מתחילים לטייל בניו יורק
ניו יורק העיר (התפוח הגדול). התחנה האחרונה שלנו לפני החזרה ארצה. עיר מטורפת ומטרפת. לא דומה לשום דבר שראינו קודם בארצות הברית. כל כך מיוחדת שראוי כי נקדיש לה כתבה נפרדת. ניו יורק העיר מורכבת מחמישה רבעים: קווינס, ברוקלין, מנהטן, סטייטן איילנד וברונקס. בין חלקי העיר מחברת מערכת רכבות תת-קרקעיות - הסאבוויי (subway), מערכת נוחה מאוד לשימוש הפועלת במשך כל היום ומגיעה כמעט לכל מקום בניו יורק העיר (2$ לנסיעה אחת, 7$ לכרטיס יומי, 21$ לכרטיס שבועי). אל ניו יורק הגענו בלילה, היישר אל המוטל ששכרנו בניו ג`רזי - מלון Super 8 Motel,5 דקות ממנהטן, 100$ ללילה, ארוחת בוקר, אוטובוס מהלובי ללב מנהטן, כתובת: 2800 Columbia Ave, North Bergen, NJ, טלפון: 201-864-4500.
את הבוקר שאחרי פתחנו ב"מיני יומולדת" לענבר שחוגגת היום 11 קייצים. החדר במוטל קושט בסרטים ובלונים, המתנה והברכה חיכו על השולחן ורק העוגה היתה חסרה. לאחר ההשכמה והחגיגות עברנו ל"מסע כומתה" - טיול ברחובות ניו יורק (וכשאנו כותבים ניו יורק, הכוונה היא בעיקר
לאזור מנהטן, שם התמקד ביקורנו).
האוטובוס מהמוטל (2$) הוריד אותנו בתחנה המרכזית רחוב אחד מהטיימס סקוור, הכיכר ההומה והמפורסמת ביותר בניו יורק. כל האורות המרצדים, מסכי הענק המקרינים סרטים, שלטי החוצות בגודל של בניין - כל אל הזכירו לנו קצת את לאס וגאס, אבל אף אחד לא הכין אותנו לטירוף של ניו יורק. המוני אדם בטיימס סקוור, ואם התחלת ללכת, אי אפשר לעצור, אחרת ההוא שמאחוריך ייתקל בך. לא יודעים לאן להסתכל: קדימה - עם כיוון ההליכה, אחורה - לבדוק שהילדים בכיוון הנכון, או למעלה - לגובה הבניינים. בכלל, אחד הדברים הבולטים המאפיינים את ניו יורק הם כאבי הצוואר שחוטפים כשמגיעים לעיר. למה? הבניינים בעיר כל כך גבוהים שכדי לראות אותם צריך ללכת עם הראש למעלה. תנסו ללכת כך במשך 3 דקות.
בלי להתכוון הגענו למרכז רוקפלר - קומפלקס ענק המורכב מ - 19 בניינים המחוברים ביניהם באמצעות קניון תת-קרקעי, ומהווים את המרכז העולמי למיסחר ולמינהל. אנחנו (כלומר, אני) התעניינו בעיקר בחנויות. אה, כן, וגם במזגן שעזר לנו להתמודד עם החום המעיק. במרכז רוקפלר נמצאים גם אולפני רשת הטלויזיה אן. בי. סי. (NBC) המקיימים סיור מודרך באולפנים (בתשלום). מרכז רוקפלר נמצא בין השדרה החמישית והשישית ובין הרחובות 48-51.
בשלב הזה יעקב גילה תחנה של אוטובוס תיירים עם גג פתוח והציע לעלות לסיבוב. כמובן שהסכמנו. ככה אפשר לראות את העיר ולוותר על המשך מסע הכומתה להיום. מה שהוא לא לקח בחשבון היה המחיר (37$ מבוגר, 27$ לילד). העם החליט שנמאס לו לשחק בצבא אז נשארנו על האוטובוס ויצאנו לנסיעה ברחובות העיר עם מדריך תיירים והסברים. המסלול עובר בין רוב המקומות הנחשבים בניו יורק, ואם המדריך מוצלח, יש גם בדיחות לצד ההסברים. לטעמי - מוצלח, לטעמו - לא שווה את המחיר, וטעם הילדים - נחמד שרואים את העיר מגבוה.
