הכנות
הכנת הטיול החלה כשנה מראש. אני הייתי באוסטריה כבר ארבע פעמים. פעם ראשונה בשנת 1989 עם ציפי והילדים לכמה ימים, באינסברוק, זלצבורג, מכרה המלח בהליין, טירת הלבורן בזלצבורג, מעבר הגרוסגלוקנר, קלגנפורט ומעבר ליוגוסלביה. פעם שניה בשנת 1994, יחד עם ציפי, לשבועיים שכללו את איזור טירול, זלצבורג, אינסברוק, גרוס גלוקנר ואף את וינה. פעם שלישית בשנת 1995, ליומיים לאחר תערוכת בניה במינכן. פעם רביעית בשנת 1995, ליום לאחר תערוכת כלבים בהמבורג. בכל אחד הביקורים שלי באוסטריה ביקרתי במעבר ההרים המפורסם גרוסגלוקנר, ועתה תיכנתי לבקר אותו בפעם החמישית.
כשנה לפני הטיול הביעו רחל וקובי את רצונם להשתתף איתנו בטיול. החלה עבודת הכנה של מסלול, תקציב, כרטיסי טיסה, שכירות רכב. התוויית המסלול בעזרת האינטרנט באתר המאפשר מציאת דרך בין שתי ערים, איפשרה לקבוע את מקומות הלינה. הטיסות הזולות ושכירות הרכב הזולה הביאו אותנו למינכן. המסלול מעגלי, וכדי לא לנהוג מרחק רב, תוכננה התקדמות במסלול עם עצירה ליומיים בשלושה מקומות.
הלינות לפי הסדר: ביכלבך (2), סטיג, אושן גרטן (2), טולפס, היפך, קפרון, אוברוילך, גולינג, סט וולפגנג (2), סט מרטין, שווייץ. מיקום הלינות היה מחוץ לעיר, במחיר ממוצע של 17 יורו ללילה לאיש. ההכנות נכנסו לקצב מהיר כחודשיים לפני הטיול בהזמנת צימרים לכל מסלול הטיול. חיפוש הצימרים היה דרך האינטרנט, אך כמעט ולא היו תשובות להזמנת הצימרים. שוחחתי בטלפון עם בעלי הצימרים אותם מצאתי באינטרנט וכך אחד אחרי השני סגרתי את כל הלינות.
שבוע ראשון: גארמיש, צוגשפיצה, פוסן, אינסברוק ועוד
יום 1: יום שישי בערב, אין טעם ללכת לישון, בשעה 02:00 יגיעו רחל וקובי לאסוף אותנו לשדה התעופה. בשעה 01:30 קיבלנו טלפון כי הם באים כבר כי אין להם סבלנות. שדה התעופה, קניות בדיוטי פרי, ארוחת בוקר של סנדביץ טונה. המטוס ממריא, המושבים צפופים ביותר, אני קם והולך במטוס ובעיקר עומד, לקראת הנחיתה אני מזדחל למושב המטוס. מינכן- אין עגלות למזודות, אנו מזדחלים עם המזודות כמה מאות מטר לדוכן יורופקאר. מקבלים מכונית, כמות המזוודות שלנו לא נכנסת לתא המטען. מחליפים את המכונית למכונית אחרת. מתחילים לנסוע, התחנה הראשונה עדיין בגרמניה, Tegrensee - אגם עם עיירה נחמדה, קנינו כמה מוצרים בסופרמרקט, ואנו עורכים פיקניק לגדות האגם. רחל וציפי מכינות סלט ירקות, ואנחנו אוכלים ליד שולחן פיקניק את פאר תוצרת גרמניה, גבינות, נקניקים, לחמניות, ועוף בגריל.
