%|%קונים כרטיס בתחנת הרכבת
לקראת הנסיעה מניו-דלהי לעיר אגרה הלכתי לתחנת הרכבת מול סמטת המיין-באזאר. המקום הומה, מוזנח. נכנסים לאולם המרכזי - עשרות תורים לפני הקופות, כל השלטים בהודית. רעש, דחיפות, ההמון זז כל הזמן. חוששים לציוד, שומרים הכל קרוב. עולים לקומה השניה שם מוכרים כרטיסים לתיירים ולהודים האמידים. באולם שני תורים: אחד לתשלום במטבע זר ואחד במטבע המקומי. אם חפצת בתשלום ברופיות תהיה חייב להציג את טופס החלפת המטבע מנמל התעופה. (זוכרים את הגליון המלא בחותמות) קח טופס בקשה לכרטיס, מלא את הפרטים של הרכבת והפרטים האישים שלך. פרטי הרכבת ומספרה מופיעים על הקיר בטבלה גדולה. תידרש למלא את כל פרטי הדרכון והויזה. לאחר מכן הצטרף לתור המתקדם לאיטו לפקידים היושבים מול מחשבים (סוף סוף קידמה). הוא בודק את הפרטים .
זיכרו למלא גם את סעיף הגיל והמין - ללא הפרטים האלה הטופס לא ייקלט ותצטרך להשלים. הפקיד בודק במחשב את הפרטים (לגבי הרכבת כמובן) קולט את הבקשה ופולט כרטיס עליו מסומנים כל הפרטים כולל מספר הרכבת, מספר הקרון והמושב. הרעיון מאחורי הדרישה למילוי המין היא לנשים שאינן מעונינות לשבת ליד גברים וכך ניתן לרכזן בספסל אחד. לפחות כאן חשבו ההודים על זכותן של נשים לנסיעה רגועה. (אגב, נשים יכולות לקנות כרטיסים ללא תור, וכדאי לשלוח את החברה שתדחק לתחילת התור ולמרבה ההפתעה ההודים לא יתנגדו אלא יזוזו ויפנו לה דרך לקופה).
לאחר מכן יש לרדת לאולם הנוסעים ולבדוק את המצב הנוכחי של הרכבת מעל גבי לוח-הזמנים הענק למקרה של ביטולים או דחיות. למותר לציין שהפקיד והמחשב בקומה למעלה אינם יודעים על ביטולים או דחיות. במקרה של דחייה ארוכה אפשר להמיר את הכרטיס בכסף תמורת 50% מערכה. קניתי כרטיס למחרת בבוקר לעיר אגרה לרכבת הבוקר. שמח וטוב לב פניתי לקונונט-פלייס לחפש אחר משרד האינטרנט לשלוח מסר הביתה שהגעתי בשלום. (כשחזרתי לניו-דלהי הבנתי שבמיין-באזר ישנם מספר משרדי אינטרנט ואין שום צורך לחתת רגלי למרכז העיר..
%#up|לתחילת הכתבה%
%|%הנסיעה לאגרה
27/12/01, בוקר: הרכבת היתה אמורה לצאת מהתחנה בשעה 7:15 ולכן קמתי מוקדם, ארזתי הכל, שילמתי בקבלה. למרות המרחק הקצר לתחנה הזמנתי ריקשה (במחיר אפסי) הריקשה כל כך קטנה שחלק מהציוד נתלה מחוץ לריקשה, למזלי היה לי רק התרמיל הגדול והמצלמה - על כך חב תודה לשמואל מגראם מהעבודה שייעץ לי לא לקחת יותר מידי מטלטלים.
כשהגעתי לתחנה מתברר שהרכבת מתאחרת מפאת הערפל הפוקד בעונה זו של השנה אזורים נרחבים: הסיבה - המסילה מוסתרת וכן מנורות הסימון לנהגים. על כן הרכבת מאטה את מהירותה ולפעמים אפילו עוצרת עד שיתפזר הערפל. מתי תגיע הרכבת לתחנה בדלהי? אין איש יודע. מכיוון שהיו הרבה תאונות רכבות כשאר נהגים המשיכו בערפל, החליטו שעדיף לאחר. השילוט בתחנה מורה שהרכבת תגיע בשעה 10. לפי הערכתי אם נצא רק לאחר 10 נגיע לאגרה לאחר השעה 4 אחה"צ והכוונה היתה להגיע בצהרים ולהתמקם במלון וללכת לצפות בטאג` למחרת בבוקר. בליית ברירה אני מתיישב ליד התרמיל על המדרגות ומוציא ספר לקריאה. לאחר כשעה אני חוזר לבדוק את הנעשה באולם היוצאים, והנה הרכבת מיועדת להגיע רק ב 12 .
