"בגיל 40 אנחנו עושים פסק זמן בחיים"- זו ההחלטה שהתקבלה לפני 3 שנים כשלא היה ברור מה עומד מאחוריה באופן מעשי. העתקת מקום מגורים? טיול לניו-זילנד? שליחות לחו"ל? הכל היה פתוח.. ואז קראנו כתבה בירחון "לאשה" על משפחת הירש מטבעון שטיילה במשך שנה בארה"ב וקנדה - ההחלטה נפלה, אנחנו נוסעים לארה"ב. אנחנו = משפחת צדוק ממושב שדה יצחק, לבנת 40, בני 40, דור בן 13, טל בן 6, שושה הכלבה וויסט החתולה שנשארות כמובן בארץ.
בני, גדל בקיבוץ המעפיל, גולנצ`יק (מה העניינים חבר`ה?), טייל לאחר השחרור בדרום אמריקה, במשך שנתיים היה בעל פאב בשם "מוצ`ילרוס" בתל-אביב, עצמאי בנושא ארגון והפעלת אירועים, מתופף על כלי הקשה, מכור למוזיקת סמבה, אחראי על שלוות הנפש וההומור במשפחה.
לבנת, ירושלמית בנשמתה, אומרת מאאתיים, עג`ואים, במבליק, אחות ב"הלל-יפה", דוגלת ב- "החיים ברי חלוף, יש לחיות אותם", מתנדבת במשמר הגבול, רוקדת ריקודי-עם, אשת הלוגיסטיקה והמנוע של המשפחה.
דור, לוקח את החיים בהילוך איטי, בעל חוש הומור מדהים (גנטיקה), אוהב לשחק כדורסל וכדורעף, התנאי שלו להצטרף לטיול היה שנקנה מחשב נייד, יאלץ להתמודד עם משבר הטלוויזיה, החברים יחסרו לו מאוד וגם "המורדים" אך למרות הכל ומאהבת הטיולים הוא מחכה ומתרגש לקראת הטיול.
טל, אש ותמרות עשן, תחום התמחות - הצקות לדור, אוהב חיות, יתגעגע מאוד לסבתא שוש, טום וג`רי הן דמויות מאוד משמעותיות בחייו.
עד כאן השלב התיאורטי וכעת לשלב המעשי - התחלנו לחסוך...לא קונים כלום רק מה שהכרחי, לא האמנתי (ולא רק אני) שאי פעם אצליח שלא "לבזבז", שנסתובב בשוק של ויתקין ולא נקנה כלום, שפתאום חידוש הבגדים הוא דרך הארון של חלי (אחותי), לא האמנתי עד איזה סכומים ניתן לחסוך. לכל אלו שתוהים - מאין? סדר עדיפויות! לא ירושה, לא לוטו ולא טוטו - עבודה מאומצת, חיסכון וסדרי עדיפויות בחיים. אין מדיח, לא משדרגים מוצרי חשמל, לא נוסעים על רכב שנת 2003 , כשלבני קשה מדביקים מפה של ארה"ב על מערכת ההגברה ואומרים - יש מטרה. קנינו מפה מנוילנת של ארה"ב, מדבקות כחולות המציינות אתרי `חובה` ומדבקות לבנות המציינות אתרי `רצוי`, ספרי "לונלי פלנט" מערב ומזרח ארה"ב, מדגש לסימון ואת הספר "טיולי משפחות בארה"ב" של סיגלית בר, זו הייתה הקנייה הרשמית הראשונה לטיול.
ערב ערב קראתי, סימנתי, הדבקתי. בין לבין גלשתי באינטרנט ושעות ביליתי עם משפחות מאתר "למטייל", מוצאת אינפורמציה, טיפים, פורומים, גם האתר של סיגלית בר סיפק הרבה מידע אך הדבר שחימם את הלב יותר מכל היה לגלות את עולם המטיילים, עולם של אנשים מקסימים עם איכפתיות, שיתוף במידע, עצות - ישראלים יפים! תודה לכולכם!
התכנון המקורי היה לטייל במשך שנה אך עקב אילוצים הוחלט לקצר ל- 8 חודשים. נמריא בסוף מרץ 2004 לניו-יורק, נדרים לכיוון פלורידה, מערבה דרך מרכז ארה"ב, סן-דייגו עם גיחה למקסיקו, צפונה לאורך החוף המערבי, קולומביה הבריטית בתמצות, מזרחה, שוב דרך המרכז חזרה לניו - יורק והביתה. במידה ויתאפשר כלכלית ניקח קרוז לקאריביים או לאלסקה. בארץ נשארים משפחה וחברים שהיו שותפים לכל ההכנות ולכל ההתלבטויות, כל אחד קיבל את תחום האחריות שלו ואנו מאוד מודים ומעריכים. קשה לתאר את ההתרגשות אשר מלווה אותנו, את הציפייה לקראת החוויות, את החשש והפחדים מהנסיעה, רשימות אין סופיות בראש ובדף של מה יש לעשות, האושר בהבנה שאנו מגשימים חלום. נשתדל לספק מקסימום אינפורמציה, לענות על כל שאלה, להעביר תחושות, רשמים, תמונות, "הישרדות" ב- 26 פיט, לספר לכם על פסטיבלים מיוחדים, על אנשים שנפגוש בדרך, דיווחי יום, דיווחי לילה (של נסיעה..). להתראות רגע לפני הטיסה.