באגם עשרות מפרשיות וגלשני רוח, היום שבת, מזג אויר חמים והכבישים מלאים. הרבה אופנוענים עוברים אותנו ברעש ותוך השכבת גלגלים בזוית תלולה. נוסעים בנופי גרמניה על גבול אוסטריה וחולפים על פני יערות, אגמים והרים תלולים. לפנות ערב מגיעים ל-Garmish-partenkirchen, שהיא עיירה טירולית, בוורית, עציצי גרניום בכל חלון, ציורי קיר והכל מסודר ונמצא במקום. חוצים את הגבול לאוסטריה ומשלמים אגרת כבישים אוסטרית - יגנטה לשבועיים בסך 15 יורו. מגיעים ל-Bichlbach באוסטריה ומחפשים את הצימר ליומיים. הצימר ברחוב הראשי, בית חוה חקלאי טיפוסי, גינת ירק קטנה, הרפת ממוקמת בבית המגורים בקומה התחתונה, שתי קומות מתחת לחדרים שלנו, ובה שש פרות ושני חזירים. בחדר הכניסה של הבית מונחים עשרות גביעים המעידים על כך שבעל הבית הוא רפתן מצטיין זה עשרות או מאות שנים. מקבלים את החדרים, בכל מיטה שני כרים לראש ושני כרים גדולים יותר אשר משנים את צורתם בשכיבה והופכים לשמיכות. בערב, יוצאים לכפר Erwald, רואים זקן תרח ממושקף וחביב עומד ושר ומנגן באקורדיון, בעוד אנו מלקקים גלידה.
יום 2: ציפי ואני משכימים קום וצועדים ברחובות הכפר, כל הצמחיה במצב מלבלב, גירניום, ביגוניות , האויר קר ונעים, באופק מבצבץ לו הר Zugspitz הלבן, נחבא מאחורי הרים ירקרקים. נוסעים לעבר Fussen בגרמניה, לביקור בטירת Neuschwanstein, הטירה של המלך המשוגע, לודוויג השני. עולים בכירכרה רתומה לשני סוסים, הרכב נאלץ לעלות ברגל, כי אנחנו חייבים לשבת כל הרביעיה יחד. בדרך חזרה אנחנו ועוד אלפי המבקרים, מעדיפים ללכת ברגל. הטירה נחמדה, אך הטיפוס במעלה 200 מדרגות מעייף וארוך, מדהים איך מלך משוגע אחד, הקים ארמון, עם יצירות אמנות ובכך המשיך את השפעתו לעוד כמה מאות שנים. ב-Fussen, רואים מפל קטן של נחל Lechfall, בתוך העיר, נחל שעוד נראה אותו בהמשך דרכנו. ב-Ettal רואים פסלי עץ מסורתיים, בעיקר ראשים מזוקנים ודמויות של קשישים, ואדניות מגזעי עצים.
חוזרים חזרה ומתייצבים בתחנת הרכבל לעליה ל-Zugspitze שהוא ההר הגבוה בגרמניה. האגם למרגלותיו נשקף מלמטה תוך עליה ואנחנו מגיעים למרומי ההר. למעלה על ההר קריר, שרידי שלג נותרו, ואנחנו שותים כוס בירה יחידי בטיול במרומי ההר. יורדים מן ההר וחוזרים אל הצימר הנחמד שלנו. בערב אוכלים ארוחה במיסעדה קטנה בכפר שלנו, אותה מסעדה שאכלנו בה לפני עשר שנים. החברה מפחדים להסתכן במאכלים לא ידועים ומזמינים "וינה שניצל", אני מעשיר להם את התזונה בהזמנת מרק גולש.