כנראה שההודים רגילים לתיירים הנעמדים ללא תזוזה כשהם בוהים בלוח הזמנים הענק ומיד מבינים שאיבדו את הרכבת. הודי צעיר פונה אלי ומודיע לי שאם אני חושב להגיע לאגרה היום אני חייב לנסוע במכונית כי הרכבת איננה באופק וייתכן שתתבטל לחלוטין. הוא מסביר שכעת אפשר עדין לקבל כחצי מהכרטיס בחזרה. אבל אם הרכבת תתבטל לא אוכל להשתמש בכרטיס למחרת. בייאושי כי רב, לא פניתי למודיעין לברר אם הוא צודק או לא ושאלתי לפתרון המיידי. הוא לקח את התרמיל והתחיל ללכת אל מחוץ לתחנה. מיהרתי אחריו כי חששתי שהנה התרמיל עומד להיעלם עם נושאו בסבך הג`ונגל האנושי. למרבה שמחתי חצה את הכביש ונעלם בתוך משרד ששלט גדול הכריז על כך שאפשר לסדר נסיעות פרטיות ולקבל החזר על כרטיסי רכבת. עליתי אחריו בגרם מדרגות צר לקומה השניה ולהפתעתי אני לא לבד: במשרד עוד תיירים אירופאים על מזודותיהם. מסתבר שההודי מהמשרד צד אותם כבר קודם ושכנע אותם לבוא איתו.
התישבתי בחדרון קטן וההודי ביקש את הכרטיס. בידים זריזות בעזרת מחשב כיס חישב במהירות את ההפרשים למונית. הסכמתי לפשרה והוספתי מיד את הסכום הנדרש ובתנאי שאתחלק עם התיירים הנוספים בנסיעה לאגרה. מסתבר שאחת הבחורות החליטה לא לנסוע ותישן לילה נוסף בניו-דלהי ותנסה למחרת את הרכבת (נראה בגלל הפרשי המחירים) והרי לא כל אחד בא לשהיה קצרה כמוני. נשארה איתי גברת בת-גילי (כך שערתי) ספרדיה הגרה בצפון אירופה ולה הנסיעה הראשונה למזרח. קויותי שהיא תהנה ותצליח להתאושש מההלם הראשוני. תוך זמן קצר יצאנו שמחים לדרך בסוזוקי קטנטן בדרך הארוכה לעיר ארגא. הנהג היה חביב מאד ודיבר אנגלית טובה. הוא הקפיד לדבר כל הדרך על מסלול התיירים בהודו ועל הקושי במציאת עבודה כנהג.
לאחר כשעתיים עצרנו בפונדק דרכים המיועד לתיירים: ההבדל בינו לפונדקים של ההודים הוא ברמת השירות במסעדה, בחנויות המזכרות והחשוב ביותר בחדרי השירותים הנקיים (אסלה ונייר טואלט, מים וסבון). בפונדקים ההודים לעומת זאת אין מזכרות ואין שירותים אלא חור ברצפה עם קנקן מים קטן לשטיפה (שהזכיר לי את ימי המילואים).
עוד אזכיר, שבכל מקום אם זוהי חנות או מפעל או מסעדה שהנהג ההודי מביאך לשם הוא מקבל תשר על כך מבעל המקום. על כן חזקה עליהם להקפיד לנווט אותך לפי רצונם. זכרו שבמחיר שתשלמו נכללו כבר האחוזים להודי שהביאכם, אז בידקו ושאלו בטרם תשלמו.