הסיור שערכנו היה עם חברת גריי ליין Gray Line - השדרה השמינית בין רחוב 47 לרחוב 48. טלפון - 0051-669-800-1 או 0848-445-212. התחנה הראשית נמצאת בטיימס סקוור. לחברה מספר מסלולים בני שעתיים-שלוש, תלוי בעומס התנועה. האוטובוס עוצר במספר תחנות וניתן לעלות ולרדת בכל תחנה שרוצים במשך כל היום.
עם האוטובוס הגענו לבאטרי פארק - הפארק הדרומי ביותר במנהטן,אשר ממנו יוצאות המעבורות לסטייטן איילנד, לפסל החרות ולשאר האיים באזור. הפארק עצמו לא גדול, עם דשא, סנאים ונוף של ים והרבה "מלכודות תיירים" בצורת יפנים מוכשרים המוכנים לצייר אתכם, את הילדים ואפילו את החותנת בפחם, על אורז ועל מה לא. יש גם דוכנים רבים המוכרים מזכרות של העיר ניו יורק.
במרחק הליכה מהבאטרי פארק נמצא מה שהיה פעם מגדלי התאומים והיום נקרא גראונד זירו. כבר כשמתקרבים מתחילים להרגיש את העצב באוויר. מה שהיה פעם פאר תפארתה של המעצמה הגדולה בעולם נהפך לבור ענק באדמה כשמסביבו גדרות גבוהות על תקן עמודי זיכרון. בחדשות מספרים כי ביום העצמאות שיחול בעוד מספר ימים (רביעי ביולי) תונח בדיוק כאן אבן הפינה למגדלי החרות (גובה משוער 533 מ`) שימלאו את מקום התאומים. גם לבנות המעמד לא היה רגיל. את השאלות הכי קשות שאלה הגר. לך תסביר לילדה בת שש למה יש אנשים רעים בעולם.
את היום (2.7.04) פתחנו בשיטוט חובה ברחוב קנאל, הרחוב בו ניתן למצוא מוצרי חשמל המתאימים לארץ (באזור האיסט סייד). אנחנו איתרנו את החנויות על פי... המזוזות הקבועות על המשקוף. ברובן ניתן לפנות למוכר בעברית. מרחוב קנאל הדרך לצ`יינה טאון ממש קצרצרה אז שילבנו שיטוט גם שם. הרבה ריחות של דוכני רחוב, מראות של פירות עסיסיים לצד סרטנים ושאר ירקות (פירות) ים. ת`אמת - מסריח. פנינו לבחון את החנויות המציעות מזכרות, תרופות סיניות, כלי בית ומה לא. הכל תוצרת סין ובסגנון סיני. לאזור זה נגיע שוב עוד מספר ימים.
הצבא צועד על קיבתו (אנחנו במסע כומתה. זוכרים?), ואנחנו "צעדנו" בעזרת הסאבווי, למסעדה ישראלית כשרה בשם פינגווין, שם קיבלנו טיפול מפנק מאבי, בעל המסעדה (יקר, אבל טעים) שהזכיר לנו מה מחכה לנו בבית. על בטן מלאה ובשיא החום נסענו לבאטרי פארק לקחת מעבורת לסטייטן איילנד, העוברת בקרבת פסל החרות. המעבורת יוצאת מתחנת סאבווי South Ferry והיעד שלה הוא האי סטייטן שהוא רובע של העיר ניו יורק. השייט במעבורת הוא חינם וניתן כשרות של עריית ניו יורק לתושבים ולמבקרים (לא להתבלבל עם המעבורות היוצאות מהבאטרי פארק עצמו השטות לפסל החרות עצמו והשייט בהן כרוך בתשלום (16$). המעבורת יוצאת כל חצי שעה. השייט באמצע היום צינן לנו מעט את האויר ולמרות הכל הצטופפנו יחד עם עוד מאות נוסעים כדי לצלם את מנהטן המתרחקת ואת פסל החרות האגדי.
