הצהריים. האמת היא, שבדיעבד, אני מצטערת על כך, שאפילו לא ניסיתי.

 לאחר מכן עלינו שוב ל-Kapall ועשינו את מסלול 37 האדום, שהיה מאד אהוב עלי. חלק מהמסלול מתחבר עם מסלול 35 השחור (והשד ממש לא נורא). בסוף הקטע הזה יש עיקול וחלק צר, שמסתיים במפגש עם 36 כחול וירידה חזרה ל-Gampen (את החלק עם השחור לא רואים במפה). בהמשך, ירדנו דרך 21, שוב לבסיס האתר, ולקחנו את הגונדולה החדשה והגדולה ה-Galzigbahn לפסגת ה-Galzig (איפה שהיינו ביום הראשון ולא ראינו כלום). עשינו שוב את 8, כי הפעם יכולנו לראות אותו וגם את 5, שהיה תענוג לגלוש בו (שלא כמו ביום הראשון, אז לא ראינו לאן אנו גולשים).

בהמשך, כדי להגיע למסלול 4 כחול, שמקיף את ההר, התחלנו את מסלול 10 שחור, שהיה בהחלט תלול, אך מהנה. ממנו התחברנו ל-4 אדום, שהיה לא פחות תלול מ-10 שחור ובסופו התחברנו ל-4 כחול, שעובר בוואדי בין שני הרים. זהו בהחלט מסלול ארוך, מהנה, מתון ורחב במידה סבירה. כצפוי, מאחר והוא חולש על איזור מעניין, בין שתי פסגות, מתנקזים אליו גולשים רבים ממספר מסלולים ובכל זאת, הצפיפות לא הייתה מעיקה. בחלקו האחרון, מתחבר המסלול עם מסלול 20 (כפי שציינתי לעיל) ואפשר מנקודה זו לעלות במעלית הישנה ל-Gempan או להמשיך ולהתחבר עם מסלול 1, עד לעיירה בחזרה (כפי שאנחנו עשינו).

 חלקו האחרון של מסלול 4 הוא מעט צר ושטוח, מה שלא ממש פגע בהנאה ממנו. מסלול 1 הוא מסלול מתון, ארוך ורחב, מלא מוגולים. למרות זאת, מאד נהנינו ממנו. יש לציין, שלא מעט מסלולים, כגון 6, 7, 7a, לא עשינו, מאחר והם מסתיימים ב-T-bar. כסנובורדיסטים, אנחנו מעדיפים להימנע מהם. מה שכן, את מסלול 12 ו-17 פיספסנו, מאחר ולא הבנו איך מגיעים אליהם. רק בערב האחרון, בנו של בעל הבית הסביר לנו ואמר שזה פספוס, אז אם אתם שם - לא להחמיץ. כדאי גם לעלות לתצפית ה-Valluga - אנחנו לא הספקנו וחבל. ככה זה, כשרוצים להספיק כמה שיותר, בעיקר כשמזג האוויר לא איפשר לנו יותר מדי, כפי שתקראו בהמשך.

 ביום החמישי חזרנו לצורס, בתחילת היום, ואחר כך עברנו ל-Lech. התחלנו בצורס עם מסלול 12. לסנובורדיסטים הוא ממש לא מומלץ, כיוון שיש בו חלקים צרים וגבעות, שמכריחות להשתחרר מהבורד. כמו כן, בסיומו של המסלול, חייבים ללכת ברגל, על מנת להתחבר עם מסלול 17 או 18 (הולכים נגד כיוון התנועה) או לעבר מעלית Muggengrat, שמעלה לעבר מסלולים 10 ו-11. עם זאת, הנוף מדהים. היינו במסלול ממש לבד. חזרנו דרך מסלול 18 לעיירה. משם, הגבר עלה שוב לבדו למעלה, למסלול 10, שמקיף את ההר. המסלול מחולק לשלושה חלקים: בתחילה יש ירידה תלולה מאד רחבה וארוכה. בהמשך יש מסלול גלישה ארוך ומגניב, בו ישנן עליות קטנות וירידות עם עיקולים (העליות לא דרשו שחרור מהבורד). בסוף ישנו חלק ארוך ושטוח, המחזיר חזרה לכפר. הגבר נאלץ בסוף להוריד את הבורד, על מנת לחזור לעיירה. עם זאת, המסלול מומלץ מאד, בעיקר לסקיירים ולסנובורדיסטים, שרוצים אוף פיסט. הנוף שם הוא מדהים!

 משם נסענו ל-Lech. התכנון היה לעשות את המסלולים האדומים, שלא עשינו ביום השני, אבל אז מזג האויר התקדר. למרות זאת, עלינו לפסגת Krieghorn ודרך מסלול 43 כחול הגענו למעלית, שהעלתה אותנו לפסגת Hochlicht כדי לגלוש את מסלול 45 אדום. בשלב זה כבר היה אפור, עם שלג כבד, לא ראינו ממטר. ירדנו בקושי את 45, הגענו למעלית ובמילים עדינות - פשוט ברחנו משם. עלינו חזרה ל-Hochlicht ומשם ירדנו, עם מסלול 35 כחול, עד למעלית Hasensprung. מהמעלית ירדנו למסלול 51, שהתחבר עם החלק האחרון של מסלול 35. משם, חזרנו במעלית לנקודת היציאה של מסלולים 34, שמוכרת לנו עוד מהיום השני. הגובה כאן היה נמוך יותר והיתה ראות טובה, לכן עשינו מספר פעמים את מסלול 34b האדום וממש נהנינו ממנו. משם עד הסוף חזרה לעיירה.