לעת ערב אנו בפאתי העיר אגרה. פונים לאזור הקרוב לטאג` ומחפשים מקום ללון. הנהג ממהר פנימה ושואל לחדרים פנויים. הסברו לו שאנו רוצים שיבקש שני חדרים בודדים ושאנו לא זוג. הוא נכנס למספר מקומות וחוזר עם בשורה אחת שאין מקום. הוא מנסה שוב ושוב ולבסוף מוצא מקום במלון בינוני. אני מחליט לבדוק את החדרים ועולה למעלה. הבחורה עייפה מאד מהנסיעה ונרדמת על המושב במונית. היא נראית אפאטית לחלוטין. לאחר שראיתי את החדרים שהיו ממוקמים בקומה העליונה אני יורד למונית ומחליט שאין ברירה ולוקחים את מה שיש. הבחורה קצת כועסת עלי אבל גם אני עייף ואין לי כוחות לדיונים. אנו מתמקמים בחדרים זה מול זה. החדר גדול אבל קריר כי החלונות אינם נסגרים היטב. במקלחת נוטפים מים מהצנרת אבל לפלוס הגדול שהדוד החשמלי פועל ויש מים חמים. אגרה היא עיר קרירה יותר מדלהי והטמפרטורה בחורף די נמוכה בסביבות 10 מעלות. אני מבקש שמיכה נוספת ומכבה את האור.
עברו בערך שעתיים ואני מתעורר לשמע דפיקות חזקות על הדלת: אני פותח ובפתח עומדת הבחורה, כולה מפוחדת ודמעות זולגות מעיניה. היא נכנסת לחדר ומתיישבת על המיטה. לשמע שאלתי מה קורה היא מספרת שיש ג`וק גדול בחדר והיא לא חוזרת לשם עם שנפנה אותו. אני נועל נעלים לוקח מגב מהמקלחת, ופוסע לעבר חדרה. חפשנו בכל מקום אבל את הג`וק לא מצאנו. אולי נעלם בצנרת הישנה של המקלחת. כשאני נפרד ממנה היא מתיישבת על המיטה ומחליטה לא לישון עד הבוקר. בקטע הזה החלטתי שאני עייף מידי להתמודד עם הבעיה ופונה לחדרי. אולי היא חשבה שאני צריך הייתי להזמינה לישון איתי אבל אני העדפתי לישון לבד ושכל אחד יתמודד עם בעיותיו בעצמו.
עם בוקר אני יוצא מהחדר ושם פעמי לחדר ממול, אבל הוא נעול. אני יורד לקבלה לשאול האם ראו את הבחורה. ההודי מאחורי הדלפק מחייך אלי חיוך גדול מאוזן אל אוזן ואמר לי: "מיסטר, הגברת עזבה לפני חצי שעה עם מונית". השאירה לי פתק או אמרה לאן היא נוסעת - שאלתי. לא, רק ביקשה מנהג המונית לקחתה לשדה התעופה המקומי. כנראה שהג`וק הלילי הכריע את הכף והיא החליטה שהודו אינה בשבילה. חיכיתי שעה ויותר לשובו של הנהג כדי שנוכל לשמוע פרטים אודותיה אבל גם הוא לא חזר. מאז לא שמעתי ממנה מילה ואיני יודע מה קרה לה עד עצם היום הזה.
בינתיים התעורר גם הנהג שהביאנו מדלהי וגם לו סיפרו את המעשייה שקרתה לגברת המוזרה. מכיוון שהיה מיועד לחזור לניו-דלהי באותו בוקר הצעתי שיחד נמצא מלון אחד אפילו יקר יותר וגם שיראה לי את הדרך לטאג`-מאהאל.
תוך זמן קצר מצאתי עצמי במלון מפואר יותר גאנג`ה ראטאן הוטל. 900 רופי ללילה וכולל את כל הנוחיות.
Hotel Ganga Ratan,
Fatehabad Rd, Tel: (91 562) 330329, Fax: 330193
בחדר טלפון, טלוויזיה, חדר אמבטיה עם מגבות אין ספור, החדר נעים וחמים עם נוף נהדר, מעלית ומסעדה. כאן יכולתי לבלות את זמני וגם לתכנן את צעדי הבאים בהודו. לאחר שהבחורה נעלמה מתודעתי (מפליא כמה מהר זה קרה לי), ירדתי מהמלון ושמתי פעמי ברגל לעבר המבנה המופלא ביותר בעולם.