טיול לרציניים בלבד
להגר נמאס לטייל ומיד נמצא המושיע. יעקב התנדב ברצון רב למלא הפעם את תפקיד הבייבי סיטר ולהשאר במוטל במזגן מול הטלויזיה. כך מצאנו עצמנו אני, עומר וענבר מתכננות יום המיועד למטיילים רציניים. את הבוקר התחלנו בהליכה רגלית על גשר ברוקלין. הגשר יוצא מדרום מנהטן ומחבר אותה אל... ברוקלין (יופי, נחמה). על הגשר יש מסלול הליכה ומסלול אופניים ומסתבר שהצעידה/רכיבה לאורכו הינם ספורט פופולרי מאוד בניו יורק (כלומר: לא היינו שם לבד). ההליכה לאורך הגשר מאפשרת תצפית יפה על מנהטן. לאורך הגשר ממוקמים ספסלים ושלטי הסבר (לא לשכוח לקחת מים לפני העליה לגשר).
משם, בסאבווי, המשכנו לטיימס סקוור, לחנות "טויס אר אס" הגדולה בעולם. 3 קומות של צעצועים לכל הגילאים. גלגל ענק במרכז החנות, עמדת משחקי גיים-בוי בחינם ועוד. להורים המותשים מהחום והשיטוטים זהו מקום נפלא לשלוח את הילדים לשוטט (לפולניות שבנינו מומלץ להצטייד במכשירי קשר) ולנוח מעט בקומה התחתונה ליד עמדת שרות לקוחות. יש כסאות, מזגן, מכשיר כספומט ומכשיר טלפון שניתן להשתמש בו ולחסוך את הרעש של הרחוב.
האתנחתא הזו היתה מצויינת במיוחד לאור העובדה שתכננו להצטרף לתור הארוך המשתרך לפני עמדת הכרטיסים המוזלים להופעות בברודווי השונות. אז ככה - במרכז הטיימס סקוור יש ביתן שנקרא TKTS הפותח את שעריו כל יום בשעה 15:00 אחה"צ. במקום נמכרים כרטיסים להופעות ולהצגות בניו יורק במחירים מוזלים (25%-50%), בשיטת כל הקודם זוכה. הכרטיסים הם להצגות של אותו יום בלבד. כבר בשעה 14:00 ניתן לראות את ראשוני הממתינים. גם אנחנו היינו שם מקווים למצוא כרטיסים להופעה של "הסטומפ". אחרי המתנה של כשעה וחצי אכן מצאנו כרטיסים.
סיום היום היה, כאמור, הופעה של הסטומפ. הסטומפ (מקבילתה האמריקאית של מיומנה, או ליתר דיוק, המקור לרעיון) היא להקה של נגנים/שחקנים/רקדנים/פנטומימאים המוכיחה שאפשר לנגן על כל דבר. תפאורה על הבמה כללה מטאטאים, פחי אשפה, חביות, סירים ומכסי סירים, ומה לא? כל הפריטים תלויים לגובה הקירות, כאילו מספרים מה עתיד לקרות על הבמה. זכינו לראות הופעה מדהימה, מצחיקה, מרגשת ובעיקר לא שגרתית. לצערנו לא אפשרו לנו לצלם, אז תצטרכו לסמוך על התאור והשיפוט שלנו. המופע מתקיים באולם אורפיאו (שדרה שניה עם רח` 8). טלפון - 2477-477-212. מומלץ.
ימים אחרונים בניו יורק
יום העצמאות האמריקאי. היום אנחנו בהרכב מלא. בניגוד למה שציפינו, לא ראינו דגלים מתנוססים או הערכות מיוחדת לקראת יום העצמאות האמריקאי. הרחוב הניו יורקי המשיך בשלו. אנו החלטנו לחזור לאזור צ`יינה טאון ולאיטליה הקטנה (רובע של מסעדות איטלקיות הממוקם בתוך צ`יינה טאון), שם פגשנו בחגיגה האמיתית. רחובות סגורים לתנועת כלי רכב המאכלסים המוני עוברים ושבים, על במה מאולתרת הופיעה להקה מקומית, מנסה לשלהב את ההמון. ליד אחת המסעדות באיטליה הקטנה שמענו קול שירה. כשניגשנו ראינו כי חבורה של 4 זמרים לבושים בסגנון קולוניאלי שרה את ההמנון האמריקאי ועוד שירי עם אמריקאי. נחמד.