יום 3: נוסעים במעבר Fernpass, לצד הכביש. Fernstein אגם ובו חצי אי ובו מטיילים ברווזים, קובי הבטיח לי אי, לכן עכשיו, הוא חייב לי עוד חצי אי. עוברים מספר כפרים נחמדים בדרך ל-Imst, מספר כנסיות ציוריות אותן אנו מצלמים על רקע שדות פרחי בר אינסופיים. בולטים ביופיים פרחים דמויי תורמוסים באדום, ורוד, כחול, סגול ולבן. בדרך ל-Erlberg אנו בוחרים בדרך הנופית ולא במנהרה ונהנים מהיערות ומההרים. עוצרים בעיירה St Anton, נכנסים לחנויות ולוגמים ממי קרח ממתקני שתיה שבהם המים לא מפסיקים לזרום כל הזמן גם כאשר איש אינו שותה. ממשיכים בדרכי הרים צרות ומתפתלות, הרבה מינהרות, דרכים שקראוונים אינם מורשים לנוע בהם ומגיעים ל-Steeg. הצימר שלנו נמצא מחוץ לעיירה בקומה שלישית. אנחנו מקבלים דירה ובה שני חדרי שינה. בחדרי המדרגות מפוזרים כמו בתערוכה פוחלצים של חיות קטנות עמו שפנים וסנאים. בערב יוצאים לעיירה ומתבוננים במשך דקות ארוכות בנהר הגועש, זהו נחל ה-Lech הזורם לו כשמשני צידיו בנוייה העיירה.
יום 4: נוסעים בדרך הררית צרה לעבר Imst. בחנות אנחנו קונים מעיל לחורף למיה, מעיל שיהיה טוב לשימוש בעוד חצי שנה. הדרך ל-Oschsengarten מתמשכת בנוף פראי, ללא יישובים, דרך צרה ומתפתלת בתוך יערות, נוסעים ונוסעים וכבר מתחילים לתהות אם אין כאן טעות... ואז מגיעים. יישוב פיצפון הממוקם ליד רכבל המוביל לאתר סקי, ביישוב כמה עשרות בתים בלבד. חיפוש קצר, ומצאנו את הצימר המיועד לנו ליומיים הקרובים. המארחת, קלאודיה, משתדלת להנעים את שהותנו ומפנקת אותנו. קיבלנו דירה עם שני חדרי שינה. ציפי מעשירה את תזונתנו בפסטה טריה עם חלקיקי קבנוס. לפי עצה של קלאודיה, אנחנו נוסעים לעיירה גדולה יותר ששמה Otz, בדרך צרה ומתפתלת שנוף מרהיב של עמקים ירוקים נשקף ממנה,לאגם הנקרא Piburgersee. האגם די קטן, ברווזים ודגים, ואף מתרחצים בו. בדרך חזרה לחניה, אנו רואים עץ דובדבנים לבנים וקוטפים ממנו ואוכלים בתיאבון. ליד ביתנו, זורם לו פלג קטן, בעל בית ההארחה, חפר תעלה קטנה ומילא בריכה פיצפונת ושיכן בה כמה ברווזים השוחים בבריכה בקדחתנות. עם ערב הוא מכניס את כל הברווזים לארגז קטן כדי ששועלים לא יטרפו אותם.
יום 5: עוזבים את ביתנו הקט ב- Oschsengarten, שוב יורדים בדרך המרהיבה ל-Otz, בדרך הראשית ל-Stuibenfall, מפל מים, הולכים ברגל ויורדים בדרך תלולה לצד תהומות עד שמגיעים לנקודת תצפית על המפל הראשון. מפל בגודל בינוני, בתוך סבך עצים, סלעים וצמחיה עבותה, הדרך חזרה היא בעליה ונוטלת את הנשימה מאיתנו. ממשיכים לעיירה Solden, נהר גדול ומרשים זורם ומשני צידיה רחובות העיירה, בחנויות מוצעים כל סוגי ציוד הסקי הקיימים בעולם. עוזבים את Solden ומטפסים על הר Geislacher Koger שהוא כביש אגרה, בגובה שכבר אין כמעט צמחיה ובסיומו שתי ערימות ענקיות של שלג, בחניון הרבה ציוד בניה של רכבלים, שם אנו קובעים לאכול את ארוחת הצהריים. בתפריט: סלט ירקות, נקניק, גבינה ולוף. לאחר הארוחה אנחנו משתעשעים בהליכה על השלג וזורקים כדורי שלג זה על זה. ממשיכים בדרכנו לעוד כביש אגרה המוביל לנוף פראי ומושלג עד לגבול האיטלקי. בדרך, פתאום עצירה על הכביש, עדר סוסים חומים, בז, עוברים להם לבד ללא רועה מחלקה של מרעה אחת לשניה, וכל התנועה נעצרת. בערב חוזרים בשמחה לצימר הקטן שלנו ב Oschsengarten אצל קלאודיה.