%#up|לתחילת הכתבה%
%|%הטאג` מאהל
בניין מרהיב, גינות נקיות משעולים מדוייקים. דשא קצוץ דק. מטיילים מכל העולם והרבה מקומיים. הכניסה ליד הקופות מזוויעה כרגיל, קבצנים נטפלים אליך אבל בפנים נאה מטופח ושקט. התור מתארך ככל שעובר היום וכדאי להגיע לפני 12 בצהרים. בכניסה מורידים הנעלים ומוסרים לשמירה תמורת פתק. אין מה לחשוש. לא יקחו את הנעלים. עולים המדרגות השיש הלבנות הקרות אל המסגד/הקבר. נדחפים דרך פתח צר המשמש גם ככניסה וגם כיציאה ומסתובבים בכיוון השעון מסביב למצבות של הזוג המפורסם. המצבות מוקפות בגדר שיש מרושתת כך שאפשר להציץ פנימה. הקברים עצמם נמצאים בקומה מתחת במוזילאום הסגור לקהל. בסיכום: בפנים מאד מאכזב, הרבה קהל. היופי הוא מבחוץ וממרחק, אין אפשרות לעצור ואין מספיק אור לצילומים.
ביציאה מהטאג` אני מוקף ברוכלים המציעים מכל טוב: נעלים, חולצות, מיני מטעמים, מזכרות , גלויות נוף ואפילו סיורים בעיר. אני מתקדם לעבר שורת הריקשות הממתינה ברחוב הראשי. אני מתעכב ליד בחור הנועל נעלים - מחזה די חריג ברחוב ההודי. לאחר דין ודברים אנו מסכמים על מחיר של 100 רופי שיקח אותי לכתובת של זוג הרופאים מלהוטרה הגרים ברח` מהטמה גאנדי. לא ידעתי ברגע הראשון את המרחק לשם והבחור התחיל לדווש בכוח כוחו. נזכור שאני שוקל בערך כפליים ממנו והוא רזה ומצומק וקטן קומה מתאמץ בעליות. לאחר שעה ארוכה של עצירות ושאלות אנו מגיעים למרפאה. אני נכנס ומרגיש סוף סוף בבית: ריח של חומרי חיטוי ושקט של בית חולים. הקירות מקושטים בכרזות על היגיינה אישית כמובן בשפת ההינדים אבל המסר ברור.
מן המשרד יורד אדם מכובד- ד"ר מלהוטרה. הוא שמח לבואי ומיד התקשר לאשתו בביתם הממוקם בקומה מעל לבית החולים ומוסר לה על בואי. אנו ממהרים לעלות במדרגות את קומת הגג משם נוף של כל העיר ארגא. שתי משרתות שוטחות לפני שולחן מלא במטעמים הודיים ואנו מעבירים כשעתיים בשיחה נעימה. כל אותו הזמן מסתבר הבחור על הריקשה מחכה ליד הבית. כשאני שואל האם כדאי לשלם לו ולשחררו - התשובה היא - לא, הוא יחכה בין כה וכה ואין על כן מה לדאוג. הרי הוא לא ישיג עוד נסיעה כזו היום. עוד לא ירדתי לסוף דעתם של ההודים ויקח עוד זמן רב שאבין אותם.
אני שואל את הד"ר אם הוא מכיר סוכן היכול לארגן לי מוניות לנסיעה באיזור והוא שולף ספר כתובות ומצלצל. בסוף השיחה הוא מבטיח לי שכבר בערב יגיע למלוני סוכן הנסיעות מחברת ג`ויינט ונטיור (JOINT VENTURE Tel: 332229, Fax: 332949) ונתכנן ביחד את המסלול. הודיתי לזוג ונפרדתי מהם לשלום. הבחור עם ריקשה אמנם היה למטה וחיכה לי. חזרתי למלון ומקץ שעה הגיע הודי לבוש בקפידה ושטח לפני את הצעתו לסיור ממונע בחבל ראג`סטאן. למחרת בבוקר ב9- התייצב נהג ועזר לי להטעין את התרמיל בארגז המכונית. יצאתי לדרך.
מנהלי "בית היולדות מלהוטרה" ישמחו עזור לנשים וילדיהם בעת ביקור באגרה.
כתובת: רח מהטמה גנדי 84 , אגרה.
שעות פתיחת המרפאה:
בוקר- 08:00 עד 12:00
אחר"צ- 17:00 עד 19:00.
Malhorta Nursing & Maternity Home, Malhotra Bhawan, 84 Mahatma Gandhi Rd, Agra 282010
%#up|לתחילת הכתבה%
אגרה לתרמילאים - כל מה שחשוב לדעת באתר "עפתי" >>
לכתבה הבאה %node/48099|לחצו כאן%