 ביום השישי עדיין ירד שלג, אבל היו גם פרצי שמש. לפיכך, וויתרנו על Rendl והחלטנו שעושים שוב את סן אנטון - פשוט חרשנו שוב את האתר, לפני סיום החופשה. באותו יום היו רוחות והיה גם קר מאד בפסגות הגבוהות, אבל השלג היה מצויין. בנוסף למסלולים, אותם עשינו ביום הרביעי, עשינו גם את מסלול 9, הזכור לשמצה עוד מהיום הראשון. לאחר שעשינו אותו, הבנו למה הוא היה סגור ביום הראשון והרביעי: זהו מסלול צר מאד, המקיף את צלע ההר ובנוסף חוצה T-bar, כך שצריך להיזהר ממנו בנקודה זו. האמת היא, שזה היה מסלול די גרוע. מה שכן, מי שאינו מפחד מ-off piste, פשוט יכול לברוח ממנו באמצע ולרדת את צלע ההר, עד שמתחברים עם מסלול 4. זו אופציה נחמדה, אבל אנחנו ויתרנו עליה.

לתחילת הכתבה

אוכל, בילויים ושאר ירקות
את כל הארוחות ארגנו בעצמנו ולא אכלנו אפילו פעם אחת בחוץ - כל זאת מבחירה! סך כל ההוצאות שלנו לאדם, כולל דלק, הסתכמו ב- 150 יורו. עשינו ארוחות שחיתות! ארוחות בוקר עם לחמים שונים, גבינות, ירקות, ביצים, קורנפלקס. כל יום הכנו לחמניות עם גבינות או נקניקים או ביצים ולקחנו להר. זה פשוט כיף לשבת לאכול על איזו פיסגה סנדוויץ` טעים מהבית. לנו, אישית, זה יותר כיף מלשבת איפשהו ולהזמין ארוחת צהריים גדולה. בדרך כלל, עצרנו אחר הצהריים לשתות בירה או שוקו, יחד עם חטיף גרנולה, שהבאנו איתנו. בסוף כל יום גלישה, עצרנו בסן אנטון ונכנסנו לסופרמרקט, לבחור ארוחת ערב. אכלנו סטייקים עם תפוחי אדמה, פסטות שונות וגם פעם אחת ארוחת ערב רגילה - חביתה, סלט ולחם עם גבינה. בכל הארוחות היה סלט, בקבוק יין, בירה וקינוח מן הקונדיטוריה.

 אני חייבת להודות, שבערבים ממש לא היה לנו כח לצאת. רק המחשבה על להתלבש ולצאת החוצה בקור ובשלג עשתה לי רע, לכן וויתרנו. אולי בפעם הבאה נתאמץ יותר. עם זאת, כמעט כל יום ישבנו איפשהו בסוף היום. העלויות נעות סביב 3 יורו לקפה/שוקו, 5 יורו לבירה.

לתחילת הכתבה

עלויות ואיך להוזיל אותן
 ראשית, שהייה בדירה/צימר עם מטבח מוזילה עלויות בצורה משמעותית. למשל, ארוחת סטייק, עם תפוחי אדמה, סלט ושתיה קלה (ללא אלכוהול) עולה בסביבות 30 יורו במסעדה. הכנה בבית עלתה בסביבות 15 יורו לשנינו! אז אין ספק, שכאן חסכנו והרבה ובמקביל אכלנו טוב. אם היינו אוכלים כל יום בחוץ, אין ספק שלא היינו אוכלים ארוחות בטיב שכזה ובטח לא בכמויות שאכלנו. כמו כן, אלכוהול כידוע עולה והרבה (הכוונה בעיקר ליין).

 שנית, מאחר ויש לנו ציוד, חסכנו בין 150 - 180 יורו לאדם. השלמה של כל הציוד עשינו השנה לפני החופשה. את הבורדים ואת הביינדינגים לשנינו קנינו יום לפני הטיסה ב"למטייל". באשר לצימר בכפר הסמוך לסן אנטון, אינני זוכרת בדיוק את שיעורי ההוזלה, אבל ברור שזה הוזיל, בערך 20 יורו ללילה ואף יותר. השנה לא לקחנו שיעורים.

פירוט עלויות:

לפני סיום, המלצה אחרונה: מאחר והשנה נסענו עם ציוד, ברור שנסיעה לשדה התעופה במונית לא היתה אופציה. לכן, חשבנו להחנות את הרכב בשדה, אבל גם בחנייה בשדה צריך להיגרר עם אוטובוס, מהחנייה לטרמינל. מבירור קצר שערכתי, גיליתי שיש חניון, הנקרא "חניון טסים", בכפר טרומן. הסידור הוא כזה: מתקשרים עד 12 שעות לפני הטיסה לוודא שיש מקום. מגיעים עם הרכב לחניון (יש שילוט ואין בעיה) והם לוקחים אותך לשדה בטרנזיט שלהם (לא חיכינו יותר מחמש דקות). המקום מאובטח ומאויש 24 שעות. ביום הנחיתה יש שתי אופציות: או שלוקחים אותך חזרה לחניון או שמביאים לך את האוטו לשדה ומחכים לך בכניסה לטרמינל, עד שאתה יוצא (כך שלא משלמים בחניון של השדה). אנחנו לא השארנו להם את המפתחות, לכן אספו אותנו מהשדה וחזרנו איתם לחניון. הם חיכו לנו בזמן והשירות היה מעולה. עלות של 26 שקלים ליום. בכל מקרה, זה זול יותר מכל מונית. מגיע להם הפירגון ומומלץ.

 לסיכום, החופשה היתה מוצלחת ביותר ומצאנו שהאתר מתאים למתקדמים. להתראות בשנה הבאה!

לתחילת הכתבה

הדיווח משתתף בתחרות דיווחי גולשים 2009 ומתחרה על פרס חופשת סקי!

יעדי הכתבה

• אירופה
• אוסטריה
• סן אנטון