יום 6: נוסעים לעבר Insbruck, אך לא באוטוסטרדה אלא שוב בדרך צרה, הררית, מתפלת ויפיפיה. מאינסברוק לעבר מעבר הברנר יש אוטוסטרדה המובילה לאיטליה. אנחנו נוסעים בדרך הרגילה. לאחר עשרה ק"מ אנחנו רואים את גשר אירופה הענק המגשר בין שני חלקי העמק ונושא עליו את האוטוסטרדה. מבקרים בעמק Stubaital, וחוזרים לכיוון אינסברוק בכביש נופי הנמצא מצידה השני של האוטוסטרדה. מתגלגלים בדרכים הרריות אל עבר היישוב Tulfes, שם כשלושה ק"מ מחוץ ליישוב אנחנו מוצאים את הצימר שלנו, בית בודד ליד כנסיה עתיקה בת כמה מאות שנים, כמה מאות מטר מעל לעיירה וממנה נשקף כל העמק המכיל את אינסברוק. נוסעים באטוסטרדה שלנו לעבר אינסברוק, מבקרים את הנהר Inn ואת העיר העתיקה, החום כבד ופרנסי העיר הביאו כמה משאיות חול ושפכו אותם במידרחוב כדי שיהיה לילדים מן ארגז חול ענקי למשחק. מצפון לעיר העתיקה הר Hungerburg, שממנו יש תצפית על כל אינסברוק.
יום 7: יורדים אל העמק ועולים בהר לעבר Scwaz, ומבקרים במכרה להפקת כסף. מצלצלים בפעמון ענק ומחריש אזניים ונכנסים למעבה האדמה, על קרוניות, לבושים מעילי גשם וקסדה, ופוסעים ברגל ועוצרים מדי פעם לראות חזיון אור קולי על הפקת הכסף, נחושת ועוד מן המכרה. תנאי העבודה במכרה גרועים והכל בנוי לאנשים נמוכים, בדרך מקבלים כמה מכות בראש והקסדה בולמת את המכה. בדרך רואים ערימות קש מסודרות בשורות כשבכל ערימת קש ננעץ מקל מחודד, לערימות צורה של אנשים, זוהי חקלאות פרימיטיבית של עבודת ידיים בקציר ובאיסוף הקש. מגיעים ל-Hippach, הצימר ממוקם שישה ק"מ מעל העיירה בדרך הררית צרה ומפותלת, נוף בראשית נשקף ממנו, בעל המקום, אנדי, הוא גרופי של מחשבים, ומציע את עזרתו בעניין צריבת תמונות ושליחת אי מייל, אך מתברר כי רצונו חזק מיכולתו ולכן לא הסתייענו בשירותיו. יוצאים לעבר העיירה Maryhoften, מסתובבים ומתרשמים מהאוירה, שוב פלג מים גדול זורם בתוך העיירה, ציוד סקי מוצג למכירה, עציצי גרניום וביגוניות. חוזרים לאנדי, אשתו הכינה לנו ארוחה ביתית עם מרק ו"וינה שניצל".