את מנוחת הצהריים עשינו בסנטרל פארק. הסנטרל פארק, כשמו כן הוא, הפארק המרכזי והגדול במנהטן. הוא משתרע בין הרחובות 59 ו- 110 והשדרות החמישית והשמינית ומכיל בתחומו מוזיאונים, אגמים, מגרשי משחקים, מגרשי שעשועים, שבילי הליכה ורכיבה ועוד. בעקבות דרישת העם, פנינו היישר לאחד מגני השעשועים בפארק. הבנות נכנסו למתחם המשחקים לתהליך "התפרקות" ואנחנו נהננו ממנוחה קלה ומהשמש הנעימה. לקראת הלילה נסענו לבאטרי פארק לצפות (יחד עם עוד מליון אנשים) בזיקוקי דינור לכבוד יום העצמאות. תמיד נחמד לראות זיקוקי דינור.
למרות החלטתנו להימנע הפעם ממוזיאונים, חשבנו לבקר במוזיאון מכבי האש ובמוזיאון המשטרה (מחווה לצד "החזק" במשפחה). לאחר שחצינו את השדרה השניה מאמצעה ועד לסופה כמעט, גילינו כי המוזיאון בכלל לא ממוקם איפה שחשבנו ומעבר לכך המוזיאונים האלו סגורים בימי שני. מאוכזבים מעט, החלטנו לשנות מצב ונסענו חזרה לטיימס סקוור, היישר לחנות "טויס אר אס" הגדולה (הבטחות צריך לקיים והגר לא מוכנה לוותר על החוויה). לאחר שהחנות הזו מוצתה עד תום מיצו גם יעקב והגר את העיר.
עומר רצתה לעלות על האמפייר סטייט בילדינג, הבניין הגבוה ביותר במנהטן כיום, לתצפית על העיר. מאחר שהוא ממוקם ליד חנות הכל בו מייסיס הסכמתי ברצון. מה שלא לקחנו בחשבון זה את זמן ההמתנה עד לעליה לתצפית. האמפייר סטייט בילדינג הוא מערכת משומנת לעשיית כסף (כמיטב המסורת האמריקאית) ולמרות זאת נראה להם מאוד הגיוני שכדי לטפס לתצפית צריך להמתין שעתיים וחצי: חצי שעה בקופה, שעה וחצי המתנה למעלית שלקחה אותנו עד הקומה ה- 80, שם העבירו אותנו דרך חדר (לא ממוזג) בטור עורפי, לצילום מסורתי על רקע תמונה של הבניין. אחרי המתנה של עוד חצי שעה הורשנו לעלות חזרה למעלית שתיקח אותנו לקומה ה- 86 לתצפית המיוחלת (בסוף בחרנו לעלות במדרגות את 6 הקומות הנותרות). למעלה, כמעט בגובה העננים, הצטופפנו יחד עם עוד עשרות אנשים, דוחפים פנים אל הגדרות כדי לצלם את העיר מלעלה. רק כשמסתכלים מלמעלה מבינים את המפה של ניו יורק, את עוצמת המבנים לעומת האנשים, את הנהרות, האיים והמפרצים. הכל מסתדר בעיניים. המראה יפה אבל הדרך אליו די מעצבנת (12$ למבוגר, 7$ לילד).
היום (6.7.04) אנו שוברים שיא חדש. השכמה בשעה 04:00. חוזרים הביתה והטיסה בעוד מספר שעות. אנחנו כבר מעבר להתרגשות. בכלל, בשבועיים שחלפו רמת המתח עלתה, כמות השיחות לארץ ומהארץ גברה. ההרגשה מאוד מבולבלת - מצד אחד עוד מטיילים ומצד שני כבר מרגישים חוסר סבלנות. מצב ביניים כזה שלא נותן מנוחה. עולים למטוס בניו ג`רזי, חצי עייפים מחוסר שעות שינה וחצי ערניים מההתרגשות. את הכתבה הבאה כבר נכתוב מהבית.
משפחת קמחי
לתחילת הכתבה