שבוע שני: מפלי קרימל, קפרון, גרוס גלוקנר, זלצבורג ועוד
יום 8: נוסעים בדרך הררית לעבר Gerlos, בדרך רואים את מפלי Krimml, מגיעים לקופה, לוקחים מונית עד לתחתית המפל השני, ומשם יורדים חזרה למטה. רואים מלמטה את המפל השני, מתחילים את הירידה למטה, הדרך עוברת בסבך צמחיה, עצים ענקיים, צמחיה נמוכה בעלת עלים ענקיים ופרחים. מדי פעם הדרך מובילה לנקודת תצפית על המפל, במקומות אחדים נרטבים מרסיסי המים שנוצרים עם נפילת המים, על הסלע ומעופם באויר. נוסעים לעיירה Kaprun, למרגלות הרים גבוהים, עולים בשלושה רכבלים להר Kitzsteinhorn. ככל שעולים למעלה, הצמחיה מידלדלת ומתרבים כתמי השלג. אין כמעט מבקרים והמקום שומם, מבנים מודרניים עומדים ריקים, צבע טרי וריח של שטיחים חדשים. הצימר בתוך העיירה, עצי פרי בחצר, גינת ירק.
יום 9: פיסגת הטיול, נוסעים ל-Gross Glockner שמורת טבע, איזור שומם, ככל שעולים בגובה, הצמחיה דלילה והשלג מתרבה, הרים גבוהים מסביב, כבישים מתפתלים, מדי פעם פלג שנוצר מהפשרת שלגים, אויר קר, נוף בראשית. הרים ירקרקים מכוסים באיזוב, שלג מבצבץ בחלק מהמדרונות ובפסגות, ומשווה מראה מנומר להרים. הפשרת השלגים יוצרת אגמים קטנים וזרימה מתמדת של מים. עוצרים וקוטפים פרחי בר בצבעים שונים, סופרים ומגיעים למסקנה כי יש כאו יותר מעשרים מיני פרחים שונים ויפהפיים. מבקרים בקרחון ומרוב קור אנו נתקפים ברעב וסועדים במסעדה במרק גולש טעים.
במקום כלבו עשיר במזכרות, וגימיקים, אני נתקף רוח שטות, חובש פיאה בלונדית עם כובע מצחייה, ומפחיד את ציפי, שאינה מזהה אותי כלל. ליד פלג שנוצר מהפשרת השלגים, אנו מוצאים שולחן פיקניק וספסלים וסועדים את ארוחת הצהריים שלנו. מגיעים ל-Obervellach, הצימר מפואר, חדרים ענקיים, מחוץ לבית גינה עשירה, הבעל משקה יום יום אותם עם משפך, חצר גדולה.
יום 10: עולים עם האוטו על הרכבת ומגיעים ל-Bad Gastein, ברחוב הראשי של העיר יש מפל מים, המים נופלים מגובה כמה עשרות מטרים. על הקיר מצויירים סוסים בתנוחות דהירה. חנויות רבות ליד המפל, המחירים גבוהים והסחורה דלה. נוסעים לעיר גדולה Bischofsofen, שם צורבים את כל התמונות מהמצלמה הדיגיטלית. נוסעים דרך עמקים עד שמגיעים לדרך אגרה שבקצה שלה רכבל, עולים להר Hunerkogel. זה הרכבל השלישי שלנו, הרכבל הוא ללא כל עמודים בדרך ומעלה אותנו לפסגה שבקצה שלה משטח שלג ענק. מתחנת הפיסגה יורדים לעבר הקרחון ופוסעים בשלג, זורקים כדורי שלג ומצננים את הפנים הלוהטות עם שלג. במקום שלג מספיק לגלישה, אך מה אני מבין?, אף אוסטרי אינו גולש אלא רק קומץ תיירים שלא ראו שלג מעולם. חוזרים לעיירה Golling, לידה יש כפר קטן Kella, מחוץ לכפר כמה ק"מ שוכן הצימר שלנו, בבית חוה ענקית, עשרות פרות, עצי הסקה רבים מסודרים בערימות ישרות, המקומיים גורסים את העצים ושמים כמצע לפרות. בעלת הבית, מושבניקית אמיתית, חולבת את הפרות. בערב, נסיעה ל-Salzburg, ביקור בעיר העתיקה, מבצר, כנסיה, ושוטטת במדרחוב הקניות. ברחוב הראשי של המדרחוב, ציירת מציירת את דונלד דק על הכביש.
יום 11: אנחנו מבקרים באגם הזעיר של Gosau, עשרות ברווזים, חלקם לבן וחלקם ירוק כחול, זוכים לטעום את הלחם המחולק בנדיבות על ידנו. מגיעים לעיירה Hallstatt, הבנויה על צלע של הר למרגלות אגם בשם זה, בנינים עתיקים הבנויים לגובה, חנויות ססגוניות, הבנינים יורדים עד לאגם, כל הבנינים נשקפים ממי האגם ויוצרים תמונה מרהיבה. מגיעים לעיירה St Wolfgang, תחנתנו ליומיים הבאים. שוב עיר לחוף אגם, בנינים הבנויים עד לגדות האגם, ציורים על הבתית, וגרניום וביגוניות לרוב. בערב יוצאים למסעדה בעיר העתיקה, אותה ביקרנו כבר לפני עשר שנים. החברה מזמינים "וינה שניצל", אני מזמין מיקס גריל.
יום 12: זהו יום האווזים והברווזים, הם זכו אצלנו לשיפור רציני של התזונה לשנה זאת. מטיילים לאורך הטיילת של Gmunden ברבורים לבנים שטים על האגם, ספינת טיולים מפליגה. שיט על האגם, הספינה משייטת על האגם ועוצרת בעיירות השונות, נוסעים עולים ויורדים, בתחילה אנחנו עולים למעלה ויושבים תחת כיפת השמים, חם על הספינה ואנחנו יורדים להצטנן בקומה הראשונה המקורה.
יום 13: קן הנשרים. מגיעים לעיירה Berchtesgaden, עולים עם אוטובוס על הר הקלשטיין, שם התבצר לו היטלר. יורדים מן האוטובוס ועולים במעלית של זהב לפיסגה. יש שם בית קפה והמעבר הוא דרך המטבח. למעלה דרך תלולה עליה מטפסים ברגל על הפיסגה. הראות לא טובה, רגע רואים את אגם המלכים למטה ואת כל העיר זלצבורג, ורגע אחר כך, רק עננים. נכנסים בחזרה לאוסטריה בעיירה בונבוניירה Lofer, עיירה פיצפונת, פלג הזורם בתוך העיירה, בתים עתיקים צפופים, מתקן שתיית מי קרח בתוך הכיכר, על קירות הבתים מצויירים ציורים, גרניום בחלונות. מחוץ לכפר St martin ארבעה ק"מ, נמצא הצימר שלנו, בית חוה, רפת, עצי פרי, לא רחוק זורם לו נחל ה-Zalach.
יום 14: גשום כמעט כל היום. אנחנו מבקרים בעיירה St Johann, שהיא עיירה טירולית די נחמדה, בתים עתיקים, ציורי קיר... עוברים דרך Kitzbohel, בתים צפופים, שערי אבן. ולבסוף Kufstein, עולים על המצודה, שם נמצא העוגב הגדול בעולם ושומעים את נגינתו. קרקס מציג בעיר וגמל דו דבשתי ופיל עוברים ברחוב לקדם מכירות כרטיסים. בערב אוכלים ארוחת ערב במסעדה שהיא בית יין, המלצר שופך עלי קטשופ שמתגלה כחוט ומרים את שולחן הסעודה עד לגובה הראשים ומפעיל צופר חזק. בתפריט: "וינה שניצל", גולש אמיתי, ותערובת טירולית של בשר ותפוחי אדמה מטוגנים על מחבת ענקית.
יום 15: הביתה
